פסקי דין על אלקשחר סלמאן | פסקי דין על נסאסרה מוסא | פסקי דין על איילון חב' לביטוח | פסקי דין על מגדל חב' לביטוח (נתבעת שכנגד) |

1273/04 א     23/04/2006




א 1273/04 אלקשחר סלמאן נ' נסאסרה מוסא, איילון חב' לביטוח בע"מ, מגדל חב' לביטוח בע"מ (נתבעת שכנגד)




1
בתי המשפט

ת.א 001273/04
בית משפט השלום קרית גת
23.4.06
תאריך:
כב' השופטת נחמה נצר

בפני
:
אלקשחר סלמאן

בעניין:
התובע/הנתבע שכנגד
עו"ד אלצאנע יוסף עבד

ע"י ב"כ
נ ג ד
הנתבעים/התובעים שכנגד

נתבעת שכנגד
1 . נסאסרה מוסא

2 . איילון חב' לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יקותיאל
3. מגדל חב' לביטוח בע"מ (נתבעת שכנגד)

ע"י ב"כ עו"ד ספי מלמד

פסק דין
זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע מסוג מיצובישי, מס' רישוי 25-434-20, שנת יצור 1996 (להלן: "רכב התובע"), זאת בעקבות התנגשות שארעה לטענת התובע בין רכבו לבין רכב בו נהג הנתבע מס' 1, מסוג איסוזו, מס' רישוי 31-715-18 (להלן: "רכב הנתבע").

אין חולק כי הנתבעת 2 הינה המבטחת של רכב הנתבע בתקופה הרלבנטית.

התובע טוען, כי ביום 23.10.03, עת נהג הוא ברכבו, כשמלפניו נוהג הנתבע ברכבו, עצר הנתבע באופן פתאומי בשולי הכביש והחל בביצוע פנית פרסה, ובכך חסם הוא את נתיב נסיעת התובע, עד כי "המפגש" בין רכב התובע לרכב הנתבע היה בלתי נמנע.
לטענת התובע, כתוצאה מאותו מפגש, קרי, התנגשות בין הרכבים, נגרמו לרכבו נזקים ישירים אשר שמאי שנתבקש לאמוד שיעורם קבע כי אלו מסתכמים בסך של 7,080 ₪, נכון ליום 26.01.03.

התובע מוסף וטוען, כי לצורך קבלת חוות דעת שילם הוא לשמאי שכרו בסך של 749 ₪.

בנוסף טוען התובע, כי נאלץ הוא לשלם בעבור גרירת הרכב סך של 500 ₪ וכי בתקופת שהותו של הרכב במוסך לצורך תיקונו בעקבות ההתנגשות, הוצאו על ידו הוצאות נסיעה בסך של 2,500 ₪, כך שהתובע בתביעתו ביקש לחייב הנתבע לשלם לו סך של 10,829 ₪, נכון ליום 29.11.04 (מועד הגשת התובענה).

הנתבעים בכתב הגנתם אשר הוגש גם כתביעה שכנגד, טענו כי האחריות לקרות ההתנגשות רובצת כולה לפתחו של התובע, אשר גרם לנזק כבד לרכבו של הנתבע מס' 1, אשר נאמד על ידי שמאי לכדי סך של 21,124 ₪. בנוסף טוען הנתבע, להוצאות גרירה בסך של 1,000 ₪ ולהוצאות נסיעה בתקופת תיקון הרכב כדי סך של 2,500 ₪, כך שהנתבע מעמיד את תביעתו שכנגד על סך של 26,187 ₪.

בדיון אשר התקיים ביום 27.2.06 העיד התובע לעצמו וכן הנתבע מס' 1 לעצמו.

מעדות התובע עולה כי בדרכו לתל ערד במועד הנזכר בשעת לילה, הבחין כי הרכב שנסע לפניו עצר לצד הדרך, ואז במרחק של 60 - 70 מ' לאחר מכן החל הרכב הנזכר לבצע פנית פרסה.
התובע מודה, כי פגע עם רכבו בדופן שמאל מאחורי דלת הנהג ברכבו של הנתבע. אלא שכאמור לטענתו, ההתנגשות בין רכבו לרכב הנתבע היתה בלתי נמנעת לאור העובדה כי רכב הנתבע החל בפני
ת פרסה, תוך שהוא חוסם את נתיב נסיעתו.

