פסקי דין על עו"ד נדב לב נאמן בפשיטת רגלו של גבריאל מיראלי | פסקי דין על כונס נכסים רשמי תל אביב | פסקי דין על גבריאל מיראלי | פסקי דין על אברהם מיכאלשוילי |
24052-10/17 פשר 13/02/2020
פשר 24052-10/17 עו"ד נדב לב נאמן בפשיטת רגלו של גבריאל מיראלי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב, גבריאל מיראלי, אברהם מיכאלשוילי
administrator
administrator
1
0
2020-02-18t14:42:00z
2020-02-18t14:42:00z
5
2350
11752
microsoft corporation
97
28
14074
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
פש"ר 24052-10-17 מירלשווילי נ' מיראלי ואח'
תיק חיצוני
:
מספר בקשה:64
לפני
כב' השופט חגי ברנר, סגן נשיא
מבקש
עו"ד נדב לב, נאמן בפשיטת רגלו של גבריאל מיראלי
בעצמו
נגד
משיבים
1. כונס נכסים רשמי תל אביב
2. גבריאל מיראלי
3. אברהם מיכאלשוילי
משיבים 2 ו- 3 ע"י ב"כ עו"ד אלכסנדר כהן
החלטה
מבוא
לפניי בקשת הנאמן על נכסי החייב גבריאל מיראלי (מירלשווילי) (בפשיטת רגל)
(להלן בהתאמה: "הנאמן" ו"החייב"), להורות כי רכב מסוג
מרצדס-בנץ מדגם
s500e
מספר רישוי 901-09-901 משנת ייצור
2016 (להלן: "הרכב"), הוא בבעלותו של החייב, חרף רישומו הפורמלי
במשרד הרישוי על שמו של אדם אחר, הוא אברהם מיכאלשוילי (להלן: "מיכאלשוילי").
מדובר ברכב יוקרה שיובא לישראל מגרמניה במסגרת יבוא אישי.
הליכי פשיטת הרגל נגד החייב נפתחו בחודש אוקטובר 2017, וביום 3.11.2019 הוא
הוכרז פושט רגל.
אין חולק כי עד להגשת הבקשה הנוכחית, אשר בגדרה נתפס הרכב על ידי הנאמן במסגרת
סעד זמני, החייב עשה שימוש ברכב, למצער מעת לעת (ולטענת הנאמן, באופן קבוע ויומיומי).
לחייב אין אמנם רשיון נהיגה, אך מי שהסיע את החייב באמצעות הרכב היה אדם אחר,
הלא הוא דוד בראל (להלן: "בראל"), ידידו של החייב מזה שנים רבות
(ולטענת הנאמן, מדובר בנהג ובעוזר אישי של החייב).
טענות הצדדים
הנאמן טוען כי למרות שהרכב רשום באופן פורמלי על שמו של מיכאלשוילי, הרי שהלכה
למעשה הוא בבעלותו של החייב, אשר נוהג בו מנהג בעלים. בהקשר זה מוסיף וטוען הנאמן
כי רישום הבעלות ברכב במשרד הרישוי הוא בעל אופי דקלרטיבי בלבד ואיננו מעיד בהכרח
על זהותו של הבעלים האמיתי. במקרה דנן, הרישום על שמו של מיכאלשוילי הוא פיקטיבי.
לענין זה מסתמך הנאמן על השימוש הקבוע שעושה החייב ברכב. כמו כן, המוטב על פי פוליסת
הביטוח של הרכב הוא הנהג בראל, ולא מיכאלשוילי, הבעלים הרשום. בראל הוא גם זה ששילם
עבור הפוליסה באמצעות כרטיס אשראי הנושא את שמו של בראל. מאידך, הכתובת הנקובה בפוליסת
הביטוח היא כתובתו של החייב דווקא, שעה שהנהג בראל מתגורר בכלל בעיר לוד. הרכב גם נצפה
חונה בחניית ביתו של החייב בתל אביב.
עוד מציין הנאמן כי הנהג בראל טען בחקירתו בפני
ו כי הוא אוחז ביפוי כח מאת מיכאלשוילי
לביצוע פעולות בנוגע לרכב.
