פסקי דין על אברהם צחי | פסקי דין על אברהם ניב

5096-11/16 תאק     26/01/2020




תאק 5096-11/16 אברהם צחי נ' אברהם ניב








בית משפט השלום בירושלים

תא"ק 5096-11-16 צחי נ' ניב





בפני

כבוד השופטת
מירית פורר


תובע

אברהם צחי


נגד


נתבע

אברהם ניב




פסק דין

1.
התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית בסדר דין מקוצר, בסכום של 481,877 ש"ח, בגין חוב שנצבר מתשלומים בהליכים משפטיים בנוגע לנכס שהצדדים רכשו. לאחר שנערך דיון בב'שת הנתבע ליתן רשות להתגונן, זו הותנתה בהפקדת מחצית הסכום שנתבע.
רקע הצריך לעניין
2.
בחוזה מכר מקרקעין מיום 3.8.98 בין שני הצדדים בהליך זה, התובע והנתבע (להלן: הקונים) לבין מר מויאל (להלן: המוכר) נמכר שטח של 700 מ"ר באזור התעשייה מישור אדומים (להלן: המגרש) בתמורה לסך 24,500$ וסכום של 3,920$ ששולם כמקדמה. בנוסף, בהסכם הלוואה מיום 27.11.98 הלווה המוכר לצדדים סכום של 21,500$ בריבית חודשית בשיעור 3.6%.

3.
בתא 8593/04 (שלום-י-ם) ניב אברהם ואברהם צחי
נ' מאיר מויאל לא פורסם, מיום 4.10.2011 (להלן: ההליך הראשון ו/או פסק-הדין) בתביעת הקונים נגד המוכר, נקבע, כי אף שהקונים שילמו למוכר רק חלק מהתמורה, החוזה לא בוטל כדין. טענת המוכר, שהסכם ההלוואה היה עבור פרויקט בנייה אחר נדחתה והתקבלה טענת הקונים, שההלוואה היתה עבור בניית מבנה על המגרש שנמכר. לאכיפת ההסכם, היה על הקונים להשלים את התמורה החוזית, בצירוף ריבית הסכמית שהופחתה לשיעור 1%. טענות הקונים בנוגע לדמי השכירות שגבה המוכר התקבלו ברובן ונקבע, שהמוכר לא היה זכאי לגבות דמי השכירות משוכרי הנכס, ויש לזקוף את הסכומים שגבה על חשבון התמורה שלא שולמה. ביחס להלוואה נקבע, כי לבד מתשלום בסך 13,000$, לא שולם סכום נוסף על חשבון ההלוואה והותאמה הריבית ההסכמית לריבית המרבית בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993. כנגד חיוב הקונים בגין ההלוואה נזקפו יתרת תשלומי דמי השכירות.

4.
המוכר הגיש ערעור, ע"א (מחוזי-י-ם) 49060-11-11, בו נקבע, ביום 31.5.12, כי אין מקום להתערב במרבית הקביעות ונקבע כי המוכר זכאי לפיצוי בסך 10,000$ בגין ההפרה והקונים לא היו זכאים לתשלום דמי השכירות ונקבעו סכומים שעליהם לשלם למוכר.

5.
לאחר שבקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נדחתה והנתבע לא שילם דבר, שילם התובע למוכר ביום 23.5.13 סך 517,208 ש"ח. למרות התשלום, סירב המוכר למסור את החזקה במגרש והתובע הגיש תביעה לאכיפת הסכם המכר. המוכר הודה שקיבל את מלוא התמורה ואין מניעה חוזית למסור את המגרש, אך הגיש בהוצאה לפועל את פסק הדין לביצוע וטען שנותרה יתרת חוב בגין ההלוואה שנתן לתובע ולנתבע. התובע הגיש בקשה בטענת "פרעתי" ובדיון בבקשה, התייצב ב"כ הנתבע בהליך זה, טען שמייצג את הנתבע וביקש להצטרף לטענות התובע. רשם ההוצאה לפועל דחה את הבקשה ביום 25.5.15 והתובע והנתבע, הגישו בנפרד בקשת רשות ערעור, שנתקבלה ביום 25.5.15. המוכר הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום וביום 29.11.15 הסכימו התובע והנתבע לפשרה בערעור בנוגע לתיק ההוצאה לפועל ובהתאם לה נותרה יתרת חוב 350,259 ש"ח ובנוסף 16,000 ש"ח שכר טרחה. המוכר הסכים שהתובע ישלם לו את מלוא יתרת החוב הפסוק, יימחק מתיק ההוצאה לפועל ואת שכר הטרחה שנותר יהא רשאי לגבות מהנתבע.

