פסקי דין על עמוס אגרון | פסקי דין על אילנה ישראל

5923/04 א     03/04/2006




א 5923/04 עמוס אגרון נ' אילנה ישראל





בתי המשפט
1

ת. א. 005923/04
בית משפט השלום ירושלים
03/04/2006
תאריך:
כבוד השופט משה בר-עם

בפני
:
עמוס אגרון

בעניין:
התובע
א. אברהים

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
אילנה ישראל
הנתבעת
שלומית גבירצמן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק - דין

א. כללי

פסיקה על דרך הפשרה, על פי הקבוע בסעיף 79 א(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984 (להלן: "סעיף 79 א"), בעניין שיעור שכר הטרחה הראוי להשתלם, בגין שירותים משפטיים ובקשר לניהול הליכים בבית משפט, עד למועד הפסקת הייצוג המשפטי בטרם סיומם.

ב. על העובדות הטענות וההליכים

1. הנתבעת שכרה את שירותיו המשפטיים של התובע, עו"ד במקצועו, בעניין ייצוגה בניהול הליכים משפטיים, בקשר לתאונת דרכים, בה היתה מעורבת, ביום 4.6.01 (להלן: "התאונה") ובתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, בתאונה.

2. בין הצדדים לא נערך הסכם שכר טרחה, בכתב ולא סוכם שיעור שכר הטרחה שישתלם לתובע, בגין ניהול ההליכים המשפטיים, לפיצוי התובעת בשל הנזקים שהוסבו לה לתאונה, הגם שאין חולק, לנוכח מהות השירות, שעניינו ניהול הליכים משפטיים, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בדבר שיעור שכר הטרחה שאמור היה להשתלם לתובע, עם סיומם של ההליכים, על פי הקבוע בסעיף 16 לחוק הפיצויים והכללים שהותקנו מכוחו (כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים) תשל"ז - 1977)) (להלן: "הכללים") ובשיעורים שנקבעו שם ולענייננו, שיעור של 13% מסכום הפיצוי שייפסק.

3. על פי הנטען, נקט התובע בפעולות שונות בעניינה של הנתבעת, לרבות הגשת תובענה לבית משפט נכבד זה, בת.א. 12602/01 (להלן: "התובענה"), כנגד מבטחת השימוש ברכב, שהיה מעורב בתאונה וניהל הליכים משפטיים שונים ובכלל זה, פעל למינוי מומחים רפואיים, קבלת תשלום תכוף, בסך של 7,500 ₪ (שבגינו קיבל התובע שכר הטרחה בשיעור 11%, בתוספת מע"מ כקבוע בכללים) והכל, כפי שפורט בהרחבה בכתב התביעה.
עוד נטען, כי ניתן לנתבעת שירות משפטי נוסף, בקשר לזכאותה, מכוח פוליסות לתאונות אישיות (להלן: "הפוליסות"), הגם שלא הוגשה, באמצעותו, תובענה למימושן ובגין השירות הנוסף, לא שילמה הנתבעת, לטענתו, שכר טרחה.

4. התובע הדגיש, כי במשך כל תקופת ההסכם ועד להפסקת ייצוג הנתבעת בתובענה, ניתן לה יחס אישי, הדרכה וייעוץ שוטף וכן עדכון בדבר התקדמות ההליכים המשפטיים, בעניינה.

