פסקי דין על המועצה האיזורית לכיש | פסקי דין על ראש המועצה האזורית לכיש | פסקי דין על מנחם חכמון | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על מר אריה חיימסון | פסקי דין על עו"ד ואח' |

275/05 עתמ     30/04/2006




עתמ 275/05 המועצה האיזורית לכיש, ראש המועצה האזורית לכיש, מנחם חכמון, עו"ד נ' מר אריה חיימסון, עו"ד ואח'





1. המועצה האיזורית לכיש

2. ראש המועצה האזורית לכיש

3. מנחם חכמון
, עו"ד

בעניין:
העותרים
ד. אליגון

ע"י ב"כ עו"ד

נגד
1. מר אריה חיימסון
, עו"ד

2. משה ברגיל
3. שאול קשאני
4. יוסף בידוש
5. אבי יחזקאל
6. משה עזרא
7. דוד שלמה
8. זאב שלמה
9. שי דובאני
10. דרור אלירז

המשיבים
ח. חיימסון

ע"י ב"כ עו"ד



פסק דין



1. מדובר בעתירה בה ביקשו העותרים להורות, כי ההחלטה של המשיבים כחברי המועצה האזורית לכיש ביום 24.5.05, בה אושרה ההחלטה מיום 2.12.04, לסיום ההתקשרות למתן ייעוץ משפטי עם עו"ד
מנחם חכמון
(משיב 1), בטלה, כי העותר 3 הינו יועצה המשפטי של המועצה האזורית, וכי על המשיבים להימנע מכל פעולה שיש בה כדי לפגוע במעמדו ו/או סמכויותיו בתפקידו הנ"ל.
2. לטענת העותרים:

א. בין המועצה האזורית ובין עו"ד
חכמון נחתם הסכם להעסקתו של האחרון כיועץ משפטי של המועצה מיום 1.3.04 עד 28.2.06, עם אופציה להארכת ההעסקה.
ב. בתאריך 9.1.05 הוגשה על ידי העותרים עתירה קודמת ובקשה לצו ביניים, לסעד דומה לסעד המבוקש בדיון זה, בה ניתנה ביום 24.2.05 על ידי השופט ניל הנדל החלטה שבה נקבע כי עו"ד
מנחם חכמון
הינו יועצה המשפטי של המועצה, וכי הסכם ההתקשרות שנחתם איתו בענין זה ואושר על ידי מליאת המועצה, תקף, כי לא קוימה חובת שימוע לעו"ד
חכמון בטרם ניתנה ההחלטה האמורה, וכי הגישה לפיה ניתן להפר כל הסכם הינה גישה פסולה, ולאור זאת ההחלטה להפסקת ההתקשרות עם עו"ד
חכמון וחידוש ההתקשרות עם עו"ד
חיימסון בטלה.
כמו כן, המליץ השופט הנדל באותה החלטה כי בה במידה שירצו המשיבים להביא לסיום ההתקשרות עם עו"ד
חכמון, רצוי שיקבלו חוות דעת מהמשרד הממשלתי המתאים, בה יתואר התהליך המביא להפסקת עבודתו של עו"ד
חכמון כיועץ משפטי שאינו עובד המועצה והבסיס למסקנה זו.
על פסק הדין האמור הגישו המשיבים ערעור בבית המשפט העליון אך טרם ניתן

פסק דין
בערעור האמור, והדיון בו ממתין ל

פסק דין
בדיון זה.
ג. בעקבות פסק הדין האמור זימנו המשיבים את עו"ד
חכמון להשלמת שימוע בענין, ובמענה לכך נתבקשו על ידי עו"ד
חכמון להעביר מסמכים הקשורים להתקשרות בין עו"ד
חיימסון לבין העותרת 1 ואת חוות הדעת של המשרד הממשלתי המתאים, בהתאם להמלצה שנכללה בפסק דינו האמור של השופט הנדל. אך לא הומצא להם כל מסמך מהמסמכים האמורים.
ביום 10.4.05 התקיימה ישיבה של מליאת המועצה, אליה זומן עו"ד
חכמון, הוצגו לעו"ד
חכמון הטענות שבגינן הם מבקשים לסיים את ההתקשרות איתו וניתנה לו אפשרות להשיב לאותן טענות.
ביום 24.5.05 נערכה ישיבה בה נכחו המשיבים 2 עד 10 בלבד, ללא השתתפות ראש המועצה וחברי הקואליציה שסברו שכינוס הישיבה מנוגד לדין ולפסק הדין, בה הוחלט על דעת המשתתפים על סיום העסקתו של עו"ד
חכמון כיועץ משפטי של המועצה והחזרתו של עו"ד
חיימסון לתפקיד זה.
באותה ישיבה הוצגה חוות דעת של עו"ד
אפרת חג'בי, ממשרד עו"ד
חיימסון, שהתיחסה לשאלת סמכותה של מליאת המועצה להכריע בענין העברת יועץ משפטי מתפקידו, אך פרט לכך לא היתה בהחלטה האמורה כל התיחסות לטענה כלשהי מטענותיו של עו"ד
חכמון בישיבה מיום 10.4.05.
ד. בהחלטה האמורה היתה הפרה של הסכם מחייב ותקף להמשך העסקתו של עו"ד
חכמון, כפי שנקבע בפסק הדין של השופט הנדל, ולא נתקיימה כל עילה לביטול ההסכם.
עמדת המשיבים בהתאם לחוות דעתה של עו"ד
חג'בי שניתן להפר את ההסכם והסעד של עו"ד
חכמון יכול להיות רק בדרך של תביעת פיצויים, ולא בדרך של אכיפה, אינה נכונה, אינה ראויה ואינה "מכובדת" כלשון השופט הנדל בפסק הדין האמור.
ה. הליך השימוע שהתקיים היה בלתי תקין, והיה למעשה "משחק מכור" שלקה באותם ליקויים עליהם הצביע השופט הנדל בפסק הדין, ביחס להחלטה הקודמת של המועצה, בכך שתשובותיו של עו"ד
חכמון לטענות שהוצגו לו לא עניינו את המשיבים.
בדיון מיום 10.4.05 הועלו טענות רבות ותשובות לטענות חברי המועצה על ידי עו"ד
חכמון, ביניהן התיחסות לטענה ששירותיו של עו"ד
חיימסון כיועץ משפטי של המועצה היו זולים יותר, אך טענות אלו לא נבחנו על ידי המשיבים, שהחלטתם התקבלה בלי שיתקיים כל דיון בטענותיו של עו"ד
חכמון.
בין השאר הועלו על ידי עו"ד
חכמון הטענות הבאות:
1) לא ניתן היה לקיים שימוע בפתיחות בעת שהיה תלוי ועומד ערעור על פסק דינו של השופט הנדל, בו נטען כי העסקתו של עו"ד
חכמון נעשתה כדין בהתאם להחלטה קודמת שנדונה לפני השופט הנדל.
2) המועצה לא היתה מוסמכת להחליט על הפסקת העסקתו של עו"ד
חכמון, לאור פסיקת בית המשפט העליון בענין "הנקין", ולא היתה שום התיחסות לכך בהחלטת המועצה (בג"ץ 6703/02, גדעון הנקין נ' שר הפנים ואח'
, תקדין-עליון 2002 (4) 750).
3) בפסק הדין של השופט הנדל נקבע שההסכם להעסקתו של עו"ד
חכמון תקף, ועל כן לא היו רשאים המשיבים לקבוע כי ההסכם הנ"ל לא היה חוקי.
4) הגישה שניתן להפר הסכם בכפוף לתשלום פיצויים אינה ראויה, ולא היתה כל התיחסות לנזק העלול להיגרם למועצה עקב הפרת ההסכם של עו"ד
חכמון.
5) ביחס לטענה שהשכר שגובה עו"ד
חכמון הינו גבוה יותר, הפנה עו"ד
חכמון את תשומת הלב לכך כי בלי קשר לטענה האמורה, הוא הסכים לפי בקשת הגזבר וראש המועצה, להפחתת השכר לשנת 2004.
לעובדה זאת לא היתה כל התיחסות בהחלטת המועצה, וגם לא נבדקו טענותיו של עו"ד
חכמון, לפיהן, לא היה שכרו גבוה, בחישוב כולל, מזה של עו"ד
חיימסון.
בענין זה יש להביא בחשבון את העובדה שעו"ד
חיימסון היה גובה שכר נוסף עבור פעולות ספציפיות, בעוד שעו"ד
חכמון לא היה גובה שכר עבור אותן פעולות.
6) העובדה שכל ההצבעות על תשעת המשיבים היו פה אחד בענין, מצביעה על כך ששיקוליהם לא היו עניניים.
7) בדיון במועצה העלה ראש המועצה את הטענה כי חבר המועצה דרור אלירז (משיב 10) פנה אליו ואמר לו "אנחנו צריכים את הראש של מזכיר המועצה או את הראש של עו"ד
חכמון במסגרת פוליטית". לטענה זאת לא היתה כל התיחסות של המשיבים.
8) לא נבדקו הנתונים הנטענים ביחס להשוואת שכרו של עו"ד
חכמון לשכרו של עו"ד
חיימסון. ההחלטה התקבלה בלי להתבסס על נתונים (בג"ץ 852/86, אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא(2) 1; בג"ץ 987/94, יורונט קווי זהב
(1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412).
8) ביחס לטענה שהמשיבים מבקשים להחזיר את עו"ד
חיימסון משום שסיום העסקתו נעשה שלא כדין ובלא שימוע, הפנה עו"ד
חכמון את תשומת לב המשיבים לכך שבפסק הדין של השופט הנדל נקבע שאין להיזקק לטענה זאת, לאור העובדה שעו"ד
חיימסון נמנע מלהגיש עתירה בענין במשך תקופה של למעלה משנה; כמו כן לא הביע עו"ד
חיימסון התנגדות להעברת התפקיד לעו"ד
חכמון.
9) יש באי קבלת חוות דעת של המשרד הממשלתי המתאים, בניגוד להמלצת כב' השופט הנדל ב

