פסקי דין על עלי מוסטפא רבייע | פסקי דין על סואעד פאטמה מוסטפא ואח' | פסקי דין על רימא עיסא אחמד עיסא | פסקי דין על עדנאן מוסטפא רבייע ואח' |

445/02 א     15/05/2006




א 445/02 עלי מוסטפא רבייע,סואעד פאטמה מוסטפא ואח' נ' רימא עיסא אחמד עיסא,עדנאן מוסטפא רבייע ואח'




1
בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
א 000445/02
בפני
כב' השופט ר. ג'רג'ורה
תאריך
15/05/2006
עזבון המנוח מוסטפא חמאדה חוסין רוביע ז"ל, באמצעות יורשיו הטבעיים ועל פי דין:

1. עלי מוסטפא רבייע

2. סואעד פאטמה מוסטפא
3. עבאס הייגר מוסטפא
4. חסן מרים מוסטפא

ע"י ב"כ עו"ד עבאס עבד אל כרים

ת.ד. 722
נחף 20137
בעניין:
התובעים



- נ ג ד -


1. מדינת ישראל - נמחקה

2. רימא עיסא אחמד עיסא


3. עזבון המנוחה ג'לילה נאיף איברהים רובייע ז"ל באמצעות יורשיה
הטבעיים ועל פי דין:



עדנאן מוסטפא רבייע
א.


סלים מוסטפא רבייע
ב.


למיא מוסטפא עבאס
ג.



4. ג'מילה נאיף איברהים עבאס

ע"י ב"כ עו"ד איימן קייס
ת.ד. 3478
נחף 20137

5. פאטמה נאיף איברהים עיסא

6. מרים נאיף איברהים סרחאן

7. חמדה נאיף איברהים זורי, ז"ל, באמצעות יורשיה הטבעיים ועל פי דין:



עבד אל רחמאן זורי
א.


עבד אל כרים זורי ז"ל באמצעות יורשיו הטבעיים ועל פי דין:
ב.


אחמד עבד אל כרים זורי
ג.


חסן עבד אל כרים זורי
ד.


עאידה עבד אל כרים זורי
ה.


ג'מאל עבד אל כרים זורי
ו.


ח'אלד עבד אל כרים זורי
ז.


פאידה עד אל כרים זורי
ח.


עלי עבד אל כרים זורי
ט.


סאג'דה עבד אל כרים זורי
י.


מוחמד עבד אל כרים זורי
יא.


שאדיה עבד אל כרים זורי
יב.


סמאהר עבד אל כרים זורי
יג.


נג'יבה עבד אל כרים זורי
יד


מוחמד עבד אל כרים זורי
טו


הנתבעים

כולם מכפר נחף 20137

פסק דין
1. בפני
תביעה ל"תיקון רישום הזכויות ע"פ ס' 93 לחוק הסדר זכויות במקרקעין" (כך במקור - ר.ג'), לפיה מבקשים התובעים שהנם, לטענתם, יורשיו של המנוח מוסטפה חמאדה חוסיין רוביע, ז"ל, להלן: "המוריש", להורות על תיקון לוח הזכויות ורישום זכויות הבעלות בחלקה 105 בגוש 19119 מאדמות כפר נחף, להלן: "החלקה", באופן שהחלקים הרשומים כיום בבעלות הנתבעים - מחצית החלקה, יירשמו בבעלות עזבון התובע והבאים מכוחו.

התובעים טוענים כי, עוד במהלך שנות ה-40 (למאה הקודמת), רכש המוריש את כל זכויותיו של המנוח נאיף אברהים רוביע, ז"ל, להלן: "המוכר", בחלקה, ומאז התגורר במקום, תחילה בצריף, ולאחר שנהרס, במבני קבע שנבנו תחתיו. לדבריהם משך כ - 60 שנה מתגוררת משפחתם במקום, בלא שהובעה התנגדות כלשהי לאורך כל התקופה האמורה מצד מי מהנתבעים.

