פסקי דין על שומרה חב' לביטוח בע"מ | פסקי דין על מאיה דגן

10676-02/20 רעא     06/02/2020




רעא 10676-02/20 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' מאיה דגן








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

06 פברואר 2020
רע"א 10676-02-20 שומרה חב' לביטוח בע"מ
נ' דגן




בפני

כב' הנשיא רון שפירא


מבקשת

שומרה חב' לביטוח בע"מ


נגד


משיבה

מאיה דגן



החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בקריות (כב' השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים) שניתנה ביום 05.01.20 בתיק ת.א. 5226-11-15 ואשר במסגרתה הורה בימ"ש קמא על מינוי מומחה אורתופד נוסף מטעם בית המשפט לצדו של מומחה שמונה קודם לכן כמומחה מטעם בית המשפט בתיק זה.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

הרקע לבקשה והחלטת בימ"ש קמא:
בפני
בימ"ש קמא נדונה תביעת המשיבה לקבלת פיצוי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1976 (להלן: "חוק הפלת"ד") לאחר שלטענתה נפגעה בתאונת דרכים בשנת 2014. המבקשת היא מבטחת הרכב בו שהתה המשיבה במועד התאונה בהיותה נוסעת בו. ביום 16.06.16 מונה ד"ר מיכאל טנצמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. המינוי נקבע עוד בהיות ההליך בפני
מותבו הקודם, כב' השופט נאסר ג'השאן. בחוות דעתו מיום 30.12.16 קבע ד"ר טנצמן כי למשיבה נכות צמיתה בשיעור 10% בשל הגבלות תנועה בעמוד שדרה מותני, אותה יש לשייך אל התאונה, תוך בהנחה שלפני התאונה לא היו למשיבה הגבלות תנועה וכאבים בגב התחתון. המבקשת הפנתה שאלות הבהרה אל המומחה, אליהן צורף חומר רפואי שהתקבל לאחר כתיבת חוות הדעת, ושאלה האם נכון כי לנוכח המסמכים הרפואיים החדשים יש לעדכן את חוות הדעת ולקבוע כי הנכות הקיימת אצל המשיבה אינה קשורה לתאונה. בתשובתו סקר המומחה את המסמכים החדשים שהוצגו בפני
ו ומסקנתו הייתה כי אמנם הנכות שקבע אינה קשורה לתאונה אלא למצב קודם. המומחה נחקר לבקשת המשיבה ובמהלך חקירתו עמד על המסקנה המעודכנת של חוות דעתו לפיה לא נותרה למשיבה נכות בגין התאונה.

ביום 1.1.19 הגישה המשיבה בקשה לפסילת חוות דעת המומחה ומינוי מומחה רפואי תחתיו ולחילופין מומחה נוסף. המבקשת התנגדה לבקשה. ביום 5.1.20 ניתנה החלטת בימ"ש קמא המורה על מינוי מומחה אורתופד נוסף מטעם בית המשפט והחלטה זו היא נשוא בקשת רשות הערעור.

בימ"ש קמא קבע בהחלטתו כי דין בקשת המשיבה לפסילת חוות דעת המומחה להידחות, אך יש מקום למינוי מומחה נוסף, אשר חוות דעתו תונח לפני בימ"ש קמא לצד חוות הדעת הנוכחית.

נקבע כי דרישתו של המומחה לעיגון ממצא קליני בבדיקת הדמיה רלוונטית הינה דרישה שבמומחיות המצויה בלב שיקול הדעת של הבודק וכי הסברו של המומחה כי לבדיקת ההדמיה חשיבות על מנת לעגן באמצעותה את הממצא הקליני ולהסבירו הינו סביר ומקובל. בימ"ש קמא גם לא קיבל טענת המשיבה כי היה על המומחה לקבוע 20% נכות בגין ההגבלה בטווח התנועה וקיבל את הסבר המומחה שחרף השינויים הניווניים הקשים בגובה ובלט הדיסק אין זה סביר שממצאים כאלה יביאו להגבלה הבינונית אשר מצא בבדיקתו הקלינית וכי אלה אינם תוצאה של התאונה. בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי כבר בחוות דעתו המקורית סבר המומחה כי הקשר הסיבתי בין התאונה למגבלה ממנה סובלת המשיבה בעמוד השדרה המתני הינו רעוע, אך מצא להקנות נכות בשיעור 10% וזאת הסביר בכך שהתאונה יכולה הייתה להפוך את הממצאים ה"ישנים" לסימפטומטיים. עוד צוין כי לאחר מתן חוות הדעת הפנתה המבקשת את המומחה למסמכים רפואיים מעברה של המשיבה אשר נתקבלו לטענתה לאחר מתן חוות הדעת ובתשובה לכך ציין המומחה כי אין ספק כי לאור התיעוד הרפואי העומד עתה לנגד עיניו למשיבה מצב קודם ברור וחד משמעי בגין הגב התחתון הנמשך לאורך שנים ולכן שינה ממסקנתו וציין כי הנכות אשר קבע בשיעור 10% שייכת באופן ברור למצב קודם ובגין התאונה הנדונה לא נותרה למשיבה כל נכות.

בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי קביעת המומחה הראשונית לפיה אין ספק שמגבלת המשיבה בעמוד השדרה המתני מקורה בתאונה, לצד קביעתו המאוחרת לפיה המגבלה כולה מקורה במצב קודם, מעוררת מידה מסוימת של אי נוחות, שכן מדובר בדבר והיפוכו. אף על פי כן קבע כי הסברו של המומחה כי החומר המדובר לא הוצג לפניו עובר לעריכת חוות דעתו, לצד העובדה שתלונותיה של המשיבה הינן מתמשכות עד לחודש יוני 2014, בסמוך למועד התאונה, הינו מקובל בנסיבות העניין. על כן, משלא עמדו מלוא המסמכים לעיון המומחה מטעם בית המשפט במעמד בדיקת המשיבה, נקבע כי קמה עילה למינוי מומחה נוסף, זאת מבלי לפגוע במקצועיותו או מהימנותו של המומחה.

בימ"ש קמא לא קיבל טענות המשיבה לפיהן היה מקום להעניק נכות בשל פריצת דיסק וקיבל הסברו של המומחה לעניין זה והאופן בו פענח המומחה את הבדיקות. חרף זאת, ולאור אופי הממצא המדובר שעניינו "בלט דיסק" קבע בימ"ש קמא כי מבלי לגרוע ממומחיותו ומעמדו של ד"ר טנצמן, תשובותיו המבטלות את קיומו של הממצא אשר נצפה על ידי רדיולוג מעוררות ספק בלבו של בימ"ש שמא יש בממצא זה כדי להותיר נכות. נקבע כי תשובות המומחה מעלות את הספק שמא קיים אצל המשיבה ממצא אובייקטיבי שבכוחו לגבש נכות רפואית, אשר לא ניתנה עליו הדעת ועובדה זו מצדיקה מינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדיה. כן צוין בעניין זה כי מוטב שכלל המסמכים הרפואיים יונחו לפני המומחה בעת ובעונה אחת ולא טיפין טיפין. לכן בסיכום הנתונים המפורטים לעיל נמצא כי יש למנות מומחה נוסף, מבלי לפסול את חוות דעתו של המומחה.



טענות המבקשת:
המבקשת טוענת כי אין בנימוקי בימ"ש קמא כדי להצדיק מינוי מומחה נוסף וכי נימוקיו שגויים ואינם מגיעים לרף הגבוה והמחמיר שהועמד על ידי ביהמ"ש העליון לצורך מינוי מומחה נוסף בתיקי פלת"ד.

נטען כי אין כל בסיס משפטי לקביעה כי משלא עמדו בפני
המומחה במעמד בדיקתו את המשיבה מלוא החומרים הרפואיים קמה עילה למינוי מומחה נוסף. נטען כי דווקא העובדה כי המומחה היה מוכן לשנות חוות דעתו משהובא בפני
ו חומר רפואי נוסף שלא היה בפני
ו בעת כתיבת חוות הדעת הראשונה ראויה לשבח ומצביעה על יושרו והגינותו ולכן אין מקום למינוי מומחה נוסף לצדו.