פסק דין
, משום זילות של בית המשפט, בעוד שעו"ד
חג'בי התיחסה לאותה המלצה כאל "הערה בונה" בלבד.
10) לא ניתן לקבל החלטה המותירה את ההחלטה מיום 2.12.04 על כנה, הואיל ואותה החלטה נקבעה כבטלה על פי פסק הדין של השופט הנדל.
11) לא היה יסוד לחוות דעתה של עו"ד
חג'בי כי לא ניתן לאכוף את ההסכם עם עו"ד
חכמון, בנימוק שמדובר בשירות אישי. בנסיבות הענין לא היתה מניעה לאכיפת ההסכם, הואיל ואין מדובר בשירות אישי, ואין מניעה לאכיפה כזאת כלפי גוף ציבורי.
12) החלטת המשיבים התקבלה מנימוקים פוליטיים ומשיקולי נקמנות.

3. לטענת המשיבים:
א. בפסק הדין של השופט הנדל נקבע שההחלטה מיום 2.12.05 בטלה, משום שלא נערך שימוע לעו"ד
חכמון לפני קבלת ההחלטה. לא נשללה בפסק הדין הנ"ל אפשרות לשוב ולקבל אותה החלטה לאחר קיום שימוע לעו"ד
חכמון, וכך נעשה.
ב. לא היה פגם בהחלטה לבטל את ההסכם עם עו"ד
חכמון על אף העובדה שנקבע בפסק הדין של השופט הנדל כי ההסכם היה תקף. אין בקביעה שההסכם היה תקף כדי לשלול מהמועצה את האפשרות להחליט על ביטולו, בהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973, וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971.
ג. המשיבים 2 עד 10 שקלו את הנימוקים שהועלו בישיבת השימוע ואת ההשלכות המשפטיות שיש באי קבלת ערעור נגד פסק דינו של השופט הנדל, כפי שעולה מפרוטוקולי הדיון, וקבלו את החלטתם לאחר שניתנה זכות שימוע לעו"ד
חכמון ושקלו את כל טענותיו, ולאחר קבלת חוות דעת משפטית (של עו"ד
אפרת חג'בי בענין).
ד. לא היה כל סירוב לתת מידע באשר לשכרו של עו"ד
חיימסון, שהיה מצוי בידי ראש המועצה וגזבר המועצה, שהיו בקשר ישיר עם עו"ד
חכמון.
ה. לא היה פגם בכך שהמשיבים 2 עד 10 לא קיבלו את טענותיו של עו"ד
חכמון בשימוע. אין חובת שימוע כוללת חובת הנמקה (י. זמיר, הסמכות המנהלית, פרק ב', 293).
ו. בפני
חברי המועצה היו כל הנתונים הדרושים, ואין יסוד לטענה כי ההחלטה התקבלה בהעדר נתונים, בין השאר, היו בידיהם נתונים כי שכרו של עו"ד
חכמון בשנת 2004 היה 300,000 ₪, והוא היה כפול משכרו של עו"ד
חיימסון בשנה שקדמה לכך, בעוד שבשימוע לא הוגש על ידי עו"ד
חכמון פירוט של שכרו.
ז. אין לקבל את טענת העותרים כי הסמכות למינוי יועץ משפטי והעברתו מתפקידו מסורים לראש המועצה ולא למועצה עצמה.
עו"ד
חכמון התמנה לתפקידו בהחלטה של מליאת המועצה מיום 10.3.05, שהיתה מוסמכת להעבירו מתפקידו, כשם שהיתה מוסמכת לאשר את מינויו.
זאת לאור הלשון "רשות מקומית" בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (יעוץ משפטי) התשל"ו - 1975, קרי - המועצה, כפי שעולה מתקנה 6ח(א)(3) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנ"ג - 1993, וההגדרה של מועצה בתקנות הנ"ל, המתיחסת למועצת הרשות המקומית, ולאור סעיף 3 לצו המועצות וסעיף 61 לצו המועצות האזוריות, העוסק ביועץ משפטי שהינו עובד מועצה (י. זמיר. חלק ב', 1982) וסעיף 15 לפקודת הפרשנות לפיו מוסמכת רשות מנהלית שקיבלה החלטה לבטלה.
עניינו של

