פסקי דין על מרים לב | פסקי דין על מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ

46886-04/18 תצ     11/02/2020




תצ 46886-04/18 מרים לב נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ








בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב


11 פברואר 2020
ת"צ 46886-04-18 לב נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים ע"מ (בניהול מיוחד)



לפני כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ
– אב"ד
גב' הלן הרמור נציגת ציבור עובדים
מר יצחק גליק נציג ציבור מעסיקים


התובעת/המבקשת

מרים לב

ע"י ב"כ עו"ד עודד יחיאל
ועו"ד אבנר גבאי


נגד

הנתבעת /המשיבה

מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ
(בניהול מיוחד)
ע"י ב"כ עו"ד אלישע שור
ועו"ד רוית קוטק



החלטה





1.
לפנינו בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי גב' מרים לב
(להלן – המבקשת או התובעת). במסגרת הדיון בבקשה מיום 18.2.19 תוקן שם המשיבה למבטחים מוסד לביטוח סוציאלי על העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)
(להלן – המשיבה או הנתבעת).

2.
עילת התובענה היא סירובה של הנתבעת לשלם למבקשת מענק השנים העודפות (להלן גם – המענק) בקשר עם כספים עודפים שהפריש המנוח יונתן לב ז"ל (להלן – המנוח), מעבר ל-420 חודשים (אשר מקנים את הזכאות המקסימאלית לקצבת זקנה).

3.
התובעת היא אלמנתו של המנוח ויורשת חוקית של עזבונו בהתאם לצו קיום צוואה. המנוח היה מבוטח בקרן פנסיה המנוהלת על ידי הנתבעת.
בחודש פברואר 2006 סיים המנוח להפריש גמולים עבור 420 חודשי עבודה וכך הוא צבר את הזכאות המרבית לפנסיה. הוא המשיך להפריש לקרן ממשכורתו החודשית אולם, למרבה הצער, נפטר ביום 6.8.2011. הנתבעת סירבה לשלם לתובעת מענק שנים עודפות בטענה כי הזכאות למענק היא של הפנסיונר בלבד ומאחר שהמנוח נפטר בטרם יצא לגמלאות, יורשיו אינם זכאית לקבל המענק.

4.
לגישת המבקשת, הזכות לקבלת המענק היא של "המבוטח" ולא של פנסיונר. המועד למימוש הזכות הוא מועד יציאתו של המבוטח לפנסיה, אולם הזכות נוצרת למבוטח עוד בטרם יציאתו לפנסיה ומשכך היא ניתנת להורשה ליורשיו. הנתבעת אינה מבחינה בין התנאים ליצירת הזכות לבין מועד מימושה ומבלבלת בין השניים, שלא כדין.

5.
התובעת סבורה כי תקנון הקרן (להלן – התקנון) קובע באופן מפורש כי הזכות לקבלת מענק השנים העודפות היא זכותו של המבוטח (סעיף 12 לתקנון הקרן) וסעיף 16 קובע המועד למימוש הזכות בלבד. זו הפרשנות הנכונה של התקנון. בנוסף, טוענת התובעת כי כללי הצדק, ההגינות ויושר מחייבים אף הם קבלת עמדתה.

6.
התובעת הגדירה את הקבוצה שהיא מבקשת לייצג, לעניין הסעדים הכספיים, ככוללת את כל היורשים ו/או מוטבים של המבוטחים בקרנות הפנסיה שהפרישו כספים בגין שנים עודפות, אך לא קיבלו את המענק, בשבע שנים שקדמו למועד הגשת התביעה. אשר לסעד הצהרתי, הקבוצה תכלול את כל המבוטחים בקרנות פנסיה המנוהלות על ידי המשיבה.

המבקשת העריכה את סכום המענק המגיע לה בסך 83,226 ₪ כאשר האומדן לגבי כל חבר קבוצה (יורש או מבוטח שנפטר) עומד על סך של כ-20,000 ₪. הנזק המצטבר ל-7 שנים הוא של 14 מיליון ₪.

