פסקי דין על מתן צורי | פסקי דין על ביטוח חקלאי אגודה שיתופית הדד | פסקי דין על אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב |

37395/03 א     09/04/2006




א 37395/03 מתן צורי נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית הדד, אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב




1
בתי המשפט
א 037395/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
09/04/2006
תאריך:
כב' השופט חאג' יחיא

לפני:

מתן צורי

בעניין:
התובע
עו"ד ימין מרי

ע"י ב"כ
נגד
1 . ביטוח חקלאי אגודה שיתופית הדד

2 . אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב
הנתבעים
עו"ד אשכנזי יהודה ליאונל

ע"י ב"כ
פסק דין
התובע , יליד 6/9/79 , נפגע באירוע המהווה תאונת דרכים ( להלן "התאונה ") ,לפי הגדרת המונח בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים , התשל"ה 1975 ,(להלן "החוק") , ונגרמו לו נזקי גוף כהגדרתם על פי החוק .

תביעה זו הנה לפסיקת פיצויים על הנזקים הנ"ל .

רקע עובדתי

התובע כאמור יליד 1979 , בוגר בית הספר החקלאי כפר סילבר , יוצא קיבוץ מפלסים , סיים את שירותו הצבאי . במהלך חופשות הלימודים, ולאחר שחרורו מהשירות הצבאי, בחודש יולי 2001 , עבד כנהג טרקטור , עבודה אותה התחיל עוד כשהיה בן 16.5 שאז קיבל לראשונה את רשיון הנהיגה שלו, , כולל מפעיל קטפות כותנה.

זמן קצר לאחר שחרורו מהצבא , החל לעבוד כטרקטוריסט בחברת "הזרע " , ולאחר טיול בחו"ל , חזר לאותה חברה החל מיום 7/02 ועד שנפגע בתאונה .
התאונה

התובע טוען כי ביום 11/9/02 בשעה 8:30 , נהג בטרקטור של החברה , לטרקטור היתה מחוברת מכסחת מכאנית, , ועסק בכיסוח שטח עגבניות . תוך כדי כיסוח, חוט ברזל הסתבך במכסחת, ניתז לכיוון התובע, בזמן שהוא מסתכל לאחור , כחלק מעבודתו על המכסחת, וריקושט פגע בעינו השמאלית.

התובע טופל בבית חולים ברזלי , עבר מספר ניתוחים בגלל הפציעה בעין . האשפוז והניתוח האחרונים אותם עבר התובע , היו ביום 16 ו-17 לחודש נובמבר 2003 .

תאונת דרכים .

התובע הגיש תביעה זו כאמור לפסיקת פיצויים על הנזקים שנגמרו לו, בתאונה , וטען כי המדובר הוא בתאונה שחוק הפיצויים חל עליה , (סעיף 3 לכתב התביעה ), הנתבעת לא הכחישה את הטענה , ועל כן המקרה נדון כתאונת דרכים לפי החוק .

הנכות

ביחד עם הגשת התביעה , הגיש התובע בקשה למינוי מומחה רפואי בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים ( מומחים) 1986, בתחום רפואת העיניים . בית המשפט מינה את המומחה ד"ר יצחק גוטמן .

לאחר הגשת הבקשה וההחלטה על מינויו של ד"ר גוטמן, התובע פנה , גם לועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי , לצורך קביעת נכותו .

יצוין כי אילו היתה מונחת בפני
הצדדים ובית המשפט קביעתה של הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, בטרם הוחלט למנות מומחה מטעם בית המשפט, לא היה ניתן למנות מומחה מטעם בית המשפט, והחלטת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי היתה, בהסתמך על סעיף 6ב' לחוק , מחייבת את הצדדים.

מכל מקום , גם המומחה מטעם בית המשפט , וגם ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעו כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור של 30%,בתחום העיניים.

מאחר ובית המשפט מינה מומחה מטעמו, אתייחס בעניין הנכות לחוות הדעת של ד"ר גוטמן .

