פסקי דין על נאסר בן יוסף תיתי

1657/06 בש     12/03/2006




בש 1657/06 מדינת ישראל נ' נאסר בן יוסף תיתי




9


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
בש 001657/06


בפני
:
כב' השופט מנחם פינקלשטיין

תאריך:
12/03/2006


בעניין:
מדינת ישראל

באמצעות פמ"ח
המבקשת

- נ ג ד -


נאסר בן יוסף תיתי
ת"ז 05759184
ע"י ב"כ עו"ד בולוס


המשיב


החלטה

1. לפניי ערר שהוגש על ידי המאשימה נגד המשיב, נאסר תיתי. כנגד המשיב, וכן כנגד נאשם נוסף, חליל עוסמאן (להלן – עוסמאן), הוגש ביום 26.2.06 כתב אישום הכולל 19 אישומים. 16 מן האישומים מיוחסים גם למשיב. המדובר בעבירות רבות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, התחזות לאדם אחר וקשירת קשר לפשע.

2. המדובר בפרשה של מעשי מרמה, שהתמשכה משך כשנה, מסוף שנת 2004 עד סוף שנת 2005. עוסמאן, שהוא הדמות המובילה בפרשה זו, נהג לפנות לאישי ציבור ובתי עסק במגזר הערבי באזור הצפון, כשהוא מציג עצמו כשחקן העבר המוכר, רפעת טורק (במקרים מסוימים הציג עצמו בשם אחר). הוא תיאר באוזני אלה – המתלוננים - כי פנייתו באה מטעם בית ספר לכדורגל לילדים, אשר ממומן מתרומות, והוא ביקש את תרומתם לצורך פעילות בית הספר. כל זאת, כאשר בית ספר כזה אינו קיים כלל. לעתים הבטיח עוסמאן, כי בתי העסק התורמים יפורסמו בשטחי פרסום במגרשי כדורגל. היו מקרים בהם נמסר לבעלי בתי העסק, כי התרומות מיועדות לקבוצת כדורגל, או כי מדובר בתשלום עבור פרסום בית העסק.
כאן נכנס לתמונה המשיב. בתיאום עם עוסמאן, וכחלק מן התרמית, הגיע המשיב אל המתלוננים, בהבהירו כי הוא נציג מטעם "בית הספר", או שליח מטעמו של רפעת טורק, או אחר (הכל בהתאם למה שהוצג ע"י עוסמאן). המשיב קיבל לידיו את "התרומה" או התשלום, בצורת שיק מאת המתלונן. במרבית המקרים מסר המשיב לנותני השיקים קבלה מזויפת מטעם "בית ספר לכדורגל ארצי – מחוז הצפון". לעיתים נוספה לקבלה תעודת הוקרה, מגן או גביע – מזויפים אף הם. הקבלה, תעודות ההוקרה, המגן והגביע האמורים, הונפקו על ידי עוסמאן. הפרטים על גבי הקבלות נרשמו לעיתים על ידי עוסמאן ולעיתים על ידי המשיב. יצוין, כי המשיב הציג עצמו בשמות שונים שהם בדויים. המשיב היה נוטל את כרטיס הביקור של בית העסק כדי להשתמש בנתונים, כביכול, לצורך הפרסום במגרשי הכדורגל, ואולם כל פרסום כזה לא נעשה.

3. המשיב הוא בן 43, ומזה 10 שנים הוא נהג מונית. אין לו עבר פלילי.

4. בבית המשפט קמא לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי קיימות ראיות לכאורה, וכי קיימת עילת מעצר, וזאת לאור ריבוי המקרים והשיטתיות שבה נעשו המעשים. הסכמה זו קיימת גם בערר זה, בכפוף לנקודה מסוימת שתצוין להלן. לפיכך, המחלוקת בין הצדדים, וכן ההחלטה של בימ"ש קמא, התמקדו בסוגיה של חלופת המעצר.
ביהמ"ש קמא הגיע למסקנה, כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, ומעיון בהחלטתו עולה כי התבסס בעיקר על הנקודות הבאות:
א. למשיב אין עבר פלילי.
ב. האפשרות שהמשיב "נגרר ופותה ע"י האחר".
ג. האפשרות, כי המשיב לא ביצע עבירות נוספות, לאחר שנחקר במשטרה בחודש ספטמבר 05, וזאת בניגוד לנטען ע"י המאשימה, כי המשיב שב ועבר עבירות גם לאחר שנחקר.
ד. השקפתו של ביהמ"ש, כי בשלב זה "כמעט בלתי אפשרי לחזות או לחשוב שהמשיב ישוב ויבצע אותם מעשים שוב".

לפיכך הורה ביהמ"ש קמא על שחרור המשיב בתנאים הבאים:
א. ערבות עצמית + 3 ערבויות צד ג', כל אחת על סך 50,000 ₪.
ב. "מעצר בית" מלא של המשיב בביתו בכפר מכר.
ג. המפקחים הם נותני הערבויות, והם אביו של המשיב, אשתו וחברו. בכל זמן נתון יהיה המשיב במחיצת אחד המפקחים.
ד. הפקדת 5,000 ₪ במזומן.
ה. צו עיכוב יציאה מהארץ והפקדת דרכון.

