פסקי דין על נוכחים:

247/02     12/12/2005




סיביליו טאודרוס נ' מדינת ישראל




פרוטוקול מיום 12.12.05 בכלא מעשיהו אגף: 5

שם המוחזק במשמורת: סיביליו טאודרוס

מס' מוחזק: 62231 אזרחות: אתיופיה מס' דרכון: ---

נוכחים:
המוחזק במשמורת
שמואל חזיזה
, מטעם משטרת ההגירה

דרכון בתוקף (לדברי המוחזק): אין – אצל עו"ד סרגוביץ'
כסף לכרטיס טיסה (לדברי המוחזק): אין
תביעה כספית (לדברי המוחזק): אין
נעצר בגין: שב"ח
תאריך המעצר: 8.12.05

דברי המוחזק במשמורת:
אני נכנסתי ברגל ממצרים, ואני נמצא כבר שלוש שנים וחודשיים בישראל. יש לי כאן אישה, יהודיה, וילדה בת חמישה חודשים. אנחנו נישאנו בנישואין של הקהילה האתיופית. לא בכנסיה ולא בבית כנסת. מעולם לא פנינו למשרד הפנים כי לא סיימנו להסדיר את ענייננו. הנישואין עוד לא אישרו מבחינה בינ"ל ולכן לא היה מה ללכת למשרד הפנים. אני שכרתי את העו"ד לפני מעצרי. הבת שלי לא רשומה על שמי במשרד הפנים. אני לא יודע למה.
הדיון התקיים בשפה האנגלית, שפה אותה דובר המוחזק. המוחזק אישר שהבין את תוכן דבריי.

החלטה
אפתח ואומר כי למוחזק אין דרכון או מסמך נסיעה. בעמ"נ 247/02 קבע כב' השופט ישעיה כי "המצאת הדרכונים היא חיונית לשם הבטחת התייצבותם והרחקתם (של מוחזקים – ש.ב.ל.) על פי החלטה שהתקבלה, שכן בלעדיהם הם יכולים להטמע בקרב האוכלוסיה ולעולם לא תוכל משטרת ההגירה או כל גוף אחר לאתר אותם." לעניין זה אבהיר כי בהעדר דרכון לא נוכל לאמת את נסיבות כניסתו של המוחזק לישראל ושהותו כאן כפי שנטענו על-ידו. רק לאחר שיובא דרכונו של המוחזק למינהלת ההגירה ניתן יהיה לוודא פרטיו במערכת "אביב".
המוחזק הסתנן לישראל בלא אשרה. בעמ"נ 112/03 נוסו ג'והניס נ' מדינת ישראל
(החלטה מיום 2.2.03) פסקה כב' השופטת מיכל רובינשטיין כי "כאשר מדובר בכניסה שלא כדין בדרך של הסתננות דרך גבול מצרים, ושהייה שלא כדין, הרי שיש חשש כי המערער לא יצא מן הארץ במועד שיקבע לו. מדובר כאן בהפרה בוטה של זכויות מדינת ישראל
כמדינה ריבונית הרשאית לקבוע ולהחליט מי ייכנס לתוכה ומי יישב בה. ועל כן אין זה המקרה החריג בו ניתן לשקול שחרור של שוהה שלא כדין". כך גם בענייננו.
לא השתכנעתי כי קיימים בנסיבות העניין טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים את שחרורו בערבות של המוחזק.
המוחזק טוען כי יש לו אישה ישראלית, אולם הם מעולם לא פנו למשרד הפנים על מנת להסדיר מעמדו.

