פסקי דין על סאלי אור | פסקי דין על עופר בדרשי
53876-12/15 א 28/01/2020
א 53876-12/15 סאלי אור נ' עופר בדרשי
administrator
administrator
1
0
2020-02-05t10:15:00z
2020-02-05t10:15:00z
2
10524
52622
microsoft corporation
438
126
63020
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.11
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"א 53876-12-15 אור נ' בדרשי
לפני
כבוד השופטת פנינה נויבירט
ה
תובע
:
סאלי אור
נגד
ה
נתבע
:
עופר בדרשי
פסק דין
מבוא
התובע והנתבע התגוררו
בשכנות, במועדים הרלוונטיים לתביעה, בבית משותף ברחוב אליהו בית צורי 28 בתל אביב.
בין הצדדים התגלע סכסוך לאור פעילותם בוועד הבניין.
התובע הגיש תביעה כספית
זו, לפיצוי בגין שורה של פרסומים שפרסם הנתבע על התובע, בהתאם לחוק איסור לשון הרע,
התשכ"ה-1965, וכן לפיצוי בגין תקיפתו על ידי הנתבע.
טענות הצדדים
תמצית טענות התובע
לטענת התובע, הנתבע ניהל מתקפה ממושכת, לאורך חודשים
רבים, כנגד התובע, על מנת לפגוע בתובע ובשמו הטוב, להשפילו ולהוציא דיבתו רעה. זאת
באופן אובססיבי, וממניעים נקמניים.
אין המדובר בהבעת דעה לגיטימית, ואף אין המדובר
בתגוביות (טוקבקים), בהן היד קלה על ההדק. עסקינן בפרסומים שנעשו כולם בדף
הפייסבוק של דיירי הבניין, לו נחשפים עשרות אנשים, המכירים את התובע ואת משפחתו,
וכן צדדים שלישיים.
הנתבע לא הוכיח כי הפרסומים הם אמת, ואף אין כל
עניין ציבורי בכינויים בהם כינה את התובע. אין להכיר בהגנת תום הלב. די במתקפה
הממושכת והמכוערת כאמור כדי להבין כי התנהגות הנתבע כנגד התובע חסרת תום לב. בנוגע
לחלק מהפרסומים, הנתבע אף הודה, כי לא בדק ברצינות את טענותיו, והדבר מעיד על חוסר
תום ליבו.
הנתבע לא זימן עדים מטעמו לתמוך בטענותיו, והדבר
מעורר חשד כי יש דברים בגו.
בפסיקת פיצוי בגין לשון הרע יש להתחשב במעמד הניזוק,
היקף ההשפלה, טיב הפרסום ואמינותו, והיקף תפוצת הפרסום. כאשר עסקינן בסדרת פרסומים
באותו עניין, אין בהכרח צורך "לספור" כל פרסום בנפרד בכל הקשור לחיוב
בפיצוי, וראוי לחייב בסכום פיצוי כולל.
הנתבע פגע קשות בתובע, בקרב קבוצת הדיירים לה היה
שייך. הנתבע השתלח הן במקצועו של התובע, והן בתפקידו בבניין. הביטויים בהם השתמש
היו משפילים ומבזים ברף העליון של החומרה. הפרסומים נמשכו על פני חודשים רבים.
הנתבע שימש קודם לכן בוועד הבניין והתעסק עם כספים, והדבר הקנה אמינות לדבריו.
הנתבע מכחיש את התקיפה. ברם על אף שצילם את כל ישיבת
אסיפת הדיירים במהלכה התרחשה התקיפה כטענת התובע, הציג רק קטע קטן וערוך מאסיפה
זו. הימנעותו מלהביא ראיה העומדת לרשותו מוסיפה משקל לראיות התובע, ומטה הכף לקבלת
התביעה בעילה זו.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו.
תמצית טענות הנתבע
לטענת הנתבע, מדובר בתביעה חסרת פרופורציות העוסקת
בזוטות בנוגע לתגובות בפייסבוק, חסרות מעמד או חשיבות. הפרסומים התפרסו על פני
מספר ימים בלבד, לאזני קבוצת פייסבוק סגורה הכוללת את דיירי הבניין בלבד, כתגובות
לדברים עולבים שאמר התובע לנתבע בנוכחות קהל הדיירים. לא הוכח כי צדדים שלישיים
נחשפו לפרסומים זולת אדם אחד – מקים הקבוצה. אף לא הוכח כי עורכי דין אחרים נחשפו
לפרסומים. התובע עזב את הבניין כבר בפברואר 2015, ועל כן אינו נאלץ לפגוש את דיירי
הבניין שנחשפו לפרסומים בניגוד לטענותיו בתביעה. תיוגה בשגגה של בת זוגו של ה.
חסר משמעות, שכן היא גם דיירת בבניין, ומכירה ממקור ראשון את הסכסוף בין ה.
לנתבע. מדובר בטעות אנוש לא מכוונת. לא הוכח כי הנתבע הטריד את התובע ואת משפחתו.
התובע ייצג את דיירי הבית המשותף בועד הפעולה המשותף
עם הבניינים השכנים מבלי שהציג הסמכה לכך. לא הוכח כי שלח עדכונים לדיירים אודות
ייצוגו. הוא לא סיפק הסבר מדוע לא בחר בפתרון הזול והפרקטי של הבניין לטיפול
בבניין שהוכרז כמסוכן. התובע הבטיח לקיים דיון בנושא ולא עמד במילתו. הוא הוציא
עלויות דרך ועד הבית ללא תיאום עם הדיירים. הנתבע דרש מהתובע תשובות, וה.
"סימנו" כעושה צרות.
התובע ניסה להדיח את הנתבע מתפקידו, כינס אסיפה שלא
מן המניין ללא ידיעת הנתבע, וללא תיאום עם חברי הועד, בסופה מינה עצמו התובע לועד.
הזימון לאסיפת הדיירים נשלח שלא כדין, ללא ידיעת חברי הועד. האסיפה לא היתה חוקית,
שכן
לא עמדו לרשות התובע 10 החתימות
הנדרשות לשם קיומה. האגודה לתרבות הדיור קבעה, כי מינוי התובע היה לא חוקי, וה.
הסתיר הדבר בשלב גילוי המסמכים, אך לבסוף הודה בכך.
התובע מודה כי באסיפת הדיירים נאמרו דברים קשים על
הנתבע, חלקם מפי התובע וחלקם מפי תומכי התובע, בעידוד התובע. מבלי שניתנה לנתבע
האפשרות להגיב. במענה לכך כתב הנתבע בתגובותיו התייחסות לדברים, והן מושא התביעה.
גובה התביעה המקורי, על סך 650,000 ₪, בלתי
פרופרוציונלי למקרה. מדובר בתביעת השתקה כנגד ביקורת כלפי התובע, עת כיהן בתפקיד
ציבורי, אחרי מכתב התראה מצידו של התובע לתבוע שכנים נוספים, ומהלשון הקשה בה נקט
התובע כלפי הנתבע בדרך של קנטור שקדם לתגובותיו.
חלק מהפרסומים היו פוסטים וחלק תגוביות, שמשקלן נמוך
על פי הפסיקה. אין לראות באמירות שנאמרו משום פרסום לשון הרע, שכן הן התייחסו גם
לתובע וגם לדיירים נוספים באסיפה, לכל היותר מדובר בהתרשמות הנתבע מהתנהלותם.
כלל הפרסומים עוסקים בסכסוך בין התובע לנתבע בשאלה
מי מהם הוא בעל הבית הנבחר, כשבדיעבד התברר כי הצדק במחלוקת זו היה עם הנתבע.
חלק מהפוסטים חוסים תחת הגנת אמת בפרסום, וכן זכאי
הנתבע להגנת פרסום בתום לב. ביקורת על בעל תפקיד ציבורי מותרת. משיוחסו לנתבע
האשמות בלתי מוצדקות על עבריינות וגניבת כספים, רשאי היה לראות בדוברים דיקטטורים
ושקרנים. אין באמור לשון הרע .
חלק מהתבטאויות הנתבע, כגון "האפס הזה",
מהוות קללות רחוב עליהן אין פוסקים פיצוי ככלל.
באשר לייחוס משיכת כספים לתובע, משהוציא התובע כספים
מקופת התחזוקה השוטפת לשם הדמיית מרפסת ללא החלטת הדיירים – פעל התובע באופן בלתי
חוקי ועל דעת עצמו. התובע אכן החזיק בכספי הועד, ולא אפשר שימוש בהם להחזקת הבניין.
התובע אף סירב להשיב הכספים.
התובע כשל מלהביא עדים מרכזיים, בהם עדים לתקיפה
המיוחסת לנתבע. עשרה נוכחים היו באסיפה, והתובע לא הביא אף אחד מהם להוכחת טענה
זו. על פי הסרטון שהוצג על ידי הנתבע הוא יושב והתובע הוא המתקרב אליו באופן
מאיים, ולא להיפך. מדובר בסרטון שהוצג לתובע עוד בשלב גילוי המסמכים, והוא בחר
להתעלם ממנו, ולא עתר לקבלת חומר הגלם.
התובע עשה שימוש בתוארו כעורך דין בכל מכתביו
ופניותיו, ועל כן אינו יכול להתקומם על כי הנתבע מתבדח על חשבונו כעורך דין.
מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו.
דיון
לאחר ששמעתי את טענות
הצדדים ועיינתי בכל אשר הובא לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
הפרסומים מושא התביעה
מהווים לשון הרע
הפרסומים מושא התביעה
התובע והנתבע היו שכנים לבניין. התגלע ביניהם סכסוך
חריף בנוגע לועד הבית בבניין. סכסוך זה הגיע לשיאו באסיפת דיירים של הבניין המשותף
מיום 11.8.15. תביעה זו נסובה על שורת פרסומים שפרסם הנתבע על התובע לאחר אסיפת
הדיירים.
ביום 11.8.15 העלה הנתבע פוסט בדף הפייסבוק של דיירי
הבית המשותף (להלן: "דף הפייסבוק"), כדלקמן: "אחרי שנאלצתי לעמוד
בלחות ולשמוע את ההשמצות הבזויות והשקרים של הגוורדיה הותיקה של הבניין בהנהגת
בצרי, קובי רוזן וסאלי...". בתגובית לפוסט מאותו היום כתב הנתבע: "הרעים
עומדים לנצח". ובתגובית נוספת כתב: "זו היתה ישיבה מגעילה, כפוית טובה,
מניפולטיבית וחתרנית. המארגן: בצרי. בתפקיד הילד התמים: קובי רוזן. השופט, ההגנה,
התביעה והתליין – עו"ד סאלי אור. קומה 3 דירה 11. בחיים שלי לא הוציאו ממני
כל כך הרבה רעל כמו שהוציא האפס הזה". הנתבע תייג את אשת התובע לפרסום זה.
ביום 12.8.15 העלה הנתבע פוסט בדף הפייסבוק, כדלקמן:
"אבל יושבי הראש של הישיבה עשו עבודה יפה, בנו אסטרטגיה, כינסו את מועצת
השבט, שברו את רוחי – והדיחו. שאפו. בראשית זה היה על טענות פרוצדורליות שקריות,
אבל כשהמשיכו להתפזר שקרים יצאתי משליטה ... עשיתי הרבה ומהר כי ידעתי שהנחשים
אורבים ... סאלי אור הגיבור התפטר כי לא זרמנו עם המרפסות ... מיעוטם היו בישיבת
הזובור הזו וניסו לעזור, אבל מול הרעים איבדתי שליטה ... עו"ד סאלי אור יחזור
לשלטון ...". בתגובית לפוסט כתב: "לא בשביל הזבלים שעשו לי כיפה אדומה
אתמול". ביום 12.8.15, הפיץ הנתבע באמצעות דוא"ל לדיירי הבית המשותף את
ציטוט פוסט זה, ואף תלה עותק מתוכן הודעת הדוא"ל על לוח המודעות בכניסה לבית
המשותף ובמעלית הבית המשותף.
ביום 12.8.15 שלח הנתבע לדיירי הבית המשותף הודעת
דוא"ל נוספת, כדלקמן: "דברי הבלע והשקר של יו"ר הישיבה מטעם עצמו
מר אור ... סאלי אם היית גבר ולא עורך דין ממולח בשקל היית עובר על הנתונים בתום
לב לפני שאתה מטנף ... כולנו נשלם יותר והכספים יופקדו בידי אדם חסר תום לב, בלשון
המעטה."
הנתבע שלח הודעת דוא"ל נוספת ביום 12.8.15, בה
כתב, בין היתר: "המצב בקופה אמור היה להיות טוב יותר בסיום שנה זו אלמלא מר
רוזן ומר אור משכו מהקופה סך מצטבר של כ- 9700 ₪, בשם "ועד הפעולה" ועל
חשבון כספי שוכרים, לטובת עזרה ובצרון והדמית מרפסת ... בשם המינהל התקין
וכיו"ר הועד, ה"ה מתבקשים להחזיר כספים אלו לקופת הועד ללא דיחוי".
ביום 21.8.15 פרסם הנתבע פוסט נוסף בדף הפייסבוק, בו
כתב: "עקב אי הבנה, נמסרה קופת השיקים העתידיים בסך למעלה מ- 17,000 ₪ למר
סאלי אור. למרבה הצער, הוא מסרב בשלב זה להחזירם לידי גזברית הועד."
