פסקי דין על רות קולן | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה | פסקי דין על חיפה |

735/05 עפ     12/03/2006




עפ 735/05 רות קולן נ' מדינת ישראל ,הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, חיפה




1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה

עפ 000735/05


בפני
הרכב השופטים:
מ. נאמן
[אב"ד]
ר שפירא

מ. פינקלשטיין

תאריך:
12/03/2006



בעניין:
רות קולן



ע"י ב"כ עו"ד
בנימין שגיב

המערערת

נ ג ד


מדינת ישראל

הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה
, חיפה



ע"י ב"כ עו"ד
לוי

המשיבה

פסק-דין

1. לפנינו ערעור על החלטתו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים בחיפה
, לדחות את בקשת המערערת לצוות, כי אוצר המדינה ישלם לה הוצאות הגנתה, לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
המערערת זוכתה ביום 30/6/05 מהעבירה שיוחסה לה בכתב האישום – לאחר שתוקן כמצוין להלן – תוך קבלת טענתה, כי אשמתה לא הוכחה אף לכאורה.

2. נציין מיד, כי החלטנו לקבל את הערעור. לשם הבהרת הנושא, נציג את עיקרי העובדות הרלוונטיות להחלטה במקרה זה:
א. ביום 7/12/00 הוגש נגד המערערת כתב אישום, בו צוין, כי בין 7/10/95 לבין 13/6/00 ביצעה המערערת בנייה ללא היתר, ברח' ורדיה 33 בחיפה
. בכתב האישום צוין, כי המערערת "בנתה חדר", וצוין מיקומו ומידותיו (להלן: "המבנה"). כעדי תביעה צוינו מפקחי הבנייה רמי חלבי ואיליה פקטור.

ב. בישיבה ביום 27/3/03 טען הסניגור שתי טענות: האחת, טענת התיישנות; השנייה, פגם בכתב האישום, בכך שאינו מפרט "מה הטענה לגבי מעמדה של הנאשמת בעצמה".
ב"כ המאשימה מסרה, כי תבדוק את הטענות.

ג. בישיבה ביום 3/7/03 הודיעה ב"כ המאשימה, כי "קיבלה" את טענת ההתיישנות, ועל-כן ביקשה לתקן את כתב האישום, כך שבמקום עבירה בנייה ללא היתר, תבוא עבירה של "שימוש בסטייה מהיתר".
הבקשה התקבלה, וב"כ המאשימה תיקנה בכתב ידה את כתב האישום. בחלק העובדות, בסעיף 1, במקום "עבודות בנייה", נכתב: "שימוש בסטייה מהיתר". כן תוקנו שאר הסעיפים בחלק העובדתי. בחלק "הוראות החיקוק", נכתב ס"ק (ב) במקום ס"ק (א) - לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, ס' 204.

ד. בישיבה ביום 13/1/05 הובהר שוב, כי בכתב האישום מיוחסת לנאשמת עבירה של שימוש בסטייה מהיתר, ולא בנייה ללא היתר. המערערת כפרה באשמה.
יצוין, כי גם בישיבה זו נדרש הסניגור ל"מעמדה" של המערערת. לאור אי האשמתה של מרשתו בבנייה הבלתי חוקית, הוא שאל: "למה לא הביאו את כל בעלי הדירות בבניין הזה?"

ה. בישיבת ההוכחות, ביום 30/6/05, הודיעה ב"כ המאשימה, כי עד התביעה חלבי זומן אך לא הופיע, וכי היא מוותרת על עדותו. העיד פקח הבנייה, איליה ספקטור. מעדותו עלה, כי ערך סיור בבניין ב- 17/10/95 וב- 13/6/00. בסיור ב- 13/6/00 השתתפו, מלבדו, ראש הקבוצה נעם דביר והפקח חלבי. הוגשה תמונה המתייחסת למבנה שבו מדובר (ת/2), הניצב במקום שבו הייתה אמורה להיות גינה.

בחקירתו הנגדית של ספקטור הסתבר, כי בהיתר הבנייה של הבניין נכתב שיש בו חמש יחידות דיור, וכי לא כתוב בו למי שייכת הגינה. העד לא ידע, אם יש חיבור בין המבנה לבין הדירה (או ה"קוטג") אליה הוא צמוד, וזאת משום ש"לא היה בפני
ם". להודעת הסניגור, כי אין חיבור כזה, הוא ענה "יכול להיות. אני לא יודע". הוא אף מסר, כי אינו יודע, אם באוקטובר 1995, בביקור הקודם, ניצב כבר אותו מבנה. את המערערת בעצמה לא ראה בעבר (אלא ביום המשפט).

בשלב זה טען הסניגור, כי לא הוכח כל קשר בין המבנה לבין המערערת, וביקש לזכות את מרשתו.