עוד נטען כי לגבי הממצא של בלט דיסק בבדיקת ה-
ct
שנזכר בפענוח של הרדיולוג בבית חולים כרמל, שם בוצעה ההדמיה, לגביו הבהיר המומחה כי לפי פענוחו העצמי ממצא זה אינו קיים, גם אם עלה ספק בעיני בימ"ש קמא עדיין רחוקה הדרך עד למינוי מומחה נוסף בגין ספק זה. נטען כי המומחה הסביר מדוע הרדיולוג בבית החולים ראה ממצא שאינו קיים והסביר כי מדובר בפענוח שגוי של הרדיולוג, שזו תופעה שמתרחשת לעתים. כן נטען כי לא ברור מדוע סבר בימ"ש קמא כי יש בכוחו של הממצא הנטען, אם קיים, כדי לגבש נכות רפואית. נטען כי לא הובאה בתיק כל ראיה או אמירה רפואית התומכת באמירה זו ולכן שגה בימ"ש קמא וההיפך הוא הנכון מכיוון שלעמדת מומחה בית המשפט לממצא כזה, גם אם קיים, לא תהיה השפעה על הנכות בגין התאונה. נטען כי המומחה הסיק שממצא זה לא קשור אל התאונה שכן את בעיות עמוד השדרה המתני של המשיבה יש לשייך למצב קודם ברור וחד משמעי הנמשך לאורך שנים. לכן נטען כי ברור כי גם אם קיים ממצא הדמיתי תמונת הנכות לא תשתנה לדעת המומחה שכן הוא סבור באופן נחרץ כי בעיית הגב המתני הקיימת כיום היא ישנה ובמלואה אינה קשורה לתאונה. עוד נטען כי קיומו של ספק בעיני בימ"ש קמא בשאלת הימצאותו או אי הימצאותו של בלט בוודאי אינו מצדיק מינוי מומחה נוסף אורתופד לבדיקה מלאה של המשיבה ומתן חוות דעת חדשה בכל הנושא האורתופדי. לכל היותר ניתן היה למנות מומחה בשאלה ממוקדת זו.

נטען כי החלטת בימ"ש קמא אינה תואמת את ההלכות שנקבעו בפסיקת ביהמ"ש העליון בנושא מינוי מומחה נוסף ויש בה כדי להנמיך את הרף שנקבע לצורך מינוי מומחה נוסף. נטען כי לא כל אימת שעולה ספק כלשהו בעיני ביהמ"ש יש מקום למינוי מומחה נוסף אלא מינוי מומחה נוסף נעשה במשורה במקרים חריגים רק כאשר עולה ספק של ממש שיש בו כדי למנוע מביהמ"ש הכרעה בתיק בהסתמך על חוות דעתו של הרופא הממונה. נטען כי במקרה זה אין כל פרכה בחוות דעתו של המומחה ולכל היותר יש מה שהוגדר על ידי בימ"ש קמא ספק בקיומו של ממצא הדמיתי, אלא שהספק הוא בעניין שולי לחלוטין שאין בו כדי להשפיע על קביעת הנכות ועל הקביעה המרכזית של מומחה ביהמ"ש שלא נסתרה ולא עלה בה כל ספק בעיני בימ"ש קמא לפיה בעיות הגב של המשיבה מקורן בעבר ויש לשייכן למצב קודם שנמשך לאורך שנים. נטען כי הספק אליו מתייחס בימ"ש קמא אין בו כדי להשפיע על הנכות שנקבעה ואין בו כדי למנוע מבימ"ש קמא הכרעה, שכן בימ"ש קמא לא מצא כל פגם בקביעתו של המומחה כי המסמכים החדשים שהועברו אליו הביאו לחזרתו בו ממסקנתו הראשונה ושכנעו אותו כי מקורן של הגבלות התנועה בגב המתני הוא בעבר. לכן נטען כי שגה בימ"ש קמא כאשר מינה מומחה נוסף ויש לבטל החלטה זו.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת החלטת בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הקשת
למתן רשות הערעור. לא מצאתי כי בהחלטת בימ"ש קמא נפל כל פגם המצדיק התערבות בנסיבות העניין.

ראשית יצוין כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית למנות מומחה נוסף תהא רק במקרים מיוחדים בהם ההחלטה אינה מתיישבת עם חומר הראיות או עם שורת הצדק והגיונם של הדברים [רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (17.12.2017)]. אין זה המקרה שלפני. עוד אוסיף כי ההחלטה על מינוי מומחה נוסף היא בליבת שיקול הדעת של הערכאה המבררת והלכה מושרשת היא כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לסדרי הדין, אופן ניהול המשפט וממצאי עובדה ומהימנות, ובכלל זה בעניינים הקשורים למינוי מומחים. ההלכה היא כי במקרה בו ביהמ"ש בערכאה הדיונית בחר למנות מומחה רפואי נוסף עקב הספק שנותר בו, נטיית ערכאת הערעור היא למעט בהתערבות
[רע"א 7863/17 הנ"ל].

