פסקי דין על קוגוס רחל | פסקי דין על שני אורלי | פסקי דין על שני אבי |

4454/02 א     20/04/2006




א 4454/02 קוגוס רחל נ' שני אורלי, שני אבי




1
בתי המשפט

א 004454/02
בית משפט השלום נתניה
בתיק עיקרי: 004454/

20/04/2006
תאריך:
בפני
כב' השופטת אברמוביץ-קולנדר סמדר

קוגוס רחל

בעניין:
התובע
סגל אדוארד

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
1. שני אורלי

2. שני אבי
הנתבע
האזרחי איתן ויגאל קלדס

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
1. התובעת, רחל קוגוס והנתבעים אורלי ואבי שני מתגוררים בבית משותף ברח' אפרים 29 בנתניה המורכב מארבע יחידות דיור.
בעת רישום הבית המשותף ביום 18.9.60 נרשמה כל אחת מהחלקות כתת חלקה נפרדת ומתוך הרכוש המשותף בשטח כולל של 1,068 מ"ר (שנרשם כתת חלקה 5) הוצמדו רבע חלקים לכל דירה.
התובעת מתגוררת בקומה הראשונה ואילו הנתבעים בקומה שמעליה, כאשר שני הדיירים האחרים מתגוררים במחציתו השניה של הבית המשותף.
הנתבעים הרחיבו את קומת המגורים השניה בה הם מתגוררים, בנו בגג המשותף, בנו מחסן בחצר הבית המשותף ואף בנו ממ"ד בקומה הראשונה ליד דירת התובעת.
התובעת הגישה תביעתה זו לצו מניעה קבוע וצו הריסה לאור הפגיעה בזכויותיה הקניניות ולאור גרימת מטרד ליחיד הנעשית ע"י הנתבעים לטענתה, ואף לאור הפרת סעיף 48 לפקודת הנזיקין.
הסעדים אותם ביקשה התובעת הינם שבית המשפט יורה לנתבעים:
א. א. להימנע מביצוע כל פעולות בניה ברכוש המשותף.
ב. יאסור על הנתבעים לסלול ו/או לרצף את חצר הבית המשותף.
ג. יאסור על הנתבעים להשתמש בחצר הבית המשותף כחניה לכלי הרכב.
ד. יאסור על הנתבעים להסיר דוד השמש של התובעת מהגג.
ה. יחייב הנתבעים להשיב המצב לקדמותו ולהרוס כל בניה שבוצעה על ידם ברכוש המשותף.
ו. יחייב הנתבעים למסור החזקה בכל השטח של הרכוש המשותף שנתפס על ידם שלא כדין.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד וטענו שהתובעת הסכימה לבניה ועל כן עליה לשלם את עלות בנית הממ"ד ומעטפת העמודים כמתחייב בחוק וזאת בסך של 52,800 ₪.

2. הבית בו מתגוררים הצדדים הינו בן 4 יחידות דיור ולא הוצג בפני
שקיים בו תקנון מוסכם, אזי בהתאם לסימן ג' 1 בפרק ו' לחוק המקרקעין תשכ"ט 1969, רשאים מי שבבעלותם שלושה רבעים מהדירות ושני שלישים מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם, להחליט בדבר הוצאה של חלקים מסוימים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה פלונית, לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה דירה, וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות הבניה הנדרשות לצורך זה.

3. העובדות העולות מהמסמכים ומהעדויות הינן כדלקמן:

הנתבעים ביקשו להרחיב דירתם, ועל כן פנו בבקשה לועדה המקומית לתכנון ובניה בבקשה למתן היתר לתוספת בניה בבית המשותף. לבקשה צורפה הסכמת השכנים משפחת ברנס.