עוד טענו התובעים כי הנתבעים הם יורשיו של המוכר - הנתבעת מס' 1 הינה אלמנתו והנתבעות מס' 2-6 הן בנותיו על פי נסח הרישום, שהעתק ממנו צורף לכתב התביעה, להלן: "הנסח", החלקה נרשמה, לאחר ההסדר ביום 3.2.1960 על שמן של:

1) רימה עיסא אחמד עיסא
5/40
2) ג'לילה נאיף אברהים רבייע
3/40
3) חמדה נאיף אברהים זורי
3/40
4) ג'מילה נאיף אברהים עבאס
3/40
5) פאטמה נאיף אברהים עיסא
3/40
6) מרים נאיף אברהים סרחאן
3/40
רשות הפיתוח
מחצית
כפי שעולה מכתב התביעה, הנתבעות מס' 2 ו - 3 הלכו לעולמן ויורשיהן צורפו כנתבעים במקומן.

אסקור להלן את טענות התובעים וטענות הנתבעים שהגישו כתבי הגנה, כפי שיובהר בהמשך. ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם נרשם אחרת.

2. מדובר בחלקה שעברה הליכי הסדר שהסתיימו בתחילת שנות ה-60 וכתוצאה מהליכים אלה נרשמו זכויות הבעלות בחלקה חציים ע"ש רשות הפתוח וחציים ע"ש יורשי המוכר - אשתו וחמשת בנותיו, כמפורט בנסח, להלן: "הנתבעות" אשר הן והבאים מכוחן, הנתבעים בתיק זה.

התובעים לא הציגו חוזה בכתב אודות העסקה הנטענת בין המוריש לבין המוכר, מאחר ולטענתם, אבד המסמך עם השנים ועל אף המאמצים שעשו לא הצליחו לאתרו. ב"כ התובעים הגיש אישורים בשם רובם המכריע של הנתבעים, קרי, אשת המוכר, שתיים מבנותיו, יורשי בת נוספת וחלקם של יורשי בת אחרת, ולפיהם מאשרים אלה את נכונות עסקת המכר הנטענת, ומסכימים שבית המשפט יקבל את התביעה לפיה יתוקן הרישום והחלקים הרשומים על שמן של הנתבעות יירשמו על שם התובעים.

עוד טענו התובעים, ואתיחס לטענתם בקיצור, כי המוריש התגורר יחד עם אשתו וילדיו בצריף שבנה בחלקה ובשנת 1971 בנה בנו עלי, להלן: "עלי", בית במקום בו היה הצריף, בית שקיים עד היום.

בהמשך טען ב"כ התובעים כי המוריש היה אדם פשוט, אנלפבית ובהתחשב בעובדה שהוא גר במרחק ניכר מהשטח הבנוי בשנת 1960 מצד אחד, והעובדה כי ילדיו היו קטינים, מהצד השני, נבצר ממנו לרשום את הבעלות בחלקה בה הוא גר עוד מלפני קום המדינה.

ממשיך ב"כ התובעים וטוען כי מאז שהמוריש רכש את זכויותיו של המוכר בחלקה עוד לפני קום המדינה, המוריש ולאחריו ילדיו, משתמשים ומחזיקים בחלקה, ללא עוררין ו/או טענה "מטעם מאן דהוא" והעובדה שהוא לא רשום כבעלים נודעה "רק לאחרונה בעת פנית התובע (איזה תובע? - ר.ג') לקבלת היתר בניה".

3. הנתבע מס' 3 (א) בנה של המנוחה ג'לילה, להלן" עדנאן", והנתבעת מס' 4, להלן: "ג'מילה", ושניהם ביחד ייקראו להלן: "המתנגדים", הגישו כתב הגנה בו העלו שורת טענות בגינן יש, לדעתם, לדחות את התביעה, ובין היתר, טענו:
1) לא התקיימה כל עסקת מכר בין המוכר לבין המוריש. לטענת המתנגדים מדובר היה אך ורק ברשות שניתנה למוריש להקים צריף בחלקה ותו לא - לגבי מיקום הצריף לא אתייחס מאחר והדבר לא רלוונטי.

