פסקי דין על שלומי פירי | פסקי דין על שושנה פירי | פסקי דין על יעקב אלפיה | פסקי דין על רחל אלפיה | פסקי דין על שפרה בוזו | פסקי דין על פרי ושות' אדריכלים | פסקי דין על יהונתן פרי |

19706/04 א     23/04/2006




א 19706/04 שלומי פירי , שושנה פירי , יעקב אלפיה, רחל אלפיה, שפרה בוזו נ' פרי ושות' אדריכלים בע"מ, יהונתן פרי




49
בתי המשפט
א 019706/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
23/04/2006
תאריך:
כב' השופטת דודקביץ אסתר

לפני:

1 . שלומי פירי

2 . שושנה פירי

3 . יעקב אלפיה

4 . רחל אלפיה

5 . שפרה בוזו

בעניין:
התובעים
עו"ד תדהר צור

כולם ע"י ב"כ
נגד
1 . פרי ושות' אדריכלים בע"מ

2 . יהונתן פרי
הנתבעים
עו"ד דורון לפק

שניהם ע"י ב"כ
פרי ושות' אדריכלים בע"מ

ובעניין:
התובעת שכנגד
עו"ד דורון לפק

ע"י ב"כ
נגד
שלומי פירי


הנתבע שכנגד
עו"ד תדהר צור

ע"י ב"כ
פסק דין


1. הצדדים, העובדות והמחלוקת

לפני תביעה ותביעה שכנגד.
ואלו העובדות הצריכות לענייננו:
התובעים 1-5 הינם אנשים פרטיים, אשר בנו בכפר שלם שלושה בתים פרטיים במסגרת פרויקט "בנה ביתך" לשיקום השכונה.
הנתבעת מס' 1 ומנהלה - הנתבע מס' 2 עוסקים באדריכלות ובתכנון, והנתבע מס' 2, מר יהונתן פרי
, הינו אדריכל, אשר הועסק מטעם חב' חלמיש כאחד האדריכלים שעסקו בתכנון הבתים באותו פרויקט.
ביום 16/11/94 נחתמו בין הצדדים (קרי- בין נתבעת מס' 1 לבין התובעים 1-2, 3-4 ו- 5) שלושה חוזים, בהתאמה, לביצוע עבודות תכנון ופיקוח של 3 בתים צמודי קרקע בכפר שלם.
התובעים טענו, כי נכנסו לבתיהם החדשים בסוברם, כי כל התוכניות הוגשו וכי כל ההיתרים נתקבלו וכי הבנייה הושלמה כדין, אלא שהנתבעים הסתירו מהם את העובדה, כי יש לקבל היתר בניה לפרגולה וכי היתר כזה לא התקבל בפועל, וזאת למרות ההסכמים שנכרתו בין הצדדים, שכללו גם את בניית הפרגולה, ועל כן נדהמו, משהתחוור להם כי הוגשו נגדם כתבי האישום בגין בניית הפרגולות בבתיהם ללא היתר.

לטענת התובעים הם פנו אל הנתבעים, והנתבע מס' 2 הסכים להתאים את תוכניות התכנון לנדרש עפ"י החוק ללא תשלום נוסף, ברם בהמשך ניצל את הלחץ הנפשי, שבו היו נתונים התובעים, ודרש תשלום נוסף של 2,788 ₪ וכן סכום נוסף של 1,500 ₪ כתשלום עבור מהנדס חלופי.
הנתבע מס' 2 מצידו הצהיר, כי מעולם לא הסכים שהנתבעת מס' 1 תבצע תיקונים בתוכניות חינם אין כסף וכי סוכם במפורש עם התובע מס' 1, כי הנתבעת תקבל שכר עבור העבודה שתבצע לפי שעות עבודה בפועל.
זאת ועוד. לטענתו, מעולם לא הופעל כל לחץ על התובע מס' 1, אשר לא היה חייב לפנות דווקא לנתבעת לשם טיפול בהכנת תוכניות להיתרי בנייה לפרגולה.
עוד טענו התובעים, שגם התוכניות המתוקנות לא הוגשו בזמן לעיריית ת"א ע"י הנתבעים ובשל כך הורשעו התובעים בדין ונגזרו עליהם קנסות והם אף נאלצו לפרק את הפרגולות שנבנו.

לפיכך הוגשה התביעה על סך 229,040 ₪ וזאת ביום 4/2/04, כשבפי התובעים טענות כלפי הנתבעים בגין הפרת ההסכמים, תרמית, מצג שווא ורשלנות.
בתביעתם עתרו התובעים לפיצוים בגין התשלומים ששולמו לנתבעים, בגין הוצאות כלליות, בגין ההוצאות שנגרמו עקב פירוק והרכבת הפרגולות, בגין תשלום מע"מ שנדרש ע"י הנתבעים בניגוד למוסכם, בגין קנסות פליליים ששולמו על ידם, בגין עוגמת נפש, בגין אבדן ימי עבודה ובגין נזקים בריאותיים שונים.

