פסקי דין על יגאל כדר ז"ל | פסקי דין על תמר כדר | פסקי דין על מרגלית חיים | פסקי דין על איילה נסיעות ותיירות | פסקי דין על קרוזס הים התיכון |

47403-09/19 תק     12/02/2020




תק 47403-09/19 יגאל כדר ז"ל, תמר כדר נ' מרגלית חיים, איילה נסיעות ותיירות בע"מ, קרוזס הים התיכון בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון



ת"ק 47403-09-19 כדר ואח' נ' חיים ואח'



לפני:
כבוד השופטת
כרמית בן אליעזר


התובעים
1.יגאל כדר ז"ל

2.תמר כדר


נגד

הנתבעות

1.מרגלית חיים
2.איילה נסיעות ותיירות בע"מ

צד ג'



קרוזס הים התיכון בע"מ



פסק דין


1.
לפניי תביעת התובעים - לדאבון הלב התובע 1 נפטר לאחר הגשת התביעה - במסגרתה עתרו לפיצויים בגין נזקים שנגרמו להם, מאחר שהחמיצו את טיסתם חזרה לארץ במהלך חופשה אשר הוזמנה באמצעות הנתבעות. יצויין, כי החופשה הוזמנה ע"י התובעים על ידם עבורם ועבור בני משפחתם. במהלך הדיון הצהירה התובעת לפניי כי היא תובעת בשם כלל הנוסעים בני משפחתה, שהסמיכו אותה להגיש את התביעה ולנהלה בשמם, כך שלא תהיה למי מהם כל טענה או דרישה בגין החופשה מושא התביעה.

הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), היא סוכנות הנסיעות שדרכה הזמינו התובעים את חבילת הנופש, והנתבעת 1 היא סוכנת הנסיעות אשר טיפלה בתובעים. הנתבעות הגישו הודעת צד ג' נגד מי שהם טענו כספקית החבילה (להלן גם: "קרוזס").

2.
אין חולק, כי התובעים, בני זוג בשנות השבעים לחייהם, הזמינו מהנתבעת חבילת נופש ל-13 איש, הם התובעים ובני משפחתם, אשר כללה טיסה מתל אביב לוונציה, הפלגה של האניה
costa luminosa
(אשר נרכשה באמצעות קרוזס), וטיסה חזרה מוונציה לתל אביב. הנופש תוכנן להתקיים במהלך חופשת חול המועד סוכות מיום 7.10.17 עד יום 14.10.1

7
, אז הייתה האנייה אמורה לעגון חזרה בוונציה, ומשם אמורים היו בני המשפחה להמריא חזרה ארצה, בטיסה שתוכננה לשעה 14:45.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום האחרון לשיט, הוא יום החזרה המתוכנן, כאשר התובעים וכל בני משפחתם כבר שהו עם כל חפציהם על סיפון האנייה והמתינו לעגינתה בנמל, דיווחו קברניטי האנייה כי עגינת האנייה מתעכבת בשל קשיי ראות וערפל. כאשר השעות חלפו והאנייה טרם עגנה, התובעים טענו כי ניסו בכל האמצעים לדחות את מועד הטיסה אשר הוזמנה על ידי הנתבעת לשעה 14:45, אולם הדבר לא עלה בידיהם, בין השאר לאור הקושי להתחבר לאינטרנט בלב ים. התובעים טענו כי פנו במייל וטלפונית לנתבעת אולם היא לא סיפקה כל מענה או סיוע של ממש. לבסוף, הנתבעת הצליחה למצוא לתובעים טיסה חלופית אך ורק מהעיר רומא, טיסה שאמורה הייתה להמריא רק כארבעה ימים לאחר המועד בו היו התובעים אמורים לחזור ארצה.

