פסקי דין על קיימרי האני | פסקי דין על דרבאס טאהר | פסקי דין על דרבאס אימן |

5033/04 פ     09/04/2006




פ 5033/04 מדינת ישראל נ' קיימרי האני, דרבאס טאהר, דרבאס אימן




1
בתי המשפט

פ 005033/04
בית משפט השלום ירושלים
כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
1 . קיימרי האני

2 . דרבאס טאהר

3 . דרבאס אימן
הנאשמים
ב"כ המאשימה: מתמחה, אפרת ליפשיץ-פרקש
נאשם 1 וב"כ עו"ד חליילה

נאשם 2 וב"כ עו"ד ברהום

נאשם 3 וב"כ עו"ד קדרי

נוכחים:
הכרעת דין לגבי נאשם 1

מעיון בתיק עולה כי לגבי נאשם 1 לא ניתנה הכרעת דין מלאה, אלא בהתייחס לאישום שלגביו נוהלו ההוכחות בלבד. על כן אני מרשיעה נאשם זה על פי הודאתו כמפורט בפרוטוקול מיום 12.4.05.

ניתן היום י"א בניסן, תשס"ו (9 באפריל 2006) במעמד המתייצבים.

חגית מאק-קלמנוביץ
, שופטת
גזר דין לגבי נאשמים 1 ו-2

הנאשמים, יחד עם נאשם 3, הורשעו במסגרת הסדר טיעון ב- 4 עבירות של ניסיון פריצה לרכב והחזקת כלי פריצה. יצוין כי על אף שמדובר בהסדר טיעון, ההסדר התגבש לאחר מספר דיונים שהתנהלו, כאשר התיק נקבע כבר להוכחות. לגבי נאשם 1 אף נוהלו הוכחות לגבי עבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה, והוא זוכה ממנה. על כן, החסכון בזמן שנגרם עקב הסדר זה הוא מוגבל.

ע"פ עובדות כתב האישום בהן הודו הנאשמים, הם קשרו קשר לגנוב רכב מסוג סובארו. בתאריך 15.12.05 הגיע נאשם 1 ברכב סובארו לכפר עיסוויה ואסף שם את נאשמים 2 ו- 3. הנאשמים החזיקו בכלי פריצה שכללו 5 צרורות מפתחות לרכב, מפתח שוודי, סכין יפנית, מברג, ו"קאטר".

הנאשמים החלו לנסוע בשכונות שונות בירושלים, החל בגבעה הצרפתית, לאחר מכן בקריית בעל"ז, רוממה, וגבעת שאול. במהלך הנסיעה עצרו בסמוך לארבע מכוניות מסוג סובארו, וניסו להתפרץ לתוכן באמצעות צרורות המפתחות, אולם לא הצליחו בכך, ולבסוף חזרו כלעומת שבאו.

נסיבות ביצוע העבירה אינן שגרתיות והן שונות ממרבית העבירות מסוג זה. מחד גיסא, נראה הדבר כאילו מדובר בנסיון לגניבה "מוזמנת" של כלי רכב או חלק ממנו, כיון שהנאשמים ערכו חיפוש ממוקד אחר כלי רכב מסוג סובארו. למותר לציין כי ביצוע עבירה ע"פ "הזמנה" מעיד על מעורבות עמוקה בעולם עברייני זה ותכנון מוקדם של העבירה. מאידך גיסא, ניתן לפרש את המעשים גם כניסיון "חובבני" ו"לא מקצועי" לעשות שימוש במפתחות שהגיעו לידיהם של הנאשמים, אשר מעיד דווקא על חוסר ידע ונסיון.

על כל פנים, העובדה הברורה שאינה מצריכה פרשנות היא שעל אף מספר נסיונות שביצעו, בסופו של דבר הנאשמים לא גרמו כל נזק לכל כלי הרכב ולא נטלו עמם דבר. ראוי לציין גם כי אי הצלחת ביצוע העבירות, דהיינו סיום הנסיעה בירושלים והחזרה לבתיהם, היתה ביוזמתם של הנאשמים עצמם ולא נבעה מגילויים על ידי המשטרה או מסיבה כלשהי שסיכלה את כוונותיהם.

ע"פ הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, ביקשה התביעה עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי ומבחן. הסניגורים ביקשו לאמץ את המלצת התסקיר ולהטיל על הנאשמים עונש של 100 שעות של"צ. בתסקירים שהוגשו פורטו נסיבותיהם האישיות של שני הנאשמים.

