פסקי דין על יאה-חן השקעות | פסקי דין על יהודית חיימסון | פסקי דין על אריה חיימסון | פסקי דין על מ.פ. עמית בניה ויזום | פסקי דין על פנחס מזרחי | פסקי דין על יצחק אדרי ואח' |

28905-04/19 א     20/01/2020




א 28905-04/19 יאה-חן השקעות בע"מ, יהודית חיימסון, אריה חיימסון נ' מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ, פנחס מזרחי, יצחק אדרי ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 28905-04-19 יאה-חן השקעות בע"מ
ואח'
נ' מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ
ואח'







מספר בקשה:3
לפני
כבוד השופט
גרשון גונטובניק


המבקשים

1
.
יאה-חן השקעות בע"מ

2
.
יהודית חיימסון
3
.
אריה חיימסון
ע"י ב"כ עו"ד בועז כהן


נגד


המשיבים

1. מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ
2. פנחס מזרחי
3. יצחק אדרי
4. ניסים דאפי
ע"י ב"כ עו"ד יוליה גוטניק
5. אלברט (אברהם) אסולין
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי קרש




בקשה לצירוף נתבע
החלטה
לפני בקשה לצירוף נתבע בתביעה שכנגד. האם מתקיימות במקרה זה הנסיבות החריגות היכולות להצדיק היענות לבקשה? מהן אמות המידה שיש לשקול בבקשות מסוג זה? בשאלות אלה יש להכריע.
1.
המבקשים, הנתבעים שכנגד, עותרים לצירוף המשיב 5, מר אסולין (להלן: מר אסולין) כנתבע נוסף בתביעה שכנגד, בין אם לפי תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) ובין אם לפי הוראת תקנה 24 לתקנות, כבעל דין דרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתביעה שכנגד.

אציג תחילה, בקצרה, את המחלוקת שבין הצדדים.
2.
המבקשים הגישו תביעה נגד ארבעה נתבעים (שהם גם התובעים שכנגד והמשיבים 4-1 לבקשה). על פי כתב התביעה התובעים התקשרו עם הנתבעים 2-1 (מ.פ. עמית בנייה וייזום בע"מ ומר מזרחי) שהם קודמיהם של הנתבעים 3 ו-4 (מר יצחק ומר דאפי) בהסכם הנוגע לבנייה במקרקעין. על פי ההסכם יוכלו התובעים לבחור באחת משתי החלופות – שיפוץ של המבנה הישן במקום והוספת בניה עליו או הריסה של הבניין הישן ובניית בנין חדש תחתיו. בטרם עריכת ההסכם, התקשרו התובעים עם מר אסולין שהוא הבעלים של החלקה הצמודה למקרקעין, שגם הוא התכוון לבנות במגרשו באותה העת. הוסכם שהבניינים יבנו בקו בנין 0, כך שכל צד יקים בניין עצמאי על שטחו, ויהיה ביניהם קיר משותף. התובעים טוענים כי הביאו הסכמה זו לידיעת המבקשים.
בהמשך הגיעו להסכמה נוספת על מר אסולין כך שייבנה "גרעין ציבורי" משותף לשני הבניינים, ובאופן זה יגדלו אחוזי הבניה למגורים.
לטענת התובעים היה על הנתבעים לסיים את עבודות הבניה עד תאריך 14.1.16, אך נגרמו עיכובים והנתבעים הפרו החוזה. הנתבעים לא השלימו תיקונים נדרשים, ולמעשה לא השלימו את ביצוע הבניה גם בחלוף למעלה משלטוש שנים ממועד המסירה הקבוע בהסכם.
בגין כל אלה עתרו התובעים לקבל סעד כספי של 3,573,924 ₪.
3.
הנתבעים הגישו מצדם תביעה שכנגד. לשיטתם הנתבעים שכנגד הפרו את ההסכם עמם שעה שחתמו על הסכם רשלני עם השכן, מר אסולין; התרשלו בבחירת בעלי מקצוע ולא התנהלו מולם כראוי, עכבו את ענייני התכנון את הבניה ואת סיומו. כך, הנתבע שכנגד 2, מר חיימסון, ניהל את המשא ומתן עם מר אסולין. ההסכם שנחתם ביניהם סיבך וסרבל את הליך הבניה, שכן כל צעד דרש תיאום והסכמה. התקיימו חריגות בניה בממ"דים שנבנו על ידי מר אסולין, שמונעות עד היום הזה קבלת טופס 4. ההסכם עם מר אסולין נוסח באופן רשלני. נערכה גם תוספת להסכם עמו שהתובעים שכנגד לא חתמו עליה ומעולם לא אשרו אותה. חלקים רבים בבנייה המשותפת עם מר אסולין לא היו נבנים או היו נבנים בהיקף מצומצם בהרבה לו היה נבנה בניין אחד. התובעים שכנגד מוסיפים טענות רבות אודות אופן ביצוע הפרויקט. הם מציינים שעיכובים שונים נגרמו באחריות מר אסולין או באחריות האדריכל שעמו התקשרו הנתבעים שכנגד, ולכן כל אלה מצויים באחריותם. בנוסף, קיימים ליקויים שונים בעבודות אצל מר אסולין ללא קשר לעבודות התובעים שכנגד.
בגין כל אלה עתרו התובעים שכנגד לתשלום של 2,800,000 ₪ (מטעמי אגרה).
המבקשים, הנתבעים שכנגד, טוענים כי אין ממש בתביעה שכנגד. אין לייחס את האחריות לעיכובים להם או למר אסולין, אלא לתובעים שכנגד עצמם. בנוסף, אין בסיס לטענה כי ההסכמות עם מר אסולין נכרתו ללא ידיעתם ומעורבותם של האחרונים.

