פסקי דין על ג'האד אגבאריה | פסקי דין על מחמוד מוחמד ג'מאל אגבאריה

45615-01/20 רעא     21/01/2020




רעא 45615-01/20 ג'האד אגבאריה נ' מחמוד מוחמד ג'מאל אגבאריה








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 45615-01-20 אגבאריה נ' אגבאריה

21 ינואר 2020


בפני

כב' השופט י. גריל, שופט עמית



המבקש:


ג'האד אגבאריה

ע"י ב"כ עוה"ד מוחמד לביב ואח'



נגד


המשיב:

מחמוד מוחמד ג'מאל אגבאריה
ע"י ב"כ עוה"ד אבראהים אגבאריה ואח'



החלטה


א.
בפני
י בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ג'אדה בסול) מיום 22.12.19 ב-ת"א 29926-09-18, לפיה נעתר בית-משפט קמא לבקשתו של המשיב והורה, על הוצאת אותן חוֹות דעת ואותם חלקים בתצהירו של המבקש הסותרים את פסק הדין הפלילי שניתן כנגד המבקש, וכן חויב המבקש לשאת בהוצאות המשיב בסכום של 3,000 ₪.

ב.
הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המשיב הגיש לבית משפט קמא תובענה כנגד המבקש שעניינה: צו הריסה, צו עשה וכן פיצוי
כספי בסכום של 560,000 ₪.

בתובענה נטען, שהמשיב הוא הבעלים הרשום של 500 מ"ר בחלקה 25, גוש 20324, באדמות אום אל פחם, וזכאי להירשם כבעלים של 100 מ"ר נוספים בקרקע. המשיב הקים על חלקיו במקרקעין אלה מבנה מגורים לפי היתר כדין.

המבקש, כך נטען, הוא שכנו של המשיב במקרקעין, והקים על מגרש, הנמצא אף הוא בחלקה 25, בית מגורים. בגבול המפריד בין מגרש המשיב לבין מגרש המבקש, הקים המבקש גדרות בגובה 7 מטר, וגדרות אלה הם נשוא הדיון כאן.
טענת המשיב בכתב התביעה היא, שבגבול המפריד בין מגרשי הצדדים הקים המבקש ללא היתר גדר בטון בשני שלבים, תחילה בגובה 4 מטר, ובהמשך, בנה חלק נוסף מעל החלק הקיים, ובסך הכל 7 מטר, כאמור ללא היתר בנייה.

המבקש, כך נטען, הוציא אמנם היתר בניה למבנה, אך למרות זאת, סטה המבקש מן ההיתר שניתן לו, ולא התאים את הגובה להיתר. בגזר דין מיום 25.2.13 בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, במסגרת תו"ב 51668-09-11, ניתן צו להתאמת המבנה להיתר, ואולם המבקש לא דאג להתאמה כאמור, ובדצמבר 2014 פעל המבקש להגבהת גובה הגדר מ-4 מטר ל-7 מטר, כמצוין כבר לעיל.

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עירון הגישה כתב אישום כנגד המבקש בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה ב-תו"ב 7650-05-15 וציינה, שהגדרות הקיימות היו בסטייה מהיתר בנייה קיים, והבניה החדשה גם היא סוטה מן ההיתר הקיים.

המבקש הורשע לפי הודאתו, ובגזר דין מיום 26.3.17 הורה בית-המשפט לעניינים מקומיים למבקש להרוס את תוספות הבנייה נשוא כתב-האישום ועיכב את ביצוע צו ההריסה עד 26.9.18.

יצוין, שלפי כתב-האישום הנ"ל היה על המבקש להקים גדר מזרחית בגובה 4 מטר בעוד שגובהה בפועל 6.5 מטר, וכן רשאי היה המבקש להקים גדר צפונית בגובה 4 מטר, ובפועל גובה הגדר 6 מטר.
לטענת המשיב, נכון להגשת תביעתו עומדת הגדר בעינה, ודבר לא השתנה בשטח.

עוד ציין המשיב בכתב התביעה, שביום 26.3.18 ניתנה החלטת הוועדה המקומית בבקשתו של המבקש לבצע שינויים בהיתר, כדי להכשיר את הקמת הגדר, אך הוועדה החליטה שהגדרות נבנו בניגוד להוראות התוכנית שחלה במקום, וכי הבניין נמצא בסטייה ניכרת, והגדרות כֹה גבוהים שהם מהווים סכנה לסביבה ועלולים להתמוטט.

