פסקי דין על רשות השידור/ המשרד הראשי (בפירוק) | פסקי דין על מחמוד בדראן
48031-08/17 תאמ 04/03/2020
תאמ 48031-08/17 רשות השידור/ המשרד הראשי (בפירוק) נ' מחמוד בדראן
administrator
administrator
1
0
2020-03-04t08:36:00z
2020-03-12t08:11:00z
2020-03-12t08:11:00z
2
2973
14865
microsoft corporation
123
35
17803
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית משפט השלום בעכו
ח' אדר תש"פ, 04 מרץ 2020
תא"מ 48031-08-17 רשות השידור/ המשרד הראשי נ' בדראן
תיק חיצוני
:
0821926130
בפני
כב' הרשמת הבכירה, עינת
דינרמן
התובעת
רשות השידור/ המשרד הראשי
(בפירוק)
נגד
הנתבע
מחמוד בדראן
פסק דין
ראשית
אציין כי מתן פסק הדין בתיק התעכב ועם הצדדים הסליחה.
עסקינן
בתביעה אשר מקורה בבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב שהגישה התובעת
ללשכת ההוצאה לפועל בגין חוב אגרה לרשות
השידור על סך של 4,023.35 ₪ עבור החזקה במקלט טלוויזיה בין השנים 2005-2010.
הנתבע
הגיש התנגדותו לביצוע התובענה ובתאריך 6.6.2018 ניתנה החלטה המאשרת את ההסדר
הדיוני אליו הגיעו הצדדים ולפיו ניתנה לנתבע רשות להגן מפני התביעה וניתנו
הוראות באשר להמשך ניהולו של התיק, לרבות סדר הגשת תצהירי עדות ראשית.
טענות הצדדים
בתמצית:
על פי הנטען בתביעה, בין השנים
2005 – 2010 החזיק הנתבע שהינו תושב בענה, מקלט טלוויזיה ועל כן בהתאם
להוראות, חב בתשלום אגרה.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית
אליו צורפו פלטי מחשב שונים שיפורטו להלן.
בתצהירה טענה התובעת כי החוב הנדון
מתייחס לשנים 2005 – 2010 כפי שעולה מפלט מחשב שצירפה.
עוד טענה התובעת כי על פי רישומיה,
הנתבע מחזיק בביתו מקלט טלוויזיה מתאריך 1.1.2001 וזאת בהתאם לדו"ח סורק
מטעם התובעת.
עוד
טענה התובעת, כי ביום 31.8.2004 הגיע אביו של הנתבע למשרדי התובעת כדי להבהיר
כי בנו גר עמו אך הוסבר לו כי בוצעה בדיקה ואין לקבל את הטענה למגורים
משותפים.
טענות התובעת מתבססות על הרישום בפלטי
המחשב שצורפו לתצהיר העדות הראשית מטעמה.
בתצהירה טוענת התובעת כי נספחי
תצהירה מהווים "רשומה מוסדית" כהגדרתה
בסעיף 35 לפקודת הראיות
[נוסח חדש], התשל"א-1971.
הנתבע טוען, מאידך, כי הוא חי
בפירוד מגרושתו במשך תקופה ארוכה וכי הוא מתגורר בבית המהווה חלק מבית הוריו,
וכי נישא מספר חודשים לפני עריכת תצהירו בתמיכה להתנגדות (הנושא תאריך של
10.8.17), וכי מעולם לא היה לו מכשיר טלוויזיה ולא קיבל מעולם דרישה לתשלום
חוב או התראה.
מאידך,
בסיכומי הנתבע נטען כי אין מדובר ברשומה מוסדית, שכן התובעת אינה עומדת
בתנאים הדרושים להכרה במסמכים כרשומה מוסדית.
בנוסף,
טען הנתבע כי היה על התובעת לזמן את עורך הדו"ח עליו מסתמכת האחרונה ,
כך שיתאפשר לנתבע לחקור אותו חקירה נגדית.