4.
ומכאן לבקשה שלפני.
הנתבעים שכנגד עותרים לצירופו של מר אסולין כנתבע שכנגד. שמו מוזכר בכתב התביעה שכנגד לא פחות מ-79 פעמים. עצם העלאת טענות התובעים שכנגד מחייבת את צירופו שכן לא ניתן להכריע כלל בתביעה שכנגד ללא שייטול חלק בהליכים. המשיבים טוענים כי ההסכם שנחתם עמו היה רשלני; כי ביצוע העבודה יחד עמו יצר בעיות קשות; כי כל מחדל בניה בצד של מר אסולין רובץ לפתח הנתבעים שכנגד; כי מר אסולין בנה ללא אישור או הסכמה, כי פעל להכין תשתית לפצל דירות בניגוד להיתרים; כי בנה ממ"דים בסטייה מההיתר; כי מר אסולין התערב בהליך יציקת היסודות באופן שהביא לפגמים ביצירת הכלונסאות, ושהמבקשים אחראים לכך; כי ליקויים שונים בעבודות אצל מר אסולין הם אלה שמעכבים את השלמת עבודות הבניה; כי מר אסולין נושא באחריות לאור בניית מתקן החניה האוטומטי. ככל שהתובעים שכנגד מנסים לטעון, שלא בצדק, כי בניית שני הבניינים הייתה פרויקט אחד, אין זה ברור מדוע, לשיטתם, לא צריך לצרף את מר אסולין כנתבע.