2) החלקה מחולקת לשניים, חציה האחד היה בבעלות דוד הנתבעים, אשר, משהוכרז כנפקד, נרשמו זכויותיו ע"ש המינהל, וחציה האחר היה בבעלות המוכר שזכויותיו נרשמו ע"ש יורשיו - הנתבעים. עוד טענו המתנגדים כי משך כל השנים היו מבני התובעים ממוקמים בחצי החלקה שבבעלות המינהל, ורק לפני תקופה פלשו התובעים ובנו גם בחלקת הנתבעים.

3) התובעים לא הציגו חוזה בכתב לעסקת המכר הנטענת, הנדרש לטענת המתנגדים, עפ"י ס' 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, להלן: "החוק" כתנאי לקיומה של עסקה במקרקעין.

4) התביעה התיישנה וזאת עפ"י ס' 2 ו-5 (2), לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1968.

5) לתביעה לא צורפו צווי ירושה לפיהם התובעים הם יורשיו של המנוח מוסטפא רבייע, ז"ל, הוא המוריש.

6) אין כל נפקות ראייתית לאישורים שהוגשו מטעם יתר הנתבעים, ולפיהם מסכימים הם לקבלת התביעה, מאחר ונתבעים אלה לא העידו בביהמ"ש ולא נחקרו כלל אודות האישורים. הימנעות התובע מהבאתם לעדות, טענו, מחזקת את המסקנה כי החותמים עליהם הוטעו וחתמו על תוכן המסמכים מבלי לדעת את תוכנם.

יתר הנתבעים לא הגישו כתבי הגנה.

4. ב"כ המדינה, שהיתה הנתבעת מס' 1 בהליך זה, הגישה בקשה, בש"א 8754/02, לסילוק התביעה נגדה על הסף מאחר ואינה מגלה כל עילה נגדה. עוד הוסיפה ב"כ המדינה וטענה כי התביעה הינה סכסוך בין אנשים פרטיים על זכויות במחצית החלקה שנרשמו לאחר הליך ההסדר ע"ש הנתבעות. בהמשך ציינה ב"כ המדינה כי "בהתאם לחובתו על פי החוק, תכבד מדינת ישראל כל

פסק דין
שינתן ע"י בית המשפט הניתן לרישום ולאחר תשלום המסים והמצאת המסמכים הדרושים לשם הרישום המבוקש על פי דין". ב"כ התובעים טען כי, למרות ש"קיימת עילת תביעה מובהקת כנגד מ"י... לא יתנגד למחיקה".
5. לפני שאתייחס לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם מן הראוי לציין כי עדנאן, שהתנגד לתביעה ואף הגיש כתב הגנה, שלח ביום 30.4.06, יחד עם ב"כ התובעים "הודעה על הסדר פשרה בין התובעים לבין עדנאן". להודעה זו צורף "אישור" עליו חתמו עו"ד קייס, בא כוחו של עדנאן, ועדנאן עצמו, בו מאשרים עו"ד קייס ועדנאן כי לעו"ד קייס "אין התנגדות שעורך דין אחר ייצג את עדנאן רוביע בת.א. 445/02 (מחוזי חיפה)."

עוד נאמר בהודעה כי "הצדדים מבקשים מבית המשפט לקבל את התביעה ביחס לנתבע [עדנאן - ר.ג'] ולקבל

פסק דין
הצהרתי ללא חיוב בהוצאות". בהמשך הודיעו הצדדים כי התובעים ישלמו לנתבע סך של 5,000 ₪ וזאת בגין הוצאות אשר נגרמו לו בהליך זה ובהליך שהתנהל בת.א. 176/05. בס' 5 להודעה "התחייבו התובעים לשאת בכל תשלום ו/או היטל המגיעים בגין פסק הדין לרשויות המס... בגין עיסקת המכר". קיבלתי את ההודעה וסימנתי אותה ת/8.

