פסקי דין על עו"ד דוד קירשנבוים | פסקי דין על רחמים רפאילוב | פסקי דין על גדעון רוזנר |

55175-06/19 ער     02/02/2020




ער 55175-06/19 עו"ד דוד קירשנבוים נ' רחמים רפאילוב, גדעון רוזנר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
2 פברואר 2020

ע"ר 55175-06-19 קירשנבוים נ' רפאילוב ואח'





המערער

עו"ד דוד קירשנבוים
ע"י ב"כ עו"ד י' גליק



נגד


המשיבים

1.רחמים רפאילוב
ע"י ב"כ עו"ד גבאי

2.גדעון רוזנר
ע"י ב"כ עו"ד א' רוזנקרנץ



פסק דין


בפני
ערעור על שורה של החלטות של כב' הרשמת של בית משפט זה (כב' השופטת נועה גרוסמן) כדלקמן:
א.
החלטה מיום 4.6.19, שניתנה במעמד צד אחד, לבקשת המשיב 1 (רפאלוב) ולפיה בוטל פסק הדין מיום 14.1.19, אשר מחק את הערעור שהגיש רפאלוב לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט השלום (ע"א
29613-09-17), מחיקה שנעשתה לאחר הוצאת התראת מחיקה מחוסר מעש, מחמת אי תשלום אגרת בית משפט והפקדת ערובה ובהעדר כל תגובה מצד רפאלוב.
ב.
שתי
החלטות, מיום 14.6.19, הדוחות את בקשות המערער והמשיב 2, מיום 13.6.19, לביטול ההחלטה מיום 4.6.19.
ג.
החלטה, מיום 17.6.19, הדוחה את בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטות מיום 14.6.19.
ד.
החלטה, מיום 21.6.19, הדוחה את בקשת המערער והמשיב 2, לסילוק הערעור של רפאלוב על הסף.
עניינן של ארבעת ההחלטות האחרונות (סעיפם ב – ד) הינן סירובה של כב' הרשמת הנכבדה לבטל את החלטתה, מיום 4.6.19, ולפיה הורתה על ביטול פסק הדין המוחק את הערעור שהגיש רפאלוב.

אלה העובדות
שאינן שנויות במחלוקת
1.
רפאלוב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי תל אביב, ביום 12.9.17, ע"א
29613-09-17, על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב, שניתן ביום 15.6.17, במסגרתו נדחתה תביעתו אותה הגיש כנגד המערער וכנגד המשיב 2, שהינם עורכי דין במקצועם, בטענה לרשלנות מקצועית.

2.
עם הגשת הודעת הערעור, הגיש רפאלוב בקשה לפטור אותו מתשלום אגרת בית המשפט וכן הפקדת ערבון. כב' הרשמת הנכבדה, אשר נדרשה לבקשה, בהחלטתה מיום 17.1.18, פטרה את רפאלוב מתשלום אגרה, ולצד זאת דחתה את בקשתו לפטור מהפקדת ערבון וחייבה אותו בהפקדת ערבון בסך של 10,000 ₪.

3.
הן רפאלוב מצד אחד והן המערער והמשיב 2 (להלן: "עורכי הדין") הגישו ערעורים על החלטת כב' הרשמת, כאשר רפאלוב טען, כי זכאי הוא לפטור גם מהפקדת העירבון, ומנגד טענו עורכי הדין, כי יש לחייב את רפאלוב גם בתשלום אגרת בית המשפט.
ערעורים אלו אוחדו לצורך הדיון והובאו בפני
(ע"ר 15260-02-18 וע"א 9229-03-18).

4.
במסגרת

פסק דין
שניתן, ביום 4.11.18, על הערעורים דלעיל
ראיתי לנכון לקבל את ערעורם של עורכי הדין ולדחות את הערעור של רפאלוב כשהתוצאה הינה חיוב רפאלוב בתשלום אגרת בית המשפט וכן בהפקדת ערבון.
במסגרת אותו

פסק דין
ניתנה הוראה, כי העירבון יופקד בתוך 30 יום שאחרת ימחק הערעור
אותו הגיש רפאלוב (הכוונה לע"א 29613-09-17).

5.
רפאלוב לא שילם אגרת בית משפט ולא הפקיד את העירבון בו חויב ועל כן ביום 4.12.18 הוצאה התראת מחיקה מחוסר מעש, על ידי כב' הרשמת.

