פסקי דין על ירון מאירי | פסקי דין על זיו שיינפלד

10023-08/17 תאמ     24/02/2020




תאמ 10023-08/17 ירון מאירי נ' זיו שיינפלד








בית משפט השלום בפתח תקווה


24 פברואר 2020
תא"מ 10023-08-17 מאירי נ' שיינפלד




בפני

כב' הרשם הבכיר אורן כרמלי


תובע

ירון מאירי


נגד


נתבע

זיו שיינפלד




פסק דין


עניינה של התביעה פרסומים שנשלחו לתובע באמצעות דוא"ל וזאת לטענת התובע מבלי שנתן הסכמתו לקבלם ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: חוק הספאם).
אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבע שלח לתובע לתיבת הדוא"ל
[email protected]

2 הודעות שעניינן קישור למאמרים שכתב בנושאים שונים בתחום מקצועיותו.
לטענת התובע מאחר שמדובר שבהודעות שמצוי בהן הלוגו של הנתבע, תחומי ההתמחות של הנתבע ודרכי ההתקשרות עמו, הרי שמדובר בהודעות פרסומיות ולפיכך משלא התקבלה הסכמתו, הריהן נשלחו בניגוד להוראות חוק הספאם.
התובע מוסיף וטוען שאותן הודעות גם לא מציינות בראשן כי מדובר בפרסומת בניגוד לדין.

הנתבע אישר כי יש לו רשימת תפוצה וכי הפרסומים נשלחו לאותה קבוצה. לדבריו, ככל הנראה ייבא את כתובת הדוא"ל של הנתבע מתוך הרשת החברתית "לינקדין" שבה הצדדים 'חברים'. הנתבע הבהיר כי הוא משלם עבור כל אדם שנמצא אצלו ברשומה ברשימת התפוצה ולכן אין לו אינטרס לשלוח הודעות למי שאינו חלק מהקהל המקצועי המעוניין בפרסומיו.
לטענתו, ההודעות מכילות תוכן מקצועי בלבד ולא תוכן שיווקי – הוא לא מקדם מכירות, לא מציע סדנאות וכו' במסגרת אותם פרסומים – ולכן הפרסומים שנשלחו אינם בגדר הודעות ספאם.
לטענת הנתבע יכול היה התובע להודיע כי הוא מבקש הסרה מרשימת התפוצה באשר מדובר בהודעות שאינן רלוונטיות עבורו ולכן סבור הנתבע שאין
מקום לפסוק פיצוי לתובע.
הנתבע מוסיף כי לא ידע שמדובר בתוכן פרסומי ולכן הודעותיו אינן מציינות כי מדובר בפרסומת וכי הוא פעיל משך שנים ללא תלונה מצד קהל רשימת התפוצה. לטענתו מדובר בתביעה קטנונית.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.
דיון ומסקנות
:
סע' 30א(ב) לחוק הספאם אוסר על משלוח דבר פרסומת בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען.

"דבר פרסומת" מוגדר בסע' ההגדרות (30א(א) לחוק הספאם. לענייננו האיסור הוא על משלוח של:
"מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת"

יוצא אפוא שהמחוקק לא אסר על 'מפרסם' באופן גורף לשלוח הודעות באשר הן; כך גם לא אסר על 'מפרסם' באופן גורף לשלוח מסרים באופן מסחרי – אלא אסר משלוח ללא הסכמה מראש של מסרים שמטרתם לעודד רכישת מוצר או שירות או הוצאת כספים בדרך אחרת שאינה שירות או מוצר.
עם חקיקת חוק הספאם היה מודע המחוקק לתופעה של משלוח דברי פרסומת מאת מפרסמים שיש בהם משום הטרדה של הנמנעים. לעניין זה יש להפנות לדברי ההסבר לחוק. למרות המודעות לתופעה ולהיקפה לא ביקש המחוקק לקבוע כלל השולל כל אפשרות של מפרסם לשלוח פרסומים, אלא רק כאלה שמעודדים הוצאת כספים. לו סבר המחוקק כי כל פרסום של 'מפרסם' צריך לראות בו ככזה שמעודד ולו בעקיפין התקשרות עם המפרסם ולכן הוא בגדר דבר פרסומת אסור במשלוח ללא הסכמה מראש, היה בוחר לנסח כלל גורף של איסור לגבי "כל מסר המופץ באופן מסחרי". אלא שכאמור מצא המחוקק לאסור משלוח פרסומים "מסחריים" אשר מעודדים הוצאת כספים.