התובעים טענו כי לאחר שעגנו לבסוף בשעת ערב מאוחרת בוונציה, החמיצו את הטיסה ועקב כך נקלעו למצוקה נוראית, 13 איש ובהם אנשים מבוגרים, תינוקות ואישה בהריון (מדובר בחבילה שתוכננה במיוחד עבור כל בני המשפחה ובהם חמישה נכדים קטנים של התובעים בגילאי שנה ומעלה וכן אנשים מבוגרים בגילאי למעלה מ-70 שנה (התובעים ושני אחיו של התובע)),
ללא מקום לינה בעיר בה לא תכננו לשהות ואינם מתמצאים, עם כלל המזוודות והציוד הרב (לרבות שלוש עגלות תינוק), וכשלרשותם נותרו משאבים דלים לאחר טיול ארוך. כך, במשך שלושה וחצי ימים טענו התובעים כי הם ובני משפחתם נאלצו להתנייד באופן עצמאי עד ליעד ההמראה המרוחק מהם מאות קילומטרים.

התובעים טענו כי הנתבעת לא פעלה באופן סביר כפי שהיה מצופה מסוכנות נסיעות סבירה, אחראית ומקצועית, כאשר מכרה להם חבילת נופש כוללת אשר העגינה באנייה שבחבילה מתרחשת בסמיכות כה רבה לטיסה חזרה, והיה עליה לקחת מקדם ביטחון וזהירות וטווח זמנים רחב יותר.

התובעים טענו כי לאחר ששבו ארצה, ולאחר שחקרו את העניין באינטרנט, גילו כי אזור ונציה ידוע בבקרים עם ערפל במיוחד בעונות מעבר, והדבר מוביל מפעם לפעם לשינוי הזמנים של עגינת האניות, כך שאניות המתעכבות בנמל בשעת העגינה אינן דבר חריג כלל. על הנתבעת אשר מציגה עצמה כגורם מקצועי, ותיק ומנוסה ובקיא בחבילות השייט באירופה, היה לדעת ולצפות זאת, והיה עליה להביא בחשבון אפשרות של עיכוב בשעת עגינת האנייה ולהנפיק עבור התובעים חבילה בטוחה יותר.

התובעים טענו כי חבילת הנופש שהזמינו תוכננה כולה על ידי הנתבעת, וכסוכנת נסיעות היא חבה באחריות כלפי הלקוחות שלה. התובעים הדגישו, כי הקפידו על רכישת חבילה באמצעות סוכן ולא ברכישה עצמאית דרך האינטרנט, וזאת, בין היתר, בהתחשב בגודל הקבוצה והרכבה, אשר הצריכו תאום ותשומת לב מיוחדים. התובעים הדגישו, כי בשל כך הקפידו לתכנן ולרכוש מראש את כל רכיבי הנסיעה (לרבות העברות, מוניות וכיוצ"ב) מבלי להותיר דבר ליד המקרה.

התובעים הוסיפו וטענו כי בעת ההתקשרות הם חתמו על מסמך "גילוי נאות" שהועבר להם ע"י הנתבעות, ובו הדגישה הנתבעת כי הטיסות שהזמינה עלולות להתעכב, להתבטל ובמקרה כזה לא תחול עליה האחריות לפצות את התובעים, אולם לא ציינה דבר דומה ביחס לעיכוב של עגינת האנייה. משהנתבעת לא סייגה זאת ולא החריגה זאת, מדובר בדבר שבאופן טבעי מצוי בגדר אחריותה.

התובעים טענו כי חברת האוניות בה התקיים השיט, קוסטה, פיצתה את מי שרכש ממנה את כרטיסי האנייה באופן ישיר, אך היא לא פיצתה את התובעים מאחר שהם לא רכשו ממנה את השייט באופן ישיר אלא דרך סוכנות הנסיעות.

התובעים טענו כי לאחר ששבו לארץ הם פנו לנתבעת פעמים רבות, גם באמצעות "התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל", אולם לא נענו.

התובעים תבעו פיצויים בסך של 33,900 ₪ וזאת בגין נזק כספי הכולל רכישת 13 כרטיסי טיסה חדשים במחיר יקר אשר נרכשו באמצעות הנתבעת ושולמו ע"י התובעים, רכישת 13 כרטיסי נסיעה ברכבת מוונציה לרומא ועלות השהייה במלון ל-3 לילות נוספים. התובעים ציינו כי נגרם להם נזק משמעותי בגין אובדן ימי עבודה וימי לימודים, השחתת זמן ועוגמת נפש בסכומים גבוהים מסמכותו של בית משפט זה, אך הם מוכנים לספוג ולוותר על מנת לקבל מענה מהיר יותר ולא להיזקק להליך ארוך.

