פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון יזרעאלים | פסקי דין על הרמן הלפרין (המנוח) | פסקי דין על אידה הלפרין (המנוח) |

54311-11/19 רעא     15/03/2020




רעא 54311-11/19 ועדה מקומית לתכנון יזרעאלים נ' הרמן הלפרין (המנוח), אידה הלפרין (המנוח)








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 54311-11-19 ועדה מקומית לתכנון יזרעאלים
נ' הלפרין(המנוח) ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
תמר נסים שי


מבקשים

ועדה מקומית לתכנון יזרעאלים


נגד


משיבים

1.הרמן הלפרין (המנוח)

2.אידה הלפרין (המנוח)




פסק דין


1.
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' סגנית הנשיא, השופטת נבילה דלה מוסא) מיום 25.10.2019, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לסילוק התובענה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

בתמצית יצוין כי בהליך קמא מתנהלת מאז שנת 2014 תביעת עזבונות המשיבים, באמצעות מנהל העזבונות כנגד המבקשת, לתשלום דמי איזון (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית) המגיעים להם בעקבות שינוי התכנית החלה על קרקע שהייתה בבעלות המשיבים והחלת תכנית חדשה.

לאחר תיקון התביעה וניהול הליכים מקדמיים שונים, וימים ספורים עובר למועד שמיעת הראיות בתיק, הגישה המבקשת בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, כשעיקר טענתה הינו שעניינה של התביעה בתקיפת התכנית החדשה, אשר לא כללה טבלת איזון כמתחייב בחוק, עניין אשר מסור לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. עוד ביקשה המבקשת לדחות את דיון שמיעת הראיות עד להכרעה בבקשה לסילוק על הסף.

בהחלטה מיום 15.7.19 נדחתה הבקשה לדחיית מועד ישיבת ההוכחות, תוך שצוין כי מדובר בהליך המתנהל מזה 5 שנים, הוגשו במסגרתו בקשות רבות והתקיימו מספר דיונים. הבקשה מוגשת בשיהוי ניכר, ומשכך אין מקום לדחיית הדיון. בהתאם להחלטה, שמיעת הראיות התקיימה כסדרה, ובסופה הותר למשיבים להגיש תגובתם לבקשה לסילוק על הסף.

בהחלטה מיום 25.10.19 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לסילוק על הסף, בשל עיתוי הגשתה. צוין, שוב, כי ההליך מתנהל מזה 5 שנים, וכי הבקשה הוגשה שבוע ימים לפני ישיבת ההוכחות ולאחר הגשת תצהירי עדות ראשית וחוו"ד. בנסיבות אלה לא היה מקום לדחיית ישיבת ההוכחות, הישיבה התקיימה כסדרה וכל העדים נשמעו. נקבע כי הגשת הבקשה בשלב כה מאוחר עולה כדי חוסר תום לב. עילת התביעה הייתה ידועה למבקשת מאז פתיחת ההליך וכל טענות המשיבים עמדו בפני
ה, אלא שהיא נמנעה מהגשת כל בקשה בעניין הסמכות העניינית. שתיקתה במשך שנים מעידה על הכרתה בסמכות העניינית של בית משפט זה. עוד צוין כי הגשת הבקשה נעוצה, ככל הנראה, בהחלפת הייצוג המשפטי של המבקשת.

זו ההחלטה מושא הבקשה שלפניי.

המבקשת מלינה על החלטה זו. עיקר טענתה בבקשה הינו כי בית המשפט קמא לא נדרש כלל בהחלטתו לסוגיית הסמכות העניינית לגופה, אלא התמקד בעיתוי הגשת הבקשה בלבד. עיתוי ההגשה אינו בבחינת חזות הכל, ועל פי הפסיקה נקיטת גישה מחמירה בנוגע לטענה זו המועלית בשלב מאוחר בהליך, תיעשה במקרים גבוליים בלבד, בהם הסמכות העניינית איננה מוקנית לערכאה אחת באופן חד משמעי, וכן מקום בו מדובר בבתי משפט רגילים. בענייננו, טוענת המבקשת, הסמכות העניינית הינה במובהק לבית המשפט לעניינים מנהליים, והבחינה איננה בין בתי משפט רגילים כי אם בין בית משפט אזרחי לבית משפט לעניינים מנהליים.


המשיבים מתנגדים לבקשה, ומפנים לפסיקה אחרת שקובעת כי יש לעיתוי העלאת הטענה חשיבות מירבית, כך שבמקרה כגון דא, הגשתה בשיהוי כה ניכר (בהינתן משך שנות ניהול ההליך, קיום מספר ישיבות והגשת בקשות רבות, בהן בקשת המבקש משנת 2015 לסילוק התביעה על הסף מטעמים אחרים) מהווה חוסר תום לב המצדיק דחייתה. לגופם של דברים, נטען כי מדובר בתביעה כספית גרידא, ולא בתביעה הראויה להתברר כעתירה מנהלית. במועד אישור התכנית נושא התביעה, לא הייתה חובה בדין לערוך טבלת איזון. מכאן, שהמשיבים ממילא אינם יכולים לתקוף את התכנית ולדרוש תיקונה בדרך של צירוף טבלת איזון. המשיבים תובעים תשלומי איזון בהתאם לחוק התכנון והבניה, שאיננו מחייב צירוף טבלת איזון לצורך ביצוע תשלומים אלה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר שניתנה להם הזכות להודיע עמדתם לעניין הפעלת סמכותו של בית משפט זה לפי
תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו הוגש ערעור על פיה ולדחות את הערעור.

