פסקי דין על עו"ד שמעון נחמה | פסקי דין על אהרון רוזנפלד | פסקי דין על עו"ד פדר אופיר | פסקי דין על הכונס הרשמי |

5572/19 רעא     06/02/2020




רעא 5572/19 עו"ד שמעון נחמה נ' אהרון רוזנפלד, עו"ד פדר אופיר, הכונס הרשמי




החלטה בתיק רע"א 5572/19



בבית המשפט העליון


רע"א 5572/19



לפני:

כבוד השופט ע' גרוסקופף


המבקש:
עו"ד שמעון נחמה


נ


ג


ד

המשיבים:
1. אהרון רוזנפלד


2. עו"ד פדר אופיר
- מנהל מיוחד

3. הכונס הרשמי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 29.6.2019 בפש"ר 52243-12-15 שניתנה על ידי כב' השופט גיל דניאל

בשם המבקש:
עו"ד ג'ורג' שוכרי

בשם המשיב 1:
בעצמו
בשם המשיב 2:
עו"ד שינט לרנר

בשם המשיב 3:
עו"ד אסף ברקוביץ'


החלטה


לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט
גיל דניאל
) מיום 29.6.2019 בפש"ר 52243-12-15, במסגרתה הורה על מתן הפטר מותנה למשיב 1 (להלן:
"החייב"
).

רקע

1.
ביום 25.12.2015 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, לפי בקשתו, וביום 12.6.2018 הוא הוכרז כפושט רגל. מבין תביעות החוב שהוגשו נגדו אושר סך של כ-768,000 ש"ח, מתוכם סך של כ-413,000 ש"ח שאושר לזכות המבקש, נושה פרטי האוחז במרבית מצבת הנשייה של החייב, וסך של 296,000 ש"ח שאושר לזכות נושה פרטי נוסף, מר משה זכאים (להלן:
"מר זכאים"
).

2.
לב הבקשה שלפניי נעוץ בטענות המבקש ביחס לסכום כסף שהעניק החייב לבתו, כשוויתר על חלק מהתמורה עבור דירת מגורים שהייתה בבעלותו ונמכרה לבתו (להלן:
"ההענקה"
ו-
"הנכס"
, בהתאמה). הזכויות בנכס עברו מהחייב לבתו ביום 2.3.2011 על פי הסכם מכר. העברת הבעלות ברישום נעשתה ביום 19.7.2011. בית המשפט קבע כי שווי הנכס במועד ההעברה עמד על 770,000 ש"ח. על פי הנטען, לצורך רכישת הנכס לקחה בתו של החייב הלוואה מובטחת במשכנתא בסך של 539,000 ש"ח. סכום זה הועבר לחייב. ביחס לתשלום היתרה עבור רכישת הנכס, כ-230,000 ש"ח, חלוקים ביניהם הצדדים, כפי שיפורט בהמשך הדברים.

3.
הנאמן בתיק, עו"ד אופיר פדרו (המשיב 2. להלן:
"הנאמן"
), הגיש שתי בקשות הרלוונטיות לענייננו. הראשונה עניינה בדירת מגורים הרשומה על שם החייב ואשתו. ביחס לדירה זו הגיש הנאמן בקשה לפירוק שיתוף (להלן:
"בקשת הפירוק"
). הבקשה השנייה הוגשה ביחס לנכס, במסגרתה ביקש הנאמן כי תבוטל הענקה של 100,000 ש"ח שהחייב הצהיר כי העביר לבתו לצורך רכישת הנכס (הנחת הנאמן בזמנו הייתה כי זהו אכן גובה הסכום שהוענק). זאת, משלטענתו החייב לא היה כשר-פירעון במועד ההענקה, ובהתאם לסעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן:
"הפקודה"
), המאפשר לנאמן לדרוש ביטול הענקה בנסיבות אלו (להלן:
"הבקשה לביטול הענקה"
. להלן יכונו שתי הבקשות יחדיו:
"בקשות הנאמן"
).

