פסקי דין על דנה פיין | פסקי דין על זאוספורט | פסקי דין על הולמס פלייס אינטרנשיונל | פסקי דין על זאוס קלאבס |
17319-02/18 תצ 26/02/2020
תצ 17319-02/18 דנה פיין נ' זאוספורט בע"מ, הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ, זאוס קלאבס בע"מ
administrator
administrator
1
0
2020-02-20t06:52:00z
2020-03-15t17:06:00z
2020-03-15t17:06:00z
2
2970
14854
microsoft corporation
123
35
17789
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
לפני כבוד
השופטת הבכירה רחל ברקאי
26
פברואר 2020
ת"צ 17319-02-18 פיין נ' זאוספורט בע"מ ואח'
המבקשת
:
(התובעת)
דנה פיין
ע"י ב"כ עו"ד
אהוד
גרי
נגד
המשיבות:
(הנתבעות)
1.
זאוספורט בע"מ (בפירוק)
באמצעות הנאמן עו"ד ליזה חדש
2. הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רונן קצף
3.זאוס קלאבס בע"מ
(בפירוק)
באמצעות הנאמן עו"ד ליזה חדש
4. וים קלאבס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד
ויקטור
תשובה
פסק דין
1.
מונחת בפני
בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור
תובענה ייצוגית כנגד המשיבות, בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק התובענות הייצוגיות,
תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), וכן בקשה לדחיית תביעתה האישית
של המבקשת ללא צו להוצאות.
הצדדים
הותירו את ההכרעה בשאלת הגמול ושכר הטרחה לשיקול דעת בית המשפט ופרסו
בהקשר זה טיעוניהם, כפי שיפורט.
2.
ביום 8.2.18 הגישה המבקשת, דנה פיין (להלן: "המבקשת"),
תביעה כנגד המשיבות ובקשה לאשר ניהולה כתביעה ייצוגית בטענה, כי המשיבות התקינו
מצלמות במלתחות המשותפות בחדר הכושר, אותו הם מפעילות ומנהלות, וצילמו את לקוחותיהם
עת עשו שימוש במקום, כל זאת ללא ידיעתם ו/או הסכמתם ו/או יידועם, ובכך הפרו את
הוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").
3.
במסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית טענה
המבקשת, כי ביום 2.2.18 היא ביקרה בחדר הכושר בסניף המשיבות ברמת גן, ושילמה עבור
כניסה חד פעמית סך של 100 ₪. לטענתה,
המלתחות בחדר הכושר כוללות אזור התארגנות גדול
בו נוהגים הלקוחות להתלבש, להתארגן לפעילות ספורטיבית וכיוצא בזה, כאשר במקרים
רבים, הלקוחות אינם לבושים באופן מלא באזור זה.
לטענת
המבקשת, המשיבות פגעו באוטונומיה ובפרטיותם של לקוחותיהם תוך פלישה אסורה למרחב
הפרטי שלהם, עת הציבו בחדרי הכושר, לרבות באזורי המלתחות, מצלמות הקולטות בעדשתן
את כל המתרחש, מבלי לקבל את הסכמת המצולמים ומבלי ליידע אותם על כך תוך הצבת שלט
המורה כאמור. לטענתה השלט היחיד בו הבחינה בעת ביקורה היה במתחם הבריכה, המצוי
במקום. שלט כזה, לטענתה לא היה בנמצא בשטח המלתחות.
עוד
טענה המבקשת, כי בעקבות זאת ערכה בדיקה בסניף אחר של קבוצת זאוס, הפעם בסניף בתל
אביב, ומצאה שאף בו מותקנות מצלמות המתעדות את הלקוחות מבלי שיש על כך שלט שמיידע
את הלקוחות, חברי הקבוצה.
4.
המבקשת ביקשה לייצג את "כלל לקוחות
המשיבות, אשר פרטיותם הופרה עקב צילומם ללא הסכמתם ו/או ללא ידיעתם ב- 7 השנים
האחרונות ועד לאישור התובענה כייצוגית".