לאור האמור, הרי שאין לקבל טענתו העקרונית של התובע כי די בכך שבהודעות ששלח הנתבע מצוי הלוגו של עסק הנתבע, תחומי ההתמחות שלו ודרכי ההתקשרות עמו, כדי שאלו יהיו דברי פרסומת האסורים במשלוח ללא קבלת הסכמה. יוצא אפוא כי השאלה אם מדובר בדבר פרסומת אסור על-פי החוק היא שאלה שבעובדה הטעונה הוכחה – כשהנטל בעניין זה על התובע – להוכיח כי מדובר בפרסום שהוא 'דבר פרסומת' במובנו של החוק; קרי, לא רק שהוא מופץ באופן מסחרי אלא בעיקר שיש בו לעודד הוצאת כספים.

לשון ההודעה מיום 27/12/16 כפי ששלח הנתבע:

"כחברי הלינקדאין שלי מצאתי אתכם רלוונטיים לקבל את המאמר שכתבתי, הסיכום השנתי על הרשת החברתית עסקית לינקדאין לשנת 2016 ואת המגמות והתחזיות ל2017. המאמר עוסק בחשיבות ובתוצאות רכישתה של לינקדאין על ידי חברת מיקרוסופט, בשינויים המשמעותיים בפרסום בלינקדאין, שינוי המודל העסקי בעיקר בכלי הפרמיום המרכזיים ברשת וסוקר את השינויים האקוטיים בפיצ'רים בלינקדאין בעקבות השקת הממשק החדש ממש לקראת כניסת 2017. אשמח לקבל פידבק למאמר ומי שירצה ליצור קשר, לשאלות שאלות ועוד מוזמן
אהיה זמין לכל שאלה או פידבק
למאמר לחצו כאן (+קישור למאמר)"

לשון ההודעה מיום 12/2/17 כפי ששלח הנתבע:

"אני שמח לצרף מאמר הסוקר את שנת 2017 בהקשר של מגמות ותחזיות לשנה הקרובה בכל מה שקשור לפרסום ושיווק לחברות ולעסקים, קרי
b2b marketing
המחקר שביצענו מאגד את הניסיון שלנו בתחום השיווק והפרסום העסקי ומחקרים מהתחום
אשמח לשאלות או פידבק
ללחיצה על המאמר (+קישור למאמר)"

במקרה זה אישר הנתבע עצמו כי מדובר בפרסומים ששלח באופן מסחרי לרשימת התפוצה של לקוחותיו, אלא שכפר בטענה כי מדובר בפרסומים שיש בהם משום עידוד להוצאת כספים. הנתבע טען כי מדובר בתוכן מקצועי בלבד, שאין בסופו קידום מכירות או הצעה למסחר; כך גם אין בו הצעה לסדנאות או הנחות בקבלת שירותים (עמ' 2, ש' 6 ואילך).
התובע לא הוכיח אחרת.

התובע הפנה למספר פסקי דין כדי לבסס טענתו. ואולם בחלק מאותם פסקי דין נקבעו ממצאים עובדתיים הנוגעים להיות הפרסום מעודד רכישת מוצר או שירות ולכן לא ניתן להשליך מהם לענייננו. כך למשל בת"ק 5613-09-14 מאירי נ' לוי, על-פי הפניית התובע עצמו מצא בית המשפט כממצא עובדתי שאמנם מדובר היה בפרסום חינם אלא שנכללו בו המלצות לרכישת טיולים, שירותים וסדנאות.

בת"ק 21015-07-16 גילמן נ' מידע כנסים, על-פי הפניית התובע, מצא בית המשפט כי פורסמה הצעה להרשם לאירועים וכנסים.
בת"א 7291-10-16 גיונה נ' הוט, הוכח לבית המשפט שהוצעו כרטיסים לסרט (חינם) שהיה בהם לעודד צריכה, משל היו "טריק פרסומי" (דברי חה"כ ארדן כפי שהובאו ברע"א 4806/17 פסגות בית השקעות נ' גלסברג. ניתן ביום 25/10/17).
בת"ק 21053-10-14 גבירצמן נ' אלבר אליו הפנה התובע מצא בית המשפט כי הוצעה הצטרפות למועדון לקוחות שאמורה לדרבן את הנמען בסופו של דבר לשלם.
בת"ק 21384-10-14 לוין קרדן הוכח כי הוצע שירות.

