פסקי דין על תייסיר מוחמד חליל מהנה | פסקי דין על נדאל חסן מחמוד שריף | פסקי דין על קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים |

5303/02 א     26/02/2006




א 5303/02 תייסיר מוחמד חליל מהנה נ' נדאל חסן מחמוד שריף, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים




1
בתי המשפט
א 005303/02
בית משפט השלום ראשון לציון
26/02/2006

כבוד השופטת שלומית יעקובוביץ

בפני
:
התובע
תייסיר מוחמד חליל מהנה

בעניין:

עו"ד מ. קין

ע"י ב"כ
נגד
הנתבעים
1 . נדאל חסן מחמוד שריף

2 . קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
עו"ד ל. ליאור (נ' 2)

ע"י ב"כ
פסק דין
1. עסקינן בתביעת נזיקין שהגיש התובע, מר תייסיר מהמנה (להלן: "התובע") כנגד הנתבעים, מר נדאל שריף (להלן: "הנתבע 1") ו"קרנית" - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
(להלן: "הנתבעת 2") לפיצוי בגין נזק גוף, שנגרם לו, לטענתו, בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 26.4.98 בהיותו נוסע ברכב הסעות, בדרכו מאתר עבודה בבית שמש לביתו בכפר אל ארוב שבאזור חברון (להלן: "התאונה").

1.1 משאין חולק כי התאונה באה בגדר "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") ומשלא קיימת מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי (ראה סעיף 1 לסיכומי הנתבעת 2) תידון ותוכרע שאלת גובה הנזק בלבד.

2. על פי עדותו של נהג הרכב, הוא הנתבע 1 (ע"ת 1), ארעה התאונה כתוצאה מאיבוד שליטה על הרכב, אשר הביאה להתהפכותו (ראה עמ' 6 לפרוטוקול הדיון).

2.1 התובע פונה ממקום התאונה לבית החולים "שערי צדק" בירושלים, נבדק בחדר המיון, בוצעה החזרה של כתף שמאל (ראה ת/4) ולבקשת משפחתו הועבר לבית החולים "מוקאסד", שם אושפז עד ליום 1.5.98, כשבמהלך אשפוזו עבר ניתוח לתיקון קרע ברקטום (ראה ת/5).
3. הנכות הרפואית

3.1 עובר להגשת התביעה ובהתאם להוראת תקנה 18 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986 הגיעו הצדדים לידי הסכמה בדבר מינויו של פרופ' פוגרונד לשמש כמומחה רפואי בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה").

3.2 התובע נבדק פעמיים על ידי המומחה.
בפעם הראשונה ביום 30.5.99 ובפעם השניה ביום 3.9.00 .

3.21 בחוות דעתו מיום 2.6.99 (במ/1), אשר נערכה בעקבות הבדיקה הראשונה, מפרט המומחה את "תולדות המקרה" וממצאי בדיקתו הקלינית, בה נמצאה "חולשה בשרירים מסביב לכתף עם הגבלה ברורה בתנועות אותו אזור", כאשר תוצאות בדיקת emg תומכות בפגיעה בעצב האקסילארי והסופרה סקאפולארי באזור כתף שמאל.
באותה עת מצא המומחה לקבוע לתובע נכויות זמניות בלבד נוכח ה"אפשרות לשיפור נוסף במצבו" -
100% לשישה חודשים, 60% לשלושה חודשים, 40% לשלושה חודשים ו- 30% עד לבדיקה נוספת כעבור שנה.

3.22 בחוות דעתו מיום 14.9.00 (במ/2), אשר נערכה בעקבות הבדיקה השניה, מציין המומחה כי חרף חלוף כשנתיים ומחצה מהחבלה בתאונה נותרה לתובע "חולשה ברורה באזור הכתף השמאלית עם דלדול קשה ביותר" וכן "הגבלה ברורה עם חסימה באבדוקציה של הכתף עד גובה השכם".
מכאן קביעתו לפיה "קיימת לו נכות לצמיתות" -
15% עבור הגבלה בתנועות הכתף השמאלית לפי סעיף 41(4)ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956.
20% עבור החבלה העצבית בשורשים עליונים של הפלקסוס הברכיאלי לפי סעיף 31(1)א'ii לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956.
עוד ובנוסף קבע המומחה כי התובע, במצבו, "אינו מסוגל לחזור לעבודה הקודמת".

