פסקי דין על מוחמד מלחם | פסקי דין על אבראהים אחמד עבד אלח'אלק

1470/05 א     11/05/2006




א 1470/05 מוחמד מלחם נ' אבראהים אחמד עבד אלח'אלק




1
בתי המשפט
א 001470/05
בית משפט השלום נצרת
11/05/2006
תאריך:
כב' השופטת לילי יונג-גפר

בפני
:
מוחמד מלחם

בעניין:
תובע
עו"ד חסן עלי נסאר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
אבראהים אחמד עבד אלח'אלק
נתבע
עו"ד עסאם ח'טיב

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

1. 1. הנתבע מבקש לדחות או למחוק את התביעה וזאת בשל שלושה נימוקים:
האחד: הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית משפט זה.
השני: התביעה התיישנה.
והשלישי: התובע לא צרף לכתב התביעה את המסמכים שעליהם הוא מבקש להסתמך.

2. 2. התובע היה נשוי לאחותו המנוחה של הנתבע, אשר הלכה לעולמה ביום 1.1.03.
עניינה של התביעה הוא בהלוואה בסך 5000$ שנתן התובע, לטענתו, לנתבע בשנת 1995.

טענות הנתבע
3. 3. הנתבע טוען כי תביעתו של התובע שהינו "בן משפחה" כהגדרתו בס' 2 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה ,תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), הינה תובענה אזרחית שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, ועל כן הסמכות הייחודית לדון בתביעה זו מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת.

4. 4. הנתבע טוען כי התובע הגיש ביום אחד מלבד התביעה שבפני
חמש תביעות כספיות נוספות לבית משפט השלום בנצרת, נגדו ונגד קרוביו, וכן הגיש שתי תביעות נגד בניו שלו לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, אשר את העתקן צירף הנתבע לכתב הגנתו.
הנתבע מציין כי התובע ניתק קשר עם שלושת ילדיו, הנמצאים אצל משפחת הנתבע לאחר שהתובע נשא אישה אחרת אחרי מות אמם.

5. 5. עוד מוסיף הנתבע כי לאור העובדה שההלוואה נשוא התביעה היא משנת 1995, והתובע לא תבע בגינה עד היום, בצירוף העובדה כי הגישה לבית המשפט יחד עם תביעות נוספות כנגד הנתבע וקרוביו שהם כולם קרובי אשתו המנוחה, מובילה למסקנה כי עילתה של התביעה הינו בסכסוך משפחתי אשר נתגלע בין התובע לבין ילדיו וכי יחסי המשפחה הקשים בין התובע לילדיו ובין התובע לנתבע תרמו ללא ספק תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה.
הנתבע אף מציג לעיוני את החלטתה של כב' השופטת שטרית מיום 8.11.05 בת.א 1471/05 בה דנה השופטת בתביעה אחרת אשר הגיש התובע כנגד הנתבע, ופסקה כי יש להעבירה לבית משפט לענייני משפחה.

6. 6. אשר לטענת ההתיישנות טוען הנתבע כי על פי הנטען בתצהיר עדותו הראשית של התובע, מועד מתן ההלוואה היה בשנת 1995, בעוד שכתב התביעה הוגש לביהמ"ש רק ביום 27.1.05, וממילא התיישנה

7. 7. טענתו האחרונה של הנתבע היא כי לאור העובדה שהתובע לא צירף לכתב תביעתו רשימה של המסמכים הנוגעים לעניין הנדון, כמצוות תקנה 214 ח' לתקנות סדר הדין האזרחי-התשמ"ד-1984, יש למחוק את תביעתו.

טענות התובע
8. 8. התובע, אינו חולק כי הוא והנתבע הינם בני משפחה כהגדרת המונח בחוק.
עם זאת טוען הוא כי מתוך חמש התביעות כולל תביעה זו, ואשר בכולן טען כי לבימ"ש למשפחה הסמכות עניינית הייחודית לדון בהן, רק בתיק אחד התקבלה בבקשתו.

9. 9. לגופו של עניין טוען התובע כי מאחר שהתביעה הינה לפרעון הלוואה שנתן לנתבע, אין התביעה קשורה כלל ועיקר ליחסים המשפחתיים שבין הצדדים, שלצורך העניין שלפנינו אינם אלא נתון אקראי, שלא תרם להיווצרותו של הסכסוך, ואינו עשוי להשפיע על ההכרעה בו.