5.
התובעים שכנגד טוענים שיש לדחות את הבקשה.
בבסיס הבקשה עומדת הטענה שלתובעים שכנגד טענות רבות נגד מר אסולין, אך אין בכך להועיל למבקשים. לעיתים נדירות יורה בית המשפט על צירוף נתבע נוסף על אפו וחמתו של התובע, שאינו מעוניין בכך. השימוש באפשרות צירוף הצד צריך להיות נדיר במיוחד שעה שעל הפרק מבקשים לצרף נתבע. במקרים שבהם פסק הדין נגד הנתבע יחייב גם את הצד השלישי, מן הראוי לתת לצד השלישי את ההזדמנות להתגונן ולצרפו להליך. אלא שבנסיבות העניין, ככל שהתביעה תתקבל במלואה, לא יהיה בכך כדי להטיל חיוב כלשהו על מר אסולין. אם לשיטת הנתבעים שכנגד נוכחותו של מר אסולין חיונית להליך, יוכלו להגיש נגדו הודעת צד שלישי או לזמנו לעדות לכל הפחות.
גם מר אסולין מתנגד לבקשה.
לטענתו, הוא לא נחשף די לתמונת ההליך שכן לא הוצגו בפני
ו הנספחים לתביעה שכנגד, וכן לא כתבי הטענות בתביעה העיקרית. פניותיו למבקשים כדי לקבל החומר החסר לא נענתה. הסעד המבוקש בבקשה הוא יוצא דופן. רק במקרים נדירים ביותר בתי המשפט מעניקים אותו. לטעם התובעים שכנגד נוכחותו של מר אסולין כנתבע אינה הכרחית להכרעה שלמה ויעילה בשאלות התביעה שכנגד. אם אכן נוכחותו נדרשת, הרי שאי צירופו על ידי התובעים שכנגד יעמוד בעוכריהם.
6.
המבקשים עומדים על בקשתם. רבות מטענות התובעים שכנגד מכוונות כלפי מר אסולין, כמי שגרם, לטענתם, במעשיו ובמחדליו, לעיכוב בהשלמת הבניה. כך, למשל, טוענים התובעים שכנגד כי מר אסולין התערב בהליך יציקת היסודות, באופן שהביא לפגמים ביציקת הכלונסאות. לטענתם התנהלותו בעניין זה מקימה להם זכות קיזוז בת 400,000 ₪. הכרעה בעניין זה תהווה מעשה בית דין ללא שתקום למר אסולין האפשרות להפריך או להכחיש טענות אלה. הוא הדין בטענה כי הוא ביקש להרחיב את דירת המרתף בבניין שלו בניגוד להיתר הבנייה, שגם היא עלולה לגרור מעשה בית דין כלפיו; וכך גם לגבי הטענה כי ביקש להכין תשתית לפיצול כל דירותיו לשתיים, או כי בנה ממ"דים בחלקו בבניין בסטייה מההיתר. לא ניתן להכריע ברבות מהשאלות השנויות במחלוקת בתביעה שכנגד, כפי שהוגשה, ללא צירופו של מר אסולין כנתבע.
7.
עד כאן טענות הצדדים ומכאן לדיון בבקשה.
8.
נקודת המוצא של הדיון היא תקנה 24 לתקנות, שכותרתה "מחיקת בעלי דין והוספתם", הקובעת כך:

24. בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה
[ההדגשה הוספה].
על מנת לכפות צירופו של נתבע על מבקש הצירוף לשכנע שנוכחותו דרושה כדי לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות
בכל השאלות הכרוכות בתובענה. בית המשפט העליון על אופייה של תקנה זו ועל גבולות השימוש בה (
רע"א 2228/15

ג'י.טי.אס. פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ

(פורסם בנבו; 2015) בפסקה 21 להחלטת כב' השופט סולברג):
הספרות המשפטית הכירה בחשיבותה של תקנה זו לשם ניהול תקין ויעיל של הדיון המשפטי. יש שראו בה חלק מהתעצמות ההכרה בזכות ההשתתפות בהליך המשפטי, באופן של מעבר מתפיסת ההליך באופן אדברסרי קלאסי המצוי תחת שליטת הצדדים, לתפיסה חלופית הרואה את ההליך כבעל השפעה על קהלים רחבים, ונותנת לשופט כוח רב בניהולו. כמו כן היו שסברו כי
סמכות זו מועילה לקידום זכות הגישה לערכאות ולשוויון דיוני בין בעלי הדין (יששכר
רוזן צבי, ההליך האזרחי