הנתבעים הגישו כתב הגנה וטענו להתיישנותם של חלק מהנזקים הנתבעים ולרבות השבת המע"מ על הסך של 3,500$, ששולם לנתבעים בגין תכנון בתיהם.
עוד טענו הנתבעים, כי התובעים הם שביקשו למחוק את תכנון הפרגולות מתוכניות הבניה המקוריות, וזאת במטרה לחסוך בהוצאות ובאגרות, לאור כוונתם לבנות את הפרגולות לאחר שיתקבלו היתרי הבניה ולאחר שימסרו לידיהם הבתים.
הנתבעים הוסיפו וטענו, כי התוכניות המקוריות התייחסו לפרגולה (מצללה) בלבד ואולם התובעים חרגו מהתוכניות המקוריות. כשביקשו הנתבעים לבקשת התובעים לתקן את התוכניות עפ"י מה שנבנה בשטח, התברר שהתובע מס' 1 לא מסר מידות נכונות של המבנה. זאת ועוד. התובע לא שילם את הסך של 2,788 ₪, חרף התחייבותו המפורשת לעשות כן ולפיכך הודיע נתבע 2 לעיריה ביום 10/9/01, כי הנתבעת אינה לוקחת אחריות כמגישת הבקשה, מאחר ששכרה לא שולם.
לפיכך הוגשה על ידי הנתבעים גם תביעה שכנגד על הסך של 3,370 ₪, וזאת בגין התחייבותו של מר שלומי פירי
, הנתבע שכנגד, לשלם את הסך של 2,788 ₪ בגין התוכניות הנוספות.
יצוין, כי התביעה שכנגד הינה גלגול שני של תביעה, שהוגשה בזמנו ע"י הנתבעים ואשר נמחקה בהסכמה לאור המלצת ביהמ"ש, תוך התחשבות בסכום התביעה - מחד גיסא ובנטל הבאת הראיות להוכחתה - מאידך גיסא.

אין חולק על העובדות העיקריות המפורטות לעיל. עיקר טענתם של הנתבעים נסובה אפוא על התוכניות השניות, שהוגשו לרשויות ביום 11/1/96, לפיהן נמחקו הפרגולות ועל סמכן ניתנו היתרי הבניה. מכאן חלוקים הצדדים. בעוד שהתובעים טוענים, כי הדבר נעשה שלא על דעתם ובניגוד להתחייבותם של הנתבעים, הרי שהנתבעים טוענים, כי הדבר נעשה לבקשתם המפורשת של התובעים (באמצעות נציגם, התובע מס' 1, מר שלומי פירי
) ולא זו בלבד, אלא שמר שלומי פירי
אף נטל את התוכניות המתוקנות לצורך החתמתן על ידי התובעים ולצורך הגשתן לחב' חלמיש ולעירייה.
עובדות אלו מוכחשות מכל וכל ע"י התובעים.

בשלב קדם המשפט נבחנו התוכניות השניות האמורות, אשר חזויות כחתומות ע"י התובעים, ואולם משכפרו התובעים, כמו גם הנתבעים, כי חתמו על אותן תוכניות בשם מבקשי ההיתר, התמנה הגרפולוג המשפטי, מר יצחק חגג, כמומחה מטעם ביהמ"ש, ובחוות דעתו מיום 4/8/05 קבע המומחה, כי קיימת סבירות גבוהה מאוד שהחתימות בבקשה להיתר מיום 11/10/96 לא נחתמו ע"י התובעים ולא ע"י הנתבע מס' 2 ואף לא ע"י גב' בלה טל, אשר תכננה את שלד הבניין. עוד נקבע בחוות הדעת, כי קיימת סבירות גבוהה שחמשת החתימות שבמחלוקת נחתמו ע"י אותו אדם.

