פסקי דין על ישראל משולם | פסקי דין על שרית משולם | פסקי דין על בנק איגוד לישראל בע"מ

3376/05 עא     23/05/2006




עא 3376/05 ישראל משולם, שרית משולם נ' בנק איגוד לישראל בע"מ





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 3376/05

כבוד השופט א' גרוניס

בפני
:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
1. ישראל משולם

המערערים:
2. שרית משולם
נ ג ד
בנק איגוד לישראל בע"מ

המשיב:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 22.2.05 בת"א 1379/03 שניתנן על ידי כבוד השופט ש' ברוך
תאריך הישיבה: י"ז באייר תשס"ו (15.5.06)

בשם המערערים: עו"ד א' בומבך; עו"ד ח' עובדיה

בשם המשיב: עו"ד א' גאון; עו"ד א' שטמר
פסק-דין

השופט א' גרוניס
:

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד הרשם ש' ברוך) בו חויבו המערערים לשלם לבנק המשיב (להלן - בנק איגוד) סך של כשלושה וחצי מיליון דולר בצירוף ריבית מיום הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן לאחר שנדחתה בקשת המערערים למתן רשות להתגונן. הערעור שבפני
נו מכוון, מטבע הדברים, נגד ההחלטה שלא ליתן רשות להתגונן.

2. המערערים הינם בני זוג. המערער 1 (להלן - המערער) עוסק בענף היהלומים. בשנות התשעים של המאה שעברה הוא פתח מספר חשבונות עסקיים אצל בנק איגוד. המערערת 2 (להלן - המערערת) חתמה עוד בשנת 1990 על כתב ערבות לחיובי המערער כלפי בנק איגוד. בחודש מרץ 2003 הגיש בנק איגוד תובענה בסדר דין מקוצר נגד המערערים. התובענה הייתה לתשלום יתרות החובה שהצטברו בחשבונותיו של המערער אצל הבנק. בני הזוג הגישו בקשת רשות להתגונן שנתמכה בשני תצהירים, האחד של המערער והאחר של המערערת. תצהירו של המערער משתרע על פני עמודים רבים. ברם, ניתן לצמצם את הטענות שבו תחת שלושה ראשים: ראשית, בנק איגוד לא המציא למערערים את כל דפי החשבון והמסמכים האחרים וכתוצאה מכך לא ניתן היה לטעון בבקשת הרשות להתגונן את מלוא הטענות כנגד התובענה. שנית, בין המערער לבין בנק איגוד נעשה הסכם בחודש דצמבר 2001. בהסכם התחייב המערער, בין היתר, להוריד את יתרת החובה שבחשבונותיו עד לחודש יוני 2002 בכשני מיליון דולר, ואילו עד סוף שנת 2002 לסלק את יתרת החוב במלואה. שלישית, בנק איגוד פעל למימוש יהלומים שהוחזקו בידיו כמשכון. המימוש לא נעשה בדרך הנכונה והראויה ולפיכך נגרם חֶסֶר בסכום של כ-400 אלף דולר. בית המשפט המחוזי (מפי כבוד הרשם ש' ברוך) דחה את שלוש הטענות. לעניין המסמכים שנטען כי לא נמסרו, נמצא כי חלק מן המסמכים אינם רלוונטיים אלא נוגעים לסכסוך עם חברה המנוהלת על ידי בנם של המערערים וכי מסמכים אחרים הינם מסמכים שנעשו לפני שנים רבות. הבקשה לקבל עוד ועוד מסמכים הוגדרה כ"מסע דייג". אשר להסכם שנעשה עם בנק איגוד בחודש דצמבר 2001, נקבע כי על פי שיטתו של המערער, הרי שהוא עצמו לא עמד בהסדר. כבוד הרשם הצביע על כך, כי בתצהיר שתמך בבקשת הרשות להתגונן לא היפנה המערער לנזק כלשהו שנגרם לו עקב מהלכיו של בנק איגוד. בהקשר זה יצוין, כי למערער היו אף חשבונות בבנק המזרחי. מתברר, כי בנק המזרחי הגיש נגדו תביעה כספית ביום 1.5.02. בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה כנגד אותה תביעה טען המערער כי אותו בנק גרם להתמוטטות עסקיו. בהחלטתו של כבוד הרשם לדחות את בקשת הרשות להתגונן הוא ציין שטענה דומה הועלתה אף כנגד בנק איגוד. עוד נאמר בהחלטה, כי המערער לא נתן בחקירתו על תצהירו תשובה ראויה לשאלה מדוע הוא טוען את אותה טענה כלפי כל אחד משני הבנקים. אשר לטענה הנוספת בדבר מימוש בחֶסֶר של המשכון המופקד: כבוד הרשם כתב עוד בהחלטתו, כי התברר שרק חלק מהיהלומים נמכרו על ידי הבנק וכי החֶסֶר לו טוען המערער הינו בסכום מזערי. בתצהירה הקצר של המערערת, שתמך אף הוא בבקשת הרשות להתגונן, היא טענה כי כתב הערבות נחתם על ידה בשנת 1990, בעוד שהתביעה הוגשה בגין יתרות חובה בחשבונות שנפתחו בשנים שלאחר מכן. לטענתה, היא לא חתמה על ערבות בגין החשבונות החדשים. כבוד הרשם מצא כי התצהיר לא גילה טענת הגנה. כבוד הרשם כתב עוד בהחלטתו את הדברים הבאים: "לו הייתי סובר שהמבקשים מסוגלים להצביע על ראשית ראייה או על טענת הגנה ולו רחוקה, שבהתקיימה תדחה התביעה כנגדם, הייתי שוקל לתת מתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה כלשהי. אך כאמור, הטענות כה כוללניות וכה גורפות עד שקשה להשתית עליהן כל טענת הגנה אפשרית".