3.
בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי לאנייה לא התאפשר לעגון בנמל בשל ערפל כבד במשך שעות ולכן התובעים החמיצו את הטיסה חזרה. הנתבעת טענה כי לא יכולה להיות לה שליטה על האירועים הללו, מדובר בכוח עליון שהיא לא יכלה לצפות והיא עשתה כל שיכלה כדי לסייע לתובעים בזמן אמת ואף עזרה להם ברכישת כרטיסי הטיסה החלופיים חזרה, ובפני
יה לספקית, לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובעים, אולם היא השיבה לבסוף כי מדובר בכוח עליון ולכן אין מחובתה לפצות את התובעים עבור הנזקים שנגרמו להם בשל העיכוב בעגינה. עם קבלת תשובת הספקית, לא היה בידי הנתבעת אפשרות לסייע לתובעים. במהלך הדיון נציג הנתבעת ציין כי כאשר הנתבעת מזמינה שיט באנייה (קרוז) שכולל טיסות, היא מתייחסת גם לזמן עגינה ולזמן הטיסות, ובמקרה זה נלקח זמן סביר, בסביבות 6 או 7 שעות בין מועד העגינה שהיה צפוי למועד הטיסה.

4.
צד ג' טענה, בין היתר, כי היא משמשת כמפיצה בלבד בישראל של חבילות השיט של חברת השיט
costa cruises
("קוסטה"), ובניגוד לטענת הנתבעות, צד ג' היא לא הספק ואינה נציגה של חברת קוסטה בישראל, אלא גורם מתווך בלבד בין סוכנויות נסיעות לבין חברת קוסטה. בין התובעים לבין חברת קרוזס לא מתקיימים יחסים משפטיים. לקרוזס אין מעורבות בביצוע ההזמנה של התובעים מהנתבעות ואין לה ידיעה בנוגע להסכמות שנעשו ביניהם. על פי התקנון של קרוזס, שחל על הנתבעות שהתקשרו עם קרוזס, אין לקרוזס, המשמשת כמתווכת בלבד, כל אחריות ביחס לשירותי קוסטה או לתקלות כלשהן לרבות כאלו הנגרמות ממזג האוויר, ובכל מקרה לקוסטה שיקול דעת בלעדי לסטות מלוחות הזמנים של המסלול.

דיון והכרעה

5.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו לי מטעמם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כמפורט להלן.

6.
הנתבעת היא סוכנות נסיעות. בפסק הדין של בית הדין לחוזים אחידים בח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009) (להלן: "עניין דיזינהויז") דן בית הדין בעניין מעמדה המשפטי של סוכנות נסיעות, ונפסק, כי מחד גיסא, חורג מעמדה של סוכנות הנסיעות מגדרי "מתווכת" גרידא, אך מאידך גיסא אין היא אחראית אחריות ישירה ומלאה להספקת השירות כספק השירותים עצמו. נפסק, כי לסוכנות הנסיעות אחריות ותפקיד משתנים בכל אחד משלבי העסקה: המשא ומתן שקודם להזמנת השירות, כריתת חוזה ההזמנה וביצוע ההזמנה. נעמוד להלן על עיקרי הקביעות שנקבעו בפסק הדין, ככל שהן רלוונטיות לענייננו, וזאת בעיקר ביחס לשני השלבים שלגביהם טענו התובעים כי נפל פגם בהתנהלות הנתבעת – הם שלב המשא ומתן והרכבת חבילת התיור ושלב ביצוע ההזמנה.

