פסקי דין על ענת שגיא | פסקי דין על נאוה אשכנזי

40108-09/19 תק     24/02/2020




תק 40108-09/19 ענת שגיא נ' נאוה אשכנזי








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה


ת"ק 40108-09-19 שגיא נ' אשכנזי









בפני

כבוד השופטת קרן מרגולין-פלדמן

התובעת
ענת שגיא


נגד

הנתבעת
נאוה אשכנזי



פסק דין


התובעת והנתבעת, שתיהן מתווכות מקרקעין, ובעבר התקיימה ביניהן מערכת יחסים עסקית, במסגרתה עבדה הנתבעת כסוכנת מטעם משרדה של התובעת, על רקע חברות בין השתיים.

עם תחילת מערכת היחסים העסקית חתמו הצדדים על חוזה בכתב (להלן: חוזה א').

במסגרת חוזה א' סוכם בין היתר כי במקרה של סיום מערכת היחסים העסקית "כל לקוח שחתם על הזמנת שירותי תיווך כלשהיא, חתום מול המשרד" ובהתאמה עם עזיבת הסוכנת ימשיך הטיפול באותו לקוח באחריות המשרד, והסוכנת לא תוכל להמשיך בטיפול ולא תוכל לגבות כסף מהלקוח, אלא אם תגיע להסכם כתוב אחר עם המשרד – כך שם.

עם סיום מערכת היחסים העסקית בין הצדדים נערכה פגישה מסכמת בין התובעת לבין הנתבעת, במסגרתה הוסכם בין הצדדים על שינוי תנאיו של חוזה א'. השיחה הוקלטה והצדדים מסכימים על כך שההסכם החדש הוא זה שנערך בע"פ באותה ישיבה והוא זה שמחייב את הצדדים (להלן: ההסכם החדש).

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה כיצד יש לפרש את הוראות ההסכם החדש, כאשר התובעת מבקשת לקבוע כי עפ"י הסכם זה הותר לנתבעת להמשיך ולטפל בלקוחות, שהטיפול בעניינם עפ"י טופס הזמנת שירותי תיווך שעליו חתמו החל טרם הפרידה, באותה דרך שבה טיפלה באותם לקוחות במהלך תקופת עבודתה כסוכנת של המשרד -
ובהתאמה כי עליה להעביר את עמלת המשרד בגין עסקאות שנחתמו לאחר עזיבת המשרד.

הנתבעת לעומתה טוענת כי עפ"י ההסכם החדש, היה עליה להעביר אל המשרד עמלת תיווך בהתאם לחוזה א', רק במקרים שבהם הטיפול התייחס לעסקה ספציפית שהחלה להירקם במהלך התקופה שלפני הפסקת ההתקשרות או במקרים שבהם חתם הלקוח על הסכם בלעדיות.

יובהר כי התביעה כאן הוגשה בגין טענת התובעת לזכותה לקבלת חלקה בעמלה, העומדת לטענתה על שיעור של 60% מדמי התיווך בגין עסקה שנערכה מספר חודשים לאחר הפסקת ההתקשרות, ותוך שהנכס שנמכר באותה עסקה הוא נכס שהועבר לטיפול הנתבעת במהלך תקופת עבודתה כסוכנת של התובעת, עפ"י טופס הזמנת שירותי תיווך שנערך מול הנתבעת במהלך אותה תקופה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את המסמכים אשר הוצגו, את התמליל ואת החלק הרלוונטי בהקלטה אשר הושמע במעמד הדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובעת את חלקה בדמי התיווך שנגבו מהמוכר באותה עסקה, ואבהיר -

1.
יובהר כי לשונו של חוזה א', אשר נערך בין הצדדים בנוגע לזכותה של התובעת בכל עסקה אשר נערכה ע"י מי מהלקוחות שחתמו על חוזה להזמנת שירותי תיווך עובר לסיום מערכת היחסים העסקית בין הצדדים היא חדה וברורה, ולא ניתן ללמוד ממנה כי על הסוכן להעביר אל משרד התיווך אך ורק טיפול בעסקאות אשר בעניינן נחתם הסכם בלעדיות/ החלה להירקם עסקה.

2.
במסגרת ההסכם החדש סיכמו ביניהם הצדדים על שינוי ביחס לחוזה א', בעל פה.

3.
הנתבעת טוענת כי ההסכם שנערך בע"פ שונה כך שיתאים לנוהג בתחום שבו עוסקות התובעת והנתבעת, ואולם לא הובאו לפניי ראיות אשר יעידו על אותו נוהל והפניה ל

פסק דין
של בית משפט השלום בנוגע לנוהג שהוכח לפניו שם, אין בה כדי לפטור את הנתבעת מחובתה להציג אסמכתאות לעניין הנהוג והמקובל בתחום.

4.
בית המשפט האזין לשיחה שנערכה בין הצדדים ביחס לסוגיה זו - ומצא כי אין בסיס לטענה שההסכמות בנוגע לכך שהנתבעת תוכל להמשיך ולטפל בלקוחות אשר הגיעו לטיפולה במהלך תקופת ההתקשרות העסקית בין הצדדים כאן אך תידרש לתת דין וחשבון ולהעביר את העמלה רק ביחס לעסקאות שבעניינן נחתם הסכם בלעדיות עם הלקוח או שהחלה להירקם עסקה, איננה מתיישבת עם לשון הדברים באותה שיחה.