המבקשת טענה, כי תיעוד לקוחות
המשיבות באמצעות מצלמות עולה כדי יצירת מאגר מידע כהגדרת חוק הגנת הפרטיות, זאת
מאחר וצילומים אלו נשמרים ומוחזקים במערכת מחשוב הכוללת מכשיר הקלטה.
במצב דברים זה, טענה המבקשת, כי
המשיבות הפרו את החובה לפעול בהתאם לקבוע בסעיף 8 לחוק הגנת הפרטיות וזאת מאחר שלא
רשמו את המאגר, לא אבטחו אותו, לא קיבלו את הסכמת לקוחותיהן ליצירת המאגר שבו
פרטיהם ונתוניהם האישיים, לרבות תמונותיהם החושפניות.
5.
בהתאם,
עתרה המבקשת לסעדים הצהרתיים ולצווי עשה אשר יחייבו את המשיבות לתקן את המחדל
ולשנות את התנהלותן כך שזו תעלה בקנה אחד עם הוראות חוק הגנת הפרטיות. בנוסף עתרה
המבקשת לפיצוי אישי לרבות פיצוי לחברי הקבוצה, אותה ביקשה לייצג, וזאת בגין נזקיהם
אשר הוערכו לצורכי הבקשה בסכום של 4,000,000 ₪, תוך שהעריכה כי במהלך 7 השנים
האחרונות עשו שימוש בסניפי המשיבות כ-40,000 איש.
6.
ביום
9.10.18 הגישו המשיבות את תשובתן לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. המשיבות 1, 3 ו-4
(להלן: "קבוצת זאוס") טענו להעדר עילה אישית והעדר יריבות כלפיהן.
המשיבה 1, טענה להעדר יריבות
כלפיה, בטענה כי מכרה את מכון הכושר למשיבה 2, מספר ימים לפני ביקור המבקשת במקום,
כאשר העברת החזקה במקום לידי המשיבה 2 נעשתה יום אחד לפני ביקור המבקשת. על כן,
וככל שביקרה המבקשת בסניף ברמת גן, הרי שרכשה כרטיס כניסה למקום מהמשיבה 2
ולא ממנה.
7.
גם המשיבות 3 ו-4 טענו להעדר יריבות והעדר עילת תביעה. המשיבה 3, טענה כי
היא מנהלת אך את סניפי הרשת בתל אביב ובחדרה, כאשר לגבי הסניף בחדרה נטען, כי המבקשת
מעולם לא ביקרה בו או טענה כל טענה לגביו. לגבי הסניף בתל אביב, טענה כי אין די
בטענתה הכללית של המבקשת כי נערכה בדיקה שם והתברר כי קיימות מצלמות במקום, מבלי
ליתן פרטים נוספים אודות אותה הבדיקה, מתי נעשתה ועל ידי מי, כדי לקבוע דבר קיומה
של תשתית ראיתית כבסיס לעילת תביעתה.
8.
המשיבה 4, הצטרפה אף היא לטיעון בדבר העדר יריבות בטענה, כי היא בעלת
סניף בראשון לציון, סניף בו לא ביקרה כלל המבקשת, וכי אין לה כל קשר לסניפים אחרים
וגם לא לאלה בהם ביקרה המבקשת, לטענתה.
9.
לטענת
המשיבות, בקשת המבקשת נגועה בחוסר תום לב מקום שתביעתה והבקשה מבוססות על ביקור בודד
של המבקשת, ביום 2.2.18, בחדר הכושר בסניף רמת גן בלבד, לאחר שרכשה כרטיס כניסה חד
פעמי (בשונה ממנוי).
10.
