פסקי דין על דליה שרון וולף | פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ

14094-09/19 עשא     19/01/2020




עשא 14094-09/19 דליה שרון וולף נ' בנק לאומי לישראל בע"מ








בית משפט השלום בירושלים



עש"א 14094-09-19 וולף נ' בנק לאומי לישראל בע"מ




בפני

כבוד השופט
גד ארנברג


המערערת

דליה שרון וולף


נגד


המשיב

בנק לאומי לישראל בע"מ






פסק דין


בפני
י ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל רחל ממן בענין הדיור החלוף שקבעה למבקשת. כב' הרשמת קבעה 18 חודשים סידור חלוף כאשר חלקם, עד פינוי הדירה, יהוו סידור חלוף על ידי מגורים, ויתרת התקופה, לפי סכום של 8,700 ₪ דמי שכירות לחודש, שישולמו מראש. המערערת מלינה על החלטה זו בכמה עניינים.

ראשית, המערערת טוענת, כי כל עוד לא נדונה טענתה ולפיה לא הוסבר לה כלל התנאי המאפשר את פינויה מהדירה תוך ויתור על זכויותיה כדיירת מוגנת, אין מקום לקבוע דיור חלוף, שכן אם תתקבל טענתה, לא ניתן יהיה לפנותה מהדירה.
שנית, המערערת טוענת ששגתה כב' הרשמת כאשר לא עשתה שימוש בסמכותה לקבוע תקופה העולה על 18 חודשי דיור חלוף בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה ושל המצב הכלכלי והנפשי של הילדים
של המערערת שנמצאים בחזקתה בלבד.
לציין, כי המערערת הגישה תביעה נפרדת לבית המשפט המחוזי בכל הקשור לרישום המשכנתא, ובה טוענת גם את הטענות בדבר אי מתן הסברים. בנוסף, לטענות זיוף ואחרות. במסגרת הליך זה ביקשה המערערת לעכב את מכירת הדירה, אך בקשתה נדחתה פעמיים וגם ערעור לבית משפט העליון נדחה.

המשיב טוען כדלקמן:
א.
לא היה נכון להגיש ערעור כפי שעשתה המערערת אלא לא בקשת רשות ערעור. החלטת כב' הרשמת היתה החלטה לפי סעיף 38(ג) לחוק ההוצאה לפועל תש"ם-1980 (להלן – "החוק"), ולפי הוראות חוק ההוצאה לפועל
והתקנות ערעור בזכות ניתן להגיש רק כאשר החלטת רשם ההוצאה לפועל ניתנת לפי סעיף 38(א) לחוק ולא כאשר היא ניתנת לפי סעיף 38(ג) לחוק.
ב.
גרושה של המערערת, שגם לו נקבע דיור חלוף, לא צורף כצד להליך, על אף שברור שזכויותיו עלולות להיפגע, שכן מחצית הנכס שייך לו, ואף לו נקבע דיור חלוף, בנוסף לזה שנקבע למערערת וילדיה, במסגרת החלטת כב' הרשמת.

ג.
המערערת כבר מיצתה זכויותיה לבקש עיכוב הליך עקב כך שהתנאי של פינוי לא הוסבר לה על ידי נציגי הבנק.
טענות אלה הועלו על ידי המערערת בבית המשפט המחוזי בתביעה שהגישה שם ובבקשה לעיכוב הליכי מימוש, שנדחתה.
משכך פני הדברים, אין מקום לדיון נוסף על ידי כב' הרשמת בענין זה. לא זו בלבד, אלא שהרשמת הבהירה זאת למערערת בעת הדיון, תוך שהיא מבהירה למערערת שהיא תהיה מוכנה לדון בתוקף החתימות אם טענות אלה יוסרו מההליך בבית משפט המחוזי, אך המערערת לא הסכימה. לא זו בלבד , אלא שהיא הגישה בקשה נוספת לעיכוב
ההליך בבית משפט המחוזי, כאשר היא מסבירה בה שיש ענין שדווקא בית המשפט המחוזי ידון בשאלת תוקפן של שטרי המשכנתא והוויתורים על ההגנות שנחתמו במסגרתם.

ד.
לגופו של ענין, צדקה כב' הרשמת כאשר קבעה כי נסיבות הענין אינן מצדיקות מתן תקופה ארוכה יותר מ-18 חודשי דיור חלוף שנקבעו בחוק (כאשר סטיה מהם, כלפי מעלה, דורשת נימוק מיוחד). וכן צדקה כב' הרשמת בסכום החודשי שנקבע לצורך הדיור החלוף.

לבקשת המערערת קויים גם דיון בעל פה, בו למעשה חזרו הצדדים על טענותיהם. המערערת בדיון הודיעה שהיא מסכימה למחוק מההליך בבית המשפט המחוזי את הטענות לגבי ההסברים שקיבלה או לא קיבלה על משמעות הויתורים על זכויותיה במסגרת מהלכי המשכנתא, וחזרה על יתר טענותיה כאשר לטענתה נכון היה להגיש ערעור ולא היה צורך להגיש בר"ע, שכן סעיף 38(א) לחוק הוא סעיף הגג ועל החלטה לפיו יש ערעור בזכות כפי שהגישה. אין גם מקום לדחות הערעור בשל אי צירופו של הגרוש שמבחינת המערערת לא היה בעל דינה בפני
הרשמת.