6.
ביום
5.12.18 פנה רפאלוב לבית המשפט העליון בבקשה דחופה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן ביום 4.11.18. בית המשפט העליון נעתר לבקשה. ביום 4.1.19 הגיש רפאלוב בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, על פסק
הדין מיום 4.11.18, המחייב אותו בתשלום אגרת בית משפט והפקדת ערבון.

7.
במקביל, ביום 12.12.18, פנה המערער לבית משפט זה, במסגרת התיק העיקרי והוא ע"א 29613-09-17, וביקש את מחיקת ו/או דחיית הערעור, מחמת אי תשלום אגרה.

8.
ביום 18.12.18 פנה רפאלוב לבית המשפט זה, במסגרת ע"א 29613-09-17, וביקש ארכה לתשלום האגרה והפקדת העירבון, עד להכרעה סופית
בבר"ע שהגיש לבית המשפט העליון בנדון .
כב' הרשם (באותה עת – כב' השופט שילה) נעתר לבקשה באופן ארעי וקבע כדלקמן:
"... בשלב זה ניתנת ארכה כמבוקש"
בנוסף, נתבקשה תגובת המשיבים לבקשת עיכוב הביצוע הנדונה, שהגיש רפאלוב.

עורכי הדין, הם המשיבים בתיק הערעור העיקרי - ע"א
29613-09-17, שלחו עמדתם בסמוך לאחר מכן והתנגדו לכל עיכוב ביצוע.

בעקבות זאת, הורה כב' הרשם (השופט שילה), בהחלטתו, מיום 24.12.1,8, כי על רפאלוב להשיב לתשובת עורכי הדין "בתוך 10 ימים".

9.
רפאלוב לא מסר כל תגובה לבית המשפט, וביום 14.1.19 נתנה כב' הרשמת (השופטת גרוסמן)

פסק דין
המוחק את הערעור שהגיש רפאלוב לבית המשפט המחוזי - ע"א 29613-09-17, מחמת אי תשלום אגרה והפקדת ערבון כמו גם בהעדר כל מענה מצד רפאלוב ביחס לתגובת עורכי הדין, וזאת על אף שהחלטת בית המשפט הומצאה לו כדין.
במסגרת ההוראה בדבר מחיקת הערעור
הוסיפה וציינה כב' הרשמת כי אם תתקבל בקשת רשות הערעור שהגיש רפאלוב לבית המשפט העליון, יוחזר ההליך על כנו.
ביום למחרת, 15.1.19 הורתה כב' הרשמת למזכירות לסגור את התיק.

10.
על פסק הדין מיום 14.1.19
המוחק את הערעור ע"א 29613-09-17 לא הוגש ערעור וגם לא הוגשה בקשה, במסגרת המועדים הקבועים בתקנות, לביטול פסק הדין.

11.
כפי שצוין לעיל, בית המשפט העליון, במסגרת בש"א 8636/18, קיבל את בקשת רפאלוב והאריך לו המועד להגשת בקשת רשות הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי (מיום 4.11.18). בהתאם, הוגשה בקשת רשות הערעור מטעם רפאלוב, במסגרת רע"א 926/19.

12.
ביום 24.3.19 דחה בית המשפט העליון את בקשתו של רפאלוב לפטור אותו מתשלום אגרת בית משפט בגין בקשת רשות הערעור וכן מהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבים, במסגרת בר"ע 926/19.

13.
ביום 28.5.19 נתן בית המשפט העליון החלטתו ולפיה דחה את בקשת רשות הערעור של רפאלוב לגופה. במובן זה, שפסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה, ביום 4.11.18, ולפיו חוייב רפאלוב בתשלום אגרת בית משפט והפקדת ערבון במסגרת תיק הערעור אותו הגיש לבית משפט זה בע"א 29613-09-17, בעינו.

14.
בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון, פנה רפאלוב לבית המשפט המחוזי וביקש מכב' הרשמת לבטל את פסק הדין המורה על מחיקת הערעור אותו הגיש בבית משפט זה (ע"א 29613-09-17). מחיקה אשר נעשתה כבר ביום 14.1.19.