טענת המשיב בכתב התביעה, שהתבססה גם על חוות דעת מהנדס, הייתה שהגדר עלולה להתמוטט, אין בה מספיק ברזל, והיא מהווה מפגע בטיחותי חמור, הוקמה בניגוד להוראות הדין, ומהווה מטרד. נטען בתביעה, שהמבקש הפר את גזרי הדין שניתנו לחובתו, ולא פעל בהתאם. מכאן העתירה להריסת הגדר (תוך שאין התנגדות שגובה הגדר יגיע ל-1.80 מטר כדרישת החוק והדין) ולחייב את המבקש בתשלום פיצוי בסך 560,000 ₪.

ג.
בכתב ההגנה הכחיש המבקש את טענותיו של המשיב וטען, כי התביעה חסרת בסיס עובדתי ונעדרת עילת תביעה. לגרסת המבקש, ככל שנעשה שינוי כלשהו בגובה הגדר, נעשה הדבר באשמו הבלעדי של המשיב, שביצע עבודות חציבה בצד התחתון של הגדר, מה שהביא להנמכת
קו ה"אפס" של הגדר וגרם לשינוי במידותיה.
באשר לגזר הדין שבתו"ב 51668-09-11 טען המבקש בהגנתו, שאין לו רלוונטיות, הואיל והעניין שנדון שם שונה מעילת התביעה נשוא הדיון כאן, שהרי התביעה כאן נסובה על עניין הגדרות.

לטענת המבקש, מי שיצר את הסיכון הבטיחותי הוא המשיב עצמו, שביצע פעולות חציבה מתחת לגדר, מבלי שקיבל הרשאה לביצוע החציבה, בעוד שהגדר שהקים המבקש קיבלה רישוי מן הוועדה, כך שהמשיב, כך נטען, הוא זה שהפר את החוק.

עוד טען המבקש, שהמשיב הוא זה שבנה תוך חריגה או סטייה מן ההיתר או ללא היתר כלל, משלא שמר על מרחק מקו הבניין כנדרש בדיני התכנון והבניה. כמו-כן מכחיש המבקש בהגנתו את הנזקים הנטענים על ידי המשיב ואת האמור בחוות הדעת של המשיב.
בנוסף, טען המבקש, שהוא פעל לפי החוק, הגיש וקיבל היתר בניה כדין, ונמצא כעת בהליכים לקבלת היתר לצורך תוספת הגדר, ובקשתו זו באה לעולם בגין מעשהו של המשיב בביצוע עבודות החציבה, בשל הטופוגרפיה של המקום.
בנוסף, טען המבקש לחוסר סמכותו של בית-משפט קמא למתן צו הריסה וצו עשה.

ד.
בפני
בית-משפט קמא התקיימה ביום 17.7.19 ישיבת קדם משפט, שבה הודיעו באי כוח הצדדים "סיימנו הליכים מקדמיים". ב"כ המבקש ציין, כי בכוונתו להגיש חוות דעת באשר ליציבות הקיר, ואילו ב"כ המשיב ביקש שבית משפט קמא ייתן

פסק דין
חלקי בגדרו ייקבע שעל המבקש להרוס מיידית את תוספת הגדר שהוסיף מעבר להיתר שניתן לו, ובניגוד לצו ההריסה שניתן ביום 26.3.17 בתו"ב 7650-05-15 בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, על ידי כב' השופט י. גולדברג, לגבי אותו חלק של הגדר שהינו מעל 4 מטר (צו הריסה שביצועו עוכב עד 26.9.18 כדי לאפשר למבקש לקבל היתר כדין).

בהחלטתו מאותו יום קבע בית-משפט קמא, שההליכים המקדמיים הסתיימו ואִיפשר לב"כ המבקש להגיש תגובה לבקשת המשיב למתן

פסק דין
חלקי.

ה.
ביום 4.8.19 דחה בית-משפט קמא את בקשתו של המשיב למתן

פסק דין
חלקי בציינו, שהמבקש מכחיש בכתב ההגנה את הטענה בדבר מצב הגדר נכון להיום, ונוכח המחלוקת העובדתית אין מקום למתן

פסק דין
חלקי.

עוד ובנוסף, נתן בית-משפט קמא החלטה ביום 4.8.19 בה הורה לצדדים להגיש את תצהירי העדויות הראשיות, לרבות חוות הדעת של המומחים, כשעל המשיב להגיש את התצהירים וחוות הדעת עד 15.9.19, ועל המבקש עד 22.10.19.