פסק דין
"הנקין" בהסכם שנערך בין ראש המועצה לבין מי שאינו עובד מועצה, כאשר היה תקציב מאושר בעוד שבמקרה זה לא היה תקציב מאושר ומקרה זה אינו עוסק בתוקפו של הסכם לאחר מתן השירות ובסמכות לביטולו.
אין גם יסוד לטענת עו"ד
חכמון כי יש צורך ברור של שני שלישים מחברי המועצה כדי להחליט על סיום ההתקשרות עם עו"ד
חכמון.
ח. הלקוח של היועץ המשפטי הינו "המועצה" ולא "ראש המועצה", ועל כן מוסמכת המועצה להחליט על סיום ההתקשרות איתו.
ט. ראש המועצה, וככל הנראה גם גזבר המועצה, ידעו את תנאי ההתקשרות עם עו"ד
חכמון, והעלימו אותם מהמשיבים, ורק במסגרת עתמ 211/05 חשפו לראשונה את תנאי ההתקשרות איתו.
י. מליאת המועצה הוטעתה בישיבה מיום 10.3.04 ביחס להתקשרות המועצה עם עו"ד
חכמון, בכך שלא הוצג לפני מליאת המועצה הסכם ההתקשרות עם עו"ד
חכמון, ולא פורטו תנאי ההסכם בפני
המועצה בישיבה מיום 10.3.05, כאשר הסכם נחתם איתו כשנה קודם לכן, ביום 22.2.04 בלי להביא את הענין לאישור המועצה.
כל מה שנאמר באותה ישיבה היה כי עיקר היעוץ הדרוש הוא בדיני עבודה, בהם מתמחה עו"ד
חכמון ועל כן הציע ראש המועצה סיום ההתקשרות עם עו"ד
חיימסון והתקשרות עם עו"ד
חכמון במקומו ולא נאמר דבר על תנאי ההתקשרות.
כמו כן, הוטעו חברי המועצה, על ידי ראש המועצה ועו"ד
חכמון, לחשוב שתנאי השכר של עו"ד
חכמון זהים לאלו של עו"ד
חיימסון, ולאחר מכן התברר ששכרו של עו"ד
חכמון היה גבוה יותר.
כמו כן, מצאו המשיבים פגם בכך שהמועצה נאלצת לפטר עובדים רבים במסגרת תכנית ההבראה, אך באותה עת משלמת המועצה שכר גבוה יותר לעו"ד
חכמון.
יא. אין ליתן צו הכופה על המועצה לקבל שירות משפטי אישי מעו"ד
חכמון לאור הוראות סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970. המקרים בהם ניתנה אכיפה היו במקרים בהם היתה הפרה של זכות השימוע ולא בגין הפרת הסכם.
יב. המשיבים איבדו את אמונם בעו"ד
חכמון הואיל והוא פעל כיועץ משפטי של ראש המועצה ולא של חברי מליאת המועצה, הואיל וסבר שמינויו והפסקת מינויו תלויים בראש המועצה בלבד.
יג. לא נערך שימוע להפסקת העסקתו של עו"ד
חיימסון. עו"ד
חכמון הטעה את חברי המועצה בכך שלא העמיד אותם על הצורך לקיים שימוע לעו"ד
חכמון.
יד. עו"ד
חכמון נתן חוות דעת לראש המועצה בענינים הנוגעים לחברי המועצה, על יסוד נתונים שקיבל מראש המועצה, בלי לקבל את עמדת חברי המועצה בענין, תוך קביעה שאין למליאת המועצה סמכות להחליט בענינים שונים, ובכל ענין בו בקשו חברי המועצה לדון ולהחליט, הוציא עו"ד
חכמון חוות דעת שאינם מוסמכים לכך, כגון איסור למנות דירקטור מטעם המועצה בחברה לפיתוח אזור גת, איסור לדון בפיטורי מזכיר המועצה, זנח את חובותיו כלפי המועצה והתמקד במתן שירות לראש המועצה.
בישיבות המועצה בהן השתתף עו"ד
חכמון, הוא הטיל אוירה לא נעימה, בכך שהוא קבע כי על מליאת המועצה להחליט "כך" ולא אחרת, כגון שמליאת המועצה חייבת להצביע בעת תקציב לשנת 2005. בכך פגע במרחב שיקול הדעת הנתון לחברי המועצה.
כמו כן, היתה התעמרות מצידו בחברי המועצה, בכך שהאשים את חבר המועצה משה ברגיל (משיב 2) כי יש נגדו חשדות של נסיון לקבלת שוחד, במכתב מיום 9.11.04, כאשר לא היה בסיס לחשד, שהתבסס ככל הנראה על דברי ראש המועצה, ולא היתה לגביו כל תלונה במשטרה.
טו. ראש המועצה חפץ בשירותיו של יועץ משפטי המשרת את האינטרסים הפוליטיים והפרטיים שלו.
זמן קצר אחרי הבחירות למועצה האזורית בחודש 1/04, החל ראש המועצה לפעול בצורה בלתי תקינה: רכש רכב חדש, שיפץ את לשכתו בפאר והדר, פיטר עובדים בלי לשתף את מליאת המועצה, הכניס עובדים אחרים שהיו אנשי שלומו באמצעות חברות פרטיות, ביקש למנוע השתתפות של חברי מועצה בדיון בתכנית ההבראה, כפי שנקבע בפסיקה של בית הדין האזורי לעבודה ושל בית משפט זה, וכיום יש חשדות נגד ראש המועצה שהוא מימן סלילת כביש במושב בו הוא מתגורר באמצעות תב"ר (תקציב בלתי רגיל) שקיבלה המועצה ממשרד הפנים למטרות אחרות.

4. בתשובה לטענות המשיבים טענו העותרים:

א. המשיבים לא הציגו את הנתונים שעמדו בפני
הם טרם קבלת ההחלטה, כאשר הם טוענים שדרושים להם מסמכים בסיסיים, ומאידך גיסא טענו שהיו בידיהם נתונים שהיה בהם כדי להצביע על פערים בשכר הטרחה בין עו"ד
חכמון לעו"ד
חיימסון. הדבר מצביע על חוסר תום לב מצד המשיבים.
ב. כאשר מדובר בשימוע לאחר שהתקבלה החלטה קודמת ללא שימוע, לא תוקן המעוות בלב פתוח ונפש חפצה.
ג. העדר התיחסות לטענות עו"ד
חכמון בפרוטוקול מיום 24.5.05 מלמד כי לא היתה התיחסות כזאת. הפרוטוקול צריך לשקף את המציאות ואת שיקולי מקבלי ההחלטה (בג"ץ 990/92, מורדוב נ' עיריית ת"א-יפו, פ"ד מז(1) 474).
ד. הטענה כי שכרו של עו"ד
חכמון היה גבוה יותר משכרו של עו"ד
חיימסון לא נבדקה במכלול הדברים לאורך כל השנים בהם ניתנו שירותים על ידי עו"ד
חיימסון, ובהתחשב בטיב העבודה שנדרשה מכל אחד מהם.
ה. אין זה נכון שלא נמסרו מסמכים למשיבים. במספר מקרים נמסרו המסמכים ליו"ר ועדת הביקורת, זאב שלמה (משיב 8), וניתנה לו האפשרות לעיין בכל מסמך (מכתב של ראש המועצה מיום 12.4.05 נספח י').
ו. לגבי החשדות כלפי משה ברגיל מדובר בחשדות של ממש שמצאו ביטוי בשיחה שהוקלטה והושמעה במליאת המועצה מיום 15.7.05, הענין הועבר למשטרה ונמצא בחקירת המשטרה.
ז. כל חוות הדעת שניתנו על ידי עו"ד
חכמון שיקפו את המצב המשפטי הנכון, ולא הוצגה כל חוות דעת מנוגדת לחוות הדעת שניתנו על ידיו.

5. בתגובה משלימה, טענו המשיבים שהנתונים הכספיים שנכללו בתגובת העותרים מיום 22.6.05 מוכיחים, כי כל הנתונים הנוגעים לשכרו של עו"ד
חיימסון מצויים בידי העותרים, בעוד שהנתונים ביחס לשכרו של עו"ד
חכמון לא הוצגו במלואם. לא צורף לתגובת העותרים תצהיר ולא חשבוניות מיום תחילת ההתקשרות (2/04). אי המצאת המסמכים הנ"ל פועלת נגד העותרים. גם על פי הנתונים שהומצאו על ידי העותרים, שכרו של עו"ד
חכמון גבוה יותר, כאשר ממוצע שכרו החודשי של עו"ד
חיימסון היה 16,684 ₪ בעוד ששכרו של עו"ד
חכמון היה 26,755 ₪ לחודש.

6. בתאריך 26.6.05 הגישו המשיבים בקשה להורות למשיב 2 ולמשיב 3 להעביר לידי המבקשים את העתקי כל החשבוניות הנוגעות לענין. העתק מאומת מכרטיס הנהלת החשבונות לגבי משיב 3, והצהרה של משיבה 1 ומשיב 3, כי פרט לתשלומים ששולמו אין למשיב 3 כל דרישה לשכר נוסף.

7. במהלך הדיון נשלחה הודעה ליועץ המשפטי לממשלה, בה נתבקש היועץ המשפטי להודיע אם ברצונו להתיצב בהליך, ותשובתו בקשר לכך היתה שלילית.
בדיון מוקדם מיום 6.9.05 הודיעו הצדדים, כי אם לא יגיעו להסכם, יגישו את סיכומיהם במועד שנקבע לכך.
סיכומי העותרים
8. בסיכומי העותרים, שהוגשו ביום 6.10.05, חזרו ב"כ העותרים, עו"ד
דני אליגון ודובי לבנה, על עיקרי טענות העותרים, שעיקרם אי תיקון הליקויים שנתגלו בפסק הדין שניתן על ידי השופט הנדל, העדר סמכות של המועצה והעדר עילה לביטול ההסכם שנחתם עם עו"ד
חכמון.
כמו כן, טענו שהמשיבים בחרו לקבל חוות דעת משפטית ממשרד עו"ד
חיימסון שלא היתה לו כל אוביקטיביות משפטיות, ולא ממשרד ממשלתי מתאים, כפי שהמליץ השופט הנדל.
בנוסף, טענו כי החלטת המשיבים, המסתמכת על כך שאין לכפות מתן שירותים אישיים, לוקה בכך שהיא כופה את שירותיו של עו"ד
חיימסון על ראש המועצה ועל חברי מועצה נוספים שאינם רוצים בשירותיו.