המומחה קובע בחוות הדעת כי -

" מתן נפגע בארובת עין שמאל מחדירת גוף זר וכתוצאה מפגיעה זו עבר סדרה של ניתוחים . כיום לאחר כל הניתוחים עינו השמאלית הנה למעשה עיוורת (ליגלית) ואיבדה את תפקודה כאיבר רואה ומצבה עתה אינו בר שיקום .
לפגיעה בעין זו ב 1988 אין כל קשר והשלכה סיבתיים למקרה הנדון .
בעין הפגועה קיימים כיום נזקים מבניים רבים ברמת התווך . האישון, הקשתית והרשתית כאשר הנכות בגין נזקים אלו עולה על הנכות המקסימלית לעין עיוורת , ולכן נכותו של מתן הנה 30% לפי תקנה 52 (1)ט(1) ללוח תקנות המ.ל.ל , לצמיתות .
לנכות רפואית זו יש השלכה תפקודית , שכן תמנע ממנו האפשרות לעבוד בעבודות מסוימות כמו - נהיגה במשאית או ברכב ציבורי , פועל בנין מקצועי (טפסן על פיגומי) טייס , עבודות חשמל שונות ) כאשר כל אלו דוגמאות למקצועות הדורשים ראית עומק ( תלת מימדית)
אין לצפות להחמרה נוספת במצבה של העין אך עליו להיות במעקב שנתי אצל רופא עיניים ( ניתן לבצע זאת במסגרת קופת חולים)

מתן מתלונן על ראיה כפולה אך לאור חדות הראיה הירודה ביותר בעינו השמאלית אין לתלונה זו השלכה נכותית או רפואית , שכן הנו למעשה מונוקולרי ( משתמש רק בעין אחת, ולכן הסעף הרלונטי (57) אינו תופש במקרה זה ...... "

עד כאן ציטוט מחוות דעתו של המומחה מטעם בית משפט .

הערות על חוות הדעת.

1- ד"ר גוטמן, קבע את הנכות מבחינה רפואית, וזהו תפקידו. מומחה של בית משפט הנו ידו האורכה של בית המשפט, המייעץ לו בעניינים שהוא התבקש לחוות את דתעו. בית המשפט , בסופו של דבר , הוא ולא המומחה, הוא אשר קובע ממצאים ומסקנות עובדתיות גם בתחומי הרפואה אשר עומדים במרכז המחלוקת שבין הצדדים . המומחה נתמנה לחוות את דעתו בשאלה רפואית , קרי מהו שיעור הנכות שנגרמה לתובע .

והנה המומחה בתוך חוות דעתו התיחס גם לשאלת השפעתה התפקודית של הנכות אותה קבע , והתיחס גם למגבלות שהנכות מטילה על תפקודו וביצועיו של התובע במסגרת עבודתו והתעסקותו .

מקובל לומר כי הרופא מתבקש לקבוע את הנכות הרפואית של הנבדק, ואולם הנכות התפקודית נקבעת ע"י בית המשפט לאור חומר הראיות שיובא בפני
ו. ביסודו של דבר קביעה זו נכונה , אך העובדה כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון, אינה מוגבלת רק לשאלת הנכות התפקודית, אלא אף חובקת גם את הנכות הרפואית.

לטעמי , יש להטות אוזן למומחים, גם בשאלות תפקודיות , שכן בין המצב הרפואי ויכולת העבודה בסוגים שונים של עבודות, קיים קשר אמיץ ורק מי שיודע את המשמעות הרפואית של הפגיעה ותוצאותיה, יודע מה השפעה יש לאותו פגם רפואי גם על יכולת ההתעסקות. מי שמומחה בתחום רפואי מסוים, והדברים אמורים ביתר שאת, לתחום רפואת העיניים, ובהיותו גם , כאדם משכיל בעל נסיון חיים יודע גם את דרישותיה של כל עבודה ועבודה, יודע להעריך את הקשר ההדדי בין הפגם הרפואי , המונע מן הנפגע מיומנות מסוימת, ובין עבודה מסוימת, אשר מי שמתעסק בה זקוק לאותה מיומנות.

ועל כן , ומבלי לחלוק על קביעות ההלכה הכללית , סבור אני כי במקרים מסויימים, טוב שהמומחה הרפואי, יישאל, וגם ישיב על שאלות בדבר ההשפעה התפקודית של הנכות , והמגבלות שהיא מטילה על אפשרויות הנפגע להעתסק בסוגי עבודה שונים.

במקרה שלנו טוב עשה ד"ר גוטמן, שכבר בחוות הדעת, התייחס לשאלה זו ולא המתין לשאלות הבהרה, או לחקירה נגדית על דוכן העדים.

