פסקי דין על הלנה לובושיץ | פסקי דין על אלינה בספלוב

11061/05 א     25/04/2006




א 11061/05 הלנה לובושיץ נ' אלינה בספלוב






בתי המשפט
1

ת.א. 011061/05
בית משפט השלום ירושלים
25/4/2006
תאריך:
כב' השופט אברהם רובין

בפני
:
הלנה לובושיץ

בענין:
התובעת
וורמן-שרייבר רות

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
אלינה בספלוב
הנתבעת
ראובנוב אילנה

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. העובדות
התובעת היא עו"ד במקצועה, אשר פנתה לנתבעת על מנת שזו תשקיע עבורה סכום של 50,000 ₪ בניירות ערך מסוג אופציות. הנתבעת היא בעלת חברה המספקת שירותי אינטרנט ומיחשוב, אשר בעזרתם יכולים לקוחותיה לנהל באופן עצמאי את השקעותיהם בניירות ערך. כמו כן, מספקת הנתבעת, באמצעות החברה האמורה, שירותי הכשרה ללקוחותיה, על מנת שאלו יצברו את הידע הדרוש לניהול עצמאי של השקעות בניירות ערך. כאמור, הנתבעת איננה מנהלת השקעות, ולפיכך סירבה בתחילה להשקיע עבור התובעת את הסכום האמור, ותחת זאת היא הפנתה אותה לאחד - פבל אוצ'רטני (להלן: "פבל"). התובעת ופבל נפגשו וסכמו כי הוא ינהל עבורה את השקעתה. ברם, זמן קצר לאחר סיכום זה, הודיע פבל כי לא יוכל ליטול על עצמו את המשימה. במצב דברים זה, נטלה על עצמה הנתבעת, לטענתה בלית ברירה, את משימת ניהול השקעתה של התובעת (ראו סעיפים 32-31 לתצהירה של הנתבעת). סכום ההשקעה - 50,000 ₪ - הופקד בחשבון ביום 17.1.05 אך כבר ביום 27.1.05 התברר לתובעת כי בחשבונה נותר סכום של 20,000 ₪ בלבד. במצב דברים זה מיהרו התובעת ובעלה להיפגש עם הנתבעת ביום 31.1.05. לגבי השתלשלות האירועים בפגישה זו חלוקות הדעות, ברם אין חולק שבסיומה חתמה הנתבעת על כתב התחייבות ברוסית (נספחים ב'-ג' לכתב התביעה), בזו הלשון:
"אני החתומה מטה, בספלוב אלינה ת.ז. 320836950 מתחייבת בזה להשיב ללובושיץ עמנואל ו/או לובושיץ הלנה סכום של 50,000 ₪ לא יאוחר מ- 10 בפברואר 2005. בחשבון 72-70 בחברת הראל, או במידה ובתאריך שלעיל יתרת החשבון הנ"ל תפחת מסך של 52,000 ₪ במזומן אני מתחייבת באופן אישי להשיב את ההפרש בין יתרת החשבון במזומן לסך של 52,000 ₪"

(ההדגשה במקור - א.ר.)

הנתבעת לא פעלה לפי כתב ההתחייבות, ולפיכך נטלה התובעת את היתרה שהיתה בחשבון (סך של 28,085 ₪), ובמקביל הגישה את התביעה שלפניי על ההפרש, בסך של 23,915 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

2. טענות הצדדים
התובעת מבססת את תביעתה על כתב ההתחייבות הנ"ל. לטענתה כתב התחייבות זה הוא בעל תוקף משפטי לכל דבר ועניין, ולפיכך על הנתבעת לקיימו. הנתבעת טענה בתחילת הדרך כי חתמה על כתב ההתחייבות תחת כפייה, ברם בישיבת ההוכחות היא חזרה בה מטענה זו. עתה יש בפיה טענה אחת ויחידה, לפיה הובטח לה כי כתב ההתחייבות אינו מסמך סופי ומחייב, אלא טיוטא בלבד. לדבריה,סוכם שהתובעת תעביר לעיונה הסכם מסודר, ובינתיים היתה רשאית הנתבעת לשקול האם היא בכלל מוכנה להגיע להסדר כלשהו עם התובעת.

