פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על שילוב - עולם של תעסוקה מתקדמת | פסקי דין על רויטל אליהו | פסקי דין על איציק בן שטרית | פסקי דין על אורית חן | פסקי דין על יוכבד מור | פסקי דין על שלום עובדיה | פסקי דין על אפרת דובב | פסקי דין על ענת אבודריהם ואח' |

1366/06 בשא     24/04/2006




בשא 1366/06 המוסד לביטוח לאומי , שילוב - עולם של תעסוקה מתקדמת בע"מ נ' רויטל אליהו , איציק בן שטרית , אורית חן , יוכבד מור , שלום עובדיה , אפרת דובב , ענת אבודריהם ואח'




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בשא001366/06


בפני
:
השופטת הראשית רונית רוזנפלד

נציג ציבור (ע) גיורא שפיצר
נציגת ציבור (מ) נאוה שוורץ

24/04/2006



בעניין:
1. המוסד לביטוח לאומי

2. שילוב - עולם של תעסוקה מתקדמת בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
1. דפנה שמואלביץ

יעל איזיק

2. אורית נהיר

מבקשים

נ ג ד


1. רויטל אליהו

2. איציק בן שטרית

3. אורית חן

4. יוכבד מור

5. שלום עובדיה

6. אפרת דובב

7. ענת אבודריהם ואח'



ע"י ב"כ עו"ד
דוידוביץ עדית
, קרן לב

משיבים


החלטה

1. בפני
נו בקשת המבקשים להורות למשיבים לכמת את תביעותיהם ולחילופין למחוק אותן על הסף. כמו כן אנו מתבקשים להאריך את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשים עד לאחר 90 ימים מיום מתן ההחלטה בבקשה.

2. העובדות הרלוונטיות העומדות בבסיס הבקשה ונחוצות להכרעה בה הן כדלקמן:
א. המשיבים (להלן – התובעים) כ-65 במספר הוצבו לעבודה אצל המבקש (להלן – המל"ל) באמצעות חברות כוח אדם שונות ובהן המבקשת 2. תביעתם הינה לסעד הצהרתי בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בינם לבין המל"ל, ובדבר היותם במעמד של עובדים קבועים אצל המל"ל.
ב. בכתב התביעה מציינים התובעים כי הם שומרים על זכותם להגיש תביעה כספית נוספת הנובעת מההכרה בהם כעובדי המל"ל (ס' 34 לכתב התביעה).
ג. תביעת התובעים הוגשה לבית הדין ביום 11.8.03. ההליכים בתיק זה התארכו מאוד מסיבות שונות, בין השאר מפאת תיקון כתב התביעה על דרך הוספתם של תובעים נוספים, בקשה להוספת 65 תצהירי עדות ראשית, לאחר שכבר התחיל שלב ההוכחות בתיק, ובקשות שונות להארכות מועד, לרבות בקשות שהוגשו מטעם הנתבעים.
במועד הגשת הבקשה מושא החלטה זו כבר הוגשו תצהירי התובעים (כ-65 תצהירי עדות ראשית), נקבע המועד להגשת תצהירי הנתבעים והתיק נקבע להמשך שלב ההוכחות.

