פסקי דין על עופר רם | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי
39657-12/19 ברע 03/02/2020
ברע 39657-12/19 עופר רם נ' המוסד לביטוח לאומי
administrator
administrator
1
0
2020-02-11t07:16:00z
2020-02-11t07:16:00z
2
1140
5705
microsoft corporation
47
13
6832
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית הדין הארצי לעבודה
בר"ע 39657-12-19
ניתנה ביום
03 פברואר 2020
עופר רם
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
החלטה
השופט מיכאל שפיצר
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה
ירושלים
(סגנית הנשיא
שרה ברוינר ישרזדה; (ב"ל 27996-02-19)) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת
הוועדה הרפואית לעררים מיום 13.12.18 (להלן – הוועדה) שקבעה כי אין להכיר
למבקש בנכות נוספת ונפרדת לפי פריט ליקוי שבסעיף 48(2)(ו) לתקנות הביטוח הלאומי
(קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות),
בגין מגבלת התנועה ממנה סובל בברכו.
הרקע
לבקשה
ביום 11.6.18 ניתן בהסכמת
הצדדים
פסק דין
(ב"ל 23714-03-18) לפיו:
"עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתסביר
מהי המגבלה התפקודית מהנזק למיניסקוס, והאם המגבלה התפקודית בגין יישור הברך מצדיקה
מתן נכות נוספת ונפרדת לפי פריט ליקוי 48 ו'" (להלן – פסק הדין המחזיר).
הוועדה התכנסה מכוח הוראות
פסק הדין המחזיר וקבעה כדלקמן:
"הוועדה התכנסה מתוקף
פס"ד 11.6.18, הוועדה התבקשה לדון האם אפשר לתת שני סעיף 48 2 ו
ii
. על הגבלה ביישור ברך 10%, הסעיף
השני בנוסף 48 2 ז. יש לציין למרות שהתובע קיבל 48 2 ז
iv
בבדיקה לא התגלה דלדול שרירים
ושינויים ניווניים קלים.
בחוות דעת של ד"ר חיימסקי 10.1.18
כתב הגבלה ביישור כ-10 מעלות...בהמשך המכתב בין 10-12 מעלות. יש לציין שמבחינה
טכנית א"א להבדיל במדידה בין 10-12 מעלות.
כמו כן, בוועדה מיום 19.1.17 המבוטח
נבדק נמצא 10 מעלות ולכן הסעיף שניתן כולל גם הגבלה בתנועות מכיוון שחלק מהתנאים
קיימים וחלק לא."
על
החלטה זו ערער המבקש לבית הדין האזורי.
פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין קמא דחה את
הערעור וקבע כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר וכי לא נפל פגם משפטי
בהחלטת הוועדה לפיה אין להכיר למבקש בנכות נוספת ונפרדת לפי פריט ליקוי
48(2)(ו) לתקנות בגין מגבלת התנועה ממנה סובל בברכו.
בית הדין קבע כי הוועדה
הבהירה בנימוקיה שהמגבלה התפקודית ממנה סובל המבקש במיניסקוס הינה מגבלת
תנועה, והיא למעשה התנאי היחידי המתקיים מתוך תנאי החלופה של סעיף
48(2)(ז)(4) שנקבעה לו. המבקש אינו עונה באופן מלא על תנאי החלופה של הסעיף,
שכן אינו סובל מדלדול שרירים ושינויים ניווניים קלים. אי לכך, אין מגבלה
תפקודית אחרת בשל הוצאת המיניסקוס, והגבלת התנועה היא אותה הגבלה שבסעיף
48(2)(ו), אשר מבקש המבקש להחיל עליו. נוכח העובדה כי מגבלת התנועה נדרשת
בשני הסעיפים, אין הצדקה למתן שניהם גם יחד.