6.
בנוסף, שילם התובע למוכר תשלום אחרון לפי ההסכם בסך 5,000$ שהינו 37,746 ש"ח וסך 16,771 ש"ח ביום 29.4.14 לדמי השכירות. עוד שילם התובע למוכר ביום 15.2.16 סך 11,000 ש"ח, מלוא סכום

פסק דין
לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט בתא (שלום-י-ם) 30034-05-14, שקבע כי ביחסים בין התובע לבין הנתבע יישא הנתבע ב-65% מהסכום והתובע ב-35%.

7.
התובע תבע מחצית מהסכומים ו-65% מהסכום האחרון שנפסק, אף שטען כי הנתבע חייב לו סכומים נוספים ששילם במהלך השנים בקשר לעסקה, אך מכיון שחלה לא עמד על מלוא זכויותיו. בהתאם לסעיפים 54-56 לחוק החוזים (חלק כללי), שילם לנושה יותר מחלקו בנטל החיוב ואת חלק הנתבע ולכן רשאי לחזור אליו לפירעון החלק היחסי מהחוב בסך 481,877 ש"ח:
א.
258,604 ש"ח - מחצית מהסכום 517,208 ש"ח ששילם התובע למוכר מויאל ביום 23.5.13, עבור החוב הפסוק של התובע והנתבע בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 23.5.13 ועד למועד הגשת התביעה בסך 272,612 ש"ח.
ב.
175,165 ש"ח - מחצית הסכום 350,329 ש"ח ששילם התובע למוכר מויאל עבור יתרת החוב הפסוק של התובע והנתבע. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.12.15 בסך 176,881 ש"ח, ביום הגשת התביעה.
ג.
16,373 ש"ח - מחצית מסכום התשלום האחרון לפי הסכם המכר 32,746 ש"ח, ששילם התובע עבורו ועבור הנתבע ביום 29.11.15, ובשערוך למועד הגשת התביעה – 16,543 ש"ח.
ד.
8,386 ש"ח - מחצית 16,771 ש"ח, ששילם התובע ביום 29.4.14 בגין הוצאות משפט בת"א 23843-11-11, שנפסקו נגדו ונגד הנתבע ביחד ולחוד, משוערך ליום התביעה 8,635 ש"ח.
ה.
7,150 ש"ח - 65% מהסכום שנפסק נגד התובע והנתבע יחד ולחוד בתא 30034-05-14, ונקבע כחלק הנתבע בתשלום והתובע שילם ביום 15.2.16, משוערך לסך 7,206 ש"ח.


טענות לעניין השימוש בכספי ההלוואה ו"השתק שיפוטי"
8.
הנתבע הודה שלקח חלק בשותפות עם התובע לרכישת רבע מגרש וניתן

פסק דין
לפיו על הקונים לשלם למוכר סכומי כסף בגין תשלום יתרת התמורה עבור רכישת המגרש והפרשי החזר ההלוואה בצירוף ריבית. הנתבע התרכז בטענותיו בהלוואת המוכר ולא הפריד בין חוב הנובע מההלוואה זו לזה שאינו נובע ממנה וטען שהיה מסכים לשלם אם היה נתבע החוב שאינו נובע מההלוואה. למרות זאת, נמנע הנתבע מלכמת את היקף החוב שאינו נובע מהלוואה
והתעלם מהחוב שהודה שחייב לתובע (ש' 32-36 בעמ' 7 לפרוטוקול, ש' 4-5 בעמ' 11 וש' 19-26 בעמ' 13). טענתו ששיעור הלוואת המוכר מתוך כלל החוב תפח מעשרות אחוזים מהחוב לכ-90%, לא נתמכה בראיות.