ביום 11.4.06 הגיש ב"כ התובעים לבית המשפט מסמך שכותרתו "הפניה לפסיקה רלוונטית" בו פירט את הפסיקה המתייחסת לעניין ס' 8 לחוק. לא ברור לי, ומכל מקום ב"כ התובעים לא ציין, אם המציא העתק מהמסמך הזה לעו"ד קייס ומתי. כאמור, ב"כ התובעים הגיש את המסמך לאחר שהגיש את סיכומיו וללא קבלת רשות מבית המשפט. לא ברור גם מדוע סיכום הפסיקה הזה לא הוגש יחד עם הסיכומים של ב"כ התובעים שכן, מבחינת מהותו הוא מהווה, במועד בו הוגש "השלמת סיכומים" לכל דבר. בנסיבות אלה, התעלמתי ממנו. לדעתי, עו"ד קייס, המייצג עדיין את הנתבעת ג'מילה, זכאי לקבל העתק מהמסמך. בהעדר ראיה על כך, והנטל מוטל על ב"כ התובעים להוכיח זאת והוא לא הרים נטל זה, אני מתעלם מכל מה שכתוב במסמך.

לאור המסקנה אליה הגעתי בפסק הדין מתייתר הצורך לדון בעניין תחולתו של ס' 8 לחוק. מעבר לדרוש אוסיף כי ס' 8 חל אך ורק בעסקת מקרקעין שנערכה לאחר כניסתו של החוק לתוקף, קרי, 1 בינואר 1970. במקרה דנן, מדובר בעסקה, שאם אכן היתה, היתה בשנות ה - 40 בקרקע שטרם החלו בה הליכי ההסדר. בנסיבות אלה ועפ"י ס' 166(א) לחוק, חל על עסקת מכר זו הדין שקדם לחוק.

6. ב"כ התובעים לא הציג צו ירושה הקובע את יורשיו של המנוח מוסטפא חמאדה חוסיין רוביע, ז"ל, הוא המוריש ואף לא צווי ירושה של כל אחד ואחד מהנתבעים שהלכו לעולמם. הלכה פסוקה היא כי צו הירושה הוא הראיה המלמדת על יורשיו של נפטר ובלעדיו אין אפשרות לקבוע זהותם של יורשים אלה.

עוד בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 8.7.03 קבעתי את התיק להוכחות ליום 5.3.04 והוריתי, בין היתר, כי:

"ב"כ התובעים ידאג להגשת צוי ירושה לגבי כל בעלי הדין שהלכו לעולמם וזאת עד 30 יום לפני המועד שנקבע כאמור, וימציא העתק מצוי הירושה לנתבעים שהופיעו היום. אם לא יומצאו צוי הירושה, הן לגבי מורישם של התובעים והן לגבי יתר בעלי הדין שנפטרו תדחה התביעה. "

ישיבת ההוכחות שהיתה קבועה ליום 5.3.04 בוטלה ובמקומה נקבעה ישיבה ליום 19.3.04. בהחלטתי מיום 18.9.03 לפיה קבעתי את התיק ליום 19.3.04 הוספתי וקבעתי כי "ההוראות שנקבעו בהחלטה מיום 8.7.03 ישארו בתוקף לגבי הישיבה שנקבעה כאמור."

גם ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 19.3.04 בוטלה, אך במקום ישיבת ההוכחות קיימתי קדם משפט. בישיבה זו טען ב"כ התובעים כי מרבית היורשים של הנתבעות ובעלי החלק הארי בירושה מסכימים לקבלת התביעה. עוד טען ב"כ התובעים כי חלק מהנתבעים, המיוצג ע"י עו"ד קייס, מתנגדים, וביקש לדחות את הדיון כדי לאפשר המשך המו"מ בין הצדדים. נעתרתי לבקשה וקבעתי את התיק להוכחות לעוד קדם משפט ליום 28.5.04, ומשנוכחתי לדעת שהמו"מ אינו מתגבש להסכם קבעתי את התיק להוכחות ליום 10.12.04. בישיבה זו נשמעו ההוכחות אך משום מה ב"כ התובעים לא צירף ולא הציג את צוי הירושה, למרות החלטתי הקודמת מיום 8.7.03.

