פסקי דין על יניב אינסל | פסקי דין על רם יוסף יולוס | פסקי דין על 98 שותפים מוגבלים בא.ג.א החזקות (קניון עכו) | פסקי דין על הכונס הרשמי | פסקי דין על א.ג.א החזקות קניון עכו ואח' |

8345/19 עא     22/01/2020




עא 8345/19 יניב אינסל, רם יוסף יולוס נ' 98 שותפים מוגבלים בא.ג.א החזקות (קניון עכו), הכונס הרשמי, א.ג.א החזקות קניון עכו ואח'




החלטה בתיק ע"א 8345/19


בבית המשפט העליון


ע"א 8345/19



לפני:

כבוד השופט נ' סולברג


המבקשים:
1. יניב אינסל
, עו"ד

2. רם יוסף יולוס
, עו"ד


נ


ג


ד

המשיבים:

1. 98 שותפים מוגבלים בא.ג.א החזקות (קניון עכו)


2. הכונס הרשמי

משיבות פורמליות:
3. א.ג.א החזקות קניון עכו

4. א.ג.א ניהול החזקות (קניון עכו)

5. אקסיום גלובל אינווסטמנט בע"מ

6. א.ג. שירותי ניהול ותפעול בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 17.11.2019
בפר"ק 53892-01-16 ובפר"ק 53839-01-16
שניתנה על ידי כבוד השופט ח' ברנר – סג"נ

בשם המבקשים:
עו"ד שי מילוא

בשם המשיבים 1:
עו"ד ליאור דגן
; עו"ד דני בלנקין

בשם המשיב 2:
עו"ד מיכל דלומי


החלטה

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 17.11.2019 בפר"ק 53892-01-16 ובפר"ק 53839-01-16 (
השופט
ח' ברנר

– סג"נ), במסגרתה נקבע, כי ישולם למבקשים שכר טרחה בסך 1.3 מיליון ₪ בתוספת מע"מ, וכי יתרת הכספים בקופת השותפות – תחולק בין השותפים המוגבלים.

2.
המבקשים משמשים כמנהלים מיוחדים של חברת אקסיום גלובל אינווסטמנט בע"מ, וחברת א.ג. שירותי ניהול ותפעול בע"מ (להלן ביחד:
החברות שבפירוק
), אשר פורקו ביום 10.4.2016. המשיבים הם 98 שותפים מוגבלים בשותפות המוגבלת א.ג.א. החזקות (קניון עכו) (להלן:
השותפות
), שהשותף הכללי בה הוא התאגיד א.ג.א. ניהול (קניון עכו) ג'י פי בע"מ (להלן:
השותף הכללי
). בעלי השליטה בשותף הכללי הם גם בעלי השליטה בחברות שבפירוק, ותחת שליטתם מצויה תשלובת של חברות נוספות.

3.
ביום 7.2.2016, בעת ששימשו כמפרקים זמניים של החברות שבפירוק, הגישו המנהלים המיוחדים לבית משפט של פירוק בקשה להורות לבעלי השליטה להמחות להם
"את כל זכויות הניהול והחתימה בתשלובת החברות שבשליטתם"
. למחרת היום, הודיעו בעלי השליטה על הסכמתם, ובית המשפט קבע, כי:
"לאור תגובת בעלי השליטה מתייתרת הבקשה ותוך שרשמתי את מבוקשם. המזכירות תסגור את הבקשה"
. בעלי השליטה המחו את זכויותיהם למנהלים המיוחדים, והללו קיבלו אלה לידיהם את השליטה בשותף הכללי, ובעקיפין – בשותפות. בעקבות זאת נקטו המנהלים המיוחדים צעדים שונים, אשר אפשרו את השלמת הבניה וההשכרה של קניון עכו – הנכס היחיד שבו החזיקה השותפות. בסופו של דבר, הביאו פעולותיהם למכירתו של הקניון תמורת סך של 106 מיליון ₪, תוך שהרוכש נוטל על עצמו בנוסף התחייבויות של השותפות בסכום מוערך של כ-10 מיליון ₪.

4.
אחר הדברים האלה, הגישו המנהלים המיוחדים בקשה לפסיקת שכר טרחה בהתאם לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן:
התקנות
). לטענתם, על-פי התקנות הם זכאים לשכר טרחה בסך של 11,857,951 ₪ בתוספת מע"מ. השותפים המוגבלים התנגדו לבקשה בטענה, כי השותפות מעולם לא היתה תחת הליך של חדלות פרעון ולא מונה לה בעל תפקיד, ומכאן שהתקנות אינן חלות בעניינה. פעולות המנהלים המיוחדים נעשו מכוח זכויות הניהול שהמחה להם השותף הכללי, שיסודן בהסכם השותפות. הסכם זה מסדיר גם את דמי הניהול שישולמו לשותף הכללי בתמורה לניהול ענייני השותפות, וזהו התשלום שמגיע למנהלים המיוחדים; הא ותו לא. כונס הנכסים הרשמי (להלן:
הכנ"ר
) טען, כי החלת התקנות
"מעוררת קושי"
, שכן השותפות אינה מצויה בהליכי חדלות פרעון. יחד עם זאת, ראוי להקיש מהתקנות על מנת לאמוד את התשלום הראוי בגין מלאכתם ועמלם של המנהלים המיוחדים. לגופם של דברים הביע הכנ"ר את עמדתו, כי הסכום המבוקש על-ידי בעלי התפקיד חריג בגובהו, והציג תחשיב אחר, שעל בסיסו הציע לפסוק למנהלים המיוחדים שכר טרחה בסך של כ-6,000,000 ₪.