9.
הנתבע טען שהצדדים חתמו על הסכם לרכישת המגרש ממר מויאל, אך המוכר לא נתן להם הלוואה להקמת מבנה במגרש. לטענתו, כמה חודשים לאחר חתימת ההסכם רק התובע ביקש וקיבל הלוואה פרטית בסך 21,500$ מהמוכר כדי להשתמש בה במכרז לרכישת נכס בגבעת שאול (להלן: העסקה המשותפת). המוכר התנה את מתן ההלוואה בכך שהנתבע יחתום על ההסכם למתן הלוואה, לפיו אם העסקה המשותפת לא תצא לפועל עד לסוף שנת 1998, היא תוחזר מיד למוכר. טענה זו סותרת את טענות הנתבע בתא (שלום-י-ם) 8593/04 בו טען עם התובע את טענות התובע בהליך זה, שמטרת הלוואת המוכר היתה לבנות מבנה על המגרש שנרכש, עוד לפני שהבעלות עליו הועברה. בערעור נפסק, שאין להתערב בקביעות ביחס למטרת ההלוואה ומשכך פסק הדין יוצר השתק שיפוטי המונע מהנתבע לטעון טענות הסותרות את טענותיו בהליכים הקודמים.
כלל ההשתק השיפוטי הוא הד לאיסור שימוש לרעה בהליכי משפט ומקורו בעיקרון תום הלב
(
רע"א 4224/04

בית

ששון

בע

"

מ

נ

'

שיכון

עובדים

והשקעות

בע

"

מ

,

פ

''

ד

נט

(6) 625
) ונועד

למנוע מצב בו בעל דין שאינו דובר אמת ייצא נשכר. אם בהליך שני, טוען בעל דין טענה הפוכה או שונה מזו שטען בהליך הראשון, הרי שבאחד מההליכים לא אמר אמת ואין לתגמלו ולפגוע באמון הציבור בהליך. בעל דין שהיה לו יומו בבית המשפט ונפסק לטובתו, אינו יכול לטעון בהליך מאוחר טענות הסותרות את טענותיו המקוריות.

10.
הנתבע טען, שכלל ההשתק השיפוטי לא חל עליו כיון שמטרת ההלוואה לא היתה חיונית להכרעה בהליך הראשון, שהרי התובע והנתבע ממילא היו חייבים לפורעה כלפי מויאל, תהא מטרתה אשר תהא. ואולם, בית משפט השלום לא קיבל את טענות מר מויאל, שהסכם מכירת המגרש בוטל וההלוואה ניתנה לצורך שיפוץ נכס אחר בגבעת שאול וקיבל את טענת הקונים, כי למר מויאל היה אינטרס לבנות על המגרש שמכר לצדדים, בשל דרישת הממונה על רכוש נטוש ביו"ש להתחיל בהליכי בניה על הקרקע. בית המשפט קיבל את טענת הקונים, שמתן הלוואה מעיד על כך שמר מויאל לא ראה בחוזה כמבוטל, קביעה חיונית ומרכזית בקבלת טענת הקונים. כן מצא בית המשפט, שגרסת הקונים, שהכסף היה מיועד לבניית מבנה במגרש מהימנה יותר מגרסת המוכר ושאין זה סביר שההלוואה שימשה להשקעה בפרויקט אחר בזמן שהתובע והנתבע היו נתונים בקשיים כלכליים, שהנתבע הודה בקיומם (עמ' 62 לפרוטוקול ש' 9-11 ו-16).

11.
קביעות אלו, מונעות מהנתבע לחזור על טענות מר מויאל, המוכר, שנדחו בהליך קודם, שההלוואה שימשה להשקעה בפרויקט בגבעת שאול. גם בהיעדר השתק שיפוטי, עובדה היא שהבנייה במגרש התבצעה והנתבע לא הציג כל הסבר חליפי כיצד מומנה בניית המבנה וחלקו במימון הבניה שאף לא הזמין לעדות את מר מויאל, שיעיד על מהות העסקה. בוודאי שלא די בתצהירו של מר עמי דהן, שהתובע פנה אליו בשלהי 1998 ואמר לו שמעוניין להגיש מכרז לפרויקט בגבעת שאול.

