פסקי דין על ענת אמר | פסקי דין על חזאם אל חואגרה | פסקי דין על סקוריטס סוכנות בטוח |

5488-10/18 תאמ     30/01/2020




תאמ 5488-10/18 ענת אמר נ' חזאם אל חואגרה, סקוריטס סוכנות בטוח בע"מ








בית משפט השלום בדימונה



תא"מ 5488-10-18 אמר נ' אל חואגרה ואח'






בפני

השופט
מנחם שח"ק


תובעת

ענת אמר


נגד


נתבעים

1.חזאם אל חואגרה

2.סקוריטס סוכנות בטוח בע"מ









פסק דין


בפני
י תובענה בסדר דין מהיר שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב בעת תאונת דרכים.
רקע עובדתי ויריעת המחלוקת
1.
בעת הרלוונטית לתביעה, הייתה התובעת הבעלים של רכב מסוג מרצדס בנץ מ.ר. 43-431-31 (להלן: "המרצדס").
2.
הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה במועדים הרלוונטיים בעל רכב מסחרי מסוג שברולט סילברדו מ.ר. 35-335-39 (להלן: "השברולט"), שבוטח במועד התאונה שלהלן בביטוח רכב לנזקי רכוש של צד ג', אצל הנתבעת 2 (להלן?: "הנתבעת").
3.
לטענת התובעת, ביום 26.02.2018 נהג הנתבע בשברולט במגרש החנייה של הבניין שבו היא מתגוררת, ברחוב נצרים 17, נתיבות, ובעת נסיעה אחורנית, כשדלת ארגז המשא של הרכב פתוחה, פגע במרצדס, שחנתה בחנייה. כמו כן, נטען, נפלו מהשברולט בלוקים שפגעו במרצדס (להלן: "האירוע" או "התאונה").
4.
התובעת לא הייתה עדה לאירוע, וביחס לנסיבותיו היא מתבססת על דברי הנתבע, שהודה בהתרחשות התאונה ואף העלה זאת על הכתב כבר בסמוך למועד האירוע (נספח 1 לתצהירי התובעת).
5.
לטענת התובעת, אחד משכניה יידע אותה אודות האירוע. זמן מה לאחר מכן, הגיע למקום גם בעלה של התובעת, אביב אמר (להלן: "אביב") ושוחח עם הנתבע.
6.
התובעת העבירה את רכבה לתיקון במוסך (שם נבדק הרכב גם ע"י שמאי מטעם התובעת), ולאחר מכן הוא נמסר לצד שלישי, שלטענת התובעת רכש את הרכב באמצעות המוסך.
7.
הנתבע טוען כי תיקן את השברולט באופן עצמאי, ללא מסירת הודעה לנתבעת, במוסך בשטחי הרשות הפלסטינאית.
8.
התובעת הגישה תביעה לתגמולי ביטוח, שנדחתה ע"י הנתבעת, ומכאן תביעה זו.
9.
בכתב התביעה, ובו ביקשה לחייב את הנתבעים לשלם לה סך של 53,286 ₪, בגין נזקים שנקבעו בחוות דעת השמאי של התובעת, ירידת ערך, שכ"ט השמאי וטרדה של התובעת, בעקבות האירוע.
10.
בכתב ההגנה כפרה הנתבעת בחובתה לתשלום דמי הביטוח. לטענת הנתבעת, האירוע לא התרחש כפי שמתואר, והנתבע העביר דיווח כוזב על האירוע, ולכן לא עמד בתנאי פוליסת הביטוח. כן נטען להיעדר עילה והיעדר יריבות בין הנתבעת לתובעת. לחילופין נטען כי הנזקים נמוכים ממה שדורשת התובעת, וכי יש להפחית את סכום ההשתתפות העצמית מגובה החיוב שמוטל על הנתבעת.
11.
בנוסף לכתב הגנתה הנתבעת הגישה בקשה שלא לגלות את דו"ח החוקר מטעמה עד לאחר שמיעת ראיות התביעה, ובהחלטה בעניין המשך ניהול התיק נקבע כי דו"ח החוקר יופקד בכספת בית המשפט, והעניין יידון בדיון שנקבע בתיק.
12.
הנתבע הגיש כתב הגנה ביום 10.01.2019, ובו הודה בהתרחשות האירוע כפי שטענה התובעת. הנתבע נמנע מלהביע עמדה בעניין שיעור הנזק.
13.
