פסקי דין על איאד חליל עמירה | פסקי דין על עוה"ד מאזן קופטי | פסקי דין על עמותת נשים אום-ליסין | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים | פסקי דין על עיריית ירושלים |

249/20 עעמ     30/01/2020




עעמ 249/20 איאד חליל עמירה, עוה"ד מאזן קופטי, עמותת נשים אום-ליסין נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, עיריית ירושלים




החלטה בתיק עע"מ 249/20

בבית המשפט העליון

עע"מ 249/20



לפני:

כבוד השופט י' עמית


המבקשים:
1. איאד חליל עמירה


2. עוה"ד מאזן קופטי


3. עמותת נשים אום-ליסין


נ ג ד

המשיבות:
1. הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים


2. עיריית ירושלים

בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתיק עת"מ 52446-04-19 שניתן ביום 15.12.2019 על ידי כבוד השופט מ' כדורי

בשם המבקשים:
עו"ד יובל גלאון

בשם המשיבות:
עו"ד אלי מרדכי


החלטה


בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט
מ' כדורי
), בעת"מ 52446-04-19 מיום 15.12.2019. בפסק הדין, נדחתה עתירת המבקשים לביטול הפקעת מקרקעין המצויים בשכונת שיח ג'ראח בירושלים ומיועדים להקמת גני ילדים.

1.
המקרקעין מושא הבקשה יועדו להפקעה לצרכי ציבור בתוכנית מתאר מקומית מס' 2591 לאזור שיח ג'ראח, ששינויה אושר ופורסם בהחלטה מיום 31.10.1984. ביום 31.7.2017 פרסמה המשיבה 1, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (להלן:
הוועדה המקומית
) הודעה על כוונה לרכוש זכויות ולקנות חזקה במקרקעין.

2.
המבקשים 2-1 טוענים לזכויות במקרקעין והמבקשת 3 היא עמותה המפעילה מוסדות חינוך ברישיון משרד החינוך במזרח ירושלים (להלן יחד:
המבקשים
). ביום 29.4.2019 עתרו המבקשים לבית המשפט קמא כנגד הפקעת המקרקעין. עוד בטרם ניתן פסק הדין בעתירה, בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט
מ' בר-עם
) דן בהמרצת פתיחה שהגישה הוועדה המקומית מכוח סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (ה"פ 20638-01-19). במסגרת זו, בית המשפט הורה למסור את החזקה במקרקעין לידי הוועדה המקומית ונקבע כי הטענות נגד עצם ההפקעה יתבררו בעתירה.

3.
בפסק הדין בעתירה, בית המשפט דחה את הטענה לפיה העתירה הוגשה בשיהוי וקבע כי המשיבות היו אלה שהשתהו בביצוע הליכי ההפקעה מבלי שהוצג לכך הסבר משכנע. בית המשפט עמד על כך שהמדינה ועיריית ירושלים
(המשיבה 2, ולהלן:
העירייה
) מחויבות לספק מוסדות חינוך רשמיים ולאפשר חינוך חובה חינם לילדי מזרח י
רושלים, כפי שגם נקבע על ידי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 3834/01
חמדאן נ' עיריית ירושלים

(6.2.2011); בג"ץ 5373/08
אבו לבדה נ' שרת החינוך
(6.2.2011)). חובה זו משליכה על הטענה לשיהוי בביצוע ההפקעה ומלמדת על אינטרס ציבורי משמעותי במימושה. עוד נקבע, בין היתר, כי מכיוון שעל העירייה לספק חינוך
רשמי
, מתייתר הדיון בטענת המבקשים כי ביכולתם לממש בעצמם את מטרת ההפקעה באמצעות הקמת מוסד חינוך
פרטי
על המקרקעין. כמו כן, נדחתה טענתם בדבר קיומה של חלופה מידתית יותר להפקעה בדמות "הצרחת שטחים", כך שבמקום השטח המיועד להפקעה, העיירה תקבל שטח אחר בו מחזיקים המבקשים הכולל מבנה המושכר לעירייה ומשמש אותה כיום להפעלת גני ילדים. בין היתר נקבע כי השטח אותו מציעים המבקשים אינו בעל נתונים זהים לשטח המופקע; לעמדת הוועדה המחוזית, השטח אינו תואם את צרכי ההקצאה; והשלב שבו נמצאים הליכי ההפקעה והאינטרס הציבורי בהקמת מוסדות חינוך רשמיים אינם מצדיקים דחייה ממושכת נוספת בהקמתם. בשל כל האמור קבע בית המשפט כי אין לבטל את ההפקעה.