2. העדים

חמשת התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית, בהם נטען, כי מי שטיפל בכל העניינים הרלוונטיים הוא התובע מס' 1, מר שלומי פירי
(להלן: "שלומי"). יצוין, כי התובעת מס' 4, גב' אלפיה רחל, טענה אמנם בתצהירה, כי מי שבקיא בחומר הם שלומי ובעלה, מר יעקב אלפיה
, הוא התובע מס' 3, ואולם התובע מס' 3 לא הצליח בחקירתו הנגדית אפילו לאשר כי הוא יודע במה מדובר, כמו גם לא הצליח לאשר שקרא את תצהיר עדותו הראשית או אפילו שזה הוקרא לו.
גם תצהירה של התובעת מס' 4 קרס מניה וביה בחקירתה הנגדית מטעמים דומים. עובדות אלו לא הפריעו לתובעים לטעון בסיכומיהם בכתב ש"לא נמצאו סתירות כלשהן בין עדותם של התובעים וכולם היו מהימנים על בית המשפט" (סעיף 12 לסיכומי התובעים).
בעניין זה ולמעלה מן הצורך אציין, כי ביהמ"ש לא התרשם כלל ועיקר שהנתבע "השפיל מבטו ארצה מרוב בושה וכלימה, כאשר התובעים העידו בבית המשפט ולא יכול היה להסתכל בעיניהם", כנטען ע"י התובעים בסיכומיהם (שם).
מכאן שעיקר יהבם של התובעים מושתת על עדותו של שלומי לבדה.

יצוין עוד, כי התובע מס' 3 טען בתצהירו להחמרת מצבו הבריאותי בשל הנסיבות, וטענות דומות היו בפיה של התובעת מס' 4, גב' אלפיה רחל, ואולם משלא צירפו תובעים אלו כל חוות דעת רפואית שהיא, לא הורשו אותם תובעים להוכיח כל דבר שברפואה.

מטעם הנתבעים העידה גב' איריס קולטון, הנדסאית ארכיטקטורה, אשר עבדה כשרטטת
אצל הנתבעים בשנת 2001 ואשר התבקשה להתאים את התוכניות נוכח בנייתן של הפרגולות.
כמו כן העיד ונחקר הנתבע מס' 2, מר פרי יהונתן (להלן: "פרי").

3. האם הפרו הנתבעים את ההסכמים שנכרתו עם התובעים?

כאמור לעיל, נתגלעה מחלוקת עובדתית בין הצדדים לאשר הוסכם ביניהם בכל הנוגע לעבודות תכנון הבתים.
מהראיות שהובאו לפני עולה, כי אין מחלוקת שבשלב ראשון נפגשו כל התובעים עם פרי, העלו את בקשותיהם ומאוויהם לגבי הבתים המתוכננים ובאותה פגישה או שתי פגישות ראשוניות הציע פרי לתכנן גם סוכה, אשר תיוותר למשך כל השנה בבתים שיבנו ובהתאם אכן הוכנו תוכניות תכנון על ידי הנתבעים ואלו נחתמו ע"י התובעים (ראה: נספחי ב' ל-
ת/1).
עוד אין חולק, כי התובעים חתמו על הסכמים לתשלום הסך בש"ח, השווה ערך ל- 3,500$ בגין עבודות התכנון, ובהמשך אישרו בחתימתם, כי תוספת המע"מ על סכום זה תשולם בהתאם להחלטת חב' חלמיש.
עוד אין חולק, כי אכן סכום המע"מ שולם גם שולם בשלב מאוחר יותר, כפי שעולה מהקבלות שצורפו לתצהירו של שלומי כנספח ד'.

יצוין, כי כל התשלומים בוצעו בשנים 94-97 ולפיכך טענתם של הנתבעים להתיישנות התביעה בגין כל סכום ששולם עד ליום 4/2/97 - דינה להתקבל.

זאת ועוד. לטענת הנתבעים ההסכמים הראשוניים שנחתמו עם התובעים ביום 16/11/94, לפיהם נקבע שכר הנתבעים בסך 3,500$ כולל מע"מ, היו שגויים בשל טעות דפוס ולפיכך נחתמו הסכמים נוספים בין הצדדים. במעמד החתימה על אותם הסכמים נקבע, כי נושא שכר הטרחה יוסדר סופית בחלמיש (נספח א' ל- נ/3) ולאחר הבירור בחלמיש תוקנו ההסכמים והתובעים חתמו ליד התיקונים (נספחי ב' ל- נ/3).
מששילמו התובעים את סכום המע"מ, לאחר שאישרו בחתימתם את הסכמתם לתוספת המע"מ על הסך של 3,500$, ומשטען שלומי סתמית בסעיף 21 לתצהירו, כי תוספת המע"מ שולמה "עקב הפעלת לחצים עלינו" וללא כל פירוט, ראיה או אסמכתא ומשהובהר, כי התובעים יכולים היו לפנות למשרד אדריכלים אחר, שעבד עם חלמיש באותו פרויקט, ומשעולה מתצהירו של שלומי שהסכומים שולמו למעלה מ- 7 שנים לפני הגשת התביעה, הרי שדין התביעה בגין כך להידחות.

4. האם הוגשו התוכניות השניות ללא הפרגולות ללא ידיעת התובעים והסכמתם?