12.
עוד יש לדחות את טענת הנתבע, שהשתק השיפוטי אינו חל על טענותיו מכיון שאין מדובר באותם צדדים. נקבע, שהיעדר זהות בין הנתבעים לא מונעת כשלעצמה את האפשרות של הסתמכות על טענת השתק פלוגתה או השתק שיפוטי
)ע"א 1041/97

סררו

נ

'

נעלי

תומרס

,

פ

"

ד

נד

(1) 642
(
ובענייננו קיימת זהות, שכן מדובר באותם שני אנשים שטענו טענות אלו בהליכים קודמים.

13.
עוד יש לדחות את טענת הנתבע, שבשנים 2004-2014 ניהל התובע הליכים כנגד המוכר בנוגע לתשלומים עבור הנכס וההלוואה ו"שרבב" את הנתבע כבעל דין עמו. את טענתו בסעיף 18 לבקשת הרשות להתגונן שלא הצהיר והתייצב בבית המשפט זנח בתצהיר עדותו הראשית שכן כעולה מפרוטוקול הדיון (ת/4 – פרוטוקול הדיון ב בתא (שלום-י-ם) 8593/04 עמ' 35 ש' 21, עמ' 57 ש' 18) נכח באולם בית המשפט בעת חקירת התובע וב"כ המוכר ויתרה לאחר מכן על חקירתו. לטענתו, סמך על התובע שינהל את ההליכים המשפטיים של השותפות לבדו, לא לקח חלק בה והטענות הועלו ללא ידיעתו ואינן נכונות. מנגד, התובע הפנה לכתב הגנת הנתבע בתא (שלום-י-ם) 30034-05-14, בעת שייצגו בא-כוחו בהליך זה בו טען הנתבע, שהוא והתובע רכשו חלק מהמגרש בעצמם ובנו שלד מבנה עליו, בברכת המוכר, שנתן להם הלוואה לצורך הבניה (סעיף 3 במוצג ת/3). כתב הגנה זה הוגש כשנתיים לאחר שהתובע פנה לנתבע לראשונה בבקשה שישלם את מחצית החוב ועל כן מדובר בטענה כבושה. גם בכתב ההגנה לתביעה שכנגד בתא (שלום-י-ם) 8593/04 (ת/7) נטען שהקונים קיבלו הלוואה מהמוכר. משכך, הנתבע טען בעקביות משנת 1998 ועד 2015 שהלוואת המוכר ניתנה לקונים יחד לבנייה במגרש שרכשו וחל עליו השתק שיפוטי מלהעלות טענה סותרת.

14.
מעבר לאמור, טענות הנתבע בנוגע לשימוש כספי ההלוואה לתשלומים למר אסרף דינן להידחות גם בהיעדר השתק שיפוטי. תחילה, בבקשת הרשות להתגונן (סעיפים 7-8) טען הנתבע כי "כנראה" התובע השתמש בסכום לתשלום חלקי לאדם בשם אסרף והתובע לא דיווח לו על כך (סעיפים 13-14). בתצהיר התומך בבקשה הצהיר ש"מאמין" שהתובע שילם לאסרף מכספי ההלוואה והתובע לא ידעו על כך. הנתבע הסתמך על פסק בוררות בין התובע לבין מר אסרף, נספח לבקשתו להוסיף לתצהיר בקשת הרשות להתגונן מיום 24.5.2017 וטען שהתובע השתמש בהלוואה ממר מויאל ביום 27.11.98, כחלק מהתשלום למר אסרף ביום 10.12.98 וביסס על פרק הזמן הקצר בין האירועים את טענתו שההלוואה שנתן מר מויאל שימשה לתשלום חובות התובע למר אסרף בצירוף הלוואה אחרת מחברת הביטוח ציון המופיעה במסמך שכותרתו "חובות אבי לצחי תקופה משותפת" (להלן: פירוט חובות השותפות). העובדה שסכום שתי ההלוואות נמוך מהחוב שנפסק בפסק הבוררות אינו משנה לטענת הנתבע, שהניח שההפרש שולם מכספו האישי של התובע אך ללא כל ראיה לכך.