ו.
אוסיף, שבתאריך 14.11.19 ניתנה החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בחדרה בתו"ב 7650-05-15 על ידי כב' השופט יניב הלר, שדחה את בקשתו של המבקש לדחות את ביצוע צו ההריסה, ולעכב את הליכי ביצועו, בהתייחס לגזר הדין שניתן ביום 26.3.17, שביצועו עוכב עד 26.9.18 (בהחלטת כב' השופט י. הלר מיום 14.11.19 צוין, שגזר הדין הנ"ל עוכב עד ליום 26.9.19 וכי בקשת דחיית הביצוע הוגשה ביום 23.10.19 לאחר שהסתיימה תקופת עיכוב הביצוע).
כב' השופט י. הלר ציין בפסקה 7 של החלטתו: "אין מקום לאפשר דחייה של ביצוע צווים חלוטים עד אין קץ".

ז.
לאחר שהמבקש הגיש את התצהירים וחוות הדעת מטעמו, הוגשה ביום 26.11.19 הודעה מטעם ב"כ המשיב בדבר התנגדותו לראיותיו של המבקש ובקשה למחיקת חלקים מתצהיריו של המבקש.
בקשתו של המשיב מתייחסת לחוות דעתו של מר מחאמיד מנסור יוסף מיום 23.7.19, בה נטען, שהגדרות של המבקש עומדים בתנאי ההיתר.
המשיב ציין בנימוקי בקשתו, שהגשת חוות דעת זו עומדת בניגוד להרשעתו של המבקש וגזר הדין שניתן ביום 26.3.17 בתו"ב 7650-05-15, שהרי בהליך הפלילי הודה המבקש בבניית גדרות ובסטייה מהיתר הבניה, וניתן צו הריסה.
טוען המשיב, שבהתאם לסעיף 42ג' של פקודת הראיות אין המורשע רשאי להביא ראיה לסתור, אלא ברשות בית-המשפט מטעמים שיירשמו, וכדי למנוע עיוות דין, אך המבקש לא נטל רשות להגשת הראייה הנ"ל, העומדת בסתירה לפסק הדין המרשיע.

בנוסף עתר המשיב למחיקת סעיף 11 מתצהירו של המהנדס אבראהים כליפה מיום 22.10.19, שציין אף הוא, כי הגדרות עומדים בתנאי ההיתר שקיבל המבקש.
המשיב, כאמור, מתנגד להעלאת טענות בהן נאמר שהבניה שביצע המבקש עומדת בתנאי ההיתר הקיים, וזאת נוכח הסתירה לאמור בהכרעת הדין לפיה הורשע המבקש, וגזר הדין שניתן בעקבות ההרשעה.

כמו-כן עתר ב"כ המשיב, כי יימחק הסיפא לסעיף 3 מתצהיר העדות הראשית של המבקש, בו טען המבקש שהמשיב: "לא מעריך את העובדה שאני לא תבעתי אותו בגלל שהוא מסיג את הגבול שלי בכך שהוא לא במרחק 3 מטר מגבול החלקה, אלא במרחק 2.6 בלבד".

לטענת המשיב, טענתו זו של המבקש מהווה הרחבת חזית שלא בא זכרה בכתב ההגנה שהגיש המבקש ומדובר בטענה שמציפה "פלוגתא" חדשה בין הצדדים, ובית המשפט אמור למנוע את הצפתה, הואיל וזו לא הועלתה בכתב הטענות של המבקש, שאף לא ביקש לתקן את כתב הטענות שלו.

ח.
המבקש השיב על בקשתו זו של המשיב ביום 22.12.19, וטען, כי בקשתו של המשיב מקדימה את זמנה ולטעמו, החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים מיום 14.11.19, שדחתה את בקשתוֹ שלו בדבר דחיית ביצוע צו ההריסה, מוכיחה, שהוא פועל במישור התכנוני בערוצים המשפטיים האפשריים להוכחת גרסתו, שכל הגדר שנבנתה על ידו נבנתה על-פי היתר.
מוסיף ב"כ המבקש, שמועד שמיעת ההוכחות בתיק קבוע ליום 13.2.20, ועד אז עדיין יש באפשרות המבקש לפעול לשינוי הגזרה בהליך הפלילי ו/או להשיג ראייה חדשה שתוכל לסייע בידו בהליך זה.
היענות לבקשת המחיקה של המשיב משמעותה, כך נטען, פגיעה קשה במבקש ובאפשרותו למצות את יומו בבית המשפט, מה גם שבאפשרותו של המבקש להגיש בקשה מכוח סעיף 42ג' לפקודת הראיות, שהרי שמיעת הראיות טרם החלה.