נאשם 1 הוא כבן 45, נשוי ואב ל- 5 ילדים. הוא נגר במקצועו, ומנהל אורח חיים נורמטיבי בד"כ. לחובתו הרשעה קודמת אחת, משנת 1998, בעבירות של זיוף, קבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף, בגינה נדון למאסר על תנאי וקנס. לחובתו עומדת העובדה שהוא מבוגר באופן ניכר משני הנאשמים האחרים, הוא שנהג ברכב זמן הנסיעה, ועל כן נראה שהיתה לו דומיננטיות מסויממת על פני נאשמים 2 ו- 3. על כל פנים, בשל גילו הבוגר לעומת גילם של האחרים, ניתן לייחס לו אחריות מוגברת במידה מסוימת.

נאשם 2 הוא כבן 23, רווק. הוא בן למשפחה בת 11 נפשות, וע"פ האמור בתסקיר, המשפחה מצויה במצוקה כלכלית קשה, ועבודתו מהווה מקור פרנסה עיקרי. לנאשם זה שתי הרשעות קודמות משנת 1999 בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והשחתת פני מקרקעין. כמו כן ניתן נגדו

פסק דין
ללא הרשעה בגין גרימת שריפה ברשלנות.

על אף שלשני הנאשמים הרשעות קודמות, הרי שמדובר בעבירות ישנות למדי, שאינן מסוג העבירות נשוא תיק זה, על כן אין להתייחס לעברם כמכביד, אם כי אין להתעלם ממנו. פועלת לזכותם גם העובדה שבסופו של דבר לא גרמו כל נזק, לא ניסו לבצע את העבירה על ידי שבירה והפעלת כח, וחדלו מביצוע העבירה ביוזמתם.

מאידך גיסא, לא ניתן להתעלם מהחומרה שבביצוע עבירות הקשורות בכלי רכב, בחקירתם של 3 נאשמים בצוותא, ובריבוי העבירות, אף כי, כאמור, נעשו כולם ברצף אחד בערב אחד.

נוכח כל האמור אני סבורה כי אף אם יש מקום להקל עם הנאשמים, ולא לגזור עליהם עונשי מאסר בפועל ממש, כמקובל בעבירות מסוג זה, הרי שאין להקל יתר על המידה ויש להטיל עליהם מאסר שירוצה בעבודות שירות.
על כן אני דנה את הנאשמים לעונשים אלו:
1. מאסר בפועל למשך שלושה חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה על עבידות שירות.
2. מאסר על תנאי לארבעה חודשים למשך שלוש שנים על עבירות התפרצות, גניבה ועבירות נגד כלי רכב.

ניתן היום י"א בניסן, תשס"ו (9 באפריל 2006) במעמד המתייצבים.

חגית מאק-קלמנוביץ
, שופטת

ב"כ נאשם 3:
אני חוזר על עמדתי בדיון הקודם.
אבקש להוסיף כי תשובת הנאשם לגבי הסדר הטיעון תואמת לעמדתו כפי שהובאה בתסקיר שירות המבחן, הנאשם טען שהוא היה איתם ברכב בנסיעה ,הוא הוסיף שבעצמו לא ע שה שום דבר והוא היה פאסיבי, הוא מבין שעצם היותו במהלך ביצוע העבירות, אינה ביצוע בצוותא לעבירה בה הורשע במסגרת הסדר הטיעון.

לכן איני רואה שום סתירה בין תשובת הנאשם לכתב האישום לבין דבריו בפני
שירות המבחן.

טיעוונים לעונש לגבי נאשם 3 :