101, 154 (2015)). ואכן – קיים בתקנה זו, כפי שפורשה, מימד אינקוויזיטורי מובהק – לא תועלתו ונוחותו של התובע היא העומדת במרכז, אלא יכולתו של בית המשפט לפסוק בפלוגתאות המונחות לפניו [...].
9.
באשר לשיקול הדעת השיפוטי בבוא בית המשפט ליישם תקנה זו,
נקבע (
רע"א 1949/16

מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' דוד רחמים
(פורסם בנבו; 2016)(להלן: עניין אלומיניום) בפסקה 14 להחלטת כב' השופט
סולברג):
שיקול הדעת שניתן לבית המשפט להחליט האם אמנם מהווה אדם בעל דין "דרוש", הוא שיקול דעת רחב אשר יש הצדקה להפעילו במקרים מסוימים, ובעיקר במצבים שבהם עלול הצד השלישי להיפגע עקב מתן

פסק דין
, מבלי שזכה לומר את דברו בבית המשפט (עניין נתיבים, שם). אף על-פי כן, השימוש בפועל שנעשה בתקנה זו איננו נרחב, ובית המשפט נוהג בריסון בהפעילו את הסמכות האמורה. כמו כן, ועל אף שאין בתקנה הבחנה בין תובע לנתבע, עמדה הפסיקה על כך שקיימת חשיבות למיהות בעל דין המצורף. ככל שההחלטה על צירוף בעל דין איננה חזון נפרץ, על אחת כמה וכמה נכון הדבר, מקום שבו מדובר בצירוף נתבע (או בענייננו, מקבל הודעת צד שלישי) בניגוד לרצונו של תובע (שולח ההודעה):
"...קנה-המידה לשיקול-דעתו של בית-המשפט הוא, אם נוכחותו של האדם כבעל-דין במשפט דרושה כדי לאפשר לבית-המשפט לפסוק בשאלות העולות מן התובענה, היינו בשאלות העולות מן התובענה כמו שהוגשה, והצירוף בא למנוע שהדיון בשאלות הנ"ל יסוכל עקב כך, שנבצר מבית המשפט לפסוק בהן, אם לא היה גם פלוני בעל-דין...הכלל הוא, כי התובע בוחר בנתבע, ואין לכפות עליו לתבוע אדם שממנו אינו חפץ לדרוש סעד"
(
ע"א 543/59 מדינת ישראל נ' קיסלוג (שפיגלמן), פ"ד יד