המשיב חזר על טענותיו כאשר הוא מפנה להליך בבית המשפט המחוזי בו נטענו מלוא הטענות לגבי החתימה על מסמכי המשכנתא, כולל טענות על אי מתן הסבר על הויתור על הזכויות במסגרת חתימת מסמכי המשכנתא. המערערת לא יכולה לבחור את הערכאה בהתאם להצלחותיה או כישלונה בערכאה אחרת. משבחרה המערערת לדון בעניין בבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הבקשה לעיכוב הליכים, לא ניתן לבקש מרשמת ההוצאה לפועל לדון בכך. לא זו בלבד, אלא שכב' הרשמת הציעה למערערת לחזור בה מהתביעה לבית המשפט המחוזי בכל הקשור לויתור על הזכויות, אך המערערת בחרה לא לעשות כן ולא ניתן עכשיו לשנות זאת.

לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת.

ראשית, אני סבור כי צודק המשיב בטענותיו, לפיהן היה על המערערת להגיש בר"ע ולא ערעור בזכות. ערעור בזכות ניתן להגיש רק כאשר ההחלטה עליה מערערים ניתנה לפי הוראות סעיף 38(א) לחוק ההוצאה לפועל. סעיף זה עוסק בהגנה על דירת מגורים במימוש מקרקעין שעוקלו, וקובע כי רשם ההוצאה לפועל לא יורה על מכירת דירה כזו ועל פינוי דירה כזו, אלא לאחר שיוכח להנחת דעתו שיש לחייב לבני ביתו מקום מגורים סביר או שיסודר סידור חלוף.

על החלטה שניתנה לפי סעיף זה קבע המחוקק שקיימת זכות ערעור (סעיף 80(ב) לחוק).

ואולם, בנדון דנן, מדובר בביצוע משכנתא. על ביצוע משכנתא חלים הוראות סעיף 38(ג) לחוק ועל החלטה שניתנה לפי סעיף זה לא קיימת זכות ערעור אלא צריך להגיש בר"ע. על פי הפסיקה, די בנימוק זה כדי לדחות את הערעור, ואולם גם לגופו של ענין לא מצאתי שנפל פגם בהחלטת כב' הרשמת.

המערערת, אשר בחרה להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי ולכלול בתוכה גם את טענותיה לענין ההסברים שקיבלה או לא קיבלה בעניין הויתור, במסמכי המשכתנא בנוסף לטענות נוספות שהעלתה על עצם החתימה, לא יכולה לדלג מערכאה לערכאה, וכאשר לא מקבלת את מבוקשה בערכאה אחרת, לנסות לקבל אותה בערכאה האחרת.
המערערת, בנוסף לתביעתה בבית המשפט המחוזי, הגישה גם בקשה לעיכוב ביצוע, למעשה הגישה שתי בקשות כאלה,
ושתיהן נדחו על ידי בית המשפט המחוזי (הראשונה נדחתה
גם בבר"ע לבית המשפט העליון). לאחר שנכשלה בבית המשפט המחוזי, ולאחר שכב' הרשמת הציעה לה להסיר ענין זה מההליך בבית המשפט המחוזי ואז היא תדון בו, בחרה המערערת להגיש פעם נוספת בקשה לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי כאשר הטענות בעניין ההסברים על ויתור על זכויות שלא ניתנו לה, נותרו בכתבי הטענות בבית המשפט המחוזילא היה
מקום איפוא
לבקש מכב' הרשמת לדון בהם פעם נוספת לפני החלטה על הדיור החלוף. אין מקום אפוא לקבל את הערעור באשר לטענה שלא ניתן לדון בדיור החלוף לפני שדנים בשאלת ההסבר שניתן או לא ניתן בענין הויתור על הזכויות. בענין זה כבר הכריע בית המשפט המחוזי, שאין מקום לעיכוב ההליך.

לגופו של הסידור החלוף שנקבע, היינו 18 חודשים לפי סכום של 8,700 ₪ לחודש (בניכוי החודשים בו תגור המערערת וילדיה בפועל בדירה), לא
מצאתי שנפל פגם בהחלטת כב' הרשמת. כב' הרשמת סקרה ארוכות את המצב הכלכלי של המערערת ואין לי אלא לקבוע שנימוקיה של כב' הרשמת, הסידור החלוף
שנקבע שנתן את התקופה המקסימלית בתיק (ללא צורך בנימוק מיוחד) מתאימה ליכולת הכלכלית של המערערת ולא הובאו נימוקים מיוחדים המצדיקים סטייה כלפי מעלה (מעל 18 חודשים).

התוצאה היא אפוא שהערעור נדחה, ואני מחייב את המערערת בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה שהפקידה המערערת.

ניתן היום,
כ"ב טבת תש"פ, 19 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.











עשא בית משפט שלום 14094-09/19 דליה שרון וולף נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/01/2020)