7.
כאמור, טענת המבקשת היא שהנתבעת לא מפרשת נכון את התקנון וכן, כי היא הפרה את חובת הגילוי הנאות למבוטחים ולא הבהירה כי ייתכן שהסכומים המופרשים משולמים לשווא, שכן הם לא יגיעו ליורשיו. כך גם הפרה הנתבעת את חובת הנאמנות כלפי העמיתים.

טענה חילופית שהועלתה בבקשה היא שהוראת התקנון היא תנאי מקפח בחוזה אחיד. נציין כבר עתה כי עילה זו נזנחה בסיכומים.

המבקשת טוענת כי מתקיימים כל התנאים לאישור התובענה כייצוגית.


8.
המשיבה הגישה תגובה לבקשה, שבה טענה כי הזכות למענק שנים עודפות הקבועה בתקנון ניתנת למבוטח שצבר מעל 420 חודשי ביטוח ופרש לקצבת זקנה, בעת פרישתו לקצבת זקנה. זכותו של מבוטח (או שאיר) בקרן מתגבשת במועד האירוע המזכה. לגבי שאיר, במועד פטירת המבוטח. הזכות לקצבת זקנה ולמענק שנים עודפות מתגבשת במועד הפרישה לקצבת זקנה.
משנפטר מבוטח בעודו פעיל, לא התרחש לגביו "אירוע מזכה" לפי התקנון ועל כן לא מתגבשת הזכות למענק שנים עודפות.
למבקשת אין עילה כנגד המשיבה, זכותו של המנוח למענק לא קמה ומשכך לא יכול היה להוריש זכות שלא קיימת.

בנוסף, טענה המשיבה בתגובתה כי הבקשה אינה עומדת במבחנים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות , תשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות)
והפסיקה. זאת בשל מספר נימוקים:
א.
למבקשת אין עילה כנגד המשיבה;
ב.
אין כל תועלת בבירור התביעה כתובענה ייצוגית;
ג.
קבוצת ה"מעוניינים" מוגדרת, מתוחמת וידועה, קטנה בהרבה מהערכת המבקשת;
ד.
הסכום הנתבע אינו סכום זעום כלל וכלל ואין מקום לתבוע סכומי כסף גדולים בתביעה ייצוגית.

כמו-כן, טענה המשיבה כי טענת המבקשת בדבר הפרת חובת הגילוי הנאות של קרן הפנסיה משוללת יסוד. זו טענה אישית שלא יכולה להיות חלק מעילות התובענה המתיימרת להיות ייצוגית. בנוסף, המשיבה מנועה מלתת ייעוץ פנסיוני לעמיתיה.

המשיבה אף טענה כי אין יסוד לדרישת הסעד החלופי לפיו יש להשיב לחברי הקבוצה את הכספים ה"עודפים" שנצברו. דרישה זו חסרת עילה והיא מנוגדת לכללים בסיסיים בדיני ביטוח, ואף התיישנה (המנוח בוטח בקרן משנת 1971 וכבר בחודש פברואר 2006 צבר 420 חודשים).

מבוטח אשר צבר 420 חודשי ביטוח (אשר הקנו לו השיעור המקסימאלי של 70% פנסיה) רשאי להפסיק את ביטוחו בקרן, ללא צורך בהסכמת הקרן. אולם, המשך תשלום דמי גמולים מקנה ביטוח מקיף לרבות ביטוח נכות (אובדן כושר עבודה) ושאירים, ובמרבית המקרים מביא להגדלת המשכורת הקובעת לקצבה. כך היה במקרה של המנוח.
לבסוף טענה המשיבה כי התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

9.


המבקשת הגישה תשובה לתגובת המשיבה. בתשובה עמדת המבקשת על הפרשנות הנכונה לדעתה לתקנון בנוגע לזכות למענק שנים עודפות ועל כך שקיימים התנאים הנדרשים בחוק ובפסיקה על מנת לדון בתובענה כייצוגית.