סיכומי המשיבים
9. ב"כ המשיבים חזרה אף היא בסיכומיה על עיקרי טענות המשיבים והוסיפה כלהלן:
א. בעקבות המלצת השופט הנדל לפנות למשרד מתאים לקבלת ייעוץ לגבי הדרך להפסקת שירותיו של עו"ד
חכמון, הם פנו למשרד הפנים בענין, אך המשרד סירב להתערב בענין, וגם היועץ המשפטי לממשלה, אליו נשלחה הודעה על קיום ההליך, נמנע מלהתייצב ולהביע דעה בענין.
ב. חוות הדעת שניתנה על ידי עו"ד
ממשרדו של עו"ד
חיימסון התיחסה להפסקת ההתקשרות עם עו"ד
חכמון, ולא התיחסה לחידוש ההתקשרות עם עו"ד
חיימסון.
ג. המבחן לאיסוף נתונים בטרם התקבלה החלטה הינו גמיש ואין חובה כזאת בענינים בהם אין חובת הנמקה.
בתאריך 14.11.05 הוגשה על ידי ב"כ העותרים בקשה להגשת סיכומי תשובה אליה צורפו סיכומי תשובה ובתאריך 5.2.06 הוגשה תגובה של המשיבים המביעה את התקוממותם להגשת סיכומי תשובה ללא נטילת רשות.
בתאריך 8.1.06 הוגשה על ידי העותרים הודעה ובקשה לצירוף מסמך בה ביקשו לצרף דו"ח ועדת חקירה מיום 1.12.05, של ועדה שמונתה על ידי מנכ"ל משרד הפנים ביום 22.5.05. ביחס למועצה האזורית לכיש נקבע בדו"ח הנ"ל, כי הועדה התרשמה שהאופוזיציה במועצה מנצלת את הרוב הנתון בידיה כדי למנוע מראש המועצה להוביל את המועצה ולקבל החלטות, ולאור זאת המליצה להביא לסיום כהונת המועצה, ולהותיר על כנו את ראש המועצה בתפקידו.
דו"ח הועדה צורף להודעה האמורה.

תגובה להודעת המשיבים
10. בתגובה להודעה האמורה, הגישו המשיבים תגובה ביום 24.1.06, בה התרעמו על
כך שדו"ח הועדה צורף להודעה בלי שתתקבל רשות לכך, חרף העובדה כי חלף שלב הסיכומים, כשם שהגישו סיכומי תשובה ביום 14.11.05, בלי לקבל רשות לכך.
לגוף הענין טענה ב"כ המשיבים, כי מסקנות הועדה האמורות התקבלו בשנה שקדמה לכך, על פי אותן מסקנות התקבלה החלטה של שר הפנים שאימץ את המלצות הועדה ואותה החלטה הותלתה על ידי בית המשפט העליון, ובהחלטה מיום 16.1.06 נמחקה העתירה, שעה שהמשיבים חזרו לתפקידם, ומונתה ועדה במשרד הפנים החוקרת גם את תפקיד ראש המועצה.

דיון
כללי
11. השאלות העומדות לדיון נוגעות לשאלה האם היה פגם כלשהו בהחלטת מליאת המועצה האזורית מיום 24.5.05, שיש בו כדי להצדיק את ביטול ההחלטה להפסקת ההתקשרות עם עו"ד
חכמון וחידוש ההתקשרות עם עו"ד
חיימסון.
בקשר לכך יש מקום לבדוק, האם היתה המועצה מוסמכת לקבל את ההחלטה האמורה, האם פעלה בהתאם למתחייב מפסק דינו של השופט הנדל בעת"מ 211/05 מיום 24.2.05, והאם לא נפל פגם אחר בהחלטה מבחינת הסבירות וההגינות שהיה בו כדי לבטל את ההחלטה.

האם קוימו הוראות פסק הדין של השופט הנדל ביחס לזכות השימוע
12. לגבי השאלה אם עמדה ההחלטה במקרה זה בהוראות שנקבעו על ידי השופט הנדל בפסק הדין בעת"מ 211/05 מיום 24.2.05, ביחס לחובת השימוע, נראה לי כי על פני הדברים קוימה החובה האמורה במשמעותה הטכנית, בכך שניתנה לעו"ד
חכמון האפשרות להעלות את כל טענותיו, אך ביחס לשאלה אם זכות השימוע ניתנה מתוך פתיחות ובנפש חפצה, והאם הרימה המועצה את נטל השכנוע המוגבר שהיה עליה להרים בנסיבות הענין, בהן הוחלט על ביטול החלטת המועצה הקודמת באותו ענין, נראה לי שמן הראוי להיזקק לשאלה זאת בהקשר לדיון בשאלה המהותית הנוגעת לענין, היינו: האם פעלה המועצה בענין זה בסבירות ובהגינות תוך הפעלת שיקולים עניניים, או שהופעלו בענין זה שיקולים זרים שבגינם היה פגם גם במימוש זכות השימוע.
לאור מכלול הפגמים שהתגלו כמפורט להלן, נראה לי שמן ההיבט המהותי לא קוימה חובת שימוע מתוך פתיחות כפי שהתחייב בנסיבות הענין.

ניגוד ענינים
13. שאלה נוספת שהועלתה על ידי העותרים בעקיפין, היא האם לא היה פגם בכך שהמועצה נזקקה בענין לחוות הדעת של עו"ד
אפרת חג'בי, ממשרדו של עו"ד
אריה חיימסון, משיב 1, בהקשר לקבלת ההחלטה להפסקת ההתקשרות עם עו"ד
חכמון. בהקשר לכך נראה לי שיש להיזקק לשאלה זאת, אף שהיא התעוררה על ידי העותרים רק בעקיפין, לאור חשיבות השאלה ולאור העובדה שהיתה התיחסות לשאלה זאת גם מצד המשיבים.
בקשר לכך נראה לי שהתשובה לכך הינה חיובית. עו"ד
אפרת חג'בי, שמועסקת על ידי עו"ד
אריה חיימסון, ידעה והיתה אמורה לדעת שקבלת החלטה על הפסקת ההתקשרות של עו"ד
חכמון תוביל או עשויה להוביל לחידוש ההתקשרות עם עו"ד
חיימסון, וזאת כפי שעולה ממכלול הקשר הדברים ומהעובדה שההחלטה המקורית של המועצה, שאותה היתה אמורה ההחלטה החדשה לאשרר, היתה בשאלת "הפסקת ההתקשרות עם עו"ד
חכמון וחידוש ההתקשרות עם עו"ד
חיימסון".
במצב זה, אף שחוות הדעת שניתנה על ידי עו"ד
אפרת חג'בי התיחסה רק לשאלת הפסקת ההתקשרות, היא ידעה והיה עליה לדעת כי הפסקת ההתקשרות עם עו"ד
חכמון תוביל או עשויה להוביל לחידוש ההתקשרות עם עו"ד
חיימסון ובכך היו עו"ד
חג'בי ועורכי דין ממשרדו של עו"ד
חיימסון במצב של ניגוד ענינים במתן חוות הדעת הנוגעת להפסקת ההתקשרות עם עו"ד
חכמון, ולאור זאת היה גם פגם בהחלטה שהתקבלה על ידי המשיבים בלי לקבל ייעוץ משפטי תקין שאינו עומד במצב של ניגוד ענינים.
בנסיבות הענין, היתה חשיבות מוגברת לקבלת חוות דעת משפטית תקינה, לאור המלצתו של השופט הנדל בפסק דינו, לקבל ייעוץ משפטי בענין מהמשרד המתאים, כמפורט להלן.