טענת המבקש כי הוועדה
נמנעה לאמץ את קביעותיו של ד"ר חיימסקי נדחתה על ידי בית הדין האזורי מהנימוק
כי
פסק הדין המחזיר לא הורה לוועדה לשוב ולהתייחס לאותה
חוות הדעת או לשאלה מהו שיעור מגבלת היישור בברכו של המבקש.
באשר לאופן מדידות הוועדה
בכל הנוגע לטווח התנועה, קבע בית הדין כי לא נפל פגם בכך
שהוועדה
הסתמכה על בדיקותיה שלה. צוין כי אין רלבנטיות לעובדה שהוועדה מבצעת מדידותיה
באמצעים פיזיים ולא במכשירים, כפי שנטען שד"ר חיימסקי עשה. בית הדין
האזורי הוסיף כי שיקול דעת רפואי הוא כיצד לבצע בדיקות והאם יש להעדיף מדידה
באמצעי זה או אחר, והסברה של
הוועדה
כי מבחינה טכנית לא ניתן להבחין בין 10 ל-12 מעלות הוא הסבר מקצועי שאין מקום
להתערב בו.
באשר להפניית המבקש לפסק
הדין שניתן בב"ל 59058-11-10 רחמים עמרם – המוסד לביטוח לאומי (23.1.11)
(להלן – עניין עמרם), שדן בדיוק באותם שני סעיפים וגם שם נדונה השאלה
בדבר החלת שניהם בו זמנית על ליקויו של המבקש, השיב בית הדין כי עניינו של מר
עמרם נדון בהמשך בב"ל 49130-05-11 וגם בבר"ע 4653-03-12, ובסופו של
דבר, אומצה קביעת הוועדה לפיה המגבלה ממנה סבל המבוטח בברכו נבעה כולה
מהמיניסקוס. משכך, מצאה הוועדה שמתן נכות על פי שני הסעיפים משמעו מתן כפל
נכות בשל אותו ליקוי. הוסיף בית הדין וציין כי הדברים יפים גם בענייננו, שכן
הוועדה הבהירה שהמגבלה התפקודית היחידה בשל המיניסקוס היא מגבלת התנועה,
ומשכך אין מקום ליתן בנפרד גם סעיף לקות "עצמאי" המקנה נכות כפולה בשל
אותה מגבלה, כנטען על ידי המבקש.
מנגד, הפנה המשיב להחלטה שניתנה
בבר"ע 12391-07-13 יעקב חזק – המוסד לביטוח לאומי (5.3.14) (להלן – עניין
חזק), שם הובהר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי דרישת סעיף 48(2)(ז) לתקנות
היא כי לפגיעה במיניסקוס תהא השלכה תפקודית (זאת, בניגוד לקביעה הראשונית בעניין
עמרם אשר לא נותרה על כנה בהליך הערעור, כאמור לעיל). לפיכך, קבע בית הדין
האזורי כי אף טענת המבקש שדי בכך שנפגע במיניסקוס כדי להקנות לו סעיף ליקוי נפרד
בגין כך, ללא קשר למגבלה תפקודית, דינה להידחות.
טענות
המבקש
בבקשת רשות הערעור חוזר
המבקש על טענותיו כפי שנטענו בבית הדין קמא וטוען כדלקמן:
א.
שגה בית הדין קמא בסעיף 13 לפסק דינו עת קבע כי מדובר בסעיף
לקות "עצמאי", מאחר והנזק למיניסקוס נגרם כתוצאה מתאונה בברך שמאל שקרתה
לו בשנת 2011 (בעניין זה, הפנה למכתבו של ד"ר חיימסקי). למבקש קרתה תאונה נוספת
בשנת 1990, בגינה נגרם לו נזק של חוסר יישור של הברך בזווית של 10 מעלות. אי לכך, ברור
שהמגבלה ביישור לא נובעת אך ורק מהנזק למיניסקוס, אלא הייתה קיימת מאז התאונה בשנת
1990. עוד נטען כי מדובר בשתי תאונות שונות, בהפרש של 21 שנים זו מזו, ולא ברור מדוע
לא ניתן לתת בגינן שני סעיפי ליקוי על אותה הברך.