בענייננו, לא מצאתי כי עצם משלוח הפרסום יש בו משום 'דבר פרסומת' אסור, וכי התובע לא הוכיח כי באותו פרסום הוצע רכישה של שירותים ו/או הוצע רישום לכנסים או סדנאות ו/או היה בפרסום הצעת הצטרפות למועדון לקוחות במטרה לעודד צריכה וכיוצ"ב.
מכל האמור אני מוצא שהתובע לא עמד בנטל להוכיח שמדובר ב'דבר פרסומת' ולפיכך יש להורות על דחיית התביעה.

ביום 31/5/18 ניתן נגד הנתבע

פסק דין
בהעדר הגנה.

הנתבע לא שלל שבוצעה לו המצאה של כתב התביעה. לטענתו בשל נסיבות משפחתיות לא התפנה לטפל בענייני התביעה. בנסיבות אלה לא היה מקום להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. הדבר יילקח בחשבון בפסיקת ההוצאות.
בצד האמור, רשאי בית המשפט לשקול לבטל את

פסק דין
שניתן בהעדר הגנה, תוך איזון בין סיבת המחדל וסיכויי ההגנה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395).
לעניין המשקל היחסי של שני השיקולים, מאחר שביטול

פסק דין
שניתן בהעדר הגנה כרוך בזכות החוקתית לגישה לערכאות (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינזון, ניתן ביום 27/02/01), הרי משלא מדובר בזלזול בוטה של המבקש כלפי בית המשפט מכוח חובתו כבעל דין, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר משקלו היחסי העדיף של השיקול השני (פס"ד כהן לעיל, ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן ציון, פ"ד מח (1) 830).
לאור האמור, היה למעשה לבחון בעיקר סיכויי ההצלחה בהגנה. הלכה היא כי אין הנתבע חייב להראות הגנה איתנה ובטוחה, אלא ניתן להסתפק לצורך הליך זה בהגנה אפשרית בלבד (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 343 וההפניות שם (מהדורה שמינית, 2005)).
לאחר בחינת טענות ההגנה למול טענות התובע וכאמור לעיל ממילא היה מקום לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה וכך אני מורה.
בשולי הדברים אעיר כי אין מחלוקת שמשום מה היה התובע ל'חבר' של הנתבע ברשת החברתית-עסקית לינקדין. לא הובהר מה לתחום עיסוקו של התובע לתחום עיסוקו של הנתבע, ומדוע לפיכך ביקש התובע 'להתחבר' עם הנתבע באותה רשת חברתית.

יושם לב כי לכאורה לו היה אותו מאמר נשלח לתובע באמצעות ה'לינקדין' לא היה התובע זכאי לפיצוי כלל באשר מעצם ההתחברות באותה רשת חברתית יש למעשה משום הסכמה לקבל מסרים מאת הנתבע. ספק אם יש להבחין בין המקרים.
נדמה כי אם היתה מתקבלת הטענה שמדובר בדבר פרסומת אסור אך משום שזה נשלח ברשימת תפוצה לתיבת הדוא"ל של התובע שיובאה מה'לינקדין' וזאת בשונה ממצב בו אותו מאמר היה נשלח בתוך הרשת החברתית, הרי שהיה מדובר בתוצאה שרירותית, באשר מבחינה מהותית אין הבדל ממשי שהמסר הגיע מהנתבע לתובע.

התוצאה
:
אשר על כן אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 31/5/19 וסגירת כל תיק הוצל"פ ככל שנפתח בגינו.
התביעה נדחית.
משנדחתה התביעה היה צריך התובע לשאת בהוצאות הנתבע. מנגד היה צריך הנתבע לשאת בהוצאות התובע בגין ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. בנסיבות אלה יקוזזו ההוצאות אלה כנגד אלה.


ניתן היום,
כ"ט שבט תש"פ, 24 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 10023-08/17 ירון מאירי נ' זיו שיינפלד (פורסם ב-ֽ 24/02/2020)