פסקי דין על עיזבון המנוח הרמן הלפרין ז"ל | פסקי דין על עיזבון המנוחה אידה הלפרין ז"ל | פסקי דין על שניהם ע"י מנהל העיזבונות | פסקי דין על אילן ברונשטיין | פסקי דין על יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - מחוז צפון | פסקי דין על הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - מחוז צפון | פסקי דין על מרחביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית |

4447/18 עעמ     02/02/2020




עעמ 4447/18 עיזבון המנוח הרמן הלפרין ז"ל, עיזבון המנוחה אידה הלפרין ז"ל, שניהם ע"י מנהל העיזבונות, אילן ברונשטיין נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - מחוז צפון, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - מחוז צפון, מרחביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ




פסק-דין בתיק עע"מ 4447/18



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים


עע"מ 4447/18



לפני:

כבוד השופט נ' סולברג


כבוד השופטת ע' ברון


כבוד השופט ד' מינץ


המערערים:
1. עיזבון המנוח הרמן הלפרין ז"ל


2. עיזבון המנוחה אידה הלפרין ז"ל


שניהם ע"י מנהל העיזבונות
, אילן בורנשטיין


נ


ג


ד

המשיבים:
1. יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - מחוז צפון

2. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - מחוז צפון


3. מרחביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים מיום 11.4.2018 (כבוד השופט
ד' צרפתי
) ב-עת"מ 55496-10-17

תאריך הישיבה:
ג' בשבט התש"ף

(29.1.2020)


בשם המערערים:
מר אילן בורנשטיין



בשם המשיבים 2-1:
עו"ד הדס ערן


בשם המשיבה 3:
עו"ד פרי איקו






פסק-דין
השופטת ע' ברון
:

1.

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 11.4.2018 ב-עת"מ 55496-10-17 (כבוד השופט
ד' צרפתי
). בית המשפט דחה עתירה שהגיש מנהל עיזבונות המערערים (להלן:
מנהל העיזבון
ו-
המנוחים
), שבה ביקש להורות על ביטול החלטת המשיבה 1, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - מחוז צפון
, לאשר את תוכנית ג/21301 להרחבת הבינוי במושב מרחביה (להלן:
הוועדה המחוזית
ו-
תוכנית ההרחבה
או
התוכנית
); ואת החלטת יו"ר הוועדה המחוזית שלא ליתן למנהל העיזבון רשות לערור על החלטה זו לוועדה הארצית לתכנון ולבנייה.

2.

תוכנית ההרחבה נערכה והוגשה לוועדה המחוזית על ידי המשיבה 3, אגודת מרחביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ
(להלן:
האגודה
), במטרה לממש את
החלטת שר החקלאות להכפיל את מספר הנחלות במושב מרחביה.
התוכנית נועדה לחיזוק אופיו החקלאי של המושב על ידי הוספת נחלות, והגדלת מספר התושבים בו. בבעלות עיזבונות המנוחים חלקה שייעודה לחקלאות, ואינה מוגדרת כנחלה (להלן:
חלקת המנוחים
או
החלקה
); ויצוין כי זו נכללה בתחילה בתחום התוכנית, לצד קרקעות חקלאיות נוספות. מנהל העיזבון הגיש התנגדות לתוכנית בפני
ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית, בטענה כי המנוחים מופלים לרעה מכיוון שלא מתוכנן פיתוח בחלקתם; כי התוכנית חורגת מגדרי תמ"א 35 ותמ"מ 9/2, שהוראותיהן חלות על המושב; וכי נפלו פגמים בהליכי הדיון בתוכנית.


בהחלטה מיום 3.7.2017 דחתה הוועדה המחוזית את ההתנגדות ואישרה את תוכנית ההרחבה (להלן:
החלטת הוועדה המחוזית
). נוסף על כך הוחלט להוציא מתחום התוכנית את חלקת המנוחים, לצד חלקות חקלאיות נוספות בבעלות פרטית, לנוכח התנגדויות שהוגשו ובהינתן שממילא לא תוכנן כל שינוי במצבן התכנוני. בקשת מנהל העיזבון לקבלת רשות להגיש ערר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה נדחתה בהחלטת המשיב 2, יו"ר הוועדה המחוזית, מיום 31.7.2017 (להלן:
יו"ר הוועדה
ו-
החלטת יו"ר הוועדה
).
כנגד שתי ההחלטות עתר מנהל העיזבון לבית המשפט המחוזי.


