פסקי דין על איגור ריביניק | פסקי דין על אילנה סויונוב

70023-03/18 תאמ     29/01/2020




תאמ 70023-03/18 איגור ריביניק נ' אילנה סויונוב








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 70023-03-18 ריביניק נ' סויונוב



לפני
כבוד השופט נצר סמארה


תובע

איגור ריביניק
, ת"ז 305867384
ע"י ב"כ עוה"ד דמיאן קטוק


נגד


נתבעת

אילנה סויונוב
, ת"ז 055059489
ע"י ב"כ עוה"ד אורי אביב






פסק דין





1.
לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים נטענת.

תאונת הדרכים הנטענת ארעה ביום 24.12.2017 או בסמוך לכך, בין כלי רכב, מ"ר 77-153-79 שבעת התאונה היה בבעלות התובע (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, מ"ר 78-289-56 שבעת התאונה היה בחזקת הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.
התובע טוען כי ביום 24.12.2017 התקשר אליו שוטר ודיווח לו כי רכב הנתבעת נסע לאחור ופגע ברכבו באמצעות וו גרירה שהיה מותקן בחלקו האחורי של רכב הנתבעת, בזמן שרכבו עומד בחניה. התובע הגיע למקום בו חנה רכבו והשוטר מסר לו את מספר האירוע: "62", ועל שמשמת רכבו היה מונח פתק עם שמה של הנתבעת ומספר טלפון הנייד שלה. לטענת התובע, הנתבעת ביקשה שלא לערב את המשטרה, הודתה באחריותה ותחילה הסכימה לשלם 100 ₪ ולאחר מכן שיפרה את הצעתה לסך של 600 ₪, אלא שיותר מאוחר התכחשה לאירוע. לטענת התובע, בגין התאונה נגרמו נזקים לרכבו ואלה הוערכו על ידי שמאי רכב מטעמו, ועתה הוא תובע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרבות עלות שכ"ט השמאי ובגין הוצאות וטרטור שנגרמו לו.

מנגד, טוענת הנתבעת כי אינה הבעלים של הרכב ולכן אין כל יריבות בינה לבין התובע. לטענת הנתבעת, המשטרה לא דיווחה לתובע כי רכב הנתבעת פגע ברכבו שכן הדבר מעולם לא קרה. הנתבעת טוענת כי הגיע שוטר לביתה על מנת לדווח כי דלתות רכבה פתוחות, אלא שהתובע ניצל זאת כדי להטעות את בית המשפט ואת הנתבעת בכך שמסר גרסה שונה באומרו כי השוטר ראה את רכב הנתבעת פוגע ברכב התובע, דבר שאינו אפשרי מאחר שהנתבעת החנתה את רכבה במקום יממה לפני כן. בהמשך, טוענת הנתבעת בכתב הגנתה כי הרכב שייך לכלתה, אלא שהרכב היה בחזקתה מאחר שרכבה שלה היה בתיקון. לעניין טענתו של התובע כי הנתבעת הציע לו פיצוי טוענת הנתבעת כי מאחר שהיא אישה פילנתרופית שעוזרת להמון אנשים, משראתה כי התובע מצוי במצוקה נפשית ביקשה לעזור לו ולהפנות אותו לפחח הרכב שלה. למעלה מזאת, טוענת הנתבעת כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של נהג רכב התובע. כמו כן, מכחישה הנתבעת את הנזק הנטען שנגרם לתובע ואת היקפו.

למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא לעניין עצם קרות התאונה, לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזקים הנטענים שנגרמו לתובע.

3.
נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות מטעם הצדדים, ובכלל זה: טופס ההודעה על התאונה מטעם התובע (ת/1), תמונות הנזק לרכב התובע (ת/2), תמונות רכב הנתבעת (ת/3), דוח שמאי רכב (ת/4), תצהיר של פקיד המסירה של כתב התביעה (ת/5), פתק שהונח על חלון רכב התובע (ת/6) ודוח פעולה של השוטר (ת/7). ב"כ הנתבעת הסתפק בהפניה לכתב ההגנה.

כמו כן, העידו ונחקרו על פי הסדר: השוטר שהגיע לזירת התאונה, פקיד המסירה שמסר את כתב התביעה, התובע והנתבעת.