לגופו של עניין, טענו המשיבות כולן, כי הצבת
מצלמות יעילה בהגנה על לקוחות ובשמירה על ביטחונם האישי שכן צילום במקום פועל
למזעור תופעת הגניבות, וונדליזם, הטרדות מיניות ומעשי אלימות, ואין בכך בכדי להביא
לפגיעה בפרטיות המבקשת או בפרטיות מי מחברי הקבוצה, ועל כן לא נגרם ולא יכול היה
להיגרם כל נזק למבקשת ו/או לקבוצה הנטענת, אשר ממילא, לטענת המשיבות, העותרת לא
מנויה עם חברי הקבוצה הנטענת.
11.
לטענת המשיבות, המבקשת מבססת טענותיה על דברי
חקיקה אשר אינם רלוונטיים לענייננו - האזורים המצולמים במתחמי הכושר אינם מהווים
"רשות היחיד" כפי שדורש סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות; לא נעשה כל בילוש
או התחקות אחר המבקשת ו/או מי מחברי הקבוצה ואין במעשי המשיבות כדי לגרום להטרדתה
כקבוע בסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות; הנחיות הרשות להגנת הפרטיות נעדרות מעמד
משפטי מחייב, ואך מהוות כלי פרשני בלבד וממילא מוכוונת כלפי רשויות המדינה בלבד;
צילום לא מהווה "מידע" כהגדרתו בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות
ומשכך, הצילום במתחמי הכושר אינו עולה כדי יצירת
"מאגר מידע" כהגדרתו בסעיף 8 לחוק הגנת הפרטיות.
12.
בכל
מקרה, טענו המשיבות, ובכלל זאת המשיבה 2, שכאמור רכשה את הסניף ברמת גן מהמשיבה 1
מס' ימים לפני ביקור המבקשת, כי עוד ביום 12.2.18, בטרם הומצאה התובענה והבקשה לאישורה
כייצוגית לידה, וללא קשר לבקשת האישור, הוסרו המצלמות באופן יזום על ידה בסניף רמת
גן.
המשיבות הוסיפו וטענו, כי ממילא
לא נפל כל פגם והן עומדות בכלל הוראות חוק הגנת הפרטיות ומציבות שילוט ברור וקריא
אודות התקנת המצלמות במתחם, לרבות על דלת הכניסה למקום.
13.
בתגובה לתשובת המשיבות דחתה המבקשת את כל טענות
המשיבה ועמדה על כך שיש לאשר את ניהול הבקשה כייצוגית.
14.
בהמלצת בית המשפט, הגיעו בסופו של יום הצדדים
להסכמות, כפי שעוגנו במסגרת הסדר ההסתלקות שיפורט להלן, תוך שציינו, כי אין בבקשת
ההסתלקות כדי להוות הודאה מכל מין וסוג שהוא של כל צד בטענות הצד שכנגד, ומבלי שיש
בה כדי לוותר על טענה כזו או אחרת.
עוד
ציינו הצדדים, כי בקשת ההסתלקות מוגשת על אף שעדיין קיימת מחלוקת ביניהם סביב שאלת
קיומה של עילת תביעה אישית וקבוצתית, וכן מחלוקות נוספות, לרבות לעניין קיומם
במועדים הרלוונטיים של שלטים המתריעים על קיומן של מצלמות.
הצדדים
ביקשו, כי בית המשפט יאשר ההסתלקות, יורה על דחיית התביעה האישית ועל מחיקת בקשת
האישור, וכן יכריע במחלוקת שנותרה בין הצדדים בשאלת הגמול ושכ"ט, בהתאם
לטיעוני הצדדים, כפי שיפורטו בהמשך.
15.
בהקשר זה, הצהירו
המבקשת ובא כוחה, כי לא קיבלו כל טובת הנאה מהמשיבות, למעט הגמול ושכ"ט, ככל
שייפסקו על ידי בית המשפט, להם עתרו במסגרת בקשת ההסתלקות.