ביום 31.12.01 ניתן לנתבעים היתר בניה לפיו הותר להם לבצע שינויים ותוספת למגורים בקומה א' של הבית המשותף כולל ממ"ד בשטח של 70.90 מ"ר וכן בנית מחסן בחצר בגודל של 16.80 מ"ר. ההיתר הוגש כנספח ה' לתצהיר התובעת.
במהלך חודש פברואר 2002 החלו הנתבעים בביצוע עבודות הבניה.
במהלך הבניה הנתבעים ביקשו לבנות גם גרם מדרגות חיצוני לבנין והגישו בקשה לכך, ביום 16.4.02.
ביום 5.5.02 הגישה התובעת התנגדות לבניית גרם המדרגות החיצוני.

לאחר קיום דיון בהתנגדות בוועדה המקומית לתכנון ובניה הוחלט לאשר בנית הגרם ביום 22.5.02.

התובעת הגישה ערר על החלטה זו אשר התקבל חלקית ביום 10.7.02 שכן נקבע שיש לסמן בתוכנית מיקום 4 חניות לפחות בתוך החלקה, וכי הועדה המקומית תוודא שלא יהיה בגרם המדרגות משום חסימת אור ואוויר לחלונות בית התובעת.

4. במסגרת תובענה זו שהוגשה על ידי התובעת ביום 11.6.02 בתחילה לבית המשפט המחוזי, הגישה התובעת אף בקשה לצו מניעה זמני כנגד הנתבעים ביום 12.6.02.

בדיון שהתקיים ביום 16.6.02 בבקשה לצו המניעה הזמני החליטה השופטת בלטמן קדראי כדלקמן:

א. בהסכמת הצדדים ניתן צו המונע הסרת דודי שמש של התובעת מהגג וכן צו
המונע הקמת גרם מדרגות בחצר הבית המשותף.

ב. לענין הבניה וההרחבה בקומה השניה, אשר כב' השופטת התרשמה שנמצאת בעיצומה לא ניתן כל צו.

ג. לענין המחסן, מאחר וניכר ספק של ממש בחוקיות הבניה שכן הנתבעים הכשירו בנית המחסן כבנית מגורים אזי ניתן צו מניעה האוסר בניה שלא כדין ואוסר שימוש שלא כדין במחסן.

ד. לענין השימוש בחצר - לא ניתן כל צו שכן הוכח ששימוש בחניה נעשה על ידי כלל הדיירים.

5. במסגרת הדיון בתובענה זו בפני
, ומאחר והצדדים הגישו כל אחד חוות דעת מומחה מטעמו לענין התאמת תוספות הבניה של הנתבעים להיתר הבניה, מונה המומחה מר דוד אופיר כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הטענות.

6. דיון משפטי:

לא אוכל לקבל טענת התובעת שהבניה בוצעה ללא הסכמת כל הדיירים, שכן לאור סעיף 71 ב' לחוק המקרקעין התשכ"ט רשאים מי שבבעלותם שלושה רבעים מהדירות ושני שלישים מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם, להחליט בדבר הוצאה של חלקים מסוימים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה פלונית, לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה דירה, וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות הבניה הנדרשות לצורך זה.

7. 7. הוכח בפני
שמש' ברנס הסכימה לבניה ואף ניתן תצהיר מטעמה בענין אשר התובעת ויתרה על חקירת בני הזוג ועל כן עומד בעינו. מנספח ב' לתצהיר עדותם הראשית של הנתבעים עולה שמש' חממי אף היא הסכימה לבניה ולא התנגדה לה. טענת התובעת לפיה משפחת חממי התנגדה כפי שעולה מפרוטוקול ישיבת הדיירים, אינה יכולה לעמוד שכן הפרוטוקול הינו מחודש אוגוסט 1982, זמן רב לאחר שהוחל בעבודות הבניה ולכן לא נסתרה הטענה שבמועד התחלת העבודות וקבלת ההיתר הסכימה משפחת חממי לבניה.
על כן לנתבעים היה הרוב הדרוש לבניה בטרם החלו בהרחבת דירתם.
8. התביעה שכנגד:

לא אוכל לקבל את טענת הנתבעים שהתובעת הסכימה לבניית הנתבעים ועל כן עליה לשאת בחלק היחסי עבור הבניה כפי שאפרט להלן.
מעדותה של התובעת, שהינה אישה מבוגרת וסובלת מבעיות בריאותיות קשות השתכנעתי שכלל לא הסכימה לכך שהנתבעים ירחיבו דירתם, וזאת למרות שפנו וביקשו ממנה. התובעת חזרה והעידה שסירבה לבקשתם.
העדה העידה בצורה בהירה אשר יצרה עלי רושם אמין.
אף בנה של התובעת מר מיכאל סמסונוב העיד בצורה ברורה שאימו התנגדה לבניה שכן הינה מבוגרת וכלל אינה חפצה בהרחבת דירתה וכי למרות פנית הנתבעים סירבה לאשר להם הבניה.

9. הנתבע בתצהירו הצהיר שהתובעת הסכימה לבניה. בבית המשפט הוברר שפנה אליה והיא הפנתה אותו לבנה אשר לטענתה בעל הדירה, אולם הבן לא חזר אליו. כן העיד הנתבע ששוחח עם נכדה של התובעת מספר פעמים והסביר לו על הבניה וכי הוא אמר לו "מזל טוב" וגם התובעת אמרה לו "מזל טוב". מכאן איני למדה כלל על הסכמתה של התובעת לבניה. הסכמה לבניה צריכה היתה להעשות במפורש ולא ניתן ללמוד על הסכמתה מכך שבירכה את הנתבע.
הסכמת הנכד, אם אכן הסכים שכן אף הוא כך עולה מעדות הנתבע רק ברך את הנתבע, אינה כלל רלוונטית שכן הנכד אינו בעל הזכויות בדירה ולא עלה מעדות הנתבע שסבר שהנכד הוא בעל הדירה ולכן יש צורך בהסכמתו.

10. הנתבעים טוענים להודאת בעל דין מצד התובעת בענין זה הנלמדת לטענתם מנספח יד לתצהירה שהינו התנגדות התובעת לתוספת גרם המדרגות שם מציינת עורכת דינה שהיא פנתה למתכנן לצורך מימוש זכויותיה ולהכנת תוכנית בניה כאשר מיקום גרם המדרגות ימנע ממנה האופציה לבניה, ע"י סגירת קומת העמודים ופתיחת חלונות.
איני רואה בכך הודאת בעל דין להסכמתה לבנית הנתבעים טרם הבניה, שכן המכתב הינו מיום 2.5.02 זמן רב לאחר קבלת היתר הנתבעים לבניה ולאחר בנית הנתבעים ויכול שכאשר ראתה הבניה ביקשה בשלב מסוים אף היא לממש זכויותיה לבניה בקומת העמודים אולי בעתיד , אבל עדיין מכאן ועד המסקנה שניתן לראות בכך מתן הסכמתה טרם הבניה לבנית הנתבעים עוד רחוקה הדרך.
אף לא שוכנעתי שהנתבעים פנו אי פעם לתובעת וביקשו שתשתתף בעלויות בנית הממ"ד והמעטפת העמודים בקומת הראשונה.
הוכח בפני
שעד היום לא פנתה התובעת להרחיב דירתה כאשר התרשמותי הינה שלאור מצבה הבריאותי כיום, אף לא תבקש בעתיד להרחיב הדירה שכן אין היא רואה בכך כל צורך.
אף הנתבע העיד בבית המשפט שכלל לא דרש, לא במהלך הבניה ולא לאחריה כל סכום בגין הבניה מהתובעת (למעט הרעפים בגג שאינם קשורים להרחבה זו).
לאור האמור לעיל התביעה שכנגד נדחית בהעדר הסכמת התובעת לבניה שכן לא ניתן לחייבה בהעדר הסכמתה, ובהעדר שימושה כיום הן בממ"ד והן במעטפת העמודים לא חלה עליה החובה לשאת בתשלום.