ביום 24.8.15 פרסם הנתבע עוד פוסט בדף הפייסבוק,
שנגע להיעלמות עציצים בלובי. בתגובית לפוסט, כתב הנתבע: "חביבי יש כסף אצל
סאלי והוא לא מוכן להחזיר"
ביום 26.8.15 פרסם הנתבע פוסט נוסף בדף הפייסבוק, בו
ביקש מהדיירים לגשת לתובע, ולאסוף את השיקים שהפקידו בקופת הנציגות. הנתבע חתם על
גבי הפוסט כ"ועד הבית".
ביום 27.8.15 פרסם הנתבע פוסט נוסף, בו טען כי אין
לנתבע זכות להחזיק בכספי קופת ועד הבית, כדלקמן: "בינתיים אני קניתי ושילמתי
(עבור מפיץ ניחוח בקומת מגורים – פ.נ.) אבל הקופה תחזיר לי כשהיא תסיים את המנוחה
שלה אצל סאלי במהרה בימינו".
ביום 28.8.15 שלח הנתבע דוא"ל לדיירי הבניין,
אשר כלל, בין היתר, את ההתבטאויות הבאות: "העשייה שלנו לטובת הבניין ודייריו
לא תיפסק בגלל עו"ד סאלי אור ומועצת השבט. אני לא אתן יד לכך שהכסף שלנו,
ואיתו הזכות של כולנו יחד להחליט מה עושים איתו, תימסר למי שכבר הוכיח חוסר תום לב
לכאורה: בכך שלקח כספים מקופת תחזוקת הבניין השוטפת (לכאורה) בשם "ועד הפעולה
של השיפוץ" ובזבז אותו על תיק תמ"א, הדמיות של מרפסות ופתיחת תיקים.
יוצא שוועד הפעולה חייב 9700 ₪ מקופת השיפוץ (כסף של בעלים) לקופה של הועד הרגיל.
היינו מוותרים לך אבל אתה מתחיל להגזים. אז עו"ד סאלי אור הגיבור – עזוב אותך
מהשטויות. אני ממש מבקש ממך להפסיק לסכסך בין השכנים ולהכריז על הדחות או
התפטרויות של אנשים. תן לעבוד. אתה לא העורך דין שלנו. לא מינינו אותך להיות
נאמן לכספי קופת הועד. שחרר.
...
ועד הבית האמיתי לא קרא לכינוס אותו מפגש דיירים
מדובר, בו נכחו רק מיעוט מדיירי הבניין. את הכינוס המטופש הזה יזם מר יעקב בצרי
... ואתה ניהלת אותו, מר סאלי אור – כשגם אתה אינך חבר בועד הבית. בתום הקרקס
המגעיל הזה נערכו מעין "בחירות" במסגרתן, כמו שאמרו לי ... מינית את
עצמך (!) לועד הבית החדש
... יום אחרי כן
הלכת לזמירה קלעי ולקחת את קופת השיקים שלנו בסך למעלה מ- 17,000 ₪ - כאמור אתה
מסרב להחזיר לה את הקופה. סאלי תחזיר לדיירים את הכסף שלהם ... ממילא אתה לא יכול
עשות איתו כלום. רק הועד רשאי להפקיד שיקים לפקודת הועד. אתה לא הועד.
אז בשם המינהל התקין אני מבקש כי הצ'קים יוחזרו מיד לזמירה שהיא הגזברית. זה
הכסף של הדיירים לא שלך. ואם גם את העציצים אתה מחזיק בנאמנות, תחזיר אותם ללובי
בבקשה" (ההדגשה במקור).
ביום 1.9.15 פרסם הנתבע פוסט נוסף בדף הפייסבוק,
כדלקמן: "טוב יש בבניין איזה קונדסון אחד שלקח ברצינות את העניין שהוא בחר את
עצמו לועד ... וכבר פנה למנקה הקודם ... כדי למנות אותו להיות חברת הניהול ... רק
לועד יש סמכות לפעול בחשבון הבנק של הועד ... כך שהשיקים שלכם נמצאים בידים הלא
נכונות. ולכן כדאי שתקחו אותם ותמסרו לגזברית. היא תפקיד אותם. השיקים האלו שוכבים
כרגע בתור בני ערובה ולא יכולים להיות מופקדים על ידי אף גורם מלבדנו".
ביום 7.9.15 פרסם הנתבע עוד פוסט בדף הפייסבוק:
"המצב הוא שעו"ד סאלי אור מאיים על זמירה הגזברית שלא תחתום על צ'קים כי
הוא מעכשיו הועד". בתגובית לפוסט כתב הנתבע: "הגזברית פרשה בעקבות
האיומים ... על גופתי שהנוכל הגמדון הקונדסון ישב על הכסף שלי ושלכם. לכן אין מצב
שהוא יקבל את זכות החתימה בחשבון הבנק בעקבות המחטף הבריוני הזה." בתגובית
נוספת לפוסט כתב הנתבע: "הוא הביא את הועד הקיים לשיתוק ... הגזברית .. אוימה
על ידיו לבל תחתום", וכן בתגובית נוספת כתב הנתבע: "סאלי איים על זמירה
שהיא לא תחתום"
ביום 17.10.15 העלה הנתבע פוסט נוסף בדף הפייסבוק של
דיירי הבניין בנוגע למצלמות אבטחה שהותקנו בבניין. בתגובית לפוסט התייחס הנתבע
לטענות שונות של התובע לאי סדרים, פניה לבית המשפט ומכתב לבנק ישראל, וכינה את
התובע: "אחד מהשכנים האהובים".
ביום 21.10.15 העלה הנתבע פוסט נוסף בדף הפייסבוק של
דיירי הבניין, בו כתב: "שכנים יקרים ... חייכו למצלמה! שוב אכלנו אותה! ברמה
המשפטית. לכאורה כמובן. זה קרב אבוד מראש. יש בבניין עורך דין שיתיש אותכם,
לכאורה, עד שהשליטה תעבור לידיו במלואה, לכאורה."
ביום 22.10.15 פרסם הנתבע פוסט נוסף בדף הפייסבוק, בו
שיר שכתב על התובע: "הוא עורך דין עיקש כשור אתה מלומד חכם וגיבור אבל עשית
לכולנו חור. טוען שאתה נציגנו בלי שנתת לנו לבחור כל הצ'קים אצלך ובחשבון יש חור
המנקה מיואש הגנן לא בא לעדור וברחבת הכניסה יש פיצוץ בצינור אז באמא שלך שחרר
אותנו אל תהיה חמור אולי בקרוב שוב נראה את האור. (הבהרה: הדמיון בחריזה לשמו של
מי מהדיירים הוא מקרי בהחלט)".
בכתב התביעה ובתצהיר
העדות הראשית מטעם התובע, טען התובע כי גם אמירות שהטיח הנתבע בתובע באסיפת
הדיירים מיום 11.8.15 מהוות פרסום לשון הרע. בסיכומיו, השמיט התובע התייחסות
לאמירות אלה, ואני מניחה כי הוא זנחן. למען הסר ספק אציין כבר כעת, כי באותה אסיפת
דיירים הושמעו התבטאויות קשות מטעם כל אחד מהצדדים האחד כלפי השני, ואיני מוצאת
מקום להכללתן בפרסומים המהווים עבירה על חוק איסור לשון הרע, כפי שארחיב להלן.
הפרסומים מהווים
פרסומים שעלולים להשפיל, לבזות או לפגוע במשלח ידו של התובע
בהתאם לסעיף
1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), לשון
הרע היא, בין היתר, פרסום של דבר שעלול להשפיל, לבזות או לפגוע במשלח ידו של מי
שמיוחס לו אותו דבר.
הנתבע פרסם שורה של פרסומים בפוסטים בדף הפייסבוק,
תגוביות והודעות דוא"ל לדיירי הבית המשותף. פרסומים אלה, באים בגדרה של הגדרת
"פרסום" בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע.
בפרסומים
שפרסם הנתבע הוא השתמש בכינויי גנאי כלפי הנתבע, בהם: "שקרן, נחש, פחדן, רשע,
דיקטטור, עורך דין ממולח בשקל, מטנף, קונדסון, סאלי אור הגיבור, אפס, ועוד. בנוסף,
בחלק מהפרסומים יוחסו לתובע שקרים וחוסר תום לב, פגמים במינויו כאחראי על קופת
הבית המשותף, לקיחת כספים ועיכוב כספים, איום על הגזברית של ועד הבית, ועוד.
אמנם לא כל התבטאות מכפישה או
קללה מקימה עילת תביעה על פי חוק איסור לשון הרע. יש להתחשב באקלים החברתי בו אנו
חיים, ובשימוש התדיר בשפה בוטה כשפת רחוב, ובהתאם את האפקט שעשוי להיות לכל
התבטאות החורגת מן השורה, כפי שמבאר המלומד שנהר בספרו "דיני לשון הרע (תשנ"ז,
בעמ' 131):
"קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק
מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב'לשון
הרע' תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן. זאת ועוד: ככל שהשימוש בגידופים
שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות
מסוימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית"
על פניו, כמעט כל אחד מהגידופים
בהם השתמש הנתבע – כאשר הוא נבחן כשלעצמו – בא בגדרה של אותה שפת רחוב נמוכה, ששימוש
חד פעמי בה, מתוך התלהטות יצרים, לא היה מקים עילת תביעה על פי חוק איסור לשון
הרע. בפרט כאשר אותה לשון משתלחת ננקטת לא רק כלפי התובע, אלא גם כלפי גורמים
אחרים באותם פרסומים
. לא כל אמירה הנאמרת
במהלך חילופי דברים בין צדדים לסכסוך, תיחשב באופן מיידי כפרסום לשון הרע על פי
החוק.
עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבחלק ניכר
מהפרסומים הופיעו האשמות מרחיקות לכת כלפי הנתבע, ומהבוטות של חלק מכינויי הגנאי
שבהם השתמש הנתבע כלפי התובע. אף לא ניתן להתעלם מהאפקט המצטב
ר של הפרסומים הרבים שכוונו כלפי
הנתבע, המלמד על מסע הכפשה מכוון של הנתבע כלפי התובע, והשופך אור על כל אחד
מהפרסומים, כשלעצמו.
על פי אמות מידה אובייקטיביות, נדמה כי האדם
הסביר היה חש כי פרסומם השיטתי של התכנים האלה עלול להשפילו בעיני הבריות, או
לעשותו מטרה לשנאה, בוז או לעג מצידם, לבזותו, ואף לפגוע במשלח ידו (להרחבה במבחן
האובייקטיביות לשם תחולת הגדרת "לשון הרע" ו"פרסום" לשון הרע
ראו, בין היתר, בע"א 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני, פ"ד
מג(2) 337). על כן, אני קובעת כי מכלול הפרסומים בא בגדרה של לשון הרע, כהגדרתה
בסעיף 1 לחוק.
אמיתות הפרסום:
לא הוכח כי נפל פגם בהתנהלות התובע
בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, במידה
שמוכח שהפרסום היה אמת, והיה בפרסום עניין ציבורי, תהא בכך הגנה טובה למפרסם,
כדלקמן:
14.
במשפט
פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום
ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין
בו פגיעה של ממש.
הנתבע העלה טענות בנוגע להתנהלות התובע. אך לא
התרשמתי כי יש אמת בטענותיו, וממילא אף לא היה עניין ציבורי בפרסומן. על כן איני
מוצאת מקום להחלת הגנת "אמת דיברתי".
חברות התובע בועד הפעולה המשותף
הנתבע טען כי התובע שימש חבר ועד פעולה משותף שכלל
נציגות דיירים מהבית המשותף ומבניינים סמוכים, לשיתוף פעולה בשיפוץ הבניינים ובהתקשרות
עם יזמים לשם פרויקט תמ"א 38. לדברי הנתבע התובע פעל ללא סמכות. הנתבע לא ידע
על פעילות ועד הפעולה, לא ייפה את כוחו של התובע לייצגו בועד זה, ואף לא ידוע לו הסמכה
שקיבל התובע מדיירים אחרים.
הנתבע הפנה למכתב שנשלח לדיירי הבניין על ידי הגב'
איתנה אלטרוביץ ומר מאיר מאירי, חברי ועד הפעולה מהבניין השכן ביום 2.10.14, בו
נטען, בין היתר, כי בשל חילוקי דעות עם נציגי הבית המשותף (בהם, לטענת הנתבע – אף
התובע, אף ששמו לא פורט במכתב) – פורק ועד הפעולה.
עם זאת, כפי שאראה להלן, פעילות ועד הפעולה המשותף
התרחשה חודשים רבים לפני הפרסומים מושא התביעה, והפרסומים אינם מתייחסים לפעילות
ועד הפעולה המשותף כלל. ניתוח אירועים אלה אף אינו נחוץ לשם בחינת טענות ההגנה של
הנתבע. על כן איני מוצאת להרחיב בכך.
למעלה מן הצורך, לא סופקו די ראיות לכך שנפלו פגמים
בפעילותו של התובע כחבר ועד הפעולה המשותף (בפרט מאחר שאין חולק כי עוד באפריל
2014 ייפו הדיירים את כוחו של התובע כחבר בועד פעולה בבניין לשם שיפוץ הבניין, כפי
שארחיב להלן). אף לא הוכח כי התובע אחראי להתפרקות ועד הפעולה המשותף, או כי נגרם
נזק כלשהו למי מדיירי הבית המשותף כתוצאה מהתפרקות זו. המכתב אליו הפנה הנתבע כלל
לא נוקב בשמו של התובע, הוא אינו מפרט את נסיבות פירוק ועד הפעולה המשותף, את
הדרכים השונות שהוצעו לביצוע הפרוייקט ואת הסיבה להעדפת דרך אחת על פני משניה. שולחי
המכתב, ה"ה אלטרוביץ ומאירי, לא זומנו למתן עדות, ועל כן אין די בו כדי לבסס
את טענת הנתבע להתנהלות כושלת כלשהי מצידו של התובע.