בשלב המשא ומתן, פועלת הסוכנות כגורם מקצועי המייעץ ללקוח ומספק לו מידע על שירותי תיירות שונים שהוא שוקל להזמין. מידע זה אומנם מתייחס בעיקרו לשירותים שאינם מבוצעים על ידי הסוכנות, אולם ברור וגלוי כי היא בעלת יתרון של ניסיון ומומחיות ביחס ללקוח, ונתפסת על ידו כגורם שניתן להסתמך על דבריו ולתת בו אמון. בשלב זה הסוכנות אינה פועלת כשלוחה של ספקי השירותים, ואינה מנהלת את המשא ומתן מטעמם. היא עומדת אפוא באופן עצמאי כנותן שירותי יעוץ מול הלקוח ולפיכך גם אמורה לשאת באחריות הנגזרת מכך, שכן מחובתה לעשות בדיקות סבירות על מנת לוודא ששירותי התיירות שהיא מוכרת הם ממשיים ותואמים את המובטח ללקוח.

בכל הנוגע לשלב ביצוע ההזמנה נקבע בעניין דיזנהויז, כי בשלב זה, השירות ניתן ללקוח ע"י ספק השירות, ותפקידה של הסוכנות הוא אומנם משני, אולם הוא אינו חסר נפקות משפטית. מחויבויותיה הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים. התחייבותה המשפטית של הסוכנות היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השירות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השירות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם).

בענייננו, יצויין, כי מעבר למעמדה כסוכנות נסיעות, חלה על הנתבעת אחריות כמארגנת חבילת תיור, ולפיכך חלות עליה, בין היתר, חובות גילוי מוגברות מכוח תקנות שירותי תיירות (גילוי נאות), תשס"ג – 2003.

7.
ומן הכלל אל הפרט.

בענייננו, טענו התובעים כי הנתבעת הפרה את החובות המוטלות עליה בכל אחד מהשלבים האמורים.

בשלב המשא ומתן והרכבת חבילת הנופש – טענו התובעים כי הנתבעת לא פעלה באופן סביר כאשר מכרה להם חבילת נופש ובה העגינה של האנייה מתרחשת בסמיכות רבה לטיסה, והיה עליה לקחת מקדם בטחון ולקבוע טווח זמנים רחב יותר. כמו כן טענו התובעים כי בדיעבד התברר להם כי אזור ונציה ידוע בבקרים עם ערפל במיוחד בעונות מעבר, והדבר מוביל מפעם לפעם לשינוי הזמנים של עגינת האניות, ועל הנתבעת, אשר מציגה עצמה כגורם מקצועי ובקיא בחבילות השייט באירופה, היה לדעת ולצפות זאת ולהפיק חבילה בטוחה יותר.

אין בידי לקבל טענה זו. הגם שנקבע בפסיקה, כי בנסיבות המתאימות עשויה להיות לסוכנות הנסיעות אחריות להתריע מפני זמן קישור קצר (ראו, למשל, תק (ראשל"צ) 37261-03-16 יפית רייחבך נ' אופיר טורס בע"מ (18.9.2016)
), הרי שבענייננו לא הוכח כי התנהלות הנתבעת הייתה בלתי סבירה. מעבר לטענה בעלמא, התובעים לא הוכיחו כי אכן כנטען על ידם, עיכובים בעגינה עקב ערפל הם אירוע נפוץ אשר מתרחש בוונציה באופן תדיר. בנסיבות אלו, קשה לטעון, כי קביעת פער של כ – 6 שעות בין מועד העגינה למועד הטיסה חזרה ארצה (מקום בו, כך נמסר, משך הנסיעה מהנמל לשדה התעופה הוא כשעה), היא בלתי סבירה, וכי היה על הנתבעת להתריע על כך באופן מיוחד.

התובעים טענו כי לאחר שהעגינה נדחתה התחוור להם כי רוב הנוסעים ששהו איתם באנייה לא היו מצויים במצוקה כמותם, וזאת מאחר שהטיסה שנקבעה להם בחבילה שרכשו הייתה מלכתחילה קבועה לשעות הלילה של אותו יום, או אף למחרת. ואולם, ברי שאין די בכך כדי להוביל למסקנה כי הזמנת הטיסה לשעות אחר הצהרים שעה שהעגינה תוכננה לבוקר, היא התנהלות בלתי סבירה, או כי היה על הנתבעת להתריע בפני
התובעים באופן מיוחד על פער זמנים זה.