עוד
הצהירו, כי אין להם, ובכל מקרה הם מוותרים בזאת באופן סופי, מוחלט ובלתי חוזר על
כל תביעה ו/או זכות ו/או טענה ו/או דרישה מכל מין וסוג שהוא, כלפי המשיבות לרבות
כל טענה שבמסגרת תביעה פרטנית או בהליך דנן כנגד המשיבות. ועוד מתחייבים כי הם לא
יהיו מעורבים בעתיד, במישרין או בעקיפין, בהגשה או בניהול של הליכים מכל סוג שהוא
כנגד המשיבות ו/או מי הקשור אליהן ו/או כל מי מטעמן, בגין עילות וטענות, דומות או
זהות, לעילות
ולטענות מושא הבקשה לאישור.
המבקשת תמכה בקשת
ההסתלקות בתצהיר כדין.
16.
הצדדים ביקשו, כי בית
המשפט לא יורה על מציאת תובע מייצג או ב"כ מייצג חלופיים לפי סעיף 16(ד)(1)
לחוק, וכן כי בית המשפט לא יורה על פרסום לפי סעיף 16(ד)(2) לחוק או תקנה 11(ב)
לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 (להלן: "תקנות תובענות
ייצוגיות").
17.
הצדדים הסכימו, כי ככל
שבקשת ההסתלקות לא תאושר, יהא ההסדר בטל ומבוטל, והצדדים לא יהיו רשאים להסתמך על
הצהרות והתחייבויות הצד שכנגד.
18.
כאמור צירפו הצדדים
טיעונים בשאלת זכאות המבקשת ובא כוחה לפסיקת גמול ושכ"ט. לעניין זה, טענה
המבקשת, כי יש לפסוק לה גמול בסך של 10,000 ₪ ולבא כוחה שכ"ט בסך 50,000 ₪,
בצירוף מע"מ, כשלטענתה יש לחייב את המשיבות באופן שווה, כולל המשיבות
שבפירוק, אך היא מותירה נושא זה לשיקול דעת בית המשפט.
לטענתה, היא עומדת
בתנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה לפסיקת גמול ושכ"ט, כאשר בתביעתה היא הניחה תשתית
ראיתית לכאורית המבססת עילת תביעה, כאשר מתצהיריה עולה כי בחדרי הכושר של המשיבות
הוצבו מצלמות ללא שילוט המיידע את הלקוחות על כך; כאשר צילומי השלטים שצורפו
לתגובת המשיבות נתלו רק לאחר הגשת הבקשה.
עוד נטען, כי הגשת
הבקשה הצמיחה תועלת לציבור שכן הסרת המצלמות במלתחות ותליית שלטים מגבירה את ההגנה
על פרטיות הלקוחות.
עוד טענה המבקשת, כי יש
להביא בחשבון את הסיכון שנטלה על עצמה בהגשת הבקשה, ואת הזמן והמשאבים שהשקיע בא
כוחה בהגשת הבקשה וניהול ההליך עד כה.
19.
מנגד, טענה המשיבה 4, המפעילה
כאמור חדר כושר מרשת זאוס בראשון לציון, כי אין לחייב אותה לשלם למבקשת ולבא כוחה כל
גמול ושכ"ט. לטענתה, יש דווקא לחייב המבקשת לשלם לה הוצאות ושכ"ט, מאחר וגררה
אותה להליך לא לה.
20.
בעוד ההליך הנדון תלוי
ועומד ניתנו כנגד המשיבות 1 ו-3 צווי פירוק ומונה להן נאמן. הסכם ההסתלקות אינו מתייחס
אליהן.
21.
המשיבה 2, אשר רכשה את
חדר הכושר ברמת גן מהמשיבה 1, ימים ספורים עובר לביקור המבקשת, טענה כי אין לאשר
למבקשת ובאי כוחה גמול ושכ"ט, ויש לחייב את המבקשת בהוצאות משפט ושכ"ט
לטובתה.