ההכרזה על הבית המשותף כבניין מסוכן ופעולת התובע לקידום
שיפוצו
בעקבות ההכרזה על הבניין כבניין מסוכן על ידי עיריית
תל אביב, פעל התובע לקידום שיפוצו. בתצהיר העדות הראשית מטעמו הודה הנתבע, כי
באסיפת דיירים מיום 30.4.14 חתם על ייפוי כוח לועד פעולה שכלל את התובע לשם ביצוע
שיפוץ בבית המשותף, באמצעות חברת עזרה ובצרון חברה לשיכון בע"מ. עוד העיד
הנתבע, כי לאחר החתימה על ייפוי הכוח שלח התובע לכל בעלי הדירות בבניין מכתב המפרט
את הליקויים החיצוניים, את הפתרון המוצע וכן את העלויות הכרוכות בכך, וכן כי שלח
הודעת עדכון לדיירי הבניין על פתיחת תיק בחברת עזרה ובצרון. הנתבע טען, כי במהלך
החודשים מאי – יולי 2014 עדכן התובע את דיירי הבניין בהתקדמות תכנון השיפוץ על ידי
החברה, והתחיייב לכינוס אסיפת דיירים לשם קבלת החלטה על מתווה השיפוץ (סעיפים 17 –
19 לתצהיר).
הנתבע הלין, כי חברי ועד הפעולה חתמו על הסכם עבודה
עם הקבלן אלפר אריה בנייה פתוח והשקעות בע"מ וכן על חוזה הלוואה עם חברת עזרה
ובצרון, והתחייבו בשם הדיירים לתשלום בסך של 1,120,000 ₪ - על אף שלא כונסה אסיפת
דיירים ולא התקבלה החלטה מצד הדיירים על מתווה השיפוץ (סעיף 20 לתצהיר). עוד העיד
הנתבע, כי כשהתעמת עם התובע ועם מר רוזן על כך שלא נערכה אסיפת דיירים נמסר לו כי
רוב הדיירים חתמו ואישרו כי הם מעוניינים בשיפוץ. הנתבע העיד, כי הפציר בתובע ובמר
רוזן שלא יקדמו את הפתרון היקר, אלא יבחנו חלופה זולה של תיקון ליקויים בחיפוי
אבני פסיפס באמצעות סנפלינג. זאת על רקע מצבו הכלכלי של הנתבע, שהתפרנס על פי
עדותו באותה התקופה מדמי אבטלה. ברם על אף הבטחות התובע ומר רוזן לבדיקת הנושא, בפועל
התובע המשיך לפנות לדיירים לקבלת הסכמתם לשיפוץ, ואף שלחו הודעת דוא"ל ביום
27.8.14 שעדכנה כי הושג רוב של חותמים על התשלום לשיפוץ (סעיפים 21 – 26 לתצהיר). הנתבע
הודה, כי הסכים לביצוע השיפוץ וכי מסר המחאות לפקודת הקבלן וחתם על הוראת קבע
לתשלום לחברת עזרה ובצרון, אך טען כי אולץ לעשות כן על ידי ועד הפעולה (סעיף 27
לתצהיר).
לדברי הנתבע, לאחר שהתברר לו כי בבניין השכן הוסר
הסטטוס של בניין מסוכן בסיום עבודות הסנפלינג בעלות פחותה בהרבה מזו שנכפתה על
דיירי הבית המשותף, הלין על העניין באסיפת דיירים מיום 16.9.14 (שנועדה לעסוק
בסוגיית המרפסות). הנתבע העיד, כי באותה אסיפה התפרץ התובע לעברו וכינה אותו
"שקרן פתולוגי" וכן טען כלפיו כי "כל דבר שיוצא לו מהפה הוא
שקר", וכי מאז אותו ערב ועד היום הוא חש איבה וכעס מצידו של התובע (סעיפים 29
– 31). בנוסף, העיד הנתבע כי היה שותף לקידום מהלך לביטול הסכמת דיירי הבית המשותף
לשיפוץ. הנתבע צירף את מכתב הדרישה לביטול ההסכמה לשיפוץ שנשלח ביום 29.9.14 מטעמם
של תשעה דיירים, לרבות
הנתבע. כעולה מלשון
המכתב, נטען כלפי התובע כי הסתיר מידע לגבי אפשרויות השיפוץ והטעה את הדיירים. על
אף שהנתבע הפנה למכתב זה בכתב ההגנה מטעמו ובתצהירו – בפועל המכתב לא צורף, ולא
ניתן להתרשם מתכנו. בעקבות מכתב הדרישה לביטול הסכמה – שלח התובע מכתב התראה לפני
הגשת תביעה בדרישה לפצות אותו בגין פרסום לשון הרע במכתב. הנתבע העיד, כי לאחר
קבלת מכתב ההתראה, ונוכח חשש השכנים מהפעולות שהתובע איים לנקוט נגדם – פסקו
מלפעול לעצירת השיפוץ, ובפועל הוחל בעבודות השיפוץ מספר ימים לאחר מכן.
השתלשלות עניינים זו עשויה להסביר, אולי, את פשר
האיבה בין התובע לנתבע, אך אין בה כשלעצמה כדי להעיד כי נפל פגם כלשהו בהתנהלות
התובע. זאת בפרט עת ייפה הנתבע את כוחו של ועד הפעולה, ובכלל זה את התובע, לקדם
השיפוץ ולהתקשר עם קבלנים, ואף מימן השיפוץ בפועל. התובע העביר את התשלום על
השיפוץ בחודש ספטמבר 2014. על כן הוא מנוע מלהלין בדיעבד על ההתקשרות עם הקבלן ועם
חברת עזרה ובצרון חודשיים קודם לכן, בחודש יולי 2014.
מאחר שאין חולק כי היה רוב של דיירים שתמך בקיום
השיפוץ, ומאחר שהתובע עצמו שילם על השיפוץ, איני מוצאת בסיס לביקורת שמטיח הנתבע
בתובע על השתלשלות העניינים שקדמה להסכמת הדיירים ולתשלום עבור השיפוץ כאמור.
בחירת הנתבע לועד הבית
בתצהיר העדות הראשית מטעמו העיד הנתבע, כי באסיפת
דיירים שהתקיימה ביום 8.1.15 נבחר, ביחד עם מר רוזן והגב' קלעי, לועד הבית. הנתבע העיד,
כי גילה טעויות חישוביות, תמחור לקוי, עבודות חשמל שלא תוקצבו, וסעיפי שיפוץ
מיותרים בתכנית השיפוץ עליה חתם התובע. עוד העיד הנתבע, כי הוא מניח כי פעולותיו
אלה לא היו לרוחו של התובע, וכי חש איבה הולכת וגוברת מצידו (סעיף 41 לתצהיר). לא
השתכנעתי מטענות הנתבע בכל הנוגע למחדלים בעבודת התובע. טענות אלה הועלו כלאחר יד,
ללא ביסוס או אסמכתא. הנתבע לא פירט פשר אותו תמחור לקוי לו, ולא הסביר אלו עבודות
חשמל לא תוקצבו, ואלו טעויות חישוביות התגלו. זאת ועוד, כפי שאראה להלן, הוטחה
ביקורת מצד חבריו של הנתבע לועד הבית בטענה לאי סדרים בהתנהלותו הכספית. לאור זאת,
יש להתייחס בעירבון מוגבל לטענות הנתבע לאי סדרים בהתנהלות התובע.
יתר על כן, הנתבע הודה בתצהירו, כי בפועל לא הוכנסו
כל שינויים בתכנית התיקון, ובלשונו: "על אף מאמציי הרבים ולמרות תמיכה גורפת
של השכנים, שהיו מעורבים בהליך השיפוץ והפצירו בי לפעול לתיקון מחדליהם של חברי
ועד הפעולה (התובע יחד עם רוזן), לא עלה בידי לפעול לתיקון כל המחדלים שגיליתי שכן
הלכה למעשה היה מר רוזן המחליט הבלעדי והנציג היחידי המוסמך לפעול בעניין
השיפוץ" (סעיף 42 לתצהיר). ומכל מקום, אשוב ואזכיר כי הפרסומים מושא התביעה
כלל אינם עוסקים בסוגיית השיפוץ, ולכן טיעוניו של הנתבע בעניין אינם יכולים
להצדיקם.
אסיפת הדיירים מיום 11.8.15
לטענת הנתבע, התובע קשר קשר עם דייר אחר בבית
המשותף, מר בצרי, להדיחו מועד הבית, וזאת בעקבות סכסוך שהתגלע בין הנתבע לבין דייר
נוסף, מר בצרי (סעיפים 43 – 47 לתצהיר). הנתבע העיד, כי התובע הופיע מול השכנים
באסיפת דיירים שלא מן המניין, מינה עצמו ליו"ר ההתכנסות, החליט כי פעילות
הועד הנוכחי תופסק, ומינה עצמו אחראי על קופת הכספים וחבר ועד הבית, ובלשונו:
"ביום 11/08/2015 התובע הופיע מול שכניו באסיפת דיירם שלא מן המניין שכונסה
במחטף, מינה עצמו ליו"ר ההתכנסות וקבע כי תופסק פעילותה של הנציגות זאת מבלי
שיש לו את הסמכות לעשות זאת, וקבע כי הוא מעתה יהיה אחראי על קופת הכספים המשותפת,
ובישיבה זו הוא מינה עצמו לשמש בתפקיד הנציגות החדשה בוועד הבית" (סעיף 48
לתצהיר).
עוד העיד הנתבע בתצהירו, כי למחרת כינוס אסיפת
הדיירם שלח מכתב לבנק הבינלאומי בדרישה שלא לשנות את בעלי זכות החתימה בחשבון
הוועד שהתנהל בבנק (סעיף 49 לתצהיר).
לא השתכנעתי כי הנתבע הוכיח, כי נפל פגם במינוי
התובע כחבר הועד וכאחראי על קופת הכספים.
הנתבע נמנע מלהעיד בתצהירו באופן מפורש, כי אסיפת
הדיירים כונסה בניגוד לדין. תחת זאת, הסתפק הנתבע בטענה העמומה, כי האסיפה היתה
שלא מן המניין, כי היא "כונסה במחטף",
"שלא בידיעת הוועד המכהן" (סעיפים 48,
50 לתצהיר).
לראשונה בחקירתו הנגדית של התובע, העלה ב"כ
הנתבע את הטענה, כי זימון אסיפת הדיירים שלא מן המניין נעשה לאחר ששני חברי הועד,
מר רוזן והגב' קלעי התפטרו, כך שהיחיד שהיה יכול לזמנה היה הנתבע. התובע הכחיש
טענה זו, העיד כי הוא לא זימן את האסיפה, ושיער כי הגב' קלעי זימנה האסיפה,
ובלשונו (במענה לשאלה: "יוצא זימון לקראת הישיבה המדוברת ... חתום עליו וועד
הבית. וועד הבית בשלב זה הוא הנתבע, הוא לא הוציא את הזימון הזה, נכון לומר שבצרי
הוציא את הזימון ביחד איתך?"): "לא נכון" (עמ' 19, שורה 27), וכן
(במענה לשאלה: "הם הרי כבר התפטרו, אי אפשר להוציא ישיבה של וועד הבית מטעם
הנתבע כשהוא לא יודע מזה?"): "אני לא יודע מה התאריכים המדויקים של
ההתפטרות. רוב הסיכויים שזמירה הייתה בוועד והיא אישרה את הישיבה. הם גם צריכים
לעזוב את הוועד בצורה מסודרת ... אני לא ביקשתי לזמן את הישיבה הזאת" (עמ'
20, שורות 1 – 4, וראו בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע, שם העיד כי הגב' קלעי מסרה
לו את השיקים של ועד הבית והפסיקה את פעילותה ביולי 2015, וכי הגב' קלעי התפטרה
מתפקידה כגזברית הועד באופן רשמי באסיפת הדיירים מיום 11.8.15, בסעיפים י ו- יב
לתצהיר).
כעולה מפרוטוקול אסיפת הדיירים מיום 11.8.15,
התפטרותה של הגב' קלעי נדונה באסיפת הדיירים עצמה, אחר שהגב' קלעי הודיעה על כך
למר רוזן "מספר ימים" לפני אסיפת הדיירים, (עמ' 1 לפרוטוקול אסיפת
הדיירים). הנתבע לא הכחיש את אותנטיות פרוטוקול האסיפה, אף כי תמה על כך שפרוטוקול
זה "צץ", כלשונו, רק בעת הדרישה לגילוי מסמכים. במאמר מוסגר, הפרוטוקול
צורף לכתב התביעה בהליך זה, אך משלא הוכחש תוכנו, ובפרט לאור תמליל ההקלטות
(החלקיות) של אסיפת הדיירים אותו אישר הנתבע, והמשקף את רוח אסיפת הדיירים, איני
מוצאת כי יש בעובדה שהפרוטוקול לא הוצג עד להגשת התביעה כדי להפריכו.
הנתבע עצמו הודה בחקירתו, כי הגב' קלעי לא הודיעה על
התפטרות עד לאסיפת הדיירים, ובלשונו: "אין חולק שקובי התפטר ביום 31/05.