4.
ביום 10.3.2019 התקיים דיון בבקשות הנאמן (להלן:
"הדיון הראשון"
). בהמלצת בית המשפט, גיבשו הנאמן, הכונס הרשמי
(המשיב 3. להלן: "
הכנ"ר
) והחייב הסכמה לפיה האחרון יזכה בהפטר בתמורה להעברה של 160,000 ש"ח לקופת הכינוס. סכום התמורה נקבע על פי החישוב הבא: 100,000 ש"ח בגין פדיון זכויות החייב בדירת המגורים, קרי תחת הבקשה לפירוק השיתוף; 50,000 ש"ח בגין ההענקה, קרי תחת הבקשה לביטול הענקה; 10,000 ש"ח עבור תכנית פירעון (להלן:
"המתווה הראשון"
). בית המשפט קמא היה נכון לאשר את המתווה הראשון, ואולם, משום שכלל מתן הפטר קבע בית המשפט כי יש ליתן לנושים שהות להביע עמדתם. המבקש ומר זכאים התנגדו למתווה הראשון. לטענתם, על החייב לשלם סכומים גבוהים מאלו שנקבעו בו. לאור התנגדותם, התקיים דיון נוסף בבקשות הנאמן (להלן: "
הדיון השני
").

5.
הדיון השני התקיים ביום 23.6.2019. במסגרת הדיון, נוכח התנגדות המבקש ומר זכאים למתווה הראשון, מצא בית המשפט קמא לעיין בו מחדש. עיקר הדיון התרכז בבקשה לביטול הענקה. טענות המבקש התמקדו בחוקיות ההענקה; לטענתו, במועד בו בוצעה, בשנת 2011, היה החייב חדל פירעון ועמד נגדו תיק הוצאה לפועל, אותו פתח המבקש בשנת 2010. במסגרת תיק ההוצאה לפועל ביקש המבקש כי יוטל עיקול על נכסי החייב, ועל כן פעלו החייב ובתו להבריח את הנכס לידי האחרונה באמצעות הסכם פיקטיבי. המבקש טען כי החייב הוא שנושא בפירעון המשכנתא שלקחה בתו, כפי שנלמד מסתירות שנמצאו בתצהירו וממצבה הכלכלי של בתו במועד לקיחת המשכנתא. כן טען המבקש כי גרסת החייב להשתלשלות האירועים אינה מהימנה. טענה זו נתמכת לדידו בסירובו של החייב להעביר מסמכים התומכים בגרסתו, כפי שזו תפורט להלן, ובכך שבמועד העברת הזכויות בנכס הבת טרם נישאה, ועל כן ברי כי ההענקה בוצעה לצורך הברחת הנכס ולא לרגל נישואיה.


החייב מצדו טען כי במועד העברת הזכויות בנכס עמד נגדו הליך הוצאה לפועל אחד בלבד, בו נקט המבקש, אשר לגביו הוגשה התנגדות, ופסק הדין בו ניתן שנים לאחר העברת הבעלות בנכס. כן טען כי במועד ההענקה היו ברשותו סכומי כסף משמעותיים, קרי היה כשר-פירעון, אך לא שילם את החוב למבקש משום שעמדו לו טענות מהותיות נגד אותו חוב נטען. לעניין גובה הסכום שהעניק לבתו טען החייב כי על סכום המשכנתא שלקחה בתו לצורך רכישת הנכס, כזכור – 539,000 ש"ח – הוסיף אבי חתנה (להלן:
"אבי החתן"
) סכום של כ-100,000 ש"ח (30,000 דולר), כפי שפירט אבי החתן בתצהיר שהגיש לבית המשפט. לטענתו של החייב שווי הנכס עמד על 730,000 ש"ח, כך שיתרת התשלום עבור הנכס, לאחר שעברו לידיו סכום המשכנתא והסכום שהעניק אבי החתן, עמדה על כ-90,000 ש"ח, עליה ויתרו הוא ואשתו כמתנה לכבוד חתונת הבת. משמחצית המתנה היא מאשתו, עומד סכום ההענקה של החייב לבתו על כ-45,000 ש"ח בלבד (יוער כי לא הוברר האם אשתו של החייב הייתה בעלת זכויות בנכס).