לטענתה, המבקשת לא
הניחה תשתית ראיתית המבססת עילת תביעה נגדה בהינתן העובדה כי היה שילוט בכיסה לחדר
הכושר המביא לידיעת המבקרים כי במקום מוצבות מצלמות.
מעבר לכך, טענה המשיבה
2, כי האירוע הנטען על ידי המבקשת אירע יום אחד בלבד לאחר שקיבלה את החזקה במקום
לידיה, ביום 8.2.18, בעוד שהמצלמות הוסרו ימים בודדים לאחר מכן, כבר ביום 12.2.18,
וזאת מטעמי זהירות וללא קשר לבקשת האישור שהגישה המבקשת, אשר הומצאו לידיה רק ביום
19.2.18.
המשיבה 2 ביקשה לזקוף
לחובת המבקשת את התעקשותה בניהול הליך זה הגם שכבר בתחילה הובהר, כי משהוסרו
המצלמות במקום אין עוד עניין או תועלת בניהול ההליך.
המשיבה עמדה על
המגמתיות בהתנהלות המבקשת אשר חיפשה דרך להכשיל חדרי כושר שונים תחת ביצוע פניה
מוקדמת בנדון אשר היתה יכולה ליתר הליכים ולחסוך בעלויות.
דיון והכרעה
22.
לאחר שעיינתי בבקשה
לרבות תגובות הצדדים ובקשת ההסתלקות עצמה כמפורט לעיל, מצאתי לנכון לאשר את בקשת
ההסתלקות כנגד כל המשיבות גם כנגד המשיבות 1 ו- 3 בהינתן העובדה כי אין למבקשת כל
יריבות עמן. בהתאם, אני מורה על דחיית תביעתה האישית של התובעת.
23.
זה המקום לציין, כי טוב
עשו הצדדים משהשכילו להגיש הודעת הסתלקות במסגרת הליך זה שעל פניו אין עוד תועלת
בהמשך ניהולו משהוסרו המצלמות בחדר הכושר, בין אם היתה הצדקה לכך ובין אם לאו. (לעניין
העדר עניין בניהול הליך של תובענה ייצוגית מקום שאין עוד תועלת בניהולו ראו ת"צ
(מרכז) 51048-11-14 רונית בירמכר לב ארי נ' חוגלה-קימברלי שיווק בע"מ
(פורסם בנבו, 9.4.17) (להלן "פרשת חוגלה"))
בהתאם, ובהעדר עוד כל תועלת בניהול ההליך, לא מצאתי
הצדקה להשתמש בסמכותי כדי לפעול לאיתור תובע חלופי, תוך פרסום הודעת הסתלקות,
כמתחייב מהוראות סעיף 16(ד)(1) לחוק או משלוח הודעה ליועץ המשפטי לממשלה כעולה
מהוראת תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות.
24.
אשר לתשלום הגמול למבקשת
ושכר טרחה לבא כוחה, הרי
שסעיף 16(א)
לחוק קובע, כי תובע המבקש להסתלק מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, לא יקבל
טובת הנאה מהנתבע, אלא באישורו של בית המשפט.
לעניין אישור טובת הנאה לתובע לפני אישורה של
התובענה כייצוגית, נקבע בתיקון 10 לחוק, כי על בית המשפט להידרש לשני שיקולים:
האחד, האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה; והשני, התועלת שהביאה התובענה לחברי
הקבוצה, ובלשון החוק:
"(א) מבקש, תובע מייצג או בא כוח
מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית משפט, וכן לא
יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור,
אלא באישור בית המשפט ; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה:
(1)
אם
הבקשה לאישור הסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה את
עילת התביעה לכאורה;
(2)
התועלת
שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה".
25.
תיקון מס' 10 לחוק נועד למנוע
הגשת תובענות סרק שאינן מבוססות כראוי, וכן לקדם את אותם המקרים בהם מוגשת בקשה
מוסכמת להסתלקות מתוגמלת, לה מסכים הנתבע על מנת למנוע מעצמו בזבוז משאבים על
ניהול ההליך המשפטי, והכל בהינתן קיומה של עילת תביעה.