10.
ההליכים שהתקיימו

ביום 18.2.19 התקיים דיון בבקשה לאישור, תוקן שם המשיבה ואף נדונה בקשת פסלות שנדחתה.
ביום 24.6.19 התקיים דיון שבו נשמעו חקירות של המבקשת ושל גב' אסנת שושני, המשמשת בתפקיד מנהלת מחלקת המידע של הקרנות הוותיקות שבהסדר, בעלת ניסיון של שנים רבות בתחום.

לאחר שנשמעו חקירות, הוגשו סיכומי ב"כ הצדדים וסיכומי תשובה והעניין הועבר להחלטה.

11.
האם התובעת יכולה להיות "תובע ייצוגי" – המסגרת הנורמטיבית
סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות קובע מי רשאי להגיש בקשה לתביעה ייצוגית, כדלקמן:
"(א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:
(1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה;".

ראוי להזכיר את מטרת החוק תובענות ייצוגיות ותכליתו הציבורית, כמשתקפת בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות:

"מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לעניין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה:
(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסייה
המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;
(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;
(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין
."

נפנה בהקשר זה לדבריו כל כב' השופט רובינשטיין בע"א 8037/06
ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ

(2014)
לפיהם:
"מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, היא
ציבורית, ועל בית המשפט לשוות זאת לנגד עיניו בהכרעותיו לכל אורך הטיפול בהן ... לנגד עיניו של בית המשפט צריכה לעמוד תדיר השאלה,
כיצד משרת התיק את האינטרס הציבורי, בניהולו ובתוצאתו, ומכך נגזר כל היתר".

12. הדרישות שבסעיף 8
ל
חוק תובענות ייצוגיות

סעיף 8
ל
חוק תובענות ייצוגיות
קובע:
"(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או
משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".


13.
עילה אישית לתובענה

על אף שנשמעו חקירות בתיק, לא יכולה להיות מחלוקת כי אנו עוסקים בשאלה משפטית של פרשנות נכונה של הוראות תקנון המשיבה, בנוגע לזכות למענק שנים עודפות.

לפי גישת התובעת הפרשנות הנכונה הנובעת מסעיף 12 לתקנון היא כי הזכות למענק היא זכות של המבוטח – ולא של פנסיונר, כאשר הפרשנות של הנתבעת לפיה אם המבוטח נפטר לפני שפרש לגמלאות, והוא אינו פנסיונר, לא זכאי למענק, היא פרשנות מוטעית, המבלבלת בין מועד היווצרות הזכות לבין המועד למימוש הזכות.

ב"כ התובעת מסתמך על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (כב' סגנית הנשיאה איטה קציר) בק"ג 35825-04-13 ג'וליט קיסוס – נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק הסתדרות בע"מ – בניהול מיוחד (מיום 29.12.14), להלן –

פסק דין
קיסוס).

ב"כ המבקשת אף מפנה להגדרה של "מבוטח" לפי התקנון, שהיא:
-מי שהתקיימו בו כל אלה:
(1) הוא הצטרף לקרן עד למועד הקובע או הצטרף אליה לאחר מועד זה בהתאם להוראות התקנון;
(2) רשומים לזכותו בקרן חודשי ביטוח;
(3) הוא אינו פנסיונר.

לגישת התובעת, משהזכאות למענק היא של "מבוטח", היא נולדה עת הוא עבר את 420 חודשי חברות בקרן, וזו זכות שעוברת ליורשיו.
כן הוסיף ב"כ המבקשת בסיכומיו כי הגמולים ששילם המנוח מעבר ל-420 חודשים הם כספים שהמבוטח הפריש מבלי שהייתה לו חובה לעשות כן. מדובר בכספים השייכים למבוטח ואי תשלומם מהווה פגיעה בזכות הקניין.