עוד
טען הנתבע בסיכומיו כי יש לפסול את תצהירו של העד מטעם התובעת הן מהטעם לפיו
הוגש באיחור ניכר והן מהטעם כי מדובר בעדות מפי השמועה וכי יש לדחות את
התביעה כנגדו מהטעם לפיו התובעת לא הצליחה להוכיח כי הוא מתגורר בבית לבדו
וכי החזיק במקלט טלוויזיה בתקופה הרלבנטית.
דיון והכרעה:
התובעת,
רשות השידור, הינה תאגיד אשר הוקם ונוהל על פי
חוק
רשות
השידור,
התשכ
"
ה-1965
(להלן: "החוק").
על פי החוק ועל פי
תקנות רשות השידור (אגרה ועד
החזקת מקלט טלוויזיה), התשמ"א-1981
(להלן: "התקנות"), חייב כל מחזיק במקלט טלוויזיה לשלם
לתובעת אגרה שנתית בגובה הסכומים ובמועדים הקבועים בחוק ובתקנות.
פירוקה של רשות
השידור:
בתאריך 29.7.14 אישרה הכנסת את
חוק השידור הציבורי,
התשע"ד-2014
ובו פרק המורה
על סגירת רשות השידור והקמת תאגיד שידור חדש בשם "תאגיד השידור
הישראלי". בעקבות סגירת רשות השידור, הועברו חובות הרשות לטיפול המפרק,
לרבות גביית חובות העבר שנוצרו טרם חקיקת חוק תאגיד השידור ופירוקה של רשות
השידור.
17.
פירוק הרשות לפי החוק הוא הליך ייחודי ויחיד
במינו. אין המדובר בפירוק חברה לפי
פקודת החברות
(נוסח חדש), תשמ"ג-1983 (להלן:
"הפקודה").
לפי
סעיף 102
לחוק, החל מיום פרסום החוק (11.8.14), יהיה כונס
הנכסים הרשמי מפרק הרשות ותפקידו הוא להמשיך את פעילותה ואת ניהולה השוטף, לרבות
המשך קיום השידורים בידיה, בהיקף שהיה נהוג ערב יום הפרסום, עד ערב יום התחילה,
וכן להסדיר את פירוקה של הרשות. סמכויותיו של המפרק נקבעו
בסעיף 103
לחוק, בו נקבע כי הן כוללות את כל הסמכויות הדרושות
לניהולה השוטף של הרשות ולהמשך פעילותה כמו גם כל הסמכויות המוקנות למפרק חברה לפי
הפקודה בפירוק בידי בית המשפט. פירוק הרשות אינו אפוא בשל חדלות פירעונה. אדרבה,
סעיף 113
לחוק מורה כי הוצאות ניהול הרשות מיום הפרסום
והוצאות פירוקה וכן חובותיה, ישולמו מתוך הכנסותיה ונכסיה, אך במידה וסכום הוצאות
הניהול, הפירוק והחובות יעלו על הכנסות הרשות ונכסיה, ישולם ההפרש בידי המדינה.
לפי
סעיף 114
לחוק, אם יוותרו יתרת כספים או נכסים לאחר פירעון
חובות הרשות ותשלום הוצאות ניהולה ופירוקה, יעביר המפרק את היתרה למדינה.
(ר'
החלטה מיום 9.2.2015 בתיק פר"ק (י-ם) 11445-08-14 משה נסטלבאום נ'
כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק רשות השידור).
הנה
כי כן, חוק השידור הציבורי מאפשר גבייתם של חובות אגרת טלוויזיה שנוצרו עד
ליום 31.12.2014.
סעיף
28 לחוק רשות השידור- החזקת מקלט:
כך
קובע
סעיף 28א(א)
לחוק רשות השידור: "המחזיק
במקלט טלוויזיה ישלם לרשות אגרה שנתית".
סעיף 29א(א)
לחוק קובע: "סוחר,
שמכר או השכיר מכשיר טלוויזיה, ישלח הודעה על כך לרשות השידור...".
סעיף 29ב(א)
קובע: "מי שאינו
סוחר, והגיע להחזקתו מקלט טלוויזיה הטעון תשלום אגרה, ימסור הודעה על כך
לרשות השידור".