ביום 11.09.2019 התקיים דיון בתובענה. מטעם התובעת בדיון נחקרו התובעת עצמה, הגב' רחלי מנצור, שכנה של התובעת, בעלה של תובעת, אביב, והשמאי מר אייל נרקיס. מטעם הנתבע העיד הוא עצמו, ומטעם הנתבעת העידו הגב' מרינה בן חמו, מתמללת, מר אלעד רונן, חוקר תאונות דרכים מטעם הנתבעת (להלן: "חוקר התאונות" או "הבוחן"), ומר גיא בן שושן, שמאי רכב. חוקר פרטי מטעם הנתבעת, מר יהודה הוכמן, שערך עבורה דו"ח חקירה, שוחרר מן הדיון, לבקשת הנתבעת, ולא העיד.
14.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
15.
עמדתה של התובעת ביחס לנסיבות התאונה, מסתמכת בעיקר על הנתבע, שהוא היחיד מבין העדים שנשמעו, שהעיד מידיעה אישית אודות ההתרחשות. הנתבע הסכים עם תיאור השתלשלות האירועים כפי שהוצג ע"י התובעת.
16.
הנתבעת ניסתה לקעקע את גרסת התובעת והנתבע, והעלתה ספיקות וקשיים שונים בנוגע לכך.
17.
הנתבעת תמכה יתדותיה במספר יסודות עיקריים: ראשית, הקשר המסחרי והעסקי בין אביב לנתבע שהתגלה, שעורר לדידה חשד לקנוניה; שנית, חוות דעת מומחה מטעם הנתבעת שלפיה מקום הגיעה במרצדס אינו תואם את המיקום שבו, לפי תיאור האירוע ובהתחשב במבנה שני כלי הרכב, היה צפוי השברולט לפגוע. בנוסף, הצביעה הנתבעת על סתירות בגרסאות העובדתיות בנוגע למקום חנייתו של המרצדס בעת התאונה וכן על כך שעל אף הטענה לכך שנפלו בלוקים על המרצדס, לא נטען לנזק כלשהו במכסה המנוע שלו.
דיון
18.
השאלה המרכזית שעומדת לפני היא האם התקיים האירוע המתואר מיום 26.02.3018 כפי שנטען, אם לאו.
19.
אשר לטענת הנתבעת אודות קשר עסקי כזה או אחרי בין הנתבע לבין אביב,
אכן, הדבר מעורר אי נוחות מסוימת, שמתגברת במידת מה לאור העובדה שאביב הוא, כך מסתבר, סייע לנתבע למלא את טופס התביעה שהוגש לנתבעת (עמ' 23, 2-3). אביב, שלדבריו הינו עצמאי בתחום השיווק עבור חברת סלקום וכן עוסק בתחום הבנייה, הודה בעדותו כי הוא מעסיק את הנתבע בעבודות בנייה קבלניות, אך זאת רק מאז התאונה, וכי הוא מכר לנתבע קו טלפון, שנטען כי הוא מספר טלפון נוח לזכירה.
עם זאת, הנתבעת לא הצליחה להוכיח ואף לא הציגה ראשיתה של ראיה לכך שהייתה היכרות כלשהי בין הנתבע לתובעת או לאביב קודם למועד התאונה, ואין צריך לומר שלא הוכח קיומו של קשר עסקי בין הצדדים קודם לתאונה. אביב והנתבע טענו כי הקשר נרקם לאחר התאונה ובעקבות המפגש שהתקיים ביניהם בעטיה וטענה זו מתקבלת על הדעת.
אין אפוא יסוד מספיק למסקנה שהקשר בין הנתבע לאביב נולד קודם לתאונה ואין צריך לומר שאין יסוד מספיק למסקנה שהקשר בין השניים הביא לשיתוף פעולה כזה או אחר במטרה להונות את הנתבעת.
20.
אשר לחוות דעת חוקר התאונות מטעם הנתבעת. זו, כמו גם עדותו במסגרת התיק, מעלות קשיים ניכרים ביחס לאפשרות לתת משקל ממשי למסקנותיו.
אליבא דחוקר התאונות, לאחר שבדק 2 כלי רכב דומים לכלי הרכב המעורבים, יש הפרשי גבהים בין שני כלי הרכב, שלא מאפשרים פגיעה כפי שתוארה וכפי שהוצגה בתמונות של המרצדס. מדובר בהפרש של 5 ס"מ בין גובה הפנס הקדמי (75 ס"מ הקרקע) לבין גובה דלת "ארגז" השברולט (80 ס"מ מהקרקע) והפרש של 13 ס"מ בין גובה הנזק בחלקו העליון של הסורג הימני של המרצדס (42 ס"מ מהקרקע) לתחתית הפגוש האחורי של השברולט (55 ס"מ מהקרקע). לגבי נזק נוסף בכנף הימנית של המרצדס נטען, כי אילו היה פוגע פגוש השברולט במיקום זה, בהכרח הייתה דלת ארגז השברולט פוגעת במכסה המנוע של המרצדס וגורמת שם לנזקים, שבפועל לא נגרמו.