בהעדר צווי ירושה מן הדין לדחות את התביעה, אך לפנים משורת הדין וכדי לאפשר לב"כ התובעים להוציא צווי ירושה ולתת לו הזדמנות נוספת להוכיח את תביעתו, אסתפק במחיקת התביעה.

7. לדעתי, יש לדחות את התביעה מנימוק נוסף לגופו של הענין. אינני סבור שהתביעה נופלת בגדר ס' 93 לפקודת ההסדר. אכן נכון הוא שעל פי סעיף זה, מי שמעלים מפקיד ההסדר קיומה של עיסקת מכר, הרי הוא משיג את הרישום על שמו במירמה, ולכאורה קמה עילה על-פי אותו סעיף לשינוי או ביטול הרישום. אך בענייננו, לא ביסס ב"כ התובעים, אפילו לא העלה טענת המירמה בכתב התביעה. בתצהירו של עלי, טען כי המוריש קנה את כל זכויותיו בחלקה בשנת 1940, אך לא צוין תאריך הרכישה ולא הוצג שום מסמך התומך בעיסקת המכר כנטען. לאחר סיום הליכי ההסדר לא הגיש ערעור על לוח הזכויות בהתאם לפקודת ההסדר ואף לא נטען כי התובעים לא ידעו על קיומם של הליכי ההסדר.

ס' 93 לפקודת ההסדר קובע:
"שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט יראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רשם אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר."

מאז הסתיימו הליכי ההסדר ועד להגשת התביעה, עברו כארבעים שנה ולא ניתן שום הסבר מדוע עד מותו של המוריש או לאחר מכן, לא ננקטו שום הליכים לרישום הזכויות ע"ש התובעים.

התובעים לא הציגו הסכם מכר ואף לא נתנו שום הסבר להעדרו של הסכם כזה, פרט לעדותו של עלי, התובע מס' 1, שאמר, בע' 26 ש' 13 ואילך, כי "בגלל גשמים ונפילתם של אבנים מההר על הצריף בו התגוררנו, נהרס הצריף. לאחר כשנה באה אמא שלי ואמרה לי 'פה היה נייר' (הכוונה בתוך הצריף) שאלתי אותה 'איזה נייר' אמרה לי 'המסמך לפיו רכשנו את הקרקע מנאיף אברהים עיסא'". פרט לאמירה סתמית זו לא הובאה שום ראיה לעניין זה. התובעים לא פירטו את המאמצים שנעשו לגילוי המסמך. לדעתי אלמנתו של המוכר, הנתבעת מס' 2, עדיין בחיים והתובעים היו צריכים להביאה כדי להעיד על נסיבות עריכת העיסקה, אם בכלל היתה עיסקה כזו. הלכה ידועה היא שאי הבאתו של עד רלוונטי וחיוני פועלת לרעת הצד שלא הביא אותו, וכך בענייננו. סבורני כי אי הבאתה של הנתבעת מס' 2 למתן עדות יש בה כדי להחליש, במידה ניכרת, את גירסת התובעים לעניין עצם עריכת ההסכם.

להוכחת קיומה של העיסקה הגישו התובעים אישורים של מרבית הנתבעים כדי לתמוך בטענתם כי היתה עיסקה. למסמכים אלה אתייחס בהמשך.

8. לטענת ב"כ התובעים עובדת רישום המקרקעין על שמן של הנתבעות במהלך הליכי ההסדר, אין בה, כשלעצמה, כדי להוות כפירה בזכותם של התובעים. לטענם התגוררו משך כ-60 שנה במקרקעין מבלי שאף אחד מבין הנתבעים הביע התנגדותו לכך, ולא עוד אלא שרובם המכריע של הנתבעים בעלי הזכויות הרשומות אישרו, למעשה, את דבר עסקת המכר, והסכימו למחיקתם מהתביעה ולהעברת הרישום במקרקעין ע"ש התובע והבאים מכוחו.

