פסקי דין על מחמוד אגבאריה | פסקי דין על ג'האד אגבאריה

29926-09/18 א     10/02/2020




א 29926-09/18 מחמוד אגבאריה נ' ג'האד אגבאריה








בית משפט השלום בחיפה


ת"א 29926-09-18 אגבאריה נ' אגבאריה




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת ג'אדה בסול


התובע

מחמוד אגבאריה


נגד

הנתבע
ג'האד אגבאריה



החלטה


לפניי בקשה מטעם הנתבע
להתיר לו להביא ראיות לסתור את תוכנו של פסק-דין פלילי מרשיע שניתן נגדו בהליך שהתקיים בבית-המשפט לעניינים מקומיים בחדרה מיום 26/3/17 (להלן: "פסק הדין הפלילי"), זאת על פי הוראות

סעיף 42ג לפקודת הראיות [נוסח חדש] , התשל"א-1971
(להלן: "פקודת הראיות")
, הליך

במסגרתו הוא הודה בעובדות כתב האישום , הורשע על פי הודאתו , דינו נגזר , והוצא נגדו, בין היתר , צו להריסת בניה שנבנתה בסטייה מהיתר הבניה שניתן לו
, וכפי שיוסבר להלן בהמשך ההחלטה.
התובע מתנגד לבקשת הנתבע להבאת ראיות לסתור.

הרקע
לבקשה:

1.
התביעה המתנהלת לפניי הינה תביעה למתן
צו הריסה, צו עשה וכן פיצוי כספי,
בגין בניית גדר בגבול המפריד בין מגרשי הצדדים. כאשר לטענת התובע , אותה גדר
נבנתה
בסטייה מהיתר הבניה הקיים
בפועל
, שבשל כך
ובשל עוד חריגות נוספות שבוצעו בבניה , הוגש כתב האישום הנזכר לעיל נגד הנתבע ,
הוא הורשע בדין על פי הודאתו וניתן צו המורה לו להרוס את אותה בניה , כך שהותרת הגדר דנן איננה עולה בקנה אחד עם
פסק הדין החלוט
שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, מיום 26/3/17, אשר הורה , בין היתר , על הריסת אותה תוספת לגדר נשוא הדיון , כאמור.

2.
אותו צו הריסה נכנס לתוקף זה מכבר , בקשה לעיכוב ביצועו
שהוגשה לבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה , נדחתה , כך שהנתבע מחויב לבצע את אותו צו ואף מרחפת סכנה של הגשת כתב אישום נוסף נגדו בשל אי קיום אותו צו .


3.
על פי
עובדות כתב האישום
בהן הודה הנתבע , כאמור , במסגרת אותו הליך פלילי , ההיתר שניתן לנתבע כלל , בין היתר,
הקמת גדר
בגובה 4 מטר,
אותה גדר חוצצת בין המגרש של התובע לבין המגרש של הנתבע , ביניהם קיים הפרש גובה ,
אך בפועל
גובה הגדר שנבנתה הינו
6.5 מטר , קרי היא נבנתה שלא בהתאם לתנאי ההיתר אלא בסטייה ממנו. התובע
צירף לכתב התביעה שהגיש חוות דעת
הנדסית שלפיה ,
הגדר דנן
,
במצבה הנוכחי מהווה מפגע בטיחותי חמור, מטרד, וזאת נוסף לכך שהיא הוקמה בסטייה מהיתר הבניה התקף , ושלא כדין.

4.
הנתבע
טען
, בין יתר הטענות שהועלו בכתב ההגנה , כי מי שיצר את הסיכון
היה דווקא
התובע, מאחר והוא ביצע פעולות חציבה מתחת לגדר
, תוך חריגה מן ההיתר
שניתן לו לתובע
, ובניגוד להוראות חוק התכנון והבניה.

5.
לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה , ולאחר שהניסיון להביא את הצדדים לידי
הסכמה , או למצער , לצמצם את המחלוקות ביניהם , ניתנה החלטה לפיה הורה בית המשפט לצדדים להגיש את עדויותיהם בתצהירים , לרבות חוות הדעת מטעמם.