3. לטענת המבקשים, הסעד האמיתי אותו דורשים התובעים הינו למעשה סעד כספי, והסעד ההצהרתי מהווה אך שלב ביניים בדרכם לזכייה בסעד הכספי. לטענתם, הכלל כפי שנתגבש בפסיקה, ובמיוחד בפסיקה מן הזמן האחרון, הוא שאין להידרש לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת את תביעתו ולתבוע סעד כספי. לעניין זה מדגישים המבקשים את הראשוניות והתקדימיות של פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין הארצי בזמן האחרון, לפיהם חויבו התובעים לכמת תביעותיהם שהוגשו כנגד גופים ציבוריים.
ככל שמדובר בדרישותיהם הכספיות של המשיבים בכל הנוגע לתקופה שמאז תחילת הצבתם לעבודה במל"ל באמצעות חברות כוח אדם שונות, אלו כבר נתגבשו ואין מניעה מכימותן. אף כימות התביעה וכתוצאה מכך תשלום אגרה כדין בגינה, תאפשר לתובעים לאמוד לאשורה את כדאיותה הכלכלית של התביעה. לחילופין מתבקש בית הדין להורות על מחיקת המשיבים 6-1 מן התביעה מחמת העדר כימות תביעותיהם, וזאת מן הטעם שאין הם מוצבים עוד בעבודה במל"ל, ואין מדובר עוד מבחינתם בתובענה לזכויות עתידיות המוגשת במהלך קיומם של יחסים, שלגביהם נטען כי הם יחסי עבודה. לחילופי חילופין מתבקש בית הדין להורות למשיבים 6-1 לכמת את תביעותיהם. בתשובה לטענת התובעים כאילו השתהו בבקשתם, מפנים המבקשים לכך ששיהוי הינו טעם מן היושר שאינו יכול לגבור על החובה המהותית החלה על התובעים לכמת את תביעותיהם. אף אין מקום לדחות את הבקשה מטעמים פרוצדורליים שעה שברור כי בסופו של יום יביא כימות התביעות ליעול הדיון בסכסוך, ולחיסכון בזמן השיפוטי הכולל הנדרש לצורך בירורן . המבקשים מוסיפים ומפנים לעיכוב בבירור התביעה שנבע מדרכי התנהלותם של התובעים בהליך (וראה עוד הטענות בכתב הבקשה והתגובה שהוגשה לתשובת התובעים).

4. התובעים הודיעו על התנגדותם לבקשה. בעיקרו של דבר טוענים התובעים לשיהוי ניכר בדרישת המבקשים הנתבעים לכימות התביעה, לאחר שנסתיים שלב הדיון המוקדם, וכבר הוגשו תצהירי התובעים. מוסיפים התובעים וטוענים כי אין מקום לקבל את הבקשה לכימות התביעה בהתאם לפסיקה הנוהגת, שכן תחילה יש להכריע בשאלות העקרוניות המתעוררות בקשר לקיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובעים לבין המל"ל ובשאלת קביעותם. חזקה על המל"ל שיקיים את פסק הדין, ורק אם ימנע המל"ל מלבצעו (ככל שיוכר מעמדם של התובעים כעובדיו), יעלה הצורך לכמת את התביעות.
אף אין בידי התובעים כל המידע הדרוש לכימות התביעות, והדבר אף כרוך בעלות כספית גבוהה. לענין זה מדגישים התובעים את מעמדו של המל"ל כגוף ציבורי , שכאשר מדובר בגוף כזה, בית הדין יחרוג מן הכלל, ויתן סעד הצהרתי מבלי לעמוד על כך שהתביעה תכומת. כל שהתובעים מבקשים לדעת הוא מה מעמדם. הכימות והסעד הכספי הם נלווים לשאלה בדבר קיום יחסי עובד מעביד ולא להפך. כמו כן התובעים אינם תובעים רק זכויות שכבר התגבשו . הם מבקשים הכרה במעמדם, על מנת שתינתה להם זכויות בעתיד. משהתביעה של מרבית התובעים הוגשה במהלך קיומם של יחסי עובד מעביד אין לעמוד על הדרישה לכימות.
באשר לטענת המבקשים כלפי המשיבים 6-1: מדובר באותה שאלה עקרונית הנוגעת להם ולכל יתר 65 התובעים, ומאחר שמדובר בתביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי
שהוא גוף ציבורי, יש להותיר על כנן את העתירות לסעד הצהרתי גם בהתייחס למשיבים 6-1 שעבודתם במוסד לביטוח לאומי כבר נסתיימה.
היעתרות לבקשה אף תביא להתמשכות ניכרת של ההליך ולסרבולו, ולהוצאות כספיות ניכרות שיהיה על התובעים להוציא. לטענת התובעים, אף אין להעתר לבקשה להארכת המועד להגשת התצהירים שמטרתה להאריך את ההליכים ולהרויח זמן.

ההכרעה
5. אכן, כעולה מטענות הצדדים כפי שנפרשו בפני
נו בהרחבה, נזקק בית הדין הארצי לאחרונה, בשתי הזדמנויות, לשאלה בדבר מתן סעד הצהרתי, וחיוב תובעים לכמת תביעותיהם. הראשון והמנחה מבין שני פסקי הדין הינו פסק הדין מפי הנשיא אדלר (בדעת רוב) בע"ע 1193/04 מרים רפפורט ו - 22 אח' רשות שדות התעופה (ניתן ביום 30.1.06 וטרם פורסם, להלן – ענין רפפורט), והשני גם כן מפי הנשיא אדלר (בדעת רוב) אילן ארגס ואח' – רשות הנמלים בישראל (ניתן ביום 28.2.06 וטרם פורסם, להלן ענין ארגס).

