פסקי דין על עזבון גלזר מאיר | פסקי דין על ז"ל | פסקי דין על "איתן" חברה לביטוח | פסקי דין על לביא דורון | פסקי דין על לביא שרה | פסקי דין על לביא יוסף |

2564/06 בשא     28/02/2006




בשא 2564/06 עזבון גלזר מאיר, ז"ל,"איתן" חברה לביטוח בע"מ נ' לביא דורון ,לביא שרה ,לביא יוסף




3


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
בשא002564/06

בתיק עיקרי: א 000979/00
בפני
כב' השופט ר. ג'רג'ורה


תאריך
28/02/2006


בעניין:
1. עזבון גלזר מאיר
, ז"ל

2. "איתן" חברה לביטוח בע"מ




ע"י ב"כ עו"ד ג. מרצקי
ואח'
רח' ירושלים 8
חיפה 33132




המבקש


- נ ג ד -



1. לביא דורון

2. לביא שרה

3. לביא יוסף




ע"י ב"כ עו"ד שפרבר
ואח'
רח' הרצל 35
חיפה 33504




המשיבים


החלטה

הבקשה והעובדות
1. בפני
בקשה, בש"א 2564/06, להלן: "הבקשה", לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין מיום 13.12.05, שניתן בת.א. 979/00, לפיו חוייבו הנתבעים, להלן: "המבקשים", לשלם לתובע, להלן: "המשיב", סכום כולל של 2,119,747 ₪. הסכום נפסק כפיצויים, בגין נכות נפשית שנגרמה למשיב עקב תאונת דרכים קטלנית בה היה מעורב כנוסע ובה נקטלו חייו של המנוח שעזבונו הוא המבקש מס' 1 בבקשה.

2. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לבקשה וכן בפסק הדין ובהודעת הערעור שהומצאה לי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיימים שני התנאים שקבעה פסיקת בית המשפט העליון כתנאים להיעתרות לבקשה לעיכוב ביצועו של סעד כספי.

3. הכלל ההוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים", כאמור בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, להלן: "התקנות", וסמכותו של בית המשפט שנתן את פסק הדין לסטות מהכלל ולהורות על עיכוב ביצוע פסק דינו קבועה בתקנה 467 ו- 469 לתקנות.

סיכויי הערעור להתקבל
4. הכלל מבוסס על ההנחה כי פסק-הדין שבו נקבעו זכויותיהם של הזוכה ושל המפסיד הוא נכון, ראו ע"א 3191/99 בראשי ואח' נ' ויינשטיין, תק-על 99(2), 507 וכן ע"א 236/01 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, תק-על 2001(2), 336 ,עמ' 337. ואכן, התנאי הראשון שקבעה ההלכה הפסוקה כי על מבקש העיכוב לשכנע את בית המשפט בהתקיימותו, הוא התנאי כי סיכויי ערעורו להתקבל הם טובים.

5. בנסיבות העניין, אינני יכול לקבל את הטענה כי סיכויי הערעור טובים ולו מהטעם שלא פורט ולו נימוק אחד בבקשה כמו גם בהודעת הערעור, לקבלת הערעור. נימוקי ב"כ המבקשים להגשת הערעור פורטו והם לטענתו, שגיאות בית משפט זה בהכרעות שונות בפסק הדין, אך לא ניתן כל הסבר במה שגה בית המשפט, זולת עצם העלאת הטענות כי שגה. פשיטא כי בטענה כי בית המשפט שגה בכך שקבע כי קיים קשר סיבתי בין פרוץ המחלה לבין התאונה או בכך שסטה מחוות דעתו של המומחה וכיוצא באלה טענות בלתי מנומקות, אין כדי להניח תשתית להערכת סיכויי הערעור להתקבל. אין אלה אלא הצהרות סתומות ובלתי מנומקות וככאלה, אין בהן כדי להסביר או לשכנע מדוע טובים סיכוייו של הערעור להתקבל.