3. פרקליטם של המערערים, אשר לא ייצגם בערכאה דלמטה, חזר והעלה בכתב הערעור, בסיכומים ובטיעון בעל פה את הטענות הבסיסיות שהוצגו בבקשת הרשות להתגונן. הוא היפנה לכלל היסודי האומר שיש ליתן רשות להתגונן אפילו הטענות המועלות בבקשה הינן דחוקות (למשל ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מא(3) 319, 321; ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג(3) 113, 120). לאחר בחינה של החומר הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הטענות בעיקרן, למעט את הטענה בעניין המימוש בחֶסֶר.

4. כידוע, די לו לבנק המגיש תביעה בסדר דין מקוצר שייצרף לכתב התביעה העתקים של ההסכם שנעשה בעת פתיחת החשבון ואת דף החשבון האחרון המצביע על יתרת החובה (למשל, ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188, 196-193, מפי השופט י' מלץ). כמובן שבמקרה של תביעה בסדר דין מקוצר כנגד ערב יש לצרף, בנוסף, העתק של כתב הערבות. הואיל ואין חובה לצרף לכתב התביעה העתקים של כל דפי החשבון, ייתכן והנתבע יתקשה להגיש בקשת רשות להתגונן, הנתמכת בתצהיר מפורט וערוך כהלכה. ללקוח הנתבע נתונה הזכות לבקש את דפי החשבון על מנת שיוכל להתגונן ואם אלה אינם ניתנים לו "ללא צידוק סביר, לא יתקשה הלקוח לקבל רשות להתגונן על מנת להטיל על הבנק להוכיח באופן דווקני את תביעתו או לברר את החשבונות ולקבל את העתקיהם במסגרת קדם משפט": רע"א 3545/90 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אפ. אר. למימון והשקעות בע"מ (לא פורסם) (וכן ע"א 688/89 הנ"ל, עמ' 196, בין האותיות א'-ב'). יחד עם זאת, ברור כי אין מקום למתן רשות להתגונן בשל סירוב להיעתר לדרישה בלתי סבירה ובלתי מוצדקת של לקוח לקבלת מסמכים מן הבנק. בענייננו מצא כבוד הרשם, כי המערערים קיבלו את עיקר המסמכים שביקשו וכי לא היה יסוד לדרישה הנוספת. בחנו את החומר הנוגע לעניין זה ומסכימים אנו עם כבוד הרשם. הרושם המתקבל מן הדרישה למסמכים הוא, כי כל מטרתה הייתה לבסס טענה שבשל מחדל למסור מסמכים יש ליתן רשות להתגונן. חלק מהמסמכים שלא הומצאו אינם נוגעים לתובענה וחלקם מתייחסים לתקופה של שנים רבות לפני הגשת התובענה. לפיכך, בדין נדחתה הטענה.