שאלה זו נוגעת לעצם לבה של המחלוקת בתיק הנדון.
כאמור לעיל, טוענים התובעים מחד גיסא, כי התוכניות השניות, מהן נמחקו הפרגולות, הוגשו ללא ידיעתם וללא הסכמתם, ומאידך גיסא טוענים הנתבעים, כי שרטוט הפרגולות נמחק מהתוכניות השניות לבקשת התובעים וכי אלו נמסרו לידיו של שלומי לצורך החתמתן והגשתן (ראה: סעיפים 26-36 ל- נ/3).
עיקר טרונייתם של התובעים נסובה על כך שהנתבעים כשלו בתכנון התוכניות, לאחר שביום 11/1/96 הגישו תוכניות מתוקנות, מהן נגרעו הפרגולות, ואשר נשאו חתימות מזויפות של התובעים. התובעים טענו מפורשות, שפרי זייף את חתימות כולם אחד לאחד (ראה: סעיפים 22-24 לתצהירו של שלומי - ת/1).
פרי הכחיש בתצהירו ובחקירתו בביהמ"ש, כי זייף את חתימות התובעים וטענתו זו נתמכת בחוות דעתו של יצחק חגג. יצוין, כי הצדדים לא ביקשו לחקור את מר חגג על חוות דעתו, ומכאן כי לא כפרו במסקנותיו.
גם גב' קולטון, אשר עבדה בזמנו במשרדם של הנתבעים, ואשר אין לה כל אינטרס ישיר בתוצאותיו של התיק הנדון, הבהירה בחקירתה הנגדית ברחל בתך הקטנה, כי:
"הלקוח חותם על התוכניות. אין מצב שאנחנו חותמים על התוכניות במקום הלקוח..." (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 7-8).

לאחר שבחנתי את כל הראיות שנפרסו לפני ולאחר שהתרשמתי מן העדים שנחקרו לפני, החלטתי להעדיף את גרסתם של הנתבעים על פני אלו של התובעים וזאת מן הטעמים הבאים:
ראשית- כשנשאל שלומי במפורש, האם סוכם כי הוא זה אשר יקח את התוכניות לחלמיש ולעיריית ת"א, לא שלל כי כך הוסכם (ראה: עמ' 15 לפרוטוקול שורות 1-5).
זאת ועוד. לטענת הנתבעים התוכניות (מהן נעדרו הפרגולות) נמסרו לידיו של שלומי, כפי שהדבר נעשה גם לגבי תוכניות אחרות שהוגשו (ראה: עמ' 30 לפרוטוקול שורות 8-12). אמנם שלומי כפר בקבלת אותן תוכניות שבמחלוקת לצורך העברתן לרשויות, ואולם הודה, כאמור, כי עשה כן לגבי שאר התוכניות ומכאן שההיגיון איננו דוחה את האפשרות שכך היו פני הדברים גם לגבי התוכניות האמורות.
יתרה מכך- אין חולק, כי בסעיף 2 ג' להסכם נכתב במפורש, כי על הנתבעת למסור למזמין (התובעים) שני סטים של המסמכים - אחד לשם ביצוע ואחד לשם הגשת בקשה להיתר בנייה. רוצה לומר- התובעים הם האחראים להגשת המסמכים לצורך קבלת ההיתר אליבא דהסכם.

שנית- נתגלעו סתירות ופרכות בגרסתו של שלומי. כך טען שלומי בחקירתו הנגדית, כי אין כל הבדל בין סככה לבין פרגולה (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 17-18), כי לצורך הקמת הפרגולות נעזר בקבלן ספציפי לבניית פרגולות בשם "שמים ירוקים" (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 6-10) וכי בניית הפרגולות נעשתה כשנה וחצי עד שנתיים לאחר שנכנס לבית (שם, בשורות 13-14), בעוד שבטיעוניו לעונש בביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א טען, כי יש הבדל משמעותי בין סככה לבין הפרגולה שבנה (ראה: נ/2), כי הפרגולה נבנתה ע"י הקבלן שבנה את הבית וכי הפרגולה הייתה חלק מהבית כבר במועד הכניסה אליו (ראה נספח ט' ל- ת/1) וכך גם בסעיף 21 לכתב התביעה ובסעיף 11 לתלונתו של התובע לוועדת האתיקה של המהנדסים והאדריכלים (נספח י"ז ל- ת/1). מוכן כי גרסתו המוקדמת אינה יכולה לעמוד גם נוכח העובדה, שניתן לבתים היתר איכלוס (ט' 4), כאשר זה לא היה ניתן, לו נבנו הבתים על תוספותיהם ובניגוד להיתרי הבניה המקוריים.