15.
ממוצג ת/1 עולה שהתובע שילם את חובות השותפים והשיג כספים לשותפות שכן רובם חובות הנתבע לתובע. מסמך פירוט חובות השותפות נערך על-ידי התובע בשלהי תקופת השותפות בין הצדדים ומתעד את חובות הצדדים אחד לשני. המסמך צורף מספר פעמים בהליך, בעותקים לא קריאים באופן מלא, והעותק הקריא ביותר צורף כנספח 24 לתצהיר עדות ראשית של אשת התובע. הנתבע הציג תרחיש המתבסס על אירועים שהתרחשו בסמיכות זמנים אך לא הוכיח קשר ביניהם ולכן לא עמד בנטל להוכיח שמקור התשלומים למר אסרף הגיעו מההלוואות ואף הודה בסיכומיו שסכום שתי ההלוואות אינו התשלום ששולם למר אסרף והניח "כי לתובע היו אמצעים משלו להשלים את ההפרש" (עמ' 10 סעיף 6יא לסיכומי הנתבע) ללא ראיות להוכיח ולכן דינן להידחות.
טענות קיזוז למול תשלומים מחשבון השותפות למר אסרף
16.
הנתבע הודה שחתם על הסכם ההלוואה יחד עם התובע (מוצג נ/1) אך טען שההלוואה ניתנה במזומן לתובע, שלא השתמש בהלוואה לעסקה המשותפת ולא נתן לנתבע חלק ממנה. הנתבע שיער שהתובע השתמש בה כתשלום חלקי לחוב למר אסרף, שאיים לפגוע בתובע אם לא ישלם את חובו בצירוף ריבית בשיעור קצוץ. לטענתו, למרות שההלוואה ניתנה לשניהם, כספי ההלוואה לא שימשו לבניית המבנה והתובע השתמש בהם לשימושו האישי ולכן פטור מהשבת חלקו בהלוואה. הנתבע הוסיף, שהתשלום למר אסרף מהלוואת מויאל והלוואת חברת הביטוח ציון היה בנוסף לתשלומים בסך 202,000 ש"ח שהתובע שילם מחשבון השותפות של הצדדים ללא אישורו ויש לקזזם. התובע הפנה לצילומי המחאות שהנתבע צירף כראיות לתשלומים ולכך שחתומים בחתימת הנתבע וטען שהנתבע ידע על התשלומים כל השנים ולא העלה טענת קיזוז. הנתבע העיד, שהתובע החזיק מספר המחאות החתומים בחתימת הנתבע מראש כדי לייעל תהליכי תשלום, טענה כבושה נעדרת כל ביסוס ראייתי.

17.
בנוסף, הפנה התובע לסעיף 22 בתשובת הנתבע מיום 24.1.17: "כל התקשרות בין התובע והנתבע עם צדדים שלישיים נעשתה במסגרת השותפות ביניהם, הן לגבי בניה במישור אדומים, ההלוואה בסך 21,5000$ והתקשרויות נוספות בין צדדים אחרים" לפיה התשלום, בין אם היה ידוע לנתבע עליו או לא, היה חלק מהשותפות והוא מחויב בו. לכך מצטרפת עדות מר אסרף, לפיה הנתבע היה מודע לתשלומים והם ראו בהם חלק מחובות השותפות (סעיף 13 לתצהיר מר אסרף; ש' 24-30 בעמ' 20 וש' 6-14 בעמ' 21 לפרוטוקול). משכך, טענת הנתבע לקיזוז החוב בתשלומים אלו דינה להידחות.
המחאת זכויות הנכס
18.
ביום 24.6.01 המחה הנתבע לתובע בשטר המחאה את זכויותיו במבנה שהוקם על המגרש. התובע טען, כי נשא בעול התשלומים המשותף ולכן הנתבע המחה לו את הזכויות להפקת הכנסה או רווח מהמבנה ונותר רוכש הזכויות במחצית המגרש ומשכך ההמחאה מהווה הודאה של הנתבע בחלקו בחובות. הנתבע לעומתו טען, כי לנוכח קשיו לזכור תאריכים, התובע ובא-כוחם המשותף אותה עת, שכנעוהו לחתום על שטר ההמחאה בכדי שיהא פטור מלהעיד בתא (שלום-י-ם) 8593/04, שהוגש כשלוש שנים לאחר המועד בשטר ההמחאה. הנתבע טען שהוחתם על ההמחאה רטרואקטיבית בכדי ליצור מצג לפיו התובע הוא בעל הדין היחיד הנוגע לעניין.