11. התביעה העיקרית:

הוכח בפני
שהתובעת ידעה שהנתבעים מבקשים להרחיב דירתם, וזאת מאחר וקיבלה לידה את בקשתם לקבלת היתר, זאת למדה אני הן מעדותה והן מעדות בנה אשר העיד שאכן אימו קיבלה הבקשה אולם לא עשתה עימה דבר.

12. לתובעת היתה שהות רבה להתנגד לבקשה שכן רק כחצי שנה לאחר קבלת הבקשה להיתר הבניה החלו הנתבעים בבניה, לא עשתה דבר ובכך הנני רואה הסכמתה לבניה על פי ההיתר שניתן, שכן אומנם ההיתר שניתן לבניה פוגע בזכויות הקניין של התובעת ברכוש המשותף, אולם מששאר הדיירים הסכימו והתובעת לא התנגדה, אזי רואה אני בכך הסכמתה.

חיזוק למסקנתי נלמד מהעובדה שכאשר ביקשו הנתבעים לבנות מדרגות חיצוניות והגישו בקשה לקבלת היתר התנגדה לכך התובעת, ואף כאשר התנגדותה נדחתה הגישה ערר על החלטה זו. מכך למדה אני שהתובעת ידעה מה כיצד יכולה היא לפעול ולא פעלה כנגד בקשת הנתבעים לבניה, והגישה תביעתה רק לאחר שהבניה כבר הושלמה ועל כן אינה יכולה לטעון כלל כנגד הבניה ככל שנבנתה בהתאם להיתר הבניה, שכן עסקינן בשיהוי, וזאת מאחר והנתבעים החלו בעבודות הבניה כבר בפברואר 2002 והמשיכו אותם כל העת ללא התנגדות מצד התובעת שפנתה לבימ"ש רק ביום 12.6.02.
אין בכך, כדי לפגוע בטענותיה בכל הקשור לבניה שנבנתה שלא ע"פ ההיתר שכן רק לאחר שהסתימו העבודות ניתן היה להבחין מה נבנה בהתאם להיתר, ומה בחריגה מהיתר זה, ופרק הזמן בו הוגשה התביעה אינו מלמד על שיהוי לענין טענות אלה.

13. אשר על כן נותרו לדיון השאלות האם אכן תוספת הבניה של הנתבעים בחלקיה השונים הינה בהתאם להיתר הבניה שניתן להם או שחורגת ממנו, שכן הסכמת התובעת וכן הסכמת שאר הדיירים הינה לבניה בהתאם להיתר.
שאלה נוספת היא האם הבניה מהווה מטרד ליחיד והאם הינה מהווה שימוש בזכות במקרקעין בחוסר תום לב.

14. לאור לעיל בדבר הצו שניתן בהסכמת הצדדים להפסקת בנית המדרגות, אזי איני נדרשת לדון בכך, מה גם שהתובעת כלל לא התייחסה לענין זה במסגרת סיכומיה.
15. בנית המחסן:
המומחה מטעם בית המשפט קובע באופן מפורש שאין כל דמיון בין מה שהוגש בבקשה להיתר לבין מה שנבנה בפועל אשר אינו עומד בתנאי היתר כמפורט להלן:
ההיתר ניתן למבנה מחסן בגודל של 16.80 מ"ר. בפועל נבנה מבנה המחולק לאיזור מגורים ויחידת שירות, במבנה חלונות ואוורור הן לשירותים והן למגורים. למבנה צינור מים וחיבור לביוב.
למבנה גג רעפים משופע וזאת במקום גג שטוח כמשורטט בהיתר, וכן נבנתה מרפסת למבנה.
שטח יחידת הדיור ללא המרפסת הינו 18.5 מ"ר וכ- 25.6 מ"ר כולל מרפסת מקורה, במקום שטח של 12.3 מ"ר כמפורט בהיתר ו - 16.79 מ"ר כמחושב בתוכנית ההיתר.
אף בתשובתו לשאלות הבהרה שב וקבע שהמחסן הוכן לשמש כיחידת מגורים וכי חריגת הבניה אינה קלה.

