פסקי דין על אלן ביטון | פסקי דין על ליאור ביטון | פסקי דין על יחיאל גרוס | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח |

19796-04/19 תק     02/03/2020




תק 19796-04/19 אלן ביטון, ליאור ביטון נ' יחיאל גרוס, הפניקס חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחדרה



ת"ק 19796-04-19 ביטון ואח' נ' גרוס ואח'




תיק חיצוני:





בפני

כבוד השופטת רקפת סגל מוהר


תובעים

1
.
אלן ביטון
2
.
ליאור ביטון


נגד

נתבעים

1. יחיאל גרוס
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ





פסק דין


לפני תביעה לתשלום הפרש פיצוי בגין נזקי תאונת דרכים.

רקע

1.
בתאריך 23.10.18, בחניון ברח' פל ים בחיפה, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של תובע 2 מסוג יונדאי,מ.ר. 20-126-34 בו נהגה באותה עת תובעת 1 (להלן: "רכב התובעים"), לבין רכבו של נתבע 1 מסוג לקסוס מ.ר. 96-902-72 אשר היה מבוטח באותה עת על ידי נתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

2.
אין חולק על העובדה שרכב התובעים נפגע כתוצאה מכך שרכב הנתבעים אשר נסע לפניו עצר בפתאומיות ואז החל בנסיעה לאחור, עד שהתנגש בו.

3.
ביום שלמחרת התאונה (24.10.18) נבדק רכב התובעים על ידי השמאי ירון כיוף שהעריך את גובה הנזקים שנגרמו לו בסך של
23,556 ₪
+
ירידת ערך בסך של 776 ₪ (ר' חוו"ד השמאי -ת/1). בחוות דעתו קבע השמאי כיוף כי רכב התובעים ניזוק בחלקו הקדמי לרבות הכנף הקדמית השמאלית, באופן שהצריך את החלפת מכסה המנוע, מגן קדמי חיצוני ופנימי, גריל קדמי וחלקים נוספים, וכן ביצוע עבודות פחחות, חשמל, צבע ומכונאות.

שכר טרחת השמאי כיוף הועמד על סך של 1,800 ₪.

4.
נתבע 1 לא כפר באחריותו לגרימת התאונה, ואולם לגרסתו מדובר היה ב"נסיעה איטית מאוד" שלו לאחור, שבסופה "נגע קלות מאוד" בחזית רכב התובעים אשר נראה מיד לאחר מכן נקי מכל פגע.

5.
לנוכח דרישת התובעים לפיצוי בסכומים שנקבעו על ידי השמאי מטעמם כמפורט לעיל,
מינו
הנתבעים את השמאי אלי עבוד לצורך הכנת חוות דעת נגדית, וזה בדק את הרכב לאחר תיקונו וקבע כי מרבית הנזקים שנמצאו בו לא נגרמו כתוצאה מהתאונה הנדונה, אלא כתוצאה מתאונה קודמת (ר' חוות הדעת שצורפו לכתב ההגנה). בוחן התנועה מר רפי וולמרק
שהתבקש לחוות דעתו כמומחה מטעם הנתבעים קבע – על בסיס בחינת תצלומי הרכב וחוות דעת השמאים דלעיל, קבע כי הנזקים נושאי חוות דעת השמאי מטעם התובעים אינם תואמים את נסיבות התאונה וככל הנראה נגרמו כתוצאה מארוע אחר.

6.
בנוסף לכך
סברו הנתבעים כי שכר טרחת השמאי מטעם התובע בסך של
1,800 ₪ מופרז,

ולכן שילמו לו פיצוי כולל בסך של 6,077 ₪ בלבד (5,375 ₪ בגין הנזק שעל פי חוות דעת השמאי עבוד נגרם לרכב + שכר טרחת שמאי בסך של 702 ₪).

7.
בתביעה שלפני עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום ההפרש בסך של 20,049 ₪ (כולל הוצאות בסך 500 ₪).


טענות התובעים וראיותיהם


8.
בפתח עדותה בפני
, סיפרה התובעת כי כחודשיים לפני התאונה הנדונה היתה מעורבת בתאונה קודמת שארעה עם אותו רכב באותו חניון ואף בנסיבות דומות בהן הסתבר לה ולתובע בדיעבד כי רכבם ניזוק באופן שלא נראה היה לעין בתחילה והוא תוקן במלואו (ר' חוות דעת השמאי ארז ערן בקשר לתאונה מיום 14.8.18 והחשבונית שהוצאה בגין תיקון הרכב ביום 14.9.18).