הנאמן ציין שבמסגרת הדיון הראשון התגלה כי ייתכן שהחייב החזיק בניירות ערך בבנק הבינלאומי במועד ההענקה. משהיה בכך להשפיע על יכולת פירעונו של החייב באותה עת, ובהתאם היה בכך להשפיע על יכולת הנאמן לעמוד על הבקשה לביטול הענקה, מצא כי עדיף לצמצם את הסיכון הכרוך בניהול ההליך ולהגיע לפשרה. ואולם, במהלך הדיון השני נוכח הכנ"ר לדעת כי הסכום שהעניק החייב לבתו אינו בהכרח 100,000 ש"ח, כפי שציין הנאמן בבקשה לביטול הענקה, כי אם 230,000 ש"ח, הוא גובה ההפרש בין המשכנתא שלקחה בתו של החייב לבין שווי הנכס. הכנ"ר מצא לפיכך כי ההיגיון שבקניית סיכון עודנו עומד, אך בהינתן השינוי אשר לגובה הסכום שהוענק הציע כי המתווה הראשון יעודכן כך שהסכום שישלם החייב תחת הבקשה לביטול הענקה יגדל מ-50,000 ש"ח, דהיינו מחצית מהענקה של 100,000 ש"ח, ל-115,000 ש"ח, מחצית מהענקה של 230,000 ש"ח. כן הציע כי הסכומים הנוספים שנקבעו במתווה הראשון לא ישתנו ויוותרו כמוסכם. הצעת הכנ"ר הייתה מקובלת על הנאמן, ואילו החייב ביקש כי סכום הפדיון יהיה נמוך יותר.

החלטת בית המשפט קמא

6.
בית המשפט קמא קיבל את עמדת הנאמן ואת הצעת הכנ"ר, וקבע כי המתווה הראשון יעודכן כך שהסכום בו יישא החייב תחת הבקשה לביטול הענקה יעמוד על 115,000 ש"ח (להלן:
"הסדר פדיון ההענקה"
). סכום זה מאזן על פי בית המשפט בין הטענות, הזכויות והסיכונים של הצדדים בבירור סוגיית ההענקה לגופה. כן קבע בית המשפט קמא כי שני הסכומים הנוספים שנקבעו, קרי ביחס לפדיון זכויות המבקש בדירת המגורים וביחס להשלמת תכנית הפירעון, יעמדו על כנם, וכי בכפוף לתשלום כלל הסכומים האמורים, החייב יהא זכאי לקבל הפטר.

טענות הצדדים

7.
המבקש טוען כי החלטת בית המשפט קמא אינה משקפת את האיזון הראוי בין זכויות הנושים, ובכללם הוא עצמו, לבין יכולת הפירעון של החייב. עיקר השגתו נוגעת כאמור לסוגיית ההענקה. את טענותיו בעניין הציג המבקש על דרך שאלת שאלות. שאלותיו הן כדלקמן: (1) האם רשאי בית משפט של חדלות פירעון ליתן הפטר מותנה שעה שקיימת לפניו בקשה לביטול הענקה. בהקשר זה טען המבקש כי הוא ומר זכאים עמדו על הבקשה לביטול הענקה שהגיש הנאמן, כאשר ממילא הוראות סעיף 96 לפקודה מקנות לנאמן את הסמכות לעתור לביטול הענקה, אך אינן מקנות לו סמכות להסכים להסדר פדיון הענקה; (2) ככל שפדיון הענקה הוא אפשרות שבדין, מהם התנאים בהם רשאי בית המשפט להורות על פדיון ולהתנות בכך מתן הפטר, והאם עמד בית המשפט קמא בתנאים אלו. בהקשר זה טען המבקש כי בית המשפט קמא קיבל את הצעת הכנ"ר מבלי שבחן אותה לגופה, מבלי שהמתין לקבלת מסמכים רלוונטיים להכרעה, ומבלי לחקור את מקבלת ההענקה – בתו של החייב; (3) האם הצעה שהציע הכנ"ר בעניין הענקה יכולה להוות שיקול רלוונטי בהחלטת בית המשפט.