לשאלת בית המשפט השיב התובע, כי ראה את רכב הנתבע יורד לשוליים, וכי שמהבחין בכך החליט התובע לסטות לנתיב הנגדי, אלא שלטענתו הנתבע הפתיעו, תוך שהוא נוסע מהשוליים, מבצע פנית פרסה ו"חותך" את הנתיב הנגדי.

בחקירתו הנגדית נשאל התובע, מדוע לא עצר את רכבו כאשר הבחין בנתבע שהוא חוסם חלק מנתיב נסיעתו ולכך השיב, כי "אני ידעתי שהרכב הזה עמד" (עמ' 8 שורה 5).

ב"כ הנתבעים הוסיף והקשה על התובע, תוך שהוא מבקש את הסביר התובע, מדוע לא חזר לנתיב נסיעתו. ולכך השיב התובע, כי הופתע מדרך נהיגתו של הנתבע, ועל כן לא יכול היה לנהוג אחרת.

הנתבע בעדותו מספר כי הבחין בטרקטור הגורר מיכל מים הנוסע לפניו, ואשר הימצאותו במקום הפתיע את הנתבע, מאחר ומדובר היה בכלי רכב בלתי מואר. לטענת הנתבע, מאחר והוא הופתע מקיומו של הטרקטור ומהימצאותו בכביש, סטה הוא לנתיב הנגדי על מנת לעקוף את הטרקטור. אלא שחזרתו לנתיב הנסיעה ומפאת המהירות שבה נסע, גרמה לרכבו לרדת לשול הכביש וכאשר ביקש הוא לחזור לנתיב הנסיעה, החליק הרכב, ובמהלך החלקתו הגיח ממולו רכב התובע ופגע בו.

הנתבע מודה כי באותו מעמד ביקש הוא לפצות את התובע עבור נזקיו, ובלבד שהתובע לא יפעל להזעיק את המשטרה.

בחקירתו הנגדית ציין הנתבע, כי מהירותו העצמית עובר לתאונה היתה בין 100 - 110 קמ"ש.

עדי ראיה או כל אדם אחר אשר יכול היה להעיד על הארוע מידיעתו האישית, לא הובא.

הנתבע עת נשאל בדבר אי הזמנתו לעדות של נהג הטרקטור השיב, כי לא נאמר לו שעליו להזמין את הנהג וכי במידת הצורך יוכל הוא לאתרו.

מאחר ומדובר בעדות מפתח מבחינתו של הנתבע, אין ספק כי אי הבאתו לעדות של נהג הטרקטור פועלת לחובתו של הנתבע, שהרי חלה בעניננו החזקה הראייתית כי ההימנעות מהבאתו לעדות, יש בה כדי לחזק דווקא את גירסת התובע.

נכון אמנם כי התובע הגיח מאחורי רכב הנתבע וכי רכב התובע הוא זה שפגע ברכב הנתבע, כך שלכאורה רובץ הנטל לפתחו של התובע להוכיח כי לא נפל פגם או דופי בדרך נהיגתו וכי חרף היות רכבו זה שפגע ברכב הנתבע, האחריות לקרות ההתנגשות רובצת לפתחו של הנתבע.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ואף עיינתי בעדויות ובמסמכים המצויים בתיק החקירה המשטרתי, באתי לכלל דעה כי יש להעדיף את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע.

הנתבע הודה כי נהג במהירות גבוהה ואף אישר כי לאחר שסיים לעקוף את הטרקטור, התקשה הוא לשלוט ברכבו ואף ירד לשוליים.

משמצא הנתבע עצמו יחד עם רכבו מחוץ לנתיב הנסיעה, בלתי סביר בעיני כי הנתבע יבקש לשוב לנתיב הנסיעה, בהתעלם ממצב התנועה בנתיב נסיעתו.