9.
בחקירתה הנגדית ע"י נציג נתבעת 2, אישרה התובעת כי גם הפעם, בשלב שמיד לאחר התאונה הנוכחית, היא לא הבחינה בסימני נזק כלשהם ברכב, ואולם לדבריה כאשר הגיעה הביתה פתחו היא והתובע את המכסה מנוע שלו ואז ראו ש"כל מכסה המנוע התעקם בפני
ם וכל הברגים יצאו".

10.
התובע טען גם הוא כי לאחר התאונה הקודמת "הוחלף הכל לחדש", ובכל הנוגע לנסיבות גילוי הנזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מהתאונה הנוכחית, אמר: "... אני ראיתי כיפוף הכי קטן של המכסה מנוע ואז הבנתי שהלך לי המכסה מנוע. כל החלקים היו בסדר אבל הברגים זזו והפלסטיקה נשברה. דבר ראשון שעשיתי על הבוקר זה התקשרתי לחב' הביטוח שאמרו לי שאני יכול ללכת למוסך. הלכתי למוסך, סידרו את הרכב וזה הכל...".

11.
השמאי מטעם התובעים, מר כיוף, טען כי בבדיקתו את רכבם מצא שמדובר בסימני נזק חדשים: "...אני בדקתי את האוטו אישית ... מבחינת מה שאני ראיתי פה אני לא יכול לדעת בדיוק מה קרה בתאונה. אני יכול להגיד מה הנזק שאני ראיתי ברכב. אני חושב שהוא הגיוני מפגיעה בחזית של רכב, הכל היה שברים חדשים...",
והפנה אל התצלומים ת/3 ו- ת/4
בהם נראה עיקום בחלק הפנימי של מכסה המנוע, התצלומים ת/5 –ת/7
בהם נראים
סימני פגיעה בבולם ההתנגשות העשוי מקלקר, והתצלום ת/8
בו נראה שבר בפח.
לשאלה האם היה מודע לכך שמדובר ברכב שעבר תאונה קודמת דומה, השיב מר כיוף בשלילה, אך יחד עם זה עמד על כך שלא מצא בו שברים ישנים,
ובתוך כך אישר כי במצב דברים זה לא היה מקום לקביעת ירידת הערך: "... רק היום מחוץ לאולם נודע לי מהתובעים שהיתה תאונה קודמת. דיברנו והתובעת סיפרה לי שהיתה לה תאונה דומה לפני חודשיים והיא חשבה שלא היה נזק וכן היה... האם כל רכב שתוקן בעקבות תאונה קודמת, אם הוא מקבל עוד מכה, לא מגיע לו תיקון בגלל מכה נוספת? לו הייתי יודע שהרכב עבר תאונה קודמת לא הייתי קובע לו ירידת ערך... בדקתי את הרכב לפני הפירוק, אחרי הפירוק ואת החלקים".


טענות הנתבעים וראיותיהם

12.
נתבע 1 תיאר את נסיבות התאונה, כך: "... מה שהתובעת סיפרה, הכל נכון. היא נסעה מאחורי, לא ראיתי, אני מצטער, נסעתי רברס כדי להיכנס לחניה, הכל התנהל די לאט. שמעתי את הצפצוף שלה עם המכה. יצאתי מהאוטו, התנצלתי, הסתכלנו. לי היה נראה שהיתה פגיעת פגוש בפגוש. היינו משוכנעים שאין שום דבר. התובעת מהנסיון שלה ציינה שיכול להיות שיש משהו פנימי. אמרתי לה שלא נראה לי ונתתי לה את הפרטים...".

13.
השמאי מטעם הנתבעים, מר

אלי עבוד, אשר קבע בחוות דעתו מיום 11.2.19 כי "הנזק בחלק הפנימי של חזית הרכב, מקורו לא בארוע נושא התביעה", אישר כי בדיקתו את רכב התובעים התבצעה לאחר תיקונו, אך טען שגם בבחינת התצלומים "מזמן אמת" לא מצא סימנים לנזק, והסביר: "...אני בדעה שבכדי שהנזקים הפנימיים המתוארים בחוות דעת השמאי ובחשבון המוסך יקרו, הייתי צריך לראות סימנים חיצוניים, לפחות אי סימטריות במרווחים בין חלקי המעטפת לרבות מגן חיצוני קדמי. את זה היינו צריכים לראות בתמונות של הרכב בזמן אמת. שהפנסים זזים מהמקום, אבל בתמונות רואים שהרכב סימטרי והמרווחים זהים. לא נראה שהרכב הזה עבר טראומה כלשהי. את החלק הפנימי של מכסה המנוע שמתואר שהוא נפגע, הרי זה חלק פנימי של המכסה, ברגע שהוא מקבל עיוות כזה הוא צריך להקרין את הנזק על הציפוי של המכסה...".