בנוסף, טען המבקש כי משמעות ביטול ההענקה אינה העשרת קופת הכינוס בסכום שעבר מהחייב לבתו במועד ההענקה, אלא העשרת הקופה בהפרש שבין המשכנתא שלקחה הבת, לבין שווי הדירה כיום. בנוסף, טען כי גרסת החייב להשתלשלות הדברים וכן של המצב דהיום איננה אמינה.

8.
החייב סומך ידיו על החלטת בית המשפט קמא. בתשובתו לבקשת רשות הערעור חזר על טענותיו כפי שהוצגו לפני בית המשפט קמא ופורטו לעיל, וכן הוסיף והתייחס למהות תביעת החוב של המבקש כלפיו, ולנסיבות שהביאו ליצירת החוב, ולאמצעים בהם נקט המבקש לגבייתו, הנגועים כולם בחוסר תום לב ואף עולם כדי איומים.

9.
הנאמן בתשובתו התייחס לנטיית ערכאת הערעור שלא להתערב בהחלטות בית משפט של חדלות פירעון. כן טען כי אף אם היה בית המשפט קמא מבטל את ההענקה, ספק אם קופת הכינוס הייתה מתעשרת בסכום העולה על 115,000 ש"ח: הסכום שהעניק החייב לבתו הוא לכל היותר 230,000 ש"ח, כאשר סכום זה עשוי היה להצטמצם בחצי לאור תצהיר אבי החתן לפיו העביר לבני הזוג סך של 30,000 דולר לצורך רכישת הנכס. בנוסף, טען הנאמן כי אף במקרים בהם נקבע כי הענקה מבוטלת אך לחייב נותרו זכויות בנכס, לא מן הנמנע כי יש לאפשר לחייב או למי מטעמו לשלם את הסכום שהיה מתקבל ממימוש הנכס, חלף מימושו.

10.
הכונס הרשמי
עמד בתשובתו על הסמכות הרחבה של בית המשפט של חדלות פירעון, כפי שקובע סעיף 178(א) לפקודה. לדידו, סעיף זה מסמיך את בית המשפט, בין היתר, להורות על מתן הפטר אשר יותנה בתשלום סכום המגלם את שווי נכסי החייב והסיכון שקיים לצדדים מהמשך התדיינות משפטית הנוגעת לביטול הענקה. כן ציין הכנ"ר כי אין ממש בטענת המבקש לעניין סעיף 96 לפקודה, לפיה לשון הסעיף אינה מאפשרת פדיון זכויות חלף מימושם.

11.
יוער כי בין המבקש לבין החייב נתגלעה מחלוקת ביחס להמצאת בקשת רשות הערעור; החייב טען כי זו לא הומצאה לו כדין וביקש כי תמחק. בהחלטתי מיום 23.10.2019 הורתי למבקש להמציא את בקשת רשות הערעור לכתובת מגוריו של החייב. המשך בירור המחלוקת נעשה לפני כב' הרשמת
שרית עבדיאן
. בהחלטה מיום 24.11.2019 קבעה כי בקשת רשות הערעור הומצאה לחייב במסירה אישית, ובנסיבות העניין מצאה כי יש לדחות את בקשת החייב למחיקת ההליך.

דיון והכרעה

12.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובנספחים שצורפו, מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. להלן נימוקיי.