19.
התובע הפנה לפרוטוקול מיום 29.10.07, ממנו עלה שהנתבע לקח חלק בהליך וב"כ המוכר ויתרה על חקירתו מפאת חוסר בזמן ולא נטען להמחאת זכויות
(ש' 18 בעמ' 57 במוצג ת/4) ובו גם התייחסות לתצהירי העדות הראשית של הקונים בהליך שהינם התובע והנתבע בהליך דנא (22-23 בעמ' 35 במוצג ת/4) וסותרים את טענת הנתבע למניע להמחאה וטענתו שלא נטל חלק בהליך. בעדותו, הציג הנתבע מספר גרסאות סותרות למועד חתימת המסמך והנסיבות שהובילו לחתימתו, ללא הסבר מניח על הדעת למועד הרטרואקטיבי (עמ' 49 לפרוטוקול). בנוסף, גרסת הנתבע נסתרה גם בתצהיר גילוי מסמכיו, בו הצהיר על מכתב בכתב יד התובע אליו מיום 24.6.01, המועד בו נחתם כתב ההמחאה (מוצג ת/6) מתייחס להמחאה בשנת 2001, כשלוש שנים לפני הגשת תא (שלום-י-ם) 8593/04, שלטענת הנתבע היה הסיבה לחתימת כתב ההמחאה ומשכך דין טענתו להידחות.

20.
עוד טען הנתבע, כי לפי כתב המחאת הזכויות אין לו עוד זכויות במגרש ולכן לא יתכן שיידרש ממנו לשלם חובות עליו. התובע טען שמעולם לא שלל את זכויות הנתבע במגרש ואין לייחס לו העברת זכויות במגרש אלא שהנתבע המחה לתובע את זכותו להפקת הכנסות מהמבנה והבהיר, שלמרות ששני הצדדים טרם נרשמו כבעלי הקרקע, הם צריכים להירשם במשותף כבעלי זכויות (ש' 23 בעמ' 12 לפרוטוקול). לנוכח טענת התובע ועיון במכתב בכתב יד התובע שנשלח לנתבע (מוצג ת/6) המציין שהמחאת הזכויות היא עבור המבנה בלבד ושרווחי הנתבע מקניית השטח יוחזרו לו במועד מכירתו, אף דין טענה זו של הנתבע להידחות.

עדות אשת התובע
21.
התובע טען עוד בכתב התביעה שאינו בריא ולאחר שמצבו הרפואי הידרדר לדמנציה מתקדמת ולכן העידה אשתו. הנתבע טען שאין לקבל את עדותה המהווה עדות שמיעה. הטעם העיקרי לאימוץ הכלל הפוסל עדות שמיעה נעוץ בכך שהמעיד "מפי שמועה" מביא דברים ממקור שני ואינו יכול לערוב לאמיתותם (
ע"פ 8641/12

סעד

נ

'

מדינת

ישראל

לא

פורסם

, 5.8.2013,

קדמי על הראיות חלק שני עמ' 551 (2009)), כלל שהוגמש מבחינת קבילות והמשקל נקבע על-ידי בית המשפט.

22.
הוכח, כי אשת התובע היתה אחראית על העניינים הכספיים של בני הזוג (ש' 22-26 בעמ' 28 לפרוטוקול) נחשפה להתנהלות השותפות עם הנתבע ולקחה חלק פעיל בהחלטות (ש' 15-16 בעמ' 36 לפרוטוקול). ביוזמתה פנה התובע לנתבע לניסוח מסמך פירוט חובות השותפות שהיווה נדבך עיקרי בהליך (ש' 4-7 בעמ' 28 לפרוטוקול). בנוסף, דאגה לתעד, במהלך השנים, מסמכים ותשלומים שנלקחו במסגרת השותפות עליהם העידה (ש' 34-35 בעמ' 29 וש' 10-20 בעמ' 30 לפרוטוקול). בהסכמתה ובאישורה ניתן כסף אישי שלה ושל התובע לשותפות (ש' 21-23, 26-28 בעמ' 28, ש' 19 בעמ' 29 וש' 10-15 ו-27-28 בעמ' 30 לפרוטוקול) והיא אף נכחה בישיבות עם שותפים ולווים. לפי עדותה, התייעץ מר מויאל עמה ועם בעלה לפני מתן הלוואת המוכר (ש' 33-36 בעמ' 32 לפרוטוקול).