במקרה שלפני עולה מהחלטת בימ"ש קמא כי נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים והחלטתו ניתנה בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה. בימ"ש קמא לא נעתר לבקשת המשיבה לפסילת חוות דעת המומחה וקבע כי השינוי שחל בחוות דעתו של המומחה
ומשלא עמדו מלוא המסמכים לעיון המומחה מטעם בית המשפט במעמד בדיקת המשיבה, מצדיק בנסיבות המקרה עילה למינוי מומחה נוסף, זאת מבלי לפגוע במקצועיותו או מהימנותו של המומחה.

בימ"ש קמא איזן בין כל השיקולים הרלוונטיים כאשר לא קיבל טענות המשיבה לפיהן היה מקום להעניק נכות בשל פריצת דיסק וקיבל הסברו של המומחה לעניין זה והאופן בו פענח המומחה את הבדיקות. חרף זאת, ולאור אופי הממצא המדובר שעניינו "בלט דיסק" קבע בימ"ש קמא כי מבלי לגרוע ממומחיותו ומעמדו של ד"ר טנצמן, תשובותיו המבטלות את קיומו של הממצא אשר נצפה על ידי רדיולוג מעוררות ספק בלבו של בימ"ש שמא יש בממצא זה כדי להותיר נכות. נקבע כי תשובות המומחה מעלות את הספק שמא קיים אצל המשיבה ממצא אובייקטיבי שבכוחו לגבש נכות רפואית, אשר לא ניתנה עליו הדעת ועובדה זו מצדיקה מינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדיה. כן צוין בעניין זה כי מוטב שכלל המסמכים הרפואיים יונחו לפני המומחה בעת ובעונה אחת ולא טיפין טיפין. לכן בסיכום הנתונים המפורטים לעיל נמצא כי יש למנות מומחה נוסף, מבלי לפסול את חוות דעתו של המומחה הראשון שמונה.

כאמור, סבורני כי בימ"ש קמא פעל בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה ואיזן בין כל השיקולים הרלוונטיים כאשר קבע כי בנסיבות העניין יש למנות מומחה נוסף וזאת בשל הספקות שהתעוררו בלבו שמא קיים אצל המשיבה ממצא אובייקטיבי שבכוחו לגבש נכות רפואית אשר לא ניתנה עליו הדעת.
נזכיר כי פסילת חוות דעת מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט שמורה למקרים קיצוניים וניתן לבחור בסעדים מתונים יותר לריפוי פגם שנפל בחוות הדעת, כגון מינוי מומחה רפואי נוסף [רע"א 8152/18 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (10.02.2019)]. כך רשאי ביהמ"ש למנות מומחה רפואי נוסף אם סבר כי הבירור העובדתי לא הגיע כדי מיצוי או כל אימת שחש כי אינו יכול להכריע באופן מושכל בעניין שברפואה ללא חוות דעת נוספת [רע"א 7863/17 הנ"ל].

במקרה זה, כאמור, איזן בימ"ש קמא בין השיקולים הרלוונטיים ובחר באפשרות המתונה יותר,
להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף, זאת לאור הספקות שהתעוררו כמפורט לעיל, כאשר מינוי מומחה נוסף אינו שולל את האפשרות להסתמך על חוות הדעת של המומחה הראשון, שהיא עדיין חלק מחומר הראיות בתיק. ההחלטה למנות מומחה נוסף בנסיבות העניין היא סבירה ועומדת בכללים שנקבעו בפסיקה לעניין זה. לא מצאתי כי נפלו בהחלטה פגמים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור, לא כל שכן פגם המצדיק מתן רשות לערער בהתאם להלכות המצמצמות את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה.

נזכיר עוד כי אם יתברר בעתיד, לאחר שתוגש חות הדעת של המומחה הנוסף, כי לא היה בחות הדעת המשלימה כדי לשנות את תמונת המצב שבפני
בית המשפט לאחר שהוגשה חוות הדעת הראשונה, וכתוצאה מכך ההליך הוארך שלא לצורך, ניתן יהיה להביא את הדבר בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות משפט, בין הייתר בהתיחס לשר המומחה,
בסיונו של ההליך.

בסיכומו של דבר, ומכל הטעמים שפורטו, לא מצאתי כל טעם להתערב או ליתן רשות ערעור על החלטתו של בימ"ש קמא. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות וגם אין צורך להיזקק להליך של הפקדת ערבון.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום,
י"א שבט תש"פ, 06 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.

רון שפירא
, נשיא







רעא בית משפט מחוזי 10676-02/20 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' מאיה דגן (פורסם ב-ֽ 06/02/2020)