13.
כלל ידוע ומושרש הוא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון, נוכח מומחיותו הייחודית בתחומו ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין (רע"א 7692/19
אביחסרה נ' עו"ד תורג'מן
, פסקה 8 (9.1.2020)
;

רע"א 5633/18
בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי
, פסקה 14 (16.10.2018)). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.
החלטת בית המשפט קמא ניתנה לאחר שהתקיימו שני דיונים בבקשה לביטול הענקה, ולאחר שטענות המבקש לעניין נשמעו וניתן להן מלוא המשקל הראוי. ההחלטה מפורטת ומנומקת, ודי בדברים אלו על מנת לדחות את הבקשה.

14.
למעלה מן הצורך אוסיף כי גם לגופם של דברים לא מצאתי עילה להתערב. סעיף 96 לפקודה מורה כי בתנאים מסוימים רשאי בית המשפט להפקיע נכסים שהוענקו על ידי חייב, ללא תמורה או בתמורה מופחתת, לקרוביו או לאנשים אחרים טרם הפך פושט רגל. מטרת הסעיף היא הגנה על נושים מפני הברחת נכסים אשר יפחיתו את מסת נכסי החייב ללא תמורה הולמת (רע"א 8010/09
אלחדד נ' נשר
, פסקה 7 (30.6.2010); שלמה לוין ואשר גרוניס
פשיטת רגל
317 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן:
לוין וגרוניס
)). בענייננו הגיש הנאמן בקשה לביטול הענקה לפי סעיף 96(ב) לפקודה, הקובע כי חייב שהעניק נכס והפך פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, תהא ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אלא אם הוכח, בין היתר, כי במועד ההענקה היה המעניק כשר-פרעון. ואולם, לאחר שנשמעו טענות הצדדים ביחס לבקשה, וטרם בירור אותן טענות לגופן, אימץ בית המשפט את הסדר פדיון ההענקה (לפיו, כזכור, על החייב לשלם 115,000 ש"ח לקופת הכינוס חלף בירור הבקשה לביטול הענקה). טענות המבקש התמקדו כאמור בהסדר זה, אך לא מצאתי בהן עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא.

15.
ראשית
, לא מצאתי ממש בטענות המבקש לגבי סמכותם של בית המשפט והנאמן. המבקש פתח את בקשת רשות הערעור בטענה שהוצגה על דרך השאלה לגבי סמכות בית המשפט

ליתן הפטר מותנה מקום בו קיימת בקשה לביטול הענקה. ואולם, בענייננו, בית המשפט קמא לא הותיר את הבקשה פתוחה, אלא העניק להסדר פדיון ההענקה תוקף של החלטה, ובעקבות זאת הורה על מתן הפטר מותנה. במובן זה, ההפטר המותנה לא ניתן כאשר ישנה בקשה "תלויה ועומדת" לביטול הענקה, אלא לאחר הכרעה בעניין. בנוסף טען המבקש כי סעיף 96 לפקודה מסמיך את הנאמן לבקש ביטול הענקה, אך אינו מסמיך את הנאמן להסכים להסדר לפיו חייב ישלם סכום מסוים חלף בירור הבקשה. אין ממש בטענה זו. כלל הוא כי לבעלי תפקיד מוקנה שיקול דעת רחב בהליך פשיטת הרגל, ומרחב שיקול דעת מוקנה להם גם בהפעלת סעיף 96 לפקודה (ראו והשוו רע"א 7311/10
כהן נ' דדון
, פסקה 15 (
19.6.2011
) (להלן:
"עניין דדון"
); ע"א 4352/15
קורן נ' הראל
, פסקה 53 (
2.8.2017
)). שיקול דעת זה כולל גם את האפשרות להסכים לפדיון (מלא או חלקי) של אותה הענקה, וזאת בכפוף לקבלת אישורו של בית המשפט של חדלות פירעון (השוו לפש"ר (ת"א) 2686/07
ברנוביץ נ' עו"ד אינסל
(7.7.2014. כב' השופטת
דניה קרת-מאיר
), בו קיבל בית המשפט של חדלות פירעון פשרה שהושגה בין נאמן לחייב, חלף קבלה של בקשה לביטול הענקה). בענייננו הסכים הנאמן להצעת הכנ"ר בעניין במהלך הדיון השני, ולהסדר פדיון ההענקה ניתן תוקף של החלטה על ידי בית המשפט של חדלות פירעון באותו מעמד (לסמכותו הרחבה של בית המשפט של חדלות פירעון ראו סעיף 178(א) לפקודה). מכאן שאין כל בסיס לטענה כי הסכמת הנאמן להסדר פדיון ההענקה, וקבלתו כהחלטה על ידי בית המשפט, מהווים חריגה מתחום סמכויותיהם.

