פסקי דין על עאדל סאנורי

1790/05 פ     17/05/2006




פ 1790/05 מדינת ישראל נ' עאדל סאנורי




25
בתי המשפט

פ 001790/05
בית משפט השלום חיפה
17/05/2006
תאריך:
כב' השופטת ניצה שרון
- סגנית נשיא
בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

- נ ג ד -
עאדל סאנורי
הנאשם
ב"כ המאשימה - רס"ב גב' הוכשטדט
ב"כ הנאשם - מתמחה מר מלח שגיא מהסניגוריה הציבורית
הנאשם - בעצמו
נוכחים:

גזר דין

המבוא:
בהכרעת הדין המפורטת שניתנה ביום 4.5.06 הורשע הנאשם בעבירה של מעשה מגונה באדם עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

טיעוני הצדדים לעונש:
התובע בפתח דבריו טען כי המעשה המגונה החמור בו הואשם הנאשם, נעשה בתכנון מוקדם ולא "באקראיות".
הוא הגיש גם גיליון הרשעות קודמות של הנאשם (ת/4) בו מצויים רישומים פליליים בגין עבירות אלימות.

בסוף דבריו, טען התובע כי יש להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל שלא ירוצה בעבודות שירות, להטיל על הנאשם עונש של מאסר על תנאי שיחול על כל פרק עבירות המין שבחוק העונשין וכן להטיל עליו פיצוי אשר ישולם למתלוננת.

סניגורו של הנאשם טען כי מצבו הבריאותי של הנאשם שכיום בן 60, קשה מאוד.
לדבריו, המתלוננת מתגוררת עם הנאשם באותו בית ולמרות עובדה זו, חלפו כ-3 שנים ממועד ביצוע עבירה ובפרק זמן זה לא היה כל מגע בין הנאשם למתלוננת.
לדברי הסניגור, הנאשם הורשע בפעם הראשונה בגין עבירת מין, לכן אין לראותו כעבריין מין אשר נשקפת ממנו סכנה לחברה ולמתלוננת.

ב"כ הנאשם בטיעוניו, ביקש להקל עם הנאשם ולהסתפק במאסר על תנאי.
הסניגור המציא פסיקה מתאימה לתימוכין בטענותיו.

בביהמ"ש ביקש הנאשם להקל בעונשו וטען כי מצבו הרפואי הוא בכי רע. לדבריו, שבר את יד ימין בפעם השנייה, רגלו השמאלית כואבת ונפל למשכב במשך יומיים.

בהכרעת הדין קיבלתי את גירסת המתלוננת לאירוע ודחיתי את גירסתו של הנאשם, ולכן הנאשם הורשע בעבירת מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין.

הנאשם, בהיותו בגילופין קרא לאחייניתו - המתלוננת וביקש ממנה להיכנס לדירתו.
משנכנסה המתלוננת לדירתו, תפס אותה בכתפיה ובראשה וליקק אותה בפני
ה וכל זאת בניגוד לרצונה ולשם גירוי או סיפוק מיניים.

המתלוננת נפגעה פגיעה פיזית ונפשית קשה ממעשיו של הנאשם שחי בקרבתה במהלך כל שנות חייה והיווה בעבורה דמות אבהית .
אין להתעלם מן העובדה שישנה קרבה משפחתית ברורה בין הנאשם למתלוננת .
הנאשם ניצל את קירבתו למתלוננת, וכן ניצל את האמון שהמתלוננת נתנה בו לשם סיפוק צרכיו המיניים.

בבואי לשקול את העונש שיש להשית על הנאשם, מצאתי כי יש ליתן ביטוי הולם בעונש לחומרת המעשה, ענישה המבטאת את תפיסת הצדק של חברה שומרת החוק.

בקביעת מתחם הענישה ההולמת והראויה, יש להתחשב בנפגעת ובמידת הפגיעה בה, בנסיבותיו העובדתיות של המעשה, כמו גם את הזמן שחלף בין ביצוע העבירה לבין מועד גזר הדין, עברו של הנאשם ונסיבותיו האישיות וכמו כן את ההיבט הציבורי הדורש ענישה מרתיעה אשר תעביר לציבור מסר ברור לכל מבצע עבירות מעין אלה.

לשיטתי, במכלול השיקולים במקרה דנן גובר האינטרס הציבורי ואין ליתן משקל יתר להיבט האישי של הנאשם.
וזאת כדברי השופטת שטרסברג- כהן, בע"פ 4872/95, גל אילון ואח' נ' מ"י (דינים עליון מא' 396):

"אל לנו לשכוח כי שיקום העבריין הוא אחת ממטרות הענישה ואין הוא יכול להאפיל על המטרות כגון הגמול וההרתעה החשובות לא פחות, והבאות להגן על האינטרס הציבורי ולתת משקל ראוי לכבודם של הקורבנות שהחברה אמורה לעמוד לימינם ולחזקם.
בחינת האינטרס הציבורי, אן זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג".

כאן המקום לציין כי כל מקרה נדון לגופו ואין הפסיקה שהוצגה רלוונטית לענייננו, שם בשיקולים לענישה גברו ההיבטים האישיים ושלא כמו במקרה שבדיוננו שאין בהיבט האישי כדי לגבור על אינטרס הציבור לענישה מרתיעה, אך יש בה כדי להנחות ולהאיר את עיני ביהמ"ש בעת פסיקתו.
לכן הגעתי לכלל דעה כי העונש ההולם בנסיבות המקרה את העבירה ואת ההיבטים האישיים של הנאשם יהיה כדלקמן:

1. אני משיתה על הנאשם 4 חודשים מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות באם ימצא מתאים.

2. אני משיתה על הנאשם 10 חודשים מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים לבל יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה.
3. הנאשם ישלם למתלוננת פיצוי כספי בסך 5,000 ש"ח.
התשלום ישולם דרך קופת ביהמ"ש וביהמ"ש יעביר במישרין למתלוננת בכתובתה.

התשלום ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בני 500 ש"ח כל אחד, בכל ראשון לחודש, החל מיום 1.6.06 ואילך.

אם לא ישולם אחד התשלומים במועדו, הוא ישא ריבית והצמדה כחוק מאותו יום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור הודעה לנאשם תוך 45 יום מהיום.

נקבע לחוו"ד ממונה ליום 9.7.06 בשעה 08:30.

למזכירות: יש לשלוח עותק החלטה זו לממונה על עבודות שירות.

ניתן היום י"ט באייר, תשס"ו (17 במאי 2006), במעמד הצדדים.

ניצה שרון
, שופטת סגנית נשיא
הקלדנית: עירית ת.








פ בית משפט שלום 1790/05 מדינת ישראל נ' עאדל סאנורי (פורסם ב-ֽ 17/05/2006)