3. תוקף כתב ההתחייבות
טענת הנתבעת לפיה סוכם שכתב ההתחייבות הוא בגדר טיוטא בלבד, וכי אין לו, לכשעצמו, תוקף מחייב, אינה נראית לי מכמה וכמה טעמים;
ראשית, הנתבעת חתמה על כתב ההתחייבות דבר המעיד, בדרך כלל, על גמירת דעת (ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ. סמיר פ"ד נ (5) 820). הפסיקה עמדה לא פעם על כך שחזקה על מי שחותם על מסמך כי הבין את תוכנו והסכים לאמור בו, ועל המבקש להפריך חזקה זו להוכיח את גרסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה (ע"א 6799/02 יולזרי נ. בנק המזרחי פ"ד נח (2) 145, 149; ע"א 1548/96 בנק איגוד נ. לופו פ"ד נד (2) 559). הנתבעת לא הביאה ראיות פוזיטיביות להוכחת גרסתה כאפשרות קרובה, ולפיכך דין טענתה להידחות.
שנית, הנתבעת היא אישה משכילה בעלת תואר שלישי, ולפיכך יש להניח כי היא מבינה, מתוקף השכלתה וניסיון חייה, כי חתימה על מסמך מעידה על כך שניתן לו תוקף מחייב. לכן, לא סביר בעיני שהנתבעת היתה מסכימה לחתום על מסמך שהוא טיוטא בלבד.
שלישית, אין מחלוקת בין הצדדים כי יום לפני הפגישה בה נחתם כתב ההתחייבות הפקידה הנתבעת בחשבונה של התובעת סך של 10,000 ₪, וביום 10.2.05 הפקידה בחשבון סך נוסף של 12,000 ₪. הפקדות אלו מתיישבות היטב עם המסקנה שהנתבעת ראתה עצמה אחראית להפסדיה של התובעת. יצויין שההפקדה השניה בוצעה ביום 10.2.05, שהוא המועד שננקב בכתב ההתחייבות להחזרת ההפסדים לתובעת. דהיינו, ניתן לראות בהפקדה זו תחילת ביצועו של כתב ההתחייבות, דבר המעיד על כך שלא היה מדובר בטיוטא בלבד.
רביעית, בפסיקה מוכרים מקרים רבים בהם צדדים חותמים על מסמך, כגון זכרון דברים, שנועד להיות שלב לקראת כריתת הסכם מחייב. במקרים אלו נהוג לדבר על "נוסחת הקשר" שיש במסמך הראשוני כאינדיקציה לתקפותו (ע"א 158/77 רבינאי נ. מן שקד פ"ד לג' (2) 281; ע"א 3102/95 כהן נ. כהן פ"ד מט' (5) 739; ע"א 3380/97 תמגר נ. גושן פ"ד נב (4), 673). במסמך ההתחייבות שלפניי אין שום נוסחת קשר אשר יש בה כדי לרמז שהוא אינו מסמך מוגמר ומחייב, או שהוא כפוף לחתימתו של הסכם פורמלי כלשהו.
חמישית, הנתבעת טענה בעדותה כי כל האמור בכתב ההתחייבות לא היה מקובל עליה לחלוטין. לדבריה, תוכן ההתחייבות "מנוגד באופן מוחלט לכל כלל של התנהגות עם ניירות ערך ועבודה בבורסה" (עמ' 11 ש' 17-15).
טענה זו אינה מתיישבת עם טענתה של הנתבעת כאילו היה מדובר בטיוטא, שלאחריה היה אמור להיחתם הסכם מסודר. טיוטא משקפת בדרך כלל גרעין של הסכמה, גם אם לא הסכמה מלאה, ואין דרכו של אדם לחתום על טיוטא ששום סעיף בה לא מקובל עליו. אם אכן כל מה שנכתב בהתחייבות לא היה מקובל על הנתבעת, לא סביר שהיא היתה חותמת עליה. אני ער לטענת הנתבעת לפיה חתמה על המסמך בגלל המהומה שהקימו התובעת ובעלה במשרדה, ברם אזכיר כי הנתבעת ויתרה על טענת הכפייה, וכפי שיצויין להלן גם לא שוכנעתי שהמהומה היתה כה גדולה.
ושישית, בגרסתה של הנתבעת התגלתה חוסר עקביות אשר פוגעת במהימנותה. הנה כך, בראשית הדרך תיארה הנתבעת את הפגישה עם התובעת ובעלה כפגישה קשה שבה היא אויימה על ידי בעלה של התובעת אשר השתולל וצרח (סעיפים 27-21 - 27 לתצהיר שצורף לבקשה לרשות להתגונן). ברם, בתצהירה הנוסף תיארה הנתבעת תמונה פחות דרמטית, וכך גם בעדותה. כמו כן, הסתירה הנתבעת בתצהירה הראשון את העובדה המהותית שהיא הפקידה בחשבונה של התובעת סכום של 22,000 ₪.