לעניין התפטרותה של זמירה, היא לא אמרה לי שהיא מתפטרת" (עמ' 45, שורות 3 –
4), והדבר שומט הקרקע תחת הגרסה שהוצגה על ידי בא כוחו הנתבע.
לראשונה בחקירתו הנגדית, מסר הנתבע גרסה חדשה, לפיה כינוסה
של אסיפת הדיירים נעשה שלא ביוזמת הגב' קלעי. הוא העיד, כי שוחח עם הגב' קלעי
שהכחישה כי היא זימנה את אסיפת הדיירים, ובלשונו: "מיד עם פרסום ההודעה
ניגשתי לזמירה והיא הכחישה שהיא הוציאה את ההודעה. לטענתה, כנראה בצרי הוציא
ההודעה והוא לא חבר וועד הבית וקובי התפטר ביום 31/05 וההודעה יצאה ביום 03/08.
לכן אם זמירה אמרה לי שזו לא היא, וקובי התפטר ביום 31/05 ואני בעצמי לא הוצאתי את
ההודעה, זאת אומרת שוועד הבית לא הוציא את ההודעה" (עמ' 44, שורות 24 – 27).
עצם הפערים בגרסאות השונות שמסרו הנתבע ובא כוחו
(תחילה, כי הישיבה כונסה שלא בידיעת ועד הבית, אחר כך, שהישיבה כונסה לאחר התפטרות
מר רוזן והגב' קלעי, ולבסוף, הודאה בכך שהגב' קלעי לא התפטרה קודם לאסיפת הדיירים,
אך כי הגב' קלעי הכחישה כי זימנה את אסיפת הדיירים) מעמידים את טענות הנתבע לעניין
נסיבות כינוס אסיפת הדיירים כמכלול באור בעייתי. אותה עדות שמועה שמסר הנתבע
לראשונה בחקירתו, כאילו שוחח עם הגב' קלעי שהכחישה כינוס אסיפת הדיירים – לא היתה
משכנעת. זאת בפרט מאחר שבפתח פרוטוקול אסיפת הדיירים מיום 11.8.15, שלא הוכחש על
ידי הנתבע, צויין במפורש כי כינוס אסיפת הדיירים נעשה בהסכמת מר רוזן והגב' קלעי,
שנכחו באסיפה, כדלקמן: "הן זמירה קלעי והן קובי רוזן הסכימו לכנס ישיבת
דיירים". משמע שבניגוד לטענת הנתבע, בפועל כינוס האסיפה נעשה בהסכמת חברי
הועד.
הנתבע נמנע מלזמן את חברי הועד, מר רוזן והגב' קלעי
למתן עדות, או מלהציג אסמכתא שתתמוך בטענתו כי זימון האסיפה נעשה שלא בידיעת הועד
המכהן או בהסכמתם, ולא הפריך הרושם כי כינוס האסיפה היה כדין.
למעלה מן הצורך, וגם לו היתה מתקבלת טענת הנתבע כי
כינוס אסיפת הדיירים לא היה על דעת חברי הועד – עדיין, הנתבע לא הוכיח כי ה.
הוא שכינס את אסיפת הדיירים (במכתב הנתבע לבנק הבינלאומי מיום 12.8.15 טען הנתבע
כי מר בצרי הוא שיזם את כינוס האסיפה ולא התובע). יתר על כן, הנתבע לא הוכיח, כי
משכונסה האסיפה, אין ערך להחלטותיה. זאת בפרט עת במעמד אסיפת הדיירים המדוברת נכחו
כל חברי ועד הבית היוצא ורוב דיירי הבניין, ולאור חיוניותה של האסיפה נוכח התפטרות
שניים מבין שלושת חברי ועד הבית, כפי שארחיב להלן.
בניגוד לטענת הנתבע, כי כינוס אסיפת הדיירים נבע
מגחמה בלתי מוצדקת של התובע, בפועל עולה מהתשתית הראייתית שהוצגה, כי היתה הצדקה
אמיתית לכינוס אסיפת הדיירים. נדרש מינוי ועד בית חדש, לאחר הבעת רצונם של שניים
מבין שלושת חברי הועד להתפטר. הדבר נלמד, בין היתר, מפרוטוקול אסיפת הדיירים מיום
11.8.15, בפתחו נכתב: "הישיבה נפתחה ונוהלה על ידי סאלי (התובע – פ.נ.) שפתח
והסביר את סיבת ההתכנסות – התפטרותם של שניים מחברי הוועד קובי רוזן וזמירה קלעי.
דבר שמחייב כינוס של אסיפת דיירים מתוך כוונה לבחור ועד חלופי. בנוסף, מר יעקב
בצרי דירה 32 ביקש מהוועד את כינוס הישיבה על מנת לדון באופניו שנלקחו על ידי עופר
בדרשי, הן זמירה קלעי והן קובי רוזן הסכימו לכנס ישיבת דיירים". הדבר אף נלמד
מעדות הנתבע בחקירתו הנגדית שאיששה כי שני חברי הועד, מר רוזן והגב' קלעי, אכן
ביקשו לסיים את תפקידם בועד.
כאשר נשאל הנתבע לפשר ההצדקה לכינוס אסיפת הדיירים, מסר
תשובות מתחמקות (עמ' 45, שורות 3 – 4, 6). עם זאת, לבסוף הודה הנתבע בחקירתו, כי האסיפה
כונסה לדיון בהתפטרות חברי הועד, ובלשונו (במענה לשאלה: "אני חוזר על השאלה.
האם האסיפה התכנסה בין היתר כדי להחליף את הוועד הקיים?"): "האסיפה
התכנסה בין היתר כדי לדון באופניו של בצרי ובאי סדרים כספיים בקופת הוועד
ובהתפטרותו של קובי רוזן" (שם, שורות 8 – 9).
משמע שבניגוד לטענתו המקורית של הנתבע, כאילו כינוס
אסיפת הדיירים שלא מן המניין נעשה במחטף, ביוזמת התובע, ושלא בידיעת הועד המכהן,
בפועל, כינוס האסיפה היה על דעת מר רוזן והגב' קלעי ובהסכמתה, בשל הצורך החיוני
במינוי ועד חדש נוכח התפטרותם.
במאמר מוסגר, מעיון בפרוטוקול אסיפת הדיירים מיום
11.8.15 ומתמלילי ההקלטות (החלקיות) של אסיפת דיירים זו, עולה כי שני חברי הועד
החליטו להתפטר בשל אי סדרים כספיים בהתנהלות
הנתבע.
בין היתר נטען לניהול לא
תקין של ספרים, לחוסר שקיפות, להוצאות מנופחות, ולרישום הוצאות בדיעבד. טענות
נוספות בעניין הושמעו בפתח אסיפת הדיירים מיום 21.10.15, כעולה מהפרוטוקול של
אסיפה זו. הנתבע לא הכחיש את הטענות שיוחסו לו, ונמנע מלמסור כל גרסה פוזיטיבית
בעניין. אמנם עניין זה חורג מגדרי יריעת המחלוקת מושא הליך זה. עם זאת, לא ניתן
לנתק בין ההאשמות שיוחסו לנתבע לבין הטענות שהעלה הנתבע כלפי התובע לאי סדרים
ולהחזקת כספים שלא כדין, אודותיהן ארחיב להלן.
כזכור, בחלק מהפרסומים מושא התביעה טען הנתבע, כי
מינוי התובע כאחראי על הכספים באסיפת הדיירים היה שלא כדין, מאחר שלא היה
רוב דיירים באסיפה. כך, בהודעת דוא"ל ששלח הנתבע לדיירי הבניין ביום 28.8.15,
בפוסט שהעלה הנתבע בדף הפייסבוק ביום 1.9.15, ובהודעת דוא"ל מיום 13.1015, בה
טען כי מעבר לתובע, נכחו באסיפת הדיירים רק כשישה שבעה דיירים.
ברם בניגוד לאמירותיו הנחרצות של הנתבע על ה.
בפרסומים אלה, בתצהיר העדות הראשית מטעמו נמנע הנתבע מלהעיד באופן מפורש כי היה
מיעוט דיירי בניין באסיפת הדיירים. תחת זאת העיד בכלליות, כי התובע "מינה
עצמו ליו"ר ההתכנסות וקבע כי תופסק פעילותה של הנציגות", וכן כי ה.
"קבע כי הוא מעתה יהיה אחראי על קופת הכספים המשותפת, ובישיבה זו הוא מינה
עצמו לשמש בתפקיד הנציגות החדשה בוועד הבית" (סעיף 48 לתצהיר). לא בכדי נמנע
הנתבע מלהעיד כי היה מיעוט דיירים באסיפת הדיירים. זאת מאחר, שכעולה מפרוטוקול
אסיפת הדיירים, באסיפת הדיירים נכחו שלושה עשר דיירים, והתקבלו ייפויי כוח מארבעה
דיירים נוספים, קרי נציגות של 17 מבין 32 הדיירים בבניין. משמע שהיה רוב דיירים
באסיפה. בחקירתו, הודה הנתבע כי אכן היה רוב באסיפה, אף כי טען כי במועד התכנסותה
לא היה ער לייפויי הכוח לארבעה דיירים, ובלשונו: "פחות מ- 16 דיירים כולל
אני, זה מיעוט. לא ידעתי על ייפויי הכוח, כיוון שהם לא הוצגו במועד הישיבה. המכתב
נכתב יום לאחר הישיבה. התובע לא שלח פרוטוקול של הישיבה ... לכן ביום 12/08 עת
שהמכתב יצא, לא ידעתי שהיו ייפויי כוח, שצורפו רק בהליך המשפטי" (עמ' 44,
שורות 17 – 20). טענתו המיתממת של הנתבע, כי לא היה מודע לייפויי הכוח, ועל כן
התיר לעצמו לייחס לתובע התנהלות שלא כדין ומינוי עצמו כאחראי על הכספים תמוהה
למדי. אם לא ידע הנתבע באיזה רוב התקבלה ההחלטה באסיפת הדיירים, היה עליו לברר
הדבר קודם השמצת התובע בעניין.
אין, אם כן, שחר לטענה כי התובע "קבע", כי
פעילות הועד הנוכחי תופסק וכי יהיה אחראי על קופת הכספים או כי "מינה
עצמו" לחבר ועד הבית. כעולה מפרוטוקול אסיפת הדיירים מיום 11.8.15, רוב
הדיירים שנכחו באסיפת הדיירים החליט על הפסקת פעולת ועד הבית ועל פיזורו. מאחר שאף
אחד מהדיירים לא הסכים לכהן כחבר הועד, הוחלט כי עד למינוי חברת הניהול ינוהלו
כספי הבניין על ידי התובע והגב' מירה פרוינד, וכי אלה אף יבחרו את חברת הניהול.
לאור האמור, אני דוחה את גרסת הנתבע ואת טענותיו לפגמים
בכינוס אסיפת הדיירים הכללית, באופן ניהול האסיפה, ובהפקדת ניהול כספי הבניין בידי
התובע. אסיפת הדיירים כונסה, בין היתר, בשל התפטרות שניים מבין שלושת חברי הועד. לא
הוכח כי היא התכנסה בחוסר סמכות, ובניגוד לנטען על ידי הנתבע, עולה הרושם כי היה
צורך ממשי בכינוסה נוכח ההתפטרות כאמור. אסיפת הדיירים התקיימה בנוכחות רוב דיירי
הבית המשותף. התקבלה החלטה כדין של רוב הנוכחים באסיפה לפזר את ועד הבית בו היה
חבר הנתבע, ולהפקיד ניהול הכספים בידי התובע והגב' פרוינד, עד למינוי חברת ניהול
(שאמורה היתה להיבחר על ידי התובע והגב' פרוינד).
על פי עדות הנתבע בתצהיר העדות הראשית מטעמו, הוא
פנה ביום 28.10.15 במכתב לאגודה לתרבות הדיור, בו פירט, בין היתר, טענותיו בדבר
השתלשלות האירועים שקדמה להחלפת ועד הבית. הנתבע העיד, כי ביום 29.10.15 אף שוחח
טלפונית עם מר טל הרוש, מנהל סניף תל אביב מטעם האגודה לתרבות הדיור בעניין. לדבריו
מר הרוש מסר לו כי התובע כבר פנה לאגודה לתרבות הדיור, וכי היועצת המשפטית של
האגודה הודיעה לתובע, כי הליך הבחירות בישיבה מיום 11.8.15 לא היה תקין, ובלשונו:
"במהלך השיחה, נודע לי מרוסו כי התובע פנה בעבר בכתב אל האגודה לתרבות הדיור
"בבקשה לעזרה" ומסר את השתלשלות העניינים אשר לא פורטה. במענה לפנייתו
של התובע, היועצת המשפטית של האגודה לתרבות הדיור מסרה לתובע כי הליך הבחירות
מהישיבה שניהל מיום 11/08/2015 לא היה תקין, וכן כי במידה ויש רצון למנות חברת
ניהול נדרש רוב מסוים לכך, שלא היה בידי התובע בעת ישיבת "המחטף"."
(סעיף 62 לתצהיר. בחקירתו הבהיר הנתבע כי מדובר במר טל הרוש ולא במר טל רוסו).
אכן, בחקירתו אישר התובע כי פנה אל האגודה לתרבות
הדיור, וכי שוחח עם יועצת משפטית מטעמה. התובע טען, כי הרקע לפניה היה שיתוק
פעילות ועד הבית עקב סירובו של הנתבע להעביר את זכות החתימה לו, חרף החלטת אסיפת
הדיירים מיום 11.8.15. עוד טען התובע, כי היועצת המשפטית אישרה כי מונה כחוק,
ובלשונו: "בסוף אוגוסט הוא סירב להעביר חתימה, אי אפשר לגשת לחשבון הבנק.
