פסקי דין על דוד סימה/שגית

2649/04 פ     26/04/2006




פ 2649/04 מדינת ישראל נ' דוד סימה/שגית




1
בתי המשפט

פ 002649/04
בית משפט השלום נצרת
26/04/2006
תאריך:
כב' הנשיא כתילי תאופיק
בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

נגד
1 . דוד מיכל - הותלו ההליכים
2 . דוד סימה/שגית

3 . דוד אברהם - הותלו ההליכים

הנאשם/ים

בשם המאשימה: עו"ד שרוני

הנאשמת מס' 2: בעצמה ובאמצעות ב"כ עו"ד מחאג'נה

נוכחים:

הכרעת דין

1. 1. כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום מתוקן אשר מייחס לה עבירה של שיבוש מהלכי משפט עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין התשל"ז- 1977.

2. 2. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, הנאשמת הנה קרובת משפחתה וחברתה של מיכל דוד (להלן: "מיכל") ובמועד הרלבנטי לכתב האישום לא היה למיכל רשיון נהיגה תקף. בתאריך 6/7/02, נהגה מיכל ברכב השייך לבעלה אברהם דוד (להלן: "דוד") בסמוך למשוב מגן שאול. בעת שנהגה מיכל בחוסר זהירות ובקלות ראש, היא התנגשה בעמוד חשמל (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפגעו הנאשמת ומיכל, הרכב ניזוק ונגרמה הפסקת חשמל במושב מגן שאול.
בעקבות התאונה, הזעיקה מיכל את בעלה, אברהם,למקום. אברהם הציע כי הוא יקח על עצמו את האחריות לתאונה ואמר לנאשמת ולמיכל כי ימסרו במשטרה שהוא נהג ברכב. בעקבות הדברים, אכן מסרה הנאשמת הודעה במשטרה לפיה, אברהם הוא זה שנהג ברכב בזמן התאונה.

3. 3. הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן אך ביקשה לקבל את הודאתה ללא הרשעה ולפיכך, נשלחה לקבלת תסקיר שירות המבחן בטרם הרשעה.

4. 4. מתסקיר שירות במבחן עולה כי הנאשמת הנה בת 27, אם לשניים ועובדת כמזכירה רפואית בבית חולים העמק. הנאשמת מסרה בפני
שירות המבחן כי, בזמן ביצוע העבירה, היא פעלה מתוך העדר שיקול דעת הולם ומחוסר הבנה למשמעות הפלילית שבמעשיה.

5. 5. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת נמרצת, דעתנית ויודעת להציב לעצמה מטרות נורמטיביות ואף להשיגן בדרכים לגיטימיות. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת מקיימת שגרת יום נורמטיבית ומגלה יציבות תעסוקתית ובמצב זה, לא ראה השירות צורך להתערבות טיפולית בחייה.

6. 6. שירות המבחן מסר כי הוא שקל אפשרות להמליץ על ענישת הנאשמת במסגרת צו של"צ בהיקף של 140 שעות. אולם, לדברי הנאשמת, לא תוכל למצוא את הזמן הפנוי לביצוע השל"צ. במצב דברים זה, מסר השירות, כי הוא לא יוכל להביא בפני
בית המשפט המלצה לשל"צ או למבחן ולא ניתן יהיה להתייחס לסוגיית אי הרשעתה.

7. 7. התובע ביקש להרשיע את הנאשמת והפנה לעובדה כי שירות המבחן לא המליץ על אי הרשעתה. התובע טען כי מדובר במכת מדינה וביקש להטיל על הנאשמת עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס..

8. 8. הסניגור הפנה לעובדה שהנאשמת הודתה במיוחס לה ולעובדה שהיא עובדת בבית חולים. בנוסף לכך, ביקש הסניגור להפנות את הנאשמת בשנית לשירות המבחן על מנת לבדוק את אי הרשעתה והצהיר מפי מרשתו שהיא מסכימה לשל"צ.