אי קיום המלצת השופט הנדל לקבלת ייעוץ ממשרד מתאים
14. בנסיבות הענין, היה פגם בכך שהמשיבים לא פנו לאחר קבלת פסק הדין של השופט הנדל למשרד הפנים, ליועץ המשפטי של משרד הפנים או ליועץ המשפטי לממשלה, על מנת לקבל חוות דעת ביחס לדרך בה הם צריכים לפעול, כפי שהמליץ השופט הנדל בפסק הדין האמור.
אכן מדובר בהמלצה בלבד, אך בבוא בית המשפט לשקול אם ההחלטה התקבלה בסבירות ובהגינות, תוך הפעלת שיקולים עניניים, ותוך מתן זכות שימוע מתוך פתיחות ונפש חפצה, יכול להיות גם בעובדה שהמשיבים לא פעלו בהתאם להמלצה, ובמקומה פנו לקבלת חוות דעת ממשרדו של עו"ד
חיימסון, שהיה במצב של ניגוד ענינים בקשר לכך, כדי להצביע על נטיה לאי הפעלת שיקולים עניניים ולאי קיום שימוע בפתיחות ובלב חפץ.
טענות המשיבים שעוד לפני מתן פסק הדין של השופט הנדל, הם פנו למשרד הפנים והמשרד סירב להתערב בענין, וכי גם בהליך זה הודיע היועץ המשפטי כי אינו מתכוון להתייצב ולטעון בהליך, לא היה בהן כדי לייתר את הצורך לשקול את המלצת השופט הנדל לפנות פעם נוספת לאחר מתן פסק הדין של השופט הנדל למשרד מתאים, על מנת לקבל ייעוץ במצב שנוצר לאחר שניתן פסק הדין, תוך הצגת המלצת בית המשפט בקשר לכך.

האם פעלו המשיבים משיקולים עניניים
15. ביחס לשאלה האם פעלו המשיבים בענין זה מתוך שיקולים עניניים או מתוך שיקולים פוליטיים פסולים או מתוך נקמנות, לאור העובדה שעו"ד
חכמון נטל חלק פעיל ביישום תכנית ההבראה ותכניות אחרות שלא נראו למשיבים, נראה לי שמכלול הנסיבות מצביע על כך שהמשיבים לא פעלו בענין זה מתוך שיקולים עניניים.
בענין זה אני נמנע מלהסתמך על מסקנות הוועדה שהוגשו ללא קבלת רשות, שאינן רלוונטיות למועד בו התקבלה ההחלטה, אלא על העובדות שהוצגו בעתירה המצביעות על מצב של מועצה אזורית "לעומתית", כפי שעולה מהעתירה הקודמת שהוגשה, המהווה חלק מהעובדות הנטענות וגם בעתירה זאת, כאשר עו"ד
חכמון התמנה לתפקידו באישור המועצה על מנת לסייע למועצה בקידום תכנית ההבראה, בהתחשב בנסיונו הרב בדיני עבודה, ומשהיתה התנגדות של המשיבים לתכנית ההבראה, מצאו המשיבים את הדרך "לגמול" לראש המועצה על תכנית ההבראה ועל המצב הלעומתי במערכת היחסים ביניהם, על ידי פגיעה בבעלי תפקידים בכירים במועצה, ביניהם ביועץ המשפטי שהתמנה קודם לכן באישור המועצה. במצב זה נראה לי, כי היה פגם ממשי בשיקולי המשיבים להפסקת ההתקשרות עם עו"ד
חכמון.
טענות המשיבים ביחס לפער בשכר בין עו"ד
חכמון ובין עו"ד
חיימסון לא הוכחו כראוי, ואינן נראות לי כשיקול דומיננטי בשיקולי המשיבים. טענות אלו לא נבדקו כראוי על ידי המשיבים, בטרם התקבלה אף אחת משתי ההחלטות שהתקבלו בענין, ונסיון הצדדים האפוסטריורי להתיחס לכך בכתבי טענותיהם ובסיכומיהם, אין בו כדי להצביע על המשקל שהיה לשיקול זה בעת שהתקבלה כל אחת משתי ההחלטות נשוא הדיון.
אין יסוד לטענה כי המשיבים הוטעו ביחס לשכר עליו סוכם עם עו"ד
חכמון. בפרוטוקול בו אושר מינויו של עו"ד
חכמון, לא הועלתה על ידי מי מהמשיבים כל טענה ביחס לשכר עליו הוסכם עם עו"ד
חכמון, ואין גם יסוד לטענה שהמשיבים הוטעו בקשר לכך.
גם כיום נראה לי שלא הונחה תשתית ראייתית נאותה בקשר לכך, כאשר טענות הצדדים בענין זה לא עוגנו בתיעוד מתאים ולא נערכה השוואה פרטנית תוך השוואת מכלול השירותים שניתנו על ידי כל אחד משני עורכי הדין והשכר עליו הוסכם בקשר לכך. חזקה על החשב המלווה המופקד על הענין שיבדוק את שכרו של עו"ד
חכמון, וככל שמדובר בשכר מופרז מצויות בידיו סמכויות לטיפול בענין. מכל מקום, לא נראה לי ששיקול זה היווה שיקול עניני משמעותי בקבלת ההחלטה האמורה.
מאידך גיסא, נראה לי שהשיקול הנוגע להתערערות יחסי האמון בין עו"ד
חכמון ובין חלק מהמשיבים יכול היה להוות שיקול עניני להפסקת ההתקשרות, אך שיקול זה יכול להיות מעורב גם בשיקולים פוליטיים בלתי עניניים. אם מדובר בשיקול אמיתי של אבדן אמון מנימוקים עניניים יכול הדבר להוות שיקול ענייני תקין להפסקת ההתקשרות, אך אם מדובר במראית עין של טענה בדבר אבדן אמון הנטענת מתוך שיקולי נקמנות, עקב מערכת יחסים פרובלמטית בין המשיבים ובין ראש המועצה, אין בכך כדי להוות שיקול ענייני להפסקת ההתקשרות.
שאלה זאת לא הובררה די הצורך, נטענו טענות נוגדות של העותרים והמשיבים בענין זה, ולאחר ששקלתי את הענין, נראה לי ששאלה זאת צריכה להיבדק בין יתר השאלות הנבדקות על ידי הוועדה הבודקת את תפקודם של כל חברי המועצה לרבות המשיבים וראש המועצה, הואיל ויש יסוד לכאורה לחשש שגם ראש המועצה וגם המשיבים ויתר חברי המועצה פועלים בצורה בלתי תקינה, ובמקום להקדיש את מלוא המרץ למילוי תפקידם הציבורי, תוך הימנעות ממצב של ניגוד ענינים, הם או חלק מהם, פועלים בענין מתוך מניעים פוליטיים נקמניים, ולעתים גם מתוך ניגוד ענינים הנוגע להעסקה או להפסקת העסקה של מקורביהם. כמו כן, יכולה שאלה זאת להיבדק על ידי החשב המלווה.
אכן מטבע הדברים, יכולים להתעורר אצל חלק מחברי המועצה המתנגדים למדיניות של ראש המועצה טרוניות כלפי יועץ משפטי, שבנסיבות הענין מצא לנכון לתת גיבוי להחלטות אלו או אחרות של ראש המועצה, אך לא הונחה תשתית ראייתית נאותה, שהיה בה להצביע על פעולות בלתי תקינות של עו"ד
חכמון, שהיה בהן כדי להצדיק התערערות האמון בו, הפסקת ההתקשרות איתו ואכיפת החזרתו של היועץ המשפטי שקדם לו, בניגוד לעמדת ראש המועצה.
בענין זה נראה לי, כי על ראש המועצה ועל כל חברי המועצה, לרבות המשיבים 2 עד 10, לפעול בענין זה מתוך שיקולים עניניים, וגובר החשש, שלא הוסר, ששיקולים לא עניינים מופעלים בענין זה על ידי המשיבים, ולא ניתן לשלול אפשרות שגם ראש המועצה אינו משוחרר משיקולים בלתי עניניים בענין זה, כפי שהדבר עלה בדיון אחר שהתקיים לפני, שהוזכר בכתבי הטענות, כאשר ראש המועצה ניסה למנוע שלא כדין את השתתפותם של מספר חברי מועצה בהצבעה על תכנית ההבראה.
גם משרד הפנים צריך לפעול בענין כדין ומתוך שיקולים עניניים, כאשר עם כל החשיבות של אישור תכנית הבראה והסנקציות הקבועות בחוק בשל אי אישורה, אין בכך כדי להצדיק נקיטה בסנקציות בדרך בלתי תקינה כנגד חברי מועצה המתנגדים לתכנית ההבראה משיקולים עניניים.
בענין זה על היועץ המשפטי לתת את דעתו למכלול הזכויות והאינטרסים של חברי המועצה ושל ראש המועצה, עליו להימנע ממתן חוות דעת שיש בהן כדי להגביל שיקול דעת תקין הנתון בידי חברי מועצה, אך כאמור לא ניתן לקבוע כי הדברים הגיעו לידי כך בנסיבות הענין.
כמו כן, על היועץ המשפטי לתת את הדעת על הצורך להימנע מפעולות שיכול להיות בהן חשש, ולו למראית עין, כי הן מושפעות מנטיה להעדיף את עמדתו של ראש המועצה על פני עמדותיהם של אחרים, בתחומים בהם נתון הדבר לשיקול דעת חברי המועצה.
מאידך גיסא, נראה ל כי שיקוליהם הדומיננטיים של משיבים 2 - 10 לא היו עקב התערערות האמון בעו"ד
חכמון כיועץ משפטי אלא עקב יחסיהם המעורערים עם ראש המועצה, ונסיונם לטרפד את תפקודו של ראש המועצה.
ביחס לשאלה אם היתה רשאית המועצה להחליט על ביטול ההסכם על אף הקביעה בפסק הדין של בית משפט השלום כי היה הסכם תקף, נראה לי כי מן ההיבט המהותי ניתן היה לעשות כן רק בתנאים מתאימים העומדים בתנאי ההשתחררות המנהלית.
יכולה להתעורר השאלה אם יש מקום לאכיפת הסכם בהתחשב בעובדה שמדובר בהסכם למתן שירותים אישיים, אך אין בכך כדי להכשיר השתחררות מהסכם ללא כל סיבה מן ההיבט המנהלי, תוך הסתמכות על כך שבית המשפט לא יתן צו לאכיפת ההסכם.
כמו כן, יש להתחשב בעובדה כי כשם שאכיפת מתן השירותים על המשיבים מעמידה אותם במצב של קושי, כך גם אכיפת קבלת השירותים של עו"ד
חיימסון על ראש המועצה, בניגוד לרצונו, מעוררת קושי של אכיפת שירותים אישיים.
מכל מקום, העילה אליה יש להיזקק בדיון זה אינה העילה החוזית של אכיפת הסכם אלא העילה המנהלית של תקינות ההחלטה המנהלית של המועצה באמצעות המשיבים לביטול ההתקשרות עם עו"ד
חכמון. בקשר לכך, על המועצה לעמוד בכללים המנהליים המחייבים קיום הבטחה מנהלית ובכללה קיום הסכם של הרשות עם גורם שלישי, תוך קיום אפשרות להשתחרר מההסכם רק בתנאים שנקבעו בפסיקה בקשר לכך.
במערכת היחסים של ראש המועצה ושל משיבים 2 עד 10, אין מדובר במערכת יחסים חוזית ועל כן אין מקום להחלת סעיף 2(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1971 במערכת היחסים ביניהם, וגם במערכת היחסים בין עו"ד
חכמון ובין המועצה, שהינה מערכת יחסים חוזית, גובר הפן הציבורי המנהלי, שאינו כפוף לדיני החוזים, המגביל את האפשרות לבטל הבטחה מנהלית והתרת הסכם בקיום תנאי ההשתחררות, ובהעדרם ניתן לבטל את ההחלטה מעילה מנהלית, שאינה כפופה לסייג של סעיף 2(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת הסכם).