המסקנה הינה שהמחסן שנבנה בניגוד להיתר, בחצר הבית המשותף, בשטח גדול יותר ברכוש המשותף ופוגע בזכותה הקניינית של התובעת בחלק מהרכוש המשותף.

לא אוכל לקבוע שעסקינן בסטיה מינורית שאינה פוגעת בזכותה הקניינית של התובעת, שכן שטח המחסן והמרפסת גדולים באחוזים ניכרים מהשטח אשר הותר לנתבעים לבניה, ובכך נפגעת זכותה הקניינית של התובעת ברכוש המשותף, שהינה זכות יסוד ושוללת את זכותה השימוש של התובעת לצמיתות.
אף איני יכולה לקבל טענת הנתבעים בסיכומיהם לפיה המחסן מיום בנייתו אינו משמש למגורים ואין בכוונתם לעשות בו שימוש כזה, הן מהטעם שלאור האמור לעיל, ברור הוא שנבנה באופן כזה שישמש למגורים, שאלמלא כן לא היתה נבנית מרפסת, חלונות, צנור מים וביוב והן מהטעם שכבר בצו המניעה קבעה כב' השופטת שהנתבעים הכשירו בנית המחסן כבית מגורים.

מכח העקרון הכללי הגלום בסעיף 14 לחוק המקרקעין נתון לבית המשפט שיקול דעת באשר למתן סעד של הריסה מבנה שנבנה שלא כדין על קרקע הזולת.

בית המשפט אינו יכול לעצום עיניו מהתנהגות זו של הנתבעים שאם לא כן יהפך הבניין להפקר וכל דייר יכול לנהוג ולעשות בו כראות עיניו, ואף יפגע המוסד של בית משותף. על כן פגיעה זו מצדיקה מתן צו עשה אף מבלי שיתלווה לפגיעה כל נזק ממשי. ראה לענין זה רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון תק- על 99 (4).

אף במאזן הנוחות הקיים בין הצדדים יש מקום להורות על הריסת כל אשר נבנה מעבר להיתר הבניה, שכן לנתבעים עדיין נותר המחסן כפי שהתבקש על ידם בהיתר אשר משמשם כמחסן בלבד ולא שוכנעתי שייגרם לנתבעים נזק בלתי הפיך אם ניתן צו הריסה כנגד בנית כל הבנוי מעבר להיתר הבניה, ואילו זכות התובעת בקניינה תיפגע עד כמה שפחות, אם יהרס הבנוי מעבר להיתר.
לא מצאתי לנכון ליתן צו הריסה גורף למבנה הן מן הטעם שחלקו של המבנה נבנה בהיתר על פי הסכמת רוב הדיירים אף שנוגס הוא ברכוש המשותף, והן מהטעם שלא שוכנעתי שהתובעת משתמשת באיזור זה של הרכוש המשותף לאור מצבה הרפואי.

התובעת לא התנגדה לבניה ועל כן כל הבנוי במסגרת ההיתר הינו כדין , אולם כאמור לעיל לא שיערה בדעתה שהנתבעים יחרגו חריגה כה משמעותית ויפגעו פגיעה גסה בזכויותיה הקנייניות.
אף תחושת הביטחון של התובעת הנובעת מידיעתה שקניינה מוגן וכי מי שינסה לפלוש לנכסיה יסולק, אף היא בגדר תועלת חשובה שאינה נמדדת בכסף.

אשר על כן ניתן צו המחייב הנתבעים להשיב המצב לקדמותו ולהרוס כל בניה שבוצעה על ידם מעבר לאמור בהיתר הבניה שניתן להם, דהיינו 16.8 מ"ר.

16. בנית הממ"ד:

התובעת טענה שהממ"ד אשר נבנה בקומת הקרקע מסתיר את החלון הפונה למזרח בדירתה, ובכך נמנעת כניסת אויר ואור שמש לדירה ושדה הראיה שלה הוגבל.