8.
בכל הנוגע לשלב ביצוע ההזמנה, טענו התובעים כי הנתבעת התרשלה בכך שלא סייעה בידיהם לפעול מול ספקי השירותים על מנת לאתר חלופה ראויה לטיסה אותה פספסו, כמו גם לקבלת שירות ופיצוי מן האונייה בשל העיכוב שהתרחש.

כפי שציינתי לעיל, כבר בעניין דיזנהויז נקבע, כי הסוכנות אינה יוצאת מן התמונה ברגע שהיא יוצרת את החבות המשפטית של ספק השירות כלפי הלקוח, ואין היא מסיימת את תפקידה בשלב זה, גם אם מימשה את חבותה המרכזית על פי הסכם ההזמנה.

על סוכנות נסיעות מוטלת החובה כי לקוחותיה יקבלו את השירות שרכשו, ועליה להיות אחראית כלפיהם גם לגבי שינויים שנוצרו לאחר חתימת החוזה ולדאוג להם לפתרון המהווה חלופה ראויה לתנאי התקשרות מהותיים ככל שהדבר נדרש (ראו למשל: תק (חי') 44957-07-15 יוסף עדי נ' אליטליה קומפגניה איראה איטליאנה אס. פי. איי בע"מ
(27.7.2016); תק (עכו) 48422-02-18 שחר זיגרון נ' קשר רנט א קאר בע"מ
(31.10.2018)
; תק (ב"ש) 14867-07-11 רותם לנגר נ' דיזנהאוז יוניתורס נסיעות (1979) בע"מ
(3.1.2012)).

בענייננו, כאמור, בעת שחל עיכוב בעגינת האנייה, התובעים פנו לנתבעת עוד במהלך השיט (ראו למשל נספח 4 לכתב התביעה, מייל שנשלח בשעה 11:49), הודיעו לה כי ככל הנראה הם יחמיצו את הטיסה הקבועה לשעה 14:45 וביקשו ממנה לסייע להם בארגון טיסה חלופית. לבסוף כאמור, שעות לאחר מכן, הנתבעת ארגנה לתובעים טיסה ביום 17.10.17 מרומא (במקום הטיסה שהחמיצו ביום 14.10.17 מונציה). בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי היא עשתה כל שלאל ידה לסייע לתובעים בזמן אמת ואף עזרה להם ברכישת כרטיסי הטיסה החלופיים חזרה ארצה ובפני
יה לספקית לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם. עם זאת, הנתבעת לא הוכיחה כיצד פעלה לטובת התובעים בניסיון לסייע להם להקדים את הטיסה החלופית למועד קרוב יותר או מיעד קרוב יותר, וזאת בייחוד כאשר מדובר בקבוצה של 13 אנשים, הכוללת ילדים קטנים ופעוטות ואנשים מבוגרים בני למעלה מ-70 שנה, אשר נאלצו להתנייד עם כלל המזוודות והציוד שלהם, במקום שבו אינם מתמצאים ולא תכננו להישאר בו ותוך כדי שהם נאלצים לחפש באופן עצמאי מקום לינה.

ודוק. הגם שהטיסה בה חזרו בסופו של דבר ארצה הוזמנה באמצעות הנתבעת, הרי שאין חולק כי מדובר בפתרון בעייתי, אשר היה כרוך מבחינת התובעים ובני משפחתם בהארכת החופשה בפרק זמן משמעותי (כחמישים אחוז ממשך החופשה המתוכננת), שבמהלכה נדרשו להוצאות מרובות, טרטורים ממקום למקום ועוגמת נפש. בנסיבות אלו, אני סבורה, כי לכל הפחות היה על הנתבעת להראות כי נעשו מאמצים של ממש לסייע לתובעים במציאת פתרון חלופי הולם יותר, בטיסה קרובה יותר או מיעד קרוב יותר, או בנקיטת אמצעים כלשהם להקל על התובעים את השהייה שנכפתה עליהם, במציאת פתרונות לינה ותחבורה נאותים.

