פסקי דין על קואסמה מוסא | פסקי דין על עומר שכשיר | פסקי דין על המאחד לבבות - אולמי שמחות בע"מ

2356/03 עב     07/05/2006




עב 2356/03 קואסמה מוסא , עומר שכשיר נ' המאחד לבבות - אולמי שמחות בע"מ




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 002356/03
עב 2357/03


בפני
:
כב' השופטת יפה שטיין

תאריך:
07/05/2006



בעניין:
1. קואסמה מוסא

2. עומר שכשיר



ע"י ב"כ עו"ד
מוניר עזאם

תובעים

נ ג ד


המאחד לבבות - אולמי שמחות בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
צחי איתן

נתבעת


פסק דין


1. זהו

פסק דין
בתובענה לפיצויי פיטורין, הלנת פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ופיצוי בגין אי הפרשות למבטחים (התביעה לדמי חגים נמחקה בהסכמה).

2. שני נציגי ציבור שהוזמנו לדיון לא הופיעו, ועל מנת למנוע ביטול זמן ועינוי דין, קויים הדיון בהעדר.

3. הרקע לתביעה:
שני התובעים עבדו באולם חתונות, שהפעילה הנתבעת. התובע מס' 1 (להלן גם: מוסא) עבד מ – 6/99 עד 29/4/03. התובע מס' 2 (להלן גם: עומר) עבד מ - 1/98 ועד 15/4/03. שני התובעים פוטרו ללא קבלת הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורין, כאשר לטענת הנתבעת רשאית היתה לעשות כן לאור התנהגותם. לגבי מוסא, נטען כלפיו כי הירבה לאחר באופן מופגן, וסרב לבצע עבודות שביצע בעבר, על מנת לגרום לפיטוריו, ולגבי עומר – שהסיע במכוון מכונת פוליש כשהיא פועלת, וללא מעצורים, באולם נקי, ולעיני עובדים אחרים, תוך גרימת נזק למכונה, והפגנת זלזול בנהלי הנתבעת.
תובע מס' 2 התנצל, לאחר פיטוריו, אך הנתבעת סרבה להחזירו לעבודה.

יצויין כי אין מחלוקת כי התובעים קיבלו לידיהם את הסכומים הרשומים כנטו לתשלום בתלושי המשכורת, וכי החישובים בתיק, ככל שבית הדין יקבע כי זכאים לכל סכום שהוא, יעשו לפי שכר המינימום, למשרה מלאה.

מעבר לשאלת הפיצויים וזכות הנתבעת לשלול אותם מהם, (כולל לעניין פיצויי הלנה), קיימת שאלה לעניין זכאותם של התובעים להפרשות למבטחים (כשאין מחלוקת שלא הופרשו עבור התובעים כספים למבטחים), וכן שאלה האם קיבלו את מלוא המגיע להם בגין חופשה והבראה.

יש להוסיף ולציין, כי פס"ד זה ניתן ללא סיכומי הנתבעת, לאחר שלא הוגשו סיכומים (למרות התראות ביה"ד). ביה"ד יתייחס איפוא בפסה"ד, לחומר שבתיק, ללא סיכומי הנתבעת.

בפני
העידו – שני התובעים וכן עד הנתבעת מר יצחק מקסימוב (תצהירים של עד נוסף שלא התייצב - הוצאו, בהסכמה, מהתיק).
לאור זאת, אתייחס לשאלות שבמחלוקת, אחת לאחת.

4. נסיבות הפיטורין
מעדויות הצדדים, מעדיפה אני את גירסת הנתבעת לעניין נסיבות הפסקת העבודה. שני התובעים פעלו באופן שהצדיק את פיטוריהם, תוך הפגנת זלזול בהוראות הנתבעת: מוסא - הירבה לאחר במופגן, וסרב לבצע עבודות שהן מחוץ למטבח (עבודה שביצע בעבר), ועומר - נתן למכונה לנסוע, (כשהאולם היה נקי), ללא מעצורים, בנוכחות שאר העובדים, למרות הסיכון שהמכונה תינזק, ותוך הפגנת זלזול בנתבעת ובנהליה.