המומחה מטעם בית המשפט קבע שקיר הממ"ד שנבנה בקומת הקרקע מכסה את חלון חדר השינה בדירת התובעת ב- 41 ס"מ יותר מאשר נרשם בתוכנית הבקשה להיתר ובכך חרגו התובעים מההיתר שניתן להם לבניה.

מתשובתיו לשאלות הבהרה אני למדה שלפי התוכנית קצה הממ"ד הסתיר במעט את החלון, אולם המצב בפועל כיום הינו שהממ"ד המסתיר 41 ס"מ מהחלון אינו בהתאם לתוכנית, ועל כן יש מקום להרוס כל שנבנה בניגוד לתוכנית.

17. זאת ועוד, אף אם הייתי מגיעה למסקנה שהממ"ד נבנה בהתאם להיתר אזי מהתמונות שהוצגו בפני
עולה שאכן מבנה הממ"ד חוסם כיום חלק מחלון חדר השינה של התובעת ומונע איוורור בחדר ואף כניסת אור השמש וכן מגביל את שדה הראיה שלה. אין ספק שבכך נפגעה שלוות חייה של התובעת אשר מהווה מטרד ליחיד כהגדרתו בסעיף 44 לפקודת הנזיקין ואף מהווה הפרעה לאור השמש כהגדרתה בסעיף 48 לפקודת הנזיקין נוסח חדש.

לענין זה ראה רע"א 62/83 ברוך בעל טכסא נ' רחל גונן ואח' לח' (1) 283 שם נקבע שמי שנפגע עקב הקמת מבנה ללא היתר זכאי לסעד של צו הריסה או צו מניעה, אף אם הפגיעה אינה מגיעה לידי מטרד. די שיראה שנגרמה לו אי נוחות.

אף לאור סעיף 14 לחוק המקרקעין הקובע שבעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהם כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי-נוחות לאחר ניתן להגיע לאותה תוצאה שכן אין ספק שאף אם התובעת לא התנגדה אזי ברור שאינה יכולה להסכים למצב הקיים כיום בו הממ"ד הבנוי בחריגה מההיתר שניתן, פוגע עד מאוד באיכות חייה.

איני יכולה לקבל טענת הנתבעים שבמאזן הנוחות מאחר והמבנה נבנה והפגיעה בזכות התובעת הינה מינורית אין כל מקום להעתר למתן צו כנגדם, וכי הם אף הסכימו להזזת החלון למקום אחר בקיר החדר,שכן זכותה של התובעת הינה לאוורור מתאים בביתה, ואין להשלים עם מצב בו כ - 40 ס"מ (מחצית חלון למעשה) סגור ואינו מאפשר כל כניסת אוויר ואור שמש ובכך נפגעת איכות חייה של התובעת, אשר יש לזכור מבלה בביתה כל שעות היום והלילה מבלי יכולת לצאת.

איני יכולה לקבל טענת ב"כ הנתבעים שהתובעת הסכימה לחריגה זו שכן בכוונתה היתה לסגור את קומת המגורים ולפתוח חלון חדש, שכן עובדה זו כלל לא הוכחה בפני
.
כאמור לעיל, אומנם באת כח התובעת ציינה זאת בכתב הערר אולם כל שכתוב שם הוא שבעתיד מתעתדת התובעת לפתוח חלון ויכול שביקשה בשלב מסוים לבדוק אפשרות של הרחבת דירתה, אולם בדיקה זו לא הבשילה לכדי מעשה, וברור שעולה מעדותה וכך התרשמתי אף ממצבה הרפואי כיום, אינה מתכוונת כלל להרחיב דירתה.
אף טענת הנתבעים למניעות מצד התובעת שכן לא הסכימה שהמומחה ימצא פתרונות שיפתרו את בעית הסתרת החלון אינה יכולה לעמוד לה, שכן לא הוצג בפני
ובפני
התובעת כל פתרון הגיוני וסביר, מלבד הצעת הנתבעים למזגן תמידי שיופעל בחדר, כאשר החלון תמיד יישאר סגור - הצעה שאינה הולמת וסבירה כלל בנסיבות הענין, בהתחשב במצבה הכלכלי והרפואי של התובעת.
הנתבעים, אשר ראו במהלך הבניה שקיר הממ"ד חוסם את חלון התובעת, לא הפסיקו הבניה ולא ביקשו למצוא פתרונות אחרים במהלך הבניה, ועל כן אין להם אלא לבוא בטענות לעצמם.