זאת ועוד. בעוד שבחקירתו הנגדית סירב שלומי להודות שבדיון שהתקיים בביהמ"ש לעניינים מקומיים בנובמבר 2001 הוא ידע כבר על ניתוק הקשר בינו לבין הנתבעים, הרי שהשיב שוב ושוב, כי אין הוא זוכר, האם דיבר עם פרי עובר לדיון (ראה: עמ' 20 לפרוטוקול שורות 10-19), וזאת למרות שכבר בחודש ספטמבר 2001 הודיע פרי לעיריית ת"א ולתובעים על ניתוק הקשר בין הצדדים (ראה: נספח ז' ל- נ/3, כמו גם עדותו של שלומי במסגרת הדיון בבר"ל, לפיה הוא פנה לפרי רק לאחר שהוא הורשע - נ/2).
כך גם בחקירתו הנגדית טען שלומי, כי לא הוגש נגדו כתב אישום בשל הפרת צו שיפוטי (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 19-20), וזאת חרף העובדה שהוא עצמו צירף כנספח י"ג לתצהיר עדותו הראשית את כתב האישום האמור.

שלישית- בחקירתו הנגדית הבהיר שלומי, כי לא הציג לקבלן הפרגולות תוכניות עבודה (ראה: עמ' 15 לפרוטוקול שורות 17-19) ועובדה זו תומכת בכך שלא היו בידי התובעים תוכניות, שבהן מופיעות הפרגולות משאלו נמחקו וכן יש בכך משום תמיכה לטענת הנתבעים, כי התובעים בנו שלא בהתאם לתכנון הראשוני, אלא חרגו מכך בצורה משמעותית, כפי שעולה מחקירתו של פרי בביהמ"ש (עמ' 31 לפרוטוקול שורות 10-13; עמ' 32 לפרוטוקול שורות 20-22; עמ' 36 לפרוטוקול שורות 1-2) ומכתבי האישום שהוגשו נגד התובעים ואשר צורפו לתצהיריהם (נספחי ז' ל- ת/1). גם התובעת מס' 5, גב' שפרה בוזו
, אישרה בחקירתה הנגדית, כי פרי הבטיח שתהיה "סוכה" בבית, אך בפועל היא לא בנתה סוכה (וראה: עמ' 25 לפרוטוקול שורות 13-14).
למותר לציין, כי התובעים לא צירפו כתבי אישום מתוקנים וכי ממסמכי ביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א, אשר צורפו לתצהיריהם, עולה כי התובעים הודו בעובדות כתבי האישום שצורפו לתצהירים.
לא זו אף זו. התובעים לא טרחו להציג תמונות של המבנים שנבנו על מנת להפיס את דעתי, כי אכן כל שנבנה היה מצללות ותו לא.
יצויין, כי העובדה שבעל דין יכול היה להביא עדויות וראיות לתמיכה בטענותיו, ולא עשה כן, מעוררת מדרך הטבע את החשד, כי הוא חושש מעדותם ומחשיפתם לחקירה שכנגד, ואי הבאת עדים והראיות יוצרת הנחה לרעתו, לפיה עדותם היתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, ואח', פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595,
602).

רביעית- התובעים הסכימו לשלם לנתבעים תשלום נוסף עבור תוכניות, הכוללות את הפרגולות ואת תוספות הבניה שנבנו לאחר הכניסה לבתים, ואשר שימשו עילה להגשת כתבי האישום, למרות שלטענתם, כבר נעשו תוכניות בהתאם ו/או היו צריכות להיעשות תוכניות, התואמות את הבניה הנדונה, והדבר תומך בגרסתם של הנתבעים. ודוק- שלומי הבהיר בחקירתו הנגדית, כי הסיבה היחידה, בגינה לא בוצע התשלום בגין תוכניות נוספות אלו היא, כי לגרסתו התשלום היה אמור להיות מבוצע לצורך קבלת היתר בניה ומשלא ניתן היתר, לא ביצע הנתבע את חלקו ולכן לא שולם שכרו (ראה: עמ' 18 לפרוטוקול שורה 27 עד עמ' 19 לפרוטוקול שורה 18).

חמישית- לטענת פרי הפרגולות נמחקו מהתוכניות הראשונות והתוכניות השניות הוגשו ללא הפרגולות לבקשת התובעים, כיוון שהתובעים "תכננו לבנות בעתיד חלקי מבנים אשר לא ניתן לקבל עליהם היתרי בניה מאחר והם בניגוד לתוכניות בנין ערים" (ס' 30 ל- נ/3) ובחקירתו הנגדית הפנה פרי לאותו מסמך שיצא ממשרדי עיריית ת"א, לפיו התב"ע לא מאפשרת בניית פרגולות ואשר מוען לתובעים, ואולם התובעים סירבו לאפשר הגשת אותו מסמך (ראה: עמ' 29 לפרוטוקול שורה 15 - עמ' 30 לפרוטוקול שורה 7; עמ' 34 לפרוטוקול שורה 29 - עמ' 35 לפרוטוקול שורה 9).

