פסקי דין על בקשה 10 | פסקי דין על דפנה פרידמן | פסקי דין על "נהריה" כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ

36289-04/19 הפ     27/02/2020




הפ 36289-04/19 בקשה 10, דפנה פרידמן נ' "נהריה" כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה
ה"פ 36289-04-19
פרידמן נ' נהריה כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ


27.2.2020



לפני השופט יצחק כהן
, סגן נשיא
בקשה מס' 10






דפנה פרידמן



ע"י ב"כ עו"ד רון רוגין

התובעת


נגד


"נהריה" כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד יהושע גבעון
וזיו אריאלי

הנתבעת


החלטה

1.
לפני בקשת התובעת, בה היא עותרת לכך שחלק מטענות ההגנה, שנטענו על ידי המשיבה בכתב התשובה, תידחינה על הסף, מחמת מעשה בית דין.


בקשת התובעת מתייחסת לקביעות שנקבעו בפסק הדין שניתן בה"פ 53709-11-15 ורה ליאון נ' נהריה כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, ולפיהן חברי האגודה השיתופית המשיבה, כבר אינם עוסקים בחקלאות.


2.
התובעת בהליך העכשווי היא בתה של הגב' ורה ליאון ע"ה, שהייתה התובעת בהליך הקודם. בכתב התביעה נטען, כי בתאריך 15.1.2016 מינתה הגב' ליאון את התובעת להיות חליפתה כחברת האגודה הנתבעת, וזאת לפי תקנה 7(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג – 1973, והורתה, כי לאחר מותה יועברו לתובעת מלוא זכויותיה של הגב' ליאון באגודה. ואולם, על פי הנטען בכתב התביעה, האגודה מסרבת לקבל את הודעת החליפות ולרשום את התובעת כחברה באגודה במקום אמה המנוחה, הן משום שהיא אינה בעלת משק חקלאי והן משום שאינה מתגוררת בנהריה.


בשל סירוב האגודה לרשום אותה כחברה, הגישה התובעת את תביעתה שלפני.


3.
הדיון בבקשת התובעת, מחייב התייחסות קצרה להליך הקודם שהתקיים בין הגב' ליאון והאגודה.


בהליך הקודם עתרה הגב' ליאון, שהייתה חברה באגודה, לשורה של סעדים שעניינם היה ביטול החלטת הועד המנהל של האגודה, להוציאה מן האגודה. החלטת הועד המנהל להפסיק את חברותה של הגב' ליאון באגודה, נסמכה על הטענה, כי הגב' ליאון חדלה מלהחזיק במשק חקלאי, בה בשעה שתקנון האגודה קובע (בסעיף 14(ג) לתקנון), שחברותו של חבר באגודה פוקעת "בחדלו להחזיק במשקו החקלאי".


בפסק הדין (שניתן בתאריך 27.3.2017) התקבלה תביעת הגב' ליאון, וזאת לאחר שנמצא, שרבים מחברי האגודה הפסיקו לעסוק בחקלאות, ולמעשה שטחי האדמה ששימשו את עיסוקם החקלאי (חלקות ב') הוחזרו לרשות מקרקעי ישראל, ותמורתם הנתבעת קיבלה זכויות בשטחים שונים, עליהם מתעתדת היא להקים מיזמי נדל"ן שונים. התברר באותו הליך, שכמו הגב' ליאון, גם חברים אחרים באגודה כבר אינם מנהלים משק חקלאי, וחברותם שלהם באגודה לא פקעה (או הופקעה).


על כן, בסיפא לפסק הדין נקבע, שהוצאתה של הגב' ליאון מהאגודה נעשתה שלא כדין, ויש לראותה כמי שמעולם לא הוצאה מהאגודה, ויש לדאוג לכך שהיא תקבל את חלקה כחברת האגודה כשווה בין שווים.


ערעור שהאגודה הגישה על פסק הדין נדחה.


4.
גם כלפי התובעת בתובענה שלפני טוענת האגודה, כי היא אינה בעלת משק חקלאי, וזאת בנוסף לטענות אחרות. מכאן באה טענת התובעת, שהאגודה מושתקת מלטעון טענה זו לאור הקביעות שנקבעו בהליך הקודם, שכאמור התנהל בין אמה והאגודה.