במסגרת בקשתו ציין רפאלוב, כי בית המשפט העליון דחה את בקשת הרשות ערעור שהגיש, ואולם לטענתו ההליך בבית המשפט המחוזי נמחק בטעות נוכח החלטת כב' השופט שילה מיום 18.12.18, אשר לפיה, לטענתו עוכבו ההליכים במסגרת ההליך העיקרי – הוא הערעור שהגיש ע"א 29613-09-17, וזאת נוכח הליכי הערעור בפני
בית המשפט העליון.

15.
כב' הרשמת, בהחלטה מיום 4.6.19, קבעה כדלקמן:
"1. להחיות את הערעור כמבוקש.

2. המבקש יפקיד ערבון על סך 10,000 ₪ תוך 30 יום.

3. בבירור עם המזכירות אין אפשרות לשנע ערבון מבית המשפט העליון לבית המשפט המחוזי, ועל המבקש לטפל בעצמו בשחרור הערבון שם וביצוע ההפקדה כאן".

16.
המערער, במסגרת הערעור בפני
טען, כי החלטה זו שגויה ביסודה מאחר ואין בנמצא כל החלטה, לא של בית המשפט המחוזי ולא של בית המשפט העליון, המורה על עיכוב ביצוע הליכים, ובהעדר הוראה שכזו, בדין נמחק ההליך בבית המשפט המחוזי בנסיבות בהן לא שולמה אגרת בית משפט ולא הופקד ערבון על ידי רפאלוב, גם לאחר שקיבל התראת מחיקה וגם לאחר שניתנה לו הזדמנות להגיב לתשובת עורכי הדין שהוגשה לתיק. עוד הוסיף, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה שלא בהתאם למועדים הקבועים בתקנות והיא ניתנה מבלי שניתנה לו האפשרות להגיב לבקשה זו.

17.
כאמור, בעקבות החלטה זו הגיש המערער בקשה לביטול ההחלטה מיום 4.6.19 שניתנה במעמד צד אחד ומבלי שניתנה לו כל הזדמנות להתייחס לבקשת ביטול המחיקה.
כב' הרשמת אשר נדרשה לבקשה זו קבעה בהחלטתה מיום 14.6.19 את הדברים הבאים:
"לאחר שכב' בית המשפט העליון אמר את דברו, אינני רואה עצמי מוסמכת להרהר אחריו, ועל רקע זה ניתנה ההחלטה מיום 3.6.19 "
(צ"ל 4.6.19 – הערה שלי – ר.ב)
18.
גם באשר להחלטה זו, טען המערער כי טעתה כב' הרשמת מקום שהחלטתה מבוססת בטעות על ההנחה כי בית המשפט העליון קיבל את הערעור של רפאלוב, מקום שלא כך הדבר.


19.
המערער הגיש בקשה נוספת לביטול החלטת בית המשפט מיום 4.6.19, שניתנה במעמד צד אחד, וחזר והדגיש בפני
כב' הרשמת, כי בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור של רפאלוב.

כב' הרשמת נתנה החלטה שניה בנדון, ביום 14.6.19, וקבעה את הדברים הבאים:

"1.
... הטיעונים ... הועלו גם לפני כב' בית המשפט המחוזי בע"ר
ולפני כב' בית המשפט העליון ברע"א.
2.
לאחר ששתי ערכאות נכבדות אלה אמרו את דברן, וקיבלו את עמדתו של מר רחמים רפאלוב, אינני רואה אפשרות אחרת אלא לפעול בהתאם.
3.
על רקע זה ניתנה ההחלטה מיום 4.6.19. אינני רואה עצמי מוסמכת לקבוע אחרת ובשונה מפסיקת הערכאות".
(הדגשה שלי ר.ב.)