אומנם ד"ר גוטמן, בחקירתו בפני
, אמר את מה שהפסיקה אומרת, ששאלת התפקודיות של הנכות , הנה בידי בית המשפט להחליט בה ( הגיונו של בית המשפט הוא בדיוק כמו ההגיון שלי ) , אך כאמור , אני סבור שמן הראוי היה שהוא יתייחס בענין זה גם למגבלה התפקודית . אין בכך , כדי לקבוע כי בית המשפט , מתוך נסיון החיים ושיקול הדעת שיש לו , אינו מודע לכך כי כל עבודה הדורשת ראיית עומק תלת מימדית, הנה עבודה שהתובע לא יוכל לעשות במומו, אך כאשר דברים אלו מתאשרים מפי מומחה רפואי, הם מקבלים חיזוק יתר.

2- הערה שניה .
המומחה , קבע כי אילו היה צריך להתייחס לכל פגימה ופגימה רפואית מאלו שמצא אצל התובע, היה יכול להגיע לנכות רפואית גבוהה יותר. אך מנגד , בענין הראיה הכפולה עליה התלונן התובע , המומחה קבע שראיה זו היא כל כך חלשה , שכן מבחינה מעשית יש להתייחס אל התובע כמי שאינו רואה בעין אחת .

גם הועדה הרפאוית של המוסד לביטוח לאומי מצאה אצל התובע פגימות שונות אשר הנכות המוענקת בהן ביחד עולה על הנכות המגיעה לתובע בגין אובדן הראיה בעין אחת, ועל כן ובהתאם לתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ) 1956 , העמידה את הנכות על 30% , נכות המתאימה לאובדן ראיה בעין אחת.

3- הנכות התפקודית

למעשה גם לשונה וגם הגיונה של חוות הדעת של ד"ר גוטמן, והממצאים של הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי ( שאינה מחייבת מבחינת קביעת הנכות הרפואית ) תומכות בגרסה כי הנכות התפקודית במקרה זה שונה מזו הרפואית . שכן הנכות הרפואית הוגבלה באורח טכני ע"י תקנה 11 לתקנות הנ"ל .

האם גם בית המשפט יקבע נכות תפקודית גבוהה יותר מן הנכות הרפואית שנקבעה . ? על כך בהמשך .

באת כוח התובע מבקשת לקבוע נכות תפקודית בשיעור של 45% ,כפי שהוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קבעה . בא כוח הנתבעת מבקש לקבוע כי לתובע לא נגרמה נכות תפקודית . וכל אחד מהם הביא פסיקה לתמיכת עמדתו .

אני סבור כי אין להשיב על השאלה בצורה חד משמעית, מעין , "אומנם יש לתובע נכות רפואית בשיעור של 30% אך נכותו התפקודית היא פחות/יותר מכך" . אין כל ספק ,כי גם מבחינת הידע הכללי של בית המשפט, נסיון החיים, והשכל הישר, יש לנכות בגין אובדן עין , משום השפעה בעלת מימד זה אחר על יכולתו של התובע לעסוק בעבודות שונות. בחלק מן העבודות השפעה זו הנה הרסנית, מבחינת שאינו יכול לעסוק בסוג זה של עבודה, ובחלק אחר מן העבודות, השפעתה של הנכות על יכולתו של אדם לעשות עבודה מסויימת היא קלה , אף נוכח קיומה של נכות רפואית משמעותית.

לא בכדי ד"ר גוטמן, בחוכמה רבה, ציין את המקצועות אשר התובע לא יוכל לעשות, ובכגון אלו , למעשה נכותו של התובע הנה מלאה. הוא לא יכול לעבוד כטפסן על פיגומים ובגובה. הוא לא יכול להיות טייס. הוא לא יכול לנהוג במשאית ( יותר בגלל הגבלות תקנות התעבורה מאשר חוסר יכולת ממשית ) . כאמור במקצועות אלו , נכותו של התובע הנה מלאה.

אך מנגד , קיימים מקצעוות , שבהם אין בנכות שנקבעה כל הגבלה על יכולתו של התובע לעשותן, כגון תפקידי ניהול, עבודה משרדית, עבודות שאינן דורשות ראית עומק, ושאין בהן היחשפות לסיכונים של פגיעה בעין הבריאה .

יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנפגע , בשעה שבאים לאמוד את השפעת הנכות הרפואית על יכולת התפקוד שלו . גילו , מקצועו, יכולת ההסתגלות שלו למצב החדש ויכולתו לפתח לעצמו מקצוע , שאינו מעמיד בסכנה את עינו הבריאה מחד, ואינו דורש שימוש בשתי עיניים דווקא .