6. בשני פסקי הדין עומד הנשיא אדלר על מה שנראה בעיניו נקודת המוצא בהקשר ליחס שבין סעד הצהרתי ובין סעד כספי שהיא:
"שככלל, לא ידרש בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי....
.....................
ההגיון העומד ביסוד ההלכה בדבר אי הענות לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי הינה במגמה למנוע מצב בו יהפכו בתי המשפט אכסניה לבירור דיונים עקרים שלא יביאו את המחלוקות בין הצדדים לידי סיום" (ראה בענין רפפורט בפסקה 5 לפסק הדין והאסמכתאות שם).

הנשיא אדלר עוד מצביע על הטעמים התומכים בחיוב התובעים בכימות התביעה, השיקול של היעילות הצומחת מקיום הדיון בהליך כולו ללא פיצול, תשלום אגרות בית הדין, ובמידה רבה, הקושי שיש לנתבע לעמוד על מהות התביעה ולהכין את הגנתו בהעדר כימות שלה. העובדה שלתובע קיים סעד כספי ממשי אותו הוא יכול לתבוע מהווה שיקול משמעותי כנגד מתן סעד הצהרתי. "דרך המלך" היא אם כך לפי פסק הדין לשמוע את ההליך כולו מקשה אחת, כשהתביעה מכומתת. פיצול הדיון אפשרי לפי העולה מפסק הדין:
"...רק במקרים חריגים, כגון במקרים בהם מוגשת התובענה במהלך התקיימותם של יחסי העבודה, לאמור, יחסי העבודה לא נותקו והמחלוקת הניטשת בין העובד למעסיקו הוא בנוגע לתחולת ההסכם הקיבוצי או למעמדו של העובד ובמיוחד כן לצורך זכויות עתידיות" (ראה בענין רפפורט בפסקה 7 לפסק הדין, ההדגשה שלי ר.ר).


7. בענין רפפורט, כמו גם בענין ארגס, בחן בית הדין הארצי אם באותם המקרים שהובאו בפני
ו, הדרך הדיונית הנכונה ללכת בה היא "דרך המלך", דהיינו, קבלת החלטה בדבר כימות של תביעותיהם של התובעים, או שמא הם נכנסים בגדר המקרים החריגים בהם לא יהיה זה ראוי לחייב את התובעים בכימותן של התביעות. בית הדין נדרש לעריכת איזון בין השיקולים הרלוונטים השונים אותו נערוך אף אנו, בהמשך דברינו, בבואנו ליישם את הלכת בית הדין הארצי על נסיבות הענין שבפני
נו. בעריכת האיזון מצביע בית הדין על "שיקולי יעילות בירורו של ההליך לבין תכליתה של מערכת בתי הדין לעבודה המבקשת להקל על הגישה למימוש זכויות מתחום העבודה" (ראה שם בפסקה 8 לפסק הדין). הן בענין רפפורט והן בענין ארגס הגיע הנשיא לאחר ששקל את טענות הצדדים למסקנה כי "דרך המלך" המחייבת כימותן של התביעות היא הדרך הנכונה ללכת בה.