6.
עוד בטרם ניתנה ההחלטה בדבר הגשת תצהירי העדות הראשית , ובעקבות הדיון שהתנהל בישיבת קדם המשפט הראשונה , וההצעה שעלתה במהלך אותו דיון , הגיש הנתבע בתאריך 15/7/19 חוות דעת שנערכה ע''י
מר מחאמיד מנסור יוסף (להלן: "חוות הדעת"), בה נטען כי הגדרות של הנתבע עומדות
בתנאי ההיתר , ומכאן עמידת הנתבע על ניהול התביעה.

7.
מאוחר יותר , וכשהוגשו תצהירי הצדדים , הוגשה אותה חוות דעת ע''י הנתבע וכן נכללו חלקים בתצהיר העדות הראשית מטעמו , שיש בהם משום סתירה לממצאי אותו

פסק דין
פלילי מרשיע .

8.
התובע התנגד להגשת אותה חוות דעת והותרת אותם חלקים בתצהיר הנתבע הסותרים את ממצאי פסק הדין המרשיע , ובית המשפט
, לאחר שנתבקשה תגובת הנתבע , הורה למחוק חלקים מתצהירי הנתבע , כאמור ,
וכן להוציא
את חוות הדעת הנ"ל מטעם הנתבע מהתיק, על פי החלטה מיום 22/12/19 מאחר ולא ניתן להגיש ראיות העומדות בסתירה מלאה לקביעת בית המשפט בהליך פלילי.

9.


ערעור לבית המשפט המחוזי שהוגש על אותה החלטה, נדחה ללא צורך בקבלת תגובה , תוך הפניית הנתבע להוראות פקודת הראיות והצורך בהגשת בקשה להתיר לו הבאת ראיות לסתור .

10.
מיד לאחר דחיית אותה בקשת רשות ערעור ע''י בית המשפט המחוזי
, אץ לו רץ לו הנתבע והגיש
את הבקשה דנן.
טיעוני הצדדים:

11.
הנתבע עותר לבית המשפט להתיר לו להגיש, חוות דעת, העתק מבקשה להיתר שהוגשה להכשרת תוספת הגדר, פרסום שנעשה להוצאת היתר בניה, מכתב מהנדס לעדכון סטטוס ההתקדמות בבקשה להיתר , ובקשה להעיד
את עורך הדין שמטפל בהוצאת ההיתר
על סמך חוות הדעת.

12.
לשיטתו של הנתבע , יש בראיות אלו להוכיח כי צו ההריסה שניתן "מלכתחילה" אינו נכון, וכי הבניה בוצעה אז בהתאם להיתר ועל כן לא היה מקום לתת צו הריסה, חוות הדעת לטענתו מאשרת כי הבניה בוצעה לפי היתר. וכן
כי מדובר בראיה אקוטית לתיק מאחר והיא משמיטה את הקרקע מתחת לכתב התביעה.

13.
עוד הוסיף הנתבע כי יתר הראיות יש בהן להוכיח כי ישנו סיכוי רב כי יתקבל היתר שיכשיר את התוספת של הגדר.

14.
הנתבע טוען כי חשיבות הראיות מקבלת משנה תוקף עת
אותן ראיות לא הוגשו אל
הערכאה המרשיעה, אף דרכן ניתן להוכיח כי גזר הדין נגדו ניתן בשוגג , לא כל שכן הנתבע לא היה מיוצג בהליך על ידי עורך דין, דבר שיש להתחשב בו עת מתן ההחלטה דנן.

15.
הנתבע סיכם כי ייגרם לו עיוות דין קשה באם תדחה הבקשה, ולא יביא את הראיות שבנדון לשמיעה , דבר שיש לו השלכה מהותית ברורה על הסעד הנתבע בתביעה זו, ושלילתו עלולה להחטיא את המטרה מאחורי הרציונל של סעיף 42ג לפקודת הראיות. הנתבע הפנה לפסיקה לתמיכה בטענותיו.

16.
התובע בתגובתו התנגד לבקשה , לשיטתו הפסיקה פירשה את הליך הבאת ראיות לסתור בצמצום רב, אשר ייעשה רק במקרים חריגים ואין נפקא מינה אם ההרשעה הייתה ע"פ הודאה או אחרי ניהול הוכחות.