אנני מקבל את הטענה העומדת בסתירה לעקרונות שביסוד פקודת ההסדר. לפי עקרונות אלה הרישום בלשכת רישום המקרקעין, לאחר סיום הליכי ההסדר, מהווה ראיה חותכת על זכויות הבעלות של אלה הרשומים בתור בעלים אלא אם הרישום בוטל על פי הוראות פקודת ההסדר ובמיוחד בעקבות ערעור על לוח הזכויות או מכוח ס' 93 לפקודת ההסדר.

9. ב"כ התובעים הגיש בקשה, בש"א 9584/02, למתן

פסק דין
הצהרתי חלקי ביחס לזכויותיו של המוריש, בכפוף להתנגדות המתנגדים. אז לא נעתרתי לבקשה. אכן נכון הוא כי בית המשפט רשאי ליתן

פסק דין
כנגד נתבע המודה בקיומה של טענה עובדתית שהועלתה נגדו בכתב התביעה, או איננו מתגונן מפניה. אך בענייננו ישנן נסיבות המונעות ממני מתן פסק הדין כמבוקש, מהנימוק שהטענה עומדת בסתירה להוראות פקודת ההסדר הקובעת, בין היתר, כי הרישום בעקבות הליכי ההסדר, מבטל כל זכות קודמת.

10. השאלה היא אם ניתן להיעתר לתביעה לאור הסכמתם של כל הנתבעים ויורשיהם כפי שצויינה בכתב התביעה. במהלך שמיעת הראיות הציג ב"כ התובעים מסמכים שסומנו ת/1 עד ת/7 וביקש על יסודם לתת

פסק דין
לטובת התובעים. עיינתי באותם מסמכים ואפרט להלן כל מסמך ומסמך ואת עמדתי לגביו:

1) ת/1 - הוא אישור מהמועצה המקומית נחף, בה מציין מזכיר המועצה כי "לפי דעתו" עלי, הוא בנו של המוריש, מתגורר בדירתו אשר נבנתה על החלקה והוא משלם מיסים למועצה עבור דירתו מאז קום המועצה. עוד ציין מזכיר המועצה שבמקום התגוררו הוריו והוא נולד במקום לפני קום המדינה וכי בשנת 1971 בנה את הדירה הנוכחית במקום הצריף, והבניין הישן שהתגורר בו עד אז. סבורני שהמכתב הזה מחוסר כל משמעות או ערך ראייתי. המכתב מציין עובדה שעלי מתגורר בחלקה, כפי שכבר הודו הנתבעים, אין מחלוקת שהמוריש ולאחריו עלי התגוררו בצריף ובבניינים שהוקמו על החלקה. השאלה שבמחלוקת היא אם אביו של עלי, הוא המוריש, רכש את זכות הבעלות על החלקה. אין במכתב זה ראיה על כך.

2) ת/2 - מוצג זה הוא למעשה אישור, אשר לטענת ב"כ התובעים, חתום ע"י חלק מנכדיה של המנוחה חמדה, ז"ל, שהיא אחת הבעלים הרשומים בחלקה. במסמך זה מאשרים היורשים כי הם קיבלו את כתב התביעה וכי אין להם התנגדות כלשהי לכך שהתובעים בתיק זה יקבלו

פסק דין
הצהרתי לפיו ירשמו זכויותיה של המנוחה חמדה בחלקה "בה בנוי ביתו של עלי מוסטפא רוביע". יש לציין כי אחד היורשים של המנוחה חמדה לא חתום על המסמך והוא לומד בחו"ל. בנוסף יש חתימה של אדם המאשר את אמיתות החתימות. מאשר החתימות אינו אלא עלי ועוד חתימה של אדם ששמו לא ברור. על המסמך הזה אין תאריך ואין לדעת מתי הוא נחתם.

