פסקי דין על s.j.r asscociates | פסקי דין על אס ג'יי אסושיאייטס ירושלים | פסקי דין על סוזן רוט | פסקי דין על שוקי פריימן | פסקי דין על אלישע שור | פסקי דין על דפוס חבצלת - פתח תקווה | פסקי דין על דפוס העיר העתיקה | פסקי דין על שמואל חריף | פסקי דין על ויליאם ספיר | פסקי דין על vered gallery | פסקי דין על אלי פרץ |

1189/05 בשא     27/03/2005




בשא 1189/05 s.j.r asscociates ,אס ג'יי אסושיאייטס ירושלים בע"מ ,סוזן רוט נ' שוקי פריימן,אלישע שור,דפוס חבצלת - פתח תקווה,דפוס העיר העתיקה בע"מ,שמואל חריף,ויליאם ספיר,vered gallery,אלי פרץ




1


בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בירושלים
בשא1189/05

ת"א 2518/00
בפני
:
כבוד הרשם יוסף שפירא






בעניין:
1. s.j.r asscociates

2. אס ג'יי אסושיאייטס ירושלים בע"מ

3. סוזן רוט

ע"י עו"ד יעקב קלדרון




התובעות
המבקשות

נ ג ד



1. שוקי פריימן

ע"י עו"ד עודד פלדמן

2. אלישע שור

3. דפוס חבצלת - פתח תקווה

ע"י עו"ד ניצן שמואלי

4. דפוס העיר העתיקה בע"מ

5. שמואל חריף

ע"י עו"ד יקותיאל בר אשר

6. ויליאם ספיר

7. vered gallery

8. אלי פרץ




הנתבעים
המשיבים

החלטה

לפניי בקשת נתבעים להורות כי יש לדחות את התביעות חלף מחיקתן לבקשת התובעים, וכן לשום את הוצאות הנתבעים.

לענין דחיית התביעות חלף מחיקתן.
1. הנתבעים מבקשים כי התביעות תדחנה (תקנה 101) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") ולא תמחקנה (תקנה 100).

לטענת חלק מהם, התובעים עצמם ביקשו לדחות את תביעתם שכן נאמר על ידם בעניין זה "to stop and terminate the law suit ." כשהדגש על המלה "terminate", דהיינו "חיסול" התביעה, לדבריהם.
תרגומה המילולי של המילה בעברית הינו, לגמור, לסיים.

אמנם עוה"ד קלדרון ביקשו למחוק את התביעות, ולכך יש להתייחס, אולם בנסיבות העניין, דהיינו מועד האירוע, הזמן שחלף, ההליכים שכבר התקיימו, אני מקבל את דעת הנתבעים וסבור שאכן יש מקום לדחות התביעות, וכך אני מורה. אנמק.

על פי התקנות יכול בעל דין לבקש הפסקת תובענה, מטעמים שונים, ובבוא היום, לבקש לחדשה, בתנאים שנקבעו בתקנות או בהחלטת בית המשפט (תשלום הוצאות).

בע"א 2452/01 דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, מציין כב' השופט א' ריבלין:

"בכל אחד מן המקרים האלה, שבהם בית-משפט מוחק תובענה על הסף, אין המחיקה מהווה מעשה-בית-דין. הוו אומרים: התובע אינו מנוע מלהגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה (תקנה 527 לתקנות; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [15], בעמ' 384; רע"א 590/00 רביע נ' ג'רוזלם פוסט פבליקישנס בע"מ (להלן – פרשת רביע [3])), בדומה להפסקת תובענה, אך בשונה מדחיית תובענה על הסף. במקרה אחרון זה קם מעשה-בית-דין, ונשללת מן התובע הזכות להגיש תובענה חדשה באותה עילה (ראו תקנה 101 לתקנות). ודוק, סילוק תובענה על הסף – בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה – הוא אמצעי שאינו ננקט כדבר של מה בכך, ובדרך-כלל יעדיף בית-המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את האמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה (ראו למשל: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו [4]; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן [5])".