שישית- כשנשאל שלומי, האם הוא הבין מחלמיש שאפשר יהיה לבנות בעתיד את הפרגולות ללא היתר (דבר שיכול להסביר את בקשתם של התובעים למחיקת הפרגולות מתוכניות ההגשה), לא שלל זאת שלומי והשיב, כי אין הוא זוכר דבר כזה והתחמק בתשובותיו (ראה: עמ' 20 לפרוטוקול שורות 23-30) ולעומת זאת בטיעוניו לעונש בביהמ"ש לעניינים מקומיים טען במפורש וברחל בתך הקטנה, כי קיבל הסברים בחלמיש, כי יוכלו בעתיד לבנות פרגולות ללא היתר (ראה: נספח ט' ל- ת/1 - בעמ' 17 לפרוטוקול אותו מסמך). ודוק- בטיעוניו לעונש באותו שלב, והגם שלגרסתו לא זכה לכל התייחסות מצד הנתבע באותה עת, לא איזכר שלומי את מחדליהם ו/או מעשיהם של הנתבעים, כביכול, ולו כעילה להפחתת העונש, וזאת אף לא בחצי מילה.

שביעית- עד שהוגשה אותה תביעה "קטנה" ע"י הנתבעים לא טרח התובע להגיש כל תביעה או מכתב דרישה וזאת במשך מספר שנים. כשנשאל על כך שלומי בביהמ"ש, טען כי עדיין התנהלו דיונים בביהמ"ש לעניינים מקומיים בשנת 2003 וכי עדיין נזקיו לא התגבשו, למרות שהגיש תביעה, שכן הוא עדיין "מפסיד ימי עבודה..." (ראה: עמ' 21 לפרוטוקול שורות 5-22). לעניין זה יש להזכיר, כי שלומי הוא סוכן ביטוח במקצועו, כי השכיל להגיש 3 תביעות בשנים האחרונות ומכאן שהגשת תביעות, דרישות או מכתבים אינן חזון בלתי נפרץ במקומותיו.

שמינית- למרות שטען התובע לקיומם של נזקים כספיים, ואף טען כי ניתנה לו קבלה, ולו ע"י קבלן הפרגולות (ראה: עמ' 15 לפרוטוקול שורות 11-12), הרי שהתובעים לא הציגו, ולו בדל של קבלה, בגין כל הנזקים הכספיים הנטענים על ידם, להוציא התשלומים לנתבעים והקנסות הפליליים ששולמו על ידם. ויוזכר- הלכה מושרשת היא, כי יש להוכיח הן את עצם קיומו של הנזק המיוחד והן את גובהו (וראו: ע"א 355/80 אניסימוב נ' טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809; ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים והפקות נ' עטרי, פ"ד נא(5) 241, 255).

הדברים מגיעים לכדי אבסורד, כאשר נשאל שלומי לגבי הימצאותה של קבלה בגין תביעתם להחזר התשלום עבור שכר טרחת עו"ד כשהשיב:
"אמורה לצאת. אני משלם כל הזמן ואמורה לצאת חשבונית. כל הזמן יוצאות חשבוניות, אך זה עדיין לא הסתיים" (ראה: עמ' 22 לפרוטוקול שורות 5-7).

לסיכומיהם בכתב צירפו התובעים 3 קבלות, שהוצאו ע"י ב"כ התובעים לתובע 1 ולתובע 5 (שאינן תואמות בסכומיהן לסכום הנתבע), וזאת בגין "מקדמה בגין טיפול בתביעה", בגין "יעוץ משפטי" (ללא פירוט) וקבלה שלישית בגין משיכה מפיקדון של הוצאות משפט שנפסקו. אין צורך להכביר מילים על האיסור, החל על הגשת ראיות בשלב הסיכומים, ומקל וחומר הם הדברים, משהתובעים אף לא טרחו להגיש כל בקשה שהיא בעניין זה ו"הגניבו" את הקבלות כבדרך אגב (וראה: ע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא, פ"ד מג(1) 714, 719).