הנאמן מוסיף ומציין בהקשר זה כי החייב נוהג כדבר שבשגרה לרשום נכסים שלו על
שמם של אחרים, וכך למשל אף הורה במסגרת הסכם פשרה מיום 12.2.2015 עם צד שלישי,
לשלם לבנו כספים המגיעים לחייב עצמו, בהיקף של עשרות מליוני ₪.
כמו כן, כך טוען הנאמן, החייב מציין בדו"חות התקופתיים שהוא מגיש, שיש
לו הוצאות נסיעה בסכום של 550 ₪ למרת שאיננו מתנייד בתחבורה ציבורית ומכאן מסיק
הנאמן שאלו הוצאות בגין אחזקת הרכב.
באשר למקור המימון של הרכב, מציין הנאמן כי החייב ובני משפחתו קיבלו לידיהם
החל מחודש פברואר 2015 עשרות מליוני ₪, כולל סך של 930,000 דולר באמצעות חברת
tf
הקשורה לחייב, ומדובר במועד סמוך לרכישת
הרכב בחו"ל והבאתו ארצה (הרכב הגיע לישראל בחודש ספטמבר 2017 ואז גם נרשם
על שמו של מיכאלשוילי). זאת ועוד, הנהג בראל לא ידע לומר מי שילם עבור רכישת הרכב
והבאתו ארצה.
לכל אלה יש להוסיף כי מיכאלשוילי, הבעלים הרשום של הרכב, כלל אינו מתגורר בישראל.
נוכח האמור טוען הנאמן כי כלל הנסיבות מעידות שהחייב הוא הבעלים האמיתי של
הרכב.
זאת ועוד, במקרה דנן מתקיימים "אותות המירמה"
שהם חדלות פרעונו של החייב; קשרים בינו לבין הבעלים
הרשום; חזקה שיש לחייב ברכב ומימון הוצאות האחזקה. לפיכך, הנטל להוכיח את בעלותו ברכב
עבר אל שכמו של מיכאלשוילי, וזה לא עמד בו.
מנגד, מיכאלשוילי והחייב גם יחד טוענים כי הרכב הוא בבעלותו של מיכאלשוילי.
מיכאלשוילי מסר בענין זה גרסה לקונית, לפיה מסר את הרכב לבראל משום שהוא עצמו
נמצא בגאורגיה. עוד טען מיכאלשוילי כי הוא הבעלים של הרכב וכי לאיש אין זכות להפקיע
את הרכב או להשתמש בו ללא הסכמתו.
החייב לעומת זאת, מסר גרסה מפורטת יותר. לטענת החייב, הרכב אינו בבעלותו אלא
בבעלותו של מיכאלשוילי, עימו הוא מצוי בקשרי חברות, אשר איפשר לבראל, לחייב ולאימו
לעשות שימוש ברכב. הרכב משמש רוב הזמן להסעת אימו של החייב ולא להסעת החייב עצמו,
ובעת רכישת הרכב לא היתה לחייב כל סיבה להסתיר את בעלותו בו, אם אכן היה הבעלים.
בראל הוא זה שמשתמש ברכב בימים חמישי, שישי ושבת. לדברי החייב, בראל הוא ידיד
המשפחה מימים ימימה, והוא זה ששילם עבור פוליסת הביטוח של הרכב. לעומת זאת, מי
ששילם את אגרת הרישוי הוא מיכאלשוילי. לטענת החייב, רוב הזמן הרכב חונה ליד ביתו
של בראל. השתתפות החייב בהוצאות אחזקת הרכב בסכום של 550 ₪ לחודש היא השתתפות
חלקית בלבד.
החייב טוען כי הנאמן לא הגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו וגם לא הגיש את דו"ח
החקירה של חברת החקירות אשר עקבה אחרי החייב. גם לא הוכח שבראל הוא נהגו של החייב.
זאת ועוד, הנאמן ויתר על חקירתו של מיכאלשוילי ולכן לא נסתרה עדותו של מיכאלשוילי
כפי שנמסרה בתצהירו.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובחומר הראיות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
כידוע, רישום בעלות על כלי רכב במשרד הרישוי הוא בעל ערך דקלרטיבי בלבד .
