פסקי דין על עמידר | פסקי דין על החברה הלאומית לשיכון בישראל | פסקי דין על אליאס בולוס | פסקי דין על מרי פרנסיס |

80179-01/19 א     20/02/2020




א 80179-01/19 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' אליאס בולוס, מרי פרנסיס








בית משפט השלום בחיפה


ת"א 80179-01-19 עמידר
, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
נ' בולוס ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת סיגלית מצא


התובעת:

עמידר
, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ


נגד

הנתבעים:
1. אליאס בולוס
2. מרי פרנסיס









החלטה

1.
בפני
י בקשה לביטול

פסק דין
שניתן ביום 25.12.2019.
ההליך
2.
התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו אין לנתבעים או מי מהם זכויות חוזיות או זכויות של בר רשות בחלקות 157 ו-158 בגוש שומא 18011, עכו העתיקה, יחידות 8 ו-9 הצבועות בצבע צהוב בתשריט שצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "המקרקעין") וכן למתן צו המורה על פינוי הנתבעים מהמקרקעין.
3.
בכתב תביעתה טענה התובעת כי הבעלות במקרקעין הוקנתה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. לעניין זה הפנתה התובעת לדפים מתוך ספר הנכסים של רשות מקרקעי ישראל בהם נרשם כי הבעלות במקרקעין הוקנתה לרשות הפיתוח מכוח היותם נכס נפקד (נספח ב' לכתב התביעה), כמו גם תעודת נפקדות שהוצאה לפי חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: "חוק נכסי נפקדים") – שלא צורפה.
4.
עוד טענה התובעת כי לא התירה לנתבעים או מי מהם להחזיק במקרקעין וככל וניתנה רשות כאמור, הרי יש לראותה כבטלה.
5.
כעולה מכתב התביעה קדמו להגשת תביעה זו שתי תביעות קודמות שהגישה התובעת לסילוק יד מהמקרקעין. ואלה פרטי ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים או חלקם:
א.
ת.א. 11237/95, 12774/95
עמידר
נגד אליאס אליאס ואח'
(להלן: "ההליך הקודם"). הנתבע 1 בהליך זה היה נתבע 5 בהליך הקודם. הנתבעת 2 לא הייתה צד להליך הקודם.
בכתב התביעה התבקש סילוק יד הנתבעים 1 ו-2 מחלקה 154 בגוש 18011 וכן סילוק יד הנתבעים 1, 3-6 מחלקה 149 בגוש 18011. לאחר שמונה מודד מטעם בית המשפט תוקן כתב התביעה כך שסעד הפינוי התייחס לשלוש חלקות: 149, 154 ו-157 בעכו העתיקה.
בכל הנוגע לחלקה 157 טען ב"כ התובעת כי היא כוללת את יחידות 8 ו-9 בקומת קרקע, יחידה 13 בקומה שניה ויחידה 13 בקומת הגג. כן הציגה התובעת אישור נפקדות לפי סעיף 30ב' לחוק נכסי נפקדים המעיד על כך שהחלקה הוקנתה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים.
מנגד, הציג ב"כ הנתבעים הסכם שכירות מיום 1.3.1986 שנכרת בין הנתבע 3 לבין גב' מרי פרנסיס
, הבעלים החוקית של החלקה, כנטען. ההסכם אמנם מתייחס לחלקה 152, אולם לטענת ב"כ הנתבעים מדובר בטעות טכנית בעוד בפועל מצוי המושכר בחלקות 152, 157 ו-158. לעניין בעלותה של הגב' מרי פרנסיס
בחלקה הציג ב"כ הנתבעים קושאן, תביעת פינוי שהגישה גב' פרנסיס נגד הנתבע 3 בעילת נטישה וצו הסרת סכנה שהוציאה עירית עכו נגד גב' מרי פרנסיס
בקשר לדירה.
בפסק דינו מיום 22.6.1998 קבע בית המשפט בכל הנוגע לחלקה 157 כי הוא נוטה לקבל את עמדת הנתבעים וכי –
"החומר הראייתי שהגישו הנתבעים יש בכוחו להצביע שלפחות חלקים רבים מהשטח הנטען כנפקד על-ידי התובעת אינו נכס נפקד והוא בבעלות הגב' מרי פרנסיס
.
הנתבעים טענו שהדירה נשוא התייחסותנו נופלת לגדר מספר חלקות ובהם חלקה 157. טענה זו יש בה ממש .... משמעות מסקנה זו שחלקים מהשטח המשויך לחלקה 157, שמופיעה בתעודת הנפקדות כנכס נפקד יכול להיות שייך לחלקה 152 שאינה מופיעה כנכס נפקדים בתעודת נכסי נפקדים, וזה עוד מחריף את בעיית זיהוי היחידות הנטען על ידי התובעת שהנתבעים פלשו אליהם שלא כדין.
הטעם השני למסקנתי, שגם חלקה 157 בפני
עצמה, שנטען על ידי התובעת שהיא נכס נפקד, מופיעה במסמך הטאבו התורכי – הקושאן – בבעלות גב' מרי פרנסיס
, זאת לטענת ב"כ הנתבעים.
טענה זו אם היא נכונה משמעה שחלקה 157 אינה נכס נפקד.
....
אציין שהכרעה בשאלה אם על הנתבעים לפנות נכס או לשלם דמי שימוש ראויים ודאי אינה פוגעת בזכויות הקנייניות של הנפקד, וכך גם הכרעה שבגררא בשאלת הבעלות בנכסים אשר לא תהווה מעשה בית דין בכל הליך אחר."