בהקשר
זה, קבע בית המשפט העליון בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ'
סונול ישראל בע"מ (להלן: "הלכת סונול") (פורסם בנבו,
5.8.18), כי במקרים בהם לא מדובר בעילת סרק, ובקשת האישור מגלה עילת תביעה לכאורה
והביאה תועלת לחברי הקבוצה, יש מקום לאשר גמול ושכ"ט למבקש ובאי כוחו.
26.
כאמור, הצדדים חלוקים
בשאלת זכאותם של המבקשת ובא כוחה לגמול ושכ"ט. אקדים ואומר כי במקרה דנן, לאחר
שבחנתי ושקלתי את נסיבות העניין, את הוראות החוק והפסיקה ואת טיעוני הצדדים, לא
מצאתי מקום לפסוק גמול ושכ"ט למבקשת ובא כוחה, מכמה טעמים.
27.
ראשית,
ביריבות שבין המבקשת למשיבות 1, 3-4 אין לפסוק
כל גמול לטובת המבקשת בהעדר כל יריבות עמן. המבקשת הזדרזה להגיש התביעה הנדונה
מבלי לבדוק העובדות לאשורן ואף שקלתי חיובה בהוצאות המשיבות, אשר נגררו להליך זה
בעל כורחן.
כאמור, המבקשת רכשה
כרטיס כניסה יומי חד פעמי מהמשיבה 2, משמע הקשר החוזי מתקיים אך אל מול המשיבה 2. אילו
היה בידי המבקשת מנוי לחדר הכושר, אותו רכשה קודם לכן מהמשיבה 1, בעת שהפעילה
המקום ועובר למכירתו למשיבה 2, יש להניח כי ניתן היה להכיר ביריבות שלה אל מול
המשיבה 1. ואולם, כאמור, אין זה המקרה כאן.
28.
שנית, ביריבות אל מול
המשיבה 2, ממנה רכשה כרטיס כניסה יומי חד פעמי לחדר הכושר, עמה התקשרה בקשר חוזי,
סבורה אני כי המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית לקיומה של עילת תביעה לכאורה ובהתאם גם
לא הוכח כי תרמה להשגת תועלת לחברי הקבוצה.
אבהיר:
המבקשת
ביססה תביעתה על הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 (להלן:
"חוק הגנת הפרטיות")
המבקשת
טענה, כי הצבת המצלמות במלתחות המשותפות כפי שהיה במקרה זה מהווה פגיעה בפרטיותה.
עוד טענה, כי המשיבות הפרו את הוראות הנחיית רשם
מאגרי המידע מספר 4/2012 – "שימוש במצלמות אבטחה ומעקב ובמאגרי התמונות
הנקלטות בהן" (להלן: "הנחיית רמו"ט") על פיהן
במקום בו מוצבת מצלמה חלה חובה להציב שילוט מתאים המתריע על קיומן של המצלמות,
וזאת בהתאם להוראות סעיף 3.1.3 להנחיית רמו"ט.
29.
לטענתה, במקרה דנן לא הוצבו
שלטים כנדרש בתחום המלתחות המשותפות בסמוך למצלמות, ובכך הפרו המשיבות את הנחיית
רמו"ט וכן את הוראות חוק הגנת הפרטיות. לדידה, אין לקבל את טענת המשיבות, כי
על דלת הכניסה לחדר הכושר הוצג שלט המתריע כי המקום מצולם. לטענתה, לא היה שלט כזה
במקום במועד ביקורה וככל שהוא קיים היום הרי, שהוצב רק לאחר הגשת הבקשה לאישור.