17.
לשיטתו של התובע, הנתבע צירף ראיות סותרות
במהותן, כשחלק מוגש להוכיח כי תוספת הבנייה מלכתחילה הייתה כשורה ולפי ההיתר , ואילו החלק האחר מבוסס על הבקשה לקבלת היתר לתוספת שנבנתה – דבר שיש בו לחזק את קביעות גזר הדין.

18.
התובע מוסיף וטוען כי חוות הדעת עומדת בסתירה ברורה להודאת הנתבע עצמו בהליך פלילי, שלא נפתח בחלל ריק אלא על בסיס כתב אישום המבוסס על החלטת הועדה המקומית אשר קבעה כי אין היתר. אף מדובר בחוות דעת שאחת מקביעותיה כי בשני המגרשים של הצדדים ישנן חריגות מהוראות התוכנית החלה במקום.
מה גם שמדובר בחוות דעת שהתייחסה בלבד לחוזק הגדר שנבנה בסטייה מהיתר ותו לא.

19.
התובע התייחס בתגובתו לעיתוי הגשת
הבקשה דנן, תקופה קצרה ביותר לפני ישיבת הוכחות במקום להגישה סמוך להגשת כתב ההגנה. כן התייחס לפסיקה התומכת שהעלה הנתבע בבקשתו וטען כי מדובר במקרים שונים מהמקרה הנדון .

20.
עוד טען התובע כי בניגוד לנטען בבקשה ,
הנתבע כן היה מיוצג על ידי עורך דין בהליך הפלילי.
21.
לפי התובע
יש לדחות את בקשתו תוך חיוב בהוצאות משפט.

דיון והכרעה

22.
לאחר עיון בבקשת הנתבע, בתגובת התובע, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

23.
סעיף 42א(א) לפקודת הראיות
מורה כך: "הממצאים והמסקנות של

פסק דין
חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי" .

24.
ההסדר הנ"ל בפקודה יוצר איזון בין הרצון למנוע כפל הליכים וייצור
הכרעות שיפוטיות סותרות בעניינים עובדתיים, לבין הצורך למנוע עיוות דין ופגיעה לא מידתית בזכויותיו של מי שלא היה צד להליך הפלילי ולא ניתן לו יומו בבית-משפט טרם קביעת ממצאים ומסקנות בעניינים שעמדו להכרעה בהליך הפלילי. כאשר אף באותם מקרים בהם הנתבע בהליך האזרחי הוא חליף של המורשע בפלילים או 'מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע', ניתן יהיה לראות בעובדות שנקבעו בפסק-הדין הפלילי ראיות לכאורה בהליך האזרחי [יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, 2009
[
.

25.
ברי כי הסדר זה חל בענייננו, ואין מקום לסטות ממנו , קל וחומר עת מדובר בבעל דין שהיה הנאשם בהליך הפלילי.

26.
סעיף 42ג לפקודת הראיות מורה כי :"
הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין"
-נותן את הרשות להביא ראיות לסתור רק בנסיבות מיוחדות, כאשר הדבר דרוש על מנת למנוע חשש ממשי לעיוות דין. אך בתי המשפט יעשו שימוש בסמכותם זו בקמיצת יד, וזאת כדי למנוע את הצפת בתי המשפט, וכדי לקיים את התכלית של ריכוז חומר הראיות במשפט פלילי, ולא להותיר מקום להתדיינות נוספת

(ע"א 350/74 מ.ל.ט בע"מ נ' ממן, פ"ד כט(1) 217
).

27.
נקודת המוצא בהליך דנן היא אפוא שיש לייחס להודאתו של הנתבע בעובדות כתב האישום את מלוא המשקל והמשמעות. אין ספק כי לצרכי
סעיף 42א לפקודת הראיות,
ועל מנת שלגזר דין מרשיע יהא מעמד של ראיה לכאורה בהליך אזרחי, מקובל שאין הבדל בין גזר דין שניתן לאחר עריכת בירור עובדתי ושמיעת עדים לבין גזר דין שניתן על-פי הודאת הנאשם ואפילו בגדרו של הסדר טיעון. גם במקרה כזה, יהיו עובדות כתב-האישום 'ממצאים' לצרכי
סעיף

42
הנ"ל [

ע"א 71/85

'

אריה

'

חברה

לביטוח

בע

"

מ

נ

'

בוחבוט

,

פ

"

ד

מא
(4) 327, 332-331 (1987),
ע"א 285/80

שיף

נ

'

אליאסי

,

פ

"

ד

לד
(4) 752).
].