(2) 1165, 1171-1170 (1960))
[ההדגשות הוספו].
הנה כי כן המשוכה הניצבת בפני
המבקשים היא גבוהה. גם אם צד מסוים יכול להועיל לבירור המחלוקת אין פירושו של דבר שחובה לצרפו להליך. כך, למשל, באחד המקרים נדונה תביעה של מי שטענו כי הם נהנים והנתבע הוא נאמן, שהפר חובותיו. הנתבע טען שיש לצרף נתבע נוסף, שהוא לקוחו שבשמו פעל. בקשה זו נדחתה. כפי שציינתי בת"א (מחוזי ת"א) 46081-05-15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' בן חיים (פורסם במאגרים; 6.7.17) "סדרי הדין
מאפשרים את הבטחת הימצאותו של גורם רלבנטי בהליך במגוון דרכים. אין זה ברור כלל ועיקר כי דרך המלך לעשות זאת במקרה דנא היא על-ידי צירופו [...] כנתבע
" (שם, בפסקה 14). בנסיבות המקרה שם לא העלו התובעים כל טענה נגד הגורם שצירופו התבקש. אין לשכוח כי פתוחה במקרים המתאימים בפני
נתבע, הטוען כי צד אחר צריך להשתתף באחריות המיוחסת לו, להגיש הודעת צד ג' נגדו.
על רקע זה נדיר שיקום הצורך להתערב באופן בו התובע שרטט את גבולות המריבה מבחינתו. המקרים הם נדירים, אך עדיין אין להפוך את תקנה 24 לתקנות לאות מתה. יהיו מקרים שבהם יידרש צירוף בעל דין, גם של נתבע. תכליתה של התקנה היא לאפשר לבית המשפט להכריע באופן ראוי במחלוקות שהוצבו בפני
ו. התובע אדון לשרטוט בקעת המריבה; אך אם נדרש צירוף נתבעים כדי להכריע בה כיאות, על בית המשפט להשמיע את דברו.
טלו אפוא מצב בו מבחינה עובדתית כמה גורמים עמדו בקשר מול התובע או פעלו בעניינו באופן שיכול להקים אחריות אזרחית. התובע בחר להגיש תביעה רק נגד חלקם. מתי יהיה מקום לצרף אחרים כנתבעים להליך?
לטעמי, אחד השיקולים החשובים שיש לבחון בבקשות מסוג זה הוא האם מדובר באחריות ביחד ולחוד של הגורמים המעורבים. כך, למשל, גם אם בהתקשרות חוזית חייבים מספר צדדים ביחד ולחוד כלפי התובע, זכותו להגיש תביעתו רק נגד חלק מהם. ככל שהנתבעים סבורים שגם על אחרים לשאת בנטל כבר בהתדיינות הנוכחית, יוכלו להגיש הודעת צד שלישי. דרך זו חסומה שעה שמדובר בנתבעים שהם צדדים לשותפות. אז עליהם להיתבע יחדיו (משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי 539 (כרך ראשון, 2007)). גם בדיני הנזיקין "אנשים שונים שהשתתפו יחד בגרימת נזק, מכונים בפקודת הנזיקין מעוולים, והם רשאים לתבוע זה את זה בהתחלקות על הנזק, כפי שרשאים לעשות חייבים על פי חוזה, שהם בבחינת חייבים ביחד ולחוד, אך תובע רשאי לבחור לתבוע רק אחד מהם" (שם, בעמ' 540).
לעומת זאת, שעה שהתובע בוחר להעמיד סוגיה לבחינה משפטית, וזו מערבת כמה צדדים, שאינם נושאים ביחד ולחוד באחריות למלוא הסעד הנתבע, וניתן לייחס רק חלק מהאחריות לחלקם ולא לאחרים, גדל הסיכוי לחייב צירופו של נתבע, שכן זה יאפשר לבית המשפט "לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" (לשון התקנה). תוצאה זו יכולה להתחייב נוכח האופן בו התובע עצמו שרטט את מהותה של התביעה ונוכח הסעדים להם עתר.
10.
ומה בנסיבות מקרה זה?
אחרי שבחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול החומר שלפני אני סבור כי ככל שמעוניינים התובעים שכנגד לנהל את הדיון בהתאם לנוסח הנוכחי של כתב התביעה שכנגד, יש לצרף את מר אסולין כנתבע שכנגד. מתקיים אותו מקרה חריג המצדיק סעד זה, גם שעה שמדובר בצירוף נתבע, והכל כדי לאפשר לבית המשפט להכריע בסוגיות שהועמדו להכרעתו, כפי שהן נשקפות מכתב התביעה שכנגד.