על כן ניתן לומר כי מצד אחד , יש לבחון את ההשפעה התפקודית של הנכות, במקרה של אובדן עין לפי המקצועות ודרישותיו של כל מקצוע , ועל זה להרכיב , פלטפורמה נוספת, שהיא נסיבותיו המיוחדות של הנפגע ויכולת ההסתגלות שלו .

טול דוגמא של פועל בנין , או טפסן, או רצף , והוא בן 50 ומעלה , ומאבד עין אחת.

מצד אחד , סוג המקצוע בו הוא עוסק, דורש ראית עומק, תלת מימדית, וההשפעה של אובדן העין על עבודה זו הנה משמעותית. מצד שני הנפגע מבוגר אשר בחר את מקצוע החיים שלו , ואין ביכולתו להתחיל חיי עבודה חדשים בקלות. במקרה זה אין לומר כי ההשפעה התפקודית של הנכות, הנה ככנות הרפאוית, אלא גבוהה יותר.

מאידך טול דוגמא של בחור צעיר בן 20 או 21 , שסיים את הצבא והוא לומד באוניברסיטה , מקצוע עיוני ובונה לעצמו עתיד בתחום העבודה המנטלית . מצד אחד סוג העבודה שהוא בחר לעצמו אינו מחייב ראית עומק, והוא יכול לעשות את העבודה בעין אחת כמו בשתי עינים. מאידך עוד לא בחר לעצמו מקצוע , ולא "התביית" על מקצוע אחד , שאינו יכול לשנותו, ולהתאים את מצקועו למגבלותיו , ולבחור מקצוע כזה שיוכל לעשותו בעין אחת.
במקרה זה השפעתה של הנכות הרפואית על יכולת ההשתכרות שלו הנה נמוכה .

על כן כאמור , יש להסתכל על הענין בשני רבדים. סוג המקצוע ודרישותיו, ונסיבותיו האישיות של הנפגע , מבחינת גיל השכלה, ומקצוע

עם עקורנות אלו אבדוק עתה את השפעתה של הנכות הרפואית כפי שנקבעה , על התובע .

התובע עבד ערב התאונה , כמצויין בתצהירו , כטרקטוריסט בחברת הזרע , והוא התקבל לעבודה בשכר מינימום, . התובע טוען כי היה ברור לו כי עליו להוכיח את כישוריו המקצועיים בעבודה, כדי לזכות בקידום מצקועי .... אביו היה מודל לחיקוי שלו בכל הנוגע לדרך המקצועית , בה בחר ושהיתה פתוחה בפני
ו .

אביו של התובע יוסי צורי משמש כחבר הנהלה בחברת " הזרע גניטקס בע"מ" , התקבל לעבודה לפני 12 שנים ממתן התצהיר ( 2004) ומשתכר לדבריו 25000 ₪ , ועוד הטבות .

כמו כן מעיד יוסי צורי אביו של התובע :

" מתן התחיל לעבודה כטרקטוריסט ב"הזרע" בגיל צעיר יחסית אלי והיתה פתוחה בפני
ו הדרך לעבוד ולהתקדם בחברה , אם לא לרמת התפקיד אליו הגעתי , אז לפחות לתפקיד של מנהל חווה ... בשכר של 17000 ₪ ..... מתן נחשף לעבודה בחקלאות ומגיל 16.5 כבר עבד על טרקטור בשדות . מתן למד בבית ספר חקלאי בכפר סילבר ."

אם כן גם התובע וגם אביו , אומרים כי התובע שם לנגד עיניו את המטרה להגיע לתפקידי ניהול בחברה בה עובד האב.

בתפקידי ניהול, יכול התובע לעבוד , גם עם עין אחת, ואם אצמד למה שאמרתי לעיל , ולדברי התובע ואביו, יש ואגיע למסקנה כי השפעתה התפקודית של הנכות הרפואית של התובע על יכולתו להיות מנהל חווה , הנה מועטה .

גם המומחה בחוות הדעת, לא מנה את תפקיד הניהול, הן של חווה והן של כל מפעל אחר, כתפקיד אותו לא יוכל התובע למלא .

התובע אומנם טען כי לא חזר לחברת הזרע בגלל שלא יכול לחזור לעבוד כטרקטוריסט . אין לקבל גרסה זו. מחד לא הוכח כי חברת הזרע סירבה לקבל את התובע חזרה לעבודה אלא אם הוא יחזור רליעבוד כנהג טרקטור. שנית , ד"ר גוטמן , אינו שולל, ואני מסכים עימו , כי התובע יכול לעבוד כנהג טרקטור , במצבו אחרי התאונה , לאחר תקופת הסתגלות מסויימת.