השאלה תהיה, האם בנסיבות אלו רשאית היתה הנתבעת, לשלול מהם פיצויי פיטורין ואת דמי ההודעה המוקדמת.
בטרם יתייחס ביה"ד לחוק ולפסיקה, יתייחס ביה"ד תחילה למכתבים שקיבלו התובעים בטרם פיטוריהם:

מוסא קיבל מכתב פיטורים – (נספח א' לתצהירו), ובו נרשם:

"הנדון: הפסקת עבודתך בחברתנו

הריני להודיעך על הפסקת עבודתך בחברתנו מתאריך 29/4/03.
הפסקת העבודה הינה בגין סרובך לבצע עבודות שהורה לך מעסיקך לבצע. כמו כן איחורים וחיסורים לא מוצדקים, וזאת לאחר אזהרות רבות שהוזהרת".
____________
(חתימה)

עומר קיבל 2 מכתבים:
האחד,(נספח א' מיום 15/4/03), בו נרשם:

"הנדון: סיום עבודתך בחברתנו

הריני להודיעך על הפסקת עבודתך בחברתנו מיום 16/4/03.
הפסקת עבודתך בחברתנו נובעת מיחסך לעבודה, זלזול בציוד החברה ובגרימת נזק לציוד וחבלה בציוד, איחורים וחיסורים ללא הודעה מוקדמת וזאת לאחר אזהרות רבות".
____________
(חתימה)

בתחתית העמוד נרשמה חתימה העובד ב 1/5/03.

מכתב נוסף הוצא לתובע מס' 2 ב 5/5/03 ובו נרשם:
"הנדון: אזהרה לפני פיטורין

הריני להביא לידיעתך כי במידה ושוב תגרום לנזקים בחברה, או שלא תופיע לעבודה בלי הודעה מוקדמת או איחור לעבודה ללא הודעה מוקדמת, אני רשאי להפסיק את עבודתך בחברתנו ללא שום הודעה מוקדמת, וללא כל פיצוי (פיצויי פיטורין), מאחר ונגרם נזק לחברה".

בתחתית העמוד נרשם: "חתימות העובד" ו"חתימת החברה", אולם התובע לא חתם על המסמך.
לענין מכתב זה יוער, כי ע"פ הרשום במכתב זה, המכתב הומצא לתובע, לאחר שכבר פוטר, ועל כן נראה כי זהו מכתב שהיה על התובע לחתום כתנאי להחזרתו לעבודה, ואין מדובר במכתב התראה לפני פיטוריו.

מכל מקום, השאלה שעל בית הדין לבדוק היא האם בנסיבות שתוארו לעיל, רשאית היתה הנתבעת שלא לשלם לתובעים פיצויי פיטורין, והאם די בהתראות אלו כדי לשלול מהם את פיצויי הפיטורין והודעה מוקדמת.

5. סעיף 16 לחוק פיצויי הפיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) קובע כי:
"לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי העניין אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד"

סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) קובע כי:
"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע. בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי על פיה הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים."

על פי הפסיקה, שלילת פיצויי פיטורין הינה סנקציה חמורה, ומכל מקום על המעסיק להוכיח כי התקיימו הנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורין. הסנקציה החריפה של שלילת פיצויי פיטורין הינה, על פי הפסיקה בבחינת:
"התוויית גבול עליון לסמכות הענישה. גבול שאינו דוחה אפשרויות של עונשי ביניים, לפי שיקל דעת" (דב"ע מג/84-3 קיסר- דחן בע"מ, פד"ע טז 269, 273). כמו כן, יש להביא בחשבון, כי פיטורים לכשעצמם הם עונש חמור (דב"ע לא/3-3 שגרירות ארה"ב - עזבון המנוח מאיר מנשה, עבודה ארצי כרך ל(1) 383).

6. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, התרשמתי כי שני התובעים פעלו באופן שהצדיק את פיטוריהם, אולם, למרות מכתבי האזהרה, אין מקום לשלול משניהם את מלוא פיצויי הפיטורין, כפי שיובהר להלן:

לגבי תובע מס' 1:
כאמור, שוכנעתי, כי התובע נהג לאחר, ואף סרב לבצע חלק מהמטלות שהוטלו עליו. בנסיבות אלו - היתה הצדקה לפיטוריו. אעפ"כ אין ביה"ד מוצא כי מדובר בנסיבות המצדיקות, ע"פ הפסיקה, שלילת פיצויי פיטורין, ומצבו אינו שונה, עקרונית, מכל עובד שאין מרוצים מתיפקודו. יחד עם זאת, בנסיבות בהן לא עשה את שנדרש לעשות, ובצורה הפגנתית, ולא ביצע את המטלות שנדרש לעשותן – לא ניתן לצפות שהמעסיקה תמשיך ותעסיקו, כשאינו סר למרותה, אף לא בתקופת הודעה מוקדמת. בנסיבות אלו רשאית היתה הנתבעת לפטרו מיידית, תוך שלילת דמי ההודעה המוקדמת, אם כי, כאמור תוך מתן פיצויי פיטורין. בנסיבות אלו, אף אין מקום לפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, כאשר, לאור התנהגותו, שאלת זכאותו לפיצויי פיטורין, היתה במחלוקת של ממש.

לגבי תובע מס' 2:
מקובלת עלי עדותו של מר מקסימוב, כי עומר אכן "שיחרר" את מכונת השטיפה ללא מעצורים, תוך הפגנת הזלזול בעיני העובדים האחרים, ותוך ידיעה ברורה כי מדובר במעשה שלא ייעשה. טענתו של עומר כי היה זה מתוך טעות – אינה מקובלת עלי לחלוטין.
עובד כזה – אינו יכול לצפות – אף אם התנצל לאחר מכן – לקבל את זכויותיו במלואן, ויש לראות בכך הפרת משמעת המצדיקה הפחתת פיצויי פיטורין. התנהגותו המזלזלת של עומר, תוך שזה נעשה לעיני שאר העובדים – אינה ראויה, ומצדיקה הטלת סנקציה חריפה יותר (מעבר לשלילת דמי הודעה מוקדמת). יחד עם זאת, היות והתנצל, ומשהתברר כי המכונה לא הושבתה, וניתן היה להמשיך ולתפעל אותה, יעמיד בית הדין את גובה פיצויי הפיטורין על 50%.

יוער כי גם לגביו – עובד שגורם נזק לחברה (לכל הפחות מתוך רשלנות וחוסר אכפתיות) – אין החברה אמורה להעסיקו ולתת לו הודעה מוקדמת, כאשר יש חשש של ממש שיגרום לחברה נזקים נוספים.

לאור זאת תשלם הנתבעת לתובע מס' 2 50% מפיצויי הפיטורין, (ללא הודעה מוקדמת), ואף לגביו – אין מקום לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורין.

7. חופשה
כידוע, נטל ההוכחה כי עובד קיבל חופשה הוא על המעסיק. (עניין זה נפסק כבר בדב"ע לא/3-22 צ'יק ליפוט – חיים קסטנר, פד"ע ג',215). ואכן, מעדותו של מנהל הנתבעת שוכנע ביה"ד כי התובעים אכן יצאו בפועל לחופשות, מן הטעם שאולם המיועד לחתונות, אינו עובד כל השנה (כמו למשל בימי חול המועד, בימי בין המצרים, בימי ספירת העומר ועוד), אולם, על הנתבעת היה להמציא תלושי משכורת מהם ניתן ללמוד כי בתקופות אלו לא נוכה משכרם. אמנם, היתה הסכמה דיונית כי לצורך החישובים בתיק יראה ביה"ד את התובעים, כמי שקיבלו שכר מינימום למשרה מלאה, אך עדיין אין בכך די כדי ללמד שבאותן תקופות בהן לא הופעל האולם – לא נוכה משכרם של העובדים. כך גם לגבי חופשות אחרות, שהנתבעת לא הוכיחה כי יצא לחופשות וכי שכרם שולם בימי החופשה. יצויין כי ניתנה לנתבעת הזדמנות להמציא מסמכים לעניין זה, אולם הנתבעת לא עשתה כן. בנסיבות אלו יפסוק בית הדין לתובעים את דמי פדיון החופשה הנתבעים על ידם.