4.
בתום חקירת העדים סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5.
על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, להוציא ראש הנזק "הוצאות וטרטור", מהנימוקים המפורטים להלן:

5.1.
הנטל להוכיח את התביעה, ובנסיבות העניין את עצם קרות התאונה ומעורבותו של רכב הנתבעת בתאונה ואת הנזק שנגרם לרכב התובע, מוטל על שכמו של התובע. בבחינת 'המוציא מחברו – עליו הראיה'.

בנסיבות העניין, ולאחר בחינת מכלול הראיות שהונחו בפני
י, לרבות עדויות העדים, אני סבור כי התובע עמד בנטל זה.

5.2.
בראש ובראשונה, אומר כי הראיה הטובה ביותר שהתובע הציג הוא הפתק עליו רשום שמה של הנתבעת ומספר טלפון הנייד שלה, שבחלקו האחורי רשם השוטר שהגיע לזירת התאונה את פרטיו ואת מספר האירוע ואת מועד התאונה (ת/6). לא רק זאת, אלא שהתובע העיד את השוטר שהגיע לזירת התאונה ורשם את על חלקו האחורי של הפתק, כאמור.


השוטר העיד כי הגיע לזירת התאונה מאחר שהתקבל דיווח על אירוע חשוד של רכב שחלונותיו פתוחים ושהוא מעורב בתאונה. השוטר העיד כי ההגדרה הייתה שמדובר ברכב חשוד ושמדובר ברכב מאזדה אדומה (עמ' 1, שורות 27-26 לפרוטוקול) המתאים להגדרה של רכב הנתבעת. כמו כן, העיד השוטר כי כאשר נכנס למכשיר הטאבלט הופיע בו "שהרכב פגע בחניה במספר כלי רכב (עמ' 1, שורות 29-27 לפרוטוקול). לאחר מכן, כאשר הגיע לזירת התאונה איתר את בעלת רכב הנתבעת והסתבר לו כי רכב הנתבעת פגע ברכב טויוטה שהיה בחניה, כאשר בשני כלי הרכב לא היו נהגים (עמ' 1, שורות 29-28 לפרוטוקול). לטענת השוטר, מי שהגיעה לזירת התאונה מטעם רכב הנתבעת הייתה אישה שאינה הבעלים של הרכב והיא זו שהשאירה פתק ועל אותו פתק הוא רשם בחלקו האחורי את הפרטים שלו ואת מספר האירוע (עמ' 1, שורה 30 ועד עמ' 2, שורה 1 לפרוטוקול). השוטר מוסיף כי הוא זוכר כי האישה מטעם רכב המאזדה כעסה לעצם נוכחותו של שוטר במקום מאחר שגם כך התכוונה להשאיר על רכב התובע פרטים ושגם כך היא "לוקחת אחריות" (עמ' 2, שורות 4-3 לפרוטוקול).


השוטר אישר את תוך כדי האירוע רשם גם דוח פעולה (ת/7). בדוח זה נרשם תחת "פרטי המקרה", בין היתר: "רכב חונה בין שתי מכוניות שכניראה פגע בהם במהלך החניה הרכב כולו פתוח שתי הדלתות פתוחות". כמו כן, נכתב תחת פרטי הטיפול באירוע: "בהגיעי למקום הבחנתי במזדה 3 אדומה שחנתה במקום כאשר חלקה האחורי פגע בחלקו הקדמי של טיוטה קורולה, הנהגת שהיא אינה בעלת הרכב טענה כי היא הגיעה בלילה ולא הייתה חניה במקום, אבל לא רצתה להשאיר את הרכב במקום אסור, היא אמרה כי היא חזרה להשאיר את השם והנייד שלה לבעל הרכב, וממש כעסה מדוע מישהו התקשר למשטרה לדווח על זה כי לדעתה למשטרה יש דברים דחופים יותר וזה לא מעניינה נזק בין כלי רכב, אין טיפול מידי בעל הטיוטה זומן למקום דרך אשתו שענתה לנייד שלה נהגת המזדה לוקחת אחריות על הנזק.


ניתן לראות כי עד כה עדותו של השוטר בבית המשפט תומכת בדיווח שהוא רשם בזמן אמת.