בהקשר זה כתבה גבריאלה שלו בספרה "חוזי רשות בישראל", 1985, כי "יש להתייחס לחוזי רשות בלא היזקקות להבחנה בין חוזים מסחריים וחוזים שלטוניים. כל חוזה רשות, מעצם מהותו, מאחד בקרבו את שני ההיבטים, השלטוני והמסחרי. ההיבט הראשון נובע ממיהות המתקשר (השלטון) וההיבט השני נובע ממהות הקשר (חוזה). אמנם, ישנם חוזי רשות בהם בולט היבט אחד, ואחרים שבהם גובר משנהו, אולם אין די בכך כדי להצדיק או לאפשר את ההבחנה הנדונה" (שם, בעמ' 38), וכי בהתנגשות בין שתי מערכות הדינים, האזרחית והציבורית, החלות במקביל, זו לצד זו, על חוזי הרשות, דהיינו בהתנגשות בין דין החוזים הכללי לבין דיני המשפט הציבורי, גוברים דיני המשפט המנהלי, שדוחקים את רגלי הראשונים כ"הוראות מיוחדות" (שם, בעמ' 46).


לעניין הלכת ההשתחררות כתבה שלו בספרה האמור, כי כוח השלטון להשתחרר מהתחייבויותיו החוזיות הכלולות בחוזים שלטוניים מוגבל לפי מבחן טובת הכלל וכן דנה במבחן צרכי הציבור החיוניים (שם, מעמ' 100). בע"א 6328/97 עזרא רגב ואח'
נ' משרד הביטחון, פ"ד נד(5), 506 ,עמ' 525-526, נפסק בעניין זה מפי הנשיא ברק:
"השתחררות זו אפשרית רק אם "צרכי-ציבור חיוניים" אינם מתיישבים עם המשך הקשר החוזי (בג"ץ 311/60 מילר, מהנדס (סוכנות ויבוא) בע"מ נ' שר התחבורה, פ"ד טו 2005 ,1989; להלן - פרשת מילר). במקורה הוחלה הלכה זו על חוזים "שלטוניים" בלבד, בהם ההסכם הוא בקשר להפעלתה של סמכות שלטונית. לימים התגבשה ההשקפה כי הלכה זו חלה גם על חוזים "מסחריים", בהם הרשות המינהלית פועלת כבעלת נכסים ואינטרסים ככל פרט אחר בגדרי המשפט הפרטי (ראו ג' שלו, חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית 1999) 69)). ביסוד הרחבה זו של הלכת ההשתחררות מונחים שני טעמים: ראשית, ההבחנה בין החוזה השלטוני לבין החוזה המסחרי היא קשה, והגבולות מטושטשים עד לבלי הכר; שנית, להבחנה, גם אם ניתן היה לבססה, אין צידוק. כאשר צרכי ציבור חיוניים מחייבים זאת, יש לאפשר לרשות המינהלית להשתחרר גם מחוזה מסחרי".

במקרה זה נראה לי, שהמשיבים לא עמדו בנטל להוכיח כי התקיימו התנאים שאפשרו למועצה להשתחרר מהסכם ההתקשרות עם עו"ד
חכמון כל עוד עומד ההסכם על כנו, ובכך היה פגם מהותי בהחלטה לבטל את הסכם ההתקשרות עם עו"ד
חכמון. כמו כן, נראה לי כי לא היתה הצדקה בנסיבות הענין לכפות על ראש המועצה מינויו של יועץ משפטי אחר.

16. סמכות המועצה להפסיק מינויו של יועץ משפטי ולמנות יועץ משפטי
מאחר שנקבע לעיל, כי המשיבים לא פעלו מתוך שיקולים ענייניים, לא קיימו את חובת השימוע בלב פתוח ובנפש חפצה, לא קיימו את המלצותיו של השופט הנדל בפסק דינו ולא עמדו בנטל להוכיח שהתקיימו התנאים שאפשרו למועצה להשתחרר מהסכם ההתקשרות עם עו"ד
חכמון, התייתר הצורך לדון בשאלת הסמכות לקבל החלטה שממילא נקבע שאינה תקפה. למעלה מן הצריך אדון בנושא זה להלן.
בענין זה, נראה לי כי אין תשובה ברורה בהוראות ההסכם ובהוראות החיקוקים או בפסיקה לשאלה אם הייתה המועצה מוסמכת להחליט על הפסקת ההתקשרות עם עו"ד
חכמון ומינויו של עו"ד
חיימסון, כפי שיפורט להלן.