בכל מקרה, טענה, כי על פי הוראות הנחיית רמו"ט אין די בקיומו של שלט בכניסה
למתחם חדר הכושר, וגם אין די בקיומו של שלט שכזה שהוצב בשטח בריכת השחיה, שאין
חולק כי קיים, כי אם יש להציב שלט מתאים ליד כל מצלמה.
30.
מנגד, טענו המשיבות, כי לא
חלה עליהם חובה להציב שילוט בסמוך לכל מצלמה מאחר והנחיות רמו"ט אינן מחייבות
אותן ואין כל חיקוק המחייב אותם לנהוג כך. לגופו של עניין, טענו המשיבות, כי די
בקיומו של השלט בכניסה לחדר הכושר, אשר היה קיים במועד בו ביקרה המבקשת בחדר
הכושר, וכי שלט כזה קיים גם במתחם שטח בריכת השחייה, כפי שגם אישרה המבקשת, וכי די
בשילוט זה.
31.
על פי התשתית העובדתית
שהונחה בפני
עולה, כי שטח המלתחות הינו אזור המשמש במשותף גברים ונשים, המהווה שטח
התארגנות לפעילות הספורטיבית במקום, בין אם חדר הכושר ובין אם בריכת השחייה. במתחם
זה קיימים תאי רחצה ותאי הלבשה פרטיים, המבטיחים פרטיות המבקר. באזור המשותף,
מופיעים שלטים המורים על שמירה על לבוש הולם, ועל כך אין מחלוקת; המצלמות, כך על
פי המשיבות היו גלויות; ואין המדובר במתחם המעניק פרטיות. כך גם אין חולק כי במתחם
בריכת השחייה היה מוצב שלט המודיע על קיומן של מצלמות.
32.
לצד האמור, אין להתעלם
מן העובדה כי בשל האיסור הקיים בסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, לפגוע בפרטיותו של אדם
ללא הסכמתו, כמו גם דרישת השקיפות הקבועה בסעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות, הרי כאשר
מוצבת מצלמת מעקב יש ליידע הציבור על כך באופן ברור, וזאת על מנת לאפשר למעוניין
בכך להימנע מהצילום. (ראו סעיף 2.11. להנחיות רמו"ט).
אשר לאמצעי היידוע מורות
הנחיות רמו"ט, בסעיף 3.1.3.1 להנחיות כי:
"... אמצעי הידוע
המינימלי הוא הצדת שלטים בסמוך למקום בו המצלמה מותקנת, וכן בכניסה לאזור הכיסוי
של המצלמה (אם הכניסה ממוקמת הרחק ממיקומה הפיזי של המצלמה), כדי להתריע על קיום
מצלמת מעקב בפני
הציבור בטרם כניסתו לאזור המצולם. בבניינים או במתחמים מגודרים רצוי
להציב שלט גם על דלת הכניסה לבניין/מתחם...."
בהינתן
האמור, ואף בהסתמך על הנחיות רמו"ט אין בנמצא הוראה מפורשת כי לצד כל מצלמה
מותקנת ימצא שילוט מתאים וכאשר מדובר במתחם די לכאורה בשילוט בסמוך ובכניסה למתחם
באופן אשר יש בו כדי להביא דבר קיומן של המצלמות לידיעת המבקרים.
במקרה
דנן, הגם שלא היה שילוט בסמוך למצלמות במתחם המלתחות, הרי שנטען באופן נחוש על ידי
המשיבות כי היה שילוט בכניסה למתחם הספורט המתריע על כך שהמקום מצולם. המבקשת לא הצליחה
לסתור טענות המשיבות בהקשר זה ומשאין חולק כי נטל ההוכחה העובדתי מוטל על כתפי
המבקשת ונמצא, כי המבקשת לא הציגה כל ראיה התומכת בטענתה בנדון, אין לי אלא לקבוע
כי המבקשת לא הרימה הנטל להוכיח בסיס עובדתי לקיומה של עילת תביעה כנגד המשיבות.