14.
הפרשנות הראויה של הוראת התקנון הקובעת זכאות למענק שנים עודפות
סעיף 16 לתקנון, הקובע זכאות למענק, הוא חלק מפרק ה' הדן ב"קצבת זקנה". זה לשונו:
"מענק שנים עודפות:
א.
מבוטח שצבר בקרן חודשי ביטוח עודף יהיה זכאי לקבל מהקרן סכום חד – פעמי השווה למכפלת כל אלה (להלן: "מענק שנים עודפות").
(1)
סך כל חודשי ביטוח עודף שצבר המבוטח. לעניין זה לא יובא בחשבון חודש ביטוח עבורו זכאי המבוטח להחזר דמי גמולים כאמור בסעיף 14(ג) לתקנון;
(2)
השכר הקובע לחישוב קצבת מבוטח פעיל או השכר הקובע לחישוב קצבת מבוטח לא פעיל, בהתאם לנסיבות העניין, ובכפוף לאמור בפרק ט' לתקנון;
(3)
6.25%.
ב.
לגבי מבוטח בקרן שהינו מבוטח גם בקרן ותיקה שבהסדר אחת או יותר – יחושב מענק שנים עודפות בהתאם להוראות פרק יא' לתקנון".
אנו סבורים כי המועד הקובע לזכאות (התגבשות הזכות) הוא המועד שבו פורש המבוטח לגמלאות וזכאי לקבל קצבת זקנה. אותו אדם הוא "מבוטח" עד למועד הפרישה. ברור לנו כי הצבירה יכולה להתבצע אך ורק כאשר הזכאי "מבוטח", קרי – עובד, כי אם לא כן אין "שנים עודפות" המזכות במענק.
נדגיש כי עת מדובר על זכויות כלפי קופות גמל/קרנות פנסיה המקור המשפטי המחייב הוא התקנון, ואין מדובר בהסכם בין הצדדים הניתן לשינוי.
המנוח לא היה זכאי למענק מאחר שהוא נפטר, למרבה הצער, בטרם הגיע לגיל פרישה ולא היה זכאי לקצבת זקנה. משלא היה זכאי בעצמו, לא יכולה התובעת להיות זכאית מכוחו (לא כיורשת ובוודאי לא כשאירה).
שאלה מאוד דומה לענייננו נדונה על ידי מותב של בית דין זה (כב' השופטת – כתוארה אז- הדס יהלום) בקג (ת"א) 6657-07-12 עיזבון המנוח קמין אריה נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ

(28.1.15). לא הוגש עליו ערעור. (להלן -

פסק דין
קמין).
בעניין שב

פסק דין
קמין נדרש כסעד עיקרי תשלום מענק שנים עודפות, עבור השנים שהופרש בגין המנוח לפנסיה, לאחר שצבר 420 חודשי ביטוח. שם נפסק:
כפי שכבר צויין, זכויות עמיתים בקרנות הפנסיה נקבעות אך ורק על פי התקנון.


סעיף 12 לתקנון, שכותרתו "מענק שנים עודפות" קובע:
א.
מבוטח שצבר בקרן חודשי ביטוח עודף יהיה זכאי לקבל מהקרן סכום חד פעמי השווה למכפלת כל אלה:.

...
ב.
לגבי מבוטח בקרן שהינו מבוטח גם בקרן ותיקה שבהסדר אחת או יותר יחושב מענק שנים עודפות בהתאם להוראות פרק יא' לתקנון
".

לטענת הקרן הזכאות למענק שנים עודפות קמה למבוטח בהגיעו לגיל קצבת זקנה, במסגרת התשלום הראשון של קצבת הזקנה.

לעניין זה מציינת הקרן כי הסעיף הקובע את הזכאות למענק שנים עודפות מצוי בפרק ה' לתקנון שעניינו "קצבת זקנה".