3.
במסגרת העתירה שב מנהל העיזבון על טענותיו לאפליה ולפגמים בהליך הדיון בתוכנית. טענתו העיקרית היתה כי הוראות תמ"א 35, בשילוב עם הוראות תמ"מ 9/2, מקימות חובה לכלול את חלקת המנוחים בתוכנית ההרחבה ולייעדה לבנייה. ועוד טען כי על מנת להגיש את תוכנית ההרחבה לוועדה המחוזית כבעלת עניין בקרקע, נדרשה האגודה לעמוד תחילה בתנאי סעיף 61א(ב1)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן:

חוק התכנון והבניה
). סעיף זה קובע כי יראו כבעל עניין את מי שהוכיח זכויות בלפחות 75% מן הקרקע הכלולה בתוכנית, וכן הראה כי התוכנית אינה פוגעת בקרקעות אחרות שנכללות בתוכנית ושייכות לבעלי זכות אחרים. לצד אלו הועלו שורה של טענות נוספות, ביניהן כי התוכנית תביא למיצוי פוטנציאל יחידות הדיור המאושרות לבנייה במושב, ולא תיוותר למנוחים כמו גם לשאר בעלי החלקות שמחוץ לתחום התוכנית מכסה של יחידות דיור למימוש בעתיד.


לוועדה המחוזית ויו"ר הוועדה מצד אחד, ולאגודה מצד שני, היה ייצוג נפרד; ואולם הטענות שבפיהם היו בעיקרן דומות ומשכך אתייחס אליהן יחדיו. נטען על ידם כי ההחלטה לאשר את תוכנית ההרחבה התקבלה כדין. לעמדתם לא הוצג כל צורך תכנוני לכלול את את חלקת המנוחים בתחום התוכנית, ומדובר בהחלטה שבשיקול דעתה של הוועדה המחוזית בנושאים מקצועיים-תכנוניים הנמצאים בליבת תחום מומחיותה. עוד הודגש כי תמ"א 35 ותמ"מ 9/2 אינן מחייבות לכלול את חלקת המנוחים בתחום תוכנית ההרחבה ולייעדה לבנייה, שכן ייעודה לחקלאות בלבד. בהמשך נטען כי סעיף 61א(ב1)(1) לחוק התכנון והבניה אינו רלוונטי משעה שחלקת המנוחים הוצאה מהתוכנית, ולכן למנהל העיזבון אין מעמד לטעון כנגד פגיעה צפויה לחלקה כזו או אחרת בתחום התוכנית. עוד טענו כי התוכנית אינה מנצלת את מלוא אפשרויות הבנייה במושב, כך שבידי מנהל העיזבון ליזום תוכנית לבינוי בחלקת המנוחים ולהגישה לאישור הוועדה המחוזית.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה וציין כי פרשנות הוראות תמ"א 35 היא היחידה מבין טענות מנהל העיזבון שיש לה היבט משפטי-פרשני. בעניין זה קבע כי מלשון הוראותיה של תמ"א 35 ומטרתה עולה כי זו אינה מחייבת לכלול שטחים חקלאיים, כחלקת המנוחים, בתחום התוכנית. עוד נקבע כי לא

הייתה תכלית לכלול

את

חלקת המנוחים בתוכנית לכתחילה תוך

הותרת

ייעודה ללא שינוי, ובדין

החליטה

הוועדה המחוזית

על הוצאתה – יחד עם שטחים נוספים – מתחום

התוכנית.

בית המשפט דחה את טענת מנהל העיזבון גם לעניין סעיף 61א(ב1)(1) לחוק התכנון והבניה, לנוכח העובדה שחלקת המערערים אינה כלולה בתחום התוכנית. בהמשך דחה גם את יתר הטענות שבפי מנהל העיזבון, לרבות הטענות לאפליה, פגמים בהליך ומיצוי פוטנציאל יחידות הדיור במושב. בית המשפט הוסיף כי הניסיון "לתמרן" את הכללת החלקה בתחום התוכנית, במטרה לכפות שינוי תכנוני או לקנות מעמד להתנגדות לתוכנית, אינו ראוי. המנוחים באמצעות מנהל העיזבון חויבו בהוצאות ובשכר טרחת המשיבים בסך כולל של 60,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו.

5.

בערעור שב מנהל העיזבון על שלל טענותיו, לרבות החובה לכלול את חלקת המנוחים בתחום תוכנית ההרחבה מכוח תמ"א 35; אי עמידה בדרישות סעיף 61(א)(ב1) לחוק התכנון והבניה; אפליה; אישור התוכנית שלא כדין; ומיצוי כלל פוטנציאל יחידות הדיור במושב.

נוסף על כך נטען כי הוועדה המחוזית לא קיימה דיון ראוי בתוכנית שהגיש מנהל העיזבון ביום 17.5.2016 בעניין חלקת המנוחים (להלן:
תוכנית פיתוח החלקה
), ולכן הטענה כי ניתן להגיש לאישור הוועדה המחוזית תוכנית נפרדת למימוש בנייה בחלקה אינה מגובה במעשים.

כן ביקש מנהל העיזבון להיתלות בעתירה נוספת שהוגשה נגד התוכנית, על ידי עותרים אחרים, במסגרת עת"מ (חי') 17882-09-17
גני העמק (1999) בע"מ ואח' נ' הוועדה המחוזית לתו"ב מחוז צפון
(להלן: עניין
גני העמק
). לטענתו, בעניין גני העמק ניתנו החלטות שהכירו בזכויות העותרים שם ואשר למעשה מאשרות את עיקר טענות הערעור דנן.