זאת ועוד , התובע לא הקים תשתית ראייתית מספקת, כדי להוכיח כי אכן אילולא התאונה היה מגיע לתפקיד או לדרגה בה היה יכול להתשכר את הסכומים הנטענים, וכי התאונה , ורק התאונה מנעה ממנו זאת. בתכניות אשר נפרשו בפני
, יש גם תקוות ומשאלות לב לרוב - ולא רק עובדות - אך לא ראיה מספקת לקביעה כי אילולא התאונה היה התובע אכן ממש את התכניות .

השכר והמגבלה התפקודית

ניתן לומר באופן כללי , ובעקרון, כי בעבודות אשר אין הכרח בקיומן של שתי עיניים בריאות לביצוען, השפעתה של הנכות, נמוכה. בעבודה המחייבת ראיה בשתי עיניים בריאות השפעתה של הנכות -גבוהה .

אך ישנה מקבילה נוספת.
בעבודות פשוטות, בהן השפעת הנכות גבוהה , השכר הוא נמוך.
בעבודות ניהול ומשרדיות, השכר אומנם גבוה, אך השפעת הנכות נמוכה.

ניתן לסכם ולומר , כי שלושת הגרפים הנ"ל של נכות רפואית, שכר והפרעה תפקודית- יפגשו בנקודה אחת , והיא ,גובה הנכות הרפואית , ( מבחינת השפעת הנכות) וגובה ממוצע השכר במשק ( לענין השכר הצפוי ) .

במקרהו של התובע , אם כי היה בן 23 ביום הפגיעה , אך לפי גובה השכר שהוא השתכר, נראה שהוא היה עדין בתחילת דרכו. לאחר סיום הצבא, וטיול בחו"ל , הוא התקבל לעבודה בהזרע כטרטקטוריס מתחיל . מוכן אני לקבוע כי דינו כדין מי שזה עתה החל את דרכו המקצועית, וכי הבסיס לפסיקת הפיצוי לעתיד ,יהיה ממוצע השכר במשק.

במקביל מאחד וכמי שמתחיל את דרכו בחיים , פתוחות בפני
ו כל הדרכים, וכל האפשרויות ושעליו - והוא גם יכול - להסתגל למצבו , סביר להכיר בנכות הרפואית גם כשיעור ההגבלה על יכולתו לעבוד במגוון הכולל של המקצועות , ועל רקע דברי לעיל .

לפיכך אני קובע כי יש לפסוק לתובע בגין הפסדי כושר השתכרות את שיעור הנכות של 30% מממוצע השכר במשק נכון להיום , קרי 7600 ₪ .

הנזק.

א- א- הפסדי עבר .
לאחר תקופת האשפוז ,התובע עבר סדרה של טיפולים וניתוחים. הניתוח האחרון היה ביום 17/11/03, קרי כ 15 חודשים אחרי התאונה .

באת כוחו מציעה לנקוט בשיטת חישוב כדלקמן: להכפיל את מספר החודשים מיום התאונה ועד היום בסכום אותו השתכר ערב התאונה , וממנו להפחית את אשר הוא השתכר בפועל, אחרי ששב לעבודה .

מאידך בא כוח הנתבעת מציע כי יפסק לתובע סכום שהוא מכפלה של חודשיים חופש מחלה בשכרו ערב התאונה .

אין בידי לקבל לא את ההצעה הזו ולא את ההצעה הזו .

אכן התובע היה בטיפול ממושך, ולא חזר לעבודתו אחרי הפגיעה , ניתוח אחרון שהוא עבר היה ביום 17/11/03 , ואולם באת כוחו המלומדה, מאשרת כי ארבעה חודשים אחרי התאונה החל את צעדיו הראשונים בעבודה בכתיבה . קרי במשך 4 חודשים התובע לא עבד .

אם כי נכון כטענת הנתבעת כי ד"ר גוטמן אישר לתובע חודשיים אי כושר, אך מאחר והתובע לא שב בפועל לעבודתו בהזרע, ועד אשר מצא עבודה אחרת לפי מגבלותיו ולאחר שהח לצאת מן הטראומה של התאונה , סביר להניח כי אכן הוא חזר לעבודה 4 חודשים אחרי שנפגע .