באשר לבקשה למחוק את הסיפא לסעיף 3 בתצהיר המבקש, בנימוק של הרחבת חזית, טוען ב"כ המבקש, כי: "מקובל וידוע כי בעלי הדין מתנגדים הדדית להרחבת חזית בפתח דיון שמיעת הראיות, ומתייחסים להרחבות נטענות כאלה ואחרות במסגרת סיכומיהם".

לחלופין, עותר ב"כ המבקש לדחיית טענתו הנ"ל של המשיב, בהפנותו לסעיף 22 בכתב ההגנה של המבקש, כשבסעיף זה נכתב, שהמשיב בנה תוך חריגה ו/או סטיה מן ההיתר: "כשלא שמר על מרחק מקו בנין כפי שדיני התכנון והבניה קובעים, אך הפצרותיו של הנתבע נפלו על אזניים ערלות".
לחלופין, עותר המבקש לכך, שבית משפט קמא יאפשר לו להגיש בקשה מנומקת להבאת ראיות לסתור וזאת עד למועד הדיון הקבוע.

ט.
ביום 22.12.19 ניתנה החלטת בית-משפט קמא ביחס לבקשתו של המשיב להוצאת חוות דעת ומחיקת טענות של המבקש הסותרות את ההכרעה בהליך הפלילי, וכך נאמר בהחלטה:

"עסקינן ב

פסק דין
פלילי מרשיע שהפך לחלוט מזה מספר שנים.
פסק הדין לא בוטל וקביעותיו תקפות ביתר שאת ואין הנתבע יכול להעלות טענה הסותרת את קביעת בית-המשפט בהליך הפלילי.
בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, מלמדת על קיומה של בניה שנבנתה ללא היתר ושהצו מתייחס אליה, ועל כן לא ברורה לי כלל הטענה כי ניתן להביא ראיות הסותרות את הקביעה, שנקבעה על-פי הודאת הנתבע עצמו בהליך הפלילי, כי הבניה בוצעה בסטייה מהיתר הבניה שניתן ולא הוכשרה עד עצם היום הזה.
על כן, בדין טען התובע כי לא ניתן להגיש את אותן ראיות/חוות דעת העומדות בסתירה מלאה לקביעת בית המשפט הפלילי.
נעתרת לבקשה של התובע, כמבוקש, ומורה על הוצאתן של אותה חוות דעת ואותם חלקים בתצהיר הנתבע הסותרים את פסק הדין הפלילי.
הנתבע יישא בהוצאות בקשה זו לטובת התובע על סך 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום".

י.
על החלטה זו מונחת בפני
י בקשת רשות הערעור.

טענת המבקש היא, שמדובר בהחלטה קשה עבור המבקש, חריגה מאוד, המסבה נזק גדול וממשי למבקש ולראיותיו, ומונעת ממנו לצרף ראיות בעלות משמעות גדולה, במיוחד בשים לב לטענות שהוא העלה בפני
בית-משפט קמא.

מוסיף ב"כ המבקש, ששגה בית-משפט קמא משלא קיבל את עתירתו החלופית לאפשר לו הגשת בקשה מנומקת להבאת ראיות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי המרשיע, בהתחשב בכך ששמיעת הראיות בתיק טרם החלה, הואיל ושמיעת ההוכחות קבועה ליום 13.2.20.

בנוסף נטען, כי שגה בית-משפט קמא משהחליט למחוק את הסיפא לסעיף 3 של תצהיר המבקש, בטענה להרחבת חזית, הגם שאין עסקינן בהרחבת חזית נוכח הטענה שהועלתה בסעיף 22 לכתב ההגנה.

י"א.
ב"כ המבקש חוזר וטוען, כי החלטת בית-משפט קמא שוללת ממנו אפשרות להגיש בקשה להבאת ראיות במטרה לסתור את קביעת פסק הדין המרשיע, מכוח סעיף 42ג' של פקודת הראיות, שעה שהמחוקק התיר אפשרות כזו, ובלבד שתינתן רשות בית-המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו. לעניין זה מפנה ב"כ המבקש לפסיקה הנוגעת בדבר.