נזק לאו בר תיקון וסעדים כספיים
6. הכלל מבוסס גם על ההנחה לפיה מימושו של פסק הדין אינו כרוך בגרימת נזק לחייב שאיננו בר-תיקון. לפיכך, התנאי השני שקבעה ההלכה הפסוקה הוא כי על מבקש העיכוב לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם תידחה בקשתו לעיכוב ביצוע והוא יזכה בערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

הנטייה המצומצמת ממילא לעכב ביצועם של פסקי דין מצומצמת במיוחד שעה שמתבקש עיכוב ביצועו של

פסק דין
המורה על תשלום כספים לידי הזוכה וכבר נפסק כי

פסק דין
שכזה, "כעיקרון, איננו מוגדר כאחד מבין אותם העניינים החריגים ויוצאי הדופן, אשר בהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע", ראו לאחרונה, רע"א 2490/05 בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005(2), 288 ,עמ' 289.

הנימוק העומד ביסודה של הנטייה שלא להיעתר לבקשות לעיכוב ביצועם של פסקי דין שנקבעה בהם חובת תשלום, נשען על ההנחה לפיה במימושו של

פסק דין
שזה חיובו, לא ייגרם נזק בלתי ניתן לתיקון, נזק שלא תימצא תרופתו בהשבה אם זכיית המשיב תתבטל בערעור והחיוב יבוטל, ראו ע"א 6824/97 בן שחר נ' סוחה ואח', תק-על 98(1), 127 ,עמ' 128.

7. אשר לתנאי מאזן הנוחות, התרשמתי מטענותיו של ב"כ המבקשים בבקשתו כי לסברתו מרים הוא את הנטל המוטל עליו אם יראה כי נזקיו של המשיב עקב קבלת הבקשה פחותים מנזקיהם של המבקשים עקב דחייתה. גישה זו אינה מקובלת עלי ואינה משקפת, לדעתי, את עמדת הפסיקה, המחייבת את המבקש לשכנע את בית המשפט לא רק בכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו אלא גם בכך שהנזק שעתיד להיגרם לו מדחיית הבקשה הוא בלתי הפיך או אינו ניתן לתיקון. במידה זו, אם הנזק שדחיית הבקשה תסב למבקשים עולה על הנזק שקבלתה תסב למשיב, דינה יהיה להידחות אלא אם יוסיפו ויוכיחו המבקשים כי נזקם האמור הוא, בנסיבות העניין, נזק שקיים חשש - ויש שעמדו על הדרישה לקיומו של חשש ממשי, כעולה מעמדתה העקבית של כב' השופטת דורנר בשורה של החלטות: ע"א 691/96 מ"י נ' אבו ג'אבר, תק-על 99(3) 57, ע' 58; ע"א 3191/99 בראשי ואח' נ' ויינשטיין, תק-על 99(2), 507; ע"א 3378/99 אסרף ואח' נ' דוקלסקי, תק-על 99(3) 202, ע' 203 והחלטות נוספות - מבוסס בראיות לכאוריות, כי הוא נזק שאינו בר תיקון.

בכך לא עמדו המבקשים.

8. הפסיקה קבעה וחזרה וקבעה כי טענות בנוגע למצבו הכלכלי של הזוכה או בנוגע להיעדר יכולתו להחזיר הכספים אם יפסיד בערעור, לא ראוי שייטענו אלמלא הם נתמכים בהוכחות ומבוססים היטב, ראו לאחרונה החלטתו של כב' השופט ג'ובראן מיום 14.2.06, בע"א 9750/05 אליהו נ' אלנר (טרם פורסם, ניתן לצפייה באתר הרשות השופטת).

אעיר כי גם מקום שטענות אלה נתמכות בראיות, מסופקני אם די בקבלתן כדי להסיק כי המבקש הרים את הנטל שהתנאי מטיל עליו. לעניין זה מקובלת עלי, בכל הכבוד, עמדתו העקרונית של כב' השופט א.א. לוי ב-ע"א 3457/04 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' ס' י', קטין ואח', תק-על 2004(2) 2988, לפיה אם די היה בטענות אלה כדי לעמוד בתנאי, יוביל הדבר "למצב בלתי נסבל, לפיו דווקא זה שזכה בדין וזקוק לכסף בדחיפות, לא יזכה לממש את פסק הדין באופן מיידי".