הוא אינו יוצר בעלות והשינוי ברישום אינו משנה בעלות (ע"א 6299/15 עו"ד
איתן ארז, בתפקידו ככונס נכסים ספציפיים של החייב עדי קדושים נ' עטרת תעשיות
(1996) בע"מ ( בפירוק) (פורסם בנבו, 22.05.2016); רע"א
5379/95 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ,
פ"ד נא(4) 464 (1997) (בפסקה 9)).
מכאן שעצם העובדה שהרכב רשום על שמו של מיכאלשוילי ולא על שמו של החייב, אינה ראיה
מכרעת לכך שהרכב הוא אכן בבעלותו של מיכאלשוילי. ואכן, כפי שנראה כעת, ישנן ראיות נסיבתיות
למכביר לכך שחרף רישום הרכב על שמו של מיכאלשוילי, הרי שהלכה למעשה, הבעלות בו נתונה
לחייב דווקא.
אינדיקציה ראשונה ומובהקת לבעלותו של החייב ברכב, היא העובדה שהחייב ואימו
(ולעתים גם רעייתו) עושים שימוש תדיר ברכב (ולפחות ארבעה ימים בשבוע). החייב עצמו
אף הודה בעת חקירתו ביום 6.11.2018 כי בדרך כלל הרכב חונה באופן קבוע בבנין מגוריו
בתל אביב (מוצג מב/6) והוא אף הגיע באמצעותו לבית המשפט באותה עת.
ראיה נסיבתית נוספת התומכת בטענות הנאמן יסודה בכך שלמרות שבקשת הנאמן נקבעה
לדיון בהתראה של כשלושה שבועות מראש, באופן תמוה לא טרח מיכאלשוילי להתייצב לדיון,
על מנת להגן על הגרסה שמסר בתצהירו. התנהגות זו מעוררת תמיהה, שכן עסקינן ברכב
יוקרה בעל ערך כספי רב, והדעת נותנת כי מי שטוען לבעלות ברכב שכזה, יטריח את עצמו
בטיסה מגאורגיה לישראל, על מנת להגן על בעלותו ברכב.
מנגד, דווקא החייב הוא שהתייצב להגן בשצף קצף על בעלותו
הנטענת של מיכאלשוילי ברכב, ובכך גילה דעתו כי יש לו אינטרס של ממש בכך שהנאמן לא יוכל
לממש את הרכב לטובת הנושים. התנהלות זו, של מיכאלשוילי מזה ושל החייב מזה, מתיישבת
יותר עם האפשרות שהחייב הוא הבעלים של הרכב, מאשר עם האפשרות שמיכאלשוילי הוא הבעלים.
אכן, הנאמן ויתר על זכותו לחקור את מיכאלשוילי על תצהירו במועד נדחה שייקבע
לשם כך (נוכח אי התייצבותו של מיכאלשוילי למועד שנקבע). ברם, בנסיבות הענין אין
לזקוף עובדה זו לחובתו של הנאמן. תצהירו של מיכאלשוילי הוא תצהיר ריק, דל מתוכן
ולקוני, שמלבד טענה סתמית בדבר בעלותו ברכב, אין בו שום הסבר מניח את הדעת על
מה ולמה יטרח מיכאלשוילי, השוהה בגאורגיה וכלל איננו מתגורר בישראל, לרכוש רכב
יוקרה תמורת סכום עתק ולייבאו לישראל, רק על מנת שאחרים יוכלו לעשות בו שימוש,
במדינה שמיכאלשוילי עצמו כלל אינו מתגורר בה. זאת ועוד, מיכאלשוילי לא טרח להציג
אסמכתא כלשהי המעידה על כך שרכישת הרכב נעשתה מכספו שלו, למרות שחזקה עליו שאם
רכש את הרכב בשנת 2016, קרי, לא מכבר – ראיה כזו היתה אמורה להמצא ברשותו.