10. 10. אשר לטענת ההתיישנות, טוען התובע כי למרות שההלוואה שניתנה לנתבע אכן ניתנה בשנת 1995, הרי שיום גיבוש עילת התביעה אינו במועד מתן ההלוואה אלא מרוץ ההתיישנות מתחיל מתאריך בו כופר החייב בחובו כלפי החוב לעיל.
לאור העובדה כי הנתבע לא השיב למכתב ההתראה שנשלח אליו בתאריך 3.10.04, וכפר בחובו להחזרת ההלוואה לראשונה בכתב הגנתו, הרי שמרוץ ההתיישנות החל ביום הגשת כתב ההגנה.
11. 11. לגבי טענת אי צירוף המסמכים, טוען התובע כי אין בידיו מסמכים לגבי נושא התביעה, ומכל מקום, באם יחליט בית המשפט כי על התובע היה לצרף תצהיר ובו יציין כי אין בידיו מסמכים, מתבקש הוא להתיר לתובע לעשות כן.

טענת העדר סמכות עניינית
12. 12. סעיף 3 (א) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, קובע:
"ענייני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה"
"ענייני משפחה" מוגדרים בסע' 1(2) לחוק כך:
"תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה ,יהא נושאה או שוויה אשר יהא"
"בן משפחה" מוגדר באותו סעיף, וכולל בס"ק (ו) גם את "אחיו ואחיותיו שלו או של בן זוגו".
נדרשים, איפוא, שני תנאים מצטברים להגדרת תובענה אשר הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה:
א. הצדדים הם בני משפחה, כהגדרתה בחוק.
ב. התובענה היא תובענה אזרחית שעילתה סכסוך בתוך המשפחה.

13. 13. בטרם בחינת שאלת הסמכות ראוי להתייחס לרציונאל שעמד ברקע הקמת בית המשפט לענייני משפחה.
פסה"ד המרכזי שעסק בסוגיה זו ניתן ברע"א 6558/99 נחום חבס ואח' נ' דין חבס, פ"ד נד(4), 337, וכך אומר כב' הנשיא ברק בעמ' 343-344:
"התכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט למשפחה נעוצה בתפישה המבקשת לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה, מתוך רצון לרדת-בעזרת גופי ייעוץ-לשורשיה של המחלוקת, ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות שבין בני המשפחה...מטרת ההסדר החקיקתי הינה לאפשר לבית המשפט לרכז בידיו את כל הסכסוכים הנוגעים לאותה משפחה, תוך מתן כלים לשופט לרדת לעומק הסכסוך, ותוך ניסיון לתת פתרון יסודי ומקיף לסכסוך כולו..."

14. 14. הצדדים אינם חלוקים בשאלת היותם בני משפחה כהגדרת המונח בחוק.
בנסיבות אלו אניח כי כך המצב, על אף שבמועד הגשת התביעה נפטרה כבר אשת הנתבע - אחות המנוח, והנתבע נשא מאז אשה אחרת. אינני רואה צורך בדיון מפורט בשאלה זו גם משום מסקנתי כי התנאי השני הקבוע בחוק אינו מתקיים - היותה של עילת התובענה בסכסוך בתוך המשפחה.

15. 15. המונח "עילת התביעה" ,בהקשר סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, הוראתו שונה מן המקובל, והפירוש המתאים הוא "סיבתה" או "הנעוצה" "הקשורה ב..." (ר' המ' 1254/98 (נצרת) סמדר זייד נ' אבישי זייד, דינים מחוזי כרך כו (9) 947; המ' 553/97 (נצרת) משה נמיימי נ' יעקב בן זקן, דינים מחוזי, כרך כו(9) 658; בר"ע (ת"א) 14/97 פלוני נ' אלמוני, פסקים תשנ"ו(ג) 173, 174).
פירוש מילולי של הדברים צריך היה להוביל לכך שכל אימת שבעלי הדין הם בני משפחה, משמעות הדבר היא כי מקור הסכסוך הוא במשפחה, דבר העומד בסתירה לתכלית שביסוד
בת"א (נצרת) 553/97 משה נמימי נ' יעקב בן זקן, תק-מח 97(3), 1394, מתייחס כב' השופט ממן לשאלה זו, וכך אומר הוא בעמ' 1395:
אם נלך אך לפי פשוטם של דברים, נגיע עד מהרה למסקנה כי כל תובענה בין בני משפחה "עילתה היא סכסוך בתוך המשפחה". ולא היא. שהרי, אילו התכוון המחוקק שכל סכסוך בין בני משפחה אמור להתברר בבית המשפט לעניני משפחה, כי אז היה מסתפק בתנאי הראשון, ולא היה דורש שגם עילת הסכסוך תהיה "בתוך המשפחה".
שאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה נדונה בהרחבה גם בפסק הדין חבס, וכך אומר כב' הנשיא ברק בעמ' 344-345:
"נראה לי כי אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה.
נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה. גישה זו מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה".
ובהמשך:
ריכוז זה מוצדק הוא, רק אם הסכסוך המשפחתי מונח בתשתיתן של תביעות אזרחיות המוגשות לבתי משפט שונים. אין כל צידוק בריכוז זה אם האופי המשפחתי של הסכסוך אינו בעל תרומה משמעותית. במצב דברים זה, לא נדרשת מומחיותו של בית המשפט למשפחה. נהפוך הוא: מן הראוי הוא שהסכסוך בין בני המשפחה ייפתר באופן בו נפתרו סכסוכים אזרחיים בדרך כלל, כלומר, בבתי המשפט האזרחיים המתמחים בכך".