21.
מספר קשיים, מהותיים בעיניי, התגלו בחוות דעת הבוחן ובחקירתו. ראשית, ביחס לרכב עצמו, ישנם גורמים, המשתנים מרכב לרכב (גם כשמדובר באותו דגם רכב), שעלולים להשפיע על גובה הרכב, ובהם משקל המטען שהונח על הרכב (לטענת הנתבע הרכב היה עמוס בחומרי בניה ובלבנים), שחיקת הגלגלים ולחץ האוויר של הגלגלים. הבוחן נשאל על עניינים אלו בחקירתו הנגדית (עמ' 29-33 לפרוטוקול), ותשובותיו לא הניחו את הדעת. גם אם יונח כי הבוחן בדק כלי רכב זהים במאפייניהם היסודיים לאלו המעורבים בתאונה, הוא לא ידע להשיב לשאלות שנשאל אודות המטען שנשא הרכב אותו בדק. המומחה אמנם טען כי הרכב שנבדק היה "עמוס" (עמ' 31, שו' 27-31) אולם לא ידע להשיב במה היה עמוס, מה היה משקלו ולא הניח כל יסוד למסקנה שמשקל המטען על גבי הרכב הנבדק עלה או היה שווה למשקל שהיה על השברולט במועד התאונה. ממילא, לא ניתן לשלול את האפשרות שרכב השברולט, במועד התאונה, היה עמוס במטען במשקל כזה שגרם לירידת גובה מכסה תא המטען במידה כזו שגרמה למגע בינו לבין אזור הכנף והפנס של המרצדס, הוא מקום הפגיעה הנטענת.
שנית, הבוחן הודה כי ביצע את הבדיקה בתנאים סטריליים, ללא התייחסות לתנאי השטח. אמנם, לשיטת המומחה, תנאי השטח לא רלוונטיים (עמ' 29 שורות 4-18 לפרוטוקול), אך קשה לקבל הסבר זה. מובן כי שיפוע הקרקע יכול להשפיע על גובה כלי הרכב בעת המגע וכן מובן שכל שינוי בתוואי הקרקע, בור או תלולית, עשוי להשפיע על גובה אחד מן הרכבים, או שניהם, בעת הפגיעה. לא ניתן להתעלם מכך. תמונה של הזירה המדוברת אינה מספיקה כדי לקבוע כי לא היו גורמים חיצוניים שמשפיעים על הגובה.
ניתן היה לצפות שבדיקתו של הבוחן תתבצע בתנאים דומים עד כמה שניתן לתנאים שהיו קיימים בעת הפגיעה, והוא לא עשה כן, לא בדרך של בדיקת כלי הרכב המעורבים עצמם ולא בדרך של ביצוע הבדיקה בזירת התאונה הנטענת.
22.
לאור זאת, איני סבור שיש בחוות דעת הבוחן מטעם הנתבעת כדי לשלול את גרסת התובעת והנתבע ביחס לאופן התרחשות התאונה. יצוין כי לבד מחוות דעת הבוחן, גם השמאי מטעם הנתבעת התייחס לסוגיית עצם התכנות התאונה, ברם באמור יש די בכדי לדחות גם את עמדתו בעניין זה, שכן גם הוא ביצע את הבדיקה על רכב אחר (עמ' 34 שו' 28) ובמקום אחר, וגם אם אניח שהוא אוחז במומחיות הנדרשת לחקירת תאונות, כפי טענתו (שם, שו' 19-23) – הנחה שהתובעת כופרת בנכונותה.
23.
עם זאת, לחובת התובעת יש לזקוף את העובדה שנמנעה מהבאת עד ששמורה הייתה לעדותו חשיבות רבה מנקודת מבטה של התובעת. כבר בכתב התביעה, שנתמך בתצהירה של התובעת, טענה זו כי "שכנה של התובעת שהיה עד לאירוע התאונה, הזעיק את התובעת מביתה". בחקירתה נשאלה התובעת מדוע לא הביאה לעדות את אותו שכן והשיבה "הוא התקשר אלי ואמר לי שפגעו לי ברכב. כשירדתי השכן כבר לא היה במקום". (2, 26). בהמשך נשאלה שוב בעניין זה והשיבה "אני מבחינתי קיבלתי שיחת טלפון ושוב אני לא זוכרת מי זה היה. יש לנו הרבה שכנים. יש לנו קבוצת ווטסאפ שאמר לי פגעו לך ברכב, תרדי. לא יודעת מי זה היה" (3, 14).