3.3 המומחה נדרש לחקירה על חוות הדעת שערך וביום 15.5.05 נשמעה עדותו, אשר דומה בעיני כי יש ליתן את הדעת למספר ענינים שעלו בה.
3.31 המומחה אישר בחקירתו כי ראוי לתקן קביעתו ביחס לנכות "העצבית", כך שזו תעמוד על 15%, נכות מתואמת בין סעיף 31(1)א'i לבין 31(1)א'ii לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (ראה עמ' 16-15 לפרוטוקול ישיבת יום 15.5.05).

3.32 כמו כן, אישר המומחה כי התובע אינו סובל ממגבלת תנועה עד לגובה השכם וכי "הפעולה של הכתף מעל גובה" זה נדירה ("רוב הפעולות, במשך היום 95% מהפעולות הן מתחת לגובה השכם"), ועל כן אין במצב הכתף כדי לגרוע מ"פעילות תפקודית רבה" (ראה עמ' 16 לפרוטוקול ישיבת יום 15.5.05).

3.33 עם זאת, הוסיף המומחה וציין כי בעבודת בנין, כמו גם בעבודת סבלות, "יש תפקודים מעל לגובה השכם של הגפה" ומשנשאל על ידי ב"כ התובע באם נכון יהא לקבוע שתפקוד ידו השמאלית של התובע "מאוד מוגבל בכל פעולה שקשורה במאמץ פיסי", השיב -
"הייתי אומר שהוא מוגבל באופן קל עד בינוני" (עמ' 23 לפרוטוקול ישיבת יום 15.5.05), באופן המאפשר לו לעסוק, כדוגמא בלבד, בעבודה חקלאית.

3.34 המומחה נדרש להתייחס למקור ההגבלה בתנועה ונכון היה לקבוע כי המדובר בסיבה משולבת-
"ש. האם אפשר לומר שחלק מהגבלת התנועה נגרמה כתוצאה מהפגיעה העצבית וחלק מאיזה שהיא בעיה מכנית בקופסית?
ת. ת. שני האספקטים של החבלה תרמו להגבלה."
(עמ' 18 לפרוטוקול ישיבת יום 15.5.05)

כאשר, לשיטתו, לא ניתן להעריך את שיעור תרומתו של כל אחד מן הגורמים-
"ש. יש אפשרות להעריך איזה שהיא חלוקה מה גרם, איזה חלק מכני ואיזה חלק עצבי תרם להגבלה תפקודית?
ת. אני חושב ששניהם, אני הייתי מצפה אחרי שנתיים וחצי שהענין של ה"כתף הקפוא" היה צריך להעלם להתרפא אם היה מדובר רק בפגיעה עצבית. ...
ש. האם אתה יכול לערוך חלוקה גסה של התרומה של הפגיעה העצבית לעומת הפגיעה המכנית לנושא הגבלת התנועה?

ת. ת. קשה מאוד"
(עמ' 19 לפרוטוקול ישיבת יום 15.5.05)

3.4 על יסוד חוות הדעת (במ/1, במ/2) ועדותו של המומחה בפני
, אשר הותירה בי רושם של מקצועיות, אמינות ויושרה, מוצאת אני לאמץ קביעותיו לענין הנכויות הזמנית, כמו גם לענין שיעור הנכות הצמיתה (27.75%).

4. הנכות התפקודית

4.1 ב"כ התובע מבקש לקבוע כי התובע איבד את מלוא כושר השתכרותו, זאת מאחר ואין באפשרותו לשוב לעיסוקו הקודם כפועל בנין, עיסוק בו מצא את פרנסתו כחמש עשרה שנה, וכי קשת העבודות אשר היתה פתוחה בפני
ו עובר לתאונה, עבודות כפיים בעיקרן (נוכח העדר השכלה) הכרוכות במאמץ פיסי, צומצמה ביותר, כשלראיה תשמש העובדה כי מאז התאונה לא שב לעבוד לפרנסת משפחתו.