16. 16. לשם בחינת טיבו של הסכסוך, נקבע אם כן, כי יש לברר נתונים עובדתיים העומדים ברקע הסכסוך ואשר מקרינים על מהותו של הסכסוך ועל השאלה היכן ראוי כי יתברר. נתונים אלו מתחלקים לעובדות בעלות אופי אובייקטיבי ולאחרות בעלות אופי סובייקטיבי.
עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 1662/99 חיים נ' חיים ו-6 אח', פ"ד נו(6) ,295, וכך אומרת כב' השופטת פרוקצ'ה בעמ' 308:
"סיווגו של עניין כמצוי במסכות בית משפט רגיל או בית משפט לענייני משפחה אינו קל... מלאכת הסיווג האמורה מצריכה, על פי טיבה, בירור נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי. יש לבחון נתונים אובייקטיביים העומדים ברקע הסכסוך המשפחתי כמו, למשל, משך הזמן שבו מתקיים הסכסוך, אם שותפים לו רק בני משפחה או גם זרים, אם הסכסוך מתייחס לעניין נקודתי או מתפרס על כלל היחסים בין הצדדים ואם, בראייה כוללת, מדובר במערכת יחסים בעלת אופי כזה המצריכה כי גרומים מקצועיים העומדים לרשות בית המשפט לענייני משפחה, לרבות גורמים לבר-משפטיים, יסייעו לפתרון כולל של המשבר המשפחתי ומצדיקה זאת. בצד הנתונים האובייקטיביים ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי הבוחן את התייחסות הצדדים עצמם לסכסוך שביניהם. רוצה לומר, איך הם עצמם משקיפים על המחלוקת ביניהם- אם כסכסוך בעל אופי משפחתי או כמחלוקת שעיקרה אזרחי אשר פתרונה אמור להימצא במסגרת הכרעה אזרחית רגילה. הדגשים שהצדדים עצמם מניחים על אופי היריבות ביניהם חשובים במלאכת איתור היסוד הדומיננטי במחלוקת לצורך סיווגו של הנושא לסמכות העניינית של הערכאה המתאימה"

17. 17. הנתבע הגיש לעיוני 4 תביעות נוספות שהגיש התובע כנגד בני משפחתו, ואשר המניע המשותף לכולן, לטענתו, הוא נקמנות וטרדנות של התובע כנגד בני משפחתו, ומכאן הוא מסיק כי המדובר בעילה ששורשה בסכסוך בתוך המשפחה.

18. 18. אינני מקבלת טענה זו.
התובע הגיש תביעות נגד שני בניו, וכן הגיש נגד הנתבע שתי תביעות נוספות מבין הארבע, כאשר תביעה אחת (ת.א 1464/05) הינה בגין תשלום שכר טרחה של התובע והיא מופנית לא רק אל הנתבע אלא גם לשותפיו העסקיים, המנהלים יחד עימו בית דפוס בנצרת.
סבורני שהסכסוך הנידון בפני
כמו גם הסכסוך בדבר תשלום שכר הטרחה, הינו סכסוך המתייחס לעניין נקודתי, ואינו מתפרש על פני כל מערכת היחסים שבין הצדדים.
אין מדובר בהלוואה שניתנה בקשר עם יחסי המשפחה (כגון: על חשבון דמי ירושה וכו'), וגם אם ניתן להניח שאלמלא יחסי המשפחה לא היתה ההלוואה מוענקת מלכתחילה, הרי שהסכסוך שבין הצדדים אינו נובע מאותם יחסי משפחה, אלא מן הדרישה לפרעון החוב.