הנתבעת לא הציגה כל ראייה כיצד ניסתה לסייע לתובעים בזמן אמת, אם הוצעו להם הצעות ומהן ההצעות שהוצעו, ולא זו בלבד, אלא שבחרה שלא להביא לעדות את הנתבעת 1, הסוכנת אשר טיפלה בתובעים ואליה אף הופנה המייל שנשלח מהשיט, על מנת שתעיד על המאמצים שעשתה בהקשר זה. נציג הנתבעת 2 בדיון לפניי לא ידע לספר על המאמצים שנעשו, ואף לא ידע להשיב אם נבדקה אפשרות לפצל את קבוצת התובעים לשתי קבוצות, על מנת לאתר עבורם טיסות קרובות יותר לחזרה ארצה.

עדותה של התובעת, אפוא, לא נסתרה, וממנה למדתי, כי פניות התובעים לנתבעת לא נענו כראוי, ולא זו בלבד, אלא שגם הצעת חברת הספנות למתן פיצוי (שאמנם הועברה לנתבעת זמן רב לאחר שובם של התובעים לארץ) – כלל לא הועברה אל התובעים.

כאמור, התובעים התקשרו עם סוכנות נסיעות בדיוק על מנת להסתייע בניסיונה ומומחיותה, ומצופה היה כי תעמידם לרשות התובעים בעת צרה, בסיוע במציאת חלופה נאותה במצב אליו נקלעו.

נוכח האמור, אני קובעת כי הנתבעת לא פעלה כמצופה ממנה בעניין זה.

9.
ואולם, אין בידי לקבוע, כי בשל כך אחראית הנתבעת לנזקי התובעים בכללותם, וזאת בהעדר הוכחה לקשר סיבתי.

כעולה מן המפורט לעיל, העיכוב בעגינה נגרם כתוצאה מפגעי מזג האוויר, שהם בגדר כוח עליון, וכאמור לא הוכח כי ניתן היה לצפותו. במצב דברים זה, אין לראות בנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובעים ולבני משפחתם עקב תקלה זו, מצערת ככל שתהא.

זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו, כי פעולה יעילה יותר של סוכנת הנסיעות הייתה מצמצמת את נזקיהם הישירים ועד כמה, שכן אף התובעת העידה, כי בנה ובני משפחה אחרים עשו מאמצים לאתר טיסה חלופית קרובה יותר. במצב דברים זה, הגם שכפי שקבעתי לעיל, בהעדר ראייה למאמצים שנעשו ע"י הנתבעת, יש לקבוע כי היא התרשלה כלפי התובעים, הרי שקשה לקבוע כי מתקיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הנזק שנגרם לתובעים בדמות הוצאות הטיסה חזרה, שעשה שאין ראייה לכך שלו הייתה הנתבעת פועלת כראוי היו הוצאות אלו מתייתרות.

בנסיבות אלו, איני סבורה כי ניתן ומוצדק לחייב את הנתבעת בנזקים שנגרמו לתובעים בגין מלוא עלות הטיסות החלופיות, בתי המלון שהזמינו, כרטיסי הנסיעה וכיוצ"ב – כולן הוצאות שהוכחו כדבעי אולם, כאמור, לא הוכח כי פעולה נמרצת יותר של סוכנות הנסיעות הייתה מייתרת אותן.

10.
יחד עם זאת, מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעים, באשר סבורני כי את עוגמת הנפש הרבה שהייתה מנת חלקם, ניתן היה לצמצם, גם אם לא למנוע לחלוטין.

התובעת העידה לפניי בהתרגשות, כיצד, בשיאה של המצוקה, כאשר היא וכלל בני משפחתה (ובהם, כאמור, ארבעה מבוגרים מעל גיל 70 שנה, וחמישה פעוטות מגיל שנה) כבר ארוזים לאחר שפינו את החדרים באונייה, נאלצו להשקיע זמן ומאמצים באיתור פתרונות לטיסה ולינה ללילות הקרובים, תוך כדי שמנסים לשדר "עסקים כרגיל" לילדים, על מנת שלא ייכנסו אף הם לפניקה. עוד סיפרה, כי ברדתם מן האונייה היו אובדי עצות, מאחר שלא היה להם לאן ללכת ולא ידעו מה בידם לעשות, שעה שהמונית שהזמינו כדי שתיקחם לנמל התעופה כבר הייתה מזמן לא רלוונטית, וכאשר לא היה להם מושג לאן פניהם מועדות.