8. בבואנו להכריע בבקשה עומדים אם כך בפני
נו העקרונות המנחים כפי שהציבה בפני
נו פסיקת בית הדין הארצי מן הזמן האחרון, ועל פיהם ננחה את עצמנו, והכל בשים לב לנסיבותיה הספציפיות של התביעה העיקרית המונחת בפני
נו לבירור והכרעה.
נזכיר כי מדובר בתביעותיהם של שישים וחמישה תובעים. לפי העולה מן התיק, רובם המכריע הם עובדים פעילים המוצבים ומבצעים עבודה במשרדי המוסד לביטוח לאומי
, והם מועסקים בזמן האחרון באמצעות חברת כוח האדם שילוב (לפני כן הועסקו באמצעות תיגבור). אך שישה מתוכם, המשיבים 6-1, כבר אינם עובדים בפועל. עיון בתביעה שהוגשה מעלה כי כל התביעה כולה היא להכרה במעמדם של התובעים, כעובדים של המוסד לביטוח לאומי
, וכעובדים קבועים בו. בסעיף 24 לכתב התביעה אליו מפנים המבקשים לביסוס בקשתם לא נמצא את אשר מצאו בה המבקשים, כאילו אחת מן הטענות המרכזיות שבתביעה הינה כי "כתוצאה מהעסקתם במתכונת המתוארת נמנעו מהם תנאי שכר ותנאים כללים מועדפים". בסעיף זה שבכתב התביעה מציגים התובעים את טענתם כי " אין ספק שדרך העסקתם נועדה לעקוף את חובות המוסד כמעביד. בדרך בה המוסד מעסיק את התובעים התובעים מופלים בהשוואה לעובדים אחרים של המוסד, הן מבחינת תנאי השכר, הזכויות הסוציאליות והזדמנויות להתקדמות במערכת והן מבחינת ההגנה נגד הפיטורים".
נמצא כי בסעיף זה שבכתב התביעה מעלים התובעים טענות עובדתיות ובהן טענת אפליה, שבהן, אם יוכחו, יש כדי לבסס טענתם בדבר קיום יחסי עובד מעביד בינם לבין המוסד לביטוח לאומי
. תביעה כספית או רמז לתביעה כזו, לא נמצא כאן.
רק בסעיף האחרון לתביעתם מציינים התובעים כי הם שומרים על זכותם להגיש תביעה כספית נוספת הנובעת מהכרה בהם כעובדים. בסעיף זה אין כדי להשליך על מהותה של התביעה שכאילו עיקרה הוא תביעה כספית, מוסווית על דרך של בקשה למתן סעד הצהרתי.

9. משזו התביעה שבפני
נו, וככל שמדובר בתובעים שהם עדין עובדים במוסד, השאלה הנשאלת היא האם עלינו להורות להם לילך "בדרך המלך", כמבוקש על ידי המבקשים, דהיינו לכמת תביעותיהם, או שמא, נתקיים בענין שבפני
נו איזה מן החריגים כפי שהוכרו על ידי בית הדין הארצי בענין רפפורט. לאן תטינה כפות המאזניים בעריכת האזונים בין השיקולים השונים, האם לכיוון שאליו נטתה הכף בענין רפפורט ובענין ארגס? האם דומים השיקולים שהכריעו את הכף באותם העניינים לאלו שבפני
נו? אלו הן השאלות אותן נבחן להלן.

10. בהצביעו על "דרך המלך" שהיא כימותן של התביעות, מציין הנשיא אדלר בעניין רפפורט, חריג מרכזי שבו יטה בית הדין שלא לחייב את התובעים בכימות תביעותיהם. כך במקרה שבו מוגשת התביעה במהלך התקיימות של יחסי עבודה, והמחלוקת הניטשת היא בענין מעמדו של העובד, ובמיוחד לצורך זכויות עתידיות. נזכיר כי בענין רפפורט עמדה לבירור שאלת מעמדם של התובעים, אלא שהתביעות הוגשו שם כשנה וחצי לאחר שנסתיימו קשרי העבודה עם חברות כוח האדם שהעסיקו את התובעים (לאחר שבתקופה שלפני כן היתה העסקה ישירה של התובעים על ידי רשות שדה התעופה).