ב"כ המאשימה ציינה, כי "דו"ח האשמה" נערך ע"י חלבי ולא ע"י ספקטור. כן מסרה, שנבצר מהמאשימה להעיד את חלבי: "שאינו מתייצב לדיונים דרך קבע, ואינו משתף פעולה עם המאשימה מאחר ואינו מתייצב דרך קבע". היא הסכימה, אפוא, כי האשמה לא הוכחה לכאורה.

לפיכך, זיכה בית המשפט את המערערת, בציינו כי לא הובאה שום ראייה הקושרת אותה לעובדות כתב האישום.

3. ההחלטה בבקשה נשוא ערעור זה התקבלה, לאחר שהטיעונים של שני הצדדים נערכו בכתב. בית המשפט דחה את הבקשה לתשלום הוצאות ההגנה, בכותבו:

"עיינתי בבקשה, בתגובת המאשימה ובתשובה לתגובה ואני סבור כי צודקת ב"כ המאשימה בטענותיה".

4. לאחר עיון בכל החומר הרלוונטי ושמיעת הטענות, הגענו למסקנה, כאמור, כי יש לקבל את הערעור. להלן יובאו הטעמים לכך:

א. כתב האישום ייחס למערערת עבירה שהתיישנה. ניתן היה מבעוד מועד לדעת זאת.
ב. כתב האישום המתוקן ייחס למערערת עבירה של שימוש בסטייה מהיתר, ואולם יש להטעים, כי לפני התיקון וגם לאחריו, טען הסניגור כנגד ייחוס עבירה זו למערערת.
נראה, כי למאשימה לא היה יסוד סביר לתיקון כתב האישום, ומכל מקום לא היה מקום כי תמשיך ותנהל את התיק. זאת, לאור הצטברותן של הנקודות הבאות:

1) נראה, כי תיקון כתב האישום בדרך של ייחוס שימוש ללא היתר למערערת, נעשה ללא כל בירור עובדתי מוקדם, אלא על ידי החלפת "בנייה" ב"שימוש".
תיקון כתב האישום (כמו כתב האישום המקורי) היה מבוסס על "דו"ח גילוי
עבירה", שלא ייחס, ולא יכול היה לייחס – כפי שהתברר - "שימוש" למערערת.
2) אין לתלות את כשלון המאשימה באי מתן העדות על ידי חלבי, שכן מחומר הראיות עולה, כי חלקם של שלושת המשתתפים בסיור היה שווה; מה שעשה ומה שראה ספקטור משותף לו ולשני חבריו. ניתן היה בנקל לבדוק ולגלות זאת.
3) יתר על כן, ככל שהמאשימה ביקשה להאשים את חלבי בכישלונה, הרי ב"כ המאשימה עצמה, מסרה לבית המשפט, כי חלבי אינו משתף פעולה עם המאשימה, באשר אין הוא מתייצב לדיונים "דרך קבע". כיצד אפוא ביקשה המאשימה להמשיך בהליכים, כאשר ידעה שלא תוכל לסמוך על כך שיבוא להעיד? והרי התביעה גם לא ביקשה להוציא נגדו צו הבאה.
בצער עלינו להעיר, כי צדק הסניגור - במקרה זה - בכנותו את המשך ההליך הפלילי, חרף כל זאת, כשיטת "מצליח" (מצליח? מצליח! לא מצליח? לא מצליח)...
4) נראה בבירור, כי גם המשתתף השלישי בסיור, "ראש הקבוצה", לא היה יכול לקשור את המערערת לאישום, ומכל מקום לא התבקשה העדתו, והוא אף לא צוין כעד בכתב האישום.

5) כל האמור לעיל מתעצם נוכח התרעותיו של הסניגור, שמשמעותן הייתה, כי אין בידי המאשימה לקשור בין המערערת לבין העבירה הנטענת.

5. צירוף כל אלה מוביל למסקנה, כי לפנינו מקרה, שבו יש מקום לתשלום הוצאות הגנתו של הנאשם מאוצר מדינה, מכוח שתי החלופות המנויות בסעיף 80 לחוק העונשין.
ראשית, לאור האמור לעיל, "לא היה יסוד להאשמה". לחלופין, גם אם נמצא היה צד זכות להגשת כתב האישום, או לתיקונו, בעת שהדבר נעשה, הרי המשך ניהול ההליכים, באופן שבו לא היה כל סיכוי סביר להרשעת המערערת, מצדיק תשלום הוצאות מכוח החלופה השנייה המנויה שבסעיף 80, היינו קיומן של "נסיבות אחרות המצדיקות" התשלום.

6. לאור כל זאת, מתקבל הערעור. המדינה תשלם למערערת הוצאות הגנתה בסך 2,000 ₪, בתוספת מע"מ.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום.


ניתן היום י"ב באדר תשס"ו (12 במרץ 2006) בהעדר.


מ. נאמן
, שופט
[אב"ד]

ר. שפירא
, שופט

מ. פינקלשטיין
, שופט









עפ בית משפט מחוזי 735/05 רות קולן נ' מדינת ישראל ,הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, חיפה (פורסם ב-ֽ 12/03/2006)