פניתי לאגודה לתרבות הדיור, לעו"ד גלית לא זוכר את שמה, ניגשתי אליה לפגישה
לאחר שעברה על כל החומרים, להערכתה ומה שהיא אמרה לי שאני יו"ר חוקי של
הוועד, התוותה לי כמה דרכים והצעות מחיר, ההפניה נעשתה מהאגודה לתרבות הדיור עם
התחייבות מהאגודה לתרבות הדיור שאמורה לשלם חלק מהסכום הזה" (עמ' 30, שורות
14 – 18).
עדות התובע כי מינויו אושר ע"י היועצת המשפטית
של האגודה לתרבות הדיור לא נסתרה על ידי הנתבע. הנתבע ביסס טענתו בעניין על שיחתו
עם מר הרוש, ועליה בלבד. הנתבע צירף תקליטור שבו לטענתו הקלטת שיחתו הטלפונית עם
מר הרוש. אך לא הוצג תמליל השיחה, והקלטתה לא הושמעה. אף לו היתה מושמעת, לא היה
בה די. זאת מאחר שאינה אלא עדות שמועה על דברים המיוחסים ליועצת משפטית ששמה כלל
לא הוזכר שנאמרו בשיחתה עם התובע. גם אם אכן נאמרו הדברים על ידי מר הרוש לנתבע,
לא ברור הרקע לאמירתם, מידת החשיפה של מר הרוש למידע שאמרה היועצת המשפטית לתובע,
התשתית העובדתית עליה ביססה היועצת המשפטית את דבריה ועומק הבדיקה שבוצעה על ידיה
קודם להסקת מסקנתה. מר הרוש והיועצת המשפטית של האגודה לתרבות הדיור לא העידו
בהליך, ולא שפכו אור על הטעון הבהרה. אף לא הוצגה כל אסמכתא נוספת לעמדת האגודה
לתרבות הדיור השוללת את חוקיות אסיפת הדיירים וההחלטות שהתקבלו בה.
הנתבע אמנם הלין על כך שהתובע הסתיר את דבר פנייתו
לאגודה לתרבות הדיור ואת ההתכתבויות עם האגודה עד לשלב גילוי המסמכים. עם זאת,
תכתובות אלה גולו לנתבע בשלב גילוי המסמכים. על אף שהתכתובות היו ברשות הנתבע,
הנתבע לא מצא להציג התכתבויות אלה לבית המשפט, ויש להניח כי אין הן תומכות בטענתו
כאילו היועצת המשפטית של האגודה אכן קבעה כי נפל פגם במינויו של התובע, ועל כן
איני מוצאת כי יש בעובדה שתכתובות אלה לא גולו לנתבע קודם לשלב גילוי המסמכים כדי
להעלות או להוריד. למעלה מכך, אף לו היתה קביעה שכזו מצידה של היועצת המשפטית של
האגודה, לא היה בכך די, מבלי שעדותה בעניין תישמע.
על כן איני מתרשמת כי די באמור כדי לשנות ממסקנתי דלעיל
שדחתה את טענות הנתבע לפגמים בכינוס אסיפת הדיירים, בניהולה ובהחלטות שהתקבלו בה.
אזכיר, כי הנתבע הטיח האשמות בתובע בגין נסיבות
כינוס אסיפת הדיירים ותוצאותיה בשורה של פרסומים. בהודעת דוא"ל ששלח הנתבע
לדיירי הבניין ביום 28.8.15 כתב הנתבע: "ועד הבית האמיתי לא קרא לכינוס אותו
מפגש דיירים מדובר, בו נכחו רק מיעוט מדיירי הבניין. את הכינוס המטופש הזה יזם מר
יעקב בצרי ... ואתה ניהלת אותו, מר סאלי אור – כשגם אתה אינך חבר בועד הבית. בתום
הקרקס המגעיל הזה נערכו מעין "בחירות" במסגרתן, כמו שאמרו לי ... מינית
את עצמך (!) לועד הבית החדש". כך גם בפוסט שהעלה הנתבע בדף הפייסבוק ביום 1.9.15:
"טוב יש בבניין איזה קונדסון אחד שלקח ברצינות את העניין שהוא בחר את עצמו
לועד ... ", וכן בפוסט שהעלה הנתבע בדף הפייסבוק ביום 22.10.15: "הוא
עורך דין עיקש כשור אתה מלומד חכם וגיבור אבל עשית לכולנו חור. טוען שאתה נציגנו
בלי שנתת לנו לבחור".
ברם לא הוכח כל שורש של אמת בפרסומים אלה, ואין הם
חוסים תחת הגנת "אמת דיברתי". מעבר לכך, דחיית גרסת הנתבע כאמור שומטת
הקרקע אף תחת ההאשמות האחרות שהטיח הנתבע בתובע בשלל פרסומיו. זאת מאחר שחלקן הארי
של האשמות אלה מניחות כי היה פגם במינוי התובע לאחראי על ניהול כספי הבניין, כפי
שאבאר להלן.
התנהלות הנתבע לאחר אסיפת הדיירים מיום 11.8.15
הנתבע סירב להשלים עם החלטות אסיפת הדיירים מיום
11.8.15, להפסקת כהונתו כחבר ועד הבית ולמינוי התובע כאחראי על ניהול כספי הבית
המשותף. יום למחרת האסיפה, שלח הנתבע כאמור מכתב לבנק הבינלאומי בדרישה כי לא
יבוצע כל שינוי בבעלי הזכויות בחשבון עד לבירור חוקיות הכינוס והמינוי של התובע.
כתוצאה מפניית הנתבע אל הבנק מחד גיסא, ועמידתו של התובע על אחריותו לקופת ועד
הבית מאידך גיסא, שותקה פעילותו הכלכלית של הבית, כפי שהעידו הצדדים.
יתר על כן, הנתבע העיד, כי לא קיבל את הפסקת כהונתו,
והמשיך לפעול כחבר ועד הבית, ובלשונו: "במהלך התקופה מאז כינוס הישיבה וחסימת
חשבון הבנק לפעילות, המשכתי לפעול בתחזוקת הבניין כחבר הוועד אך לא יכולתי להעביר
תשלומים לספקים" (סעיף 53 לתצהיר). גם על חלק מהפרסומים מושא תביעה זו שפרסם
הנתבע טען הנתבע כי הוא עדיין מכהן כועד הבית ואף חתם בשם "ועד הבית".
כך, למשל, בהודעת דוא"ל ששלח הנתבע לדיירי הבניין ביום 21.8.15 כתב הנתבע:
"ברצוני לעדכן כי עד להחלטה חדשה שתתקבל במסגרת אסיפת הדיירים השנתית, או כל
החלטה אחרת שתאושר ברוב רגיל ועד הבית הנוכחי ימשיך לפעול במתכונתו הקודמת"
(ההדגשה במקור).
ברם מאחר שלא הוכח פסול בקיום אסיפת הדיירים מיום
11.8.15, בפיזור הועד הקודם ובמינוי התובע לאחראי על הכספים במתכונת שתוארה, יש
לתמוה על התנהלות זו של הנתבע, שהביאה, על פי עדות הנתבע עצמו, לשיתוק ועד הבית על
פני שבועות ממושכים. לאורה יש גם לבחון את הפרסומים שפרסם הנתבע, בהם ייחס ל.
את שיתוק הפעילות של ועד הבית.
לאחר שבועות רבים בהם שותקה פעילות ועד הבית, כונסה ביום
21.101.15 אסיפת דיירים, אך לא התקבלה בה כל החלטה משמעותית. על פי עדות הנתבע, ביום
26.10.15 תלה מכתב בלוח המודעות בנוגע לעריכת בחירות בועד הבית על ידי הצבעה
באמצעות חתימה על טופס. לדבריו, ביום 29.10.15 פורסמו תוצאות ההצבעה ונקבע ברוב של
21 דיירים כי הנתבע, ביחד עם שני דיירים נוספים, מר נקדאי והגב' ציפלוביץ' ישמשו
בתפקיד נציגות הדיירים (סעיפים 58 – 60 לתצהיר).
בסופו של יום, באסיפת דיירים שהתקיימה ביום 2.11.15
הוחלט על מינוי מר נקדאי והגב' ציפלוביץ' לועד הבית. השניים לא התנגדו לצירוף
הנתבע כחבר ועד הבית. וכן הוחלט על סיום תפקיד התובע בועד הבית. הנתבע העיד, כי
התובע לא השלים עם סיום תפקידו ונלחם עליו (סעיף 64 לתצהיר). אך לא מצאתי לכך ביסוס.
מפרוטוקול אסיפת דיירים זו, עולה דווקא, כי ההחלטה על סיום תפקיד
התובע בועד התקבלה באסיפת הדיירים ללא התנגדויות
או השגות, אף מצידו של התובע.
לא הוכח כי התובע שיקר או פעל בחוסר תום לב
כזכור, בעקבות אסיפת הדיירים מיום 11.8.15 פרסם
הנתבע שורה של פרסומים, בהם ייחס הנתבע לתובע הפצת שקרים והתנהלות חסרת תום לב
במהלך אסיפת הדיירים. כך, בפוסט שהעלה הנתבע ביום 11.8.15 בדף הפייסבוק נכתב:
"אחרי שנאלצתי לעמוד בלחות ולשמוע את ההשמצות הבזויות והשקרים של הגוורדיה
הותיקה של הבניין בהנהגת בצרי, קובי רוזן וסאלי...". כך גם בפוסט נוסף מיום
12.8.15: "אבל יושבי הראש של הישיבה עשו עבודה יפה, בנו אסטרטגיה, כינסו את
מועצת השבט, שברו את רוחי – והדיחו. שאפו. בראשית זה היה על טענות פרוצדורליות
שקריות, אבל כשהמשיכו להתפזר שקרים יצאתי משליטה ... " (תוכן הפוסט הופץ גם בדוא"ל
ששלח הנתבע לדיירי הבית המשותף ביום 12.8.15, ונתלה על לוח המודעות בכניסה ובמעלית
בבית המשותף). בנוסף, בהודעת דוא"ל ששלח ביום 12.8.15 לדיירים כתב:
"דברי הבלע והשקר של יו"ר הישיבה מטעם עצמו מר אור ... סאלי אם היית גבר
ולא עורך דין ממולח בשקל היית עובר על הנתונים בתום לב לפני שאתה מטנף ... כולנו
נשלם יותר והכספים יופקדו בידי אדם חסר תום לב, בלשון המעטה."
ברם משלא הוכח כל פגם בכינוס אסיפת הדיירים מיום
11.8.15, בניהולה ובהחלטות שהתקבלו בה, אין כל ביסוס לייחוס שקרים וחוסר תום לב
לתובע.
לא הוכח כי התובע משך מקופת הבית המשותף כספים שלא
כדין
הנתבע ייחס לתובע משיכת כספים בלתי מוצדקת מקופת
הבית המשותף וכן החזקה בלתי מוצדקת של כספים.
בהודעת דוא"ל ששלח הנתבע לדיירי הבית
המשותף ביום 12.8.15 ייחס הנתבע לתובע משיכת סך של 9,700 ₪ ללא הצדקה, כדלקמן:
"המצב בקופה אמור היה להיות טוב יותר בסיום שנה זו אלמלא מר רוזן ומר אור
משכו מהקופה סך מצטבר של כ- 9700 ₪, בשם "ועד הפעולה" ועל חשבון כספי
שוכרים, לטובת עזרה ובצרון והדמית מרפסת ... בשם המינהל התקין וכיו"ר הועד,
ה"ה מתבקשים להחזיר כספים אלו לקופת הועד ללא דיחוי".
בהודעת דוא"ל ששלח לדיירי הבניין ביום 28.8.15
שב הנתבע על האשמה זו, ואף טען כי התובע חייב להשיב הסך של 9,700 ₪ לקופת הבית
המשותף, כדלקמן: "העשייה שלנו לטובת הבניין ודייריו לא תיפסק בכלל עו"ד
סאלי אור ומועצת השבט. אני לא אתן יד לכך שהכסף שלנו, ואיתו הזכות של כולנו יחד
להחליט מה עושים איתו, תימסר למי שכבר הוכיח חוסר תום לב לכאורה: בכך שלקח כספים
מקופת תחזוקת הבניין השוטפת (לכאורה) בשם "ועד הפעולה של השיפוץ" ובזבז
אותו על תיק תמ"א, הדמיות של מרפסות ופתיחת תיקים. יוצא שוועד הפעולה חייב
9700 ₪ מקופת השיפוץ (כסף של בעלים) לקופה של הועד הרגיל. היינו מוותרים לך אבל
אתה מתחיל להגזים".
טענותיו אלה של הנתבע לא הוכחו. בחקירתו הנגדית,
הודה הנתבע, כי למעשה בייחוס משיכת כספים בסך של 9,700 ₪ לתובע התכוון לשני
תשלומים, האחד, על סך של 4,300 ₪ עבור פתיחת תיק בחברת עזרה ובצרון, והשני, על סך
של 4,720 ₪, עבור הדמיית מרפסות (עמ' 46, שורות 21 – 29). משמע שבפועל מדובר בסך
של 9,020 ₪ בלבד.