20.
ההלכה היא שמדובר ב"אגרה"
המשתלמת בזיקה עם שירות הניתן מכוח הדין, ואין מדובר ב"מס טהור" הנגבה
ללא זיקה עם שירות מסוים; האגרה נגבית בגין האפשרות לקלוט שידורים, ולא בגין החזקת
המכשיר (ראה:
ע"א 474/89 קריב נ' רשות השידור, פ"ד מו
(3) 374 (1992), פסקה 3 לפסק דינו
של כב' השופט א' ברק;
בג"צ 5503/94 סגל נ' יו"ר הכנסת, פ"ד נא
(4) 529, 557, מפי כב' השופט מ'
חשין; ה"פ (ת"א) 1864/92
גולדין נ'
רשות השידור, פ"מ תשנ"ד(1) 345 (1993), פסקה 5 לפסק דינו של כב'
השופט א' גורן;
ה"פ (י-ם) 595/02
בן דוד נ' רשות השידור
, פסקה 4, לא פורסם
[פורסם בנבו]
– 29.6.03, כב' השופטת א' אפעל-גבאי).
21.
עם זאת, למרות שאגרת הטלוויזיה משתלמת
בזיקה עם שירותי שידור ממלכתיים, הרי שהקריטריון היחיד שנקבע בחוק לחיוב באגרה הוא
ההחזקה במקלט טלוויזיה.
כך קובע
סעיף 28א.(א)
ל
חוק
רשות השידור
,
כי "המחזיק במקלט טלוויזיה ישלם לרשות אגרה שנתית...". בענין מדיק
מדיה הנ"ל, הבהיר כב' השופט ת' אור: "הקריטריון היחיד הקובע את
בסיס החיוב באגרה הוא קריטריון ההחזקה במקלט" (עמ' 589). כך גם הבהיר
בעניין סגל הנ"ל כב' הנשיא א' ברק, כי
בענין קריב הנ"ל "נקבע כי מי שמחזיק בפועל מקלט טלוויזיה חייב
בתשלום, בשל האפשרות שנפתחה בפני
ו, מעצם החזקת המקלט, לצפות בשידורים".
ב
ע"א 1934/91 רשות השידור נ'
שור, פ"ד נ
(4) 856, פסק כב' השופט
ת' אור כי "המחוקק ביקש להטיל את החיוב באגרה על כל מי שמחזיק במכשיר
טלוויזיה ועשוי ליהנות משידורי הטלוויזיה... קיום פוטנציאל להנאה מן השידורים בידי
מי שמחזיק במקלט טלוויזיה, מהווה עילה לחיוב באגרה..." (עמ' 861).
אכן,
מבחן
ההחזקה במַקלֵט, כאמת מידה יחידה המצמיחה את החבות באגרה, אושר באופן עקבי בפסיקה,
ואילו הטענה כי בהיעדר שימוש בפועל במַקלֵט, או בהיעדר הנאה משידורי הרשות, אין
חבות באגרה – נדחתה (ראה: עניין מדיק מדיה, בעמ' 589; עניין גולדין הנ"ל,
פסקה 4 ופסקי הדין שצוטטו שם; ע"א (חי')
318/87
רשות השידור נ' כהן,
[פורסם בנבו]
פסקה 13; עניין בן דוד הנ"ל,
פסקה 5). בפסקי דין אלו הודגש כי בסיס החיוב באגרה איננו השימוש במקלט הטלוויזיה
אלא החזקתו, וכי די בהחזקה שיש עמה פוטנציאל להנאה מקליטת שידורי
הטלוויזיה, בין אם המחזיק נהנה משידורי הרשות ובין אם לאו.
ר' לעניין זה את פסק דינו של ביהמ"ש
המחוזי
בת.א. 1042/08 (ת"א)
רשות השידור נ' טל
פארם בע"מ
מיום 9.5.2012 [פורסם בנבו].