השוטר הסביר כי הגיע לזירת התאונה מאחר שמישהו בשם "גיא" התקשר ודיווח למשטרה. השוטר משיב לשאלת ב"כ הנתבעת כי הוא אינו יכול לדעת אם זה היה רכב התובע שפגע ברכב הנתבעת בחניה אבל ייתכן כי היה שם אזרח שטען זאת (עמ' 2, שורות 27-25 לפרוטוקול). לצד זאת, נאמר כי השוטר העיד בחקירתו הנגדית כי הנתבעת שהגיעה לזירת התאונה נטלה על עצמה את האחריות לתאונה. הדבר גם מצוין בדוח הפעולה שמילא השוטר בזמן אמת (ת/7).

מאחר שלשוטר אין אינטרס להעיד דווקא לטובת התובע, והנתבעת גם לא הציגה כל טענה ממין זה, הרי שאני נותן אמון מלא בגרסה זו של השוטר.

5.3.
התובע העיד כי הוא חזר מהליכה ואשתו טלפנה אליו ואמרה ששוטר עומד ליד הרכב שלהם שנפגע. כאשר הגיע לזירת התאונה הבחין כי לוחית הרישוי מקומטת והיה שוטר במקום (עמ' 5, שורות 12-11 לפרוטוקול).


התובע נשאל על פרטים לאחר הגעתו לזירת התאונה והוא השיב עליהם אחד לאחד בצורה ספונטנית חדה וברורה (עמ' 5, שורות 26-17 לפרוטוקול). בין היתר, העיד התובע איפה עמדה הנתבעת עם הגעתו לזירת התאונה, מה אמר לו השוטר, ועל הפתק (ת/6) שכבר היה מונח על רכבו, ועל כך שהשוטר אמר לו כי האישה שפגעה ברכב שלו היא שהניחה על רכבו (עמ' 6, שורות 3-2 לפרוטוקול), והוא אף תיאר כי הנתבעת שאלה אותו בכעס מדוע הזמין משטרה (עמ' 6, שורות 5-2 לפרוטוקול). עדות שעולה בקנה אחד עם עדותו של השוטר שמתאר תיאור דומה.

5.4.
הנתבעת העידה כי לה ולבנה ולכלתה, לכל אחד מהם, יש רכב מאזדה. במועד קרות התאונה, מאחר שרכבה שלה היה בתיקון היא עשתה שימוש ברכב של כלתה, הוא רכב המאזדה האדומה, דהיינו רכב הנתבעת מושא התובענה (עמ' 6, שורות 9-8 לפרוטוקול).


הנתבעת נשאלה האם רכבה פגע ברכב התובע בזמן שעמד בחניה והשיבה בלאו מוחלט, וטענה כי הסיבה שהמשטרה התקשרה אל כלתה היא שהרכב היה עם דלתות פתוחות (עמ' 6, שורות 12-11 לפרוטוקול). לאחר מכן, הגיע שוטר לביתה וטען שהרכב נותר עם דלתות פתוחות (עמ' 6, שורות 16-15 לפרוטוקול). לטענת הנתבעת, לאחר שהיא יצאה החוצה מביתה למקום בו עמד רכבה, השוטר עזב את המקום, אך התובע ניסה לעכב את השוטר כדי ליצור "קייס" (עמ' 6, שורות 21-20 לפרוטוקול). לטענת הנתבעת, השוטר בעצמו היה המום "איך הוא (התובע – נ.ס) הגיע לסיטואציה הזו" (עמ' 6, שורות 22-18 לפרוטוקול). אלא שגרסה זו של הנתבעת אינה מתיישבת כהוא זה עם גרסתו של העד הניטרלי – השוטר שהגיע לזירת התאונה.


הנתבעת נשאלה האם הציע לתובע סכום כסף פלוני כתשלום על הנזק והשיבה כי מאחר שהיא "עושה למען הקהילה" ומאחר שראתה כי התובע מבוהל "ומשהו שם לא היה תקין" אז אמרה לו שהיא תיקח את רכב התובע לפחח שלה (עמ' 6, שורות 31-29 לפרוטוקול). הנתבעת לא ידעה לומר אם הציעה לתובע 100 ₪ אך כן הציע לו לקחת את הרכב לפחח שלה, ואז אומרת "לא היה דבר כזה שהצעתי לו כסף" (עמ' 7, שורות 2-1 לפרוטוקול).