בסעיף 4 כב' להסכם השירותים המשפטיים למועצה האזורית לכיש נקבע, כי "הסדר זה יהיה לשנתיים, החל מ-1.3.04 ויחודש כל פעם לשנה נוספת, אלא אם יודיע מי מהצדדים על רצונו לבטל או לשנות את ההסדר הנ"ל, עד 60 יום לפני תום תוקפו של ההסדר או תום תוקפו המוארך". על ההסכם חתמו בשם העותרת ראש המועצה וגזבר המועצה בנוסף לחותמת המועצה האזורית לכיש ואין בו התייחסות לנושא התקציב. אין מחלוקת כי ביטול מינויו של עו"ד
חכמון לא התייחס למועד תום תוקפו של ההסדר, אלא למועד קודם לכך, וממילא אין הסעיף מתייחס לשאלה מי מטעם המועצה האזורית מוסמך לבטל או לשנות את ההסדר.


חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), התשל"ו-1975 אינו מתייחס לשאלה מי הגוף המוסמך למנות יועץ משפטי או להפסיק מינויו של יועץ משפטי שהינו עובד הרשות או יועץ משפטי שאינו עובד הרשות. בעניין זה חלות הוראות החוק הספציפיות המתייחסות לכל אחת מהקטגוריות של הרשויות המקומיות לסוגיהן.



ההוראות הנוגעות לענייננו הן הוראות צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח - 1958.
בסעיף 1 לצו האמור הוגדרה מועצה כ"מועצה שנבחרה או שנתמנתה לפי הוראות צו זה לניהול ענייניה של מועצה אזורית".
בסעיף 2 לצו, שכותרתו "מועצה", נקבע כי "מועצה אזורית תתנהל על ידי מועצה".
בסעיף 3 לצו, שכותרתו "ראש מועצה", נקבע:
"(א) מועצה תפעל באמצעות ראש המועצה; אין בהוראה זו כדי לפגוע בסמכויות המועצה לפי כל דין.
(ב) ראש המועצה אחראי לכך שהתפקידים שהוטלו על המועצה בצו זה או בכל דין אחר יבוצעו כראוי.
(ג) ראש המועצה אחראי לכך שהחלטות המועצה יבוצעו כראוי; הצריכה ההחלטה הוצאה מכספי המועצה, אחראי ראש המועצה לכך שההחלטה תבוצע בהתאם לתקציב המאושר של המועצה ובהתאם להוראות אחרות של צו זה או כל דין אחר".

מסעיפים אלה לא עולה חלוקת הסמכויות בין ראש המועצה למליאת המועצה ולא נגזרת מהם תשובה לשאלה בענייננו.


בסעיפים 85 ו-86(א) לצו נקבע:
"85. התקשרות בחוזים על פי החלטת המועצה
(א) ראש המועצה רשאי, על פי החלטת המועצה, להתקשר בחוזה בשם המועצה.
(ב) אם חוזה מטיל הוצאה או התחייבות כספית על המועצה, לא תחליט המועצה על התקשרות באותו חוזה אם אין להוצאה או להתחייבות הקצבה מתאימה בתקציב המאושר של המועצה.

86. התקשרות בחוזים ללא החלטת המועצה
(א) ראש המועצה רשאי גם ללא החלטת המועצה להתקשר בשם המועצה בחוזה המטיל הוצאה או התחייבות כספית על המועצה אם נתמלאו בו תנאים אלה:
(1) להוצאה או להתחייבות יש הקצבה מתאימה בתקציב המאושר של המועצה;
(2) תנאי החוזה אינם בסתירה לכללים שקבע השר לענין זה, ואם לא קבע - לכללים שקבעה המועצה, בדרך כלל או לענין חוזים מיוחדים;
(3) ההוצאה הכספית הכרוכה בחוזה לא עלתה על הסכום שקבעה המועצה, באישור השר, לענין זה".

מסעיפים אלה עולה, כי לצורך מינויו של יועץ משפטי למועצה האזורית נדרשת החלטתו של ראש המועצה, עם או בלי החלטת המועצה, לפי הנסיבות המפורטות בסעיפים אלה. כמו כן אין מחלוקת, כי עו"ד
חכמון מונה לתפקיד של יועץ משפטי לפי סעיף 85(א) הנ"ל, דהיינו ההתקשרות נעשתה על ידי ראש המועצה ומינויו אושר על ידי המועצה, ללא התייחסות בהסכם לנושא התקציב הרלוונטי לצורך התקשרות על ידי ראש המועצה ללא החלטת המועצה לפי סעיף 86 הנ"ל.


בע"ע 1134/01 מועצה מקומית גדרה ואח'
נ' נוריאל צברי ואח'
, תקדין-ארצי 2002(2), 216, בעניין ביטול מינוי של גזבר שהיה עובד מועצה מקומית, נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי לפי הוראות סעיפים 139-140 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א - 1950, שם הוגדרו סמכויות המינוי בין ראש המועצה למועצה לגבי עובדי המועצה במועצה מקומית, והוראות דומות קיימות לגבי עובדי המועצה האזורית בסעיף 57 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), דהיינו לגבי יועץ משפטי שהוא עובד מועצה, שלא כבענייננו, וכן לפי סעיף 14 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981, כי מי שמינה לפי הוראות הצו הרלוונטי הוא בעל הסמכות לבטל את המינוי.


לפי סעיף 14 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981, שכותרתו "סמכות מינוי":
"הסמכה לעשות מינוי - משמעה גם הסמכה להתלות את תקפו, לבטלו, לפטר את מי שנתמנה או להשעותו מתפקידו".
מסעיף זה עולה, כי בידי ראש המועצה הסמכות לבטל את מינויו של עו"ד
חכמון בשם המועצה לפי החלטתה, כפי שמינה אותו מלכתחילה. אולם תוצאה זו לא נותנת מענה למצב שבו ראש המועצה והמועצה חלוקים בדעותיהם בשאלת ביטול המינוי כבענייננו.


אף סעיף 61 (ב) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), שדן בפיטורי עובדים ובדרך לעשות כן, ובין היתר בפיטורי עובד המועצה המשמש יועץ משפטי, שלא יפוטר אלא באישור המועצה ברוב של שני שלישים מחבריה, אינו חל בענייננו, מאחר שעו"ד
חכמון לא היה עובד המועצה.
כמו כן,

פסק דין
בעניין הנקין, עליו הסתמך ב"כ העותרים, התייחס לסמכות הפוזיטיבית של ראש מועצה למנות יועץ משפטי למטרה ספציפית על פי תקציב מאושר, ולא התייחס לשאלה אם מוסמכת המועצה לבטל מינוי של יועץ משפטי שהתמנה על פי החלטת ראש המועצה באישור המועצה.
גם הנימוק שהעלה ב"כ המשיבים, המסתמך על הפרשנות העולה מתקנה 6 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג - 1993 ומסעיף ההגדרות באותן תקנות של המונח "מועצה", המתייחס למועצת הרשות המקומית, אינו נראה לי משכנע, הואיל ואין התקנות יכולות לשמש בסיס לפרשנות של חיקוק. תקנות אלה נוגעות להנחות בענייני ארנונה ולא נועדו לקבוע את הגוף הממנה או המבטל את המינוי של היועץ המשפטי.
בצד ההוראות האמורות יש לתת את הדעת להוראות סעיפים 2 ו-3 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), בהן נקבע מצד אחד שמועצה תפעל באמצעות ראש המועצה, ומאידך גיסא נקבע כי מועצה אזורית תתנהל על ידי מועצה, קרי מליאת המועצה, כאמור בהגדרה של המונח "מועצה" בסעיף 1 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות).


לאור האמור ובהעדר הוראת חוק רלוונטית או פסיקה מחייבת רלוונטית, ניתן לנמק פרשנות כזו או אחרת לעניין שאלת הסמכות לבטל מינוי בענייננו, אך נראה לי שאין תוצאה אחת מתחייבת ואף מדברי הכנסת ודברי ההסבר להצעות החוק לא ניתן להגיע לתוצאה חד משמעית.