רישומי הרשות- האם רשומה מוסדית:
כדי
להכריע בעניין זה נדרש לבחון האם רשומות התובעת (קבצי פלט המחשב) מהוות רשומה
מוסדית, במידה והתשובה לכך הינה שלילית, נדרש לבחון האם הוכיחה התובעת כי
הנתבע החזיק במקלט טלוויזיה בתקופה הרלוונטיות לתביעה דנן, אם לאו.
23.
קבלתה של ראיה כרשומה מוסדית היא חריג לכלל האוסר עדות
שמיעה,
וככזו היא מקנה יתרון משמעותי
למגיש ועל כן
עליו להוכיח כי התקיימו כל
התנאים הנדרשים לקבילותה.
24.
במקרה שלפנינו, קבע המחוקק באופן מפורש רשימה של תנאי
קבילות הנדרשים על מנת להכשירה כראיה,
שאלמלא
כן הייתה נחשבת לבלתי קבילה בהיותה עדות שמיעה.
סעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח
חדש)
התשל"א-1971, קובע:
(א)
רשומה
מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה –
(1)
המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך
רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;
(2)
דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת
הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;
(3)
הייתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי –
(א)
דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על
אמינותה
;
(ב)
המוסד נוקט,
באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת
המחשב
.
מכיוון
והתובעת מסתמכת בתביעתה על רשומה המהווה פלט על פי
חוק המחשבים,
התשנ"ה-1995
(להלן: "חוק המחשבים"), על כן כל ארבעת
תנאיו של סעיף 36 לפקודת הראיות טעונים הוכחה כדי לקבוע כי רשומות התובעת
מהוות רשומה מוסדית.
שני
התנאים הראשונים יכולים להיות מוכחים באמצעות מי שיכול להעיד באזהרה על
אמיתות הדברים ולהיחקר על דבריו בביהמ"ש ושני התנאים הנוספים, הקשורים
לפלט מחשב, על פי חוק ה צריכים להיות מוכחים ע"י מומחה לדבר (מומחה
למחשב אשר גם יכול להעיד על הישום בפועל), (ראה:
תפ"ח (ת"א)
1120/04
מ"י נ' רפי אוחנה ואח'
).
28.
כידוע, קיימת מחלוקת בין הפוסקים בדבר מעמדם של מסמכי הרשות כ"רשומה
מוסדית"
בהתאם
לסעיף 36
ל
פקודת הראיות
(נוסח חדש) התשל"א-1971:
לפי חלק מהפוסקים,
אין מסמכי הרשות עומדים בתנאי
סעיף 36
לפקודה.
(ר' למשל
תא"מ (טב' )
11920-01-15
ו-
תא"מ (חד')44874-06-11
.
דרישה זו להוכחת מסמכים הנטענים
להיות רשומה מוסדית איננה חדשה לרשות השידור, התובעת דנן. נדחו לה בעבר תביעות
בנימוק כי לא הוכיחה שרשומותיה ממלאות אחר התנאים בדבר קבילות "רשומה
מוסדית", בהתאם
לסימן ה'
ל
פקודת
הראיות
.
ראה
כדוגמא לעניין זה:
תא"מ 35512-01-10
רשות השידור נ' ריאן (פסק דינו
של כב' השופט הבכיר סרחאן , 13.2.12 - פורסם במאגר נבו)..".
29.
מנגד, ראה את פסקי הדין הבאים:
תא"מ (חד') 40208-07-17
רשות השידור נ' חסן אבו זרקה
;
תא"מ (נצ') 67226-12-18
המחזיקים בעמדה לפיה מסמכי רשות השידור עומדים בתנאי
סעיף 36
ומהווים רשומה מוסדית.
30.
עד כמה שידיעתי מגעת, סוגיה זו של הכרה ברישומי הרשות כרשומה מוסדית, לא הגיעה
לפתחו של בית המשפט העליון ולפיכך טרם נדונה; ואף בתי המשפט המחוזיים לא נדרשו
להכריע בה.