ב"כ המאשימה:
אני מגישה לבית המשפט ר. פ. של הנאשם 3.
הנאשם הורשע על בסיס הודאתו במסגרת הסדר טיעון בניסיון פריצה לרכב ובהחזקת מכשירי פריצה. במסגרת הסדר הטיעון נאמר שהמאשימה תעתור לעונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיקוח שירות מבחן.
אבקש להפנות טיעוני המאשימה לעניין נאשמים 1 ו- 2 מיום 22.3.06.
לעניין חומרת עבירות רכוש ברכב, שהן מכת מדינה בכלל, לעניין חומרת המעשים שהורשע נאשם 3 בפרט, 4 נסיונות פריצה לרכב ברכב אחד כשהנאשמים נוסעים בכל רחבי ירושלים, מעידים על נחישות ומסוכנות בביצוע העבירות, לאור העובדה שהן נעשו בחבורה ותוכננו מראש.
לעניין נאשם 3, באופן ספציפי, בניגוד לנאשמים 1 ו- 2, הוא אינו לוקח אחריות על המעשים ואינו מביע חרטה, אני מפנה לפסקה ה- 4ב עמוד השני לתסקיר.
הדבר מהווה נקודה נוספת לחובתו.
לעניין המלצת שירות המבחן, אני מפנה לשורה הראשונה בעמ' האחרון לתסקיר, במקרה דנן, כמובן שאין מקום לגזור עונש קל כשל"צ כפי שהומלץ על ידם לאור אופי העבירות וכך שלנאשם יש ר.פ., שירות המבחן בוחן רק את האינטרס של הנאשם בשעה שע לבית המשפט לשקול את האינטרס הציבורי, הן מבחינת הרתעה הנאשם והן מבחינת הרתעה אחרים.
היות שהעונש הקבוע בחוק לצד העבירות שבהן הורשע הנאשם הוא חמור ,המאשימה תבקש במסגרת הסדר הטיעון עונש לא יפחת כאמור מ- 6 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי . באשר לפיקוח שירות המבחן, אנו מבקשים להפנות את בית המשפט לתיק אחר של הנאשם, שנגזר עליו להיות בפיקוח שנה, אבל הוא לא מוכן להיות בפיקוח. הדיון נדחה לחודש יולי בעניין זה.
אני מבקשת להגיש לבית המשפט את גזה"ד ואת ההחלטה שקובעת שהוא לא מוכן לעמוד למבחן שירות המבחן. מחברי אני מבינה שהוא לא נכח בדיון שנדחה.

לכן בשל אי הנכונות שהנאשם גילה בנושא, אבקש להטיל במקום צו המבחן קנס. אדגיש שהמדינה טענה לעונש במסגרת הסדר הטיעון, רק בשל הערת בית המשפט בדיון הקודם, חרף העובדה שאיננו רואים בהודאת הנאשם הודאה אמיתית.
על פי הסדר הטיעון הוא הודה ב- 4 נסיונות פריצה לרכב, חברי טוען שהוא ישב איתם ברכב ולכן הוא מודה.

אבקש שהמוצגים 1-8 יושמדו, כיוון שמדובר בכלי פריצה ששמשו לביצוע העבירה.
לענין הרכב, אנו נגיש בקשה בכתב.