5. הנתבעת, שלא היתה מרוצה מטיב השירות וניהול ההליכים, בתובענה, פנתה לתובע, ביום 9.3.04, הודיעה על שחרורו מהמשך ייצוגה וביקשה להגיע להסכם, בדבר שיעור שכר הטרחה המגיע, עד אותו שלב. הנתבעת העלתה טענות שונות כנגד התנהלות התובע ובכלל זה, בקשר לתקשורת לקויה וטיפול רשלני ועוד כהנה וכהנה טענות והכחישה כי קיבלה ייעוץ משפטי, בקשר למימוש זכותה על פי הפוליסות.
בעניין זכאותו של התובע לשכר טרחה ראוי, טענה הנתבעת כי ההסדר הרלוונטי הוא זה הקבוע בסעיף 16 לחוק הפיצויים ועל פיו טענה, כי תביעתו מוקדמת, שכן טרם נפסק לנתבעת פיצוי בתובענה, בגין התאונה ומשכך, לא ניתן לדעת את שיעור שכר הטרחה שהיה משתלם לתובע, אילו המשיך לייצגה עד לסיום ההליכים בעניינה ואת שיעור שכר הטרחה הראוי, הנגזר ממנו, בשל סיום הקשר המשפטי ביניהם ובטרם הסתיימו ההליכים בתובענה.

6. במהלך הדיון (פרוט' מיום 17.11.05, עמ' 5 ש' 9-5), הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית, שלפיה ינתן פסק הדין בתובענה, בפשרה, על פי הקבוע בסעיף 79 א ועל יסוד כל המסמכים שבתיק בית המשפט, לרבות תצהירי הצדדים, על נספחיהם ולאחר סיכום קצר של טענותיהם. עוד הוסכם כי בית המשפט יהא רשאי, בפסק הדין, לחייב את הנתבעת עד לסך של 25,000 ₪ וכן לנמק קצרות את החלטתו.

7. על עקרונות הפסיקה בפשרה כתבתי בהרחבה במקום אחר (ראה ת.א. (ירושלים) 5437/01 ניסים חנניה נ' ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש, פורסם באתר נבו, בתאריך 30.1.05) ואין צורך לשוב ולפרטם. זאת ועוד, מקום בו הסכימו הצדדים כי בגדרה של פסיקה בפשרה, תינתן הנמקה, זו תהיה קצרה ותמציתית וכמתחייב מטיבו של ההליך (ראה: ע"א (י-ם) 6143/05 ניידות חב"ד להפצת יהדות בארץ הקודש נ' ניסים חנניה, (טרם פורסם, 27.10.05)).

לפיכך, משהוגשו סיכומי הצדדים הובא התיק בפני
למתן

פסק דין
, כדלקמן.

ג. על הדין

8. 8. נדמה כי כיום, אין ולא יכול להיות חולק בדבר זכותו של לקוח להפסיק בכל עת את הקשר המשפטי עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו המשפטיים (ע"א 136/92 בייניש נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (להלן: "עניין בייניש"), ולאחרונה, ע"א 2578/04 שמעון ועקנין נ' אברהם כהן (טרם פורסם,

פסק דין
מיום 14.3.06)). מאידך, אין גם חולק כי לא ניתן לגרוע מזכותו של עורך הדין, לקבל שכר ראוי, עבור השירות שנתן ללקוח עד להפסקת הקשר ביניהם. המקור הנורמטיבי לשכר ראוי מצוי בהוראת סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), אשר בהעדר הסכמה אחרת מהווה תנאי מכללא בהסכם שכר הטרחה, וביסודו, עומד העקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן, ימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין (ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נגד עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20, 27). לאור לשונו של סעיף 46 לחוק החוזים, יש להתחשב בנסיבות בהם עשויים היו צדדים להתחשב בעת כריתת החוזה, אילו קבעו במפורש את שיעור שכר הטרחה ובכלל זה בעקרון תום הלב וציפיותיהם הסבירות של הצדדים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991)בע"מ, פ"ד מט(2) 265) ודוק - זכותו של עורך הדין לקבל שכר הטרחה הראוי, מתגבשת, עובר להחלטת הלקוח לחדול מלהזקק לשירותיו (עניין בייניש, עמ' 132) ובלבד, שיוכח שיעורו הראוי להשתלם בנסיבות העניין.