8. הבראה:
ע"פ ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה, (מ-13/7/98), עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיום יחסי עובד ומעביד, לכל היותר לתקופה של שנתיים ממועד סיום יחסי עובד ומעביד (ככל שלא קיבל עבורם דמי הבראה). בענייננו, תובעים התובעים בגין תקופה ארוכה יותר. בית הדין יתייחס, איפוא, לשנתיים האחרונות. שני התובעים, ע"פ ויתקם, היו זכאים ל-14 יום x 301 ₪, כדמי הבראה לשנתיים האחרונות. מתלושי המשכורת שהומצאו (מהתקופה לאחר סיום עבודתם), עולה כי עומר קיבל דמי הבראה בסך של 2,846 ₪, ומוסא - 1,946 ₪. היות ולא הומצאו תלושים קודמים המלמדים על תשלומים אחרים, ומשהוסכם (מוסכמה 2) כי התובעים קיבלו לידיהם את הסכומים הרשומים כנטו לתשלום שבתלושי המשכורת, יפסוק ביה"ד לתובעים את ההפרש, דהיינו – לעומר, סך של 1,368 ₪, ולמוסא – 2,268 ₪.

9. הפרשות למבטחים:
על פי רשימת הפלוגתאות השאלה שבמחלוקת היא האם חל על הצדדים ההסכם הקיבוצי ו/או צו הרחבה ובאיזה (בכפוף להודעת ב"כ התובעים באיזה הסכם קיבוצי מדובר). במידה וחל – האם יהיו זכאים התובעים לקבל לידיהם את הסכומים שלא הופרשו למבטחים.
ב"כ התובעים המציא את ההסכם הקיבוצי הכללי בסקציית אולמי השמחות וצו ההרחבה בענף האולמות לחתונות.
על פי צו ההרחבה בענף אולמות לחתונה, היה על הנתבעת להפריש למבטחים מדי חודש כספים למבטחים, ולהפריש בו זמנית מכספי העובדים את חלק העובד. אין מחלוקת כי הפרשות אלו (הן של העובד והן של המעביד), לא בוצעו. ע"פ ידיעה שיפוטית של בית הדין, לא ניתן היום להפקידם רטרואקטיבית (מה גם שתנאי להפקדתם היה הפרשות גם מחלק העובד שאף הן לא בוצעו). השאלה היא האם הוכח ע"י התובעים כי באי הפרשות אלו נגרם להם נזק, ובאיזה שיעור.

מעיון בצו ההרחבה עולה, כי חלק מההפרשות הן בגין רכיבים שממילא ביה"ד פסק (דמי חופשה ופיצויי פיטורין), וחלקן אינן ניתנות עוד ליישום, (כמו:דמי מחלה וביטוח תאונות שהתובעים לא הזדקקו להם). לכן, לגבי רכיבים אלו לא הוכח נזק. אולם מההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה עולה כי היה על הנתבעת להפריש 3.5% כפנסיה ותגמולים ואלו לא הופרשו. היות וכך – ומשלא הומצאו סיכומים לסתור טענה זו – יקבלו התובעים פיצוי בגובה 3.5 משכרם.

10. סוף דבר:
הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
לתובע מס' 1:
פיצויי פיטורין בשיעור של 13,062 ₪.
דמי פדיון חופשה בשיעור של 7,315 ₪.
הפרש דמי הבראה 1,368 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשות למבטחים בשיעור של 5,634.

לתובע מס' 2:
פיצויי פיטורין 17,787 ₪.
פדיון חופשה 9,961 ₪.
הבראה 2,268 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשות למבטחים 8,8,02 ₪.

שאר רכיבי התביעה נדחים.

כל הסכומים דלעיל ישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים סך של 1500 ₪ + מע"מ שכ"ט עו"ד.

ערעור על

פסק דין
זה לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום ט' באייר, תשס"ו (7 במאי 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

יפה שטיין
, שופטת




002356/03עב 730 גלית לוי








עב בית דין אזורי לעבודה 2356/03 קואסמה מוסא , עומר שכשיר נ' המאחד לבבות - אולמי שמחות בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/05/2006)