כעיקרון, ניתן להעלות טענה לחוסר סמכות עניינית בכל עת, אולם כפי שנקבע לאחרונה "הגישה ההולכת ומתבססת בפסיקה רואה בהעלאת טענה לחוסר סמכות עניינית בשלב מאוחר של ההליך המשפטי ובשלב הערעור בפרט כהתנהגות חסרת תום לב, העלולה לחסום את דרכו של הטוען אותה על דרך של מניעות" (ע"א 7424/15 עאדל חליליה נ' בנאת נזיה מוחמד (יורשי המנוח מוחמד וחיד) (11.9.2017)). במקום אחר נקבע כי הדברים רלוונטיים אף שלא היו בגדר "בתי המשפט הרגילים": "אומנם לא תמיד מועד העלאת הטענה יוביל לדחייתה, כך למשל מקום בו "חוסר הסמכות מובהק, [ו]אך 'ליקוי מאורות' הוא שגרם שלא להבחין בו" (
רע"א 3189/06
וולפינגר

נ' ראובני בעמ' 5 (20.8.2006) [פורסם בנבו] ), אך במקרה דנן העיתוי מצוי בלב העניין. בבסיס ההלכה לפיה ככלל יש להעלות טענות סמכות עניינית בשלב הראשון של ההליך שיקולים מעשיים של חיסכון במשאבים ויעילות, אך גם תום ליבו של המבקש וחשש משימוש לרעה בהליכי משפט ובטענת הסמכות העניינית
. במקרינו התנהל דיון שלם ומפורט בערכאה המבררת, ולכן אין לאפשר לצד שאינו מרוצה מהתוצאה להעלות את טענת הסמכות בפני
ערכאת הערעור (ראו, ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295, 310 (2002); וכן,
ע"א 1049/94 דור אנרגיה בע"מ נ' חמדן, פ"ד נ
(5) 820, 829 (1997), אשר דן בערכאות "רגילות" אך דברים אלה רלוונטיים גם בענייננו

" (ע"א 7215/17 קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ נ' נורה ארונוסון (19.2.2019) (ההדגשה שלי – ת.נ.ש.) ולהלן: "עניין קרן הגמלאות").
ומן הכלל אל הפרט – אמנם, בשונה מעניין קרן הגמלאות, הדיון בהליך קמא טרם הסתיים בשלב העלאת הטענה. ואולם, כפי שנקבע בהחלטה קמא, עניין לנו בהליך המתנהל מזה 5 שנים. במסגרתו עמדו בפני
המבקשת לא מעט הזדמנויות להעלות מלוא טענותיה, לרבות בדבר הסמכות העניינית, אך היא בחרה שלא לעשות כן וזאת ללא כל נימוק או צידוק. הבקשה הוגשה שבוע לפני שמיעת הראיות ובצדק הוחלט שלא לדחות את הישיבה, שכן היה בה כדי לעכב את ההליך שלא לצורך. אף עתה, במסגרת הליך הערעור, המבקשת מלינה אמנם על החלטת בית המשפט, אך היא איננה מספקת כל נימוק לעיתוי הגשת הבקשה ואין בפיה הסבר מדוע הטענה לא נטענה במועד מוקדם יותר. בנסיבות העניין, נראית העלאת הטענה כעת כהתנהלות בחוסר תום לב.

יתרה מכך, וזאת בבחינת עיקר, אף לגופו של עניין איני מקבלת את טענת המבקשת בנוגע להיעדר הסמכות (בוודאי לא באופן מובהק). על פניו, מדובר בתביעה כספית שהסעד המבוקש בה הינו תשלום כספי בלבד וזאת על פי תכנית, ללא כל דרישה לביטול/שינוי התכנית בדרך של צירוף טבלת איזון לצורך קביעת דמי האיזון ותשלומם. ראוי לציין שכך גם המבקשת ראתה את הדברים – ראה סע' 5 לכתב הגנתה וטיעוניה לגופה של הגנה (בין היתר) כי לפי שאין המדובר בתכנית איחוד וחלוקה, כלל אין מקום לסעד המבוקש בתביעה ולא טענת היעדר סמכות. יתרה מכך, כפי שטוענים המשיבים (וכפי שמאשרת המבקשת בכתב הגנתה), התקנות אשר מחייבות צירוף טבלת איזון אינן חלות על התכנית דנן נוכח מועד עריכתה, וגם מטעם זה אין באפשרות המשיבים לתבוע סעד מנהלי כלשהו.

אכן, בשים לב לקונסטרוקציה המשפטית המפורטת בבקשה, אפשר שבהיעדר סעד מנהלי אף לא יקום מקור נורמטיבי מכוחו ניתן יהיה לפסוק פיצוי למשיבים, ומבלי להביע עמדה כלשהי, אולי בהיבט זה עומדת לנתבעת טענת הגנה טובה. יחד עם זאת, יודגש שוב כי אין בכך כדי להביע עמדה ומכל מקום, אין בכך כדי להשליך על עניין הסמכות.

מכל מקום, כך או כך, ככל שיעמדו בפני
בית המשפט טענות בעלות גוון מנהלי, הן תתבררנה על פי אמות המידה של המשפט המנהלי, וזאת מתוקף הסמכות הנתונה לבית המשפט האזרחי לדון בטענות מסוג זה, ככל שמדובר בדיון נלווה לדיון העיקרי (ראו בר"מ 8689/16 עיריית רמת השרון נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול
(26.9.17).

סוף דבר – מכל הטעמים לעיל, על משקלם המצטבר, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ₪.


ניתן היום,
י"ט אדר תש"פ, 15 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.













רעא בית משפט מחוזי 54311-11/19 ועדה מקומית לתכנון יזרעאלים נ' הרמן הלפרין (המנוח), אידה הלפרין (המנוח) (פורסם ב-ֽ 15/03/2020)