בין כך ובין אחרת, לעניין הנדון טען ב"כ המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה באורח ברור לטובת מרשיו שכן פגיעתם מדחיית הבקשה "תהיה גדולה בהרבה" מפגיעתו של המשיב, אם תתקבל הבקשה שכן, למעשה, אין בקבלת הבקשה להסב לו כל פגיעה. טענה אחרונה זו נשענת על כך שמרבית כספי הפיצויים צופים פני עתיד וממילא אין בעיכוב תשלומם כדי להחסיר מהמשיב מאום עד לתום בירור הערעור.

9. לעניין טיבו של הנזק כנזק שאינו בר תיקון טען ב"כ המבקשים כי בשים לב לכך שבפסק הדין לא נקבעו הוראות באשר לאופן בו יש "לטפל בכספים" קיים חשש ממשי כי "במידה שיועברו למשיב, הסובל מנכות נפשית, מלוא כספי הפיצוי כפי שנפסק בפסק הדין, לא ניתן יהיה לקבלם חזרה, במידה ויתקבל ערעור המבקשים".

במבט ראשון נראית הטענה האמורה כטענה לגיטימית אך לא היא. זוהי טענה פרובלמטית בנסיבות העניין וכן מבחינה עקרונית.

תחילה לנסיבות העניין. לבקשה לא צורף תצהיר לתמיכת הטענה בדבר החשש הממשי המועלית בה שכן ב"כ המבקשים סבר כי הוא רשאי לפטור עצמו מצירוף תצהיר על יסוד טענתו לפיה, "האמור בה, (בבקשה - ר.ג'), מצוי במסמכים שבפני
כב' ביהמ"ש".

בית המשפט אינו צריך ואין זה מתפקידו לעשות את מלאכתם של הצדדים הטוענים בפני
ו ולמצוא לטענותיהם העובדתיות סימוכין בחומר הראיות שהובא בפני
ו. צד המעלה טענות עובדתיות צריך לתמוך אותן בראיות ספציפיות ולא להפנות את בית המשפט הפנייה כללית לראיות שבפני
נו. המעלה את הטענה צריך לגשת לאותם מסמכים ולשלוף מהם את אותו המסמך שלסברתו תומך בטענתו. כך עשה ב"כ המשיב - שעה שהפנה לתחילת חקירתו הראשית של המשיב, שם נשאל האם יסכים להפקיד את כספי הפיצויים שיקבל בחשבון משותף לו ולהוריו, כשזכות המשיכה מהחשבון תהיה מותנית בחתימה שלו ושל אחד ההורים והשיב על כך בחיוב, ראו ע' 14, ש' 11 - 14 - וכך היה גם על ב"כ המבקשים לנהוג ומשלא עשה כן, מן הדין היה להתעלם מטענתו.

אולם אינני סבור כי מן הצדק להסתפק בנימוק זה לדחיית הטענה ולדעתי יש לדחות אותה גם לגופה. פרופסור קליין, המומחה בתחום הפסיכיאטרי, להלן: "הפסיכיאטר", הביע עמדתו הן במענה לשאלות ההבהרה שהפנה לו ב"כ המשיב, הן בעדותו כי למצבו הנפשי של המשיב לא אמורה להיות השלכה על תפקודו בחיי היום-יום, אך בשאלות ההבהרה הוסיף והשיב כי המשיב "יזדקק לגורם מלווה בקבלת החלטות משמעותיות יותר כגון בעניני כספים", ראו תשובה מס' 5 ממסמך תשובותיו של הפסיכיאטר לשאלות ההבהרה, שמצוי בתיק בית המשפט ונושא חותמת מיום 19.10.00 ואף בחקירתו אישר זאת, ראו ע' 84 - 85 לפרוטוקול. אכן, ב"כ המבקשים לא תמך טענתו בעדותו של הפסיכיאטר או כל ראיה אחרת שבתיק. אולם, ניתן אולי להניח כי תשלום כספי הפיצויים, בהיעדר ראיה כי אמנם נפתח חשבון המאפשר משיכת כספיו רק באישור אחד מהוריו, אמנם יוצר מצב דברים במסגרתו מתעוררות שאלות משמעותיות אודות השימוש בכספים, שלכאורה מופקדות בידי המשיב. צירוף נסיבה זו לנסיבה כי הוא סובל מנכות נפשית מעוררת, לכאורה את החשש כי הוא עלול לבזבז את כספי הפיצויים לפני תום הדיון בערכאת הערעור.

