פסקי דין על לוי רחמים | פסקי דין על אבא שאול רפאל חיים | פסקי דין על אישי ישיר חברה לביטוח |

11788/02 א     23/04/2006




א 11788/02 לוי רחמים נ' אבא שאול רפאל חיים, אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 011788/02
בית משפט השלום ירושלים
23/04/2006

כב' השופט כרמי מוסק
-סגן נשיא

בפני
:
לוי רחמים

בעניין:
התובע
נ ג ד
1 . אבא שאול רפאל חיים

2 . אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים
פסק דין
1. 1. התובע יליד 1929 נפגע בתאונת דרכים ביום 24/1/02. עקב התאונה סבל התובע משבר באגן הירכיים.

2. 2. התובע נפגע בהיותו הולך רגל.

3. התובע אושפז בבית החולים שערי צדק למשך 4 ימים. הוא שוחרר עם המלצות לשימשו בהליכון וביקורת במרפאה אורטופדית.

4. התובע היה בעת התאונה וכן עד היום הבעלים של חנות מינימרקט ברח' קרן קיימת בירושלים.

5. ד"ר פייזר מונה כמומחה בתחום האורטופדיה. המומחה בדק את התובע וערך חוות דעת רפואית. ד"ר פייזר מציין כי בבדיקה נמצא דלדול שרירים מזערי בירך ימין ורגישות בגב ולאורך ירך ימין. צילום רנטגן הדגים עיוות מזערי בטבעת האגן מימין באיזור הפוביס המקורב. המומחה קבע כי לתובע נותרו 5% נכות לצמיתות על פי האמור בסעיף 35(1) בין א' ל-ב' לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי.

6. המומחה השיב לשאלות הבהרה ואמר כי יכולה לקרות נסיגה בתפקוד לאחר פגיעה קלה, בגיל מתקדם. כמו כן קבע נכויות זמניות של 100% למשך 7 חודשים, 30% למשך 3 חודשים ו-10% לחודשיים.

7. מהראיות שהוגשו עולה כי ללא קשר לתאונה סבל התובע ממחלות ואירועים רפואיים שונים וזאת כדלקמן:

א. א. סכרת שעקב סיבוכים גורמת לתובע כאבי רגליים.
ב. ב. מחלת לב עם אירוע חריף בסוף 2003. התובע עבר צנתור.
ג. ג. אירוע מוחי מימין בינואר 2004. נגרמה חסימה משמעותית של עורק ימין.
ד. ד. יתר לחץ דם.
ה. ה. כולסטרול גבוה.

8. 8. במסגרת תיק הסעוד של התובע במוסד לביטוח לאומי, קיימת התייחסות למחלות אלו. אין כל התייחסות לארוע התאונה.

9. 9. התובע הגיש מכתב מטעם רופאו, למוסד לביטוח לאומי לצורך קביעת גמלת סעוד. המכתב כולל התייחסות למחלותיו ואינו כולל התייחסות כלשהי לתאונה.

10. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע גמלת סיעוד בשעור 150%.

11. בעת חקירתו לפני, הסתבר כי התובע, עקב מצבו הרפואי אינו מסוגל להשיב לשאלות בחקירה הנגדית . תשובותיו לימדו כי הוא לקוי בהבנתו. המצב הגיע לידי כך שבתו שנכחה באולם השיבה על מספר שאלות ואילו ב"כ הנתבעים הודיע כי בנסיבות אלה הוא אינו חוקר את התובע וזאת מבלי להודות בנכונות בתוכן תצהירו.

12. אומר מיד, כי מצבו של התובע כפי שהתברר באולם בית המשפט לפני, אינו מתיישב עם התצהיר המפורט עליו חתם. התובע היה אמור להבין את הכתוב בתצהיר אולם מחקירתו עלה כי אינו מסוגל להבין את האמור בתצהיר. למעשה נוצר מצב, בו תצהיר התובע הוא העדות היחידה מטעם התובע, כאשר עדות זו מוטלת בספק רב.

13. ב"כ הנתבעים צירף לסיכומיו את הודעת התובע במשטרה לפיה התאונה הייתה בדרכו של התובע לביתו.

14. ב"כ הנתבעים מבקש לעשות כן, משום שלדבריו לא הגיש את ההודעה מאחר וחקירת התובע הופסקה עקב מצבו של התובע, שאינו מסוגל להשיב לשאלות.

15. ב"כ התובע מתנגד לצרוף ההודעה בשלב זה.

16. נראה לי כי התנגדות ב"כ התובע אינה במקומה. ב"כ הנתבעים נהג עם התובע בשיא ההגינות ולא ביקש לפסול מיד את תצהיר התובע לאור חוסר יכולתו להשיב לשאלות. גם מסיכומי ב"כ הנתבעים עולה כי הנתבעים מוכנים לפצות את התובע למרות שכביכול אין עדות מטעמו. ההודעה במשטרה מוגשת רק כדי לבסס את הטענה כי התובע היה בעת התאונה בדרכו לעבודה כפי שמסר בהודעה שניתנה סמוך לתאונה (שבוע לאחר התאונה), טרם עבר התובע צינתור ואירוע מוחי. ברור כי לאור מצבו היום, אין טעם לשאול אותו בעניין זה, ולתשובותיו אין משקל. לפיכך, יש מקום לקבל את ההודעה, כאמרה שניתנה על ידי התובע סמוך לתאונה.