5.
ביום 17.11.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המנהלים המיוחדים וקבע, כי יש לשלם להם שכר טרחה בסך של 1.3 מיליון ₪, בצירוף מע"מ. נקבע, כי השותפות מעולם לא הוכרזה חדלת פרעון, ולא מונו לה בעלי תפקיד. הקשר היחיד בין השותפות, לבין החברות שבפירוק הוא זהות בעלי השליטה בשותף הכללי ובחברות שבפירוק; בכך – אין כדי להקנות למנהלים המיוחדים של החברות מעמד כמנהלים מיוחדים של השותפות. אמנם, המנהלים המיוחדים פנו מעת לעת לבית משפט של פירוק כאשר נדרשה הכרעה שיפוטית במחלוקת כלשהי הקשורה לניהול השותפות ולקידום עסקיה, והשותפים המוגבלים לא התנגדו לכך. אולם עצם הגשת הבקשות לבית המשפט לא מקנה למנהלים המיוחדים זכות לקבל שכר בהתאם לתקנות. לא זו אף זו, למעשה בהגשת הבקשות ובניהול הדיון לפני בית המשפט, ניצלו הצדדים את הליך הפירוק על יתרונותיו ו
"רתמו את בית המשפט [...] לצורך ניהול עסקיה של השותפות"
. בפועל, מקומן של בקשות הצדדים היה בהליכים נפרדים, ולא במסגרת תיק פירוק שאינו קשור לשותפות. עוד נקבע, כי אף אם היה מקום להחיל את התקנות, סכום הכסף שאותו מבקשים המנהלים המיוחדים חריג בגובהו, והיה מקום להפחיתו, בהתאם לשיקול הדעת הנתון לבית המשפט. מנגד, אין להשלים גם עם עמדת השותפים המוגבלים, לפיה זכאים המנהלים המיוחדים אך לדמי ניהול בסך של 200,000 ₪ מכוח הסכם השותפות. סכום זה אינו משקף את ההשקעה שנדרשה מהמנהלים המיוחדים בביצוע משימתם המורכבת. נוכח האמור, נקבע כי המנהלים המיוחדים זכאים ל
'שכר ראוי'
עבור פועלם, שלא יוגבל לדמי הניהול לבדם. בהתחשב בכלל הנסיבות, הגיע בית המשפט למסקנה, כי יש להעמיד שכר זה על סך של 1.3 מיליון ₪, והורה כי
"את יתרת הכספים המצויים בקופת השותפות, בניכוי הכספים שעדיין לא הגיעה העת לחלקם, יש לחלק בהקדם האפשרי לשותפים המוגבלים"
.

6.
המנהלים המיוחדים לא השלימו עם ההחלטה, וביום 16.12.2019 הגישו ערעור, ובצדו הבקשה שלפנַי, בגדרה הם מבקשים להורות, כי בשלב זה יוותר בקופת השותפות סך של 10,557,951 ₪ בתוספת מע"מ, ולא יחולק בין השותפים. לטענתם, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם. דחיית בקשתם תוביל לחלוקת הכספים ל-98 שותפים שונים, אשר לגבי חלקם נטען שהם מצויים בקשיים כלכליים. משמעות הדבר היא, כי קשה יהיה עד בלתי אפשרי לגבות את הכספים, ככל ויתקבל הערעור. אשר לסיכויי הערעור נטען, כי אלה גבוהים, ומצדיקים את קבלת הבקשה. המנהלים המיוחדים גורסים, כי משמעותה של החלטת בית המשפט היא, כי לא היתה לו סמכות עניינית לדון בענייני השותפות ולפקח על פעולות המנהלים המיוחדים, כפי שעשה במשך למעלה משלוש שנים. מעבר לכך שהדבר עומד בסתירה להחלטות קודמות של בית המשפט, תוצאה זו קשה במיוחד, שכן משמעותה היא, כי החלטות בית המשפט לאורך ההליך בטלות מעיקרן. בנסיבות הללו, סבורים המנהלים המיוחדים, כי ערכאת הערעור תתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי.