20.
גם בקשר להחלטה זו חזר המערער וטען כי על פניו, כעולה מהחלטה זו, נקודת המוצא עליה מבססת כב' הרשמת החלטתה הינה מוטעית. לטענתו, משתמע מהחלטתה כי היא מתבססת בטעות על ההנחה כי בית המשפט המחוזי, ביושבו כערכאת ערעור על החלטת כב' הרשמת, כמו גם בית המשפט העליון, ביושבו כערכאת הערעור הסופית, קיבלו את עמדתו של רפאלוב, מקום שבפועל ההפך הוא הגמור. שהרי, בסופו של יום חוייב רפאלוב בהפקדת ערובה ובתשלום אגרת בית משפט.
לטענתו, משנמצא כי כב' הרשמת מתבססת בטעות על החלטה שקיבלה את עמדת רפאלוב מקום שאין זאת כך, ומקום שלא היתה כל החלטה בדבר עיכוב ביצוע הוראה שניתנה המחייבת את רפאלוב בתשלום אגרת בית המשפט והפקדת ערבון, יש לקבוע כי שגתה כב' הרשמת כאשר ביטלה את פסק הדין המורה על מחיקת הערעור (התיק העיקרי שהגיש רפאלוב לבית משפט זה - ע"א 29613-09-17), וחזרה ודחתה את בקשתו לבטל החלטה זו.

21.
המערער לא שבע נחת מהחלטות כב' הרשמת, והגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטות כב' הרשמת, מיום 14.6.19, כשהוא חוזר ומפנה את כב' הרשמת לטעות לכאורה שנפלה. כב' הרשמת, בהחלטתה מיום 17.6.19, לא מצאה לנכון לשנות מהחלטותיה הקודמות, שלטעמה "...נסמכות על פסיקתו של כב' בית המשפט העליון".
גם בעניין זה חזר והדגיש המערער, כי החלטת כב' הרשמת שגויה מאחר וניתן להבין מהחלטתה כי סבורה היא שבית המשפט העליון העניק פטורים מתשלום והפקדה לרפאלוב, מקום שאין חולק כי לא כך הדבר.

22.
בקשה אחרונה בנדון הגיש המערער והמשיב 2 לסילוק על הסף של הערעור בשל אי תשלום אגרת ערעור. בקשה אותה דחתה כב' הרשמת בהחלטה מיום 21.6.19 בציינה, כי בקשה זו מתעלמת מסדרה של החלטות שניתנו על ידה בעקבות הכרעת בית המשפט העליון בבר"ע 926/19 והיא שבה ומפנה לנימוקים שנתנה בהחלטות הקודמות.

23.
תמצית טענותיו של המערער, אליו הצטרף המשיב 2, כי יש לשים סוף להתנהלות המתעתעת של רפאלוב, החוזר ומטריד אותם בבקשות וערעורים אין ספור. לטענתם, אין לומר שרפאלוב לא קיבל את יומו בבית המשפט, מאחר ותביעתו נגדם התנהלה בבית המשפט השלום. לדידם, אין לאפשר, במסגרת הליך הערעור התלוי ועומד בבית משפט זה מאז חודש ספטמבר 2017 מבלי שנעשה בו דבר, להמשיך ולהתנהל על פי הקצב שמכתיב רפאלוב, הגורם להם להוצאות כבדות כמו גם עוגמת נפש המתלווה להתמשכות הליכים אלו.
עוד טענו לחשיבות שיש ליתן לסופיות הדיון ולכך שמדובר בערך עליון בסדרי דין ובוודאות השיפוטית. לעניין זה חזרו וטענו, כי מקום שנמחקה תביעתו של רפאלוב ביום 14.1.19 ומקום שלא הוגש ערעור על

פסק דין
זה וגם לא הוגשה כל בקשה לביטול פסק הדין במסגרת המועדים הקבועים בתקנות, הסתמכו הם כי תם עניינו של רפאלוב כנגדם וכי לא ידרשו לעניין זה יותר.
לטעמם, מתן הזדמנות נוספת לרפאלוב לעמוד בתשלום אגרת בית המשפט ובהפקדת העירבון, לאחר שהערעור שהגיש נמחק, יש בה כדי להנציח התנהלות בלתי ראויה של בעל דין אשר עושה שימוש בהליכי משפט שלא בתום לב.
טענו עורכי הדין כי כבוד הרשמת שגתה עת נאותה לבטל את פסק הדין שמורה על מחיקת הערעור של רפאלוב, מקום שהבקשה לביטול הוגשה שלא במסגרת המועדים הקבועים בתקנות, שההחלטה ניתנה מבלי לקבל תגובתם וכי בפועל במסגרת פסק הדין אפשרה היא בעתיד ביטוח פסק הדין רק בנסיבות בהן יקבל בית המשפט העליון את הערעור של רפאלוב ויקבע כי נכון לפטור את רפאלוב מתשלום אגרת בית המשפט והפקדת ערבון. רק אז יבוטל פסק הדין המוחק הערעור שהגיש רפאלוב.
לטענתם, ניתן להבין מהחלטות כבוד הרשמת כי טעתה לחשוב כי בית המשפט קיבל את הערעור של רפאלוב מקום שלא כך הדבר.