3) ת/3 - אישור החתום ע"י בתה של המנוחה ג'לילה רוביע, אחת מהבעלים הרשומים בחלקה. גם מסמך זה אינו נושא תאריך. אך יתירה מזו, מי שאישר את החתימה הוא עלי. במסמך זה מאשר אותו עלי כי מי שחתמה על המסמך חתמה בפני
ו לאחר שהאישור "תורגם לה לשפה הערבית". המסמך כתוב בשפה העברית ולא ברור מי תירגם את המסמך לשפה הערבית. אם מי שתירגם את המסמך הוא עלי, הרי שאותו עלי העיד בבית המשפט ואמר בע' 25 ש' 15 כי "אינני דובר השפה העברית". אם כך, כיצד מי שאינו דובר את השפה העברית יכול לתרגם מסמך הכתוב בשפה שאינו מכיר?

4) ת/4 - הוא אישור שחתם עליו רביע סלים, בנה של המנוחה ג'לילה, בו הוא מצהיר כי סבו העביר בתמורה את מלוא זכויותיו בחלקה למוריש. סלים אינו מציין בן כמה היה במועד העיסקה ועל סמך מה הוא מעיד עליה. לא רק זאת אלא בין העדים לחתימתו של סלים מופיע גם עלי עם חתימה בלתי ברורה של אדם אחר וללא תאריך. גם במסמך זה מאשרים שני אנשים, אחד מהם, כאמור, עלי, שהמסמך נחתם לאחר שההצהרה תורגמה "לה" (כך במקור - ר.ג') לשפה הערבית. יש לשוב ולציין שאם עלי זה הוא שתירגם את המסמך הרי הוא, כפי שכבר ציינתי, אינו מבין את השפה העברית, ולכן איננו מסוגל לתרגם מסמך שיש בו גם מונחים משפטיים.

5) ת/5 - אישור של רימה, שהיא אשתו של המוכר, והיא רושמת ב"תצהיר" כי בעלה העביר בתמורה במהלך שנות ה - 40, את מלוא זכויותיו בחלקה למוריש. עוד ציינה כי המוריש התגורר בחלקה בצריף החל משנות ה - 50, עד שבשנות ה - 70 בנה בית בחלקה ולכן היא לא מתנגדת שינתן

פסק דין
כמבוקש. שוב, המסמך הוא ללא תאריך ולא ברור מי זו הגב' עאידה מסרי החתומה יחד עם עלי, כעדה על התצהיר, מי תרגם את המסמך ובאיזו מידה היא שולטת בשפה העברית והערבית.

6) ת/6 - בניגוד למסמכים האחרים שמניתי עד כה, החתימה על מסמך זה אושרה ע"י עו"ד עבאס, ב"כ התובעים ביום 27.2.03. יש לציין שעו"ד עבאס לא אישר כי הוא שתירגם את המסמך לשפה הערבית. כל מה שהוא מאשר באישורו הוא כי לאחר שהזהיר את המצהירה שעליה לומר את האמת, זו "אישרה את נכונות התצהיר וחתמה עליו בפני
".

7) ת/7 - אישור שנחתם ביום 21.5.02 ונושא טביעת בוהן יד של פאטמה ושל מרים. פאטמה ומרים רשומות בתור בעלים בחלקה. שוב במסמך זה מאשר עלי כי שתי הגברות חתמו לאחר שתוכן ההצהרה הוסבר להן על ידו, שכאמור אינו דובר עברית.
11. סקרתי את כל המסמכים האלה מאחר והתלבטתי בשאלה אם בנסיבות העניין לא מן הראוי הוא לקבל את התביעה ביחס לכל אלה שלא התנגדו לה. אולם, לאור הפגמים באישורים הנטענים מצד אחד ובהעדר צווי ירושה שלא הומצאו לבית המשפט בניגוד להחלטתו, מצד שני, על רקע העובדה שהתביעה אינה נופלת בגדר ס' 93 לפקודת ההסדר, החלטתי למחוק את התביעה ולא לדחותה, כדי לאפשר לב"כ התובעים לנקוט בהליך הנכון והראוי לאחר שימציא צווי ירושה כדין.