עוד מפנה הקרן להוראת סעיף 78(ד) לתקנון, הקובע כי מבוטח המושך כספים מחשבונו בקרן לפני המועד הקובע – "שובר" את קרן הפנסיה ומאבד את זכויותיו לקצבה כלשהי מהקרן.

מכאן כי לא ניתן היה לקבל את מענק השנים העודפות בטרם הגיע המנוח לגיל קצבת זקנה, שכן תשלום כאמור היה מפקיע את זכויותיו לקצבה.

נוסף על כך מפנה הנתבעת להוראות תקנה 28 לתקנות מבטחים, כפי שהיתה בתוקף בשנת 2002, עת הגיע המנוח לצבירת קצבה מקסימלית, בה נקבע במפורש כי מענק שנים עודפות ישולם למבוטח שהגיע לגיל פרישה ומקבל פנסיית זקנה.

הקרן טוענת כי זכאות למענק שנים עודפות קמה למבוטח רק בהגיעו לגיל קצבת זקנה.
טענתה זו לא נסתרה והיא מתיישבת עם הוראות התקנון כמפורט לעיל.

בענייננו, המנוח נפטר לפני שהגיע לגיל קצבת זקנה ובטרם קמה לו הזכאות למענק שנים עודפות. לפיכך במועד פטירתו – לא היה זכאי למענק שנים עודפות.

משהמנוח עצמו לא היה זכאי למענק במועד פטירתו – לא יכולה לעמוד ליורשיו טענה כלשהי בדבר זכאותם לקבלת תשלום זה.

כך גם אין כל הוראה בתקנון הקרן המקנה לשאיריו של מבוטח שנפטר לפני הגיעו לגיל פרישה את הזכות לקבלת מענק שנים עודפות.

לפיכך ומאחר ולא ניתן להעניק זכויות למנוח או שאיריו שלא מכח תקנון הקרן – לא הוכחה זכאות התובעת לקבלת מענק שנים עודפות, בין כיורשת של המנוח ובין כשאירתו.

לחלופין עותרת התובעת להחזר דמי הגמולים שהופרשו עבור המנוח לאחר צבירת קצבה בשיעור המקסימלי (שמעבר ל-420 חודשי ביטוח).

כפי שפורט לעיל, המשך ביצוע הפרשות עבור המנוח לא היה בבחינת תשלום כספים לקרן ללא תמורה. ההפרשות העניקו למנוח כיסוי ביטוחי בביטוח נכות. בנוסף יכול שהיתה להן השפעה על שיעור קצבתו של המנוח כפי ששולמה לו על ידי מעסיקתו לאחר פרישתו המוקדמת.

בנסיבות העניין לא מדובר בכספים שנגבו על ידי הקרן שלא כדין וללא מתן תמורה בהיקף הביטוח.

אמנם המנוח לא זכה לקבלת מענק שנים עודפות, אותו היה זכאי לקבל לו הגיע לגיל קצבת זקנה ולתשלום הקצבה מאת הקרן. זאת מאחר ובמועד פטירתו לא עמד בתנאים שנקבעו בתקנון לצורך קבלת המענק.

ואולם אין בכך כדי להקנות לתובעת כשאירתו, זכויות נוספות שלא מכח התקנון, לרבות הזכות להשבת הכספים אשר לטענתה "לא נוצלו".

בעניין זה מקובלת עלינו טענת הקרן כי דרישת התובעת להשיב כעת לאחר פטירת המנוח, את כספי ההפרשות, בגינם בוטח המנוח בביטוח נכות, כמוה כדרישה להשבת דמי ביטוח בדיעבד, לאחר שהתברר כי לא קרה מקרה ביטוחי.



דברים אלה הם ללא ספק יפים לענייננו.