19. 19. במסגרת הנתונים הסובייקטיביים שיילקחו בחשבון לצורך הכרעה בדבר טיבו של הסכסוך, יש לבחון כיצד הצדדים עצמם רואים את הסכסוך שביניהם, האם כסכסוך בעל אופי משפחתי או כמחלוקת אזרחית בעיקרה.
לשם מענה לשאלה זו יש לפנות לכתבי הטענות של הצדדים. מתוך כתב התביעה ניתן ללמוד כי התובע רואה את הסכסוך כמחלוקת אזרחית כספית. לא עולה מכתב התביעה כי בין התובע לנתבע מתקיים כיום קשר משפחתי או אחר, ואין עדות בדבר השפעת הקשר המשפחתי על המחלוקת בין הצדדים. למרות שהנתבע טען אחרת, הרי שהדברים נקבעים על פי האמור בכתב התביעה, והנתבע כי לא הצליח להראות כי מדובר בתובענה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה.
העובדה שהתובע הגיש תביעתו עשר שנים מיום מתן ההלוואה הינה שאלה שדינה להתברר במסגרת התיק העיקרי בהקשר של השיהוי ותום הלב, ואין צורך להכריע בה בשלב מקדמי זה, וממילא אינה מלמדת כי עילת התביעה נבעה מסכסוך משפחתי.

20. 20. מהאמור לעיל עולה כי הן הנתונים האובייקטיבים והן הנתונים הסובייקטיביים מצביעים כי אופיו של הסכסוך בין הצדדים בתיק זה הינו "אזרחי" במהותו. אין המדובר בסכסוך בעל אופי משפחתי שלשם בירורו נדרשת מומחיותו של בית המשפט לענייני משפחה. אכן, ליסוד האזרחי במחלוקת נילווה גם סכסוך משפחתי, אולם הסכסוך המשפחתי הינו שולי ביחס לפן האזרחי הכללי של המחלוקת, אלא המדובר בסכסוך כספי של לווה ומלווה. התביעה היא, אם כן, תביעה כספית, שמקורה בסכסוך זה וזה הסעד שנתבע.

21. 21. בהתחשב באמור לעיל אני דוחה את הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית.
למעלה מן הצורך אציין כי גם לו קיבלתי את טענת ב"כ הנתבע בדבר סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, לא היה הסעד המתאים מחיקה או דחיה של התביעה אלא העברתה לבית המשפט לענייני משפחה.

טענת ההתיישנות
22. 22. לטענת הנתבע, על פי תצהירו של התובע, החוב נשוא התביעה נוצר בשנת 1995 ומאז ועד ליום הגשת התביעה (בשנת 2005) חלפו למעלה מ - 7 שנים, ומשכך התיישנה התביעה. התובע טוען מנגד כי מניין תקופת ההתיישנות מתחיל מהמועד שנקבע להחזרת ההלוואה, ולאור העובדה כי לא נקבע מועד מוסכם בין הצדדים, אלא על פי דרישתו של התובע, הרי מרגע כפירתו של הנתבע בחוב, וליתר דיוק מיום הגשת כתב ההגנה, החל מרוץ ההתיישנות.

23. 23. סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן - חוק ההתיישנות), קובע:
"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."
"עילת התביעה" היא מסכת העובדות המהותיות, המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב של החייב (הנתבע). לפיכך, היום שבו נולדה עילת התביעה, הוא איפוא, היום בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות (ר' ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז, פ"ד כ"א(1) 85; זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה חמישית, 1988) 121).