מלבד האמור, בסיכומי התשובה ובדיון לפנינו ביקש מנהל העיזבון לצרף שלוש ראיות חדשות: ראשית "כתב תשובה" שהגישו הוועדה המחוזית והיועץ המשפטי שלה לעתירה שהוגשה בעניין תוכנית לבנייה לפי תמ"א 35 בישוב אחר, ושלטענתו מעידה על סתירה בעמדת הוועדה המחוזית. ועוד ביקש לצרף התכתבות דוא"ל בינו ובין הוועדה המחוזית בעניין תוכנית פיתוח החלקה; וכן הבהרה מאת המהנדס והשמאי נחום פרמינגר כי לא הגיעה לידיו החלטת הוועדה המחוזית לדחות את תוכנית פיתוח החלקה, בניגוד לנטען על ידה. עיינו בבקשה ושמענו את טיעוני מנהל העיזבון, ואולם סברנו כי אין בראיות שצירופן מתבקש כדי לתרום להכרעה, ומשכך הבקשה נדחית.

6.
הוועדה המחוזית, יו"ר הוועדה והאגודה, סומכים את ידיהם על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וטוענים כי הערעור אינו אלא חזרה על טענות שהועלו במסגרת ההתנגדות לתוכנית ובהמשך בבית המשפט. עוד הם מדגישים כי מדובר בסוגיה שבתחום שיקול דעתה ומומחיותה של הוועדה המחוזית, וכי אין מדובר במקרה המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לשיטתם, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי מנהל העיזבון פועל בניסיון לא ראוי לתמרן את מוסדות התכנון לכלול את חלקת המנוחים בתחום התוכנית כדי להשביח את החלקה. לעניין התוכנית לפיתוח החלקה נטען כי זו ביקשה ליצור חיבור מלאכותי בין החלקה לבין שטח התוכנית ועל כן הוחלט לדחותה. יתר על כן, לעמדתם אין בסיס לטענת מנהל העיזבון כי בעניין גני העמק ניתנו למתנגדים אחרים זכויות – ודאי לא באופן שמפלה את המנוחים.

7.
לאחר שעיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בנימוקי הערעור ובתגובות, על נספחיהם; ולאחר שהיטינו אוזן לטיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו; נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות בגדר סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. למסקנה זו הגענו משמצאנו כי אין מקום לשנות מקביעותיו העובדתיות וממצאיו של בית המשפט המחוזי; כי ממצאים אלה תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע; וכי לא נפלה בפסק הדין טעות שבחוק.


נימוקי הערעור אינם מעלים דבר מעבר לטענות שהועלו זה מכבר בפני
הוועדה המחוזית, יו"ר הוועדה ובית המשפט המחוזי. בית המשפט דן בטענות אלו לעומקן ולרוחבן ודחה אותן בפסק דינו המנומק, שבו עמד גם על הבעייתיות שבהתנהלות מנהל העיזבון. מטרת מנהל העיזבון היא להשביח את חלקת המנוחים; והדבר כמובן לגיטימי, אך אינו יכול לכפות את חפצו על ידי ניסיונות לעשות דה-לגיטימציה לתוכנית ההרחבה. ההשגות על החלטת הוועדה המחוזית ועל החלטת יו"ר הוועדה מכוונות נגד ליבת שיקול דעתה המקצועי, ואולם בית המשפט אינו יושב כרשות "תכנון על" ואינו מעמיד את שיקול דעתו במקום שיקול דעת הרשות. ההחלטה שלא לכלול את חלקת המנוחים בתחום התוכנית מבוססת ועניינית, ועולה בקנה אחד הן עם הפן התכנוני הן עם פרשנות משפטית של הוראות הדין הנוגעות לעניין. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, התוכנית מותירה יתרה של 116 יחידות דיור למימוש בעתיד, וככל שמנהל העיזבון מבקש לפתח את חלקת המנוחים על דרך מימוש ממכסת יחידות הדיור שנותרה, עליו לנקוט בהליך תכנוני מתאים בפני
מוסד התכנון המוסמך. ולא נעלמה מעינינו טענתו כי תוכנית פיתוח החלקה שהגיש נדחתה בלא דיון ראוי.

8.
משאלו פני הדברים, דין הערעור להידחות. המערערים יישאו בהוצאות הוועדה המחוזית ויו"ר הוועדה מצד אחד, ובהוצאות האגודה מצד שני, בסך של 15,000 ש"ח כל אחד, ובסך הכל 30,000 ש"ח.



ניתן היום, ז' בשבט התש"ף (2.2.2020).


ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט

_________________________



18044470_g13.docx

יב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







עעמ בית המשפט העליון 4447/18 עיזבון המנוח הרמן הלפרין ז"ל, עיזבון המנוחה אידה הלפרין ז"ל, שניהם ע"י מנהל העיזבונות, אילן ברונשטיין נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - מחוז צפון, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - מחוז צפון, מרחביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/02/2020)