פסקי דין על אלי מזרחי |

374/06 בש     04/04/2006




בש 374/06 אלי מזרחי נ' מדינת ישראל – ע”י משטרת ישראל ענף תביעות




1


בתי המשפט
בית משפט לתעבורה ירושלים
בש 000374/06


בפני
:
כב' השופט אברהם טננבוים

תאריך:
04/04/2006



בעניין:
אלי מזרחי



ע"י ב"כ עו"ד
אילון אורון

המבקשת

נ ג ד


מדינת ישראל – ע”י משטרת ישראל ענף תביעות



ע"י ב"כ עו"ד
יוני שניאור

המשיב


החלטה

הבקשה לגופה

1. לפני בקשה מוזרה מעט שהגיעה אל שולחני ביום 2/4/2004 ונפרטה בקצרה.

2. המבקש נפסל על ידי משרד הרישוי לתקופה של שלושה חודשים על מקבץ של מספר עבירות תעבורה. הצטברות הנקודות באותן עבירות הביאה לכך שצבר 36 נקודות ועל כן נשלל לשלושה חודשים (בהתאם ל"אמצעי התיקון" בחלק ז' של תקנות התעבורה).

3. לפני מבקש בא-כוחו להאריך המועד להשפט על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי בשתי עבירות ספציפיות מכלל העבירות. בא כוחו מצרף את מספרי הדו"חות בלבד (ללא כל פרטים מזהים נוספים על סוג העבירות, זמנם, מקומם, וכו'). טענתו היא כי אומנם שילם הנאשם את הקנס אך עשה זאת מחוסר ידיעה על ההשלכות של הניקוד בעבירות אלו. לו היה יודע על כך, היה מבקש להישפט ויוצא זכאי שכן לגופו של עניין זכאי הוא.

4. עוד מבקש בא כוחו שלא לתת את ההחלטה בהעדר אלא לקיים בקשה בעניין זה בעל פה.

5. המשיבה בתגובתה בכתב מיום 2.4.06 מבקשת לדחות על הסף את טענות המבקש ומבקשת אף כי בית המשפט יעיר לו על עצם "החוצפה" שבבקשתו זאת.



הצד הפורמלי משפטי – דחיית הבקשה מסיבות משפטיות חד-משמעיות

6. לצערי אין מדובר בבקשה של הארכת מועד להישפט. סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי :

"שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני
בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו".

7. במקרה שלפנינו, אין חולק כי הנאשם שילם את הדו"חות שקיבל, יום לאחר שקיבלם. מכאן עולה כי הנאשם נתפס על ידי המחוקק כאילו הודה באשמה בפני
בית המשפט. אין פה שפיטה בהיעדר אלא רואים את הנאשם כאילו הודה באשמה בפני
בית המשפט, הורשע, ואף נשא את עונשו. אשר לכן, בקשת הנאשם איננה להארכת מועד להישפט אלא בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בנוכחותו. כידוע, אין כל שינוי אפשרי בפסק הדין לאחר שניתן אלא בהסכמת הצדדים וכזו אין.

8. נציין כי לפי פשוטו של מקרא, הרי במקרה שאדם לא שילם את הדו"ח, הרי החזקה היא שנגזר דינו, אך ניתן להאריך את המועד להישפט, כשם שיכול בית משפט לבטל

פסק דין
שניתן בהעדר. אך אם שילם את הדו"ח, הרי כאילו הודה וניתן פסק הדין בפני
ו שאז אין בית המשפט יכול לבטלו.

9. יש בכך היגיון רב. מי שקיבל את הדו"ח ושילמו, ההנחה הפשוטה היא כי הוא מודה באשמה שכן אחרת מדוע שילם? באותה צורה בה שילם יכל הרי לבקש להישפט. קורים מקרים אבל בהם הדו"ח נשלח אך לא מגיע לידי הנהג (מפאת היותו בחו"ל או מחלה) ואז יש באמת מקום לתת לו לבקש להישפט באיחור.

10. למה הדבר דומה על פי החוק? למי שהודה בבית המשפט לפני השופט וכעת מנסה הוא לחזור בו. הכלל הוא שלפני מתן גזר הדין ניתן לעיתים לנאשמים לחזור בהם מהודאתם, אך אחרי שניתן גזר הדין וקם השופט מכסאו, תמה ונשלמה מלאכת השפיטה ואף השופט עצמו איננו רשאי לשנות ממה שכתב ופסק.

11. אשר לכך, אין אפשרות כזו משפטית ואפילו הייתי רוצה להפך בזכותו של המבקש.