לאור האמור לעיל על הנתבעים להזיז את קיר הממ"ד כך שחלון חדר התובעת לא יוסתר , שכן בכל מקרה יש להזיזו ב- 41 הס"מ כפי שנקבע בבקשה להיתר.

18. הגבהת חגורת היסוד:

טוענת התובעת שחגורת היסוד מונעת את גישתה לחלק זה של הרכוש המשותף ומונעת שימושה בו.

המומחה מטעם בית המשפט קבע שנוצקו קורות מוגבהות מעל פני הקרקע עבור התוספת שבקומה א' שתפקידן לחזק הבניה. קורות אלה אינן מסומנות בדרך כלל בתוכנית הבקשה להיתר , אולם בתוכנית שהוצגה בפני
ו קיים קו אשר מציין את גובה הקורה ביסוד.

המומחה קובע שאכן קיימת הפרעה בניצול החצר עקב הימצאות הקורות שכן קיים הפרש של 60 ס"מ מעל גובה החצר, אולם הקורות לא מונעות בניה בעתיד במפלס קומת הקרקע שכן נוצקו בגובה המתאים לריצוף עתידי בדירת קומת הקרקע (של התובעת) אם תורחב בעתיד.

בתשובתו לשאלות הבהרה הבהיר המומחה שבנית הקורות הסבה תועלת לנתבעים שכן חיזקה את המבנה שבנו.

הוברר בפני
שהתובעת כיום מוגבלת כמעט לחלוטין בתנועותיה, מרותקת כמעט לחלוטין במיטתה כאשר מצבה הרפואי הרעוע מונע ממנה כל אפשרות לצאת מביתה. (כך ציינה היא עצמה בבקשתה לשמיעת עדותה בביתה ביום 20.6.05).

לאור האמור לעיל ממנו למדה אני שהתובעת כלל אינה יכולה לצאת ולנצל החצר לא עקב הימצאות הקורות אלא עקב מצב בריאותה ומאחר וכאמור לעיל, הקורות למעשה תואמות את הבקשה להיתר בניה, לא מצאתי מקום להעתר לתביעה בנושא זה.

19. סוף דבר: הנתבעים יהרסו את כל בניה שבוצעה על ידם במחסן מעבר לאמור בה יתר הבניה שניתן להם, דהיינו 16.8 מ"ר.

הנתבעים יזיזו את קיר הממ"ד שנבנה על ידם כך שלא יסתיר את אור השמש מחלון דירת התובעת ובהתאם לבקשה להיתר שהוגשה על ידם.

לענין הסעד שהתבקש ע"י התובעת למסירת החזקה המשותפת בכל שטח של הרכוש המשותף שנתפס על ידם בניגוד לקבוע בהיתר, אזי מאחר ועל הנתבעים אכן להרוס כל הבנוי בגיגוד להיתר, אזי השטח שנתפס בניגוד להיתר יפונה על ידם.

20. לאור מעשי הנתבעים כמפורט לעיל, ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק בסכום של 25,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
הנתבעים יישלמו לתובעת אגרת בית המשפט וכן תשלום שכר המומחה מטעמה ואף תשלום שכר המומחה מטעם בית המשפט במלואו ישולם על ידי הנתבעים.
ניתן היום כ"ב בניסן, תשס"ו (20 באפריל 2006) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
סמדר קולנדר-אברמוביץ, שופטת
004454/02א 132 איריס חדד








א בית משפט שלום 4454/02 קוגוס רחל נ' שני אורלי, שני אבי (פורסם ב-ֽ 20/04/2006)