במקרה דנן, התובעים לא ביקשו להפסיק את התובענה אלא למוחקה, אולם ההסבר והנימוקים שבה מלמדים כי אין בכוונתם לחדשה (בבחינת הגשת תביעה חדשה - "אותה גברת בשינוי אדרת").

בע"א 2452/01 הנ"ל מוסיף כב' השופט א' ריבלין:

"נראה הדבר כי לבית-המשפט קנויה גם סמכות טבועה לסלק תובענה על הסף – אם במחיקתה ואם בדחייתה – מקום שבו עשה בעל-דין שימוש לרעה בהליכי משפט (זוסמן בספרו הנ"ל [15], בעמ' 400; המ' 280/57 חכמוב נ' שמידט [8]; ע"א 8/74 לייזרוביץ נ' לייזרוביץ [9]). עם זאת ברי כי השימוש בסמכותו הטבועה של בית-המשפט ייעשה בזהירות. כך בכלל (ע"א 4845/95 ניר נ' מדינת ישראל [10], בעמ' 646), וכך במיוחד כאשר מדובר בסילוק תובענה על הסף. הטעם לכך הוא שיש להישמר פן תיפגע הזכות היסודית בדבר פנייה לערכאות יתר על המידה".

הרעיון שביסוד התביעה היה להדפיס את ספר התהילים, ולטענת התובעים בשנת 2000 נודע להם על הפרת זכויותיהם.

לאור חלוף הזמן, והתמשכות ההליכים, והודעת התובעים לסיבת המחיקה המבוקשת, הגיעה העת שהנתבעים יידעו כי אכן הגיעו לסוף הדרך.
לפיכך, התביעות נדחות בזאת.
פסיקת ההוצאות
2. הנתבעים, דורשים לפסוק להם שכ"ט עו"ד, כפי שיפורט להלן לגבי כל אחד מהם, וכן לשום את ההוצאות.

התובעים הגיבו לבקשות, ולעניין שכר טרחת עו"ד הם טוענים כי אין לחייב את התובעים בשכ"ט כמבוקש, כאשר התיק לא נשמע לגופו, חלק מהנתבעים לא התייצבו כלל לדיונים, וההוצאות שהם דורשים מוגזמות ומופרכות.

דיון
3. עו"ד פלדמן מבקש לפסוק לנתבע 1 שכ"ט עו"ד שלא יפחת מ- 300,000 ₪ עפ"י התעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין, וכנגזרת מסכום התביעה, שהינו למעלה מ-15,000,000 ₪. כך אף מתייחסים לתביעה גם המבקשים הנוספים, דהיינו בהתאם לסעד המבוקש לגביהם.
תקנות 511 וכן 512 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") מתייחסות לחיוב בהוצאות משפט.

המקור לחיוב קבוע בתקנה 511 שכותרתה "הטלת הוצאות" וקובעת:

"א. בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט ( להלן - הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו.
ב. החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512.
ג. בדיון המתקיים בערכאה ראשונה, תינתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם בדבר סכום ההוצאות או שיערן לפני מתן הצו להוצאות.
ד. ניתן צו להוצאות בהליך פלוני, לא ייפגע הצו על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך של ערעור על הצו הראשון".

לעניין שכר הטרחה מתבססים המבקשים, כאמור, על תקנה 512 הקובעת:

" א. קבע בית השמפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינמלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכלל לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז - 1977 (להלן - התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.
ב. בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון".
ג....".

4. יוצא, איפוא, שאכן יש לפסוק שכר טרחת עו"ד בסכום שלא יפחת משכר הטרחה הנקוב בתעריף המינימלי (כיום כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) התש"ס-2000). אולם לכך מספר סייגים.

הסייג הראשון מובע בריישא תקנה 511 (א), דלעיל, דהיינו במילום "בתום הדיון בכל הליך", ובסייפא במילים "...אם לאו".