מעבר
לאמור, אציין כי המבקשת הודתה בדבר קיומו של שלט המתריע דבר קיומה של מצלמה בשטח בריכת
השחייה ובהעדר כל ראיה בנדון אין בידי לשלול האפשרות כי השלט אשר היה מוצב במקום
נתן מענה סביר לדבר קיומה של מצלמה בשטח המלתחות הנמצא לכאורה בסמוך.
מכל
האמור לעיל, לא שוכנעתי כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לדבר קיומה של עילת תביעה
לכאורה, ומכאן שאין מקום לפסיקת גמול ושכ"ט.
33.
זאת ועוד, אין להתעלם מהעובדה
כי המבקשת בטענותיה ביקשה לתקוף את התנהלותה של רשת זאוס ולא את התנהלותה הכללית
של המשיבה 2. שלגביה (לגבי המשיבה 2) מודה המבקשת, כי בסניפים האחרים שבבעלות
המשיבה 2 היא נוהגת כדין. אלא, וכפי שצוין לעיל,
במועד ביקור המבקשת בסניף ברמת גן, הפעלת המקום נעשתה על ידי המשיבה 2.
34.
מעבר לאמור, יצוין כי
ביקורה של המבקשת במקום נעשה בתפר הזמנים המשיבה 2 הסירה את המצלמות עוד לפני הגשת
התובענה, בתפר הזמנים הצפוף שבו בוצעה העברת הבעלות במקום מקבוצת זאוס לידי המשיבה
2, ועוד לפני שנבחנה סוגיית המצלמות שהוצבו במקום על ידי המשיבה 1. הגם שהמשיבה 2
הודתה ברוב הגינותה כי הדבר נעשה בעקבות עיון בפנקס התובענות הייצוגיות ועוד בטרם
קיבלה לידיה עותק מכתב התביעה ומבלי שיש בכך כדי להודות כי אינה רשאית לעשות כן,
יש לראות בהתנהלותה של המשיבה 2 כמי שנהגה בתום לב ובהתאם להניח כי אילו היתה
המבקשת מקדימה פנייה מוקדמת בנדון היה הליך זה מתייתר.
35.
דברים אלו מביאים אותי
להתייחס לאופן התנהלות המבקשת
אשר התעקשה על המשך
ניהול ההליך במשך זמן רב, על אף שלא היה בו עוד תועלת ועל אף בעיית היריבות כפי
שפורטה לעיל.
על
אופן התנהלות הצדדים, ראו בהקשר זה פס"ד חוגלה, פיסקה 14, שם נקבע:
"...
במקרים בהם התנהלות המבקש/התובע אינה נקייה מפגמים
(וכאמור, ענייננו נמנה על קבוצת מקרים זו), ראוי שעניין זה יבוא לידי ביטוי בפסיקת
הגמול ושכר הטרחה, והדבר עומד בניגוד לשאיפה להרתיע את המשיבה/הנתבעת מהפרת הדין
"
.
סוף
דבר
36.
לאור כל האמור לעיל, בקשת
ההסתלקות מתקבלת, מבלי להורות על מציאת תובע חלופי.
התובענה
והתביעה האישית של המבקשת - נדחית, ללא צו להוצאות, וללא פסיקת גמול ושכ"ט.
שקלתי
חיובה של המבקשת בהוצאות המשיבות 1-4 ואולם, לפנים משורת הדין ראיתי לנכון שלא
לעשות כן.
בנסיבות
ההסתלקות דנן לא ראיתי לנכון לחייב הצדדים בפרסום הודעה בדבר הגשת בקשה להסתלקות
ומשלוח הודעה ליועץ המשפטי לממשלה.
הודעה
תועבר לפנקס התובענות.
ניתן היום,
א' אדר תש"פ, 26 פברואר 2020, בהעדר
הצדדים.
תצ בית משפט מחוזי 17319-02/18 דנה פיין נ' זאוספורט בע"מ, הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ, זאוס קלאבס בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/02/2020)