4.2 לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות שבאו בפני
הן לענין הגבלת תפקודו של התובע מן הבחינה הרפואית הצרופה והן לתנאי שוק העבודה במקום מגוריו (נפת חברון), באתי לכלל דעה כי נכותו הרפואית של התובע (27.75%) משקפת אל נכון אף את שיעור נכותו התפקודית.
נוכח הראיות שבאו בפני
לענין אפשרויות התעסוקה הדלות והאבטלה השוררת במקום מגורי התובע, לרבות ובמיוחד עדותו של ע"ת 1 לפיה הינו מובטל מזה כשנה (ראה עמ' 9-8 לפרוטוקול ישיבת יום 8.6.04), כמו גם עדותו של התובע עצמו לענין היות חלק מאחיו מובטלים (ראה עמ' 22-21 לפרוטוקול ישיבת יום 6.8.08) וקביעותיו של המומחה דר' גיל פיילר בחוות דעתו (נ/3), אשר לא נסתרו, סבורתני כי הטעם לעובדה שהתובע לא שב אל מעגל העבודה נעוץ יותר מכל בתנאי התעסוקה / האבטלה השוררים במקום מגוריו, תנאים הפוגעים בבריאים ובנכים כאחד.
דומני, כי יש ליתן את הדעת ומלוא המשקל לעובדה כי התובע, ללא כל קשר לנכותו, מוגבל לעבודה בתחומי מקום מגוריו בהיותו מנוע כניסה לישראל מטעמים ביטחוניים, כעדותו (ראה עמ' 24 לפרוטוקול ישיבת יום 8.6.04), דבר אשר יש בו, כשלעצמו, כדי להשפיע על כושר השתכרותו.

5. התובע עותר לפיצוי במספר ראשי נזק - אובדן השתכרות בעבר, אובדן השתכרות לעתיד, כאב וסבל, עזרת מן הזולת, הוצאות מיוחדות / רפואיות.

6. בסיס השכר לצורך חישוב אובדן ההשתכרות

6.1 התובע, כעדותו, עבד עובר לתאונה במשך תקופה של 15-12 שנה, כפועל בנין "כללי".
לענין גובה הכנסתו לא הובאה כל ראיה לבד מעדותו שלו-
"ש. איך שילמו לך משכורת וכמה?
ת. ת. 150 ₪ ליום, 8 שעות. שילמו לי במזומן.
ש. ש. כמה ימים עבדת בחודש?
ת. ת. בין 23 ימי עבודה ל- 24 או 25 ימי עבודה"
(עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת יום 8.6.04)

עינינו הרואות, כי על פי עדותו זו של התובע נע שכרו החודשי בין 3,450 ₪ (23 ימי עבודה) ל- 3,750 ₪ (25 ימי עבודה), נכון לחודש מרץ- אפריל 98'.

בחקירתו הנגדית שב התובע והתייחס לגובה הכנסתו החודשית עובר לתאונה-
"ש. איך היית מקבל מהם את הכסף, בסוף שבוע או בסוף יום?
ת. ת. כ- 15 יום. כל הזמן כל 15 יום.
ש. ש. בפעם אחת?
ת. ת. כן.
...
ש. ש. מה היה סכום הכסף שקיבלת אחרי 15 יום?
ת. ת. בין 1,300 ₪ ל- 1,500 ₪.
...
ש. ש. בממוצע בחודש כמה היית מקבל?
ת. ת. כ- 2,600 ₪.
(עמ' 18 לפרוטוקול ישיבת יום 8.6.04)