9. 9. זאת ועוד, האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה, מוטלת בראש ובראשונה, על כתפי עורך הדין ומחדלו בעניין זה, הגם שאיננו שולל את זכותו לקבלת שכר הטרחה, מעיקרה, עומד לחובתו, לעניין קביעת שיעורו (ע"א 9282/02 לעיל, בעמ' 32), שאינו בגדר ידיעה שיפוטית ולפיכך, על הטוען לו, להביא תשתית ראייתית מספקת, לשם ביסוס טענתו ובדרך של חוות דעת מומחה (שם, עמ' 28; עניין בייניש, בעמ' 126).

10. 10. קביעת השכר הראוי נעשית בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, ובמסגרת השיקולים, שעל פיהם נקבע שיעורו, יש להביא בחשבון, את הזמן שהקדיש עורך הדין ושעות העבודה שהשקיע, מהות השירות, היקפו ומידת מורכבותו, שוויו של העניין מושא השירות ומוניטין עורך הדין וכן, ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה באותו תחום, ככל שזאת קיימת (ע"א 2871/00 מועין דאוד חורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, פ"ד נז(6) 319, 326).

ד. מן הכלל אל הפרט

בעניין השירות המשפטי בתובענה
11. אין חולק כי אילו התובע היה משלים את מתן השירות המשפטי, עד לסיום ההליכים בתובענה, היה זכאי לקבלת שכר טרחה בשיעור של 13%, מסכום הפיצוי שהיה נפסק ובתוספת מע"מ כחוק. אולם, השאלה הדרושה הכרעה וליבון, בענייננו, הינה, מה הדין, מקום בו לא הסכימו הצדדים על שיעור שכר הטרחה, בנסיבות בהם הופסק השירות המשפטי, בטרם הסתיימו ההליכים בתובענה ומשעניין זה לא הוסדר בכללים.

12. נדמה, כי בנסיבות העניין, בשים לב למהות השירות, שעניינו ייצוג בהליכים משפטיים, על פי חוק הפיצויים, אילו היו הצדדים נדרשים לעניין שיעור שכר הטרחה, בגין השירות המשפטי, שניתן עד למועד הפסקת הקשר ביניהם ובטרם הסתיימו ההליכים בתובענה, "... סביר שהיה נקבע שכר שונה ומופחת" (הדגש לא במקור - מ.ב.) (עניין בייניש, בעמ' 128), בשיעור יחסי לשכר הטרחה המקסימלי הנוהג, לעניין זה (13% - ס' 2 לכללים) ולהתקדמות ההליכים בתובענה, והפעולות שננקטו עד לאותו מועד. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים והתכלית האובייקטיבית, העומדת ביסוד סע' 46 לחוק החוזים, המתחשבת בעקרון תום הלב (בעניין זה מקובלת עלי עמדת הנתבעת בסיכומיה והפסיקה שהובאה שם).

13. ודוק - הדרך המוצעת, בעניין קביעת שכר הטרחה הראוי ובאחוז מסויים, הנגזר משכר הטרחה המקסימלי, שנקבע בכללים ואשר שיעורו ישתנה, בהתאם למועד הפסקת הייצוג המשפטי, ראויה וסבירה ובלבד, שעובר לאותו מועד, נקט עורך הדין בפעולות משמעותיות, שלהם "... השפעה ממשית על תוצאת פסק הדין" (ע"א (י-ם) 2042/01 אורית חרירי נגד עמוס אגרון
ואח' - צורף כנספח כ"ג לסיכומי התובע), שאחרת, מקום בו הופסק הקשר עם הלקוח, בשלב מוקדם של ההליכים, קביעת שכר הטרחה תעשה, על פי הפעולות שנקט עורך הדין, עד לאותו מועד, ומטבע הדברים, זו תעמוד על שכר, בשיעור הנמוך מזה שייקבע על פי הכללים.