משכך, נדחתה התביעה ביחס לחלקה 157.
ב.
ת.א. 57218-10-17
עמידר
נגד אליאס בולוס
ומרי פרנסיס

. התביעה נמחקה ביום 22.7.2018 מחוסר מעש.
6.
בכתבי הגנתם טענו הנתבעים כי פסק הדין שניתן בהליך הקודם יוצר מעשה בית-דין שיש בו להביא לסילוק התביעה על הסף. עוד טענו הנתבעים כי דין התביעה סילוק על הסף בשל חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתביעה, בשים לב לכך שהשאלה העיקרית במחלוקת בין הצדדים נוגעת לבעלות במקרקעין.
7.
הנתבע 1 הוסיף וטען כי אינו מחזיק במקרקעין ואף אינו טוען לזכויות בהם. לדבריו, המקרקעין בחזקת אחיינו, אליאס עיסא, המחזיק במקרקעין כדייר מוגן מטעם הבעלים, הנתבעת 2.
8.
התיק נקבע לקדם משפט ביום 18.9.2019. לישיבה זו לא הופיע ב"כ התובעת. בהחלטתי מאותו יום קבעתי:
"בטרם יוגשו סיכומים בטענות המקדמיות שהעלו הנתבעים בכתבי הגנתם, מומלץ לתובעת לשקול האם אין זה נכון יותר להגיש את התביעה לבית המשפט המחוזי, בשים לב לכך שהמחלוקת העיקרית בין הצדדים הנה בשאלת הבעלות בנכס ונוכח העובדה שרק