בתשובות התובעת אין די. התובעת מיוצגת בהליך ואני מניח שגם לבא כוחה מובנת החשיבות של עדות צד לא מעורב, בדמות שכן שראה בעיניו את התאונה. אמנם לא ניתן לשלול את האפשרות שהתובעת אינה מכירה את אותו שכן שראה את התאונה, ולא ניתן לשלול את האפשרות שאותו שכן עזב את הזירה עד שזו הגיע אליה, אולם ככל שכך פני הדברים ניתן היה לצפות לכל הפחות שהתובעת תפרט את המאמצים שבהם נקטה על מנת לאתר את אותו שכן ולמשל האם ניסתה להתקשר למספר ממנו חייג אליה, האם ניסתה לברר אודותיו באותה קבוצת ווטסאפ, שלדבריה, כמצוטט, ממנה שאב המתקשר את מספר הטלפון שלה.
24.
קושי נוסף עולה לאור עדות הנתבע והעדה מטעם התובעת ביחס למקום בו חנה המרצדס בעת התאונה. הנתבע בשרטוט שערך (נ/5) ולאחר שמעומת עם גרסת התובעת בעניין זה משיב (22, 10-6) "לא. לא זוכר.... המכה זה מה שאני זוכר פחות או יותר. זה היה לפני שנתיים... לא יודע. לא זוכר. יש שם מלא חניות... היתה תאונה אני אומר זה הזיכרון שלי לפני שנתיים".
העדה מטעם התובעת, הגב' מנצור, נשאלה האם בתמונה שהוצגה לה (נ/2) מסמל רכב רנו המופיע בתמונה את המקום שבו עמדה המרצדס, והשיבה "אני חושבת שכן" (5, 13) . לאחר מכן טענה כי לא מזהה את מקום החניה שלה בתמונה, על אף שהטענה שבפי התובעת היא שבמועד התאונה חנה המרצדס בחנייתה של הגב מנצור. לאחר מכן טוענת העדה כי היא לא מזהה את החניה שלה בתמונה אך בהמשך, לאחר שמובהר לה כי הובאה לעדות על ידי התובעת על מנת לציין היכן חנייתה, שבה, לפי הנטען, חנה המרצדס, סימנה את המקום ב"איקס".
25.
קושי מסויים נוסף בגרסת התובעת והנתבע נוגע לפגיעת הבלוקים במרצדס, ויש מידה של טעם בטענת הנתבעת לפיה לא נחזתה כל פגיעה במכסה המנוע. עם זאת, יש לזכור כי הנתבע העיד בהקשר זה לא כעד ראיה לנפילתם של הבלוקים בזמן אמת, אלא כמי שנהג ברכב, הרגיש את הפגיעה, ירד מן הרכב וראה את הבלוקים בזירה. לטענת התובעת והנתבע, והדבר עולה אף מ-נ/1 ו- נ/5 (שרטוטים שערכו הנתבע והתובעת) הפגיעה ארעה כאשר שני כלי הרכב מצויים בזווית חדה זה כלפי זה, כאשר הפגיעה התרחשה בפינתו הימנית קדמית של המרצדס ופינתו הימנית אחורית של השברולט. אין אפשרות לשלול אפשרות שגם אם נפלו בלוקים הרי אלו נפלו על האזור שנפגע ו/או ישירות על הקרקע, במרווח שנותר בין שני כלי הרכב, מבלי שפגעו באזורים אחרים במרצדס.
26.
גרסתה של התובעת מעוררת אפוא קשיים מסויימים. עם זאת, בסופו של יום על בית המשפט להכריע האם עלה בידה להוכיח גרסתה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, היינו להטות לטובתה את הכף של מאזן ההסתברויות. גרסתה של התובעת נתמכת בגרסתו של הנתבע, שאמנם העלתה קשיים אחדים כמתואר, אך לא מדובר בקשיים היורדים לשורשו של עניין. לגבי מיקום המרצדס בעת התאונה ניתן לתלות את הפער בין עדות התובעת בעניין לבין עדות הנתבע בזמן הניכר שחלף מאז התאונה, כפי טענת הנתבע. ראוי להוסיף עוד, כי ככל שהתובעת ו/או אביב ביקשו לרקום "קנוניה" עם הנתבע, סביר להניח כי לא היו מכלילים במסגרתה