אין כלל ספק כי אם היה הנתבע משתמש במראות, צריך היה הוא להבחין בקלות בקיומו של רכב התובע, והעובדה שבה נמצא רכב הנתבע בנתיב הנגדי, תוך שהוא חוסם את נתיב נסיעתו של התובע, מלמדת על כך כי הנתבע לא נקט אמצעי זהירות ואף לא אחז אמצעים מתאימים אשר יבטיחו כי חזרתו לכביש לא תיצור מכשול למשתמשים האחרים בדרך.

הודאתו של הנתבע כי מיד לאחר הארוע ביקש הוא לפצות התובע בגין נזקיו, אף היא מחזקת את גירסת התובע לעניין אופן קרות ההתנגשות.
אולם, לא ניתן להתעלם מכך שהתובע מודה כי הבחין ברכב הנתבע כשהוא יורד לשוליים, ולמרות זאת לא התאים הוא את צורת נהיגתו ומהירות נסיעתו לעובדה זו.

התובע טוען, כי הבחין ברכב הנתבע כשהוא במצב עצירה. גם אם נכונה הטענה, מחוייב היה התובע לנקוט אמצעי זהירות על מנת למנוע אפשרות של "מפגש" בין כלי הרכב.

גם סטייתו של התובע לנתיב הנגדי איננה מתישבת עם התנהגות סבירה ומתקבלת על הדעת, במיוחד כאשר התובע לא יכול היה לשלול מכל וכל את האפשרות כי הנתבע יבקש לשוב לנתיב נסיעתו.

כשאלו הם פני הדברים וכאשר על הנוהג ברכב שהגיח מאחור מוטלת חובת זהירות מוגברת כלפי המשתמשים בכביש מלפניו, באתי לכלל דעה כי גם אם עיקרה של אחריות רובץ לפתחו של הנתבע, עדיין לא ניתן לפטור התובע מתרומה מסוימת לקרות ההתנגשות.

לאחר שבחנתי עדויות הנהגים ואף עיינתי בתיק החקירה המשטרתי ובעדויות שנגבו, באתי לכלל דעה כי צריך להעמיד את תרומת רשלנותו של התובע כדי שיעור של 15 אחוז.

לפיכך, הנני לקבוע כי האחריות בשיעור של 85 אחוז מנזקי התובע רובצת לפתחו של הנתבע.

המסקנה המתבקשת מכך כי על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע פיצוי בגין נזקיו הישירים, כפי שהם נלמדים מחוות דעת השמאי ובניכוי תרומת רשלנותו של התובע, סך של 6,018 ₪.

בנוסף, זכאי התובע להחזר שכרו של השמאי בסך של 749 ₪.

סכומים אלו 6,018 ₪ + 749 ₪ ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.10.03 ועד לתשלום המ לא בפועל.

באשר להוצאות הגרירה, לא מצאתי כי קיים תיעוד המצביע על הוצאה כאמור.

באשר להוצאות הנסיעה, לא שמעתי מפי התובע מדוע ועל שום מה נזקק הוא להוציא סך של 2,500 ₪ בעבור נסיעות, במיוחד כאשר אין לדעת תקופת שהייתו של רכב התובע במוסך לצורך תיקונו.

העולה מן המקובץ, כי התובע זכאי לקבל פיצוי כספי מאת הנתבעים בסך של 6,767 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.10.03 ועד לתשלום המלא בפועל.

כן זכאי התובע להוצאות משפט בסך של 450 ₪, אשר ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה 29.11.04 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ובנוסף לשכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ.

באשר לתובענה שכנגד, הרי שלנוכח מסקנתי לגבי אופן חלוקת האחריות בין התובע לנתבע, אין מקום להטיל לפתחו של התובע אחריות כלשהי לנזקי הנתבע.

התביעה שכנגד, נדחית איפוא.

המזכירות תפעל לשגר

פסק דין
זה לצדדים כולם (לרבות הנתבעת שכנגד מס' 3).

ניתן היום כ"ה בניסן, תשס"ו (23 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.

נחמה נצר
, שופטת
1273/04א 140 אביבה ע.








א בית משפט שלום 1273/04 אלקשחר סלמאן נ' נסאסרה מוסא, איילון חב' לביטוח בע"מ, מגדל חב' לביטוח בע"מ (נתבעת שכנגד) (פורסם ב-ֽ 23/04/2006)