בהתייחס לחוות דעתו של המומחה מנסור מחאמיד שהוצאה מן הראיות, חוות דעת שנועדה להוכיח שהגדר תואמת את ההיתר הקיים, חוזר ב"כ המבקש על הטענה, שבית המשפט הקדים את הזמן והורה על הוצאת חוות הדעת מראיותיו של המבקש, שעה שעדיין עומדת לרשות המבקש אפשרות להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור. לטעמו, היה על בית-משפט קמא לקבוע במסגרת החלטתו, שהמבקש יוכל להגיש בקשה כזו.
עוד מציין המבקש, שבדעתו להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור, וזאת לגבי חוות דעתוֹ של המומחה מנסור מחאמיד מיום 23.7.19, בנוסף למתן רשות להעדתו של המהנדס אבראהים כליפה, לפי התצהיר שהוגש מטעמו, לצד הבקשה להזמין את עורך דין מוחמד סובחי ג'בארין, הפועל מטעם המבקש להוצאת היתר לחריגה בגדר שנבנתה.

י"ב.
ב"כ המבקש חוזר וטוען, שמלכתחילה הבניה בפועל בוצעה על ידי המבקש בהתאם להיתר שניתן לו, וחוות הדעת של המומחה מטעמו נועדה להוכיח שמדעיקרא
לא היה מקום למתן צו ההריסה, הואיל והבניה שנעשתה בפועל על ידי המבקש תאמה את ההיתר שניתן לו, כך שמדובר בראיה מהותית המשמיטה את הקרקע מתחת לסעד ההריסה של תוספת הגדר שהמשיב עותר לו.

ב"כ המבקש מוסיף ומפרט בבקשת רשות הערעור נימוקים שאמורים לבסס את טענתו בדבר מתן רשות למבקש להבאת ראיות לסתור, בטענה שהמבקש לא היה מיוצג על ידי עורך דין בעת מתן הכרעת הדין וגזר הדין בהליך הפלילי, ולפיכך החלטת בית-משפט קמא מיום 22.12.19 תגרום, לטענתו, לעיוות דין קשה למרשו.

כמו-כן, עותר המבקש להרשות לו להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור על-מנת שיבקש לצרף ראיות נוספות, כמפורט בסעיף 51 של בקשת רשות הערעור, כשהמבקש חוזר ומפנה לפסיקה בה נעתרו בתי משפט לבקשה להבאת ראיות לסתור.

י"ג.
טענה נוספת של ב"כ המבקש היא, שבהחלטתו מיום 22.12.19 לא הבהיר בית-משפט קמא האם הוא דוחה את בקשת המשיב למחיקת הסיפא לסעיף 3 מתצהיר העדות הראשית של המבקש.

המשיב עתר למחיקת הסעיף, נוכח הטענה של הרחבת חזית, אך בית-משפט קמא לא דחה בבירור את בקשת המשיב ומשתמע מן ההחלטה שגם סעד זה לו עתר המשיב - התקבל.

י"ד.
לאחר שעיינתי בנימוקי בקשת רשות הערעור, בבקשתו של המשיב למחיקת חלקים מתצהירי המבקש, ותגובתו של ב"כ המבקש ביחס לבקשת המחיקה, ולרבות עיון בכתב התביעה וכתב ההגנה, וכן בכל המסמכים הנלווים, ולאחר שגם עיינתי באמצעות התיק האלקטרוני בהליכים שהתקיימו בפני
בית-משפט קמא, וההחלטות שניתנו בהליכים אלה, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת מבלי לבקש את תגובתו של המשיב.

ט"ו.
סעיף 42א(א) של פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע:

"הממצאים והמסקנות של

פסק דין
חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראייה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".

עוד ובנוסף, קובע סעיף 42ג של פקודת הראיות:

"הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א', לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית-המשפט, מטעמים שיירשמו, וכדי למנוע עיוות דין".

(ההדגשה שלי – י.ג.).