טענות יתר, שיש בהן אך כדי להכביד על היכולת לשכנע בדבר נאמנותה למציאות. כך, בהנחה שהתאונה לא הייתה ולא נבראה, לא הייתה לתובעת ואביב כל סיבה "להרחיק" את עצמם מן הארוע עצמו, ואדרבה, ככל שהיו טוענים שביכולתם להעיד על הארוע מידיעה אישית, כמי שנכחו וראו אותו, הרי שיחד עם הודאת הנתבע באחריות לתאונה, חלק ניכר מן הקשיים שתוארו לעיל לא היה בא לעולם. בנוסף, לא הייתה סיבה מצד התובעת להעלות את ה"סיפור" של החלפת החניה עם הגב' מנצור, אם לא היו דברים מעולם. באלו, יחד עם עדות הנתבע והתובעת כאמור, וכן עדות אביב שהעיד על מצב הדברים לאחר התאונה, יש די בכדי לקבוע כי התובעת צלחה במידה הנדרשת את מבחן מאזן ההסתברויות.
27.
לעניין מוקדי הנזק ברכב, לא מצאתי הצדקה שלא לקבל את טענת התובעת ואביב שאלו לא היו קיימים ברכב קודם לתאונה וכי הם נגרמו בתאונה ובה בלבד.
28.
אשר לשומת הנזק, השמאי מטעם הנתבעת הסכים עם האמור בחוות הדעת השמאית מטעם התובעת, למעט טענה אחת - כי היה על התובעת להשתמש בחלקי חילוף משומשים, תחת אלו החדשים שבהם נעשה שימוש. בחקירתו, טען השמאי מטעם התובעת כי בדק האם ישנן חלקי חילוף משומשים לרכב, אך לא היו חלקים זמינים בעת הבדיקה. השמאי אף הציג במהלך חקירתו דו"ח בדיקה ממערכת המשמשת שמאים ובעלי מוסכים לחיפוש חלקי חילוף (ת/2) ומצד הנתבעת לא הונחו די ראיות שיש בהן כדי לשלול את ההנחה שאכן, נעשה שימוש בחלקים חדשים מפאת העובדה שחלפים משומשים לא היו זמינים.
29.
תוצאת האמור היא שיש לקבל את הערכת השמאי מטעם התובעת בכל הנוגע לשיעור הנזק ולחייב את הנתבע בנזק הישיר, בסך 48,286 ₪.
30.
מכאן נפנה לשאלה האם הנתבעת חבה כלפי התובעת. האפשרות שהנתבעת תופטר מתשלום לתובעת, נגזרת מן השאלה האם עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענותיה נגד הנתבע, שלדידה שוללות את הכיסוי הביטוחי. טרם נפנה לבחינת השאלה, נזכיר כי על פי הפסיקה, זכותו של הצד השלישי לפי סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח תשמ"א-1981, המסדירה את זכותו של הצד השלישי לתבוע ישירות את מבטח המזיק, נובעת ונגזרת מזכותו של המבוטח ותלויה בה באופן ש"לצד השלישי אין יותר ממה שיש למבוטח" ולפיכך ככל שמתקבלת טענת מרמה של המבטחת כנגד המבוטח, או טענה אחרת שיש בה כדי לשלול כיסוי למבוטח, פוקעת גם זכותו של הצד השלישי כלפי המבטח (רא' רע"א 1219/18 פרץ נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ). הנתבעת בסיכומיה נמנעה מלייחס לנתבע כוונת מרמה מובהקת והדגישה כי היא "לא טוענת למרמה אלא לאי התאמה בין הנזקים לגרסאות המעורבים" (הדגשה במקור) אך הוסיפה מיד "כאשר הדיווח לא אמיתי, כוזב" (סעיף 60 לסיכומי הנתבעת). טענה זו של הנתבעת משמעותה שהנתבעת מפנה את טענותיה לזירת הוכחת "מקרה הביטוח", שם הנטל הוא על כתפי התובעת, כאשר די בהוכחתו ברמה הרגילה הנדרשת במשפט אזרחי, כאמור, ולא לזירת שלילת הכיסוי מפאת מרמה מצד המבוטח – הנתבע, בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, ששם הנטל על כתפי הטוענת למרמה – הנתבעת, כאשר הנטל מוגבר (רא' למשל
ע"א 7456/11
בר נוי נ' מלחי
.