לא זו אף זו. התובעים טענו, כי שילמו סך של 10,000 ₪ למהנדס שפגשו במסדרונות העירייה, אך אותו מהנדס עלום לא נותן קבלות (ראה עמ' 22 לפרוטוקול שורות 13-16), בעוד שאותו מהנדס, שלא הסכים לתת קבלה או אישור, כביכול, חתם על הצעת מחיר, שצורפה לתצהירי הנתבעים. טענה אבסורדית זו אינה עולה בקנה אחד עם הליכות המסחר, כמו גם עם ההיגיון הצרוף.

במאמר מוסגר יצוין, כי לפחות לגבי הקנסות השניים, אשר נגזרו בגין אי קיום צו ההריסה השיפוטי, אין לתובעים להלין אלא על עצמם, משלא יכולה להיות מחלוקת ששלומי פירק את הפרגולות חודשיים לאחר תום המועד שנקצב ע"י ביהמ"ש (ראה: נספח י"ג ל- ת/1).

זאת ועוד. שלומי לא היסס לטעון בתצהיר עדותו הראשית, כי נגרם לו נזק כספי בסך של 5,495 ₪ בגין "חלקם היחסי בפירוק הפרגולות" (ראה: סעיף 75.9 ל- ת/1), בעוד שבחקירתו הנגדית בביהמ"ש הסתבר, ששלומי ואחיו הם שפירקו את הפרגולות במו ידיהם וכמובן ללא כל תשלום לכל גורם חיצוני אחר (וראה: עמ' 22 לפרוטוקול שורות 17-18).
יתרה מזאת. משנתברר שהבניה שבוצעה ע"י התובעים בפועל חרגה מגדרי אותן פרגולות שתוכננו ע"י הנתבעים במסגרת התוכניות הראשוניות (וראה: כתבי האישום שהוצגו וכן עדותו של הנתבע בעמ' 36 שורות 1-2; 10-14), ממילא נקטע הקשר הסיבתי בין מעשיהם ומחדליהם הנטענים של הנתבעים לבין התוצאה של הגשת כתבי האישום והקנסות שנגזרו בעטיים.

תשיעית- מעדותה של גב' בוזו שפרה עולה, כי ה"הבטחה" לקיומה של פרגולה בכל בית שייבנה עבור התובעים ניתנה ע"י פרי בישיבה הראשונה, כאשר נפגשו כל הצדדים וכאשר הציע פרי מיוזמתו תכנון ראשוני של סוכה (וראה: עמ' 24 לפרוטוקול שורות 14-24) וכדבריה:
"אין לי נגדו כלום, הוא מאה אחוז בסדר והוא הסביר. הוא אמר לנו שהוא עושה שרטוט ראשוני מאפס. הוא הסביר לנו. הוא אמר אני גם יעשה לכם סוכה. "פרגולות שבעתיד, כשתרצו להוציא רישיון, בעתיד זה סיפור, ואני אחסוך לכם את זה, וכשיהיה לכם כסף ומתי שתרצו תוכלו להקים את הפרגולה, אבל שתהיה לכם את ההכנה לרישיון". ככה בדיוק הוא אמר..."
(ההדגשות שלי- א.ד.).

מכאן שהתובעים זכו, לכל היותר, לגרסתם שלהם- להבטחה כי יקבלו "הכנה לרישיון", כדי שבעתיד יוכלו להוציא רישיון ביתר קלות ולא הובטח להם, כי היתר בניה לפרגולה (או "רישיון" - בלשונם) ניתן בפועל, או למצער- ינתן.

עשירית- אין כל היגיון מסחרי או אחר לכך, שהנתבעים ימחקו מיוזמתם את הפרגולות ששורטטו בתוכניות הראשונות ויגישו את התוכניות השניות לעירייה, לצורך קבלת היתרי בניה ללא פרגולות וזאת אלא אם הדבר אכן נעשה לבקשתם של התובעים, על מנת לחסוך בהליכי תב"ע נקודתית ובהוצאות הכרוכות במתן ההיתר המיוחד (וראה: סעיפים 28-30 ל- נ/3). שינוי התוכניות על ידי מחיקת הפרגולות היה כרוך מבחינתם של הנתבעים בעבודה נוספת, שאיננה כרוכה בכל רווח מכל סוג שהוא לנתבעים.
לעניין זה יצוין, כי העובדה שהתוכניות הראשונות (אשר כללו את הפרגולות) נשאו את חתימותיהם של אדריכל התב"ע ואדריכלית שיקום השכונות, שומטת את הבסיס מטענתם של התובעים לכל התרשלות שהיא מצידם של הנתבעים, ומה עוד שלא הוכח הקשר הסיבתי בין מחיקת הפרגולות לבין גחמה או כל הפרת הסכם או רשלנות מצדם של הנתבעים.