14. 14. בענייננו, מהראיות שהובאו, עולה כי התובע נקט בפעולות רבות, שונות ומגוונות, לרבות הגשת התובענה ולאחריה, ובמהלך בירורה ונדמה, כי בנסיבות אלה, ניתן לומר כי הפסקת הקשר עם הנתבעת, לא נעשה בשלב מוקדם ובטרם ננקטו פעולות משמעותיות, שלהן "היתה השלכה ממשית על תוצאת המשפט" (ע"א (י-ם) 2042/01, בעמ' 4). לפיכך נדמה, כי התובע זכאי לקבלת חלק יחסי משיעור שכר הטרחה, שהיה משתלם בסוף ההליכים. יחד עם זאת, הגם שזכותו של התובע התגבשה כאמור עם הודעת הנתבעת על סיום הקשר ביניהם, הרי, משזה בחר שלא להמתין עד לסיום ההליכים בתובענה, ותרם בכך לעמימות בדבר סכום הפיצוי המשוער שייפסק לתובעת, יש להעריך את "שווי העסקה", כלומר את גובה הפיצוי, שלו זכאית הנתבעת, בתובענה ועל הצד הנמוך, ועל פיו, לגזור את שיעור שכר הטרחה, שהיה משתלם לתובע, עם סיום ההליכים וממנו, לגזור את שיעור שכר הטרחה הראוי, באופן יחסי ובשים לב למועד הפסקת הקשר המשפטי עם הנתבעת.
ודוק: משפסק הדין ניתן על דרך הפשרה, אינני נדרש להכרעה של ממש
בתובענה ולקביעת ממצאים עובדתיים, הדרושים ברגיל, לפסק הדין, אלא להערכה בלבד ובדרך של פסיקה מסתברת (ת.א. (י-ם) 5437/01 שם, בפרק "פסיקה על דרך הפשרה - כללים ועקרונות"), ולמצער, אין מניעה לפסוק את שכר הטרחה הראוי בדרך של אומדנא דדיינא (ע"א (ת"א) 2283/00 ראובן מורגנשטרן נ' עו"ד אליעזר פני-גיל שצורף כנספח א' לסיכומי הנתבעת (שם, עמ' 9339)). מכאן, אין מקום לדחיית התובענה (סיכומי הנתבעת, ס' 38-30).

בעניין השירות המשפטי בקשר לפוליסות
15. 15. בעניין זה נדמה כי השירות הנטען לא חרג ממתן יעוץ ראשוני ובטרם נקיטת פעולות משמעותיות.

ה. הפסק

16. 16. לפיכך ובהמשך להחלטתי מיום 17.11.05 ועל יסוד הסכמת הצדדים למתן

פסק דין
בפשרה, בתנאים שנקבעו ולאחר שבחנתי את כתבי הטענות על נספחיהם, התרשמתי מתצהירי הצדדים, הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטים, המשפטיים, כפי שפורטו לעיל והעובדתיים, בין היתר, לעניין הפיצוי הצפוי, לו זכאית הנתבעת בתובענה, כפי שניתן להעריכו בשלב זה של הדיון, בעניינה ועל יסוד התשתית הראייתית שהובאה ובשים לב למועד סיום הקשר שבין הצדדים והפעולות שנעשו על ידי התובע עד לאותו שלב וכן, טענות הצדדים, לעניין השירות המשפטי הנוסף, שניתן, לטענת התובע, בקשר לפוליסות ועל יסוד כל אלה ומבלי שיש בשיקולים שפורטו כדי למצות את מכלול השיקולים הרלוונטים כאמור, הנני סבור כי יש להעמיד את שיעור שכר הטרחה הראוי, המגיע לתובע, בנסיבות העניין ועל דרך הפשרה, בסך כולל של 8,000 ₪, בצרוף מע"מ כחוק.

17. 17. בנסיבות העניין ומשפסק הדין ניתן בפשרה, ולנוכח תוצאת פסק הדין, תישא הנתבעת במחצית אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ ומע"מ כחוק.
ניתן היום, ה' בניסן, תשס"ו (3 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.

מ. בר-עם , שופט








א בית משפט שלום 5923/04 עמוס אגרון נ' אילנה ישראל (פורסם ב-ֽ 03/04/2006)