ב.
ממצאי הוועדה, לפיהם לא נמצאו שינויים ניווניים קלים ודלדול
שרירים, אינם עולים בקנה אחד עם קביעתה באשר לסעיף הליקוי 48(2)(ז)4 לתקנות. עוד נטען
כי החלטתה לא ברורה לעניין אילו מהתנאים מתקיימים בעניינו של המבקש ואילו לאו.
דיון
והכרעה
לאחר עיון בבקשה, בפסק
דינו של בית הדין האזורי, ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי יש לדחות את הבקשה ללא קבלת
תגובת המשיב.
תקנה 11(ד) לתקנות קובעת
בזו הלשון:
"בקביעת דרגת נכות של נפגע שנפגם
בקשיון או בהגבלת תנועה של פרק - לא יבוא בחשבון נזק שנגרם לשרירים הפועלים באותו פרק."
מעיון בפרוטוקול הוועדה,
לא מצאתי עילה להתערב בקביעותיה. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ו
החלטתה
היא החלטה רפואית מנומקת המבוססת על שיקול דעת מקצועי, מצויה ממתחם הסבירות,
ואשר בהתאם לפסיקה, אין בית הדין מוסמך להתערב בה (ראו עב"ל 10014/98 הוד
– המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213, 1999).
דין טענת המבקש על כך שהוועדה
נמנעה מלאמץ את חוות הדעת של ד"ר חיימסקי להידחות. הוועדה בדקה בעצמה את
המבקש, ומדובר בעניין רפואי מובהק שאין לבית הדין עילה להתערב בו. לכך אוסיף כי
פסק הדין המחזיר לא הורה לוועדה להתייחס לחוות הדעת האמורה, והעובדה שהתייחסה רק
מעידה על כך שהייתה ערה לחוות הדעת, אולם העדיפה את בדיקתה שלה על חוות דעתו של
ד"ר חיימסקי. בשולי הדברים נציין כי בהתאם להלכה הפסוקה, משמוחזר עניינו של מבוטח
על ידי בית הדין לוועדה הרפואית ב
פסק דין
עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק להוראות
שניתנו לה בפסק הדין ולקיימן (נא/ 29-01 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע
כ"ד 160).
בעניין חזק שניתן בעקבות פסק
דינו של בית המשפט העליון בעניין הנדרוגר, נדרש בית הדין לפרשנות סעיף
48(2)(ז) לתקנות. נקבע כי על מנת להיכנס לגדרי הסעיף על המבוטח להיות בעל הגבלה תפקודית
בברך ולא די בקרע במיניסקוס כדי להיכנס בגדרי הסעיף (רע"א 3986/13 הנדרוגר
נ' משרד הביטחון (30.10.13)), ובשים לב לעיקרון שאין כפל נכויות בגין אותה מגבלה.
(בר"ע (ארצי) 36685-10-16 המוסד לביטוח לאומי – רומן מורגנובסקי (24.4.17)).
(וכן ראו: בר"ע (ארצי) 43850-05-18 רפאל אוחיון – המוסד לביטוח לאומי (27.6.18)).
סעיף 48(2)(ז) לתקנות
מקנה נכות בתנאי שקיימת מגבלה תפקודית. בענייננו, אבחנה הוועדה למבקש הגבלת תנועה.
אבחנה זו הינה קביעה רפואית, ללא קשר לטענות המבקש כי מדובר בשתי תאונות שונות,
בהפרש של 21 שנים זו מזו.
סוף דבר
– לא מצאתי טעות משפטית
או עובדתית בפסק הדין של בית הדין קמא, אשר על כן דין הבקשה להידחות. בנסיבות
העניין – אין הוצאות.
ניתנה
היום, ח' שבט תש"פ (03 פברואר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
ברע בית הדין הארצי לעבודה 39657-12/19 עופר רם נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 03/02/2020)