23.
אשת התובע הציגה בעדותה ידיעה נרחבת ברזי העסקה והשותפות (ש' 10-12 בעמ' 29 לפרוטוקול) ושלטה בפרטי האירועים. אמנם היא לא נכחה בכל אירוע אך לאור מעורבותה הרבה יש לייחס לעדותה משקל רב שמצטרפת לעדויות הנוספות מטעם התובע ולראיות כמפורט.

24.
הנתבע לא חלק על כך שלפי דיני החוזים, כששניים התחייבו להחזיר הלוואה שקיבלו מצד ג' ואחד מהם מחזירה בפועל, יש לו זכות לדרוש מהאחר שישיב לו את מחצית הסכום ששילם.
על כן בניגוד לטענתו, דווקא היה על הנתבע כשותף, להעיד את רואה החשבון ו/או מנהל החשבונות של השותפות על כספים שהוצאו ותקבולים ותשלומים, להציג את מסמכי הבנק ודיווח למס ערך בכדי להוכיח את טענותיו בנוגע לכספים ששולמו לבנייה במגרש כנגד חובות השותפות שנפסקו בפסקי דין.

טענות שטען הנתבע בבקשת הרשות להתגונן וזנח
25.
לבסוף, בנוסף לטענותיו בנוגע לכספים שניתנו למר אסרף, טען הנתבע בדיון בבקשת רשות להתגונן שיש לקזז הלוואה בסך 20,000$ שנתנה לשותפות מאדם בשם שמש שהנתבע פרע מכספיו. ואולם, מר שמש העיד מטעם התובע, שההלוואה היתה אישית לנתבע בלבד ולא עבור השותפות ולא הוחזרה עד עצם היום הזה (סעיף 4 לתצהיר מר שמש וש' 7-15 בעמ' 20 לפרוטוקול).

26.
בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע, שאינו יודע למה שימשו כספי ההלוואה ושהאדם היחיד שיוכל להעיד על כך הוא המוכר, מר מויאל, שהלווה לצדדים את כספי ההלוואה. למרות טענותיו החוזרות ונשנות בהליך (ש' 16-18 בעמ' 4, ש' 24-26 בעמ' 7 וש' 2-4 בעמ' 9 לפרוטוקול) נמנע הנתבע מלהעיד את מר מויאל והעיד, שמר מויאל הסכים להעיד רק אם ישולם לו 20,000 ש"ח מראש (ש' 4-7 בעמ' 45 לפרוטוקול). אין הצדקה לכך שלא זומן להעיד ויש להחיל את החזקה שאם היה מעיד את מר מויאל, עדותו לא היתה לטובתו (ע"א 55/89 קופל נגד טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595). גם לו היה מזמינו הרי שלאור גרסתו (סעיף 19 לתצהיר הנתבע) שההלוואה ממויאל נלקחה לקידום העסקה המשותפת וגם אם היה מעיד שנתן את ההלוואה לידי התובע, לא היתה למויאל סיבה לפטור את הנתבע מהשבתה ולא היה לו ידיעה בנוגע לשימוש בה.

27.
גם את טענתו, שברשותו קבלות המתעדות את היקף השתתפותו בתשלום חובות השותפות זנח הנתבע (ש' 6 בעמ' 11 לפרוטוקול). קבלות אלו לא הוגשו והנתבע הודה בעדותו שברשותו רק מסמך אחד בכתב ידו בעניין (ש' 4-14 בעמ' 41 לפרוטוקול) ושאין במסמכי ההתחשבנות דיון על כך שהנתבע פטור מתשלום הלוואת מויאל בעניין (ש' 17-19 בעמ' 55 לפרוטוקול).



סוף דבר
28.
מהאמור עולה, כי על חלק מטענות הנתבע חל השתק שיפוטי, חלקן נזנח וחלקן מסתכמות בהנחות הנתבע גרידא. משכך, דין התביעה להתקבל במלואה ויש לפסוק לתובע את מלוא תביעתו בסך 481,877
ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשתה, וכן הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ש"ח בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בהתאם יועבר הפיקדון שהפקיד הנתבע לתובע באמצעות ב"כ.

ניתן היום,
כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.











תאק בית משפט שלום 5096-11/16 אברהם צחי נ' אברהם ניב (פורסם ב-ֽ 26/01/2020)