על פי עדותו זו עמד שכרו החודשי הממוצע על כ- 2,600 ₪ בלבד.
6.2 בשים לב לעדותו של התובע, עדות יחידה של בעל דין, אשר נמצאה בלתי עקבית, בלשון המעטה, ואשר לא זכתה לכל "סיוע" ו/או תמיכה, אינני מוצאת לקבוע ממצא עובדתי על סמכה ביחס לגובה השתכרותו של התובע עובר לתאונה, מה גם שלהשקפתי אין לראות בשכר ששולם לתובע בעבודתו בישראל, בהיותו שוהה ועובד בלתי חוקי (ראה עדותו בעמ' 10, 24 לפרוטוקול ישיבת יום 8.6.04), משום השכר המשקף את כושר השתכרותו לצורך חישוב נזקיו.
דומה עלי, כי לענין קביעת כושר השתכרותו של התובע ראוי ונכון לצאת מנקודת מוצא "האוכפת" עליו את איסור הכניסה, השהייה והעבודה בישראל באופן מלא, זאת בשים לב לעדותו כי הינו מנוע כניסה לישראל מטעמים ביטחוניים.

6.3 בנסיבות אלה, על יסוד הראיות שבאו בפני
לענין גובה ההכנסה החודשית בתחומי הרשות הפלסטינית מוצאת אני להעמיד את שכרו החודשי של פועל על סך של 1,338 ₪ נכון לחודש אפריל 98' (ראה ת/6) ובשערוך (בסיס מדד אפריל 98') 1,590 ₪.

7. אובדן השתכרות לעבר

7.1 על יסוד קביעותיו של המומחה בדבר נכויות זמניות, קביעות אשר לא נסתרו, זכאי התובע לפיצוי כדלקמן:
ממועד התאונה 26.4.98 ועד ליום 26.10.98 - על בסיס שכר חודשי של 1,590 ₪, כשסכום זה נושא ריבית כחוק מאמצע התקופה ועד לתשלום המלא.
מיום 27.10.98 ועד ליום 27.1.99 - על בסיס שכר חודשי של 1,590 ₪, כשסכום זה נושא ריבית כחוק מאמצע התקופה ועד לתשלום המלא, באשר, לדידי, נכות רפואית של 60% בנתוניו האישיים של התובע, כמוה כנכות תפקודית בשיעור של 100%.
מיום 28.1.99 ועד ליום 28.4.99 - על בסיס 40% משכר חודשי של 1,590 ₪, כשסכום זה נושא ריבית כחוק מאמצע התקופה ועד לתשלום המלא.
מיום 29.4.99 ועד ליום 3.9.00 מועד קביעת הנכות הצמיתה - על בסיס 30% משכר חודשי של 1,590 ₪, כשסכום זה נושא ריבית כחוק מאמצע התקופה ועד לתשלום המלא.

7.2 ממועד קביעת הנכות הצמיתה ועד למועד מתן פסק הדין - על בסיס 27.75% (הנכות הרפואית והתפקודית) משכר חודשי של 1,590 ₪, כשסכום זה נושא ריבית כחוק מאמצע התקופה ועד לתשלום המלא.
8. אובדן השתכרות לעתיד

על יסוד כל קביעותיי לעיל, לרבות ובמיוחד לענין שיעור הנכות התפקודית (27.75%) וגובה ההשתכרות החודשית (1,591 ₪), זכאי התובע לפיצוי חודשי בסך של 441 ש"ח עד הגיעו לגיל 67, זאת משלא הובאו כל ראיות לענין גיל פרישה מאוחר מזה (סך כולל של 104,294 ₪ נכון למועד פסיקתי).

9. כאב וסבל

בהתאם לשיעור נכותו הרפואית של התובע (27.75%), אשפוזו במשך 6 ימים וגילו (יליד 27.12.68) עומד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 57,586 ₪ נכון למועד פסיקתי.

10. עזרת הזולת

10.1 התובע עותר בסיכומיו לפיצוי חודשי בסך של 500 ₪ לעבר ולעתיד.