הלכתי כברת דרך עם טענתו של ב"כ המבקש ואף מצאתי לה תחילתה של משענת בראיות - הכל כדי לדחותה בשתי ידיי.

ראשית, לא אחת נפסקים פיצויים כספיים לניזוקים שתאונות הסבו להם נכויות נפשיות לא מבוטלות ויצירתו של כלל על פי ניסוח טענתו של ב"כ המבקשים, כאילו בעצם נכותם הנפשית טמון חשש כי ישחיתו את כספי הפיצויים עוד קודם שימוצו הליכי הערעור, אינה מקובלת עלי מבחינה עקרונית, וזאת בלשון המעטה ואף נראית לי כבלתי סבירה מבחינה מעשית.

שנית, גם בתשתית הראייתית הלכאורית לא מצאתי יסוד מספיק לבסס עליו, בנסיבות העניין, את אותו חשש ממשי שב"כ המבקשים טען לו. בעמדתו של הפסיכיאטר יש כדי לעורר חשש כלשהו, אך אין די בו. בנסיבות העניין, הראיה המשכנעת בדבר אותו חשש חסרה ואין לי אלא להניח כי היא פשוט אינה קיימת: בעקבות פסק הדין הועבר למשיב סכום כספים לא מבוטל ואין בפני
כל ראיה לכך כי פיזר את הכספים האמורים לכל רוח וממילא אין בפני
ראיה לחשש ממשי כי כך ינהג ביתרת הכספים, אם לא יעוכב ביצועו של התשלום על פי פסק הדין.

10. עייינתי בפסיקה אליה הפנה ב"כ המבקשים. החלטתה של כב' השופטת בן פורת בהמ' 103/81 הרשקו ואח' נ' אורבוך ואח', פ"ד לה(2), 666 ,עמ' 674-675 אינה נוגעת בעיכוב ביצוע של תשלום כספי וככלל, סבורני שיש לראותה מוגבלת לנסיבותיה המיוחדות, בה קיים חשש כי ייכרת מטה לחמו של המבקש, מה שאין כן בענייננו. פסק דינו של כב' השופט זמיר, ב-ע"א 8528/99 שיבלי נ' מוקטרן, דינים עליון נז, בע' 988 נשען אף הוא על נסיבות שונות משלנו במובן זה ששם הונחה תשתית ראייתית מספקת למסקנה בדבר החשש שאם יתקבל הערעור לא יוכלו המשיבים להשיב את סכום הכסף שנפסק לטובתם, מה שאין כן בענייננו.

הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בשכ"ט עו"ד בסכום של 2,500 ₪ להיום, בצירוף מע"מ כחוק.

ניתנה היום ל' בשבט, תשס"ו (28 בפברואר 2006) בהעדר ב"כ הצדדים. המזכירות תמציא להם העתק החלטה זו בדואר רשום כמקובל.


ר. ג'רג'ורה
, שופט

קלדנית: מאירה ב.ג. נחימוב









בשא בית משפט מחוזי 2564/06 עזבון גלזר מאיר, ז"ל,"איתן" חברה לביטוח בע"מ נ' לביא דורון ,לביא שרה ,לביא יוסף (פורסם ב-ֽ 28/02/2006)