פסק דין
של בית המשפט המחוזי אשר יינתן ישירות במחלוקת זו יחסוך התדיינויות עתידיות."
9.
כן הוריתי לתובעת, ככל וברצונה להמשיך בבירור תביעתה, להגיש סיכומיה בשאלות המקדמיות שהעלו הנתבעים בכתבי הגנתם עד יום 20.11.2019.
10.
משלא הוגשה הודעה, בקשה או סיכומים מטעם התובעת הארכתי, בהחלטתי מיום 21.11.2019, את המועד להגשת סיכומי התובעת עד יום 20.12.2019. כן קבעתי כי ככל ולא יוגשו סיכומי התובעת עד מועד זה אורה על מחיקת התביעה מחוסר מעש.
11.
התובעת לא הגישה סיכומים, הודעה או בקשה. משכך, הוריתי ביום 25.12.2019 על מחיקת התביעה מחוסר מעש.
הבקשה
12.
ביום 25.12.2019 הגישה התובעת בקשה לביטול פסק הדין. כן ביקשה התובעת לראות בבקשתה סיכומים לעניין הטענות המקדמיות.
13.
אשר לביטול פסק הדין טענה התובעת כי הסיכומים הוכנו, אולם לא הוגשו בשל מחלת פקידות במשרד ב"כ התובעת.
14.
לגופו של עניין טענה התובעת כי פסק הדין שניתן בהליך הראשון אינו יוצר מעשה בית דין, שכן ממועד מתן פסק הדין, 1998, השתנו הנסיבות, באשר בפברואר 2009 העביר האנ"נ את זכויותיו במקרקעין לרשות הפיתוח. מרגע זה, טענה התובעת, לא יכולה להיות עוד מחלוקת בכל הנוגע לשאלת הבעלות במקרקעין. מוסיפה התובעת וטוענת כי משלא הייתה רשות הפיתוח צד להליך הקודם, לא יוצר פסק הדין שניתן בהליך הקודם מעשה בית-דין כלפיה.
15.
בהחלטתי מיום 26.12.2019 הוריתי על תגובת הנתבעים לבקשה לביטול

פסק דין
ולסיכום טענות התובעת בשאלות המקדמיות. ביום 5.1.2020 הוגשה תגובת הנתבע 1.
ביום 13.1.2020 הוגשה תגובת הנתבעת 2.
16.
בהחלטתי מיום 6.1.2020 התרתי לתובעת להשיב לטענות הנתבעים. כן הוריתי לתובעת לצרף לתשובתה מסמך המעיד על העברת הזכויות במקרקעין מהאנ"נ לר"פ וכן את התעודה שהוצאה לפי סעיף סעיף 30 ב' לחנ"נ, כנטען.
17.
ביום 20.1.2020 הגישה התובעת בקשה להארכת מועד להגשת תגובתה ב-21 יום. משלא הוגשה תשובת התובעת אף לאחר הארכה שהתבקשה, הארכתי בהחלטתי מיום 5.2.2020 את המועד להגשת תגובת התובעת עד יום 5.2.2020. משלא הוגשה תגובה או המסמכים, הוריתי בהחלטתי מיום 11.2.2020 כי ככל ולא תוגש תשובת התובעת עד יום 20.2.2020, תינתן החלטה על בסיס המסמכים שבתיק.

לא הוגשה כל תגובה מטעם התובעת.
דיון והכרעה
18.
שניים הם הסעדים שנתבעו בתביעה. הסעד שעניינו סילוק יד הנתבעים מהמקרקעין אינו רלבנטי ככל הנראה למי מהנתבעים – הנתבע 1, נוכח הודאתו כי אינו מחזיק במקרקעין ואינו טוען לזכויות בהם, והנתבעת 2, נוכח הנטען בכתב התביעה לפיו החזיקה הנתבעת 2 בעבר במקרקעין (סעיף 3 לכתב התביעה). משעולה מכתבי הטענות כי מי מהנתבעים אינו מחזיק במקרקעין, ממילא מתייתר הצורך לדון בתביעה לפינויים מהם.
19.
אשר לסעד השני, מתן צו הצהרתי לפיו אין לנתבעים זכויות חוזיות או זכויות של בר רשות במקרקעין – הרי גם הוא מתייתר בהיעדר כל טענה של הנתבעים לזכויות חוזיות או אחרות במקרקעין כלפי התובעת. אכן, הנתבעים אינם טוענים לזכויות במקרקעין מכוח הסכם עם התובעת. טענת הנתבעת 2 הנה כי היא בעלת המקרקעין (כאשר לעניין זה היא נסמכת, בין השאר, על רישום בקושאן) וטענת הנתבע 1 הנה כי אחיינו מחזיק במקרקעין מכוח הסכם דיירות מוגנת עם הנתבעת 2.
20.
משכך, השאלה המחייבת הכרעה הנה שאלת הבעלות במקרקעין – עניין שאינו בסמכותו של בית משפט זה.
21.
בית משפט זה אמנם מוסמך לדון בשאלת הבעלות בגררא לשם הכרעה בתביעה לפינוי, אולם בענייננו נערך כבר דיון זה והוכרע בפסק דינו של בית המשפט בהליך הראשון.