יש איפוא לפרש את תקנה 512 בכפוף לתקנה 511 (א) דהיינו שההליך התסיים, משמע התקיימו דיונים בתיק, שאם לא כן, תחול הסייפא, דהיינו כי אז לבית המשפט שיקול דעת אם לפסוק הוצאות אם לאו.

האמור לעיל עולה בקנה אחד עם תקנה 512 (ב), דלעיל, לפיה בית המשפט בבואו ליתן צו להוצאות ישקול, בין היתר, את "שווי הסעד שנפסק בתום הדיון".
במקרה דנן משנמחקה (או נדחתה) התביעה הרי לא נפסק סכום כלשהו.

5. לאור האמור אני מחייב את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבע 1 (שוקי פריימן
) סך 75,000 ₪ + מע"מ, ולנתבעים האחרים:3 (דפוס חבצלת) ; 4 (דפוס העיר העתיקה); 5 (שמואל חריף
); 6 (ורד גלרי) - שכ"ט עו"ד בסכום של 35,000 ₪ + מע"מ, כל אחד. סכומים אלה צמודים ונושאים הצמדה וריבית מירבית כדין.

סכום זה הינו בנוסף לכל סכום שנפסק בהליכי הביניים בין מי מהצדדים.
בקביעת הסכום הנ"ל התחשבתי בכך, שמחד גיסא התקיימו הליכי קדם משפט ולא התחיל שלב הבאת הראיות, וכן בנסיבות הטרגיות של פטירת התובע, ומאידך גיסא בכך שהתקיימו ההליכים מוקדמים שנמשכו על פני שנים אחדות, ודרך ניהולו ע"י התובעים.

6. אמנם גם הפסיקה הקובעת שיש לפסוק הוצאות ריאליות, כבר אז בשנות השבעים (ע"א 541/63 נתן רכס ואח' נ' אלזה הרצברג, פ"ד י"ח (2) 120, 127).
ע"א 77/85 חברת החשמל נ' חבר' החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לט (2), 592) הנזכר בתגובה אינו רלוונטי לנסיבות המקרה דנן. כך גם לגבי הפסיקה - ששמה דגש על כך שיש להעמיד מצב הזוכה במשפט במצב שלא "יגרמו לו חסרון כיס" (ע"א 3819/97 דהן שמעון ואח' נ' אביבה דני ואח', פ"ד נג (5), 581,598).

הואיל והמשפט עצמו לא התחיל, ובסופו של יום לא נפסק סכום כלשהו, מצאתי לנכון לעשות אבחנה רק בין נתבע 1 ליתר הנתבעים הנוספים, שכן סכום התביעה המקסימלי, התייחס אליו בלבד, כמפורט בכתב התביעה.

אשר לשומת הוצאות (תקנה 513 לתקנות), לא צורפו על ידי הנתבעים או מי מהם, קבלות להוצאות ספציפיות ואף לא פורטו הוצאות כאלה, לבד מן ההתבטאות "הוצאות כלליות", לפיכך, לא פסקתי בנפרד הוצאות שכאלה, ובסכום שכ"ט הנ"ל נכלל סך של 1000 ₪ כהוצאות "גלובליות".
בתוך כך, אני דוחה את הדרישה לפסוק הוצאות, כפי שמבקש נתבע 1 בגין "עגמת הנפש של הנתבע 1 במשך 4 שנים בהן ניהלו התביעות שהדירו שינה מעניו היא רבה ביותר", באשר זה נושא למשפט נפרד.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ט"ז ב אדר ב, תשס"ה (27 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.
_______________
יוסף שפירא
- שופט
רשם בית המשפט המחוזי








בשא בית משפט מחוזי 1189/05 s.j.r asscociates ,אס ג'יי אסושיאייטס ירושלים בע"מ ,סוזן רוט נ' שוקי פריימן,אלישע שור,דפוס חבצלת - פתח תקווה,דפוס העיר העתיקה בע"מ,שמואל חריף,ויליאם ספיר,vered gallery,אלי פרץ (פורסם ב-ֽ 27/03/2005)