הכלל הוא שלא תמיד ולא בכל מקרה תתפרש המנעות מחקירה לחובתו של בעל דין:
" ... המשיבה צודקת בטענה כי הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור אין
בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו. היינו, בעוד שיש בחקירה על התצהיר כדי
להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד בפני
בית
המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק,
נגד התביעה."
(ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית
לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ פ"ד מה(5), 729, 736).
כלל זה יפה לעניננו, שכן אין בתצהיר כפי שהוגש כדי לבסס את הגנתו של מיכאלשוילי,
ומכאן שבדין העדיף הנאמן לוותר על חקירתו.
גם ההמנעות מהעדתו של בראל, מי שבפועל נוהג ברכב ומסיע בו את החייב, אמו ורעייתו,
עומדת למיכאלשוילי ולחייב לרועץ. פשיטא כי בראל יכול היה לשפוך אור על הסיבות
והטעמים שבגינם הוא מסיע את החייב ברכב הרשום על שמו של מיכאלשוילי, כמו גם על
שאלת הבעלות ברכב. הכלל הוא שבעל דין שנמנע מלהביא עד שיכול לתמוך בגרסתו, הדבר
מתפרש לחובתו (ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג' אבו סאלח
פ"ד נ(1), 499, 510- 511). וכפי שנאמר בע"א 55/89 קופל (נהיגה
עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595, 602
(14.11.1990):
"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע
מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהשג ידו ואין לו לכך
הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו."
הוא הדין באשר למחדלו של מיכאלשוילי, אשר לא הציג כל ראיה בכתב, כגון חוזה רכישה,
קבלה או אישור בדבר העברה בנקאית ומסמכי יבוא, המעידים כי הוא, ולא החייב, היה זה ששילם
עבור רכישת הרכב והבאתו לישראל ביבוא אישי. מחדל זה מתפרש אף הוא לחובתו של מיכאלשוילי,
שכן יש להניח כי לו היו מסמכים אלה ברשותו, מן הסתם היה מציג אותם להוכחת בעלותו.
החייב טוען כי לא ניתן לייחס לו כל מניע להסתרת בעלותו ברכב, אם אכן היה הבעלים,
משום שהרכב נרכש זמן רב לפני שנפתחו נגדו הליכי פשיטת הרגל. ברם, טיעון זה אין
בו ממש. לחייב היה בהחלט מניע להסתיר את הבעלות ברכב מרגע רכישתו. אכן, הליכי
פשיטת הרגל נפתחו נגדו רק בחודש אוקטובר 2017, אלא שפסק הבורר שבגינו נפתחו הליכי
פשיטת הרגל נגד החייב ניתן כבר בחודש ספטמבר 2014 ואושר על ידי בית המשפט עוד
בחודש מאי 2015, זמן רב בטרם נרכש הרכב. מכאן שלחייב היה אינטרס מובהק להסתיר
את רכושו מעיני הנושה עוד לפני שנפתחו נגדו הליכי פשיטת הרגל.
זאת ועוד, על נוהגו של החייב להעביר זכויות ונכסים שלו על שמם של מקורבים
כאלה ואחרים תעיד בין השאר העובדה כי במסגרת הסכם פשרה שנכרת בינו לבין חברת ראדקו
ביום 12.2.2015, הוא הורה לראדקו להעביר סך של כ- 44 מליון ₪ המגיעים לו עצמו,
אל חשבון הבנק של בנו (ס' 3 ו- 9 להסכם מוצג מב/2). במקרה דנן מיכאלשוילי מצוי
בקשרי חברות עם החייב, ולכן אין תימה שהוא עשוי היה לשתף פעולה עם החייב כדי להסתיר
את בעלותו של החייב ברכב.
גם מבחינה תזרימית, נוכח סכומי העתק להם היה זכאי החייב מכוחו של ההסכם מב/2,
ברור שהיה ביכולתו לרכוש את הרכב, שאכן נרכש כשנה וחצי לאחר כריתתו של הסכם זה.
