פסקי דין על מלבינה ליבוביץ | פסקי דין על קרן ליבוביץ | פסקי דין על מיקה ליבוביץ | פסקי דין על בן שאול (השקעות) | פסקי דין על אבי מלמד פיקוח ובנייה | פסקי דין על א.צום שרותים 1974 | פסקי דין על יואב איזיק |

23931/01 א     08/03/2006




א 23931/01 מלבינה ליבוביץ, קרן ליבוביץ, מיקה ליבוביץ נ' בן שאול (השקעות) בע"מ, אבי מלמד פיקוח ובנייה בע"מ, א.צום שרותים 1974 בע"מ, יואב איזיק




1
בתי המשפט

א 023931/01
בית משפט השלום חיפה
08/03/2006
תאריך:
כב' השופט מנחם רניאל

בפני
:

1 . מלבינה ליבוביץ

2 . קרן ליבוביץ

3 . מיקה ליבוביץ

בעניין:
התובעות
פישהנדלר נחום

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . בן שאול (השקעות) בע"מ

2 . אבי מלמד פיקוח ובנייה בע"מ

3 . א.צום שרותים 1974 בע"מ

4 . יואב איזיק
הנתבעים
1. ברנט רון

2. גולדנברג עידן

3. נחשון יוסף
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. תביעה זו הוגשה בגין ליקויי בניה בדירה שרכשו התובעות ברח' ווג'ווד 8 בחיפה (גוש 10809 חלקה 24, לפי הסכם מיום 4.2.99, אשר נמסרה ביום 23.1.01, וכן בגין אירוע מיום 8.5.01 שבו נתקעה המעלית. בתביעה נזכרה גם הטענה כי הדירה נמסרה ללא מעלית, אך לא נודעה לטענה זו משמעות כספית כלשהיא, ועל כן לא אדון בטענה שכנגד שתובעת ביקשה לקבל את הדירה קודם שהושלמה מסירת המעלית.

2. בתיק זה מונה מר רפאל גיל כמומחה מוסכם, שענה גם על שאלות הבהרה. הצדדים הסכימו להכרעה בתביעה על פי סיכומים שיוגשו על פי חומר ראיות מוסכם, ובהתאם לכך הוגשו סיכומיהם.

3. לענין תביעת ליקויי הבניה, שני הצדדים מסתמכים על חוות דעתו של המומחה, בהסתייגויות מעטות, שאדון בהן להלן. הכלל לגבי חוות דעת מומחה מוסכם הוא:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד- שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..."1[1]

4. לפי חוות דעת המומחה, עלות ביצוע התיקונים היא 8,115 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת עד 50% במידה והדיירים יבצעו תיקונים אלו באמצעות קבלנים מזדמנים. לא מובן, מדוע סבור ב"כ הנתבעת 1 שהמומחה דיבר על תוספת עד 30%. נכתב במפורש 50%. הנתבעת 1 לא ביקשה לתקן את הליקויים בעצמה, ולכן יש להוסיף שיעור נוסף לעלות הליקויים, אשר אני מעריכו ב- 45%. על כן, עלות התיקון לפי חוות דעת המומחה היא 13708.26 ₪ נכון ליום 5.10.04.

5. בתשובות ההבהרה הוסיף המומחה סכום נוסף של 2,350 ₪, שלאחר הכפלה בשיעור התוספת והמע"מ מעמיד את סכום עלות הליקויים על סך 17,678.52 ₪.

6. המומחה קבע כי התקנת מנוע המזגן במסתור הכביסה אינה בהתאם לתקן, ועלות העברתו ממקומו היא 1,500 ש"ח. עם זאת, קבע כי לא ניתן לשנות את מיקומו של המנוע מאחר שהתקנתו על הקירות האחרים תהא פגם אסתטי שלא יזכה לאישור הרשויות. בנסיבות אלה, אין לחשב עלות תיקון אלא יש לחשב פיצוי בשל הפגם הזה, ואני מעמיד את הפיצוי על סך 500 ₪.

7. התובעות תבעו בגין ליקויים במערכת החשמל שתוקנו על ידן לטענתן. המומחה לא יכל לומר אם היה ליקוי זה. לא הוכח שהליקוי הזה תוקן על ידי התובעות, באמצעות חשבונית או תצהיר. לפיכך, אני דוחה תביעה זו. כך גם אני דוחה את התביעה בגין מכסה עץ לקופסת תקשורת, לאור אי הוכחת עלותה. גם המומחה מטעם התובעות לא ראה חשבונית, ולא העריך את עלות החלפת המכסה, מה עוד שהערכה ניתן לתת על העתיד. לגבי ההוצאות בעבר, יש להוכיח תשלום.

8. המומחה קבע שתיקון הליקויים יקח 5 ימים בהם אין צורך לפנות את הדירה, אם כי תיגרם אי נוחות. אני דוחה את התביעה לתשלום עלות דיור חילופי לאותם ימים. אין צורך לפנות את הדירה, ואביא בחשבון את אי הנוחות במסגרת פיצויי לא ממוני.

9. אני דוחה את תביעת התובעות לתשלום עבור התקנת שקעים בגובה 90 ס"מ במקום 1.40 ס"מ. לא אאריך בנושא ההיסטוריה של כלל זה, שבוטל, אך לא היה ליקוי גם בגובה של 90 ס"מ והכלל בדבר התקנת שקעים בגובה 1.40 ס"מ נועד למקלטים בקומת קרקע מחשש להצפה. זה לא רלבנטי בכלל בדירה האמורה, ואין מדובר בביטוי לאיכות בניה רשלנית.