כפי שהרחבתי לעיל, כעולה מעדות הנתבע בתצהיר העדות
הראשית מטעמו, בעקבות ההכרזה על הבניין כבניין משותף נתנו מרבית דיירי הבית, בהם
גם הנתבע, את הסכמתם לביצוע שיפוץ. הנתבע עצמו מסר ייפוי כוח לביצוע השיפוץ באמצעות
חברת עזרה ובצרון (סעיפים 15 – 16 לתצהיר). הנתבע אישר בעדותו, כי התובע עדכן
בהודעת דוא"ל מיום 8.5.14 את דיירי הבניין בדבר תשלום בסך של 4,300 ₪ עבור
פתיחת תיק בחברת עזרה ובצרון (סעיף 18 לתצהיר). באותה הודעת דוא"ל, ציין ה.
כי הסך האמור הועבר על ידי גזבר ועד הבית, מר מנחם. לא בוטאה כל התנגדות להעברת
התשלום. משמע שאין המדובר בהוצאה שהוצאה ללא אישור בשל גחמה של התובע, כפי שטען
הנתבע, כי אם בהוצאה מאושרת של ועד הבית. לא הוכח כי נפל כל פגם בביצוע תשלום זה.
התשלום הנוסף, בסך של 4,720 ₪ שולם ביום 27.8.14 לחברת
ש.ה.מ. מהנדסים עבור הדמיית מרפסות. בחקירתו הנגדית, הבהיר התובע, כי פרוייקט
המרפסות לא היה קשור לפרוייקט השיפוץ בשל ההכרזה על הבניין כבניין מסוכן, כי אם בפרוייקט
נפרד לבניית תוספת של מרפסות לבקשת חלק מהדיירים, שלא צלח. התובע העיד, כי הוא לא ביצע
התשלום, כי אם ועד הבית, ובלשונו: "אני לא חתום עליו. וועד הבית חתום. אני
וועד הבית? הייתי וועד בית בתקופה המדוברת. השיק שאתה מציג לי נחתם ע"י
הוועד. הוצא הכסף לבקשת חלק מהדיירים, הוועד הקודם הוציא. הם הוציאו את הכסף
וביקשו שתהיה הדמיה, כי אם נעשה שיפוץ חלק מבעלי הדירות רצו מרפסות. לא הייתה לי
גישה לכסף, לא יכולתי להוציא כסף גם אם רציתי " (עמ' 19, שורות 1 – 5).
מהרישום ע"ג עותק ההמחאה עולה, כי התובע כלל לא היה מורשה חתימה, והדבר מאשש
את עדותו.
גם הנתבע אישר בחקירתו הנגדית, כי שני התשלומים
בוצעו על ידי ועד הבית, ולא על ידי התובע, כדלקמן: "אני מתכוון לשתי משיכות.
הראשונה, היא משיכה בסך 4300 ₪ שנמשכה מקופת התחזוקה השוטפת של הבניין על ידי
פנייה של מר אור או מר רוזן לגזבר וועד הבית שנפטר בינתיים ולמשיכה זו יש התייחסות
להודעת מייל שהוציא התובע שבה הוא מעדכן, כי נפתח תיק בחברת "עזרה וביצרון"
היה מיועד למעשה לשיפוץ שעליו לא הוחלט שהתבצע על ידי הדיירים. המשיכה השנייה,
היתה משיכה מקופת הוועד השוטף ... בסך 4720 ₪ אשר שימשו על ידי התובע ומר רוזן
לצורך הפקת הדמיה של מרפסות שנשלחה לדיירים בתחילת חודש ספטמבר. גם משיכה זו נעשתה
בשיק מקופת התחזוקה השוטפת עליו חתם מר מנחם ז"ל, גזבר הוועד ובקשתו של מר
קובי רוזן. אציין שסכומים אלה לא הוחזרו עדיין לקופת הוועד השוטף" (עמ' 46,
שורות 21 – 29). מדברי הנתבע עולה, כי הסיבה לכך שהוא רואה בתובע כמי שביצע את
התשלום היא, כי ועד הבית ביצע את התשלום לבקשת התובע. ברם עצם העובדה כי התובע יזם
את ביצוע התשלומים – אין בה כשלעצמה כדי להעיד כי נפל כל פגם בביצועו. לא הוכח כי
נפל פגם בהחלטת ועד הבית לביצוע התשלומים. ומכל מקום אף לו היה ועד הבית חורג
מסמכות, הרי שאין בכך משום אחריות התובע.
אשוב ואזכיר, כי על פי פרוטוקול אסיפת הדיירים מיום
11.8.15, בחרו שניים מבין שלושת חברי ועד הבית בו כיהן הנתבע להתפטר, וייחסו לנתבע
אי סדרים בהתנהלותו הכספית, הוצאות מופרזות, אי העברת תשלומי ועד הבית לקופת ועד
הבית, והימנעות מהעברת תשלומים שהיה חייב לקופת ועד הבית בטענה כי מדובר בתשלומים
שמשמשים אותו כקופה קטנה. הנתבע לא הכחיש האשמות אלה, ובחר להימנע מכל התייחסות
אליהן. על רקע האמור מתגברת התמיהה על טענות הכזב שטען הנתבע כלפי התובע למשיכת
כספים בלתי מוצדקת, בבחינת כל הפוסל במומו פוסל.
לא הוכח כי הנתבע החזיק כספי הבית המשותף ללא הצדקה
כאמור, באסיפת הדיירים מיום 11.8.15 הוחלט, כי עד
למינוי חברת הניהול ינוהלו כספי הבניין על ידי התובע והגב' מירה פרוינד, וכי אלה
אף יבחרו את חברת הניהול. לא הוכח כי נפל פגם בהחלטה זו. חרף זאת, העלה הנתבע שורה
של פרסומים בהם ייחס לתובע החזקה של כספי הבית המשותף שלא כדין. כך, בפוסט מיום 1.8.15
שהועלה בדף הפייסבוק של דיירי הבית המשותף, טען הנתבע: "עקב אי הבנה, נמסרה
קופת השיקים העתידיים בסך למעלה מ- 17,000 ₪ למר סאלי אור. למרבה הצער, הוא מסרב
בשלב זה להחזירם לידי גזברית הועד."
טענות דומות הועלו בתגובית לפוסט שהעלה הנתבע ביום
24.8.15 בדף הפייסבוק: "חביבי יש כסף אצל סאלי והא לא מוכן להחזיר", וכן
בפוסט שהעלה הנתבע ביום 26.8.15 בדף הפייסבוק, בו ביקש הנתבע מהדיירים לאסוף את
השיקים שהפקידו אצל התובע. גם בפוסט מיום 27.8.15 שפרסם הנתבע בדף הפייסבוק טען
הנתבע: "הקופה תחזיר לי כשהיא תסיים את המנוחה שלה אצל סאלי במהרה
בימינו". טענות אלה הועלו אף בהודעת הדוא"ל ששלח הנתבע מיום 28.8.15, בה
טען הנתבע כלפי התובע: "אתה לא העורך דין שלנו. לא מינינו אותך להיות
נאמן לכספי קופת הועד. שחרר. ... ועד הבית האמיתי לא קרא לכינוס אותו מפגש
דיירים מדובר, בו נכחו רק מיעוט מדיירי הבניין
... יום אחרי כן הלכת לזמירה קלעי ולקחת את קופת השיקים שלנו בסך למעלה מ-
17,000 ₪ - כאמור אתה מסרב להחזיר לה את הקופה. סאלי תחזיר לדיירים את הכסף שלהם
... ממילא אתה לא יכול עשות איתו כלום. רק הועד רשאי להפקיד שיקים לפקודת הועד. אתה
לא הועד. אז בשם המינהל התקין אני מבקש כי הצ'קים יוחזרו מיד לזמירה שהיא
הגזברית. זה הכסף של הדיירים לא שלך " (ההדגשה במקור). כך אף טען
הנתבע בפוסט שהעלה בדף הפייסבוק ביום 1.9.15:"רק לועד יש סמכות לפעול בחשבון
הבנק של הועד ... כך שהשיקים שלכם נמצאים בידים הלא נכונות. ולכן כדאי שתקחו אותם
ותמסרו לגזברית. היא תפקיד אותם. השיקים האלו שוכבים כרגע בתור בני ערובה ולא
יכולים להיות מופקדים על ידי אף גורם מלבדנו", וכן בפוסט מיום 7.9.15 שהעלה
הנתבע בדף הפייסבוק: "המצב הוא שעו"ד סאלי אור מאיים על זמירה הגזברית
שלא תחתום על צ'קים כי הוא מעכשיו הועד", ובתגובית לפוסט זה: "הגזברית
פרשה בעקבות האיומים ... על גופתי שהנוכל הגמדון הקונדסון ישב על הכסף שלי ושלכם.
לכן אין מצב שהוא יקבל את זכות החתימה בחשבון הבנק בעקבות המחטף הבריוני הזה",
ובתגובית נוספת לפוסט: "הוא הביא את הועד הקיים לשיתוק ... הגזברית .. אוימה
על ידיו לבל תחתום", וכן בתגובית נוספת כתב הנתבע: "סאללי איים על זמירה
שהיא לא תחתום", וכן בפוסט בדף הפייסבוק מיום 22.10.15: "כל הצ'קים אצלך
ובחשבון יש חור המנקה מיואש הגנן לא בא לעדור וברחבת הכניסה יש פיצוץ בצינור אז
באמא שלך שחרר אותנו אל תהיה חמור אולי בקרוב שוב נראה את האור".
ברם, כאמור, הקופה לא נמסרה לתובע עקב "אי הבנה",
או ללא הצדקה, כפי שטען הנתבע. הקופה נמסרה לתובע על פי ההחלטה שהתקבלה באסיפת
הדיירים מיום 11.8.15.
גם הטענה, כי התובע סירב להחזיר את הקופה לידי
גזברית הועד לא הוכחה. גזברית הועד התפטרה מתפקידה (על פי דבריה בפרוטוקול אסיפת
הדיירים מיום 11.8.15 – היא התפטרה בשל אי סדרים בהתנהלותו הכספית של הנתבע). על
פי החלטת הדיירים שנכחו באסיפת הדיירים מיום 11.8.15, הועברו סמכויותיה לתובע, ועל
כן לא ברורה טענת הנתבע שהמשיך לקרוא לה "גזברית הועד".
הנתבע אף לא הוכיח פניה כלשהי מצידה של הגב' קלעי
לתובע להשבת הכספים, או סירוב של התובע להשיבם. התובע עצמו הכחיש כל התרחשות שכזו,
כפי שהעיד בחקירתו הנגדית (במענה לשאלה: "שאלתי אם הם באו לקחת שיקים שהיו
אצלך כי הם טוענים שאתה לא אמור לנהל את הקופה?"): "לא נכון, זמירה לא
ביקשה ממני את השיקים ולו פעם אחת אחרי שהיא מסרה אותם לאחד השכנים שמסר לי. חודש
ספטמבר ויש על כך תמלולים שהנתבע זייף חתימה והיא מפחדת מזה. היא זייפה חתימה של
עצמה" (עמ' 31, שורות 3 – 5).
בחקירתו הנגדית טען הנתבע לראשונה, כי נודע לו על
פנייה של התובע לגב' קלעי שלא לחתום על שיקים – מהגב' קלעי, ובלשונו (במענה לשאלה:
"התובע הורה לזמירה לא לחתום על שיקים?"): "כן, אלה היו
דבריה" (עמ' 51, שורה 22). ברם הגב' קלעי לא זומנה למתן עדות, ולמעשה לבד
מעדות השמועה שנתן הנתבע לא הובאה כל אסמכתא לכל אינטראקציה בין התובע לבין הגב'
קלעי לאחר אסיפת הדיירים מיום 11.8.15.
גם הטענה כאילו התנהלות התובע שיתקה את פעילות הועד
ומנעה שימוש בפנקס ההמחאות של ועד הבית – נעדרת כל אחיזה במציאות. אזכיר, כי למחרת
החלטת אסיפת הדיירים מיום 11.8.15, ועל אף שועד הבית בו היה הנתבע חבר – פוזר, פנה
הנתבע במכתב לבנק הבינלאומי בדרישה שלא לבצע שינוי בזכויות החתימה. נדמה, אם כן,
כי לא התנהלות התובע שיתקה את הועד, כי אם דווקא התעקשותו של הנתבע שלא לותר על
מעמדו כחבר בית, וזלזולו בהחלטת אסיפת הדיירים. ומכל מקום, לא הוכח, כי יש אמת
בטענה כי כספי הועד המשותף הוחזקו ללא הצדקה על ידי התובע, כי התובע סירב להעביר
השיקים לגזברית הועד, וכי התובע שיתק את פעילות ועד הבית.
לא הוכח כי הנתבע החזיק בעציצים
כזכור, ביום 24.8.15 העלה הנתבע פוסט בדף הפייסבוק,
בנוגע להיעלמות עציצים בלובי. בהודעת דוא"ל ששלח הנתבע לדיירי הבניין ביום
28.8.15 תהה הנתבע, האם התובע הוא שהעלים את העציצים, כדלקמן: "מר סאלי אור
... אתה לא הועד ... ואם גם את העציצים אתה מחזיק בנאמנות, תחזיר
אותם ללובי בבקשה" (ההדגשה במקור). לא הוכחה כל תשתית ראייתית לדופי
שהטיל הנתבע בתובע, כאילו הוא מחזיק את העציצים שנעלמו בחזקתו.