יצוין כי במהלך בירור העתירה ולאחר פסק הדין בהמרצת הפתיחה, ניתן צו ביניים המונע את מימוש ההפקעה עד להכרעה בעתירה. בצו הובהר כי אין בו כדי למנוע את הליכי התכנון במקרקעין וביצוע פעולות בשטח הנדרשות לקידומם. עם זאת, כעולה מפסק הדין, המשיבות טענו כי בשל צו הביניים משרד החינוך נמנע מלקדם את הפרויקט המתוכנן.

4.
המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין ולצידו הוגשה הבקשה שלפניי, בגדרה עתרו המבקשים להותיר את צו הביניים שניתן בהליך קמא עד להכרעה בערעור.


המבקשים הרחיבו בטענות לגופו של הערעור וסברו כי סיכוייו להתקבל טובים מכיוון שאי ביטול ההפקעה בנסיבות של שיהוי וזניחת מטרת ההפקעה סוטה מההלכה הפסוקה, וטענתם בדבר החלופה של "מימוש עצמי" כלל לא נדונה. לשיטתם, במציאות הקיימת במזרח ירושלים אין כל סתירה בין הקמת גן פרטי לבין חובתה של העירייה לספק מוסדות חינוך רשמיים, וגם לפי פסיקת בג"ץ, החינוך הלא רשמי יכול למלא את צרכי החינוך של תושבי מזרח העיר.


במישור מאזן הנוחות נטען כי מימוש ההפקעה מהווה פגיעה קשה בקניינם של המבקשים ומתן סעד זמני הזהה לצו ביניים שניתן אינו פוגע בעירייה. העירייה לא קדמה את הליכי התכנון להקמת הגנים למרות שצו הביניים אפשר לה לעשות כן, ולעניין זה אין לה אלא להלין על עצמה. כמו כן, ידרש זמן רב עד שיושלם הפרויקט וממילא פתיחת גני הילדים של העירייה לא תתאפשר בשנת הלימודים הקרובה. בנסיבות אלה, ובהתחשב בזמן הרב שהעירייה לא פעלה על מנת לממש את ההפקעה, עיכוב ההפקעה עד להכרעה בערעור לא יסב נזק לאינטרס הציבורי. המבקשים חזרו וטענו כי הם מבקשים לממש את מטרת ההפקעה באמצעות הקמת גן פרטי והם החלו בקידום הליך הרישוי לצורך זה. לטענתם, אם לא ינתן הסעד הזמני המבוקש, הליך הרישוי יוכשל והשקעותיהם ירדו לטמיון.

5.
בתגובה מטעמן עדכנו המשיבות כי המבקש 1 מסר לנציגי המשיבות כי אין בדעתם של המבקשים לכבד את פסק הדין של בית המשפט קמא, וכי בא כוחם של המבקשים לא נענה לבקשתן להתחייב כי כך יעשה. כמו כן נטען כי בקשתם של המבקשים נגועה בחוסר תום לב ולא מגלה כי הצעתם לבצע "הצרחת שטחים" מקורה ברצונם לבנות על המקרקעין המופקעים מבנה מסחרי, זאת בעוד שהסעד המרכזי לו עותרים המבקשים בבקשה כאן הוא מימוש עצמי בדרך של בניית גן פרטי. מטעמים אלה נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף. לטענת המשיבות, סיכויי הערעור להתקבל אפסיים, בין היתר מכיוון שלטענתן גורם פרטי לא יכול לבנות במקרקעין המיועדים לצרכי ציבור ואין היתכנות לסעד המבוקש. לכך יש להוסיף כי לטענת המשיבות, המבקשים רכשו את המקרקעין רק לאחרונה וידעו על ייעודם של המקרקעין ועל עמדת המשיבות.


עוד הודגש, כי המשיבות פועלות על פי פסיקת בג"ץ ומבקשות לקדם בניית מוסדות חינוך במזרח העיר. היעתרות לבקשה תביא לעיכוב הפרויקט נוכח מדיניות משרד החינוך ולפיה תנאי לקידום התכנון הוא תפיסת המקרקעין בפועל. בנסיבות אלה, מתן סעד זמני יפגע בילדי מזרח העיר ובאינטרס הציבורי. זאת ועוד, ככל שהמשיבות לא יספקו שירותי חינוך חינם על פי פסיקת בג"ץ, הן תיחשפנה לדרישות של הורים לממן מוסדות חינוך פרטיים. על כן סבורות המשיבות כי דין הבקשה להידחות.