24. 24. כאשר עסקינן בחיוב שהצדדים קבעו בו מועד קבוע לקיומו מתגבשת עילת התביעה בהגיע אותו מועד, ומיום זה מתחילה תקופת ההתיישנות להימנות (ראה לעניין זה ע"א 33/74 כהן נ' גרודזינסקי, פ"ד כט(1) 689).
מקום שהצדדים קבעו, כטענת התובע במקרה זה, כי החיוב יקוים "עם דרישה", הרי שכל עוד לא נעשתה הדרישה, לא נולדה אף עילת התביעה, ואין מתחיל מירוץ ההתיישנות (ע"א 217/86 מרדכי שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2), 846).
בד"נ 32/84 עזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' (bank (london, פ"ד מד(2), 265 , אומר בהקשר זה כב' השופט ברק בעמ' 273-274:
"מה הדין אם הצדדים קבעו ביניהם במפורש כי מועד קיום החיוב הוא "עם דרישה"? נראה לי כי על פי עקרונות משפט כלליים התשובה צריכה להיות, כי מועד קיום החיוב - וממילא היום שבו נולדה עילת התביעה - ייקבע על פי הפירוש הראוי של הדיבור "עם דרישה" בו נקטו הצדדים. לפנינו, איפוא, שאלה פרשנית. עלינו לפרש את הדיבור "עם דרישה" בו נקטו הצדדים על רקע תכלית החיוב אותו נטלו על עצמם. דומה כי במצב הדברים הרגיל, ובהעדר נתונים המצביעים על פירוש שונה, יש להניח כי הדיבור "עם דרישה" משמעותו כמתבקש מלשונו, כלומר, שמועד החיוב יתגבש עם ביצוע פעולת דרישה על ידי הנושה כלפי החייב. אם הנושה לא דרש פרעון מהחייב, לא הגיע מועד קיום החיוב, וממילא לא מתחיל מרוץ ההתיישנות".

25. 25. על פי תצהירו, פנה התובע בדרישה לנתבע בשנת 1999 או בשנת 2000, אך עקב ארכות אותן ביקש הנתבע, וזאת ללא ציון אורך הארכה, ולאור מצבו הכלכלי הקשה שהיה ידוע לתובע, ניאות האחרון והסכים גם לארכות נוספות. דרישתו הראשונה, בה לא הסכים לארכה נוספת מצידו, היתה בשנת 2003, כאשר ביום 3.10.04 שלח ב"כ התובע מכתב התראה לנתבע.
26. 26. לאור האמור לעיל, דוחה אני גם את טענת ההתיישנות.

אי צירוף רשימת מסמכים
27. 27. טענתו האחרונה של ב"כ הנתבע הינה כי יש להורות על מחיקת כתב תביעתו של התובע מאחר וזה לא צירף רשימת מסמכים לכתב תביעתו,כנדרש בתקנה 214 ח' לתקנות.

28. 28. תקנה 214 ח לתקנות קובעת:
"(א) לכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יצרף בעל דין רשימה של המסמכים הנוגעים לעניין הנדון, המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו, ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה""
התובע טוען בסיכומיו כי לא צירף כל רשימה, כיוון שאין ברשותו כל מסמך אשר יעיד על חובו של הנתבע, ומכל מקום, במסגרת הליך גילוי המסמכים הודיע על כך לב"כ הנתבע מפורשות.
במצב דברים זה, איני רואה על מה מלין ב"כ הנתבע, ומה מצפה הוא כי התובע יצרף לכתב תביעתו?
ברור כי אם יבקש ב"כ התובע בכל זאת להגיש מסמך כלשהו במהלך המשפט, לא יוכל לעשות כן, לאחר שלא הצהיר עליו וצירף אותו לכתב תביעתו.
יתרה מכך, הסנקציה כנגד אי מילוי תקנה 214 ח' אינה מחיקת כתב טענות, כפי שטוען ב"כ הנתבע, אם ניתן להסתפק באמצעי פחות דרסטי (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית-1995, עמ' 435-436).
בענייננו, גם אם היה על התובע למסור את דבריו בתצהיר (והצדדים חלוקים בשאלה אם נדרש לכך בכלל), הרי שמדובר בפגם הניתן לתיקון בקלות.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את כל טענותיו של ב"כ הנתבע.

התובע יגיש בתוך 15 יום מקבלת החלטה זו תצהיר בענין העדר מסמכים התומכים בתביעתו.
הנתבע יגיש בתוך 30 מיום קבלת החלטה זו תצהירי עדות ראשית.
אני קובעת התיק לקדם משפט נוסף ליום 21.6.06 בשעה 09:00.

התובע ישלם לנתבע הוצאות בקשה זו בסך 1,500 ₪.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום י"ג באייר, תשס"ו (11 במאי 2006) בהעדר הצדדים.
לילי יונג-גפר
, שופטת









א בית משפט שלום 1470/05 מוחמד מלחם נ' אבראהים אחמד עבד אלח'אלק (פורסם ב-ֽ 11/05/2006)