24.
מנגד, לא נמצא מענה משכנע מצדו של רפאלוב בכל הנוגע לנטען ביחס להחלטות כב' הרשמת מושא הערעור.
לטענת רפאלוב, אשר היה מיוצג לצורך הליך זה על ידי עו"ד גבאי
, הוא הסתמך על החלטת כב' הרשם, השופט שילה, מיום 18.12.18 ולפיה עיכב את ההליכים, לבקשתו, כשלטעמו סבר כי מדובר בעיכוב הליכים עד למתן

פסק דין
בבית המשפט העליון.
עוד טען, כי רפאלוב לא היה מודע לפסק הדין מיום 14.1.19 אשר מחק את הערעור שהגיש.
לטענתו, רק לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בחודש מאי 2015, למד על דבר מחיקת הערעור ועל כן פנה לבית משפט זה כדי לבטל את אותה מחיקה על מנת שיתאפשר לו להמשיך בהליכים.
עו"ד גבאי
, ב"כ רפאלוב, עמד על העובדה כי רפאלוב ניהל את כל ההליכים, הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון, בעצמו ואין לפסול את האפשרות כי
נכשל בהבנת הדברים, ועל כן אין לסגור את דלתות בית המשפט בפני
ו אלא לתת לו את יומו, בפרט כאשר נכון להיום הפקיד הוא את הערבון בו חוייב וכן שילם את אגרת בית המשפט.

25.
לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, אני סבורה, כי דין הערעור להתקבל והחלטת כבוד
הרשמת המורה על ביטול פסק הדין, שניתן ביום 14.1.19, מבוטלת בזאת.
בהתאם, אני קובעת כי פסק הדין המורה על מחיקת ע"א 29613-09-17, בעינו.
אנמק:
-
לא היתה סיבה לבטל את פסק הדין שניתן – מאחר ולא שולמה אגרת בית משפט ולא הופקד העירבון במסגרת המועדים שנקבעו וגם לא ניתנה הוראה כלשהי בדבר עיכוב ביצוע הוראות אלו.
-
יתר על כן, כבוד הרשמת, בפסק דינה מיום 14.1.19, בו הורתה על מחיקת הערעור, אפשרה את ביטול פסק הדין ככל שבית המשפט העליון יקבל את הערעור של רפאלוב. ואולם, אין חולק כי בית המשפט העליון דחה בקשת רשות הערעור שרפאלוב הגיש ועל כן, בהעדר כל הוראה בדבר עיכוב ביצוע החיובים להם נדרש, ובהעדר כל נימוק אחר המצדיק הגשת בקשת ביטול פסק הדין באיחור כה ניכר, לא היה כל בסיס להיעתר לבקשתו לביטול פסק הדין.
-
משתמע מנוסח ההחלטות, מושא הערעור דנן, כי כב' הרשמת סברה בטעות כי בית המשפט העליון כן נעתר לבקשותיו של רפאלוב, ועל כן מונח בפני
ה תכתיב המחייב את ביטול פסק הדין המוחק ההליך שהגיש רפאלוב (ע"א 29613-09-17), בעוד שלא כך הדבר.