בעת"מ 2492/04 יורי קוסצ'וב נ' משרד הפנים ואח' פסק כב' השופט ד"ר עודד מודריק (בבית המשפט המחוזי תל – אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, פס"ד מיום 21.11.04) כי: "סעיף 1(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 מורה: מי שאינו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רשיון ישיבה לפי חוק זה. שיקול הדעת של שר הפנים להתיר רשיון לישיבת קבע לפי סעיף 2(א)(4), בהעדר קריטריונים המוגדרים בחוק, הוא רחב ביותר. אולם ברור שמסגרת שיקול דעת רחבה אינה היתר לתהליך קבלת החלטה שרירותי ואקראי, בבחינת הישר בעיני השר יֵיעַשֵה. אכן משרד הפנים גיבש מדיניות וקבע נהלים אחידים בהקשר של דיון בבקשות לרשיון ישיבה בישראל מכוח נישואין או חיי זוגיות, בנסיבות שאינן מאפשרות נישואין בישראל, עם אזרח ישראל. בבסיס המדיניות עומדים שיקולים הומניים של הגנה על התא המשפחתי ומניעת פירוקו על רקע מרכיב מקום המגורים של בני הזוג (בג"צ 754/83 רנקין ואח' נ' שר הפנים; עת"מ 1223/03 פרי נ' מ' הפנים).
"על פי הנחיות משרד הפנים בני זוג שאחד מהם שוהה בלתי חוקי בישראל, ובני הזוג מעונינים להינשא, בנישואין אזרחיים, יעשו זאת מחוץ לישראל. לאחר מכן עליהם להגיש בקשה ראשונית, שמכוחה, במשך חודש ימים לכל היותר, נבדקת כנות הנישואים על פניהם כדי לאפשר את כניסת בני הזוג לישראל ("נוהל קונסוליה") לתחילת תהליך בדיקה מבוסס יותר ("נוהל מדורג"). נוהל דומה הוחל על בני זוג החיים כידועים בציבור. על פי הנוהל, בני זוג שאחד מהם בעל אזרחות ישראלית, והאחר זר, מצהירים בפני
משרד הפנים על היותם "ידועים בציבור". בן הזוג הזר יוצא את תחומי ישראל למשך חודש ימים, במהלכם עורך משרד הפנים את בדיקות כנות הקשר. אם מגיע המשרד למסקנה כי הבקשה, על פני הדברים מוצדקת, חוזר בן הזוג לתחומי ישראל, והזוג נכנס ל"נוהל מדורג" המאפשר שהות חוקית בישראל. הנוהל התגבש בעקבות פסיקתו של בית המשפט העליון, כי יציאתו מהארץ של בן הזוג הזר למשך חודשים ארוכים, עד שתתקבל הכרעה בעניינו, אינה מידתית (בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים פ"ד נג(2), 728, 775-776. להלן: "

פסק דין
סטמקה")... הנוהל אמור, מחד גיסא, לענות על דרישת המידתיות, ומאידך גיסא לאפשר למשרד הפנים לקיים בדיקה אפקטיבית, שתבחין בין מקרי ההתחזות, נישואין או זוגיות פיקטיביים, לבין מקרים בהם הקשר הזוגי אמין ומבוסס. מכאן גם ההנחה, כי בגזירה של יציאה מן הארץ למשך 30 ימים, בעת שייערכו הבירורים הדרושים, יוכלו לעמוד רק מי שמתכוונים ברצינות לחיים המשותפים, ולא נתלים בתירוצים למטרות אחרות... מרכיב נוסף של הנוהל המוחל הן על הטוענים למעמד של "ידועים בציבור" והן על מי שנשאו מחוץ לישראל הוא ש"נוהל קונסוליה" חל רק על מי שהצהיר על הסטטוס שלו או נישא בטרם נעצר בגין שהייה בלתי חוקית, ובטרם הוצא נגדו צו הרחקה מישראל. כך מנסה משרד הפנים להבחין בין מי שבאמת ובתמים מבקש לקיים חיי זוגיות עם אזרח או אזרחית ישראלים, לבין מי שמתחזה לכזה. ואכן, ההגיון דורש, שאדם שמצהיר על חיי זוגיות לאחר שנעצר וחרב ההרחקה מישראל מאיימת עליו, מעורר את החשד שהוא עושה כן רק כדי למצוא דרך להישאר בישראל, בלי שיש להצהרתו יסוד. אין ספק שהמציאות מחייבת את משרד הפנים לסנן את המוץ מן התבן (בג"צ 3439/01 אפריימוב נ' מש' הפנים)". מאחר ובני הזוג לא פנו למשרד הפנים עובר למעצרו של המוחזק – לא מצאתי כי יש בנישואין כשלעצמם משום עילה לבטל את צו המשמורת. בעת"מ 1722/03 ולרי יבטוחוב נ' שר הפנים ואח', בבית המשפט המחוזי בת"א בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, פסקה כב' השופטת שרה גדות (החלטה מיום 16.11.03) כי "מיסוד קשר הזוגיות באמצעות נישואין, הוא כשלעצמו, איננו יכול לבסס נימוק בלעדי לביטול צו ההרחקה ואף לא כנימוק להוכחת אי סבירות שיקול דעתם של המשיבים."
ולענייננו – על רעיית המוחזק והמוחזק להגיש עתירה מינהלית כנגד צו ההרחקה, שאז תבדקנה טענות המוחזק.
לאור כל האמור לעיל - הנני מאשרת את צו המשמורת בלא שינויים.
שרון לארי-בבלי
, עו"ד
בית – הדין

הערה: על החלטה זו ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

??

??

??

??
מדינת ישראל

בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין









בית דין משמורת של שוהים שלא כדין / סיביליו טאודרוס נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 12/12/2005)