ייחוס לקיחת העציצים לתובע ללא כל ביסוס, מלמד על
ניסיון להשחיר את פני התובע, ללא כל מחויבות לאמת, וללא כל ריסונים. ניסיון זה
מצטרף לשורה של פרסומים שנבחנו לעיל, והתבררו כבלתי נכונים. עולה הרושם, כי הנתבע
נקט במסע הכפשה שיטתי ומוקפד, בו לא בחל במילים ובהאשמות כלפי התובע, אך בשל
תוצאות אסיפת הדיירים שלא היו לרוחו.
אין לראות בפרסומים משום פרסומים שנעשו בתום לב
בתצהיר העדות הראשית מטעמו, טען הנתבע, כי הפוסטים
שפרסם בוצעו בתום לב, נוכח חובתו כחבר הועד לעדכן את דיירי הבניין בהתפתחויות,
ובלשונו: "הפוסטים שפרסמתי בוצעו בתום לב ומתוך חובה לעדכן את דיירי הבניין
בהתפתחויות הנוגעות לנציגות הבית, וזאת מתוקף תפקידי בנציגות הבית המשותף"
(סעיף 111 לתצהיר). הנתבע תלה את תום ליבו במחויבותו לעדכן את דיירי הבית המשותף
בשל היותו חבר בית. ברם משהופסקה חברותו של הנתבע בועד הבית בהחלטת אסיפת הדיירים
מיום 11.8.15, קודם לפרסום הפרסומים, נשמטת הקרקע תחת טענת ההגנה של הנתבע כי ביצע
הפרסומים בתום לב. על אף שועד הבית פוזר, התעקש הנתבע להיאחז בתפקידו, ונלחם ללא
חת במינוי התובע כאחראי על הכספים על פי אותה החלטה, מבלי לבחול באמצעים. המצג
השיטתי שהציג בפרסומיו, כאילו הוא חבר ועד הבית והתובע מתחזה, והמלחמה העיקשת
בתובע בפרסומיו אלה, מעידים כשלעצמם, בנסיבות אלה, על חוסר תום ליבו של התובע.
הנתבע אף תייג את אשת התובע לאחד מהפוסטים שהעלה
ביום 11.8.15 בדף הפייסבוק. אמנם אשת התובע היא אחת מדיירי הבניין, כך שיש להניח
כי היתה חשופה למידע עוד קודם תיוגה, אך לא ניתן להתעלם מהרושם כי הנתבע ביקש
לפגוע בתובע ולהבטיח כי משפחתו תיחשף לתכנים אלה, ללא הצדקה ממשית. הנתבע אמנם
טען, כי תיוג אשת התובע היה חד פעמי, וכי נבע מטעות טכנית, שגיאת הקלדה במהלך
פעולת תיוג של דיירת אחרת. ברם האופן הנקמני בו נהג הנתבע כלפי התובע בשלל הפרסומים
שהעלה מעמיד בספק טענה זו. עם זאת, לא מצאתי ראיה להתנכלות נוספת לתובע ולבני
משפחתו מצד הנתבע, זולת בפרסומים הנטענים.
אמנם בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע
תעמוד למפרסם לשון הרע הגנה טובה אם עשה את הפרסום בתום לב, ובהתקיים אחת מהנסיבות
המנויות בסעיפי המשנה של אותו הסעיף. עם זאת, בהתאם להוראת סעיף 16(ב) לחוק, תחול
חזקה על נתבע, כי עשה פרסום שלא בתום לב, בין היתר, אם "הדבר שפורסם לא היה
אמת", והנתבע "לא האמין באמיתותו" או "לא נקט לפני הפרסום
אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא".
אין אמת בפרסומים שפרסם הנתבע. הנתבע לא נקט בכל
אמצעי לברר אם הטענות שהעלה כלפי התובע נכונות. בנקל יכול היה התובע לברר מי שילם
עבור שירותי חברת עזרה וביצרון ועבור הדמיית מרפסות, מי זימן את אסיפת הדיירים
מיום 11.8.15, האם חברי ועד הבית המתפטרים נתנו הסכמתם לכינוס האסיפה, ובאיזה רוב
התקבלה החלטת מינוי התובע, לפני שבחר להשתלח בתובע על לא עוול בכפו. הנתבע טען, כי
היו חסרים לו נתונים בעת שפרסם את הפרסומים נגד התובע. הוא האשים את התובע בכך שלא
המציא לו את פרוטוקול אסיפת הדיירים מיום 11.8.15 עד לפתיחת הליך זה, וכן טען כי
לא ידע על ייפויי כוח שנמסרו לתובע מטעם דיירים באסיפת הדיירים. אך אי ידיעת
העובדות אינה מתרצת השתלחות נטולת רסן בתובע. התעלמות הנתבע מהעובדות, ובחירתו שלא
לבדקן היטב קודם לפרסומים, אף מייצרת הרושם, כי הנתבע עצמו לא האמין באמיתות
הפרסומים בעת שפרסמם, והעדיף להותיר העמימות העובדתית על כנה, מבלי לבררה כיאות. על
כן חלה החזקה כי התובע ביצע הפרסומים שלא בתום לב.
למעלה מן הצורך, איני מקבלת את טענות הנתבע לתחולתן
של ההגנות המפורטות בסעיפים 15(2) – 15(5), וכן בסעיפים 15(6) – 15(7) ו- 15(9) –
15(10) לחוק איסור לשון הרע. טענות אלה הועלו על ידי הנתבע כלאחר יד, ללא פירוט או
נימוק. נסיבות המקרה אינן באות בגדרן של הנסיבות המנויות בסעיפי משנה אלה. היחסים
בין הנתבע לבין דיירי הבית לא הטילו עליו כל חובה (חוקית, מוסרית או חברתית) לבצע
את הפרסומים. ההיפך הוא הנכון, משפסקה חברותו בועד הבית, מצופה היה כי יימנע מהצגת
מצגים מטעים, אשר יש בהם כדי לחשק את פעילותו של התובע ולהטיל בו רבב, ללא כל
הצדקה. לא הוכח כי הפרסומים נועדו להגן על ענייניו הכשרים של הנתבע או של כל אדם
אחר. עולה דווקא הרושם כי תכלית הפרסומים היתה להילחם בכל אמצעי בהחלטת אסיפת
הדיירים מתוך אי השלמה עם תוצאת אסיפת הדיירים ולקיחת התפקיד מהנתבע. אין המדובר
בהבעת דעה על התנהגות אדם בקשר לעניין ציבורי, כי אם הטחת עובדות מטעות ומסע דה
לגיטימציה שנועד לשתק את תפקודו של התובע.
אין לראות בפרסומים משום ביקורת על פעולה שעשה ה.
בפומבי, תוך הבעת דעה על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של התובע, כפי שהתגלו באותה
פעולה. הטחת האשמות שיטתית כלפי התובע ללא ביסוס וללא הצדקה, בשל תוצאות אסיפת
הדיירים שלא היתה לרוחו של הנתבע – אינה ביקורת לגיטימית תמת לב. התובע אינו ממונה
על הנתבע. הפקדת התובע כאחראי על הכספים אינה מייצרת יחסי מרות בין השניים. על כן
לא ניתן לראות בפרסומים משום הבעת דעה על התובע ככזה. במאמר מוסגר יש לתמוה על כך
שהנתבע מבקש להצדיק את פרסומיו תוך שהוא נאחז במינויו של התובע, אותו מינוי אשר
בעצם קיומו כפר הנתבע. הפרסומים אף אינם באים בגדר דין וחשבון נכון, ולבטח שלא
ניתן לכנותם כפרסומים הוגנים, על אסיפת הדיירים. לא היה בסיס להטחת ההאשמות בתובע,
ולא היתה כל הצדקה להשתלחות שלוחת הרסן בו.
בנוסף, הפרסומים אינם מסתכמים בגינוי או הכחשה של
לשון הרע שפורסמה קודם לכן, כי אם מייחסים באופן פוזיטיבי האשמות בלתי מוצדקות
לתובע, ומטיחים בו כינויי גנאי ללא כל צידוק.
גם אם ניתן היה לראות בפרסומים או בחלקם, ככאלה
החוסים תחת הגנת סעיפי המשנה של סעיף 15, הרי שעדיין, לא היה מקום להכיר בהגנת תום
הלב. זאת מאחר שבהתאם לסעיף 16(ב)(3) לחוק תחול חזקת חוסר תום הלב על המפרסם, במקרה
בו התכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים
על-ידי סעיף 15 לחוק.
אם ביקש הנתבע להגן על האינטרסים של דיירי הבניין,
להביע את ביקורתו על התנהלות התובע ולהבטיח תפקוד מיטבי של ועד הבית, לבטח שלא היה
בכך כדי להצדיק פרסומים קשים, משתלחים ובלתי נכונים שפרסם הנתבע כנגד התובע, תוך
העלאת האשמות שווא, השערות מופרכות, ושימוש בהשמצות אישיות, בשפה מעליבה ומזלזלת.
אין כל מידתיות בהתנהלותו של הנתבע, אין כל סבירות בתוכן הפרסומים, היקפם וסגנונם,
ואין דרך להכשירם.
הנתבע טען כלפי התובע, כי אף התובע השפיל את הנתבע
באופן פומבי, וכי חש מאוים על ידי התובע. אך לא מצאתי כי די בטענותיו אלה כדי
להצדיק את מסע הפרסומים בהם נקט הנתבע. הנתבע הפנה לארבע התבטאויות של התובע כלפיו
באסיפת הדיירים מיום 11.8.15, כפי שתועדו בתמלולי הקלטות האסיפה, שצורפו לתצהירי
התובע. האחת, כי אמר לנתבע "תתחפף". השניה, כי אמר על הנתבע שהוא
"כמו אולמרט", ובכך ייחס לנתבע החזקת כספים באופן בלתי חוקי
ובלתי מדווח, כפי שאולמרט עשה. השלישית, כי התובע הגיב לאמירה של מי מהשכנים שאמר
שהנתבע "צריך להוריד את המים", בכך שהתובע אמר כי הנתבע "לא יודע
להוריד את המים". הרביעית, מייד לאחר מכן, כי התובע אמר לנתבע" אין לי
כוח לשמוע אותך סתום את הפה", וביקש, כטענת הנתבע, לסלק את התובע
מהמקום. בחקירתו
הנגדית אישר התובע התבטאויות אלה כלפי הנתבע במעמד האסיפה, אף כי טען כי יש לקראן
בהקשר בו נאמרו, ובלשונו: "התיאור זה מה שיש. התיאור שיש כאן ומה שיש
בפרוטוקול זה מה שהיה. חשבתי שזה להקשר של הישיבה. עכשיו הבנתי. מה שכתוב ומה שיש
בפרוטוקול ובתמלול זה מה שיש" (עמ' 21, שורות 20 – 32, וכן שורות 5, 8, 16 –
21). הנתבע הפנה אף להתבטאויות של דיירים אחרים כלפיו באותה אסיפה, אך לא מצאתי
לייחסן לתובע, בפרט משלא עולה מהתמלילים כי התבטאויות אלה נעשו ביוזמת התובע או
בעידודו, ולאור ההתבטאויות הקשות שהתבטא הנתבע בעצמו כלפי יתר הדיירים באותה
האסיפה, כפי שאפרט להלן.
עם זאת, מהתמלילים
אליהם מפנה הנתבע עולה, כי גם הנתבע התבטא התבטאויות לא פשוטות כלפי התובע באסיפה
זו, לרבות הכינויים: "אתה גמד", וכן "גמד, גמד קטן", כינה את
התובע ואת יתר הנוכחים באסיפה "זבלים" מספר פעמים, כינה את ה.
"איש קטן", טען כלפי התובע כי הוא שקרן, כינה אותו "אפס",
וייחס לו ולנוכחים נוספים באסיפה "טמטום". בנוסף, הנתבע התבטא בצורה
חריפה ובוטה כלפי נוכחים אחרים באסיפת הדיירים.
התבטאויות סרות טעם הדדיות
אלה מצד הצדדים מלמדות על התלהטות היצרים באותה אסיפה. טוב היה לו לא היו מושמעות,
ומשנשמעו יש להיצר עליהן, אך אין לייחס להן זולת התבטאות בשפה נמוכה, מהזן שאינו
מקים עילת תביעה על פי חוק איסור לשון הרע, כפי שהרחבתי לעיל.
אך אין באסיפה זו, ממנה
יצאו הצדדים פגועים ונעלבים, כדי להצדיק את אותו מסע הכפשה חד צדדי בפרסומים שפרסם
הנתבע כנגד התובע לאחר אותה האסיפה. אין עסקינן בשני צדדים ניצים שאינם בוחלים
באמצעים להכפיש האחד את השני, כי אם בבחירה צינית של הנתבע להשחיר את שמו של ה.
לאחר שלא השלים עם ההחלטה על מינויו באסיפת הדיירים מיום 11.8.15, בפרסומים רבים
ומתישים, תוך ייחוס האשמות כוזבות ונקיטה בכינויי גנאי מרחיקי לכת כלפי התובע,
מבלי שהתובע נוקט בדרך דומה כלפי הנתבע.