4. האם כתב ההתחייבות זוייף?
הנתבעת טוענת כי לאחר שחתמה על כתב ההתחייבות הוא תוקן ושונה שלא על דעתה. זוהי, למעשה, טענת זיוף, אשר כמות הראיות הנדרשת להוכחתה גדולה מן הרגיל. אכן, מעיון במסמך עולה בבירור שנעשו בו תיקונים, אולם מדובר בתיקונים לא משמעותיים שקשה להניח כי התובעת היתה טורחת להכניסם לכתב ההתחייבות לאחר חתימתו. לכן, אינני מקבל את הטענה כי כתב ההתחייבות זוייף, ונראה לי כי השינויים הוכנסו בכתב ההתחייבות עובר לחתימתו.

5. סכום ההתחייבות
העיון בכתב ההתחייבות מלמד שיש בו סתירה פנימית. בראשית המסמך נאמר כי הנתבעת מתחייבת להשיב לתובעת 50,000 ₪ ואילו בהמשך נרשם כי על הנתבעת להשיב סכום של עד 52,000 ₪. הסכום של 52,000 ₪ אינו מתיישב עם העובדות, שכן התובעת השקיעה רק 50,000 ₪, ומדוע שתתחייב הנתבעת להחזיר לה 2,000 ₪ נוספים? התובעת טענה שסכום נוסף זה מהווה החזר עבור שיעורי ההכשרה שעבורם שילמה, ברם טענה זו אינה משכנעת, שכן לא ברור מה מקור זכותה של התובעת לקבל החזר בגין שיעורים אלו. במצב דברים זה, אני סבור שיש ללכת לפי הכלל הקובע כי יד מנסח המסמך על התחתונה, ומאחר והתובעת ניסחה אותו בכתב ידה, אני קובע כי פרשנותו הנכונה של כתב ההתחייבות היא שהנתבעת צריכה לשלם את ההפרש שבין היתרה בחשבון ביום 10.2.05, לבין סכום ההשקעה המקורי, שהוא 50,000 ₪.

6. אשר על כן, אני מקבל את התביעה ברובה, ופוסק שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 21,915 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.2.05 ועד ליום התשלום בפועל.
הנתבעת תישא בהוצאות התובעת. כמו כן, תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ז בניסן, תשס"ו (25 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.

אברהם רובין
, שופט









א בית משפט שלום 11061/05 הלנה לובושיץ נ' אלינה בספלוב (פורסם ב-ֽ 25/04/2006)