ראשית, צודקים המשיבים בכך שהעובדה שמר אסולין מוזכר שוב ושוב בכתב התביעה שכנגד אינה חותכת את גורל הבקשה. יכול גורם להיות מוזכר בכתב הטענות, ועדיין נוכחותו כצד אינה הכרחית. אלא שבנסיבות העניין מהות הטענות שבכתב התביעה שכנגד מצריכה את צירופו.
כתב התביעה שכנגד עותר לקבלת פיצוי בגין איחור ניכר במימוש פרויקט הבניה. ומה היו הסיבות לאיחור הניכר? אכן, התובעים שכנגד תולים חלקים משמעותיים של האשם במבקשים, הנתבעים שכנגד. הם, על פי הטענה, חתמו על חוזה רשלני עם מר אסולין. הם התרשלו בבחירת בעלי מקצוע. הם התרשלו בפיקוח.
11.
ומה באשר למר אסולין? התובעים שכנגד טוענים כי הנתבע 2 ניהל לבדו את המשא ומתן עם מר אסולין, ושהנתבעים אחראים, לפיכך,
לכל הבעיות שנבעו מההתקשרות עמו, אלא שעיון בכתב התביעה שכנגד עצמו מעלה כי הדברים אינם כה פשוטים. הוא כולל שורה של מעשים שטוענים התובעים שכנגד כי מר אסולין עשה, ושגרמו להם לנזקים ניכרים, ולא נראה כי ניתן לייחס לנתבעים שכנגד אחריות מלאה להם, בהינתן הנתונים שבכתב התביעה שכנגד:
א)
בסעיף 8.1 נטען כי "בתום ביסוס מפלס המרתף, ביקש אסולין להרחיב (בניגוד להיתר הבניה) את דירת המרתף ולשם כך בנה ללא אישור או הסכמה של התובעים שכנגד קירות, קורות ועמודים שלא במקום. התובע 2 ואדריכל הפרויקט 'תפסו' את אסולין אשר תיקן את המעוות אך כמובן תוך אובדן זמן יקר, שאינו פחות מחודש וחצי."
ב)
בסעיף 8.2 נטען כי "בשלב עבודות הפנים החליט אסולין, שוב בניגוד להיתר הבניה, להכין תשתית לפיצול כל דירותיו לשניים. גם בעניין זה החליט האדריכל לדרוש מאסולין לפרק את כל ההכנות שכן לשיטתו...הדבר מהווה עבירת בניה אשר תמנע קבלת טופס 4."
ג)
בסעיף 8.3 נטען כי "אסולין בנה את הממ"דים בחלקו בבניין בסטייה מהיתר ונכון למועד הגשת כתב תביעה שכנגד זה טרם הביא לאישור תכנית שינויים וגם מטעם זה לא ניתן לקבל טופס 4."
ד)
בפסקה 9.3.1 נטען שבשל הרשלנות בה נחתם ההסכם עם אסולין התערב זה האחרון בהליך יציקת הכלונסאות. בפסקה 9.3.2 ואילך נטען כי "עקף מר אסולין את סמכותם של התובעים שכנגד ומנהל העבודה מטעמם בשטח והורה לפועלים העוסקים ביציקה להאיץ את מהלך היציקה ולצקת באורח שאינו מקצועי. האצה כאמור הביאה לפגמים ביציקת הכלונסאות...התנהלות רשלנית זו של הנתבעים שכנגד בניהול יחסיהם עם אסולין האריכה את זמן הבניה בשמונה חודשים והשיתה על התובעים שכנגד הוצאה נוספת בסך שאינו פחות מ-400,000 ₪ עבור ברזל, בטון ועבודה."
ה)
התובעים שכנגד מצביעים על ליקויים שונים בעבודות אצל מר אסולין ללא קשר לעבודת התובעים שכנגד (פסקה 11.5 לכתב התביעה שכנגד).
ומדוע הנתבעים שכנגד אחראים לכך? משום ש"הנתבע שכנגד 2 ניהל לבדו את המו"מ עם אסולין, ניסח לבדו את ההסכם עימו ואחראי ביחד עם יתר הנתבעים שכנגד כלפי התובעים שכנגד לכל הבעיות והתקלות שנבעו מההסכם עם אסולין וביצועו...התובעים שכנגד יטענו כי ההסכם עם אסולין נוסח באורח רשלני מבלי לשמור על זכויות התובעים שכנגד...וכאשר התברר כי אסולין בונה בחריגה מהיתר לא השכילו הנתבעים שכנגד ליישר את ההדורים מולו ולדרוש ממנו כי יבנה על פי חוק" (פסקאות 5.1 ו-5.4 לכתב התביעה שכנגד).