5.
למעשה, מבקשת הנתבעת לטעון כי ההסכמות שנערכו בחל פה ואשר יצרו את ההסכם החדש התייחסו אך ורק לעסקאות שבהן חתום הלקוח על הסכם בלעדיות או לעסקאות שהחלו להירקם זה מכבר עבור לסיום ההתקשרות. במצב דברים זה, ועל פי עמדתה -הרי שזו היתה זכאית להמשיך ולטפל אך ורק בעסקאות שבהן ניתנה בלעדיות או החלה להירקם עסקה, ואילו בהעדר הסכמה מפורשת אחרת בהסכם החדש - הרי שלגבי לקוחות שלא חתמו על הסכם בלעדיות, היתה הנתבעת מנועה מהמשך טיפול בהתאם להוראות חוזה א' שלא שונו מפורשות באותו עניין.

6.
הנתבעת והתובעת גם יחד אינן חולקות על כך שהנתבעת המשיכה לטפל בכל הלקוחות שפנו/הופנו אליה במהלך תקופת ההתקשרות העסקית לאחר סיומה.

7.
דומה אם כן כי אין מחלוקת של ממש בנוגע לכך שכוונת הדברים היתה שכל אותם לקוחות שנזכרו בסעיף 12ד' לחוזה א' -
אשר בהתייחס אליו נאמרו הדברים על פי ההקלטה - ימשיכו לזכות לאותו טיפול כפי שהיה נהוג קודם לכן.

כך, נאמר בהקלטה מפורשות לאחר קריאת סעיף 12ד' לחוזה, כי "כל מה שהיה ממשיך כאילו כרגיל".

8.
בנסיבות אלה ומשנחה דעתי כי ההסכם החדש שנערך בין הצדדים מחייב המשך פעולה ביחס לכל הלקוחות שחתמו על טופס הזמנת שירותי תיווך באותה דרך שבה פעלו הצדדים עובר לסיום ההתקשרות, קרי בהתאם ליתר סעיפי חוזה א' שלא שונו (ככל שלא שונו במועד מאוחר יותר בעל פה), אני קובעת כי היה על הנתבעת להעביר לידי התובעת דיווח אודות העסקה אשר נערכה בנוגע לנכס המצוי ברח' קדימה 27 בחיפה, וכן להעביר לידיה את שיעור עמלת התיווך השייכת עפ"י ההסכמות למשרדה של התובעת, קרי לתובעת.

9.
לאחר הדיון הונחה לפניי בקשת הנתבעת לצרף חשבונית המעידה על שיעור התשלום אשר גבתה כדמי תיווך ממוכר הדירה דנן, וכן מכתב נלווה בו טענה כי שיעור עמלת הסוכן שאותה היתה אמורה להעביר במהלך תקופת עבודתה אצל התובעת – לידי התובעת - עמדה על 50% מדמי התיווך, בהתאם להסכמות מאוחרות שנערכו בין הצדדים בעל פה.

10.
לתובעת ניתנה הזדמנות להגיב וזו טענה כי אמנם הסכימה להעמדת עמלת המשרד על שיעור של 50% במהלך תקופת עבודתה של הנתבעת כסוכנת של משרדה, ואולם זאת נעשה לשיטתה לפנים משורת הדין ולאור החברות ששררה בין השתיים, תוך שהיא טוענת לקיומו של נוהג אחר בתחום.

11.
גם נוהג זה לא הוכח לפניי, ומטענות התובעת אני למדה כי אמנם נערכה הסכמה מאוחרת לחוזה א' עובר לסיום ההתקשרות (במהלך תקופת ההתקשרות), בנוגע לשיעור עמלת המשרד שתידרש הסוכנת-הנתבעת להעביר לתובעת במהלך תקופת עבודתה של הנתבעת במשרד.

12.
משמצאתי כאמור מעלה כי בהסכם החדש אשר נערך בתום תקופת עבודתה של הנתבעת עם התובעת נקבע כי אלו ימשיכו ויעבדו באותה דרך שבה פעלו עד יום ניתוק היחסים ביניהן ביחס לכל הלקוחות אשר חתמו על טופס הזמנת שירותי תיווך טרם הפרידה – אני קובעת כי ההסכם שנערך בעל פה בין הצדדים בנוגע לשיעור עמלת המשרד אשר נדרשה הנתבעת להעביר אל התובעת בעינו עומד, ומשמעות הדבר היא כי על הנתבעת להעביר לידי התובעת חלק המהווה 50% משיעור דמי התיווך המגיעים לה בגין העסקה.

13.
התובעת בכתב תביעתה הבהירה כי איננה יודעת לומר אל נכון מהו שיעור דמי התיווך ששילם המוכר בעסקת המכר בנוגע לנכס ברח' קדימה 27 בחיפה לנתבעת ו/או מהו מחיר המכירה הסופי, ובתגובתה לא התייחסה לחשבונית אשר צורפה לאחר הדיון על ידי הנתבעת. על כן אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה גבתה בגין דמי התיווך בעסקה זו סך של 51,480 ₪.

לאחר שבחנתי את המסמכים ולאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את שיעור עמלת המשרד המגיעה לתובעת בסך של 25,740 ₪.

התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת, בנוסף לדמי התיווך, בשיעור שכר טרחת עורך הדין וכן להורות לנתבעת לשלם את עמלות התיווך בגין כל עסקה עתידית התואמת את ההוראות מעלה ואולם בית המשפט לתביעות קטנות איננו הערכאה המוסכמת ליתן צווי עשה וההליך כאן נועד לבירור קצר ותמציתי שאיננו דורש ייצוג משפטי.

לפיכך, לא מצאתי לנכון לקבל את תביעת התובעת ברכיבים אלה.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום
.

ניתן היום, כ"ט שבט תש"פ, 24 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 40108-09/19 ענת שגיא נ' נאוה אשכנזי (פורסם ב-ֽ 24/02/2020)