זאת ועוד. קשה לי לקבל כסבירה את טענת התובעים, שהאדריכל פרי הסתכן בפגיעה חמורה בשמו הטוב ובשלילת רישיונו ע"י זיוף החתימות על גבי התוכניות, דבר שהיה מתגלה בנקל, ומקל וחומר הם הדברים משאין להצביע על כל רווח ממשי, הצפוי בגין מעשים פליליים אלו, וכדבריו-
"מי שהיתה כאן, איריס קולטון, היא שעבדה על התוכנית הזאת. לא שמעתי על מעביד שעושה עסקאות עם העובדים שלו כדי לעשות מעשים פליליים. עד היום תכננו 3,500 יחידות דיור ולא הייתי מסכן את שמי הטוב ולעבור על פליליים כדי לחתום על תוכנית כדי לקצר פרוצדורות. הרי מי שחתם על זה רצה לקצר פרוצדורות"
(עמ' 32 לפרוטוקול שורות 5-9).

5. התביעה שכנגד

אין חולק, ששלומי התחייב אישית בחתימתו לשלם את החשבון על סך 2,788 ₪ מיום
25/4/01 תוך 30 יום וכי לא עשה כן (ראה: נספח ו' ל- נ/3).
שלומי ניסה, כאמור לעיל, לטעון בביהמ"ש שלא עמד בהתחייבותו, משניתנה הסכמתו
לביצוע התשלום בכפוף לקבלת היתר בניה, ואולם כל תנאי מתלה שכזה לא בא זכרו
באותו חשבון שכר טרחה ו/או בהתחייבותו הכתובה והחתומה של שלומי.

זאת ועוד. בתחתית החשבון אישרו הצדדים בחתימתם, כי:
"מוסכם כי פירי (הוא שלומי- א.ד.) יחד עם איריס ממשרדנו (היא איריס קולטון- א.ד.) יגשו לטפל במח' רישוי בהוצאת ההיתר להנ"ל ללא תשלום נוסף ועד 1/2 2 שעות מזמנה של גב' איריס. מעבר לכך ישלמו פירי את שעות העבודה ולראיה והסכמה כי בכך הגיעו חילוקי הדעות בינינו לידי סיכום".

מהראיות שנפרסו לפני עולה, כי חשבון שכר הטרחה, כמפורט בחשבון עצמו, הוצא בגין 7
שעות עבודה של ענ/1 ובגין 2.5 שעות עבודה של פרי.
שלומי לא טען, כי החשבון אינו תואם את שנעשה עבור התובעים בפועל, וכאמור לעיל
טען בחקירתו הנגדית בביהמ"ש, כי הסיבה היחידה, בגינה לא שולם החשבון היא, כי לא
ניתן היתר בסופו של דבר וכי הדבר היווה תנאי לתשלום ואולם, מחתימתו של שלומי על
ההתחייבות המופיעה על גבי אותו חשבון, ולרבות ההסכמה בתחתית אותו חשבון עולה,
כי על שלומי לשלם את החשבון, אשר כולל גם 2.5 שעות מזמנה של גב' איריס קולטון
בעזרה לשלומי במחלקת הרישוי ולא הובעו כל הסכמה או התחייבות שהן לכך שהחשבון
האמור יכלול את כל הטיפול מצד הנתבעים עד לקבלת ההיתר, אלא דווקא להפך -
הובעה התחייבות מפורשת של שלומי לתשלום בגין שעות העבודה של גב' קולטון לצורך
הוצאת היתר מעבר ל- 2.5 שעות ראשונות.

6. סיכום

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת, שהתובעים לא הצליחו להרים את הנטל המוטל עליהם
מבחינה ראייתית. ההיפך הוא הנכון: גרסתם הייתה בלתי מהימנה בעליל, בלתי סבירה
ומלאת סתירות, שלא לומר מעבר לכך.
לפיכך דינה של התביעה להידחות וכך אני מורה.

מנגד אני רואה לנכון לקבל את התביעה שכנגד, משלא עלה בידי הנתבע שכנגד לסתרה,
ואני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד את הסך של 2,788 ₪ בצירוף
הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מיום25/5/01 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשאת באגרת המשפט ובהוצאות התובעת שכנגד
ובשכר טרחת בא כוחה בסכום נוסף של 5,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום כ"ה בניסן, תשס"ו (23 באפריל 2006), בהעדר הצדדים.

דודקביץ אסתר
, שופטת
ניתן לפרסום מיום 30/4/06.
דודקביץ אסתר
, שופטת








א בית משפט שלום 19706/04 שלומי פירי , שושנה פירי , יעקב אלפיה, רחל אלפיה, שפרה בוזו נ' פרי ושות' אדריכלים בע"מ, יהונתן פרי (פורסם ב-ֽ 23/04/2006)