5.5.
לאחר שהתרשמתי מעדויות העדים באופן ישיר ובלתי אמצעי, אני מעדיף את גרסתו של התובע ואת גרסתו של השוטר שתמכה בו, על פני גרסתה של הנתבעת, שהייתה מהוססת, מגומגמת, מבולבלת, מתפתחת, מתחמקת, בלתי קוהרנטית, ולא הייתה מהימנה עליי כלל ועיקר.

5.6.
יש לציין כי צורף הפתק המקורי, עליו רשום שמה של הנתבעת ומספר הנייד שלה, אותו השאירה הנתבעת על חלון רכב התובע, ושעל חלקו האחר הופיעו פרטיו של השוטר ומספר האירוע 62 המופיע גם בדוח הפעולה, וכפי שגם העיד השוטר. הדבר אינו מוטל בספק.


אני מאמין לשוטר כי עוד בזירת התאונה הנתבעת לקחה על עצמה את האחריות לתאונה. לא מצאתי כל אינטרס של השוטר להעיד כדבר אם הדבר לא נאמר בפועל על ידי הנתבעת במקום האירוע.

5.7.
על יסוד החומר ועדויות הצדדים, סביר ביותר כי היה זה רכב הנתבעת שפגע ברכב התובע באמצעות וו הגרירה שהיה מחובר לחלקו האחורי של רכב הנתבעת. כמו כן, שוכנעתי כי הנתבעת אכן הציעה לתובע סכום כסף בגין הנזק, או לכל הפחות, שתיקח את רכב התובע לפחח שלה, ואיני מקבל את הסברה כי הצעתה באה באופן פילנתרופי במטרה לסייע לתובע, אלא בדיוק ההיפך הגמור.

5.8.
די בכל הנימוקים לעיל, כדי לקבוע כי הוכח מעל למאזן ההסתברויות כי רכב הנתבעת הוא שפגע ברכב התובע בזמן שחנה בחנייה.

5.9.
אשר לטענת הנתבעת, לפיה אינה הבעלים של הרכב ולכן, כביכול, אין עילת תביעה נגדה, הרי שדין הטענה להידחות. הנתבעת אישרה כי רכב הנתבעת היה בחזקתה במועד התאונה, היא מאשרת כי עשתה שימוש ברכב של כלתה מאחר שרכבה שלה היה מצוי בתיקון.


על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] מי שחב בעוולה הוא בראש ובראשונה "עושה העוולה" או "האחראי לה" (סעיף 3 לפקודת הנזיקין) (להלן: "המעוול"). המעוול במקרה זה היא הנתבעת אשר רכב הנתבעת היה בחזקתה והיא זו שהחנתה את הרכב באופן שהחנתה, שלאחר שחנתה או תוך כדי החניה, פגע רכב הנתבעת ברכב התובע. לכן, הנתבעת היא בעלת דין הנכונה בתיק.

5.10.
אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא הודיע על רצונו לחקור את שמאי התובע על חוות דעתו, בהתאם לתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הרי שסכום התביעה, זולת ראש הנזק "הוצאות וטרטור", בדין יסודו.


לגבי ראש הנזק "הוצאות וטרטור" מדובר בראש נזק שלא הוכח. לא ברור איזו הוצאות מיוחדות נאלץ התובע לשאת בהן מלבד ההוצאה בגין שכ"ט שמאי. כמו כן, לא ברור איזה טרטור נגרם לתובע לשם מיצוי תביעתו. מדובר בראש נזק שנועד אך כדי לנפח את סכום התביעה.


לכן, יש להפחית סך של 500 ₪ מסכום התביעה, כך שסכום התביעה המוכח יעמוד על סך של 4,768 ₪.


6.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

6.1.
סכום התביעה המוכח, בסך של 4,768 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2.
הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד), בסך כולל של 2,500 ₪.

6.3.
שכר עדותו של פקיד המסירה – מר גיל ראש – כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7.
המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.





ניתן היום,
ג' שבט תש"פ, 29 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 70023-03/18 איגור ריביניק נ' אילנה סויונוב (פורסם ב-ֽ 29/01/2020)