12.
שעה שבוחנים מכלול זה נראה לי שנוכחותו של מר אסולין כצד נחוצה כדי שניתן יהיה להכריע בסוגיות, שהתובעים שכנגד העמידו להכרעה. כך למשל, שעה שנטען כי מר אסולין פעל בניגוד לדין ובניגוד להיתרים, ספק רב בעיני אם ניתן לייחס אחריות מלאה לנתבעים שכנגד לעיכובים בפרויקט, ברמה של אחריות ביחד ולחוד. וגם אם טוענים התובעים שכנגד לכך שנפלה התרשלות בניסוח החוזה עם מר אסולין, ספק אם ניתן לראות הנתבעים שכנגד כאחראים להתערבותו הנטענת במלאכת יציקת הבטון או בפעילות העולה כדי הפרת חוק חמורה. מכאן שחלק משמעותי מהעיכובים שמייחס כתב התביעה שכנגד, ושבגינם נתבעים כספים, נעוצים בטענות הנוגעות בהתנהלותו האישית של מר אסולין, שלא מקימה, על פני הדברים, אחריות מלאה של הנתבעים שכנגד. מכאן שנוכחותו כצד להליך נדרשת כדי להכריע באותם ראשי נזק, ככל שהתובעים שכנגד עומדים על ההכרעה בהם ועל הסעד הכספי שאותו הם דורשים. בנוסף, נראה שנוכחותו נדרשת גם מטעמי הגינות. כתב התביעה שכנגד מייחס למר אסולין מעשים חמורים – בנייה בניגוד להיתרים ופעילות הסותרת את הדין; פעולות נמהרות שגררו נזקים משמעותיים לפרויקט וכיו"ב. מול כל אלה רצוי וראוי לאפשר לו לומר את דברו כמתדיין.
13.
מסקנה זו מתחייבת, לטעמי, בהינתן נוסחו הנוכחי של כתב התביעה שכנגד. בידי התובעים שכנגד עומדת האפשרות לתקן אותו, ככל שירצו בכך, ונדון בעניין זה בישיבת קדם המשפט הקרובה. ככל שהתובעים שכנגד יעמדו על נוסח זה הרי שאני מורה בזאת על צירופו של מר אסולין כנתבע לכתב התביעה שכנגד. בקדם המשפט הקרוב יינתנו הוראות מתאימות נוכח מסקנתי זו.
14.
לקראת סיום אציין כי לא מצאתי שנפגעו זכויותיו הדיוניות של מר אסולין באופן המצדיק סטייה מהתוצאה אליה הגעתי. את הניתוח דלעיל ערכתי על בסיס כתב התביעה שכנגד, ולא נראה כי כתב התביעה או כתב ההגנה נדרש כדי לגבש עמדה במחלוקת שבין הצדדים. הוא הדין ביחס לנספחים שצורפו לכתב התביעה שכנגד. לנגד עיניו של מר אסולין עמדה אפוא תשתית נאותה של כתבי בי-דין להשמיע על בסיסה את טענותיו, וכזאת עשה. יחד עם זאת לא נסתרה טענתו כי לא קיבל מסמכים שזכאי היה לקבל, ומשכך לא אחייב אותו בהוצאות הבקשה הנוכחית למרות שהתקבלה.
15.
הבקשה מתקבלת אפוא, וזאת בכפוף לתוצאות הדיון בישיבת קדם המשפט כאמור בפסקה 13 לעיל. התובעים שכנגד יישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות המבקשים, בסך 4,500 ₪. אי תשלום תוך 30 יום מהיום יוסיף להוצאות אלה הפרשי ריבית והצמדה כדין (מהיום).

המזכירות מתבקשת לשלוח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג טבת תש"פ, 20 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 28905-04/19 יאה-חן השקעות בע"מ, יהודית חיימסון, אריה חיימסון נ' מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ, פנחס מזרחי, יצחק אדרי ואח' (פורסם ב-ֽ 20/01/2020)