14.
הבוחן מטעם הנתבעים, מר רפי וולמרק אישר כי לא ראה את כלי הרכב עצמם אלא את תצלומיהם בלבד, וציין כי לא הבחין בסימני נזק כלשהם על מי משניהם. בתחילת עדותו טען הבוחן כי לדעתו
מקור סימני העיקום הנראים בחלק הפנימי של מכסה המנוע של רכב התובעים, בפגיעה יזומה של "מכות פטיש", ובסופה אמר:
"...כנראה שמדובר בנזקים מהתאונה הקודמת ואני לא מאשים את בעל הרכב כי לפעמים הוא לא יודע...". לכך השיב השמאי מטעם התובעים, מר כיוף, כי: "...אם היו נותנים מכת פטיש היו רואים את המעיכה וחבטת הפטיש. אפשר לראות שמדובר בלחץ...".

דיון והכרעה


15.
לאחר ששמעתי את עדויות נהגי שני כלי הרכב, השמאי מטעם התובעים והשמאי והבוחן מטעם הנתבעים, ונדרשתי לראיות שהונחו בפני
, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל, ברובה המכריע.


ואלה הם נימוקי:

א.
חוות דעת השמאי מטעם התובעים ועדותו בפני
, שכנעוני כי הנזקים שמצא בבדיקתו את רכב
התובעים,
מקורם בתאונה הנוכחית נושא התביעה, ולא בתאונה הקודמת שנזקיה היו דומים אך לא זהים ותוקנו אז במלואם (ר' הפירוט והתצלומים בחוות דעתו של השמאי ארז ערן + החשבונית בגין התיקון). השמאי כיוף הסביר את ממצאיו באופן הגיוני ומשכנע: "... היתה מכה. ראיתי אותה אחרי שפתחתי את מכסה המנוע, ואם מכסה המנוע יושב על פח חזית ואם המגן חוטף מכה ופח החזית נכנס פנימה, הגיוני שמכסה המנוע יתעקם במקומות שהוא התעקם בהם",
והסביר מדוע אין בעובדה שלא שמע מראש אודות התאונה הקודמת, כדי לשנות את ממצאיו ומסקנותיו, למעט הצורך בביטול הפיצוי בגין רכיב ירידת הערך.

ב.
התובעים צרפו לכתב תביעתם את חוות הדעת וחשבונית התיקון שניתנו להם בגין התאונה הקודמת – עובדה המלמדת בעיני על כך שלא ניסו להסתיר את עצם התרחשותה ותוצאותיה.

ג.
הן השמאי מטעם הנתבעים - מר עבוד, והן הבוחן המומחה - מר וולמרק, לא בדקו את הרכב עצמו, אלא חיוו דעתם על בסיס בחינתו לאחר תיקונו, תצלומיו וחוות הדעת של מר כיוף, ולא סיפקו הסבר כלשהו למקור הנזקים שכן נמצאו בו על אף שהנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה הקודמת תוקנו במלואם.


ג.
בר"ע (חיפה) 3395/08, מיכאל ברית נ' מנורה חברה לביטוח נקבע כי "... על הטוען לשכר טרחה חריג להצביע על טווח גובה שכר הנתבע על ידי השמאים, וכי השכר הספציפי גבוה באופן משמעותי מהמדרג הגבוה האמור. אדם שניזוק והוא מבוטח זכאי לקבל את כל נזקיו לרבות ההוצאות שהוציא לצורך הוכחת תביעתו".

16.
מפני כל אלה, החלטתי לקבל את התביעה ברובה המכריע ולחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע (בעל הרכב) את הפרש הפיצוי בגין מלוא נזקיו, בסך של
19,279 ₪ (כולל הסכום שקוזז ברכיב שכ"ט השמאי כיוף ולא כולל ירידת הערך). סכום זה בתוספת הוצאות התובעים בסך 500 ₪ ובסה"כ 19,779 ₪ ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.


זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתנה היום, ו' אדר תש"פ, 02 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 19796-04/19 אלן ביטון, ליאור ביטון נ' יחיאל גרוס, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/03/2020)