28.
ראשית אתייחס לטענת הנתבע כי לא היה מיוצג בהליך הפלילי,
ושיש לתת לכך
משקל כבד עת
נבחנת בקשתו למתן רשות להבאת ראיות לסתור,
טענה זו דינה להידחות. אין לקבל טענה זו דרך כלל, ומקל וחומר כטעם שיצדיק הבאת ראיות לסתור את ההודאה ואת נפקותה. דומה כי ההליך פלילי איננו עניין
של מה-בכך.

29.
הודאתו של הנתבע בעובדות כתב-האישום, משמעה מתן אישורו לכך כי הן עובדות-אמת. חזקה על נאשם שמתייצב למשפט בהליך פלילי שהוא מודע לחשיבות המעמד , ולא יודה בעובדות שאינן אמת. אף אם הסכים להסדר טיעון "כשלא היה מיוצג",
בית-המשפט, במקרים כגון דא, מוודא כי הודאת הנאשם ניתנת מתוך הבנת טיבה והשלכותיה.


30.
מכל מקום אין להתעלם מזה כי קיים כשל לוגי בסיסי בטיעוני הנתבע אשר מצד אחד טוען כי הבניה שבוצעה תואמת את ההיתר , ובאותה נשימה טוען כי הליכי הכשרת הבניה נמצאים בשלב מתקדם וסיכויי ההכשרה גבוהים.

31.
אם אכן מדובר בבניה שאיננה מהווה סטיה מהיתר הבניה התקף , על מה ולמה יש צורך בהגשת בקשה לליגליזציה ?

32.
יתרה מכך , הנתבע טען כי בכוונתו לפנות לבית המשפט בהליך הפלילי ולעתור לביטול אותו

פסק דין
מרשיע, לבקש חזרה מהודאה וכיו''ב אך בפועל , הבקשה שהוגשה הייתה לעיכוב ביצוע צו ההריסה (!) , אז אם אכן הבניה תואמת את ההיתר , מדוע היה צורך לבקש את עיכוב ביצוע
צו ההריסה. הרי הצו הורה לנתבע להתאים את הבניה להיתר הקיים , ולטענתו הבניה אכן תואמת את ההיתר , אז כיצד טענות סותרות אלו יכולות לדור בכפיפה אחת? לנתבע הפתרונים.

33.
משמעות בקשת הנתבע היא כפירה בעיקר , קרי ביטול הודאתו בעובדות כתב האישום ולא היא.

34.
ראה
בר"ע (ב"ש) 758/99
אלי נ' וזנר
(פורסם במאגרים, 12.12.1999) שקבע כי הכלל עודנו נותר כי אין להתיר הבאת ראיות לסתור כדבר שבשגרה, ועל הבקשה להיות מבוססת, משכנעת ועומדת בהיגיון הדברים, כי אז נתון הדבר לשיקול דעתו של בית המשפט (ההדגשה שלי ב.ג.).

35.
כאמור, הפסיקה פירשה את החריג הקבוע
בסעיף

42

ג
לפקודה בצמצום רב, ונקבע כי מתן רשות להביא ראיות לסתור את ממצאי פסק הדין החלוט במשפט הפלילי תינתן במקרים בהם השתכנע בית המשפט שעלולה להיגרם "תוצאה בלתי צודקת בעליל" או כזו ה"מקפחת קיפוח קשה את הנתבע בהגנתו" (ר' 1518/15 חלף נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם במאגרים] (8/3/15);

רע"א 9759/16
מג'די אבו מור נ' רשות המיסים
[פורסם במאגרים] (7/4/17)).

36.
אני סבורה, כי לא עלה בידי הנתבע להראות שהמקרה דנן נכלל בגדר המקרים החריגים שבהם יש להתיר הבאת ראיות לסתור. מה גם 'שהתעוררותו' של התובע עתה עם טענות כפירה באשר לעצם התרחשות העבירה בה הודה, ואף הבאת גרסאות "לחילופין" בבקשה כאמור לעיל,
נובעת מטבע הדברים רק בשל הסיכון כי הוא עשוי להיות מחויב בסעד כספי במסגרת ההליך דנן (מבלי לקבוע כל מסמרות בשאלת זכאות התובע לסעד שהתבקש), ואין המדובר בנסיבה שהוכרה כמקרה חריג שיש בו
כדי להתיר
להביא ראיות לסתור
.