ב"כ הנאשם 3:
לעניין חילוט הרכב, הרכב הוא של נאשם 1. צריך לשמוע את עמדתו. לנאשם 3, אין עמדה בעניין זה.
לעניין הסדר הטיעון, הבהרתי ואני מבהיר פעם נוספת הנאשם אכן היה עם הנאשמים האחרים במהלך נסיעה שבה נעשו נסיונות לא מוצלחים של פריצות שלהם.
הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון. מאחר ולא היה פירוט או התייחסות שנאשם זה עשה מעשה פיזי, גם עמדתו שהובאה בפני
שירות המבחן תואמת את הבנתו של הנאשם במצב העובדות ואין בכך סתירה בהודאה בעובדות כתב האישום, שמבחינת משפטית די בשהותו של נאשם 3 באותו רכב במשך זמן ממושך כדי שיחשב שותף בביצוע העבירה גם אם לא פעל באופן אקטיבי.
עמדת המאשימה אינה מובנת לי . אילו היו סבורים בתום לב כי במקרה הזה, נעשה עוול לנאשם שהורשע מבלי שהודה בדברים, באמת ובכנות הרי שהמאשימה הייתה צריכה לבקש לחזור בה מכתב האישום ולא לקבוע את התיק להוכחות.
המאשימה מכירה את הראיות, והיא יודעת שהנאשם יורשע כיוון שהראיות מצביעות על כך שהנאשם היה עם הנאשמים במהלך אותה נסיעה הוא אף מודה בכך שהיה איתם באותה נסיעה, וכל מה שרצתה המאשימה לצערי הרב, הוא לחזור בה מהסדר הטיעון לבקש עונש חמור יותר לנאשם זה בסופו של דבר.
נראה שעמדה זו אינה ראויה לרשות של המדינה בעצם שהיא אמונה על החוק.
אני מבקש שבית המשפט יתיחס בגזר הדין לדברים אלו. לדעתי, מסיבה זו יש להקל בעונשו של הנאשם, אני לא מדבר על עצם העלאת הטענות בפני
בית המשפט אלא בפני
בית המשפט הובאו עובדות חדשות שהסניגוריה לא הייתה מעלה אותם כי הם לא פורטו בכתב האישום בו הודה הנאשם, כוונתי היא לחלקו השולי של נאשם 3 בביצוע העבירות.
בית המשפט לא צריך להתעלם מנסיבות אלו, בפני
בית המשפט תסקיר שירות המבחן וממנו עולה כי הנאשם ביצע את העבירות ללא תכנון מוקדם ולא עשה את המעשה כמו הנאשמים האחרים, נאשם 1 נהג והוביל אותם לאותם רכבים שאותם ניסו לפרוץ.
מכל מקום הייתי טוען ש בית המשפט צריך להטיל על הנאשם 3 עונש קל יותר מנאשמים 1 ו- 2 לא רק משום חלקו היה קטן יותר, אלא משום נסיבותי האישיות, והסיכויים לנאשם 3 להשתקם, יש לראות בהרשעה זו כמעידה חד פעמית. כאשר נאשם 3, אינו בעל אופי עברייני, ניתן להתרשם מאישיותו ואופיו מתסקיר שירות המבחן.
אינני מכיר את התסקירים שהוגשו לגבי הנאשמים 1 ו- 2 ,אני יכול לראות שנסיבותיו של נאשם 3, הן מיוחדות. אני מפנה את בית המשפט להחל מהפסקה השנייה והשלישית בהן מתוארים חייו של הנאשם.
לעניין ההרשעה של הנאשם בעבירת תקיפה, אכן יש לנאשם הרשעה, חברתי הגישה את גזה"ד של אותה הרשעה ולא הסתפקה בר.פ. אני מפנה לפרוטוקול שהיו בפני
כב' השופטת זוכוביצקי, מיום 7.12.05, הוא מואשם בתקיפת אחותו, כפי שהדבר עולה מכתב האישום והפרוטוקול, הוא עשה כן כדי להצילה, הוא בעצם היה דמות האב והאם כפי שהדברים הובאו בתסקיר לעניין אותו תיק לעניין אחיו, הוא פרנס אותם , חינך אותם ודאג להם. מדובר באח בכור. זו בעצם הקלעות לעבירה מסוג זו שהורשע בה בבית משפט זה, אינה מעידה על דרך חיים שלו, הלקחים הוא למד אותם, עולה מתסקיר שירות המבחן שהוא ניתק את הקשר עם נאשמי 1 ו- 2, בעקבות אותו אירוע.
שירות המבחן כותב שהנאשם לא לוקח אחריות על העבירה, פירטתי את עמדתנו בעניין זה.
שירות המבחן כדי שימליץ שנשאם זה או אחר יבצע של"צ ,הוא מוודא שהנאשם לוקח אחריות ומתחרט. תסקיר זה הוא חריג שירות המבחן רואה שהנאשם לא לוקח אחריות אבל ממליץ על של"צ. שירות המבחן רואה וראה את נסיבותיו של הנאשם וא תהסיכוי שהוא יבצע עבירות כאלו בעתיד, וראה את סיכויי השיקום של הנאשם.
ניתן ללמוד כי מדובר באדם נורמטיבי, והיתה אי הבנה בענין לקיחת האחריות שהובאה בפני
בית המשפט, אם הדבר היה חוזר לשירות המבחן, הם היו יכולים להמליץ על עונש קל יותר. שירות המבחן לא רואה רק את אינטרס הנאשם, במקרה זה ישנה חפיפה בין אינטרס הנאשם לבין הציבור.
אני מפנה לפסקה האחרונה לתסקיר ( מקריא) , המשמעות שאם הנאשם יקבל עונש שימנע ממנו להמשיך להיות חלק מהקהילה ולטפל באחיו הקטנים ממנו ולפרנס אותם ,הסכנה היא שנאשם זה יבצע עבירות. הנאשם מעצם ההליך המשפטי, בתור סניגור, מקרים נדירים שהנאשם הוא משוקם ואינו צריך לקבל שיקום, את העונש הוא קיבל, הנאשם לא יופיע שוב בבתי המשפט. כל מה שהוא רוצה הוא לעבוד ולפרנס את משפחתו.
עונש של של"צ כפי שנקבע בבית המשפט העליון , חבריי הגישו את אותם תקדימים בטיעונים הקודמים, אני מפנה את בית המשפט.
מדובר בנאשם שיש לתת עדיפות על שיקום ולהטיל עליו עונש של של"צ גם אם שותפיו קיבלו עונש של עבודות שירות, שכן מדובר בשונים ולא שווים.
אני יכול להציע שתחת אותן 100 שעות שהומלצו על ידי שירות המבחן, שבית המשפט יטיל מס' שעות גדול יותר לאזן את העונש שיהיה קרוב יותר לעונשם של נאשמי 1 ו- 2 והוא יבצע היקף שעות נכבד של של"צ.
לעניין המבחן, וזאת הסיבה שהיא הגישה את גזה"ד, שהנאשם לא עמד במבחן, לאחר שניתן גז"ד בתיק התקיפה, שירות המבחן הגיש תסקיר בו פירט שבעצם נהוג הוא, שאדם שמקבל עונש של צו מבחן, צריך קודם המלצת שירות מבחן, באותו גז"ד בית המשפט הטיל עליו צו מבחן במסגרת הסדר טיעון כאילו הגיש תסקיר, שירות המבחן היה מפרט מדוע הנאשם לא מתאים למבחן, לפחות את משמעות המבחן ולדעת אם הוא מתאים.
במקרה זה הוא קיבל את העונשו לאחר מכן הוא נפגש עם שירות המבחן, אי אפשר לומר שזה אדם שלא ניתן לתת לו עונש כזה מאחר שהוא הפר את הצו. במיוחד שהעניין לא הסתים שם, לא קיבלתי זימון לאותו דיון והנאשם לא. יש מקום להמתין לתוצאה של בית המשפט שם, לפני שהמאשימה תעלה טיעון כזה לפני שיש גז"ד חלוט. אבקש כי בית המשפט יתעלם מטיעון זה.
גם מהתסקיר בתיק זה, שירות המבחן לא מתייחס למבחן, למרות שזאת עמדת המאשימה לטיעון. אני מפנה את בית המשפט לטיעוני חבריי.