5.
בא כוח האגודה טען בתגובתו לבקשה, כי פסק הדין בהליך הקודם לא ביטל את העיקרון הסטטוטורי הקבוע בתקנה 6(ג)(3) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג – 1973, לפיו באגודות המסווגות ככפר שיתופי "לא יראה הרשם אדם כחבר אלא אם הוא בעל משק בתחום הכפר השיתופי וגר דרך קבע בכפר השיתופי". עוד הוסיף בא כוח האגודה וטען, כי פסק הדין שניתן בהליך הקודם, לא עסק כלל בשאלת הכשירות להתקבל כחבר באגודה. מכיוון שפלוגתה זו כלל לא התעוררה במסגרת ההליך הקודם, ממילא אין מקום לקבוע שהפלוגתה הושתקה.


6.
לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור שדין הבקשה להידחות.


הגב' ורה ליאון ע"ה הייתה חברה באגודה, ובהליך הקודם התעוררה השאלה, האם היה ניתן להפקיע את חברותה באגודה בשל כך שחדלה מלהחזיק במשק חקלאי. להבדיל מהגב' ליאון, התובעת שלפני אינה חברה באגודה, ובעניינה יש צורך לברר את השאלה, האם ניתן לקבלה כחברה באגודה כאשר לטענת האגודה, היא אינה מקיימת את תנאי הכשירות שנקבעו בסעיף 4 לתקנון האגודה. ודוק, חזקה על מי שטוען שהוא זכאי להתקבל כחבר באגודה, שהוא מקבל על עצמו לקיים את תקנון האגודה, ככל יתר חברי האגודה. מתעוררת אפוא השאלה, כיצד ניתן יהיה לקבל אדם כחבר באגודה, אם מלכתחילה אין הוא מקיים את הוראות התקנון.


צודק אפוא בא כוח האגודה בטענתו, שהפלוגתה העומדת לדיון בהליך העכשווי כלל לא התעוררה בהליך הקודם, וממילא לא ניתן לקבוע שהיא הושתקה. מקובל עלי, כי לצורך שלב זה של הדיון, יש להבחין בין מי שנמצא בתוך החדר, ומבקשים להוציאו אל מחוצה לו תוך הפלייתו לרעה לעומת הנוכחים האחרים בחדר, ובין מי שנמצא מחוץ לחדר, ומבקש כי יפתחו לו הדלת, כדי שייכנס אל תוך החדר פנימה וייחשב כשווה בין שווים.


7.
בסעיף 28 לפסק הדין שניתן בהליך הקודם נקבע:

"התמונה המצטיירת מהראיות שלפני היא, שהאגודה אכן הייתה אגודה חקלאית בעבר, וחבריה עסקו בחקלאות. ואולם, אופיה החקלאי של האגודה, כמו גם עיסוקם החקלאי של רבים מחבריה, עברו וחלפו מן העולם. תקנון האגודה לא תוקן או שונה בעקבות השינויים שחלו באופיה של האגודה או בעיסוקם של רבים מחבריה. בנסיבות הקיימות היום, אין לדעתי מקום להפעיל את התקנון החקלאי של האגודה, שאיבדה את אופיה החקלאי, באופן דבקני כלפי חברים שאים עוסקים בחקלאות. בוודאי שאין מקום להפעיל את הוראת סעיף 14(ג) לתקנון באופן דבקני דווקא כלפי התובעת, ולא לעשות כך כלפי חברים אחרים, שכן בכך יש משום הפלייתה של התובעת לרעה."


הדברים שנקבעו לעיל נקבעו לאחר שמיעת ראיות, וכל עוד לא יוכח שחל שינוי נסיבות המצדיק ליבון העניין מחדש, הרי שדברים אלה מוסיפים לעמוד על כנם. במסגרת ההליך הנוכחי, יהיה אפוא צורך לבחון, האם לקביעות אלה יש נפקות לעניינה של התובעת. כך למשל יהיה צורך לבחון, האם בסגירת דלת החדר, ומניעת התובעת מלבוא אל תוך החדר, מופלית התובעת לרעה (או לטובה) לעומת אנשים אחרים הנמצאים מחוץ לחדר.


8.
לפיכך, הנני מקבל טענת בא כוח האגודה, כי הפלוגתה העמדת לדיון לא הושתקה בהליך הקודם, והנני מחליט לדחות את הבקשה למחוק חלק מכתב התשובה שהוגש מטעם האגודה.


9.


לפיכך, הנני מחליט כדלקמן:

(א)
הנני דוחה את הבקשה.
(ב)
הנני מחייב את התובעת לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 7,020 ₪.


ניתנה היום,
ב' אדר תש"פ,
27.2.2020
, בהעדר הצדדים.








הפ בית משפט מחוזי 36289-04/19 בקשה 10, דפנה פרידמן נ' "נהריה" כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/02/2020)