7.
השותפים המוגבלים טענו מנגד, כי סיכויי הערעור אפסיים. צוין, כי כל שעשו המנהלים המיוחדים הוא לנהל את השותפות בהתאם לזכויות ולחובות שהומחו להם על-ידי השותף הכללי. בהקשר זה, בית המשפט עשה עמם חסד בכך שפסק להם שכר טרחה בשיעור גבוה בהרבה מדמי הניהול שלהם זכאי השותף הכללי על-פי הסכם השותפות. הטענה לתחולת התקנות משוללת כל יסוד, שכן כפי שקבע בית המשפט – השותפות מעולם לא היתה חדלת פרעון. יתר על כן, הודגש, כי בית המשפט קבע במפורש שגם לו היו חלות התקנות, לא היו המנהלים המיוחדים זכאים לשכר הטרחה שאותו ביקשו, שכן היה מקום להפעיל את שיקול הדעת הנתון לבית המשפט ולהפחית משמעותית מהסכום שהתבקש. נוכח נטייתה המצמצמת של ערכאת הערעור להתערב בקביעות של שיקול דעת בפסיקת שכר טרחה, סיכויי הערעור קלושים במיוחד. עוד נטען, כי גם מאזן הנוחות מצדיק את דחיית הבקשה. הקפאת החלוקה תסב נזקים בלתי מבוטלים לשותפים המוגבלים, שיפסידו תשואה פוטנציאלית, וחלקם יאלצו לשאת בעלויות מימון ואשראי בהעדר גישה לכספים. לעומת זאת, הנזק לו טענו המנהלים המיוחדים נטען בעלמא, מבלי שהובאה כל ראיה המלמדת על קשיים כלכליים של חלק מהשותפים המוגבלים. כמו כן טוענים השותפים המוגבלים, כי הבקשה הוגדרה כבקשה לעיכוב ביצוע, כשהלכה למעשה עסקינן בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, אשר הרף הנדרש לצורך קבלתה – גבוה יותר. לבסוף, נטען לחלופין, כי יש להתנות את מתן הסעד בהפקדת ערובה משמעותית להבטחת נזקיהם הפוטנציאליים של השותפים המוגבלים.

8.
הכנ"ר סבור, כי יש לקבל את הבקשה, למצער בחלקה. הכנ"ר חזר על עמדתו, לפיה נכון יהיה לפסוק למנהלים המיוחדים שכר טרחה בסך של כ-6,000,000 ₪ בתוספת מע"מ, וזאת על דרך ההיקש מתקנות השכר. נוכח ריבוי השותפים המוגבלים, והקושי שיתעורר בגביית הכספים אם יתקבל הערעור, טען הכנ"ר, כי יש לקבל את הבקשה לפחות עד גובה הסכום שהומלץ על-ידו, בתוספת מע"מ וכן בתוספת אגרת השגחה בשיעור 20%.

דיון והכרעה
9.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות שניתנו לה, על נספחיהן, ושקלתי את נימוקיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כך שבקופת השותפות יוותר סך של 6,000,000 ₪, אשר לא יחולק לפי שעה לשותפים המוגבלים. בשלב זה, ישנו קושי לנקוט עמדה ברורה בנוגע לסיכויי הערעור. ברם, דומה כי על מנת לזכות במלוא סכום תביעתם, יאלצו המנהלים המיוחדים להתגבר על משוכה לא פשוטה נוכח עמדת הכנ"ר, לצד קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה
"גם אם היה מקום להחיל את תקנות השכר על המבקשים, ולו בדרך של היקש [...] דין הבקשה במתכונתה הנוכחית היה להידחות"
. מנגד, סבורני כי מאזן הנוחות נוטה באופן משמעותי לטובת המנהלים המיוחדים. חלוקת הכספים ל-98 שותפים שונים תגרום קושי של ממש בגבייתם באם יתקבל הערעור. אין לכחד, הקפאת החלוקה עלולה לגרום לשותפים המוגבלים נזקים שאין להקל בהם ראש. דא עקא, שבנזקים כלכליים עסקינן, שניתן יהיה לרפאם בדרך של פיצוי כספי. דרך המלך להבטחת פיצוי כאמור היא הפקדת ערבות, כפי שנקבע בסעיפים 467(ג) ו-364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 'מקבילית הכוחות' בין סיכויי הערעור לבין מאזן הנוחות, מובילה אפוא לקבלת הבקשה בחלקה.

10.
אשר על כן, הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בפסקה 9, בכפוף לכך שהמנהלים המיוחדים יפקידו בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסך של 300,000 ₪, עד ליום 30.1.2020.


בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.


ניתנה היום, כ"ה בטבת התש"פ (22.1.2020).





ש ו פ ט

_________________________



19083450_o02.docx

שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







עא בית המשפט העליון 8345/19 יניב אינסל, רם יוסף יולוס נ' 98 שותפים מוגבלים בא.ג.א החזקות (קניון עכו), הכונס הרשמי, א.ג.א החזקות קניון עכו ואח' (פורסם ב-ֽ 22/01/2020)