במאמר מוסגר, בתצהיר
העדות הראשית מטעמו אף טען הנתבע להגנתו, כי חש איבה וכעס מצידו של התובע, וכן טען
כי התובע פעל בנקמנות מולו והכפיש את שמו (סעיפים 32, 47 לתצהיר). טענותיו אלה של
הנתבע נשמטו מסיכומיו, ואני מניחה כי הוא זנחן. למעלה מן הצורך אבהיר, כי הנתבע לא
הפנה לכל גילוי איבה, כעס או התנהלות נקמנית מצידו של התובע, זולת האמירות באסיפת
הדיירים מיום 11.8.15, עליהן הרחבתי לעיל. הנתבע אף הודה במפורש בחקירתו הנגדית,
כי לא היו מקרי התנכלות כלשהם מצידו של התובע, זולת הנאמר באסיפת דיירים זו,
ובלשונו: "זה מחולק לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה בשנת 2014 היתה אסיפת דיירים
ובאסיפה הזו הוא נהג כלפינו בחוסר תום לב ... לאחר המקרה הזה, לא היה מקרה נוסף עד
לשנת 2015 ... בשנת 2015 התובע התנכל אלי בכך שחבר לשכן אחר והופיע בישיבת וועד
ומינה את עצמו ליו"ר שכל מטרתו היתה להלבין את פני ברבים" (עמ' 38,
שורות 21 – 27). העובדה כי הנתבע לא הצביע על כל התנכלות מצידו של התובע לאורך
התקופה בה פרסם את הפרסומים כנגדו מלמדת על חד הצדדיות של התנהלותו, שאינה יכולה
ליהנות מהגנת תום הלב בנסיבות אלה.
אירוע התקיפה המיוחס
לנתבע באסיפת הדיירים מיום 11.8.15
לטענת התובע, בעיצומה של אסיפת הדיירים מיום 11.8.15
תקף אותו הנתבע וביצע בו מעשה מגונה, כפי שהעיד התובע בתצהיר העדות הראשית מטעמו:
"במהלך אסיפת הדיירים תקף בדרשי את עו"ד אור. בדרשי ניגש במפתיע אל
עו"ד אור שעמד במהלך כל אסיפת הדיירים, הצמיד את גופו אל גופו של עו"ד
אור תוך שגופו נוגע בגופו של עו"ר אור, קירב את ראשו אל ראשו של עו"ד
אור ועשה כלפי פיו של עו"ד אור תנועת של נשיקה תוך כדי השמעת קולות של
נשיקות" (סעיף 13(א) לתצהיר). עוד העיד התובע, כי מעשה תקיפה זה נעשה ללא
הסכמתו ובניגוד לרצונו, וכי הנתבע הצליח בתקיפה אך משום שהמעשה נעשה בהפתעה גמורה.
התובע העיד, כי נותר חסר אונים ומושפל ברבים, אך לאחר מכן התעשת ודרש מהנתבע
להתרחק ממנו (סעיפים 13(ב) – (ג) לתצהיר).
הנתבע, מצידו, הכחיש כל פעולה של תקיפה, וטען כי
התובע "בודה בלבו בדיה" (סעיף 103 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבע).
הנתבע צירף סרטון של אסיפת הדיירים, ממנו עולה, לדבריו, כי לא תקף את התובע, וכי
ההיפך הוא הנכון, ובלשונו: "אולם, מעיון בסרטון המצולם עולה כי לא תקפתי אותו
ולא עשיתי דבר. נהפוך הוא, רואים את התובע מתקרב ביוזמתו ומצמיד את גופו לגופי,
ומסיט בכוח את המצלמה על מנת שאחדל מהתיעוד" (סעיף 104 לתצהיר).
אותו סרטון הוצג במעמד ישיבת ההוכחות. כבר מעצם
הצגתו ניכרים פערים בין גרסת התובע כפי שבוטאה בתצהיר העדות הראשית מטעמו לבין
המציאות. כך, למשל, התובע העיד, כי כאשר התרחשה התקיפה עמד (הוא אף העיד, כי עמד
במהלך כל אסיפת הדיירים, בסעיף 13(א). ברם מהסרטון ניכר כי ברגעים שקדמו לאותו
אירוע נטען התובע ישב (וראו בחקירת התובע שהודה שישב באסיפת הדיירים קודם לתקיפה,
בעמ' 26, בשורה 5). על פניו עולה הרושם מהסרטון כי הנתבע הוא המתקרב אל התובע, אף
כי לא ניתן, על סמך הסרטון בלבד, לקבוע באופן מובהק מי מהשניים התקרב אל מי.
נשמעים ברקע קולות "נשיקה", המאששים את גרסת התובע להשמעתם על ידי
הנתבע, אך אין תיעוד של עצם מעשה תקיפה נטען.
לטענת התובע, הסרטון שהוצג על ידי הנתבע ערוך
ומגמתי. לא ניתן אכן לשלול האפשרות כי הסרטון נערך. עם זאת, אין די בעדות התובע כדי
להכריע כי אכן התבצע מעשה תקיפה.
התובע לא תמך גרסתו בעדות מי מהנוכחים באסיפת
הדיירים. במהלך אסיפת הדיירים השמיע כל אחד מהצדדים התבטאויות לא ראויות כלפי הצד
השני. בהיעדר ראיה מובהקת כי דווקא הנתבע התקרב אל התובע ותקפו, לא ניתן לשלול
האפשרות כי שני הצדדים התקרבו אחד אל השני, או כי התובע התקרב אל עבר הנתבע.
אף לא ניתן להכריע כי אותה קירבה גופנית
שנגרמה, באה בגדרה של תקיפה, אך ורק על סמך התרשמותו הסובייקטיבית של התובע, כפי
שבאה לידי ביטוי בעדותו.
איני מקבלת את טענת התובע, כי יש לראות בנתבע כמי
שסירב להביא ראיה העומדת לראשותו בהצגת אותו סרטון ערוך ומגמתי. בנקל היה יכול
התובע להוכיח טענתו לתקיפה בהעדת אחד מהנוכחים באסיפת הדיירים. משנמנע ה.
מלהביא ראיות לתקיפה, זולת התרשמותו האישית על פי עדותו בלבד, אין התובע יכול
להיבנות מהסרטון שהציג הנתבע, וממנו בלבד, להוכחת גרסתו, גם אם עסקינן בסרטון
ערוך. הדברים נכונים ביתר שאת במקרה דנן, עת הסרטון מתעד חלקית את האירוע, ולא
ניתן להסיק ממנו באופן מובהק מי מהצדדים אחראי לאירוע.
הנזק ושיעור הפיצוי
שורת הפרסומים הסמוכים שפרסם הנתבע מתייחסים לאותו
העניין, וככאלה ראוי יותר לראות בהם משום קמפיין אחד ולא מפרסומים נפרדים. כך אף
טען התובע בסיכומיו (וראו בעניין זה ע"א (ת"א) 36859-11-18 יעקב
בוזגלו נ' מרדכי פשכצקי, (פורסם במאגרים, 13.2.19); ת"א 14264-11-14 כנפו
נ' גינבורסקי, (פורסם במאגרים, 20.12.16).
בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע ולהלכה
הפסוקה, בפסיקת הפיצוי הסטטוטרי, המעוגן בהוראות סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, יתחשב
בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה בשמו הטוב של התובע, במידת הפסול בהתנהגותו של
הנתבע, באופי הפגיעה ונסיבותיה, מעמד הפוגע והנפגע, היקף תפוצת הפרסום, והתנהגות
התובע קודם לפרסום (ראו עניין כנפו לעיל, בפסק הדין במחלוקת הנזק (פורסם במאגרים ביום
4.1.18);
ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד דניאל, (פורסם במאגרים,
14.3.16); רע"א 3832/11 פישביין נ' בומבך, (פורסם במאגרים, 18.1.12);
ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, (פורסם במאגרים, 4.8.08)).
במקרה שלפני, ביצע הנתבע סדרה של פרסומים תכופים, שנפרסו
על פני כחודש וחצי, בהם השחיר את פני התובע באופן שיטתי. בכל הפרסומים הושמעו
כינויי גנאי והעלבות. בחלק מהפרסומים נטען לשקרים וחוסר תום לב (בפרט הפוסט מיום
11.8.15 ומיום 12.8.15 (שנשלח גם בדוא"ל), וכן הודעת דוא"ל מיום
12.8.15). בחלק מהפרסומים בוטאו האשמות חריפות לפגמים במינוי התובע, ללקיחת כספים
מקופת ועד הבית, לעיכוב כספים וללקיחת עציצים (בפרט הודעת הדוא"ל מיום
12.8.15, פוסט מיום 21.8.15, פוסט מיום 26.8.15, הודעת הדוא"ל מיום 28.8.15,
פוסט מיום 1.9.15, פוסט מיום 7.9.15, ופוסט מיום 22.10.15 (השיר בחרוזים שכתב
הנתבע לתובע)).
לא נפל פגם ממשי בהתנהגות התובע קודם לפרסום, זולת
ההתבטאויות ההדדיות שהושמעו הן על ידי התובע והן על ידי הנתבע באסיפת הדיירים מיום
11.8.15. התבטאויות אלה לא הצדיקו את שלל הפרסומים שהעלה הנתבע כנגד התובע, בפרט
משלא הוכח כל דופי בהתנהלות התובע.
הנתבע דבק בהתבטאויות הפוגעניות, לא הביע חרטה
פומבית עליהן, ואף המשיך בפרסומים לאחר שקיבל מכתב התראה ודרישת התנצלות מב"כ
התובע ביום 8.9.15.
היקף החשיפה לפרסומים היה מוגבל. הפרסומים בוצעו
באמצעות פוסטים שהועלו בדף הפייסבוק לו נחשפו דיירי הבית המשותף בלבד, וכן בתגוביות
לפוסטים ובהודעות דוא"ל שנשלחו לדיירי הבית המשותף. כל הפרסומים הופנו לקהל
יעד מוגבל – דיירי הבית המשותף. לא הוכח היקף פרסום נרחב משמעותית מעבר לכך. זאת אף
אם אקבל את טענת התובע, כי הפרסום נשלח לדיירים קודמים בבית המשותף (שמספרם לא
צוין) ולאדם נוסף (סעיף 30(ב) לתצהיר התובע).
יש לשער כי לא כל הדיירים הוסתו אחר התכנים שהועלו.
אזכיר כי מרבית הדיירים נכחו (בין בגופם ובין באמצעות ייפויי כוח שנתנו לתובע)
באסיפת הדיירים מיום 11.8.15. במהלך אסיפת הדיירים ביטאו רוב הנוכחים תמיכה ב.
ומינויו כאחראי על הקופה. חלק מהדיירים תקף את הנתבע וביטא הסתייגות מהתנהלותו. כל
הדיירים שנכחו באסיפה היו עדים לכך שמינוי התובע כאחראי על קופת ועד הבית היה
כדין. אני מעריכה כי דיירים אלה קיבלו בספקנות ובמורת רוח את פרסומיו של הנתבע
כנגד התובע.
יתר על כן, סגנונו הבוטה והמשתלח של הנתבע לא הופנה
אך ורק כלפי התובע, כי אם כלפי דיירים אחרים, כמפורט לעיל. עובדה זו, לצד הרקע
לפרסומים, והסכסוך בין הנתבע לבין חלק מהדיירים בבית המשותף, כל אלה מיתנו במידה את
האפקט של הפרסומים שהופנו כלפי התובע.
עם זאת, מהמשובים – התגוביות לפוסטים שהוצגו עולה כי
חלק מהדיירים ביטא יחס אוהד לתכנים שפורסמו. אף לא ניתן להתעלם מכך שלבסוף פרש
התובע מתפקידו בועד הבית, והנתבע שב לכהן בועד הבית. הדבר מלמד כי מסע ההתשה שניהל
הנתבע כנגד התובע נשא פרי. לפרסומים
המתמשכים היו השלכות. הם יצרו אוירה עוינת כלפי
התובע מצידם של חלק משכניו, עמם נאלץ התובע להיפגש על בסיס יום יומי, ופגעו באיכות
חייו של התובע ובני משפחתו.
המציאות הלא נוחה לה נקלע התובע נוכח הפרסומים שפרסם
הנתבע נגדו לא נמשכה לאורך זמן. הפרסום האחרון שפרסם הנתבע כנגד התובע היה ביום
22.10.15. במהלך חודש פברואר 2016, כארבעה חודשים לאחר מכן, עבר התובע דירה.
הנתבע אמנם הזכיר תדיר בפרסומיו את דבר היות ה.
עורך דין. אך לא השתכנעתי כי פרסומים אלה פגעו במשלח ידו של התובע. הפרסומים נסובו
על פעולותיו של התובע כחבר ועד הפעולה ובועד הבית. לא התרשמתי כי הפרסומים נפוצו
לקהלי יעד רחבים מעבר לדיירי הבית המשותף. אמנם על פי עדות התובע שתיים מדיירות
הבית המשותף עורכות דין, אך לא הוכח כי היה בחשיפתן לפרסומים כדי להסב נזק תדמיתי
ומקצועי לתובע. אף לא נטען לפגיעה כלשהי בהכנסות התובע כתוצאה מהפרסומים.
לאור האמור, אני מתרשמת כי יש
להעמיד את הפיצוי על הפרסומים על סך של 25,000 ₪. פיצוי זה מתחשב בחומרת ההשמצות
מחד גיסא, וברקע לפרסומים, וכן בהיקף המתוחם של החשיפה לפרסומים ובהשלכות הפרסומים
על רווחת התובע ומשפחתו מאידך גיסא.
סוף דבר
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא
בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע שיעור של 25% מאגרת בית המשפט, כפי ששולמה (כיחס שבין
סכום הפיצוי שנפסק לבין סכום התביעה המתוקן), וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט
בסך של 8,000 ₪.
הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.
ניתן היום,
ב' שבט תש"פ, 28 ינואר 2020, בהעדר
הצדדים.
א בית משפט שלום 53876-12/15 סאלי אור נ' עופר בדרשי (פורסם ב-ֽ 28/01/2020)