17. כאן המקום גם לומר, שהניסיון לטעון שהנסיגה בתפקוד התובע קשורה לתאונה, אינו יכול להתקבל. ד"ר פייזר לא מצא מגבלות אצל התובע הנובעות מהתאונה. התובע היה מאושפז זמן קצר, והחלים מהפגיעה באגן הירכיים. לא נותרו ממצאים אוביקטיביים, למעט ממצאים קלים ביותר. בהתאם נקבעה נכות נמוכה.

18. ברור אפוא, כי אדם בגילו של התובע שסובל מארוע לב חריף, ומארוע מוחי עם חסימה משמעותית, סובל מירידה בתפקוד. זאת ועוד, התובע נמנע מלהגיש את שומות מס הכנסה לשנים לאחר התאונה היינו 2003 ועד היום. כמו כן לא הוגשו דו"חות מע"מ וכדומה מהם ניתן לראות כי הכנסותיו של התובע פחתו. כל שהוגש הן שומות לשנות המס 2001 ו-2002. ב-2002 קיימת ירידה קלה לעומת 2001. מהראיות עלה כי בעת שהתובע היה מרותק לביתו עבד בנו במינימרקט. הבן לא הובא להעיד, משיקולי התובע, ולא ברור מה מעמדו, אם קיבל שכר, אם התנדב או שמא הוא זה שמנהל את החנות. העובדה כי הבן לא הובא להעיד, ומצבו של התובע שאינו מסוגל להשיב לשאלות מעלה חשש שהתובע מנסה להסתיר את האמת מעיני בית המשפט.

19. לא יתכן שהתובע ידרוש סכומי כסף נכבדים עבור הפסדי העבר והפסדי העתיד, בכל הנוגע לעסקו, לא יביא עדות של ממש, לא מסמכים לתמוך בטענתו, שעה שאלה אמורים להיות קיימים, ולא יביא לעדות את העדים הרלוונטיים. כך הם הדברים לגבי התביעה להוצאות, והתביעה לסעוד. מי סעד את התובע, כמה זמן וכדומה, בפרט שעל תצהיר התובע קשה לסמוך ולא ניתן היה לחקרו.

20. במצב דברים זה אין לי אלא להסתמך על חוות הדעת הרפואית, המסמכים שהוגשו, וליתן משמעות לכך שלא הוגשו מסמכים רלוונטיים.
21. לאור האמור יש לעבור ולדון בראשי הנזק השונים:

א. א. כאב וסבל - לאור משבר שנגרם, ותקופת אי הכושר הממושכת, אני פוסק לתובע סכום של 15,000 ₪.
ב. ב. הפסד הכנסה בעבר - קיימת ירידה מסויימת בשנת 2002. ניתן להניח כי הדבר קשור לתאונה, לאור תקופת אי הכושר הארוכה. גם אם בנו של התובע עבד בחנות, התובע עצמו נעדר ויש להניח כי הדבר הביא לירידה בהכנסה. מדובר ב-4 חודשי העדרות מלאה, ו-3 חודשי העדרות חלקית. הכנסתו של התובע לפי דוחו"ת מס ההכנסה שהוגשו היא 7,000 ₪ לחודש. אין לפני ראיה שבתקופת אי הכושר החנות הייתה סגורה. נהפוך הוא, עולה כי בנו תפעל את החנות. לפיכך על דרך האומדן אני פוסק לעבר סך של 30,000 ₪ נכון להיום.
ג. ג. הפסד הכנסה לעתיד - לא הוצגו לפני מסמכים באשר להכנסות התובע לאחר התאונה. יש לזכור כי התובע היום בן 77, וסביר להניח כי יפסיק לעבוד בקרוב, בפרט לאור מצבו עקב מחלותיו האחרות. הנכות שנקבעה היא מזערית, ויש להניח כי חלקה מועט או כמעט אפסי בכל הנוגע לירידה בכושרו של התובע לתפקד. לפיכך, על פי הערכה גלובלית אני קובע פיצוי של 20,000 ₪.
ד. ד. סעוד - יש להניח כי לאור הנכות הזמנית נזקק התובע בעבר לעזרת בני משפחה. באשר לעתיד, הסעוד לו נזקק התובע קשור למחלותיו האחרות. לאור האמור אני פוסק בראש נזק זה סך של 15,000 ₪.
ה. ה. הוצאות - התובע לא המציא ראיות בעניין זה ועל כן אין מקום לפסוק לו הוצאות.
ו. ו. ניידות - לאור הממצאים בחוות הדעת, מהם עולה כי הפגיעה היא מזערית, הרי שהתובע אינו מוגבל בניידותו עקב התאונה.

22. 22. לאור האמור, סך הפיצוי לו זכאי התובע הוא סך של 80,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את הסכומים להם היה זכאי אילו היה תובע את המוסד לביטוח לאומי. סכומים אלה מגיעים לסך של 57,000 ₪ כפי שחושבו בסיכומי הנתבעים.

23. 23. לאור האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלםן לתובע סך של 23,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשעור של 13%, בתוספת מע"מ והוצאות המשפט. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

24. 24. המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום כ"ה בניסן, תשס"ו (23 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק
, שופט
סגן נשיא








א בית משפט שלום 11788/02 לוי רחמים נ' אבא שאול רפאל חיים, אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/04/2006)