16.
שנית
, לא מצאתי ממש בטענות המבקש נגד החלטת בית משפט קמא לקבל את עמדת הנאמן והכנ"ר ולאשר את הסדר פדיון ההענקה.
כלל הוא כי בית המשפט לא יתערב בשיקול הדעת המוקנה לבעלי תפקיד בהליך פשיטת רגל, אלא אם מצא כי הפעילו
את שיקול דעתם באורח בלתי סביר או בלתי תקין באופן מהותי (עניין
דדון
, פסקה 15). אין זהו מצב הדברים במקרה דנן.
עיון בהחלטת בית המשפט קמא, וכן עיון בטענות הצדדים כפי שהובאו בהליך קמא, מעלה כי הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לכלל הנסיבות האופפות את ההענקה: במישור חוקיות ההענקה, ישנה מחלוקת האם היה החייב כשר-פירעון במועד ההענקה, אם לאו; האם ההענקה בוצעה לכבוד חתונת בתו של החייב, אם לאו (הענקה שנעשית לרגל נישואין, בין אם של המעניק ובין אם של ילדיו, עשויה בנסיבות מסוימות לחסות תחת החריגים לביטול הענקה (ראו סעיף 96(ג)(1) לפקודה. כן ראו
לוין וגרוניס
, בעמ' 326); ועוד. במישור גובה ההענקה, המחלוקת בין הצדדים יוצרת טווח מחלוקת שנע בין כ-45,000 ש"ח לכ-230,000 ש"ח. גם במישור זה, הכרעה לגבי הסכום שהוענק הייתה מצריכה בירור טענות עובדתיות, הן ביחס לתשלום שאבי החתן הצהיר כי העביר למען רכישת הנכס, והן ביחס לחלקה של אשת החייב בהענקה, אשר תלוי, בין היתר, בשאלה האם הייתה בעלת זכויות בנכס. מטבע הדברים בירור השאלות הנ"ל מצריך ניהולו של הליך משפטי, אשר בצדו עלויות לצדדים ואשר טומן בחובו אי-ודאות אשר לתוצאה הסופית. בנסיבות אלו, פתרון של פשרה שתעשיר את קופת הכינוס במחצית הסכום
הגבוה ביותר
שנטען כי החייב העניק לבתו (230,000 ש"ח, לטענת הכנ"ר), מצוי במתחם הסבירות, ואינו מצדיק התערבות שיפוטית
.
משכך, לא מצאתי כי הנאמן הפעיל את
שיקול דעתו באורח בלתי סביר או בלתי תקין כשהסכים להסתפק בתשלום החלקי, שגובהו הוצע על ידי הכנ"ר, חלף בקשתו לביטול ההענקה. בהתאם לזאת, אין בהחלטת בית המשפט קמא לקבל את עמדת הנאמן והכנ"ר, ולאשר את הסדר פדיון ההענקה, כדי להקים עילה להתערבות בית משפט זה.

17.
על יסוד כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות הנאמן והכנ"ר ביחס לבקשה זו בסכום של 2,500 ש"ח לטובת כל אחד מהם (סה"כ 5,000 ש"ח).


ניתנה היום, י"א בשבט התש"ף (6.2.2020).





ש ו פ ט

_________________________



19055720_y09.docx

יח
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







רעא בית המשפט העליון 5572/19 עו"ד שמעון נחמה נ' אהרון רוזנפלד, עו"ד פדר אופיר, הכונס הרשמי (פורסם ב-ֽ 06/02/2020)