הצד המעשי – ענייני

12. גם לגופו של עניין אין כל מקום לכך. לא יתכן שבית המשפט ייעתר לפתע לבקשת נאשם לחזור בו מהודייתו בדו"ח שניתנה לפני פרק זמן מרובה. קיים עיקרון של סופיות הדיון ובלעדיו אין כל תקומה לכל מערכת השפיטה. אם נקבל טענה כזו, הרי כל נאשם שייפסל רישיונו עקב נקודות יוכל לחזור ולכפור בעבירות שבוצעו לפני זמן רב ולבקש לנהל משפטי הוכחות בעטיין. נציין שלצערנו בבתי משפט מסויימים יש להמתין שנה ויותר עד אשר יגיע מועד ההוכחות. אשר לכן, כל הנאשמים שייפסל רישיונם על ידי משרד הרישוי יעשו זאת מיידית.

ממילא יש לדחות טענה זו על הסף.

דיון בבקשה בעל פה

13. ב"כ המבקש ביקש לקיים דיון בעל פה בבקשה בנימוק שאין בסדר הדין הפלילי אפשרות לדון אדם אלא בפני
ו. גם זאת אינני יכול לקבל.

14. ראשית, אין מדובר כאן בכל בקשה רלוונטית שבסמכותו של בית משפט זה. מדובר כאן למעשה אפילו לדברי ב"כ המבקש עצמו, במעין "ערעור" שאיננו בסמכותנו וממילא אין כל טעם לדיון בבקשה בעל פה.

15. שנית, הפסיקה קבעה במפורש פעמים רבות שבקשות מעין אלו ניתן לשמוע בכתב. ראו למשל ע"פ 2000/98 קרן נ. מ"י בבית המשפט המחוזי בירושלים מפי כב' השופט קמא, וקיימים פסקי דין לא מעטים אחרים בעניין זה.

16. שלישית וחשוב מכל, טכנית הדבר איננו ניתן. המבקש נפסל לתקופה של שלושה חודשים ולו היה נשמע דיון בעל פה, הרי עד שהיה נקבע תאריך הרי מזמן הייתה מסתיימת תקופת הפסילה. אין גם כל טעם לעכב את הפסילה עד לדיון בעל פה. משום שמשמעות הדברים היא לקבל את טענת הסניגור לעיכוב ביצוע על סמך טענות בכתב בלבד אולם לא לקבל את טענת התביעה שלא לעכב על סמך טענות בכתב בלבד. וכבר נקבע בפסיקה כידוע כי בענייני פסילת רישיון הרי איזון האינטרסים נוטה לעבר ביצועו המיידי של העונש (ע"פ 4708/05 אליהו סויסה נ. מדינת ישראל מפי כב' השופט עדיאל)


על הבעייתיות שבשיטת הניקוד

17. אודה שדחיתי את טענותיו אלה של ב"כ המבקש, אולם שותף אני לטענותיו בדבר שיטת הניקוד ואף יותר מזה. לצערי, מנסיוני בבית משפט זה הרי חסרונותיה של שיטת הניקוד בצורה בה היא מיושמת כיום עולים בהרבה על יתרונותיה. מסכים עמו אני לחלוטין כי על גבי הדו"ח צריך להיות מפורט בצורה ברורה (בעברית ובערבית) מספר הנקודות שגוררת עבירה זו. לדידי, גם רצוי שיהיה מפורט בבירור העונש הנלווה לצבירת נקודות כדי שיידע כל נאשם למה הוא צפוי.

18. בנוסף לכך, חוששני ששיטה זו של ענישה איננה מנוהלת כראוי ולא ברור לי כלל אם הגופים האמורים ליישמה מסוגלים לכך מינהלית וטכנית במשאבים העומדים לקראתם, ולא אוסיף בכך.

19. מעבר לכל אלה, הרי הפקודה מדברת על "אמצעי תיקון" ואין בכך אלא לעג לרש. בפועל מדובר על ענישה ועל ענישה כבדה, קשה, ושרירותית לעיתים. אין בין הפסילות הארוכות ובין אמצעי תיקון ולא כלום, וגם בכך אין זה המקום להוסיף.

20. אולם תהי דעתנו אשר תהי על שיטה זו, הרי אין בית המשפט לתעבורה המקום המתאים לכך. אין זה מסמכותו של בית משפט זה להעביר תחת ביקורת את התקנות ולשם כך קיימים בתי המשפט המינהליים למיניהם ודרכים אחרות. ממילא אם כל ההבנה למצוקתו של המבקש, הרי אין מנוס מדחיית הבקשה.

התוצאה הסופית לכן היא כי הבקשה נדחית

בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח ההעתק ההחלטה לתביעה ולעורך דין אורון.
ניתנה בלשכתי בהעדר הצדדים היום יום שלישי 04 אפריל 2006.

אברהם נ. טננבוים
שופט תעבורה








בש בית משפט לתעבורה 374/06 אלי מזרחי נ' מדינת ישראל – ע”י משטרת ישראל ענף תביעות (פורסם ב-ֽ 04/04/2006)