ראיה נסיבתית נוספת הפועלת לחובתם של מיכאלשוילי והחייב היא שהתשלום עבור
חידוש רשיון הרכב, בסך של 5,458 ₪, נעשה במזומן. לא מדובר בתשלום של מה בכך. העובדה
שבוצע במזומן, שלא כדרך הטבע כאשר מדובר בסכומים מעין אלה, ובאופן ששולל את האפשרות
להתחקות אחר זהותו של המשלם, תומכת במסקנה שנעשה כאן נסיון מכוון להסתרה שכזו.
בצדק טוען הנאמן כי השימוש במזומן נועד בדרך כלל להסתיר את זהותו של המשלם ואת
מסלולו של הכסף. ראו פר"ק (מחוזי ת"א) 22006-07-14 עטרת תעשיות
(1996) בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 10.01.2019):
"משיכת הכספים במזומן מהווה אינדיקציה ברורה לפעילות בלתי כשרה שביצע
המשיב, שכן הנסיון מלמד ששימוש בכספים מזומנים נועד לטשטש את מקורם, ובמקרה נוכחי,
את יעדם הסופי."
בהקשר זה יש לציין כי התשלום עבור רשיון הרכב נעשה בסניף הדואר בתל אביב, עיר מגוריו
של החייב, ולא בלוד, עיר מגוריו של הנהג בראל.
בנוסף, ניתן היה לצפות כי לו מיכאלשוילי היה אכן הבעלים האמיתי של הרכב, הרי
שהתשלום בגין רכישת הביטוח לרכב היה נעשה על ידו, אלא שבפועל, בראל הוא ששילם
עבור הביטוח, באמצעות כרטיס אשראי שלו, וזאת בלא שניתן לכך כל הסבר מניח את הדעת.
יתר על כן, כתובתו של בעל הפוליסה והרכב הנקובה בפוליסה היא כתובת מגוריו של החייב,
למרות שבראל מתגורר בעיר לוד.
לא מצאתי ממש בטענותיו של מיכאלשוילי על כך שהנאמן לא תמך את טענותיו בתצהיר.
הכלל הוא כי בעל תפקיד מטעם בית המשפט לא חייב לצרף תצהיר לכתב טענות המוגש על
ידו לבית המשפט שמינה אותו, ובמיוחד בכל הנוגע להליך המתנהל לפי הוראות בית המשפט,
אלא במקרים חריגים, אשר המקרה הנוכחי איננו נמנה עליהם:
"מן האמור עולה, כי בנוגע לבקשות מסוימות המוגשות על ידי המפרק (וכנראה
במרבית המקרים) אין מקום לחייב אותו לתמוך את טענותיו בתצהיר או שטעם זה נחלש ביחס
לבקשות דומות המוגשות על ידי גורמים אחרים. על כן, אין להחיל על בקשות המוגשות על ידי
המפרק את הכלל הקבוע בתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, שלפיו כל בקשה בכתב צריכה
להיתמך בתצהיר לשם אימות העובדות העומדות ביסודה."
(רע"א 3032/08 אפרים רייך נ' עו"ד אבנר כהן, בתפקידו כמפרק זמני
(פורסם בנבו, 02.09.2009) (בפסקה 11); ראו גם ע"א 5709/99 זיוה לוין נ'
גד שילר עו"ד ואח', פ"ד נה(4) 925, 937 (2001); רע"א
7791/14 מסיקה נ' שטרנבך (פורסם בנבו, 14.1.2015); פר"ק (מחוזי
ת"א) 22006-07-14 עטרת תעשיות (1996) בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי
(פורסם בנבו, 10.01.2019)).
יתר על כן, במקרה דנן העובדות ברובן אינן שנויות במחלוקת. התשובה לשאלה היחידה
אשר שנוייה במחלוקת- זהות הבעלים האמיתי של הרכב- מצוייה ממילא אך ורק בידיעתם של החייב
עצמו ושל מיכאלשוילי, כך שתצהיר מטעם הנאמן לא היה מעלה או מוריד בהקשר זה. כך למשל,
רק החייב ומיכאלשוילי יכולים היו להגיש ראיות המוכיחות מי שילם עבור רכישת הרכב ורק
הם היו יכולים להעיד על הנסיבות שבהן הועמד הרכב לשימושו של החייב, למרות שהוא רשום
על שמו של מיכאלשוילי.