6.
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בעיקרה, כמפורט בפסקה 9 להלן.

7.
איני מוצא לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, ורק אומר כי לא בנקל תבוטל הפקעה מחמת חלוף הזמן, וטענת המשיבות כי בניית גן ילדים פרטי על המקרקעין כלל אינה אפשרית מציבה בפני
המבקשים קושי נוסף.

8.
השיקול המרכזי להכרעה בבקשה שלפנינו הוא מאזן הנוחות. מבלי להקל ראש בפגיעה האינהרנטית בקניינם של המבקשים כתוצאה מההפקעה, המבקשים לא ביססו נזק קונקרטי שאינו ניתן לפיצוי ככל שערעורם יתקבל. לכך יש להוסיף כי דומה שהמבקשים רכשו את זכויותיהם הנטענות במקרקעין לאחר שתכנית ההפקעה פורסמה, ובית המשפט קמא קבע בהקשר זה שיש להניח שהיו מודעים להפקעה (המבקשים חולקים על קביעה זו).


לכאורה, נוכח השיהוי של כ-30 שנה במימוש מטרת ההפקעה, ניתן היה לסבור כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון המבקשים. אלא, שקיים אינטרס ציבורי משמעותי בבניית מוסדות חינוך לטובת ילדי מזרח ירושלים, שיקול בו יש להתחשב במסגרת בחינת מאזן הנוחות. העיריה הצהירה כי היא מייעדת את השטח לצורך בניית גני ילדים עבור תושבי מזרח ירושלים, כי קיבלה לשם כך תקציב ממשרד החינוך, אך על פי הנחיות משרד החינוך תנאי לקידום התכנון הוא תפיסת השטח בפועל. בהיבט זה, מאזן הנוחות נוטה לכיוון המשיבות.


אכן, ככלל,
כשפסק הדין עליו מערערים עוסק בנכס מקרקעין, קיים חשש
שאם יבוצעו שינויים במצב הזכויות בנכס והערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ראו למשל ע"א 105/15
חברת מבני תעשייה בע"מ נ' סבאג
(4.2.2015)). דומה שבענייננו חשש זה אינו עוצמתי.
כעולה מהודעת המשיבות מיום 12.6.2019 שהוגשה לבית המשפט קמא ומהחלטתו בעניין צו הביניים,
ההליך התכנוני במקרקעין שהופקעו לא נמצא בשלבים מתקדמים, כך שאין חשש בשלב זה מפני התקדמות הבנייה בשטח.


נתתי את דעתי לכך שבנסיבות דומות הוחלט על עיכוב מסירת החזקה במקרקעין לידי המשיבות (ע"א 7975/15
שרף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים
(7.4.2016); ע"א 4055/19
פדל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים

(18.7.2019))
, אך יושם אל לב כי המקרקעין המופקעים במקרים הנ"ל כללו מבנים ששימשו למגורים.
במקרה שלפנינו, המבקשים לא פירטו מה השימוש שנעשה כיום במקרקעין המופקעים, ואולי לא בכדי, שכן בפסק הדין בהמרצת הפתיחה צוין כי לטענת הוועדה המקומית "השטח שהופקע כולל, בחלקו, מבנים יבילים וצמחייה שונה ללא בתי מגורים". בנסיבות אלה, ובהינתן האינטרס הציבורי שבקידום הקמת הגנים, איני סבור כי אי עיכוב ההפקעה ומסירת החזקה במקרקעין יסבו למבקשים נזק בלתי הפיך או נזק שאינו בר פיצוי (ראו והשוו לע"א 3799/17
מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' עיריית ירושלים

, בפסקה 10 (3.10.2017)).

9.
סוף דבר, על מנת לאפשר את הליכי התכנון בקשר למקרקעין, הבקשה למתן סעד זמני נדחית. עם זאת,
חזקה על המשיבות כי לא ינקטו בצעדים בלתי הפיכים ביחס למקרקעין שיקשו על החזרת המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור.


הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 12.1.2020 – מבוטל.


בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.


המזכירות תקבע את הערעור לדיון בהקדם על פי אילוצי היומן.



ניתנה היום, ד' בשבט התש"ף (30.1.2020).



ש ו פ ט

_________________________

20002490_e03.docx
עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.i

l







עעמ בית המשפט העליון 249/20 איאד חליל עמירה, עוה"ד מאזן קופטי, עמותת נשים אום-ליסין נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, עיריית ירושלים (פורסם ב-ֽ 30/01/2020)