שמענו שמדובר ב"מכת מדינה", לפני 5 שנים, אכן הכירה הפסיקה בעבירה של גניבת רכב ולא ניסיון לפריצת רכב, כמכת מדינה, מאז כנראה בגלל המצב הבטחוני הייתה ירידה בהיקף גניבות הרכב, הפסיקה השתנתה והעונשים יותר אינידיבדואלים לאור פסיקת בית המשפט העליון, אדם שנאשם בפעם הראשונה בעבירה שקשורה ברכב, אינו מקבל מאסר בפועל ולא תמיד עבודות שירות, במקרה זה, כפי שטענתי זה לא העונש שהוא צריך לקבל.

נטען שהנסיונות הכושלים מלמדים על תעוזה נחישות מסוכנות מהנאשמים, כתב האישום יכול להגיע למסקנה שאלו לא הנאשמים שמהם נשקפת סכנה ומסוכנות ברכוש קל וחומר נאשם זה.

על כן, יש להכניס את הנאשם לאותה קטגוריה של העדפת הפן השיקומי ולא להטיל עליו עונש של עבודות שירות. לחלופין, אבקש שתוגש חוות דעת ממונה לפני מתן גזר הדין, במידה ובית המשפט יטיל עליו עונש של של"צ אבקש להסתפק בתקופה קצרה מנאשמים 1 ו- 2 מכל אותם נימוקים שהעלתי היום.

ב"כ המאשימה: לצד גז"ד הגשתי פרוטוקול וממנו עולה כי שירות המבחן בדק את התאמת הנאשם למבחן, ונכתב שהנאשם הוא אינו מוכן לעמוד למבחן.

החלטה

הממונה על עבודות השירות מתבקש להכין חוות דעת לגבי שלושת הנאשמים.
טלפון של נאשם 1: 054/6598685.
טלפון של נאשם 2: 050/2122314.
טלפון של נאשם 3: 052/5199656.
נקבע להשלמת גזר דין לגבי נאשמים 1 ו- 2 ולמתן גזר דין לנאשם 3 ליום 11.6.06 שעה 09:00.
המזכירות תזמן למועד הדיון מתורגמן לשפה הערבית.

ניתנה היום י"א בניסן, תשס"ו (9 באפריל 2006) במעמד המתייצבים.

חגית מאק-קלמנוביץ
, שופטת








פ בית משפט שלום 5033/04 מדינת ישראל נ' קיימרי האני, דרבאס טאהר, דרבאס אימן (פורסם ב-ֽ 09/04/2006)