לעומת זאת נראה לי, כי ניתן לשאלה מענה ברור לפי תזכיר חוק העיריות, התשס"ו-2005, מנובמבר 2005, שטרם נכנס לתוקפו ומתייחס גם ל"עיריה אזורית", כאשר עם תחילתו של החוק תהפוך כל מועצה אזורית להיות עיריה אזורית (סעיף 337(ב) לתזכיר). בסעיפים 100 ו-105 בפרק השמיני "המנהל הכללי ונושאי המשרה" (להבדיל מהפרק התשיעי - "עובדי העיריה") בסימן ב' "נושאי משרה" נקבע:
"100. חובת מינוי - נושאי משרה
(א) המועצה תמנה לעיריה גזבר, יועץ משפטי. מהנדס, מבקר ומנהל אגף חינוך (להלן: נושאי משרה).
(ב) מינוי נושא משרה טעון החלטת המועצה.
(ג) לא תמנה המועצה נושא משרה אלא אם נבחר בדרך של מכרז על ידי ועדת מכרזים לנושאי משרה על פי חוק זה.
105. פיטורי נושאי משרה
(א) נושא לא יפוטר אלא על פי הצעת ראש העיריה ובאישור המועצה ברוב של שני שלישים מחבריה, ולאחר שניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו בפני
המועצה.
(ב) החליטה המועצה לפטר נושא משרה וסבר נושא המשרה כי ההחלטה לפטרו מבוססת על טעמים שאינם ענייניים, רשאי הוא לפנות לוועדה לבחינת פיטורי נושא משרה בבקשה לבחון את החלטת המועצה. נוכחה הועדה, לאחר שנתנה הזדמנות לראש העיריה ולנושא המשרה להעלות את טענותיהם, שהחלטת המועצה אינה נובעת משיקולים ענייניים, או שאיננה מוצדקת, רשאית היא לבטלה.
(ג) החלטת מועצה על פיטורי נושא משרה תכנס לתוקפה בתום 14 ימים מיום שנתקבלה, ואולם אם פנה נושא המשרה לועדה לבחינת פיטורי נושא משרה בתוך תקופה זו תכנס ההחלטה לתוקפה בתוך 45 ימים מיום הפניה.
(ד) הועדה לבחינת פיטורי נושא משרה רשאית מיוזמתה היא, לבקשת השר או על-פי בקשה מנומקת בכתב של ראש העיריה או של המועצה ברוב חבריה, לבדוק האם פעל נושא המשרה שלא בהתאם להוראות חוק זה או להוראות כל דין או שלא מילא את תפקידו כנושא משרה ראוי, ולאחר שניתנה לנושא המשרה הזדמנות להשמיע את טענותיו, להמליץ בפני
מועצת העיריה לפטרו. המליצה הועדה לפטר נושא משרה, יכנס יושב ראש המועצה ישיבת מועצה לעניין זה בתוך 14 ימים מיום קבלת ההמלצה כאמור.
(ה) החלטת המועצה לפטר נושא המשרה לפי סעיף קטן (ד) תתקבל ברוב של חברי המועצה הנוכחים באותה ישיבה. לא החליטה המועצה על פיטורי נושא המשרה רשאי השר להורות על פיטוריו, לאחר ששקל את החלטת המועצה.
(ו) וזה הרכב הועדה לבחינת פיטורי נושא משרה..."
כמו כן, יש הוראות נוספות בתזכיר המפרטות את ההסדר של מילוי מקום נושא המשרה ומינוי נושא משרה חדש וכן דברי ההסבר לסעיפי התזכיר בסופו.

ביחס לביטול מינוי של יועץ משפטי שנעשה כדין, נראה לי בסופו של יום, שיש להותיר שאלה זאת בצריך עיון לעת מצוא, כפי שנעשה על ידי השופט הנדל.
ביחס לשאלת הסמכות של המועצה למנות יועץ משפטי אחר תחת מינויו של עו"ד
חכמון, נראה לי שהבעיה מורכבת עוד יותר, הואיל ובקשר לכך נקבע בסעיפים 85 ו-86 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), כי בכל מקרה נדרשת החלטה של ראש המועצה למינוי יועץ משפטי, ולאור זאת קשה להעלות על הדעת שתהא אפשרות למנות יועץ משפטי בלי הסכמת ראש המועצה, אך לא ניתן לשלול אפשרות כזאת לאור סמכות הניהול הכללית של המועצה.
מכל מקום בהעדר פסיקה של בית המשפט העליון בעניין, והואיל וההכרעה גם בשאלה זאת אינה חיונית להכרעה בדיון זה כמפורט לעיל, אני נמנע מהכרעה גם בשאלה זאת.

הסעדים המבוקשים

17. ביחס לבקשה להורות על בטלות ההחלטה של המשיבה 1, בה אושרה ההחלטה מיום 2.12.05 לסיום ההתקשרות למתן ייעוץ משפטי עם עו"ד
חכמון וחידוש ההתקשרות עם עו"ד
אריה חיימסון, נראה לי כי ניתן וראוי להיענות לעתירה וכך אני מורה.
הוא הדין ביחס לעתירה המורה כי עו"ד
חכמון הינו יועצה המשפטי של המועצה, אני קובע שיש לראותו כיועץ משפטי של המועצה עד לגמר תוקפו של ההסכם, עם אפשרות להארכתו כאמור בהסכם.
מאידך גיסא, נראה לי כי ניתן וראוי לקבוע, וכך אני קובע , כי בענינים בהם יש ניגוד ענינים בין ראש המועצה או בענינים בהם יש חשש ממשי למראית עין של ניגוד ענינים כזה, ניתן וראוי כי עו"ד
חכמון ישקול בעצמו אפשרות להימנע ממתן יעוץ משפטי לראש המועצה או למועצה, ובמקרים מתאימים אין מניעה כי ראש המועצה או המועצה יחליטו לקבל ייעוץ משפטי חלופי או נוסף, שיהא בו כדי להסיר חשש של ניגוד ענינים או מראית עין כזאת.
ביחס לבקשה להורות למשיבים להימנע מכל פעולה לפגוע במעמדו או בסמכויותיו של עו"ד
חכמון, נראה לי שאין מקום להורות על כך במועד זה ואני דוחה את הבקשה.
בקשר לכך נראה לי שאין מקום להורות מראש על הימנעות מכל פעולה בענין זה, ובלבד שהדבר ייעשה כדין, לאחר קבלת ייעוץ משפטי תקין ומתוך שיקולים עניניים.
באשר לשאלת ההוצאות, נראה לי להעיר כי גם מצד העותרים היה פגם בכך שהייעוץ והייצוג בענין המשך ההתקשרות של המועצה עם עו"ד
חכמון, נעשה על ידי עו"ד
חכמון או על ידי עו"ד
ממשרדו, כאשר הייעוץ שניתן למועצה נגע גם לעניניו של עו"ד
חכמון.
כמו כן, נראה לי כי בנסיבות הענין צריך היה עו"ד
חכמון לנקוט באמצעים ראויים שהיה בהם כדי להסיר כל חשש של מראית עין שהוא תומך בעמדת ראש המועצה בעניני מדיניות בהם יש חילוקי דעות בין ראש המועצה ובין המשיבים 2 - 10, אף שכאמור לא הוכח שהיתה הצדקה לאותה מראית עין.
בנוסף, נראה לי שמן הראוי שגם ראש המועצה ימצא את הדרך המתאימה לפעול בהרמוניה עם חברי המועצה, ובנסיבות הענין נותר אצלי חשש שלא הוסר, שגם פעולותיו בקשר לכך מחייבות בדיקה, במסגרת הבדיקות הנעשות על ידי משרד הפנים הן ביחס לחברי המועצה והן ביחס לראש המועצה, ומן הראוי שכל הגורמים הנוגעים לענין יפעלו להכנסת המועצה למסלול תפקודי תקין.

בנסיבות אלו, אני נמנע מחיוב בהוצאות ושכ"ט עו"ד
וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום ב' באייר, תשס"ו (30 באפריל 2006) בהעדר הצדדים

ברוך אזולאי
, שופט
ס. נשיא

1
בתי המשפט
עתמ 000275/05
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
כבוד השופט ברוך אזולאי
-ס.נשיא
בפני
:








עתמ בית משפט מחוזי 275/05 המועצה האיזורית לכיש, ראש המועצה האזורית לכיש, מנחם חכמון, עו"ד נ' מר אריה חיימסון, עו"ד ואח' (פורסם ב-ֽ 30/04/2006)