כפי שציינתי לעיל, אין לראות את הנתבעת כאחראית לטיב השירותים ע"י מספקי השירות, וודאי שאין לראות בה אחראית להתרחשותו של כוח עליון אשר גרם לכך שהתובעים פספסו את טיסתם. יחד עם זאת, אני סבורה, כי ככל שהייתה הנתבעת פועלת כסוכנות נסיעות סבירה ומגייסת את מיומנויותיה ומומחיותה על מנת לסייע להם למצוא פתרון למצוקה אליה נקלעו, כפי שמצופה היה ממנה לעשות, היה בידיה לצמצם, ולו במעט, את חוסר האונים אליו נקלעו, ולסייע להם לסיים את חופשתם ברוח טובה יותר.

כך, למשל, התובעת העידה לפניי, כי התובעים ובני משפחתם נאלצו לעבור ממלון למלון, שכן המלונות שמצאו היו ברמה ירודה. ברי, כי ככל שהייתה הנתבעת מתגייסת לסייע לתובעים ומשתמשת במומחיותה ובניסיונה כדי לאתר עבורם פתרונות לינה נאותים יותר, הייתה נחסכת להם, לכל הפחות, הטרחה ועוגמת הנפש בשהייה במלון ברמה ירודה ובמעברים תכופים – על טפיהם ומטלטליהם – בין שלושה מלונות שונים.

הוא הדין ביחס לפתרון תחבורה הולם בהתחשב בגודל הקבוצה והרכבה. יוזכר, כי גודל הקבוצה והרכבה אף היוו שיקול מכריע בהחלטתם של התובעים לרכוש את חבילת התיור באמצעות סוכנות נסיעות דווקא, בשל כך שחייבו תשומת לב ורגישות מיוחדת.

11.
לאור האמור, מצאתי לחייב את הנתבעת 2 לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם ולבני משפחתם.

פיצוי בגין נזק בלתי ממוני מסור לשיקול דעתו והערכתו של בית המשפט, בהתחשב במכלול נסיבות העניין. בענייננו, לקחתי בחשבון, בין היתר, את שווי חבילת התיור שנרכשה והיחס בין משך הנופש המקורי (שנוצל במלואו כהלכה) לפרק הזמן בו התארכה שהיית התובעים מעבר למתוכנן, שהייה שהייתה כרוכה כמפורט לעיל בהוצאות רבות ובעוגמת נפש משמעותית, והעיבה על הטיול בכללותו.

לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין, ובהתחשב גם בגודל הקבוצה והרכבה, מצאתי להעמיד את הפיצוי הכולל שייפסק לתובעים על סך של 8,000 ₪. יובהר, כי סכום זה כולל את הפיצוי עבור כלל בני המשפחה, וזאת בהתאם להצהרת התובעת ובתה לפניי, ואף שכתב התביעה לא תוקן.

לא מצאתי כי יש מקום לחייב באופן אישי את הנתבעת 1, ששימשה כסוכנת מטעם הנתבעת 2, ולפיכך התביעה נגדה נדחית.

12.
בכל הנוגע להודעת צד ג', בהתחשב במפורט לעיל, לא מצאתי בסיס לחייב את צד ג', שעה שהסיבה לקבלת התביעה נגד הנתבעת לא הייתה קשורה למעשים או מחדלים כלשהם של צד ג' או מי מטעמו.

13.
סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעים סכום כולל של 8,000 ₪.

הנתבעת 2 תישא גם בהוצאות התובעים בסך 500 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 1 – נדחית, וכך גם ההודעה לצד ג', ללא צו נוסף להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז שבט תש"פ, 12 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 47403-09/19 יגאל כדר ז"ל, תמר כדר נ' מרגלית חיים, איילה נסיעות ותיירות בע"מ, קרוזס הים התיכון בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/02/2020)