10.2 מעיון בחומר הראיות עולה כי לא הונחה כל תשתית לסכום הנתבע וכל שנמצא הוא עדותו של התובע לפיה נזקק לעזרת רעייתו ואחיו-
"ש. איך הסתדרת אחרי שהשתחררת מבית החולים, איך התרחצת, אכלת?
ת. ת. אישתי והאחים שלי.
ש. ש. מה הם עשו?
ת. ת. הדברים הספציפיים האישיים זה אישתי. כסף ופרנסה ואוכל זה אחים שלי עזרו לי.
ש. ש. כמה זמן אישתך היתה צריכה לעזור לך?
ת. ת. כשהייתי מתרחץ, מתלבש, כשהייתי צריך עזרה היו עוזרים לי.
ש. ש. עד מתי?
ת. ת. אחרי התאונה, כמעט 5-6 חודשים מהתאונה.
...
ש. ש. איך אתה מסתדר היום ברחצה ובלבוש?
ת. ת. עד עכשיו אשתי עוזרת לי"
(עמ' 15-14 לפרוטוקול ישיבת יום 8.6.04)

10.3 התובע בחר שלא להעיד את בני משפחתו, מי שעל פי עדותו העניקו לו בעבר ובהווה עזרה יום יומית, ודומה כי יש לנהוג עמו על פי ההלכה השולטת בכיפה לענין הימנעות מהבאת ראיה ולפיה "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פד"י לה (1) 736)

10.4 עם זאת, בשים לב לנכויות הזמניות שנקבעו לתובע על ידי המומחה (משך התקופה כמו גם שיעור הנכות), מוצאת אני לפצותו בגין עזרת הזולת בתקופה זו (ככל שחורגת מעזרה רגילה המושטת על ידי בני המשפחה) ולהעמיד את הפיצוי, על דרך האומדנא, על סך של 7,500 ₪ נכון למועד פסיקתי.
לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת הזולת בעתיד, זאת משסבורה אני כי במצבו אינו נזקק לעזרה מיוחדת העולה על זו המושטת, ברגיל, על ידי בני המשפחה הקרובים.

11. הוצאות בעבר

התובע ביקש להגיש כראיה אסופה של קבלות (ת/1), הכוללות קבלה על סך 4,124 ₪ בגין טיפול רפואי בבית החולים "מוקאסד".
ב"כ הנתבעת 2 הסכים להגשת כל הקבלות לבד מזו המתייחסת לטיפול הרפואי בבית החולים "מוקאסד".
בהתאם להחלטתי מיום 8.6.04 תשמש אותה קבלה כראיה בכפוף לחקירת עורכה אלא שזה לא נקרא לעדות, על כל הנובע מכך.
לא למותר לציין, כי התובע בעדותו אישר כי התשלום לבית חולים "מוקאסד" שולם על ידי אחר (ראה עמ' 24 לפרוטוקול ישיבת יום 8.6.04), כך שבכל מקרה לא הוכחה זכאותו לשיפוי.

לפיכך, זכאי התובע לפיצוי בגין הוצאות שהוכחו על פי אותן קבלות שהוצגו בהסכמה (ת/1), כשכל אחד מהסכומים ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד הנקוב בקבלה ועד לתשלום המלא.

12. הוצאות לעתיד

התובע עותר לפיצוי חודשי בסך של 100 ₪, זאת בהתבסס על עדותו של התובע ולפיה נזקק הוא לטיפול במשככי כאבים, טיפול אשר עלותו החודשית עולה כדי סך של 100 עד 150 ₪ (ראה עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת יום 8.6.04).
התובע לא ידע לציין באלו תרופות הוא משתמש, לא הציג כל מרשם רפואי ואף לא קבלה אחת בגין רכישתן.
בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את עדותו של התובע ואינני מוצאת לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה.

13. תשלומים תכופים

מסך כל הפיצוי לו זכאי התובע יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו (ראה נ/1) -
סך של 10,000 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום בפועל;
סך של 10,000 ₪ , כשסכום זה נשוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום בפועל;
סך של 6,000 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום בפועל.

14. סוף דבר

הנני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים המנויים בסעיפים 7.1, 7.2, 8, 9, 10.4, 11 לעיל בניכוי הסכומים הנקובים בסעיף 13 .
כמו כן, הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט (החזר אגרת משפט) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כדין.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישורי מסירה.
ניתן היום כח' בשבט תשס"ו (26.2.06), בלשכתי
___________________
שלומית יעקובוביץ
, שופטת









א בית משפט שלום 5303/02 תייסיר מוחמד חליל מהנה נ' נדאל חסן מחמוד שריף, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם ב-ֽ 26/02/2006)