5. המאשימה לא השלימה עם החלטה זו, ולטענתה אין להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר, וזאת לאור הסכנה הנשקפת לדעתה מן המשיב לרכוש הציבור ובטחונו. ב"כ המאשימה טענה, כי אין לראות את המשיב במקרה זה כנגרר, שכן חלקו במעשים לא היה כשל שותף זוטר אלא כשל שותף מלא לכל דבר. בין השאר ציינה המאשימה את הודעתו במשטרה של עוסמאן מיום 19.02.06, לפיה המשיב קיבל מהכספים שהתקבלו 40% "עמלה".
כמו כן טוענת המאשימה, כפי שצוין לעיל, כי המשיב המשיך לבצע מעשים דומים נוספים, במסגרת אותו קשר פלילי, גם בחודשים אוקטובר ונובמבר 05, וזאת לאחר חקירתו בפרשה זו. בכך הראה, כי אין לו מורא מהחוק, והמאשימה חוששת, שאם ישהה במעצר בית בביתו, יוכל להמשיך ולבצע אותם מעשי מרמה (בעניין זה גם נטען, כי בסעיף א. 3. לפרט האישום ה-16 נפלה טעות, ובמקום "30.9.05" צריך להיות "30.11.05").

לעומת זאת, סבור הסניגור, כי בימ"ש קמא צדק בהחלטתו. לדעת הסניגור, מבוסס הוא הספק שהביע ביהמ"ש, באשר לקיומן של עבירות נוספות באותה פרשה ע"י המשיב אחרי ספטמבר 05. הסניגור הוסיף, כי גם מעצר הבית המלא מכביד מאוד על המשיב, וכי אין כל סכנה שהוא ישוב לסורו. בנוסף ציין הסניגור כי המשפט אמור לארוך זמן רב.

דיון והכרעה
6. לאחר שהוצג בפני
י חומר הראיות הנוגע לאישומים 14-16, הרי שנחה דעתי, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב המשיך במעשיו גם לאחר שנחקר, אם כי אני ער לכך כי בעניין זה יש בידי ההגנה טענות ייחודיות, שמקום בירורן יהיה במשפט עצמו. אפנה בעניין זה לתגובתה המשלימה בכתב של המאשימה מהיום.

7. ואולם, למרות זאת, נראה לי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של ביהמ"ש קמא בפרשה זו, ולפיכך דינו של ערר זה להידחות.

יוטעם מיד, כי אין פירוש הדבר הקלת ראש בעבירות לכאורה שעבר המשיב. ברם, גם כאשר קיימת עילת מעצר, אין הדבר פוטר מן הצורך לשקול חלופת מעצר שלא בבית כלא. במקרה זה, גם בקבלי את עמדת התביעה בדבר שותפותו המלאה של המשיב לקשר הפלילי – כפי שעולה מן הראיות – הרי ברור הדבר, כי הדמות המובילה בפרשה זו הוא עוסמאן. נוכח מעצרו של עוסמאן, נראה כי צדק בימ"ש קמא בהערכתו, כי אין מסתברת סכנה שהמשיב יחזור עתה לסורו, בהיותו ב"מעצר בית". בקשר לכך אזכיר, כי פרט למעורבותו בפרשה זו, לא היה המשיב מעורב בעבר בעבירה פלילית.

עליי להוסיף, כי הגם שאין מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר הנובעת מריבוי המעשים ואופן ביצועם, הרי מעצר נאשמים מאחורי סורג ובריח בעבירות רכוש נעשה בדרך כלל בעבירות נגד הרכוש שהן בקנה מידה גדול יותר (שוב, מבלי להפחית מחומרתן של העבירות המיוחסות למשיב). במקרה זה, סך כל "התרומות" שהמשיב מואשם באיסופן הוא כ-20,000 ₪ (וכאמור, לפי העדות המפלילה אותו בהקשר זה, נטל המשיב 40% מן הכספים, היינו כ-8,000 ₪).

עוד אעיר, כי נתתי דעתי לכך, שהמשיב כופר באשמה, וייתכן כי המשפט ייארך זמן רב.

8. כללו של דבר, מדובר בפרשת מרמה, שבה "נאספו" כספים ע"י המשיב ושותפו, שהיה המוביל בפרשה זו. קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב. הגם שקיימת עילת מעצר, הרי נראה לי, בנסיבות הכוללות, כי "מעצר הבית" המלא, בתנאי השחרור בערובה כפי שנקבעו ע"י בית משפט קמא – הולם את דרך הטיפול המידתית בעניינו של המשיב.

לפיכך, נדחה הערר.


ניתנה היום, י"ב באדר תשס"ו (12 במרץ 2006) בפומבי בנוכחות הצדדים והמשיב.

מנחם פינקלשטיין
, שופט











בש בית משפט מחוזי 1657/06 מדינת ישראל נ' נאסר בן יוסף תיתי (פורסם ב-ֽ 12/03/2006)