ט"ז.
במקרה נשוא הדיון כאן עולה מעיון במסמכים המצורפים לתיק, שביום 8.3.15 הוגש כנגד המבקש, כתב אישום בתו"ב 7650-05-15 לבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, על-כך שבחודש דצמבר 2014 התחיל המבקש להקים גדרות בסטייה מהיתר הבניה שניתן לו, ומדובר בעבודות הטעונות בהיתר על-פי חוק.
בסעיף 5 של כתב-האישום מפורטת מהות הסטייה שעיקרה הוא תוספת גדר מעבר לגובה של 4 מטרים, שהוא גובה הגדר שניתן לגביו היתר. לפיכך, ייחסה הוועדה המקומית לתכנון ובניה למבקש בכתב-האישום שהוגש, עבירה של בניה בסטייה מהיתר בניה, והמבקש הודה והורשע בעבירה זו.

י"ז.
בגזר הדין שניתן על ידי כב' השופט י. גולדברג ביום 26.3.17 הוטלו עונשים שונים על המבקש, ובין היתר, ניתן צו הריסה ביחס לתוספות לגדר שפורטו בסעיף 5 של כתב-האישום. ביצוע ההריסה עוכב עד 26.9.18, על-מנת לאפשר למבקש להוציא היתר כדין.

אוסיף, שהמבקש חזר ופנה
ביום 23.10.19 לבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, וביקש לדחות את ביצועו של צו ההריסה ולעכב את הליכי הביצוע, וכב' השופט יניב הלר, בהחלטתו מיום 14.11.19, דחה את הבקשה (וכעולה מהחלטתו ביצועו של גזר הדין מיום 26.3.17 היה מעוכב
עד ליום 26.9.19).

י"ח.
בשים לב להכרעת הדין המרשיעה שניתנה כנגד המבקש על-יסוד הודאתו, שהפכה לחלוטה על-פי דין, וכך גם גזר הדין שניתן בהמשך, שהורה על הריסת אותן תוספות של הגדר העולות על 4 מטרים, מוצדקת החלטת בית-משפט קמא מיום 22.12.19, לפיה לא ניתן להגיש ראיות/חוֹות דעת העומדות בסתירה להכרעת הדין החלוטה שלפיה הורשע המבקש.

למעשה, מעיון בנימוקי תגובתו של ב"כ המבקש בבית משפט קמא ביחס לבקשת המחיקה שהגיש המשיב, עולה, כי אין המבקש חולק על-כך שחוות הדעת של המהנדס מנסור מחאמיד מיום 23.7.19, וסעיף 11 בתצהיר המהנדס אבראהים כליפה מיום 22.10.19, עומדים בסתירה להכרעת הדין המרשיעה, שהרי כל מה שטוען ב"כ המבקש במענה לבקשתו של ב"כ המשיב הינו, שבאפשרותו עדיין להגיש בקשה להתיר לו הבאת ראיות לסתור, וטרונייתו היא על-כך שהחלטת בית-משפט קמא מיום 22.12.19 הקדימה את זמנה, וניתנה בטרם מיצה הוא את הזמן העומד לרשותו לצורך הגשת בקשה להרשות לו הבאת ראיות לסתור.

י"ט.
סבורני, שלעת הזו החלטת בית-משפט קמא בדין יסודה, הואיל ולמעשה אין מחלוקת על-כך שהאמור בחוות דעת המהנדס מנסור מחאמיד מיום 23.7.19, וסעיף 11 בתצהיר המהנדס אבראהים כליפה מיום 22.10.19, עומד בניגוד ובסתירה להכרעת הדין המרשיעה, שניתנה לאחר הודאתו של המבקש, בכך שאותו חלק של הגדר העולה על גובה של 4 מטרים, מהווה סטייה מהיתר הבניה שניתן למבקש.
לכן, ונוכח סעיף 42א'(א) + סעיף 42ג' של פקודת הראיות, החלטת בית-משפט קמא בדין יסודה.

כ.
אכן, הסיפא של סעיף 42ג' של פקודת הראיות מאפשר הבאת ראיות לסתור וזאת: "ברשות בית-המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין".

דא עקא, נכון לעת הזו, טרם הגיש המבקש בקשה להתיר לו הבאת ראיות לסתור.
במסגרת בקשת רשות הערעור העלה המבקש נימוקים שונים שנועדו לבסס את בקשתו להתיר לו הבאת ראיות לסתור, ואף הפנה לפסיקה הנוגעת בדבר, ואולם לא זו הערכאה שבפני
ה היה על ב"כ המבקש להעלות טענות אלה.

את הבקשה להבאת ראיות לסתור היה על המבקש להניח בפני
בית-משפט קמא (ולא בפני
בית-משפט זה במסגרת בקשת רשות הערעור), שהרי על הערכאה הדיונית לאפשר לשני הצדדים להעלות את טענותיהם כאשר מוגשת בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור, ולבחון האם נכון וראוי להיעתר לבקשה כזו, שבענייננו, כאמור, לעת הזו לא הוגשה.