פסק דין
זה אמנם אינו מהווה מעשה בית דין בכל הנוגע להכרעה בשאלת הבעלות או הנפקדות, אולם יש בו השתק פלוגתא בכל הנוגע למחלוקת בין הצדדים או חליפיהם – כאשר בענייננו הנתבעים הם חליפיהם של הנתבעים בהליך הראשון, אשר טענו אף הם לזכויות במקרקעין מכוח זכויותיה של הנתבעת 2.
22.
לא מצאתי ממש בטענת התובעת כי נוכח העברת הזכויות מהאנ"נ לר"פ השתנו הנסיבות באופן שיש בו לאיין את הטענה למעשה בית-דין או בטענתה כי בשים לב להעברת הזכויות לא יכולה עוד להיות מחלוקת בשאלת הבעלות.
23.
כעולה מהרישום בספר הנכסים של רשות מקרקעי ישראל, ולא הוגש מסמך אחר, הזכויות במקרקעין טרם הוסדרו. משכך, לא חלה החזקה הקבועה בסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") או זו הקבועה בסעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט-1969. רישום הזכויות בפנקסים לגבי מקרקעין לא מוסדרים מהווה ראיה לכאורה בלבד לתוכנו – כאמור בסעיף 125(ב) לחוק המקרקעין. ראיה לכאורה זו - ניתנת לסתירה. משכך, לא ניתן לומר כי אין מחלוקת בשאלת הבעלות במקרקעין.
24.
אף אין בהעברת הזכויות מהאנ"נ לר"פ בכדי להביא לשינוי המצב המשפטי. בהתאם לסעיף 19(א)(1) לחוק נכסי נפקדים רשאי האנ"נ למכור את הזכויות בנכס נפקד לרשות הפיתוח – ולה בלבד. רשות הפיתוח נכנסת לנעליו של האנ"נ, וברי כי אין בהעברת זכויות זו בכדי למנוע מהנתבעים להעלות טענה למעשה בית-דין ביחס להליך הקודם ו/או לטעון לבעלות במקרקעין. ברי כי אין לקבל טענה לפיה העברת הזכויות מהאנ"נ לר"פ מאיינת את קביעת בית המשפט בהליך הקודם כי המקרקעין אינם נפקדים, ככל וזו הטענה – הן משום שטענה מעין זו לוקה בחוסר תום לב והן משום שככל וייקבע כי אין ממש בטענה כי המקרקעין מהווים נכס נפקדים, משליך הדבר אף על זכויותיה של ר"פ במקרקעין, במיוחד בשים לב לכך שהעברת הזכויות נערכה לאחר שניתן פסק הדין (הגם שקביעתו מוגבלת לצרכי אותו הליך בלבד) – ולעניין זה ראו סעיף 17(א) לחוק נכסי נפקדים.
25.
משהשאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא שאלת הבעלות ביחידות 8 ו-9 בתשריט שצורף לכתב התביעה ומששאלה זו הוכרעה בגררא במסגרת ההליך הקודם, לא מצאתי עילה לביטול פסק הדין שניתן בתיק זה.
26.
אשר על כן, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה שבט תש"פ, 20 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 80179-01/19 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' אליאס בולוס, מרי פרנסיס (פורסם ב-ֽ 20/02/2020)