10. בנושא האינטרפוץ, נטען לליקוי בכך שלא הותקן ברז סוללה. המומחה המוסכם קבע כדין שאין ליקוי שכן בניגוד למפרט שדיבר על סוללת ברזים, הותקן אינטרפוץ. כפי שכתב המומחה בחוות דעתו, אישרו לו הצדדים בביקור במקום שאין עוד טענה לליקוי בענין זה. אני דוחה את הטענה לליקוי זה.
לפיכך, סכום עלות תיקון הליקויים הוא 18,178.52 ₪ מיום 5.10.04.

11. התובעות טוענות, כי יש לפסוק לזכותם פיצוי בלתי ממוני בסך 15,000 ₪. זאת, מאחר שרכשו דירה יקרה וקיבלו דירה עם ליקויים רבים. הליקויים הם כ- 2% ממחיר הדירה (לאחר חישוב התוספת בשל תיקון על ידי התובעות). אין מדובר בליקויים רבים, אלא דווקא בליקויים פעוטים. בבואו לפסוק פיצויים, מתחשב בית המשפט בשיקולים הבאים: סוגי הליקוי- ככל שהליקוי חמור יותר ומקשה על חיי היום יום, כגון: ליקוי רטיבות, ייפסק סכום פיצוי גבוה יותר; עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי; התייחסות הקבלן וניסיונותיו לתקן את הליקוי; גובהו הכללי של הפיצוי כמשקף את מצב הדירה בכללותה2[2]. בעניינינו, אמנם נתגלו מספר ליקויים בדירת התובעים, אך רובם אינם ליקויים חמורים, המקשים על חיי היום יום. לפיכך, אני קובע את סכום הפיצוי הבלתי ממוני בסך 3,000 ₪. ב

12. בענין אירוע המעלית, נמצא כי המעלית הותקנה ביום 3.5.01. ביום 8.5.01 נכנסה התובעת 1, בת 77, למעלית ולאחר זמן קצר המעלית נעצרה, האור כבה והמאוורר פסק לפעול. התובעת 1 לחצה על פעמון האזעקה אך לטענתה בשל חולשת קולו איש לא בא לעזרתה עד אשר לאחר שעה וחצי שמע פועל זר שעבד במקום את קול פעמון החירום והזמין את נציג הנתבעת 3 שחילץ את התובעת 1. לפיכך, נתבע פיצוי בשל עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת. לפי דברי נציג הנתבעת 3, ברוך פודמן, ביום 9.5.01 נמסרה המעלית לנציגי הבית המשותף לאחר שהוחתמו על הסכם שירות והודרכו בחילוץ. בשעות אחה"צ נודע כי מישהו לכוד במעלית ומר פודמן חילץ את הלכוד ומצא שהנתיך "ניתך". לא נערך כל דו"ח לגבי האירוע מאחר שלא נפתח עדיין "ספר מעלית". אין חולק שלפי רישומי חברת החשמל, לא היה פגם באספקת החשמל. שריפת נתיך היא אירוע רגיל לאחר זמן, ויש בתקן הגנות למקרה כזה, שלא פעלו במקרה זה. אין זה סביר שנתיך ישרף מייד לאחר התקנת המעלית. הדבר מצביע על פגם בייצור או בהתקנה, שבוצעה על ידי הנתבעת 3 ואושרה על ידי הנתבע 4 כמהנדס מעליות. לפיכך, על הנתבעת 3 לשאת בנזק שנגרם.
התובעת 1 תובעת פיצוי של 10,000 ₪ עבור עוגמת הנפש שנגרמה לה. אני מקבל את הטענה שנגרמה לתובעת עוגמת נפש כאשר נתקעה במעלית. לא ברור שהיה זה במשך שעה וחצי, אבל בודאי הזמן נראה לתובעת בת 77 השרויה בחושך במעלית זמן ארוך מדי. גם אם היו שומעים את התובעת ומחלצים אותה זה לא היה קורה מייד. לדעתי פיצוי של 3,500 ₪ עבור עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת הוא פיצוי ראוי בנסיבות הענין. התובעת קיבלה פיצוי זה ממזיק אחר, הוא הנתבע 4. לפיכך, לא אקבע לתובעת פיצוי נוסף בשל אירוע זה, מבלי שתחוייב בהוצאות הנתבעת 3.

13. על פי כל האמור, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעות סך של 18,178.52 ₪ בגין הליקויים בדירת התובעות, בצירוף הפרשי הצמדה למדד התשומות בבניה מיום 5.10.04 (יום עריכת חוות הדעת) עד יום התשלום בפועל, ועוד אגרות המשפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, כשהם צמודים ונושאים ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה. אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 3 ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום ח' באדר, תשס"ו (8 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל
, שופט
1[1] ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, דינים עליון, כרך טו', 560; ע"א 558/96 ו- 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל חנן ו- 32 אח', דינים עליון, כרך נה 46).

2[2] א. נ. ורדי בספרו דיני מכר דירות- ליקויי בנייה והבטחת זכויות הרוכשים, עמוד 361.








א בית משפט שלום 23931/01 מלבינה ליבוביץ, קרן ליבוביץ, מיקה ליבוביץ נ' בן שאול (השקעות) בע"מ, אבי מלמד פיקוח ובנייה בע"מ, א.צום שרותים 1974 בע"מ, יואב איזיק (פורסם ב-ֽ 08/03/2006)