שקלתי גם אם לא מן הראוי לתת לב"כ התובעים הזדמנות נוספת להמציא את צווי הירושה ולהביא ראיות לבסס את תביעתו שלא במסגרת ס' 93 לפקודת ההסדר, אך לאחר שיקול ולא מעט התלבטות הגעתי למסקנה שאין מקום לתת הזדמנויות נוספות לתובעים. כפי שכבר ציינתי עוד בישיבה מיום 8.7.03, ניתנה לב"כ התובעים ההזדמנות להוציא צוי ירושה ולהמציאם לבית המשפט, מאז עברו קרוב ל 3 שנים, נשמעו הראיות בתיק, וכפי שציינתי בנסיבות אלה מן הדין היה לדחות את התביעה, אך כאמור אני מסתפק במחיקתה.

12. מעבר לדרוש אוסיף כי, בניגוד לדעתו של ב"כ התובעים, הגב' ג'מילה, אחת הבעלים של החלקה, בהתאם לנסח, היתה בת 84 בעת מתן עדותה. אכן נכון הוא שהעדה הזו הרבתה לדבר אך ניתן להתרשם באמינות גירסתה, ואני מאמין לה, כי לא ידוע לה על עיסקת המכר כנטען. טענתה מקובלת עלי, אך אין בכך כדי לשלול את הטענה שאכן היתה עיסקה ועל ב"כ התובעים להביא ראיות מוצקות כנדרש בהתאם למאזן ההסתברויות בהליך האזרחי כדי לתמוך בגירסה זו.

לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה כי הדרך בה נקטו התובעים להשגת התוצאה אליה עתרו, דהיינו, להצהרה שהתובעים הינם הבעלים של מחצית החלקה שהמוריש, כביכול, רכש מהקונה, אינה הדרך הראויה והנכונה.

13. כאמור, הוצג הסכם פשרה החתום ע"י ב"כ התובעים ועדנאן, אשר כזכור התנגד לתביעה, לפיו ביקשו לתת להסכם הפשרה תוקף של

פסק דין
ולהכיר בתביעת התובעים לזכויותיהם בחלקה. לאור התוצאה אליה הגעתי אין מקום להתייחס להסכם הפשרה, הוא הוצג וסומן ת/8.

14. מעבר לדרוש אוסיף שגם אם אקבל את הטענה שאכן היה הסכם מכר, לא אוכל ליתן

פסק דין
הצהרתי וזאת לאור הוראות ס' 16 (א) (1) (א-ג) , (2), (3) לחוק מסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה) תשכ"ג-1963. הוראות אלה קובעות תנאים לתוקפן של עיסקאות, לפחות לגבי העיסקה הנטענת בין המוכר למוריש ולא ניתן לתת

פסק דין
הצהרתי כמבוקש מאחר והתנאים הקבועים בהוראות אלה לא מולאו, ומכל מקום לא הובאה בפני
ראיה שהתנאים אכן מולאו.

15. סוף דבר, המסקנה היא, כאמור, שאני מוחק את התביעה ומחייב את התובעים ביחד ולחוד, לשלם לעו"ד קייס הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ להיום בצירוף מע"מ כחוק.
ניתן היום י"ז באייר, תשס"ו (15 במאי 2006) בהעדר ב"כ הצדדים. המזכירות תמציא להם העתק

פסק דין
זה בדואר רשום כמקובל.

ב"כ התובעים ימציא העתק

פסק דין
זה, במסירה אישית, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לכל אחד ואחד מהנתבעים שאינם מיוצגים, ולמעשה הוא הופיע בשמם בהליך זה.
ר. ג'רג'ורה
, שופט

מאירה ב.ג. נחימוב








א בית משפט מחוזי 445/02 עלי מוסטפא רבייע,סואעד פאטמה מוסטפא ואח' נ' רימא עיסא אחמד עיסא,עדנאן מוסטפא רבייע ואח' (פורסם ב-ֽ 15/05/2006)