לכל האמור מתווסף הכלל הראייתי לפיו כאשר מתקיימים אותות של מרמה
(
badges of
fraud
) בהתנהגותו של נתבע חדל פרעון
בכל הנוגע לשאלת הבעלות בנכסים שאינם רשומים על שמו אך נחשדים ככאלה המצויים בבעלותו,
יש בכך כדי להעביר את נטל הראיה לסתור על שכמו של הנתבע דווקא. על טעמו של כלל
ראייתי זה עמד כב' השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין, בע"א 8128/06 יצחק
לוינזון נ' נתנאל ארנון (פורסם בנבו, 03.02.2009): "הרעיון
שביסוד סעיף זה פשוט: 'יצר לב האדם רע מנעוריו' (בראשית ח' 21), ויהיו שינסו להבריח
נכסיהם מנושיהם על ידי רישומם על שם אחר. המחוקק יצר איפוא כלי להיאבק בתופעה
זו." (בפסקה י"ג); ראה גם ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול
פ"ד נח(6), 941 , 946) (2.8.2004)). כב' השופט רובינשטיין אף מנה מספר דוגמאות
לקיומן של אותות מרמה: קשרים בין המעביר לנעבר; שמירת הנאה למעביר ושמירת החזקה
בידיו; חקירות פליליות נגד המעביר; הגשת כתב אישום נגדו; הרשעתו בעבירות מרמה;
חשדות להעלמות מס; חשאיות בפעילות הכלכלית; חריגה מדרכם המקובלת של עסקים; העברת
כל נכסי החייב וכו'. או אז, כאשר אותות אלה מתקיימים (כולם או מקצתם), יש בכך
כדי להעביר את הנטל לחייב, ועליו להראות כי העסקאות נעשו בתום לב או להסבירן באופן
שיניח את הדעת. רשימת אותות המרמה אינה סגורה והיא ניתנת להרחבה או לצמצום, לפי
נסיבותיו של העניין. ככל שמצטברים יותר אותות מרמה כך עובר הנטל על הנתבע להפריכן
(ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סנדובסקי אילנה
(פורסם בנבו, 17.07.2003) (בפסקה 5)).
במקרה דנן מתקיימים אותות מרמה לא מעטים לחובתם של החייב ומיכאלשוילי. יתכן שכל
ראיה נסיבתית כשלעצמה לא היה בה די על מנת להעביר את נטל הראיה על שכמו של מיכאלשוילי,
אלא שהצטברותן יחדיו יוצרת "מסה קריטית" של אותות מרמה, ומכאן שהנטל להוכיח
את בעלותו ברכב עבר אל מיכאלשוילי, והוא כלל לא עמד בו. למעשה, מיכאלשוילי אפילו לא
ניסה לעמוד בנטל זה משום שלא טרח להציג ראיה כלשהי לפיה הוא זה שרכש את הרכב מכספו,
וגם לא סיפק כל הסבר מדוע הרכב הועמד לשימושו של החייב. מדובר בנטל קל כנוצה, משום
שדי היה לו למיכאלשוילי להציג אישור המעיד כי הוא זה ששילם עבור הרכב מכספו שלו, על
מנת להדוף את תביעת הנאמן, אלא שאישור כזה לא הוצג.
נוכח כלל האמור, בקשתו של הנאמן מתקבלת. ניתן איפוא בזאת צו הצהרתי לפיו החייב
הוא הבעלים של הרכב ומכאן שהנאמן רשאי לפעול לשם מימושו.
מיכאלשוילי יישא בהוצאות הנאמן בסכום של 7,500 ₪. אין צו להוצאות נגד החייב,
בהיותו פושט רגל.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, י"ח שבט תש"פ,
13 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.
פשר בית משפט מחוזי 24052-10/17 עו"ד נדב לב נאמן בפשיטת רגלו של גבריאל מיראלי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב, גבריאל מיראלי, אברהם מיכאלשוילי (פורסם ב-ֽ 13/02/2020)