כמפורט בהשתלשלות העניינים לעיל, עולה באופן חד משמעי, כי אין בנמצא כל הוראה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין
אשר ניתן על ידי, ביום 4.11.18, (בע"ר 15260-02-18 וע"א 9229-03-18), המחייב את רפאלוב בתשלום אגרת בית משפט והפקדת ערבון, לא של בית המשפט המחוזי ולא של בית המשפט העליון.
החלטת כב' הרשם (השופט שילה) מיום 18.12.19 המורה על עיכוב ביצוע התשלומים וההפקדות, כמפורט בפסק הדין מיום 4.11.18, היתה בבחינת צו ארעי עד להחלטה שתינתן בעקבות תגובת הצדדים. אין חולק כי המערער מסר תגובתו לבקשה ואולם, רפאלוב לא מסר כל תגובה, על אף שכבוד הרשם ביקש אותה.
משלא עשה כן, הובא התיק בפני
כב' הרשמת למתן החלטה, שאז הורתה על מחיקת הערעור הן מחמת העדר תגובה והן מחמת אי עמידה בהוראות פסק הדין מיום 4.11.18.
כב' הרשמת, בהגינותה כי רבה, הוסיפה וציינה כי ככל שבית המשפט העליון יקבל את עמדתו של רפאלוב, במסגרת בר"ע שהגיש על פסק הדין מיום 4.11.18 (בע"ר 15260-02-18 וע"א 9229-03-18) תבוטל המחיקה. אין חולק, כי בית המשפט העליון לא קיבל את עמדתו של רפאלוב ואף לא נתן לו רשות ערעור.
נמצא אפוא, כעולה משורת החלטותיה של כב' הרשמת, בין השאר
מיום 14.6.19, כי כב' הרשמת טעתה לחשוב שבית המשפט העליון כן קיבל את טענותיו של רפאלוב, מקום שלא כך הדבר. וכך כותבת היא בהחלטה מיום 14.6.19:
"...לאחר ששתי ערכאות נכבדות אלה אמרו את דברן, וקיבלו את עמדתו של מר
רחמים רפאלוב, אינני רואה אפשרות אחרת אלא לפעול בהתאם.

על רקע זה ניתנה ההחלטה מיום 4.6.19. אינני רואה עצמי מוסמכת לקבוע אחרת
ובשונה מפסיקת הערכאות".
(הדגשה שלי ר.ב.)

בהינתן האמור, אין לי אלא לקבוע כי החלטות כבוד הרשמת מושא הערעור, מבוססות על תשתית עובדתית שגויה. על כן, בהעדר כל נימוק אחר או סיבה אחרת, לא היה מקום לבטל את פסק הדין המורה על מחיקת הערעור.
הבקשה לביטול פסק הדין לא הוגשה במסגרת המועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, וגם לא נמצא כל הסבר המצדיק את ביטול פסק הדין.

מעבר לאמור, יודגש כי ההחלטה מיום 4.6.19 אשר ניתנה במעמד צד אחד, במסגרתה ניתנה הוראה בדבר ביטול פסק הדין, מן הראוי היה כי תתקבל לאחר קבלת תגובת הצדדים האחרים לתיק, כמצוות תקנות סד"א.
כך גם, יש להדגיש כי לוודאות וסופיות ההליכים חשיבות רבה ויש להקפיד עליה, שמא יהפכו החלטות והכרעות שיפוטיות חלוטות לחסרות תכלית וריקות מתוכן. והכל על מנת להבטיח את האמון בבית המשפט, של הבאים בשעריו.

26.
לא התעלמתי מטענות עו"ד גבאי
אשר טען בפני
בדבקות, כי יש לנקוט עם רפאלוב לפנים משורת הדין בהינתן העובדה כי מדובר באדם שבחר לייצג את עצמו באופן עצמאי וכי יש להניח כי שגה בהבנת החלטת כב' הרשם מיום 18.12.18, ואולם לא מצאתי לנכון ליתן לעניין זה משקל מכריע בנסיבות העניין, אשר יהא בו כדי להטות את כפות המאזניים לטובתו של רפאלוב.
רפאלוב ניהל את ענייניו בכל הנוגע להליכים המשפטיים בעצמו, באופן המלמד כי הבין את כללי הפרוצדורה ואף ניתן להתרשם כי נעזר בגורם מקצועי. רפאלוב קיבל לידיו את כל החלטות בית המשפט והיה מודע להן.

27.
לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל והחלטות כבוד הרשמת מושא הערעור מבוטלות. פסק הדין, אשר ניתן ביום 14.1.19, בדבר מחיקת הערעור שהגיש רפאלוב לבית משפט זה בעינו.
רפאלוב ישא בהוצאות המערער בסך של 10,000 ₪.
העירבון שהפקיד המערער, יוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

ניתן היום,
ו' שבט תש"פ, 2 פברואר 2020
, בהעדר הצדדים.




חתימה







ער בית משפט מחוזי 55175-06/19 עו"ד דוד קירשנבוים נ' רחמים רפאילוב, גדעון רוזנר (פורסם ב-ֽ 02/02/2020)