שכרו של התובע עובר לתאונה היה כ -3800 ₪ ( ראה הודעת הביטוח הלאומי בדבר שכר רבע שנתי מדווח" .

לפי כך אני פוסק לתובע 3800 ₪ x 4 חודשים 15200 ₪ ₪
ריבית מאמצע התקופה מיום התאונה ועד היום
לפי 4% - 54 חודשים ( חלקי 2 ) 1824 ₪

ב- ב- לאחר מכן הפסד חלקי .
אני מוכן לקבוע הפסד חלקי זמני לתקופה שלאחר חזרתו של התובע לעבודה , לפי 40% ממצוע שכרו ערב התאונה והשכר הממוצע במשק . כי מצד אחד , אין לומר כי כעבור ארבעה חודשים אחרי התאונה היה מגיע כבר לשכר הממוצע במשק, ומצד שני , אין לומר כי היה משתכר
את אותו השכר שלפני התאונה .

3800 ₪ לפני התאונה + 7600 ₪ ממוצע השהכר חלק ל2 = 5200 ₪ x 40% =
2080 ₪ x 40 חודשים 83200 ₪

ג- ריבית מאמצע התקופה 8000 ₪

ד- ד- הפסד השתכרות והפסד כושר השתכרות לעתיד

ממוצע השכר במשק כיום הנו 7600 ₪ .
נכותו של התובע הנה 30% . הפסדו החודשי 2200 ₪
התובע בן 27 . נותרו עד פרישה 40 שנים . מקדם היוון 218 נקודות

2200 ₪ x מקדם היוןון 218 480000 ₪ (מעוגל )

ה- ה- עזרת הזולת

התובע טוען כי מגיע לו גם פיצוי בגין עזרת הזולת. אין בידי התובע ראיות על עזרה בשכר מהזולת. יחד עם זאת סביר להכיר בעזרה שהוא קיבל מבני משפחתו , בזמן האשפוז, וסמוך לאחר כל ניתוח. אני פוסק לתובע בראש נזק זה את הסכום של 10000 ₪
ו- ו- הפסדי פנסיה .
הפסדי פנסיה ככל ראש נזק אחר דורש הוכחה. התובע לא הביא כל ראיה כי , כעבור 43 שנים אחרי התאונה היו נגרמים לו הפסדים בגין אובדן פנסיה,

ז- ז- ניידות

אין כל ראיה על הוצאות בגין ניידות , לא בעבר ולא בעתיד. אני דוחה את התביעה בראש נזק זה

ח- ח- הוצאות רפואיות לעתיד
ד"ר גוטמן קובע בחוות הדעת כי התובע זקוק למעקב רפואי בעתיד , אם כי הדבר נעשה במסגרת קופת חולים. התובע יצטרך להפסיד זמן בהגעה לטיפולים ומעקב, להוציא הוצאות נסיעה, ועוד . על כל אלה אני פוסק לו סכום של 15000 ₪

ט- ט- כאב וסבל .

הן כדרישת התובע והן על פי סיכומי הנתבעת 46117 ₪

לסיכום , אני פוסק לתובע סכומים אלו -

א- הפסדי שכר בעבר , מלא 15200 ₪
ב- ריבית 1824 ₪
ג- הפסדי שכר חלקיים עבר 83200 ₪
ד- ריבית 8000 ₪
ה- הפסד כושר השתכרות עתידי 480000 ₪
ו- הוצאות לעתיד 15000 ₪
ז- כאב וסבל כחוק 46117 ₪
========
סך הכל 649341 ₪

חישובי ההיוון נעשו על בסיס היוון בשיעור של 3% כנהוג בבתי המשפט ובמוסד לביטוח לאומי מזה עידן ועידנים, ואין לקבל חוות דעת המתבססת על היוון על בסיס שיעורי ריבית גבוהים יותר

מן הסכום הנ"ל יש לנכות את תשלומי המוסד לביטוח לאומי ותשלומים תכופים.

כמו כן יש להוסיף על היתרה שכ"ט עו"ד ,מע"מ והאגרה ששולמה בעת הגשת ההליך .
ניתן היום יא' ניסן תשס"ו 09 אפריל 2006 בלשכתי ע.ג'.חג' יחיא, שופט

לצדדים בדואר








א בית משפט שלום 37395/03 מתן צורי נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית הדד, אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב (פורסם ב-ֽ 09/04/2006)