בעניין
זה מקובלת עלי גישת הביניים, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקתו של כב' הרשם הבכיר איתי
כרמי בתיק תא"מ (נצ') 18868-11-18 רשות השידור נ' בדראן
מיום 15.12.19 [פורסם במאגרים], ממנה עולה כי אין לקבוע באופן קטגורי ונוקשה
כי כל רישומיה של הרשות באשר הם, מהווים רשומה מוסדית, ולהיפך;
וכי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. כלשון
פסק הדין:
"...אציין כי גם במקרה בו נקבע
ככלל, כי במערכת נסיבות מסוימת, הוכחה חד פעמית מספיקה לצורך הכשרת הראיה כרשומה
מוסדית, עדיין אין זה סוף פסוק ועל הראיות לעמוד בכל מקרה קונקרטי – ככל ראיה –
לצורך בחינת משקלן במערך הנסיבות הנתון באותו תיק. וקולעים הדברים הבאים "דומה
כי מטבע הלשון בו בחר המחוקק להשתמש יצר אי בהירות מסויימת בשיטתנו המשפטית. בשוגג
ישנם המניחים, כי מדובר בהקניית משקל כלשהו או מעמד ראייתי מועדף לרשומה מוסדית.
לא כן היא. כל שקבע חריג הרשומות המוסדיות הוא מסגרת לקבילותן של ראיות – אשר
הוגשו להוכחת תוכנן (במובחן מעצם קיומן) – כחריג לכלל האוסר על עדות מפי השמועה...
לשון אחר: חריג הרשומה המוסדית הוא אכסניה לקבלתן של ראיות, אשר לפי דיני הראיות
הכלליים היו בגדר עדות מפי השמועה; אך משהתקבלו הראיות תוכנן ניתן לסתירה ואין כל
הנחייה באשר למשקל הראייתי שיינתן להן" (נמרוד קוזלובסקי, המחשב
וההליך המשפטי ראיות אלקטרוניות וסדרי דין, 226-227 (2000)).
..."
באותו
עניין פסק בית המשפט כי יש לראות בדו"חות שצורפו לתצהיר העדות הראשית
מטעם הרשות- דו"ח נתוני מקלט וכן דו"ח הערות לאזרח, כרשומה מוסדית
העומדת בתנאי סעיף 36 לפקודה.
גישה
זו עולה בקנה אחד עם המגמה הרווחת בפסיקה של מעבר מכללי קבילות לכללים של
משקל ומהימנות ולפיה
קיימת מגמת צמצום הסייגים הפורמאליים החלים על קבילותן של
ראיות, על מנת להותיר בידי בית המשפט סמכות להחליט בדבר אמינותן ומשקלן.
ע"פ
5121/98
רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי
, 4.5.2006. סעיף 40 ואילך לפסק דינה של כבוד הנשיאה, ד'
ביניש.
ת"א 6338/08
כהן
נ' עיריית חיפה
, 14.06.1, סעיף 25 לפסק הדין.
34.
ניתן להפנות
לדברים שנאמרו על ידי כב' השופטת ארבל ב
ע"א 2576/03
אהובה וינברג ואח' נ' האפוטרופוס לנכסי
נפקדים ואח'
, תק-על 2007(1), 2445 ,עמ' 2457, כדלקמן:
".... פירוש כזה משתלב גם עם מגמת ההתפתחות הכללית של דיני
הראיות בישראל, לפיה מוסב הדגש מכללים פורמאליים של קבילות לכללים גמישים של משקל
(ראו לדוגמה: רע' 423/83 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוחה ורד סילוורמן, פ"ד
לז(4) 281, 286-287, 295 (1983); ומהעת האחרונה:
ע"פ 5121/98
יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, תק-על
2006(2) 1093, 1122). בהתייחס לכלל הפוסל עדות מפי השמועה מתבטאת מגמה זו בנטייה
להסיר את מגבלותיו של הכלל מקום בו על פני הדברים אין חשש משמעותי למהימנות העדות.