9. 9. סבורני כי אין כל עילה להפניית הנאשמת בשנית לשירות המבחן. הנאשמת קיבלה את הזדמנותה לשטוח את נסיבותיה בפני
השירות, ככל הנראה מסקנת השירות לא הייתה לרוחה ועתה היא באה בפני
, ובאמצעות סניגורה, דורשת להופיע בפי שירות המבחן כמעין מקצה שיפורים.

10. 10. כאשר עסקינן בנאשמים בוגרים, הכלל הוא הרשעה והיוצא מן הכלל הוא אי הרשעה וזאת כאשר קיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן אשר מצדיקות סטיה מן הכלל. בבואו לדון בשאלת הרשעת נאשם נדרש בית המשפט לבחון את עינינו האידווידואלי של כל נאשם, האפשרות לשיקום הנאשם, נסיבותיו האישיות, מהות העבירה, הצורך בהרתעה ואף שיקולי קורבן העבירה.
לאור האמור קבעה הפסיקה מבחן בן שני תנאים להימנעות מהרשעה, אשר נדון בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(3), 337 מפי כב' השופטת דורנר:

"הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים:
ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

11. 11. במקרה דנן, לא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות סטייה מכלל ההרשעה. בנוסף, התנאים המצטברים שנקבעו בהלכת כתב לעיל, לא מתקיימים בעניינה של הנאשמת.

12. 12. לא מצאתי כי ההרשעה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשמת. הסניגור לא טען לקיומה של פגיעה כגון דא והסתפק בציון העובדה כי הנאשמת עובדת בבית חולים. יתרה מזו, מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשמת נמצאת במסגרת תעסוקתית יציבה כמזכירה רפואית בבית חולים העמק, והנאשמת עצמה לא הביעה בפני
השירות כל חשש מפני פגיעה זו או אחרת בעתידה המקצועי. יוצא אפוא, שהנאשמת לא טענה ולא שכנעה אותי כי הרשעתה בדין יכול שתביא פגיעה חמורה באפשרויות תעסוקתה העתידית או בשיקומה.

13. 13. כמו כן, סוג העבירה בה מואשמת הנאשמת אינו מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על הרשעה מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים. אין להכביר מלים על חומרת העבירה המיוחסת לנאשמת ולעובדה שהיא אכן הפכה למכת מדינה. אמנם, הנאשמת נטלה אחריות על מעשיה, אך נטילת האחריות אין בה כשלעצמה להצדיק את אי הרשעתה והיא תישקל במסגרת שיקולי הענישה.

14. 14. אשר על כן הגעתי לכלל מסקנה, כי במקרה דנן, לא מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאת דופן אשר מצדיקות את אי הרשעת הנאשמת. לפיכך, הנני מרשיע את הנאשמת בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום כ"ח בניסן, תשס"ו (26 באפריל 2006) במעמד הצדדים.

כתילי תאופיק
- נשיא

התובעת לעונש: חוזרת על טיעוניי לעונש.

הסניגור לעונש: הנאשמת עובדת בבית חולים. היא אם לשני ילדים קטינים, בן שנה ובן שנתיים. בעלה של הנאשמת נכה בשיעור של 100% והיא דואגת לעניינים. העבירה המיוחסת לנאשמת לא עבירה שנחשבת כמכת מדינה, הנאשמת חזרה למשטרה מרצונה הטוב והחופשי ומסרה הודעה. מבקש מכל הנסיבות האישיות של הנאשמת להתחשב ולהסתפק במאסר על תנאי.

החלטה

למתן גזר דין ליום 27.4.06 בשעה 09:00.

ניתנה היום כ"ח בניסן, תשס"ו (26 באפריל 2006) במעמד הצדדים.

כתילי תאופיק
- נשיא








פ בית משפט שלום 2649/04 מדינת ישראל נ' דוד סימה/שגית (פורסם ב-ֽ 26/04/2006)