כ"א.
נכון הוא, כפי שמציין ב"כ המבקש, ששמיעת הראיות בבית משפט קמא קבועה ליום 13.2.20, ואולם, אין מקום להמתין עם הגשת בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור עד למועד שבו אמורה להתחיל שמיעת הראיות בתיק, שהרי להחלטת בית-המשפט האם להתיר הבאת ראיות לסתור אם לאו, עשויה להיות השפעה על הליך שמיעת הראיות בתיק.

לכן, לא הייתה הצדקה לכך שהמבקש הניח בפני
בית-משפט קמא ראיות הסותרות את הקביעות נשוא ההליך הפלילי, מבלי להגיש בפני
בית-המשפט קמא בקשה להתיר הבאת ראיות אלה (רק לאחר שהייתה מוגשת הבקשה להתיר הבאת ראיות לסתור, ולאחר שהייתה ניתנת אפשרות למשיב להגיב לה, וככל שבית משפט קמא היה נעתר לה, במידה ומתקיימים תנאי סעיף 42ג' סיפא של פקודת הראיות, רק אז היה רשאי המבקש להביא ראיות העומדות בסתירה להרשעתו).

כל עוד לא הניח ב"כ המבקש בפני
בית-משפט קמא בקשה מנומקת להתיר הבאת ראיות לסתור, אין תימה שבמצב המשפטי הנוכחי קבע בית-משפט קמא, שאין מקום להבאת ראיות העומדות בסתירה להרשעתו של המבקש מיום 26.3.17 בהליך הפלילי שהתנהל כנגדו.

כ"ב.
ב"כ המשיב נימק את בקשתו למחוק את הסיפא בסעיף 3 לתצהיר העדות הראשית של המבקש (על-כך שהמשיב, לטענת המבקש, אינו מעריך את העובדה שהוא (המבקש) לא תבע את המשיב הגם שהלה הסיג את גבולו, שאינו במרחק 3 מטר מגבול החלקה, כי אם במרחק 2.6 מטר בלבד), בנימוק שטענת המבקש מהווה הרחבת חזית ומציפה "פלוגתא" חדשה בין הצדדים, מבלי שהייתה בקשה מצד המבקש לתיקון כתב טענותיו.

ואולם, החלטתו של בית-משפט קמא מיום 22.12.19 מתייחסת, בהתאם לאמור בה, לכך שלא ניתן להגיש ראיות/חוות דעת העומדות בסתירה להרשעתו של המבקש, וכן מורה החלטתו הנ"ל של בית-משפט קמא על הוצאת חוות דעת, לרבות אותם חלקים בתצהיר המבקש הסותרים את הרשעתו.

לעומת זאת, אין בהחלטתו זו של בית-משפט קמא התייחסות לטענת ב"כ המשיב, ולפיה האמור בסיפא של סעיף 3 לתצהיר המבקש מהווה הרחבת חזית.

לכן, נכון לעת הזו, אינני סבור שניתן להבין מהחלטת בית-משפט קמא מיום 22.12.19
שניתנה בו הוראה למחוק את הסיפא של סעיף 3 מתצהיר העדות הראשית של המבקש, הואיל וכאמור, החלטת בית-משפט קמא מורה על מחיקת חוות דעת וחלקים מתצהיר המבקש ככל שאלה סותרים את הרשעתו של המבקש.

אין
בהחלטה זו של בית-משפט קמא התייחסות למחיקת טענות המהוות הרחבת חזית (והרי טענת ב"כ המשיב לגבי הסיפא לסעיף 3 של תצהיר המבקש התבססה על-כך שמדובר בהרחבת חזית).

כ"ג.
על-יסוד כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

משלא התבקשה תגובת המשיב, אני מורה שלא יהא צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל:
1.
ב"כ המבקש: עו"ד מוחמד לביב, אום אל פחם.
2.
ב"כ המשיב: עו"ד אבראהים אגבאריה, מוסמוס, מעלה עירון.

ניתנה היום,
כ"ד טבת תש"ף, 21 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.








רעא בית משפט מחוזי 45615-01/20 ג'האד אגבאריה נ' מחמוד מוחמד ג'מאל אגבאריה (פורסם ב-ֽ 21/01/2020)