כפי שנקבע לעיל, התובעת עמדה בנטל שהיה על כתפיה להוכיח את "מקרה הביטוח" ועל כן, בהינתן שטענות הנתבעת מופנות לטריטוריה זו, יש לדחות את טענת הנתבעת לפטור מחבות כלפי התובעת. למעלה מן הצורך נוסיף, כי גם אם הייתה עומדת הנתבעת על טענת מרמה כלפי הנתבע, בהתאם לסעיף 25 הנ"ל, לא ניתן ההי לקבל את הטענה היות שהנתבעת לא עמדה בנטל, שבמקרה זה היה על כתפיה, להוכיח במידה הנדרשת את הטענה.
31.
אשר לטענת הנתבעת כי יש להפחית מחיוביה את סכום ההשתתפות העצמית שחב בה הנתבע, איני מקבל טענה זאת, וזאת בהתאם לסעיף 23(ב) לפוליסה לביטוח רכב פרטי (נזקי רכוש ונזקי רכוש צד שלישי), הכתובה בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986, הקובע כי:
"בקרות מקרה ביטוח המכוסה לפי פרק ב' לפוליסה זו, ישלם המבטח לצד שלישי את כל הסכומים שהמבוטח יהיה חייב לשלם כאמור בסעיף 12 לעיל. המבטח יגבה מהמבוטח את סכום ההשתתפות העצמית הקבוע במפרט בשל מקרה הביטוח ולא ינכה את סכום ההשתתפות העצמית מהסכומים המשולמים לצד שלישי"
.
32.
לעניין נזק שאינו ממוני, לא מצאתי הצדקה מספקת לחרוג מן הכלל לפיו אין לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בתביעות מסוג זו, הן בהתחשב בכך שהנתבע מצידו הודה באחריות לתאונה מייד לאחר התרחשותה והן משום שבגרסת התובעת אכן נפלו קשיים כאמור ואין מדובר במקרה בו הסירוב להכיר בחבות היה שרירותי וחסר כל יסוד.

לסיכום, אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת 48,286 ₪, כשהוא משוערך כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך של 3,200 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,200 ₪.
כן תישא הנתבעת בהוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 5,000 ₪.
כל הסכומים ישולמו ע"י הנתבעים, לפי העניין, בתוך 30 ימים מהמועד שהנתבעים יקבלו את פסק הדין.


ניתן היום,
ד' שבט תש"פ, 30 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 5488-10/18 ענת אמר נ' חזאם אל חואגרה, סקוריטס סוכנות בטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/01/2020)