מנגד לקביעות הנכונות לדעתנו שב

פסק דין
קמין, מפנה ב"כ המבקשת ל

פסק דין
קיסוס (מ-29.12.14. גם עליו לא הוגש ערעור).
אולם הנסיבות העובדתיות של אותו תיק היו שונות בתכלית. ב

פסק דין
קיסוס מדובר במבוטח שהגיע לגיל פרישה שאושרה לו (65) ביום 15.3.10 ונפטר ביום 28.3.10 (13 ימים לאחר שהגיע לגיל הפרישה). לכן, נקבע כי:
"התובע הגיע לגיל קצבת זקנה בתאריך 15.3.10, ועמד בתנאי סעיף 9 לתקנון הקובע את תנאי הזכאות לקצבת זקנה.
אמנם בסעיף 10 לתקנון נקבע כי חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה הינו החודש העוקב לחודש בו הגיע המבוטח לגיל קצבת זקנה, אולם, יש להבחין בין מועד התגבשות הזכאות
לקבלת קצבת זקנה, כאמור בסעיף 9 לתקנון, לבין מועד הזכאות לתשלום, הקבוע בסעיף 10 לתקנון
".

המנוח ב

פסק דין
קיסוס היה זכאי לקצבת זקנה בעת פטירתו, אף אם לא הגיע לקבל את אותה קצבה (נוכח הזמן הקצר שחלף בין הגעתו למועד המזכה עד לפטירתו). לכן, אין ללמוד מ

פסק דין
קיסוס על ענייננו.

אנו בדעה כי פרשנות הנתבעת של הוראות התקנון היא נכונה, עומדת בדרישות הדין ולא קיים כל ספק לגביה. על כן, לא מתקיימת הדרישה, כדי להכיר בתובענה כייצוגית, לפיה צריך שיהיה סיכוי סביר שהשאלה שבמחלוקת תוכרע לזכות המבקשת.

אשר לדרישה החלופית של התובעת להחזר דמי הגמולים שהופרשו עבור המנוח לאחר צבירת קצבה בשיעור המקסימלי (שמעבר ל-420 חודשי ביטוח) - כפי שטוענת הנתבעת, המשך ביצוע הפרשות עבור המנוח לא היה בבחינת תשלום כספים לקרן ללא תמורה. ההפרשות העניקו למנוח כיסוי ביטוחי בביטוח נכות. בנוסף לא נסתר כי הייתה להן השפעה על שיעור הזכאות לקצבת זקנה העתידית (שלא הספיק לקבל) ועל קצבת השאירים שהתובעת מקבלת.

בנסיבות העניין לא מדובר בכספים שנגבו על ידי הקרן שלא כדין וללא מתן תמורה בהיקף הביטוח.


בעניין זה מקובלת עלינו טענת הקרן כי דרישת התובעת להשיב כעת, לאחר פטירת המנוח, את כספי ההפרשות בגינם בוטח המנוח בביטוח נכות, כמוה כדרישה להשבת דמי ביטוח בדיעבד, לאחר שהתברר כי לא קרה מקרה ביטוחי.

15.
לסיכום
משקבענו שלא מתקיימת הדרישה הראשונה והעיקרית כדי לדון בתובענה כייצוגית, אין צורך לדון בדרישות אחרות, אשר לגודל וזהות הקבוצה, סכום התביעה האינדיבידואלית והאם התובענה ייצוגית היא הדרך הנכונה והיעילה לדון בסכסוך.

16.
נוכח האמור לעיל, אנו דוחים את בקשת התובעת לדון בתובענה כייצוגית.



אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת סך של 7,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
17.
על ב"כ התובעת להודיע על בקשתו להמשך הליכים בתביעה אינדיבידואלית של התובעת, עד ליום 10.3.2020.
לא תוגש בקשה/הודעה, התביעה תמחק.

ניתנה היום,
11 פברואר 2020, ט"ז שבט תש"פ, בהעדר הצדדים.












הלן הרמור, נציגת ציבור עובדים

עידית איצקוביץ
, שופטת בכירה,
אב"ד

יצחק גליק,
נציג ציבור מעסיקים










תצ בית דין אזורי לעבודה 46886-04/18 מרים לב נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/02/2020)