כך, במקום לחסום את דרכה של הראיה לבית המשפט, ניתן יהיה ליתן ביטוי לחשש
האפשרי מפני מהימנותה בשלב של הערכת משקלה (קדמי, חלק ראשון, בעמ' 525; ראו
גם:
ע"א 703/86 ברנשטיין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד
מג
(4)
529, 533 (1989), להלן: עניין ברנשטיין)."
·
כמו כן ראה ע"א
3166/05
האפוטרופוס לנכסי נפקדים ואח' נ' עז' המנוח ג'ורג' נעמה
ז"ל ואח', תק-על 2007(3), 392 ,עמ' 402.
מן הכלל אל הפרט:
35.
בתצהיר
העדות הראשית מטעם התובעת נטען כי הנתבע מחזיק במקלט מדגם "ספקטרה" וזאת
מיום 1.1.2001 וזאת בהתבסס על ביקור בית שבוצע במקום ע"י סורק.
לביסוס
טענותיה צירפה התובעת, בין היתר,
דו"ח נתוני מקלט (נספח ב')
וכן דו"ח הערות לאזרח (נספח ג') ,
מהם עולה כי בביקור בית שנערך בתאריך 24.5.2001 נמצא כי הנתבע "גר מתחת
להורים" וכי מדו"ח הסורק בשטח עולה כי הוא מחזיק בטלוויזיה מדגם
ספקטרה, כאשר תאריך הרכישה הנטען הינו 1.1.2001 ותאריך הדיווח הרשום הינו
1.6.2001.
עוד
עלה מדו"ח הערות לאזרח כי בתאריך 31.8.2004
פנה אביו של הנתבע למשרדי התובעת (קבלת
קהל)
טען כי הנתבע מתגורר עמו והוסבר
לו כי נעשה ביקור בית ועליו לשלם וכי הוטל עיקול על חשבון הבנק והוא מצדו טען
כי "ילך לנסות להסתדר עם
מלגם".
עוד
צירפה התובעת פלט מחשב שכותרתו "הסדרי תשלום" נושא תאריך של
10.7.2003
(נספח ד') - אשר
נוצר ע"י עובדת בשם נטלי רדיצ'נקו בו מופיעים פרטיו של הנתבע ופרטי
ההסדר אשר ציין כי תינתן הנחה בגין קנס והצמדה וצוין שיעור ההנחה וסכום החוב
לאחר ההנחה.
מר
נפתלי מיזוגי העיד מטעם התובעת כי הוא עובד ברשות השידור מזה כ-22 שנים.
תחילה עבד כאחראי מחשוב וכתב נהלים ולאחר סגירתה של הרשות עבד תחת המפרק כחצי
שנה ומאז ועפ"י החלטת הממשלה הועברו כל התיקים לרשות האכיפה והגביה והוא
משמש כעובדה.
בעדותו
העיד העד מר מזוגי כי היו נהלים ברורים וקפדניים של טיפול ודיווח לגבי מקלטים
במערכת רשות השידור וכי אנשי השטח הגיעו עם ממצאים, עבר בקרת מנהלים ואחר כך
דווח למערכת (ר' עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 24.1.19 ש' 7- 10).
כן
ציין והדגיש העד מטעם התובעת בתצהיר עדותו הראשית כי ידוע לו שהתובעת נוהגת
במהלך פעילותה הרגילה ובדרך קבע לעורך רישום של כל אירוע ו/או פניה ו/או שיחה
מיד עם התרחשותה. וכי תיעוד הפעילות מתבצע החל משלב יצירת הקשר הראשוני
ובהמשך בכל פעם שנוצר קשר עם האזרח ו/או כאשר מתבצעת פעולה כלשהי ע"י
נציגי התובעת הקשורה לאזרח הספציפי.
כן ציין מר מזוגי כי התובעת מקפידה על נהלי אבטחת מידע קפדניים
ביותר.
כאמור
שני התנאים הראשונים הקבועים בסעיף 36 (א)(1) ו-(א)(2) לפקודת הראיות יכולים
להיות מוכחים באמצעות מי שיכול להעיד באזהרה על אמיתות הדברים ולהיחקר על
דבריו בביהמ"ש ושני התנאים הנוספים, הקשורים לפלט מחשב, על פי חוק
צריכים להיות מוכחים ע"י מומחה לדבר.