11. ככל שמדובר בתובעים בתיק זה, רובם הגדול (כ – 60 במספר) מוצבים ועובדים במשרדי המוסד לביטוח לאומי
, והם מבקשים מאתנו לקבוע מעמדם כעובדי המוסד. ממילא זכויותיהם הכספיות של העובדים הללו טרם הגיעו לכלל גיבוש.
12. ואם תאמר, כי גם בענין ארגס מדובר בתביעותיהם של עובדים פעילים, 721 במספר (!) לטעמנו, עניינה של אותה תביעה שונה בתכלית מזה שבפני
נו. לפי העולה מפסק הדין בענין ארגס, כימות התביעה באותו ענין נחוץ על מנת להבין את מהותה (ראה שם בפסקה 5). הסעדים הנתבעים שם, על דרך של סעד הצהרתי, אינם בענין "מעמדם" של העובדים, אם נתקיימו יחסי עובד מעביד בינם לבין רשות הנמלים וכיו"ב שאלות. הסעדים הנתבעים על דרך של מתן סעד הצהרתי הם גמול עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים , שכר עבודה, פגמים בהסכמים הקיבוציים , תשלום דמי חופשה ועוד (ראה ס' 2 לפסק הדין).
בית הדין הארצי קובע שם כי רשות הנמלים רשאית לדעת מפני מה היא צריכה להתגונן, על אילו הסכמים נסמך כל עובד בתביעתו להפרשים, מה שולם לו לטענתו ומהו ההפרש בין הסכומים (ראה ס' 5 לפסק הדין). לפי העולה מפסק הדין של בית הדין הארצי, תביעת 721 התובעים בעניין ארגס הינה במהותה תביעה כספית, ואין אפשרות להתגונן מפניה מבלי שתכומת. הנה כי כן, אין ענין ארגס דומה לעניין שבפני
נו, ואין בתוצאה אליה הגיע בית הדין שם, כדי להשפיע על הענין שבפני
נו.

14. המבקשים מבקשים מאתנו ללמוד הלכה גם מפסק הדין שניתן על ידי בית הדין האזורי בתל-אביב בפרשת אלדן (בשא 9655/05 מדינת ישראל משרד החקלאות - ליאור אלדן הרשמת ד. ויסמן, ניתן ביום 7.2.01 וטרם פורסם, להלן - עניין אלדן). אכן , כטענת המשיבים אין אנו מחוייבים להנחות עצמנו בהחלטת בית הדין האזורי בפרשת אלדן. בנוסף רואים אנו מקום לציין כי באותו עניין דובר בעובדים המועסקים בשירות המדינה בחוזים מיוחדים והם מבקשים מבית הדין להכיר בהם כעובדי מדינה קבועים . כך, שלא כמו במקרה שבפני
נו, בה ארוכה עוד הדרך עד להכרה במעמדם של התובעים כעובדים של המוסד לביטוח לאומי
. ובנוסף לכך, בענין אלדן מתבקשים סעדים הצהרתיים בדבר זכאות לסעדים כספיים ספציפיים מסוגים שונים, לרבות זכאות לשעות נוספות, תוספת ותק, דרגה וכיו"ב. מהחלטת כב' הרשמת עולה, שלא כמו במקרה שבפני
נו, כי התביעה במהותה הינה תביעה לסעדים כספיים שאך נוסחו כסעד הצהרתי. מה שאין כן במקרה שלפנינו. מכל מקום, כפי שנפרט להלן, החלטת בית הדין תהיה תמיד לפי הנסיבות המיוחדות לכל מקרה ולאחר שערך איזון בין השיקולים הרלבנטיים השונים .

15. שעה שמונחת בפני
בית הדין שאלה אם להורות על כימות התביעה או לאפשר לתובע לתבוע תביעתו על דרך של סעד הצהרתי, כך שבשלב מאוחר יותר יגיש תביעתו הכספית, על בית הדין לערוך איזונים בין השיקולים הרלבנטיים השונים כפי שהנחה בית הדין הארצי בפסק הדין בעניין רפפורט וארגס. בין השיקולים השונים נביא בחשבון כאמור את שיקולי היעילות, האפשרות הניתנת לנתבע להתגונן וכיו"ב שיקולים, והכל כפי שפרט בית הדין הארצי בפסק הדין המנחה בעניין רפפורט. בנוסף לכל אלו עומדת בפני
נו עובדה רבת חשיבות והיא השלב שבו נמצא ההליך דנן. כאמור, התביעה הוגשה עוד ב- 11.8.03 ההליכים בה נתארכו מאוד, מסיבות שלא נפרט כאן. נציין כי המוסד לביטוח לאומי
התקשה בהגשת תצהירי עדות ראשית במועד כפי שנקבע, החלה פרשת ההוכחות (מבלי שהוגשו לתיק תצהירי המוסד) ואז נתבקש בית הדין לאפשר הגשת עשרות תצהירים נוספים מטעם התובעים, לאחר שכבר הוחל בשמיעת ההוכחות. עשרות התצהירים מטעם התובעים הוגשו לתיק, ובזמן הקרוב צריכים להיות מוגשים תצהירי הנתבעים (המבקשים). בקשת הסף של המבקשים מוגשת אם כן בשלב מתקדם של ההליך, כשנתיים ומחצה לאחר שהוגשה התביעה . קבלת הבקשה תחזיר את הגלגל אחורנית ותחייב הגשת כתבי טענות מתוקנים וחזרה על שלב הגשת התצהירים מטעם כ- 65 תובעים. בעובדות אלו יש לשקול במידה רבה בעריכת האיזון הנכון בין השיקולים השונים.