5. הטענה המרכזית של המערערים נסבה על ההסכם שנעשה עם בנק איגוד בחודש דצמבר 2001. באותה עת הייתה מסגרת האשראי המאושרת בסך חמישה מיליון דולר. המערער התחייב להפחית את החוב בכשני מיליון דולר עד חודש יוני 2002, וכי היתרה תסולק באופן מלא עד סוף אותה שנה. ביום 1.5.02 הגיש בנק המזרחי תביעה כספית נגד המערער. על פי טענת המערער, גרר הדבר שינוי ביחסו של בנק איגוד אליו. ביום 10.5.02 נמסר למערער מכתב מאת בנק איגוד בו הוא נדרש לסלק את כל חובותיו לבנק תוך 3 ימים. בחקירתו הנגדית על תצהירו אישר המערער כי עד סוף חודש יוני היה עליו להוריד את החוב בסכום של שני מיליון דולר. הוא העיד, כמו כן, כי עד חודש אפריל ירד החוב בסכום של 600,000 דולר. בתשובה לשאלה נוספת אישר המערער, כי אין בידו מסמך כלשהו המאשר שהוא אמור היה לקבל עוד 1.4 מיליון דולר עד סוף חודש יוני כך שיוכל להקטין את החוב בסכום האמור. עם זאת בחקירתו החוזרת הוא אמר שהופקדו בחשבון שיקים דחויים במיליוני דולרים וכן "אקספורטים במיליוני דולרים ששימשו לביטחון". אף שלא ברור מן התשובה בחקירה החוזרת האם מדובר בסכומים שהופקדו בחודש יוני 2002, ייתכן כי די היה באותן אמירות של המערער כדי לקבוע, ולוּ בדוחק, ולכאורה, שהוא עמד בהתחייבותו לגבי הורדת החוב בסכום של שני מיליון דולר עד סוף חודש יוני 2002. אולם יש לזכור, כי הגם שבנק איגוד דרש לפרוע את החוב במלואו בחודש מאי 2002, לאחר שבנק המזרחי הגיש את תביעתו, הרי התובענה של בנק איגוד הוגשה לבית המשפט אך בחודש מרץ 2003. זאת ועוד ובכך העיקר, גם אם הפר בנק איגוד את ההסכם מחודש דצמבר 2001, חובה היה על המערערים לפרט מהו הנזק שנגרם כתוצאה מן ההפרה (ראו למשל, ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד(1) 177, 179). בתצהיר הארוך של המערער קיימות אמירות כלליות ביותר בדבר סכום של נזק שגרם בנק איגוד למערערים. כך, באחד מסעיפי התצהיר נאמר, כי הנזק שנגרם הוא לכל הפחות בגובה יתרת החוב אותו תובע הבנק. בסעיף אחר נטען, כי שווי עסקו של המערער היה כחמישה מיליון דולר וכי העסק התמוטט עקב פעולות הבנק. אמירות אלה אין בהן די על מנת ליתן רשות להתגונן. הן סתמיות ביותר וחסרות פירוט מינימלי. משכך, לא ניתן להעמיד נזק כאמור כנגד יתרת החוב שבחשבונותיו של המערער. נעיר, כי בהחלטתו של כבוד הרשם נאמר כי בנק המזרחי נקט בהליכים נגד המערער בשלב מאוחר. בנקודה זו נפלה שגגה, שכן ברור שבנק המזרחי הגיש את תביעתו בחודש מאי 2002, בעוד שבנק איגוד הגיש את תביעתו שלו בחודש מרץ 2003. אין בטעות שולית זו כדי לשנות. משנמצא כי לא נעשה ניסיון ממשי לטעון בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן מהו הנזק שגרם בנק איגוד, ברי כי דין הטענה הנזכרת להידחות.

6. הטענה הנוספת שהועלתה היא כי פעולותיו של בנק איגוד למימוש היהלומים ששימשו כמשכון גרמו נזק בסכום של 400,000 דולר. כאמור, כבוד הרשם לא ראה לנכון ליתן רשות להתגונן בטענה זו. דעתנו שונה. בתצהירו של המערער הוא הזכיר הערכה של ועדת מומחים של הבורסה ליהלומים ועל פיה הוא טען כי נגרם לו נזק בסכום של 400,000 דולר כתוצאה מפעולותיו של הבנק. אף שטענה זו לא הובהרה דיה בתצהיר, נראה שעומדת היא ברף הנדרש למתן רשות להתגונן.

7. המערערת חתמה על כתב ערבות משנת 1990. יתרות החובה בגינם הוגשה התובענה על ידי בנק איגוד מקורם בחשבונות שנפתחו על ידי המערער במועד מאוחר יותר. עיון בכתב הערבות מגלה כי הוא מכסה כל חוב שיגיע לבנק איגוד מאת המערער. לפיכך, צדק כבוד הרשם משקבע כי אין ליתן למערערת רשות להתגונן.

8. מצאנו, אם כן, כי אין לקבל את טענותיהם של המערערים אלא לגבי סכום של 400,000 דולר. כלומר, ראוי היה ליתן רשות להתגונן מוגבלת לסכום האמור וליתן

פסק דין
לגבי יתרת סכום התביעה. התוצאה היא שהערעור מתקבל באופן חלקי, במובן זה שניתנת רשות להתגונן אך לגבי סכום של 400,000 דולר. משמע, פסק הדין יתוקן כך שהוא יועמד על סכום התביעה תוך הפחתה של 400,000 דולר. שאר חלקי פסק הדין יעמדו בעינם, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין שפסק בית המשפט המחוזי. הואיל וסכום שכר הטרחה שנפסק בערכאה דלמטה לא הוקטן, ובהתחשב בקבלה החלקית בלבד של הערעור, יישאו המערערים בשכר טרחת עורך דין בערכאתנו בסכום של 10,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ה באייר תשס"ו (23.5.06).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05033760_s11.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
חכ/








עא בית המשפט העליון 3376/05 ישראל משולם, שרית משולם נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/05/2006)