37.
הנתבע חפץ להוכיח כי גזר הדין החלוט שניתן נגדו, אשר הוא בעצמו ביקש את עיכובו פעמיים ומעולם לא ביקש "ביטולו" , מלכתחילה אינו נכון וכי הבנייה נעשתה בהיתר, עובדה זו הוא מבקש להוכיח באמצעות עדותם של שני עדים אשר מטפלים היום בבקשתו להכשרת הבניה!

38.
לא למותר לציין, כי הנתבע באמצעות בקשה זו מנסה שוב
לזמן את
עו"ד מחמוד סובחי ג'בארין, אשר
לגבי נית זימונו
ניתנה החלטה מיום 9/1/2020 , כאשר ב"כ התובע הודיע כי אין הוא עומד על חקירתו ,
וכי ניתן להגיש את המכתב עליו הוא חתום ,ועל כן הוחלט כי אין צורך בזימונו.

39.
הנתבע המשיך וטען כי הכרעת הדין בטעות יסודה, ואותה חוות הדעת שהוא מבקש לצרף מהווה ראיה לסתור אותה הכרעה שגויה,
אך גם חוות דעת זו "בתוכנה המצומצם",
אינה בגדר הוכחה חותכת וחד משמעית לכך שלא בוצעה העבירה נשוא כתב האישום שהוגש נגד הנתבע,
לכן, אין בה ואין ביתר הראיות כדי לשכנע במידה הדרושה כי אי התרת הבאתן תביא לעיוות דין.

40.
אם אכן מדובר בהכרעת דין שגויה , היה על הנתבע לפנות לבית המשפט בו התנהל ההליך הפלילי ולבקש את ביטול פסק הדין ולבקש לחזור בו מהודאתו , כי אז בקשתו הייתה נבחנת על פי אמות המידה הנהוגות בבקשות אלו , אך הנתבע לא נקט בכל פעולה כזו, דבר האומר דרשני.

41.
הנתבע טוען כי חשיבות הראיות מקבלת משנה תוקף מאחר והן לא הוצגו בהליך הפלילי , עובר להרשעה . תחילה ייאמר כי לא מדובר בראיות אשר לא יכלו להיות "זמינות" להגשה לפני בית המשפט בהליך הפלילי
או בראיה "חדשה" שעלולה להפוך את הגולל. ברי כי אין משמעות הבאת אותן ראיות לסתור, הפיכתה או ביטולה של
הודאת הנתבע בפני
הערכאה המרשיעה.

42.
בקשתו של הנתבע להביא ראיות לסתור אינה אלא ניסיון לערוך מקצה שיפורים ביחס לאופן בו בחר לנהל את ההליך הפלילי, ולא לכך נועדה האפשרות של התרת הבאת ראיות לסתור ,לכן העתרות לבקשה עלולה להכשיר מסלול עוקף לגזר הדין הפלילי, דבר אשר אינו נכון
, ראוי
או רצוי גם מטעמי מדיניות כפי שהובהר לעיל, וגם מהטעם כי הוראת סעיף 42א(א) לפקודת הראיות תרוקן מכל תוכן.

43.
התרת הגשת ראיות אלה עתה תהווה למעשה הסכמה לפתוח מחדש את ההליך הפלילי במסגרת ההליך האזרחי דנן ואין מקום לתת לכך יד , בהעדר בסיס שבדין לעשות כן.

44.
אי לכך לא

מצאתי

כי

יש

באימוץ תוצאות ההליך הפלילי משום גרימת עיוות דין לנתבע המצדיק לתת לו רשות להבאת ראיות לסתור.

45.
אשר על כן, ומכל המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

46.
הנתבע יישא בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך 3,000 ש''ח.

ניתנה היום, ט"ו שבט תש"פ, 10 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 29926-09/18 מחמוד אגבאריה נ' ג'האד אגבאריה (פורסם ב-ֽ 10/02/2020)