לעניין
זה כאמור מקובלים עלי הדברים שנפסקו ע"י כב' הרשם הבכיר איתי כרמי בפסק
הדין שאוזכר לעיל ולפיו ערכה של עדותו של מר מזוגי מהווה למעשה "עדות
מומחה" כנדרש בפקודה, זאת בנוסף לעדותו לגבי סעיפים
36 (א)(1) ו-(א)(2) לפקודת הראיות. (ר' פסק
הדין שאוזכר שם ת"פ (ת"א) 40002/01 מדינת ישראל נ' עזרא רייכרט
מיום 22.5.2002).
לאור
האמור לעיל אני קובעת כי התקיימו כל ארבעת
התנאים הקבועים בסעיף 36 לפקודת הראיות ולפיכך אני מקבלת את המסמכים שצורפו
ע"י התובעת כרשומה מוסדית.
כאמור
אין בקבלת הראיה כרשומה מוסדית משום "סוף פסוק" והנתבע עדיין יכול
לסתור ראיות אלו, כאשר נטל הראיה מוטל על כתפיו, ועליו להביא ראיה שוות-ערך
בעוצמתה לרשומה מוסדית, על מנת לסתור ראיותיה של התובעת.
דא
עקא, הנתבע לא הביא כל אסמכתא לטענתו לפיה הוא מתגורר בבית הוריו, למשל אישור
עירייה ו/או אישור ממח' ביוב ומים בדבר מגורים בצוותא חדא, והוא אף אישר,
כאשר נשאל אם מי מטעמו הגיע לקבלת קהל וטען כי הם מתגוררים יחד-
כי אכן אביו פנה מטעמו, ללמדך כי הנתבע
היה מודע לכך כי יש לו חוב לתובעת.
יתירה
מכך הנתבע טען בתצהירו כי הוא "גר בפירוד מגרושתו תקופה ארוכה" ולא
טרח לציין מתי נפרד ממנה והיכן התגורר עד לפירוד ויש לזקוף זאת לחובתו.
זאת
ועוד גרסת הנתבע הייתה לקונית ודלה ואף בעדותו בבית המשפט לא ידע למסור כל
פרטים,
לא ידע מהי תקופת החוב
המיוחסת לו ולמעשה לא ידע
מה כתוב
בתצהירו שלו ( ר' עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 24.1.19 ש' 27-28 ובעמ' 4 ש'
1-6).
בנסיבות
אלו אני קובעת כי עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה וכי על התביעה להתקבל
במלואה.
לפני
סיום יש מקום להדגיש כי טענת הנתבע לפיה תצהירי התובעת הוגשו באיחור ימים
ספורים לפני מועד הדיון וכי מדובר במחדל- הינה טענה אשר יש בה ממש,
אולם אין במחדל זה להביא לדחייתה של
התביעה, שכן הנתבע עצמו לא הגיש כלל תצהירי עדות ראשית, על אף שההחלטה הורתה
על הגשתם במקביל ע"י שני הצדדים; ואף לא הגיש כל בקשה בעניין האיחור
בהגשת תצהירי התובעת עובר לדיון הוכחות והסתמך בעדותו על תצהירו שצורף
להתנגדות.
עם
זאת מצאתי כי יש להתנהלותה של התובעת בתיק משמעות בנושא פסיקת ההוצאות ולפיכך,
על אף שהתביעה התקבלה במלואה, לא מצאתי לנכון להשית הוצאות על הנתבע.
לאור
האמור לעיל אני קובעת כי הנתבע חב לתובעת את מלוא סכום התביעה וכי הליכי
ההוצאה לפועל כנגד הנתבע ישופעלו.
ניתן היום,
ח' אדר תש"פ, 04 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
תאמ בית משפט שלום 48031-08/17 רשות השידור/ המשרד הראשי (בפירוק) נ' מחמוד בדראן (פורסם ב-ֽ 04/03/2020)