16. הנה כי כן, בהנחותנו את עצמנו בהנחיות כפי שנקבעו בפסיקה ולאחר ששקלנו את השיקולים השונים ובעריכת האיזונים הנדרשים הגענו לכלל החלטה כי אין לחייב את התובעים העובדים ומשובצים במוסד לביטוח לאומי לכמת תביעותיהם, כתנאי להמשך ההליכים. כאמור, מדובר ברובם של העובדים, כ- 60 במספר.

17. בפני
נו בקשתם החלופית של המבקשים למחוק או לדחות על הסף את תביעותיהם של אותם שישה מן התובעים שכבר אינם עובדים בפועל, ואינם משובצים עוד בעבודה במשרדי המוסד לביטוח לאומי
. לחילופין אנו מתבקשים להורות לאותם שישה עובדים לכמת את תביעותיהם, והכל מן השיקולים כפי שהם מפורטים בפסקי הדין עליהם עמדנו בהרחבה לעיל.

18. לאחר ששקלנו את הבקשה המתיחסת לכלל התובעים והבאנו במסגרת שיקולינו את העובדה רבת החשיבות כי אין התובעים הללו משובצים עוד בעבודה במשרדי המוסד לביטוח לאומי
הגענו לכלל החלטה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, דין הבקשה להדחות. לענין זה נדגיש כי ששת התובעים הללו (להלן – "קבוצת השישה") הינם חלק מקבוצה בת עשרות תובעים העובדים במשרדי המוסד לביטוח לאומי
באמצעות חברות כח אדם והם התובעים בתביעה דנן. אין המבקשים מצביעים על היותה של "קבוצת השישה" שונה וחריגה במידה כזו, שהדיון בעניינם יאריך במידה משמעותית את הדיון, בכלל, או כי יהיה על בית הדין להיזקק לשאלות מורכבות שבעובדה ובמשפט המיוחדות ל"קבוצת השישה". הפרדת הדיון בעניינם מעשרות התביעות העומדות בפני
נו לבירור אך מכיוון שסיימו כבר עבודתם, היא זו שתסרבל ותאריך את הדיון שלא לצורך, וזאת במיוחד, שהדיון בתיק זה, לרבות בעניינם של השישה החל לפני כשנתיים ומחצה, ותצהיריהם כבר הוגשו לתיק.

סיכומו של דבר -
הבקשה נדחית.
באשר לבקשת הנתבעים להארכת המועד להגשת תצהיריהם - בית הדין יאריך את המועד בפרק זמן שהוא זהה לפרק הזמן שממועד הגשת הבקשה ( 12.3.06) ועד למועד המצאת החלטה זו אל המבקשים. פרק הזמן בן 14 הימים שכבר ניתן לצדדים על פי החלטה קודמת כלול בתוך המועד המוארך האמור לעיל.
על סדרי ההליך בהמשך יעמוד בית הדין יחד עם הצדדים בדיון הקבוע לתזכורת ביום
7.5.2006.


משמדובר בהליך שבמהותו הוא דומה להליך בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.


ניתנה היום כ"ו בניסן, תשס"ו (24 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.



ר. רוזנפלד, שופטת ג. שפיצר, נציג ציבור נ. שורץ, נציגת ציבור








בשא בית דין אזורי לעבודה 1366/06 המוסד לביטוח לאומי , שילוב - עולם של תעסוקה מתקדמת בע"מ נ' רויטל אליהו , איציק בן שטרית , אורית חן , יוכבד מור , שלום עובדיה , אפרת דובב , ענת אבודריהם ואח' (פורסם ב-ֽ 24/04/2006)